שאול רז – יומן חיי.

היומן

לכידה

[היומן נמצא כפתקאות קרטון בתוך קופסת נעלים]

 

שואת יהודי אירופהD.POUSSET.

"הם הלכו… נשים, ילדים, גברים ונערים, מכל ארצות תבל הלכו… הייתי אומר עמים רדופים כאשר צריחות של מטורפים, שריקות של יריות ונביחות כלבים, מאיצות בהם להתקדם. הלכו… אכולי רעב וכפור. ומתחת מנעלי העץ שלהם רעשה האדמה הקפואה. הלכו… ובדרכם על פני האדמה הרדומה העלו צליל מחריד וכאב של חמש שנות ייסורים במחנות…

מדיניות ההשמדה (אנציקלופדיה)

שלב 1 – 1939-33 – חוקים שבססו את הבסיס המשפטי של הגזירות. פרעות חוקי נירנברג. 1938 – הוצאות היהודים מכל האיגודים המקצועיים, מחנות ריכוז, גירוש יהודי פולין (17.000) לזבונשין, ליל הבדולח, שריפת בתי-כנסת ושריפת ספרים.

שלב 2 הסיפוח לגרמניה. הגנרל גוברנמנט, מחנות עבודה, גירושים, גיטאות ועבודות כפייה מגיל 14-60.

שלב 3 – הפיתרון הכולל (הסופי), שליחת היהודים למחנות השמדה (הכחדת גיטו בנדין באוגוסט 43).

שלב 4 – חיסול שארית היהודים, מחיקת העדויות, הצעדת השרידים במצעדי מוות למערב.

בתקופה זו הפכה זאלגמביה "נקיה מיהודים", פרט ל-2.000 יהודים שנמצאו עדיין במחנה בז'בריצה.

כבר ב-1942 נתקבל מידע על חיסול היהודים (ספר בריטי).

ז'בריצה

כבר במאה ה-14 היו קיימים שני הכפרים: ז'בריצה הגדולה והקטנה. עד המאה ה-19 היתה ז'בריצה כפר נידח. (פ' זלגמביה, עמ' 8, מ.ש. גשורי), ב-1895 היו בה 1.10 בתים. ב-1897 17 אלף תושבים, בתוכם 3.158 יהודים. ב-1938 – 40.000 תושבים, 5.677 יהודים. (בשנת 1870 הגיעה הרכבת לעיר).

פרולוג קצר

בז'בריצה היה קיים ועד משנת 1935 אנטי-נאצי בו השתתפו כל הארגונים. בימי המלחמה הוקמו תאים חשאיים והיו להם קשרים עם ברז'סקי, קששיבו וגארפינקל מבנדין והענועק ארליך מססונוביץ ועוד שנים שאינני זוכר את שמם.

(ביבלאט –) 1935 – היו כבר יותר מ-7.000 יהודים.

עיר שהושבה לחיים – מוניקה וורננסקה – וארשה 1953

לפני מאה שנים היה שם יער גדול, ביערות עברה הוורטה. ביער כפר ז'בריצה הקטנה, על הדרך מקרקוב לפולין. אח"כ הוקמה ז'בריצה הגדולה. הסביבה היתה שייכת לפריצים: וורשיצקי, גטקובסקי, ובנינסקי, שהיו עשירים. האיכרים עבדו ביערות פורנובה ובמכרות הפחם, שהיו בשליטתם. ב-1864 כששוחררו האיכרים הצמיתים הם החלו לעבוד בעיר המתפתחת. ב-1840 החלו להניח את מסילת הברזל וארשה-וינה, שהושלמה בשנות השבעים.

1840-70 הנחת מסילת הברזל, והגיעה לעיר, נתנה דחיפה גדולה לפיתוחה ושגשוגה.

1873 הוקם ביה"ח לאריגה ולטויה – ט.א.ז. T.A.Z. ע"י האחים לווינשטין ומשפ' גינסברג.

בעלי בית החרושת ט.א.ז. בנו בעיר מוסדות ציבור, שכונות יפות לפועליהם, בתי ספר, בתי מרחץ, איצטדיונים, צרכניות וגנים מפוארים, הם סיפקו חשמל לתושבי העיר והקימו אף בית כנסת יפה בשנת 1881.

הם עצמם התפללו וחיו רחוק מהקהילה. צפירות בתי החרושת קצבו את חיי האוכלוסין, עיר שוקקת חיים, בתי מלאכה ובתי מסחר, חיי תרבות מפותחים, ספריות, ערבי הקראה, הצגות, קונצרטים ופעילות ציונית ענפה, תנועות נוער חלוציות, ערגוני ספורט "מכבי", "הכוח" וכו'.

1881 – הוקם בית הכנסת ע"י גינזבורג. הרב מנחם מנדל, שהה בה תקופה מסויימת.

1885 הוקם ביה"ח ליציקות וזכוכית – ע"י רייך ושות'.

1886 הוקם ביה"ח ליציקות ברזל ולפרזול – "ערבע".

1887 היו בעיר 17 אלף תושבים, בתוכם 1134 יהודים, ב-1893 היו בה 20 אלף וב-1931 32 אלף.

1893 הוקם ביה"ח ליציקת מכונות וברזל – קרבצ'וק.

1893 – כרוניקות על איסוף כספים ופעולות ציוניות וחברתיות ("הצפירה").

1897 הוקם ביה"ח ליציקת ברזל – הולצ'ינסקי.

הקמת בתי החרושת הביאה להתפתחות מואצת של העיר ולגידול האוכלוסיה, כפריים לאלפיהם החלו לנהור אליה והועסקו בבניית המפעלים הגדולים ואח"כ עבדו בהם כפועלים.

1897 – היו 16.907 תושבים, בתוכם 3.158 יהודים. 5.000 עבדו בבתי החרושת.

1930 – שביתות ממושכות, חוסר עבודה.

1931 – בז'בריצה 5.677 יהודים.

1938 – בז'בריצה 40.000 תושבים.

שביתות פועלים, חוסר עבודה, התגברות האנטישמיות, התנכלויות ליהודים, נישולים, עומס של מיסים והסתה אנטישמית.

ווארטה – יובלו הימני של נהר האודר, נמשך מהרי פולין הדרומית צפונה, מקושר לנהר הויסלה.

השם ז'בריצה נגזר מעובדת התפשטות העיר מעבר לנהר הווארטה ומובנו "מאחורי-הווארטה" ומשמעותו המדינית-ביטחונית היתה – עיר משמר על הגבול עם גרמניה ואוסטריה.

יחד עם גידולה של העיר גדלה הקהילה היהודית והתבססה, בפרוץ מלחמת העולם הראשונה חפפה עובדת קביעת הגבול בין גרמניה-אוסטריה ורוסיה.

ז'בריצה – בדרום מזרח שלזיה. זלגמביה – בנדין, סוסנוביץ. דומברובה – דרום מערב פולין.

 

עיר הושבה לחיים

מוניקה וורננסקה –, וארשה 1953

  1. עד מלפני 100 שנה עוד היה יער גדול על גדות נהר וורטה ועל שני גדותיו קמו ז'בריצה הקטנה וז'בריצה הגדולה (או הישנה והחדשה), שמאיחודם קמה ז'בריצה, אחת הערים שבמחוז זגלמביה, בדרום מערבה של פולין.
  2. הפריצים של קרומולוב היו בעלי הקרקעות שמסביבה.
  3. אוצרות טבע – פחם, ברזל ועוד חול ומים.
  4. הפריצים שהעבידו צוותים במשקיהם, בנו ארמונות.

מסילת הברזל התחברה עם קו וארשה מוסקבה, מחצית המאה ה-19, האדמות החוליות לא התאימו לחקלאות, אך הודות לגילוי אוצרות הטבע ומקורות המים הרבים (נהרות), התחילו יזמים ובעלי הון, בעיקר גרמנים, להתעניין ברכישת אדמות וזכיונות לפיתוח תעשייתי. תחילתו של התיעוש 1840-70. הגרמנים שאפו לחדור לחלק זה של פולין הגובל עם ארצם ולספח את אדמותיו לגרמניה, מה שזכו להגשים במלחמת העולם השניה. ב-1873 ייסדו האחים גינסברג, יהודים מתבוללים מגרמניה, את חברת המניות ט.א.ז. שהקימה את בית החרוושת לאריגה, אחד מבין

מרכז תעשייתי – מכרות פחם וברזל, בתי חרושת לזכוכית וטכסטיל, חול לזכוכית, מים בשפע (מקורות – נהרות אחדים: ווארטה, פוליצה וכו').

