סעדיה מזרחי באירופה
סעדיה
מי זה איננו מכיר את הטיפוס הידוע : סעדיה מזרחי משעריים ? מי זה איננו זוכר את הערב הראשון במחנה הצבאי, כאשר נכנם סעדיה לחדר־המטות המרווח, צרור קטן עטוף במפית לבנה תחת זרועו, ובודק את מיטת הברזל המיועדת לו.
״שלום סעדיה!״ — פנה אליו אחד החברים. ״הגם אתה כאן ?״ ״אינך רואה שגם אני כאן, אהבל ?״ — רטן סעדיה. ״אמרו לי בלשכת ההסתדרות שגם אני סריך להתגייס. והתגייסתי". — לקח חבילתו ופנה לעבר הדלת. ״לאן סעדיה?" — שאלוהו החברים. ״מה לאן ? הביתה.״
״הביתה ? מה אתך ? הרי מהיום אסור לך לעזוב את המחנה בלי רשות.״ ״השתגעת ? אני אשן כאן ? והאשה והילדים בשעריים ?״
*
סעדיה חצה את הים והגיע לאירופה. התבונן בעיניו הפקוחות לרווחה בכל גילויי הייבשת הקרה״ והסיק את מסקנותיו הוא.
וכאשר שאלתיו פעם: ״נו, סעדיה, איך זו אירופה בעיניך ?״. הוא ענה לי בפשטות: ״זיפת. הילידים אינם יודעים את פירוש המילה הפרינסיפיונית: יאללה, ובאף מסעדה — ואפילו ב״גגראן הוטל״ בפאריס — אינם יודעים ״חומוס״ מה הוא.״
"סריך לקרוא למכבי אש!"
"לא קר לך באירופה?"
"אוי, מתי כבר נשוט על הירקון?"
ברחוב בנירנברג:
"Ich habe gar nicht gewusst, das die Israel auch Kolonialtruppen haben"
"מה? חופשה לחיפוש קרובים באירופה?"
"לו היינו בארץ – – הייתי משליך אותך החוצה"
"שעה על הקרח – – שבועיים "Excused Duty"
"חכה משה, אני חש לעזרתך"
"אהלן וסהלן"
"מה? אין לכם פלאפל?"
"דו יו וואנט קסת ביסקויט?"
"משם וודאי רואים את שעריים"
תם ונשלם
במשעולי עציון 