חדירת הגרמנים לסביבה, במחצית המאה ה-19. (1840). הקמת מפעלי תעשיה, מושבות של עשירים ושאיפה לספח את האזור לגרמניה. בסביבה שרידים של מצודות (כודזאמטשה). ז'בריצה הגדולה והקטנה

היערות היו שייכים לפריצים. האיכרים עבדו בכריתת עצים ומכאן שמו של הכפר פורמבה ועוד. עם שיחרור הצמיתים ב-1864 השתחררו אלפי עובדים שקלטו אותם אח"כ בתי החרושת שהוקמו ע"י היזמים הגרמנים. בין ז'בריצה הגדולה והקטנה עברה מסילת הברזל וארשה-וינה שהונחה בשלבים ב-1840 ע"י שלטונות רוסיה הצארית. מסביב למסילה ניבנתה העיר שחיברה את שתי המושבות הכפריות לישות אחת. ב-1887 היו בה 17 אלף תושבים ומתוכם 1134 יהודים.

בלב העיר ובצמוד למסילת הברזל את מצבה הגיאופוליטי ואת מהותה הממשית של ז'בריצה כעיר משמר על גדות נהר הווארטה, יובלה הימני של נהר אודר, שנמשך מהרי פולין הדרומית צפונה עד מחוז פוזנן והוא מקשרה לנהר הוויסלה.

בפרוץ מלחמת העולם השניה היו בז'בריצה 40.000 תושבים, בתוכם כ-7.000 יהודים.

(פנקס זאגלמביה ע' 48. מ. ש. גשורי).

בז'בריצה קמה קהילה יהודית מפותחת עם מוסדות צדקה ועזרה רבים, עם בתי ספר יהודיים: "תורה ודעת" של המזרחי, "יסודי תורה" של אגודת-ישראל ו"תרבות". התקיימה בה ישיבה בשם "מגדל עוז", ממנה יצאו למדנים מובהקים. כיהנו בה ברבנות הרב לנדאו, הרב מקוז'גלוב פרומר, שהיה אח"כ ראש ישיבת חכני לובלין, ובנו של הרב מקרומעלעון שהקים את חצרו בעיר, הרב אלימלך שלמה רבינוביץ. כרוניקות על הפעילות הציונית בז'בריצה התפרסמו ב"הצפירה", כבר בשנות התשעים של המאה ה-18.

ט.א.ז. – (טווואז'יסטבו אקצינע ז'בריצה), בה הועסקו כ-6000 פועלים

מתוך האנציקלופדיה העברית

השואה

לאחר ששלזיה העילית והמזרחית (זאגלמביה) סופחו לרייך, הוטלו על האוכלוסיה היהודית כליה וגזירות. כוח-העבודה היהודי, נוצל במפעלי-תעשיה במקום, 1942 הגיע גל הכחדה גם לזאגלמביה ובחודשים מאי-אוגוסט גורשו אלפי יהודים לאושויץ. ב"אקציה" שהחלה ב-12.8.42 בבנדין שלחו לאושויץ 12.000 איש, בינואר 43 רוכזו שרידי קהילת בנדין בגיטו, ובאוגוסט 43 חוסלו אחרוני היהודים שם, תןך גילויי מרי של חברי המחתרת. בתקופה זו הפכה זאלגמביה "נקינ מיהודים", פרט ל-2.000 יהודים שנמצאו עדיין במחנה בז'בריצה.

1939

עם פרוץ המלחמה חרדה וניסיונות להימלט מהעיר, נדידת אלפים לכיוון פילץ קרומעלעוו ושצקוצ'ין. שיבה לעיר וקבלת עול הכיבוש. הוראות רישום ראשונות ע"י הגיסטאפו. דחיקת רגלם של היהודים מהרחובות הראשיים לפרברים, קרוב לביה"ח ט.א.ז. נישולים מעסקים, עבודת-כפייה והטלת כופר-נפש (קונטריבוציה). האירגונים הציוניים פיתחו פעולה ענפה, ועמדו בקשר עם חברים בערי הסביבה, הקימו קיבוץ בבנדין. המשיכו בפעולה חינוכית והקימו קשר עם מוסדות ההצלה בחו"ל.

7.1.39 – הקמת הג"א

3.9.39 – כניסת הגרמנים לז'בריצה, בריחת התושבים. נדידה לקרומולוב, פילץ, שצ'קוצ'ין.

8.10.39 – צירופה של ז'בריצה עם יתר ערי הסביבה לרייך השלישי בפקודת היטלר. (פ. טזיקובסקי).

11.39 – ד"ר פריק – דרישה להקים נציגות קבועה (טורנר).

בעלי בתים התאספו בבית ועד הקיהלה ובחרו נציגות זמנית.

ד"ר פריק הזמין את הרב ודרש לספק: סוכר, נפט וקמח.

הטלת קונטריבוציה כבדה.

12.39 – בא מרין וערך רה-ארגון של היודנראט ואף הרחיבו.

דרישה למסור זהב ותכשיטים תוך 5 ימים. 30 ב"ב נאסרו בגלל פיגור במסירת הזהב ונשלחו לסוסנוביץ להענש.

17.12.39 – עברה רכבת נוסעים עם יהודים שגורשו מלודג'. (טורנר)

12.39 – חיפוש קשרים ליציאה ליערות.

בעיר 40.000 תושבים, בתוכם 7.000 יהודים.

ביודנראט היו: (יו"ר) יצחק בוכנר, וולף פרסיץ, (גזבר) יוסטמאן, (מחסנים)ט. בורנשטין, גוטק, (משטרה) טושק, מרגוליס ישראל, יוסף ליברמן, עקיבא שוורצבאום (דורות).

פקידים: שלאמעק לבקוביץ – מזכיר. טוּשֶׁק – יועץ משפטי. וילק טארגובניק (?)

(י.ליברמנש) – על היודנראט.

במהדורתו הראשונה: בוכנר (יו"ר), ד"ר זליג לבקוביץ, טורנר אלכסנדר, יוסטמן (גזבר), עקיבא שווארצבוים (אגודת ישראל) וולף פרסיץ, י. מרגוליס, גוטעק, בורנשטיין.

אחרי האקציה הראשונה, במהדורה השניה: הודח בוכנר ובמקומו נתמנה מ. ווינדמן.

[יחס אנשי היודנראט]

השומר שליד הדלת לא נתן לו להיכנס למשרד.

שובוב משה פגש מכר מבנדין ושאל אותו: מוניק, אתך ניצולים? והוא השיב: תבוא ב-4.

אכל פרוסה מלחמו של שנקר ונפרדו. הלך למשרד ושם שאלו קריגר (מהוועדה) מה אתה ממך צועק?

– סידרתי כרטיסיה בשביל הנאמן שלי – זה אתה מהבורסה?

– אני יודע משהו…

– קריגר רשם את המספר שעל ידו וכך ניצל אח"כ בתוך קבוצה של 17 אנשים שנבחרו לעבודת זיוף שטרות כסף.

(טשעבונער) אנשי היודנראט לקחו כסף מעשירים ובעלי יכולת ובמקומם שלחו עניים למחנות השמדה, הם ערכו אורגיות וסיפקו נערות לקציני הס.ס. אחרי מסיבה סוערת רצחו אותם והטילו גופותיהן לקרונות בה נשלחה השארית לאושויץ.

ז'בריצה – געטא [גיטו] אחרון במחוז זגלמביה.

1940 – משלוחים למחנות עבודה בגרמניה.

מפברואר 1940 נאסר על היהודים לנסוע ברכבות.

30.4.40 – מאסרים בקרב האינטליגנציה בעיר, צמצום שטח המגורים של היהודים – ראשיתו של הגיטו.

10.5.40 – בוא המגורשים מצ'כיה ושלזיה.

בעלי בית החרושת ט.א.ז. בנו בעיר מוסדות ציבור, שכונות יפות לפועליהם, בתי ספר, בתי מרחץ, איצטדיונים, צרכניות וגנים מפוארים, הם סיפקו חשמל לתושבי העיר והקימו אף בית-כנסת יפה בשנת 1881. צפירות בתי החרושת – קצבו את חיי האוכלוסין. הם עצמם התפללו וחיו רחוק מהקהילה היהודית. עיר שוקקת חיים, בתי מלאכה ובתי מסחר, חיי תרבות מפותחים, ספריות, ערבי קריאה, הצגות, קנצרטים ופעילות ציונית ענפה. תנועות נוער חלוציות, ארגוני ספורט "מכבי" ו"הכוח" וכו'.

שביתות פועלים וחוסר עבודה, התגברות האנטישמיות, התנכלויות ליהודים, נישולים, עומס של מיסים והסתה אנטישמית.

צבי טשעבינער – ס' ז'בריצה – עד יום ד' בבוקר חיכו בכיכר השוק כל אחד רצה להינצל – ידעו כי אנשי היודנראט יכולים תמורת כסף להוציאם מהמשלוח.

בקרונות סיפרו על משתה שערך בביתו המתווך של היודנרט עם הגיסטאפו בנוכחות אנשי היודנרט. אחר כך ראינו את כולם מובלים ומוכים ע"י הגיסטאפו. ירו בהם וזרקו את גופותיהם לתוך הקרונות.

10.40 – בסוכות, בא מרין וכינס את היהודים בבית הכנסת – בדרישה לצאת לעבודה במחנות, מכל משפחה יש לשלוח אדם אחד. אם לא יענו מרצון, יכפו עליהם את היציאה.

11.11.40 – התיצב למשלוח בבית הספר שקלרסקה. (גרייצר)

1940 נובמבר

הוקם הגיטו.

דרישה לספק צעירים לעבודה בגרמני

לרוב נשלחו בני עניים. האמידים הצטיידו בתעודות "זונדער", שהקנו להם פרבילגיות שלא להתחייב בעבודות כפייה – העסקת יהודים בעבודות וויסות הווארטה וניקוי רחובות ויתר עבודות מטעם הנהלת העיר. (טורנר).

1941

3.41 – חטיפות לעבודה (בורנשטין), אספו אותם בביה"ח בֶּערְנט.

18.5.41 – תפס חיל האוויר הגרמני את בית החרושת. (י. רוטמאנש)

קיץ 41 – מסירת פרוות ובגדים חמים.

הקמת משרד הגיסטאפו בעיר (טורנר.)

הגרמנים שברו את מכונת האריגה בט.א.ז. ושלחו את הגרוטאות לגרמניה. בשופים עבדו 4.000 יהודים ?

22.6.41 – פלישת הגרמנים לרוסיה וצייד קומוניסטים. (גרינקראוט).

הקמת השופ בט.א.ז. העסקת 2.500-4.000 בעבודת פרך.

בבית החרושת עבדו משעה 6 עד לשעה 6 בערב, עבור הלופטוואפה, עם הפסקה של שעה מ-1-2. משעה 8 אסור היה לצאת לרחוב. לעבודה הלכו בסך מהשוק הישן מסודרים בחמישיות בליווי השוטרים היהודיים. (טורנר 307).

העברת יהודים משלזיה מצ'כיה. דחיקת היהודים וציפופם בדירות קטנות, עוני, מחלות, ציידי אנשים ברחובות ומשלוחים למחנות עבודה.

1942

4/42 אקציה ראשונה בבנדין. (גרינקראוט.)

16.6.42 – אספו את היהודים לכיכר השוק החדש, השכיבו אותם על האדמה עם הפנים לארץ עד שבאו כל יהודי הסביבה, ביחד נאספו כ-7.000.

1.650 נשלחו לאושויץ ע"י הליפטמאן דרייר איש הגיסטאפו מקטוביץ.

מ-1.800 שנשלחו לאושויץ ב-1942 לא נותר אדם. – (טורנר.)

הענשה קולקטיבית – (טורנר.)

גירוש שני (6.500) 22.6.42

23.7.42 – שוב כונסו היהודים בכיכר השוק,

אקציה נוספת נשלחו 150 לאושויץ.

100 נשלחו לאושויץ.

400 צורפו ל-ט.א.ז. (קבלו כרטיסי נסיעה, כל עשירי קיבל כרטיס נסיעה חינם), אח"כ דרשו תשלום בעד הנסיעה. (בראט)

השאר ניצלו רק הודות למתן שוחד לראשי הגוסטאפו.

אילנה פרייברג – אפשר היה לנוע בגיטו עד שעה 8.00.

עבדו מ-7-1 ומ-2-5   (?)

אסור היה לעבור את פסי הרכבת.

באה לז'בריצה ביוני 1942.

בסוף 1942 צומצם הגיטו – גדרות תחל, שערים.

הכרזה על חיסול 31.7.42

ספר הזוועות –מינץ- קלויזנר תש"ה.

פרוטוקול מפי פייגה צירל באפט שהוחלפה בשנת 1943 באה מז'בריצה.

הקומיסר ארבר היה מקבל שלמונים מהיהודים תמורת זה היו מקבלים כרטיס עבודה. היו משלמים ממשכורתם 30% ל"מורשה מיוחד" מטעם המפלגה הנאצית. שילמו גם "מס גולגולת". היה ליהודים אסור לעבור את פסי הרכבת, היו קומיסארים גרמנים בחנויות, היה דואר יהודי, בשבת אילצו את היהודים לפתוח את החנויות, הרשו לאפות מצות רק יום לפני החג, חטפו צעירים לעבודה, בשוחד לארבר או למורשה אפשר היה לפדות את עצמם מהגירוש.

2.1943 – הוקם הגיטו המצומצם. (י. רומנטש)

ב-ט.א.ז. עובדים 2.500.

24.8.43– האקציה השלישית – מו"מ עם הגיסטאפו. אלפים שכבו עם הפנים לאדמה. קצין גרמני דיבר אליהם שיכינו להם בגדים לעבודה, נעלים ואוכל לחמישה ומים בכמות כפולה וצווה עליהם ללכת הביתה.

25.8.43 – למחרת – החלו לרדוף את האנשים ב-2 בלילה לכיכר שליד הקונזום –בית היודנראט.

ההמון החל להסתער על שערי ט.א.ז. ואנשי הגיסטאפו החלו לירות בהם. 10 אנשים נהרגו ושוב התחיל מו"מ על מספר האנשים שישארו בט.א.ז. לסיים את מיון החפצים.

25.8.43 ה. שפירא – באחד הימים באו במכונות משא לבית החולים והוציאו את כל החולים ואת כל הפעוטות שרק נולדו, דחסו לתוך שקים וזרקום למשאיות והובילום לאושויץ.

הורים השאירו את ילדיהם במזוודות, שמא ירחמו עליהם – אך הנאצים שלחום לאושויץ.

24.8-28.8.43האקציה השלישית . ליד הקונסום, 100 הרוגים. 400 נשארו לעבוד בט.א.ז. איבודים לדעת.

(י. רוטמנטש)

26.8.43 – 5.000 איש נשלחו לאושויץ.

150 שהסתתרו הושכבו על הארץ ליד הקונסום, הוזמנו קרונות נוספים.

500 העובדים שנשארו בבית החרושת המשיכו לעבוד עבור הלופטוואפע, הם התפללו במקום ואף הקימו סוכה.

25.8.43 – עבודת הלופטוואפה, עד שעה 2 כבר נרשמו 40 מבוקשים (רקלאמירטה), ב-4 באו אנשי היודנראט והודיעו כי הרשימה נפסלה. אח"כ באו אנשי הגיסטאפו ובדקו את הרשימה.

26.8.43 – נמשכו הריצות להירשם ברשימת המבוקשים. בא הגיסטאפו לערוך ביקורת, ערכו מסדר, קראו את שמות הרשומים וציוו עליהם להתייצב בצד אחד ואת אלה שלא היו רשומים בשורה שניה.

27.8.43 – ב- 11.00 העבירו את האנשים מכיכר הקונזום לתוך ט.א.ז.

כ"ד בתמוז תש"ג27.8.43 ג' הגיע יחד עם יצחק ואבא [אביו ואחיו של שאול] לאושוויץ, אוכסנו בבלוק מס' 12. אבא חלה ב-17.10.43

האקציה האחרונה בז'בריצה 26-27.8.43 יום ה', כ"ה-כ"ו באב תש"ג.

נשארו רק 7 יהודים עד בוא הרוסים.

28.8.43 – ב-11.00 העבירו את האנשים מכיכר הקונזום לתוך ש.א.ז. ובשעה 2 החלו להכניס את האנשים לקרונות. למחרת 28.8.43 התחילו החיפושים אחרי המסתתרים. אספו כ-150 אנשים וצרפו לאלה שהיו בט.א.ז.

לאושויץ נשלחו 5.000, בט.א.ז. נשארו עד 7.10.43, נשלחו אף הם לאושויץ ורק 7 הושארו בט.א.ז

28.8.43 – מניה פייגנבלאט-בראט.ח. סנדרווויטש, קרא כאשר הגענו לקטוביץ: בני אדם, אנו הולכים לקידוש השם, מובילים אותנו לאושויץ, כולם פרצו בבכי, בצעקות, משפחת קארטוש החלה לומר תהילים וכולם הצטרפו אליהם.

אחרי חודש ובאוקטובר חלה גם יצחק [אחיו של שאול]. יש להניח שנפטר באוקטובר 43.

17.10.43 – גירוש העובדים שנשארו בט.א.ז. נשארו רק 7 (י. רוטמנטש,361).

היהודים התפללו במנין בתוך בית החרושת ואפילו הקימו להם סוכה. חייל ירה ופצע אנושות את ישראל מאיר מנטיגר שנפטר (גרונקואוט.)

תש"ד.

19.1.44 הסלקציה הגדולה לאושויץ. הגירוש מז'בריצה התחיל ב-26.8.43.

איכה נטבחו יהודי פולין: "הצופה" י' באב תש"ד

30.7.44  

הליכה לעבודה, עינויים, התעללות ביהודי בבית קצין ס.ס.

חברי הוועד: יצחק [אחיו של שאול] , ישעיהו, י.מושנקר, י.טנדר.

חפרו בונקרים, רכשו נשק.

המְסָפְּר ועוד חבר נסעו ברכבת …

מפרשת השואה א'

ההתגוננות בחבל זאגלמביה – יוסף קוז'וק בן 24 ונתן רוזנצווייג מסוסנוביץ נהרגו כאשר ניסו להבריח זרחן לגיטו. חברה של "השומר הדתי", שהצליחה להימלט מפולניה והגיעה לארץ שכנה, סיפרה על התגוננות חברי הקיבוץ של "החלוץ", מתוך בונקר בבנדין. בין הלוחמים היו: פרומקה, ח. שפרינגר, מכס, מרכוס, דבורסקי, שרה קוקלקה.

מפרשת השואה ג-ד.

מחנה ההשמדה באושויץ-בירקנאו.

באושוינטשים היו מחנות עבודה של "קרופ", ו"סימנס", המחנה היה מוקף שתי גדרות (150 מ' מרוחקת האחת מהשניה), טעונות מתח גבוה, מגדלים, פעמים ביום קבלו אוכל – ליטר מרק דליל, בצהרים ובערב 300 גרם לחם גרוע.

היו שם 9 כבשנים, כל אחד עם ארבעה פתחים, שקיבולם 2.000 גוויות ליום. השתמשו ב"ציקלון למלחמה במזיקים". 8.000 גוויות ליום נשרפו, במרס 1943 חנכו את המשרפה הראשונה.

הצריפים נראו כאורוות ארוכות – באמצע פרוזדור ארוך, משני צידיו דרגשים בגודל של 1.1/2-2 מטר. בכל צד הוכנסו 10-12 אנשים.

11 מחנות היו שם על פני 35 קמ"ר.

ז'בריצה – גיטו אחרון במחוז זגלמביה

יצחק נסע לסוסנוביץ ובנדין, נפגש עם אליעזר גלר , פיברק תעודות זהות.

התאמנו בנשק (8 אקדחים) החיסול מצא אותו ליד השער החיצוני של הגיטו, שחררנו אותו.

חזרתי לז' בריצה אחרי שבוע, ולא מצאתי אותו (?).

יהודה קרייצר עובד ב"עינות".

מתוך האנציקלופדיה של הציונות הדתית.

משה ווינדמאן – עקר מז'בריצה לסוסנוביץ. בימי מלחמת העולם השניה, חיפש מקלט בז'בריצה, אך נרצח ברחוב בידי הנאצים בעת המשלוח האחרון של יהודי העיר.

24.8.43

קיץ 1943 – שמועות על אפשרות לקבל דרכונים משוויץ – עריכת רשימה של ציונים בעלי-זכויות והחל הקשר עם נציגי המוסדות בשוויץ. (טורנר).

גוי צ'כי נשלח ע"י צעירים ידועים מקרקוב לבקש עזרה והביא את המכתב בעברית (טורנר).

הוא סיפר כי 80%-90% נשלחים מיד עם בואם להשמדה.

26-27.8.43 – ימים ד'-ה' בשבוע – כ"ה-כ"ו באב תש"ג – האקציה בז'בריצה, א. בראנדעס.

מפר על השארת 150 לחיסול הרכוש ואח"כ על השארת 8 מומחים בלבד.

דברי דרהר: "איך האב שויין ווארטהנאו אַויך ארלדיגט" [אני כבר ניהנת ומסודרת].

שום פולני לא רצה להכניסני לביתו, רדפו אחריו ברחוב למה אינו נושא את הסימן ה"יוּדְעְ", לא נתנו לי לחם.

שלושת הימים האחרונים בגיטו ז'בריצה. (ד. טשבינר)

אורגיות של אנשי היודנראט עם "הגיסטלינגע" (יעלות החן). שר האוצר (יוסטמאן), הסתתר אחרי שחבריו כבר נצחו ע"י הס.ס. הוא מסר שקית עם יהלומים לאחיו שעמד בשורה.

בקרונות ספרו על באנקט שערך (פרסיץ) המתווך לאנשי הגיסטאפו בנוחכות חשובי המנהיגים, היכום וירו בהם וזרקום לקרונות.

בהגיעם לאושויץ שלחו את מרביתם להשמדה, רק 400 נשארו בחיים. (טורנר).

א. שולברג – סופם הטראגי של יהודי ז'בריצה (באלקס שטימע 1958)

ששה אלף יהודים. בנובמבר חטיפת אנשים ראשונה, 500 צעירים נשלחו למחנות ריכוז. 21.6.41 – ביום פלישת הגרמנים לרוסיה – מאסרים המוניים, שליחת "קומוניסטים לאושויץ. ביוני 42 חיסול כל הקהילות הקטנות בסביבה וגירוש היהודים לז'בריצה.

בסלקציה הראשונה – 1.800 נשלחו לאושוינצים. בסוף 42 יוני-יולי, הקמת השאפ בט.א.ז. הקמת גיטו ל-10 אלף יהודים. באוגוסט 43 208 מאסרים ב-24.8 תחילת הקץ. 4.000 נשלחו לאושויץ, כמה מאות עסקו בחיסול הרכוש ועיבוד החומרים בט.א..ז. 18.10.43 חיסול סופי 900 נשלחו להשמדה. רק 7 הסתתרו וזכו לשיחרור: רומנטש, בראקמן, צעקרובסקי, לאנדוי, סאבלמן, צוקר, גרינקראוט.

 

10.12.45 – י. דפנר (2 מכתבים) בילה 5 שנים במחנות, נפטר 1980

"דיין ברודער יצחק האט ביז 1943 אקטיוו געארבייט געהיים און אונזער באוועגונג".

יצחק [אחיו של שאול] עסק בארגון קיבוץ בבנדין (פעולה תרבותית בביתנו), מזכיר את שפירא, פרץ שכטר, וזילברברג (ביז 40 יאהר ווארן אלע…) עד שנת 40 היו כולם יחד. אביך ניהל את החנות עם אחותך, יצחק עבד הרבה במשרתו. אנו התאספנו יחד עם כמה שהיה אפשרי אצלכם בחדר וניהלנו שיחות תרבותיות, או אז החלו הגזירות. אני נשלחתי למחנה שנוצר בגיטו. יצחק עסק בארגון הקיבוץ בבנדין, אשר התפתח יפה עד שבאו הרוצחים. החלו בפעולות השמדה, מאז אין לי שום ידיעות. הייתי יחד עם שפירא ופ. שכטר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אמונה ושואה

מ. אונא

(מורשת כ"ב) – "עוד לא נברא הקיבוץ האנושי שהמשך קיומו מובטח במידה כזאת שיש טעם וממשות בדיבור על אמונה בקיומו".

אלכסנדר דונט

"האם יש יתרון למערכת השקפתית ממנה "סולק" האל ואם מערכת כזאת מקלה על היהודי להשלים עם המציאות בה הוא נתון אחרי אושויץ?

מ. אונא

מי ירפה לך – (ילקוט מורשת כ"ב) – נגד התרסה כלפי מעלה – קיצוניות – חולנית – תעודה סובייקטיבית "אלהי ישראל אינו אל ניסים ונפלאות, כי אם אל התביעה המוסרית. חופש הבחירה היא אחת מאבני הפינה של היהדות. אחריות האדם למעשיו. אמונה – "בהמשך הקיום היהודי".

י. גוטמן

קידוש השם וקידוש החיים (ילקוט כ"ד) – קידוש החיים – מושג מנחה בימי השואה, ציטוט אמרתו של הרב י. ניסנבוים.

אמיל פנקהיים

מצב האדם לאחר אושויץ – (ילקוט מורשת כ"ה) (תגובות משה אונא ויהודה באואר) תשובה לא. דונט:

כוונתו "כל היהודים שומעים "קול מצווה" מאושויץ, האומר להם שחובתם להישאר יהודים, שאם לא כן, ינחילו להיטלר ניצחון לאחר מותו.

דברי הֶשְלְ – אין זכות לאב יהודי לגדל את בנו כיהודי, אלא אם הוא עושה זאת מתוך הכרה שהוא מכין עוד קרבן לטבח.

אירווינג גרינברג

"אני כופר בכך שישראל היא פרי של עיסקת-חליפין תמורת השואה", ישראל היא תשובתו של העם היהודי על השואה.

עדות יהודי כעבור ימי מצור (ילקוט מורשת כ"ה)

שיא הדה-הומניזאציה – אושויץ. ניצול הטכנולוגיה להשמדה. אייכמן הכריז כי "בשמחה יקפוץ לקברו ביודעו ששילח למוות שישה מיליון יהודים".

התרמית של רישיונות עבודה – הפרדה בין יהודים חסרי תועלת לבין יהודים מועילים – מי ימות מיד ומי יומת מאוחר. עינויים והשפלה כעיקרון לכשעצמו.

התנגגדות טוטאלית תוך סיכון עצמי

התשובה היחידה ההולמת את המסורת היהודית – היהודי הוא עד נגד עבודת האלילים של מחנות הרצח הנאציים. – כיצד לא התאבד ונשאר לחיות? כיצד נשאר עם אלוהיו? למה החזיק ביהדות סתם? כי חיי היהודים אחרי אושויץ אינם "סתם", אלא הם כשלעצמם וללא טעמים נוספים וללא הצדקות תיאולוגייות – עדות מקודשת לאנושות כולה כי ישררו חיים יאהבה ולא מוות ושנאה. למה להחזיק

פקנהיים

באלוהי הברית?

"הברית בינו לבין עמו הגיעה עד כדי משבר, אך לא נשברה כליל ולא לגבי כולם. וכך בעידן החושך עומדים אלה שנשארו בחיים כעצים נגד החושךוהם עצים שהעולם לא ראה דוגמתם". "טרם הצלחנו לחדור לתוך האפלה שנגדה הם מעידים, אך אם נחדור לתוכה, מחכה לנו כגמול, תגלית מפתיעה". "יתכן שזהו עידן ללא גיבורים, אבל זהו עידן הגבורה בה'א הידיעה, בכל ההיסטוריה היהודית. זה נכון

לגבי העם היהודי בכללו ולא רק לגבי הפרט שנשאר בחיים, כי אלה שנשארו בחיים הופכים בהדרגה סמל לעם כולו.

"נוכחות אלוהים בהיסטוריה". עלינו להניח כי האל היה שם באושויץ.

"עידן של חושך, שלא היה כדוגמתו בדברי ימי עולם, וגם הגבורה היהודית אפשרית רק במחיר הליכה מתמדת על סף הייאוש".

(בראש מאמר – מדרש בבראשית: אמר ר' סימון – מלאכים נעשו כיתים כיתים- נטל אמת והשליכה לארץ – בראשית רבה ח' ה').

רחל שיחור

הארץ – 11.11.77.

השואה – לקח אלוהי.

היטלר – שליח אלוהים.

על ספריהם של א. מייבאום "פני אלוהים אחרי אושויץ".

"אמונה לאחר השואה" – לא. ברקוביץ – הסתרת פנים.

"לאחר אושויץ" – ר. רובינשטיין – מות האלוהים.

מסטיפיקציה של השואה – להבין את ההיסטוריה שלא במימד היסטורי.

הנער משה

י"ג בשבט תש"ג – "אבל אף על פי כל אלה הוא גם נושך איזה דבר בלבי. … איזה חשק בלתי סופי להשתתף עם אֶחַי בכל מה שעובר עליהם…

אמונה – אתה בחרתנו – אינני יכול לאמור ששונא אני את הבחירה הזאת, אבל מלאהוב אותה אני עוד רחוק מאוד. "מביט אני לפני, והנה הכל אדום, כל האופק אדום, אדומה היא בדם, השמים מכוסים ענני-דם, כאילו נוטפים ממנה אגלי-דם.        (86)

אנשים ואפר – י. גוטמן.

דת באושויץ – נמצאו במחנה אנשים דתיים שלא אבדו את נאמנותם ואף נניסו לקיים את מצוות הדת המעשית באושויץ 1 הייתה קימת חבורת יהודים דתיים שהתכנסה בהסתר וקיימה תפילה בציבור. הכרתי המחנה איש שהתעקש לאכול כשר ולא לעבוד בשבתות ובחגים וחשבנו אותו למטורף, אך במשך השנים נוכחנו כי בטירופו נתבטאו אופי מוצק ואמונה נשגבה. היה אוכל רק לחם ושותה מים ואך לעיתים רחוקות נגע במזון החם. היה יוצא לעבודה בשבתות, אך נמנע מעבודה ממש. האיש השיג לו תפילין ויום יום השכים קום והתפלל.

ברוך גפאקט, בן 30 בנפלו בבנדין.

איגלר נרצח באושויץ בגיל 25.

שמעון דרנגר נרצח בן 27.

ליבסקינד דולק נפל בן 30.

לַבַּן (ליבוביץ אברהם), נרצח בן 26.

יחיאל לרר (משורר), נפל כבן 40.

פרומקה פלוטניצקה נפלה בת 29.

שלמה דגלניק חצה את הגבול לסלובקיה ב-15.11.40, באביב 1942 גורש ע"י השלטונות הסלובקיים לפולין, הושמד בבלזץ בן 26.

מזרח אירופה, שמקורו במסורת ישראל, בתנאים בהם היו שרוים היהודים כמיעוט מושפל ודחוי ובעל אורחות חיים שטיפחה המשפחה היהודית במשך דורות.

  1. תופעה מרשימה – הביטחון שהמלחמה שתמשך ככל שתמשך, תסתיים בתבוסה בלתי נמנעת של גרמניה הנאצית. "אמונה בלתי מעורערת זאת משתקפת בעיתונות המחתרת, ביומנים ובכתבים למינייהם, של יהודים בארצות הכבושות במזרח אירופה". בחיבורים מאותם הימים מובעת לעיתים ההנחה בעלת יסודות דטרמניסטיים ברורים, כי ההשגחה לא תנטוש את העם היהודי, או שבמהותו והווייתו של האדם מעוגנת השאיפה לטוב ולצדק.

וקיימת האמונה שהחברה עלולה למעוד, אך אינה יכולה להיכשל כישלון מוחלט.

  1. תופעה שניה – היא השלמה לכאורה עם ההשפלות ועם הפגיעות, אך הסתגלות מהירה למצב המשתנה ועקיפה זריזה ומחושבת של הגזירות.
  2. שמירה על אורחות חיי משפחה – חיי הגיטו הצמיחו תופעות פרא "ימי טירוף החושים במהלך ה"אקציות". "הדאגה לחלש והערבות ההדדית היו גם בתקופת השואה, תכונות בולטות במבנה החברה היהודית ורישומן ניכר גם במעשה".

 

מזכיר את ספרו של הסופר יוסף קירמן – "החסד שבמוות השלוו".

ציטוט מדברי זליג קלמנוביץ על ביקורו בשמחת תורה בבית הכנסת – "אנו מרגישים שהיום בזמירות היינו מקדשים שם שמים כמו שקידשו אבות אבותינו. ואני נפש ישראל תועה, מרגיש כאן את שרשי ואתם בשמחתכפ מחפים כאן על עוון דור אבוד. יודע אני שעם ישראל חי ויחיה.(נרשם ב-1941)

המחלקה לתרבות תורנית – תש"מ

הרב י. גרשוני – אסור למסור להם וימותו כולם ואל יראה אחד במות חבירו (חלוקת כרטיסים).

פסק דינו של רבה של קובנה: על ראשי העדה ליקח עוז בנפשם והאחריות עליהם להציל כמה שאפשר.

"כדי להרוג כמה גרמנים אין עלינו חיוב לסכן את עצמנו בלי סיכוי לניצחון"?

תמות נפשי עם פלישתים: לפי אברבנל: לכן, בזו אפילו אין לנו סיכוי לנצח, מותר להתקומם, בבחינת תמות נפשי עם פלישתים, או כמו שהסביר אברבנאל, שהבאתי: כי המוות בכבוד טוב מחיי החרפה והבוז. המרד בגיטאות הציל את כבוד ישראל לנצח.

פרופ' פלק

"אנו צריכים למעט בקבורת דעתנו על צרכו של הקב"ה – סייג לחכמה שתיקה – אולי צריך היה לשלב בתפילה שלנו רגע של דממה שישמש הזדמנות להתבוננות למחשבה ותו לא".

אהבת ישראל, עליה לא"י, לחזק את רוח העם.

לילה אחרון במחבוא – י. ליברנש

גן הילדים שבבית המדרש הישן – י. ליברנש

  1. השמדת-עם באמצעים טכנולוגיים תוך סילוף האמת, יצירת הצדקה לרצח, הפיכת הזוועות למעשה חיובי נגד העם המקלקל את התרבות ואת חוסנו של הגזע האנושי, הפיכת פשע למעשה מוסרי ופטריוטי.

גישות לפשר השואה – 1. פשר השואה למעבר למושגים של "משמעות" ו"סיבה".

  1. לקח שיש להפיק מטראגדיה זו.

הראשונים עוסקים בשאלות האמונה, ההשגחה, הקמת מדינת ישראל, נושא הרע, ערעור התפיסה הקלאסית אודות היחס שבין החטא והעונש – איזה חטא חטאו ישראל שהצדיק את עונש כשואה?

לית דין ולית דיין – 1. לא ניתן עוד להאמין באלוהים – מדברי אב לבנו באושויץ.

האמונה היסודות בפגניות מפוקחת תוך שימוש בציפוי הדתי המסורתי

  1. גירסה שלישית: 1. צדיק באמונתו יחיה – קבוצה זו שומרת על אמונתה והבעיה המעסיקה אותה היא כיצד להכליל את השואה בתפיסתם. פלגא שולל מן האדם אפשרות להבין את דרכי השם ולהרהר על מעשיו. "ואם כן הדבר, אם אכן מכיר אתה בקב"ה, שופט כל הארץ, הרי ברור ומובן מאליו שהוא מרומם ומתנשא עד שאין יכולת נברא להבין את הגיון משפטיו." (הרבי מלובביטש – אמונה ומדע חב"ד תשל"ז).

הרב י. יעקובסון:

"החשיבה המקראית והשואה" – דעות י"ט.

"כלפי בעיות השואה עלינו לוותר על פיתרון שכלי ולהישאר בעלי אמונה", בלי יראת ה' ועושה טוב… אין להניח שכל אלה שנספו היו אשמים וראויים לפורענות שפגעה בהם. כאן לפנינו חידה בהנהגת הבורא, שאין בכוחנו לפתור אותה, אך נשאר איתנים באמונתנו בו יתברך – וצדיק באמונתו יחיה – בשני המקרים ההשגחה נתפסת כפעולה, אך בלתי נתנת להבנה ע"י האדם".

"עם כל הכאב האיום שבטראגדיה הזאת ברור ש"אין רע יורד "מלמעלה" ובתוך הרע והסבל של הצרות, טמון טוב רוחני נשגב, אף על פי שאין שכל אנוש משיגו, קיים הוא בכל תקפו".

ליקוי האלוהים – "היום כבר הגענו לנקודה בה אנו רשאים לטעון שהיהודים היו חפים מפשע באופן מןחלט. אנו מדברים על הכלל – העם היהודי היה חף מפשע.

פרופ' נהר

"המשמעות הדתית יהודית של השואה", מסה בישיבת היסוד של "אות ועד", ישנן

תקופות של "ליקוי", כמאמר מ. בובר: "האל אינו יכול בכלל להתערב כל פעם שהשימוש שהאדם

עושה בחירותו אינו מוצא חן בעיניו, האמת היא כי אם היה עושה כך, עשית הרע היתה בלתי אפשרית, אך גם האפשרות הטוב היתה נעלמת…", אם יש צורך שיהיה אדם, אז יש לתת לו לבחור בצורה חופשית, אם יש לו חופש בחירה כזה, הוא ישתמש בו לעיתים קרובות בצורה לא נכונה, הוא יבחר באפשרות הלא נכונה, וכשעושה כן ייגרם סבל לחף מפשע.

א. ברקוביץ

הכתובת הוא ריבונו של עולם.

 

 

  1. פלג שלישי סבור שההשגחה היתה פעילה בשואה: "אלוהים", איננו רק אֵל החסד… פרופ' לבינס – "התגובה הפשוטה ביותר, הטרוויאלית, תהיה להגיע לאתאיזם, "מדוע תחת שמים ריקים אתם עדין מחפשים עולם הגיוני וטוב"?
  2. שילוב מוקד שלישי בדיון קשה זה: "התקומה הלאומית בא"י, מדינת ישראל קמה מיד לאחר השואה, רצף זה העסיק רבים. לפני השואה דיבר הראי"ה קוק על הכרח שבעלייה לא"י. "הם מכריחים אותנו לשמוע קול שופר, הם מתריעים ומרעישים באוזנינו ואינם נותנים לנו מנוח בגולה. שופר של חיה טמאה הפך לשופר של משיח. עמק הטליורה, היטלר וכו' מעוררים גאולה".

הרב אברהם יצחק הכהן קוק – "שופרות", "חשבונאי", ראש השנה תש"ה

הרב צבי יהודה קוק – (לנתיבות ישראל).

"והגענו לאן שהגענו היום שבבית ישראל ראינו שערוריה על שערוריה, בכי על בכי וכל זה שמאסנו בארץ חמדה"הרב יששכר טיכטאהל "אם הבנים שמחה".

"הזעזוע העמוק של אבדות רבבות אלפינו וכל אשר אתם בסער ניתוק גופו של כל ישראל ממדבריות העמים, ממרק ומקומם את התחדשות קומתו הכללית על מכון אדמתנו… הפרק האיום של הניתוח האלוקי בגוף האומה, בהשמדת ששת מיליוננו בבניו ובימינו, בדרך הצלתנו לתקומתנו.

ב. דובדבני – באיזה זכות נזכה לרשת את הארץ? משבר שמים והדורות הקדומים נשמע בדבריו: בזכות הקרבנות".

"השואה גרמה לנו טירוף דעת לאומי, חברתי, מדיני וגם השקפתי".

על פרשת לך לך, "במה אודיעך כי ארישנה, בעיתון "פנים אל פנים". 25.10.63

ד"ר י. בן-ששון

"זוהי תפיסה שיש בה טיעון והסבר לסבל ולכיליון – לא בחינת חטא ועונשו, אלא שיבוש שבהכרח שבקיום היהודי ובכורח של חסרי ישע בידי פושעי עולם". – "משמעותה הדתית של השואה"

השואה, גורל, צוו.

המעשים והמגמות של ההגנה העצמית היהודית ואין צורך לומר טעם מלחמתם ומותם של לוחמי הגיטאות מובנים אל-נכון מצמיחתם ממסורת יהודית עתיקה זו.

של המשטרה השמימית. מימות אברהם אבינו ועד היום, מעולם לא היה ליהודים בכל העולם כ"כ טוב כמו היום. המקום המסוכן ביותר לקיום היהודים בעולם, איפה הוא? – "אתה טוען שכאן בארץ". – לא רק שאני טוען, זאת עובדה – "יש קשר-לוגי בין השואה לתקומה". – איזה קשר יש ביניהם, מה הקשר? השואה גרמה לכך שמדינת ישראל נידונה להיות מדינה קטנה משום שעיקרו של העם היהודי הושמד, זה הכל. המדינה קמה בגלל צירוף שני דברים: 1. קיום התנועה הציונית 50 שנה לפני השואה ו-60 שנה לפני הקמת המדינה. 2. תהליך הדרת קולוניזציה לאחר מלחמת העולם הראשונה.

חזון האין והיש של א. ויזל – א. פפקורן. "ידיעות" 10.8.79.

"אחרי אושויץ הדמיון האנושי פשוט אינו עוד מה שהיה לפני כן". (עומס רגשי, אינטלקטואלי).

שלושה סוגי סופרים: שניצלו, שלא זכה להינצל ומי שלא חווה.

לנגר: הדמיון הוא המחסום היחיד החוצה בין שתיקה לחיסול עם שלם.

זיקת גומלין בין "עין הזיכרון", לבין "עין הדימיון", מסירת חוויה – סיפור התנסות.

אמנות בשירות העד, השלכות השואה על האדם על אלוהים ועל עם ישראל. – מ. בירנבוים.

השואה לא בגלל חטאי העם, אינו מעניק ליסורים מעמד של ישועה. (לא תמות כי אם תחיה ותחיה כיהודי) – התשובה באיוב – באיוב של אושויץ, יחד עם אלוהים עומד האדם למשפט.

אני מאמין – סימפוזיון "ידיעות אחרונות"

ש. שטרן – שאלות לקב"ה, היכן הכוח העליון שעזב אותנו?

מ. אופן – להאמין באל אמונה שלימה, מבלי לדעת את סיבת הסבל.

שטרן – אין להבדיל בין קדושים לקדושים, גם המורדים וגם אלה שלא מרדו היו קדושים.

ק. שבתאי

כצאן לטבח (?)

מזכיר את בנו שלמי לסקר מבנדין (חברו), מתוך "כך אמר היטלר": אנחנו נערער את בריאותם הגופנית של אויבנו כמו שנשבור את התנגדותם הנפשית. … האיסטאטגיה שלנו היא להחריב את האויב מבפנים לנצחו בעזרתו שלו עצמו."

… עם ישראל לא היה מוכן מבחינה פסיכולוגית לשבר הגדול, הוא נשבר. "הגרמנים עשו את השמדת היהודים לנורמה".

קיים תהום בין תפיסת הגבורה והמלחמה בין יהודים לגויים … "בעולמו של היהודי אין מקום לאותה עבודת גיבורים, לאותו כבוד אילעי ולאותה הערצת אלים, אשר העולם הלא-יהודי מגישם מאז ומעולם לגיבורי המלחמה שלו. היהודי רואה את המלחמה ככורח – גיבורו של היהודי הוא הצדיק. עולמו של היטלר מנוגד לעולמו של היהודי. … האם היתה איזו שהיא אפשרות להביא לידי פשרה בין אלוהים כזה ובין תינוקות שנקברו חיים?

שלושה שנתקדשו בתוך עצמםר' מ. זמבה, ר' שמשון שטוקהמר ור' דוד שפירא, הוזמנו לשטולצמאן, סופר להם כי ההגמונים בווארשה החליטו להציל שלושה מרבני וארשה עם משפחותיהם, הם מחכים לתשובה מידית. "לגבי מי שעושה את החשבון שלו עם השמים – זה ענין אחר לגמרי". … "לי אין כוח לעזוב את האנשים הללו…". אנחנו ניסתר מאלוהים? אותו אלוהים   שישנו שם, ישנו כאן. אל לנהל כל משא ומתן בענין זה.

"כי השמים ריקים".

"ואכן התהום השחורה שהיתה פעורה מעל ראשיהם, היתה הרבה יותר עמוקה, הרבה יותר שחורה מן התהום השניה, התהום של מטה…" – מתוך יומנו של אהרון קפלן מווארשה: "הגיטו כולו מלא בכיות ויללות, שאם לא מצאנו נתיב לאלוהי ישראל – סימן הוא שאיננו.

מילות אחר פינוי – "מוניה ואנחנו ניסתר מאלוהים? ויתן האלוהים שישנו שם וישנו כאן"

מדברי האוזנר: "לו המר גורלנו והיינו שם – בוודאי לא היה שונה גורלנו מגורלם, לא היתה גבורתנו גדולה מגבורתם".

"האומה" 4.77

מביא דברים בשם הרב זמבה

"כאשר השונאים בקשו לעקור את הנשמות ולהשאיר את הנשמות ולהשאיר את הגופים, הייתה מצווה לקדש שם שמים ולהקריב את הגופים כדי להציל את הנשמות. עכשיו בימי הצורים האלה המבקשים לעקור את הגופים, המצווה היא לפעול בניגוד לרצונם: להקריב את הנשמות ולהציל את הגופים".

שורש ב' – מוקדש לשואה.

"במקום לשאול – למה לא מרדו? יש לשאול: איך קרה שכן התנגדו?" (ק. שבתאי)

שמירה על ערכים – הקרבת החיים עבור ערכים שנחשבו כעליונים, היא אולי האצילה ביותר: כמו קורצ'אק, רבני וארשה, אמהות שלא רצו להפקיר את ילדיהן… גם במחנות היו גילויי-מסירות-נפש – כדברי הפסיכולוג ויקטור פרנקל (ציטוט מדבריו).

יחידיות השואה – תופעה יחודית, שונה מכל הפשעים שנתרחשו בתולדות האדם.

  1. מאמץ לבצע רצח, גם במחיר פגיעה במאמץ המלחמתי.
  2. טכניקה תעשייתית, בירוקראטית ופסיכולוגית – תאי-גזים, משרפות, מכסות להשמדה, הונאה, פיתויים, עונש קולקטיבי, אווירת פחד ואימה, בלבול דעת הקהל – יצירת אהדה לרצח, תצלום מעשי הזוועה והטלת האחריות על הקורבנות. "פרודוקטיביזציה" של "הטפילים", גיטאות, כדי להגן על היהודים.

אסתר יהודית תידור-באומל – (ילקוט מ' כ"ט (173)

"אש קודש" – ספרו של האדמו"ר מפיאסצנה ומקומו בהבנת החיים הדתיים בגיטו ווארשה.

הסבל והצדקת דרכי ה' – הסבל – התגלות אלוקית. מידת הדין יותר גבוהה ממידת הרחמים.

קידוש השם בשתי צורות: 1. העקדה. 2. הרוגי מלכות.

קידוש השםהזדמנות להשלים עם העקידה. עשרת הרוגי מלכותדוגמא של קידוש השם האמתי. בהשלמת מעשה העקדה מרגיש היהודי שמותו אינו לשווא.

מחאה כלפי שמיםהתרוממות היא מחאה.

אסור ליהודי לטעון שאינו מבין מדוע פוקדות אותו צרות. מצטט את דבריו בשבת פר' "זכור" תש"ב.

מי מיצפה שהדבר (מלחמת העולם הראשונה) יביא להורדת הצאר ברוסיה? … איננו יודעים איזה טוב יצא מהתופת הנאצית, אך חייבים אנו להאמין בהשגחה העליונה, שיש מטרה לכל מה שעובר עם ישראל עתה.

הערת הכותבת: בעת כתיבת מילים אלו, בשנת תש"ב, לא חלם האדמו"ר, שהקמת מדינה יהודית תהיה תוצאה אחת של השואה הנוראה.

אלוף הר אבן

(הארץ 1.10.78)

להבדיל בין אור לחושך – שאלת השפיות אחרי השואה

איננו יודעים דבר על השוא – המוות מפריד ביננו.

  1. הגישה הרציונאליסטיתטירוף הדעת.
  2. להרוג יהודיםהשואה כשיטה הייתה בדרך כלל מתוכננת ומבוצעת בהגיון מופתי. "אם נחפש מכנה משותף לאבע תופעות אלה (חורבן המקדש), קרוב לוודאי שנוכל לתארו כאבדן שפיות הדעת".

"אין אלה שואות שערורתיות מידי אלוהים, אלא מעשי ידי אדם". אין כאן מיסטיפיקציה של חורבן, אלא דווקא העמדתו על הקונקרטי – התנהגותם של בני אדם…

מבחינת אנשי הדת היהודיים השואה כמעט שלא אירעה, העזתם של חז"ל – פיקוח נפש.

צמצום האלוהות – ליקוי מאורות, ליקוי אלוהים. "אנו חייבים להתמודד עם השואה כהתמוטטות השפיות.

הרב ניסנבוים

קידוש החיים בתוך החורבן – שואת יהדות אירופה

מה היתה תגובתם הכללית של המוני היהודים וביחוד בארצות אירופ המזרחית (ולא בה בלבד)?

התגובה היתה בעיקרה על דרך מה שניתן לקרוא בשם "קידוש החיים", מטבע זה נמסר מפי השמועה, כ"אימרתו השנונה" של הרב ניסנבוים ז"ל, משנת 1940-1, מגיטו ווארשה.

"זוהי שעה של קידוש החיים ולא של קידוש השם במוות, לפנים דרשו אויבים את הנשמה, והיהודי הקריב את גופו על קידוש השם (כלומר הוא שמר דווקא על מה שביקשו האויבים ליטול ממנו). וכשהצורר דורש את הגוף היהודי וחובה על היהודילהגן עחיו, לשמור על חייו".

(נתן עק – "התועים בדרכי המוות".)

מדברי הרב י. ניסנביום 1940-41

זוהי שעה של קידוש החיים ולא של קידוש השם במוות. לפנים דרשו אויבים את הנשמה והיהודי הקריב את גופו על קידוש-השם (כלומר: הוא שמר דווקא על מה שביקשו האויבים ליטול ממנו), עתה הצורר דורש את הגוף היהודי, וחובה על היהודי להגן עליו ולשמור על חייו (ניעק התועים בדרכי המוות)

ניעק

(ילקוט כ"ג, אפריל 79) – תמיהות על "קידוש השם" ו"קידוש החיים".

האמרה נזרקה מפי הרב, בעת ישיבה של נציגי המפלגות הציוניות, שהתקיימה בדירתו ברחוב רימרסקה, בראשית 1940 – בה היה דיון על עניני עליה, הגזירות המרות ועל תגובת היהודים לגזירות הקטלניות של האויב. אז השמיע הרב ניסנביום את אמתו.

ממכתבי הרב יצחק ניסנבוים.

[שימו לב למילים המוצפנות]

אגרות הרב ניסנביום (לפרופ אברהם ויס ניו-יורק).

אנו וכל מכינו המשותפים מרגישים את עצמנו טוב מאוד, מר אוז'כובסקי בריא, הוא יכתוב לך בעצמו. שִֹמֵחַ אותו מאוד שאתה הסתדרת כבר במידת מה, אבל מאידך, מצטער אני שאין אתה יותר כאן, כי רק עכשיו רואים עד כמה אתה חסר לנו. יפת ורוזנבוים מנהלים הלאה את המטבח, אורבך (מזרחי) כבר לא, כל המשפחה זקוקה לתמיכה.

ה. הוברבנד (חבר הועד המרכזי של המזרחי, פולין).

28.10.40 – ממכתבי הרב י.ניסנבוים לד"ר וייס ניו-יורק

מצב בריאותי כמו שהיה, לא עזבתי את ביתי במשך כל הקיץ. המצב החומרי לא טוב. בעל הבית שלי דורש ממני שכר דירה בעד תשעה חודשים, אני חייב גם בעד מצרכים אחרים, בינתיים החורף קרב, בדומה לכך גם עם כל המשפחה, היא נשארת ליד המטבח שלי (המטבח הוקם ע"י המזרחי בווארשה), ובלי מצרכי מזון מה יהיה, דרושה עזרה מהירה, אנו מאמינים שאתה ידידנו וגם יתר הידידים (ח' התנועה הציונית) ישתדלו כמה שאפשר להיות לעזר.

4.12.40 – אגרות הרב י. ניסנבוים.

[שים לב למילים המוצפנות]

בעניין זה קבלת בודאי ידיעות ממר ניסינבוים, היה זה רצוי מאוד שאתה תאחוז משם בצעדים נמרצים.

לידידנו בני-יעקב (היהודים בגיטו), רע מאוד, הוא חלש ואינו יכול ללכת עוד. ש.מזור.

4.3.41 – שורותיך לאוז'כובסקי בלתי מובנות לי, כי לדאבוני אינני נמצא במצב לעזור לו, אוז'קובסקי קיבל חבילות אחדות מיוגוסלביה ואישר קבלתן בדואר החוזר, הואל נא לשוחח בעניין עם מר מץ, שישלחו לו חבילות. פרץ קאמין

28.5.41 – (אגרות הרב י. ניסנבוים, ירושלים תשט"ז, לפרופ' וייס ניו-יורק, כונסו ונערכו ע"י ישראל שפירא).

קראתי את גלויתך לאוז'כובסקי (ניסנבוים.) שמר פשנני (ויצמן) נמצא אצלכם (ארה"ב), מה הוא עושה? מה הסיכויים? (האם מצטרפים אתם לשותפות? החזית המשותפת במלחמה נגד גרמניה), אנו מקווים שזה יתן תוצאות טובות (סיכויים לניצחון) ומה נשמע אצל ידידנו מר ריבי (פישמן ח' ה' הסוכנות) – האם יש לו מנוחה? (האם שקט בארץ?), איחולינו הלבביים לך. אנו מבקשים ידיעות תכופות. כל ידידנו המשותפים בריאים, אולם במובן החומרי – רע להם. סלומון מזור

ניעק מציין – "צף ועלה אז ביושבי הגיטו חפץ חיים עז, שפע כוחות נסתרים, שאין לשער דוגמתו בחיים כתקנם". מביא את השתלשלות ההיסטורית של הרדיפות השמד והפרעות, מציין את הנאציות כתנועה גזענית שביקשה להשמיד את הגוף וגם את הנפש של היהודי.

"קידוש החיים מגלם בחובו את המאבק של היהודים לקיומם בתנאים ובנסיבות שיצר שלטון הנאצים בשלבים שונים של המדיניות כלפי היהודים".

… אין בשום פנים ואופן להתעלם מיחודו של מאבק זה אצל היהודים, ובפרט אצל יהודי

י. רבי

השואה וצמצום "המימד האלוהי"

ילקוט כ"ו (133) קורמן לא מוכן להודות במשבר האמונה. מכריח אותנו להסכים כי שהתסריט של השואה היה מוכן ומזומן לפני שלושת אלפים שנה. "נורא לייחס לאלוהים, אלוהי ישראל, את ה"השראה" של סקיצה מוקדמת של "הפתרון הסופי".

– האמנם היה צורך למתוח שורת הדין האלוהי עד ה"אומשלאגפלצה? עד הגיטאות המתייסרים…? העזתם של חכמי הנסתר והנגלה לחולל רדוקציה במושג האלוהות.

הביטוי הראשון לכך היא בהבחנה בין הסיבות של חורבן בית רשון וחורבן בית שני – סיטואציה אנושית בכולה היא שגרמה לחיסול הקוממיות בידי מלכות רומי. – כלום לא היה אלוהים עצמו מושא של החורבן? – שהרי ישראל גלו והשכינה גלתה עמהם?

העזתה החריפה של הקבלה הלוריאנית – מקץ אלף וחמש מאות שנה – העולם שרוי בגלות והשכינה שרויה בגלות, דין הסיטואציה האלוהית כדין הסיטואציה האנושית, ובידי האדם לתקן מצב מעוות זה להעלות ניצוצות.

גם האל צריך ישועה כביכול, ובידי האדם להושיע. כאן שורש ההומאניזציה. דווקא הרדוקציה של ממדי האל האישי הקלה על היהודים לשמור לו אמונים כמות-שהוא, גם בשעות קשות מאוד של הסתר-פנים"… אולם השואה של ת"ש-תש"ה… הייתה מהות חדשה מעיקרהמסכת מאורעות ללא תקדים. היא הותירה לפליטה את האל של הפילוסופים.

ילקוט מורשת כ"ו תשל"ט – מאמר מאת י. רבי.

  1. הרב מז'בריצה – י. רזמיש, "שערים" 20.6.46.
  2. כך התפללנו באושויץ – י. זרמיש, "שערעם". 9.9.53.
  3. הנסיכה במאורת השדים – י. נחשוני, "שערים" 6.1.56.

מזכיר שורה של אנשים שהיו בחבורה בין תלמידיו של הרב: ב.צ. בוגן, ש. פרנקל, א. פטריקוס, יצחק לאנדוי, ויוסף ברכר.

הגרמני שהיה ממונה עליהם היה קדוק ס.ס. לאגרפיהרער, בליל ראש השנה תש"ד 1.10.43-30.9.43, סלקציה. הרבחי במחנה שלוש שנים לפני בואו, בבלוק מס' 2.

 

זיידמן

יומן גיטו ווארשה

"הנה יושב ליד סדנת תיקון נעלים הרב מקוזילב – יהודה אריה פרומר, ראש הישיבה לשעבר של "ישיבת חכמי לובלין", הוא יושב כאן ורוחו מתנשאת לעולמות אחרים, הוא איננו פוסק

מללמוד בעל-פה. שפתיו נעות כל הזמן. מזמן לזמן פונה לאדמו"ר מפיאסצנה, ר' קלונימוס שפירא, מחבר "חובת התלמידים" היושב ממולו.

אישים שהכרתי

ר' לייב שצ'ראנסקי – היה פעיל, (יסד מטבחים), במוסדות העזרה, קרא למרד וסיכן את נפשו. דרש להציל את כבוד היהדות. קשרים עם פיפור [?] לשם מרידה, קשרים עם אנילביץ, למד להשתמש ברובה, נפצע בידו כאשר זרק רימון על נאצים במדים. נהרג מרימון שזרק לעברו קלגס נאצי שאסרו.

הרב אביגדור – למד ציור בפראג בנוסח לילין, למד אצל ד"ר ח. ברודי. לימד בתחכמוני בקראקוב. היה ממייסדי "השומר הדתי". נרצח בטרנוב בראש השנה תש"ג. בן 46 במותו.

פ. שינדלר

מנהל בתי הכנסת של התנועה המסורתית בישראל ומרצה באוניברסיטת ירושלים – בשולי בשולי הוויכוח על האמונה לאחר השואה. (ילקוט כ"ג)

פלא הוא שחוקרים חשובים נגררים לתוך פולמוס חסר ערך על אמונה או כפירה באלוהים על רקע השואה. "כך למשל היה מגוחך לבנות מערכת אמונה באלוהים בעקבות הקמת המדינה או הניצחון של מלחמת ששת הימים. … מאמץ להפוך את השואה לקרדום לחפור בו לעניני אמונה, לא רק שנדון מראש לכשלון,

אלא מהווה כעין פגיעה בקדושים של החורבן, גם באלה אשר נצחו עם "אני מאמין" וגם עם אלה שנרצחו עם "איני מאמין".

(עבודת דוקטור באוניברסית ניו-יורק על "תגובות החסידות בתקופת השואה")

אייבשיץ

על הרב מז'בריצה – על האיש הפלאי מספר אחד הניצולים (קטע מתוך רשימתו של נחשוני.

על הרבי מקרומולוב – כבר בימים הראשונים לכיבוש הופיעו פולנים בתור "פולקסדוישים", שהתעללו ביהודים, ביניהם הצטיין השוטר ציצלנוק וכן האנטישמי הוותיק ריימאוי, אשר עינויוו גרמו כל מיני צרות לרבה של קרומאלוב ר' אלחנן-דוד שידלובסקי, לרוע מזלו של הרב, הוא – הרב – התגורר באותו בית שבו התגורר השוטר ציצלנוק – במכות הוציאו לרב את כל השינים ומרטו את זקנו ופיאותיו, התקלסו בכבודו ובכבוד הרבנית ולעגו להם.

בקדושה ובגבורהתשובתה של חייקה גרוסמן: "שנים הייתי שלמה עם עצמי ועם הדרך בה הלכתי ולחמתי. כיום, שוב אין בי אותו ביטחון, יתכן שנערה אחרת שנהגה בצורה שונה מאשר אני, ובמקום להצטרף למחתרת לוחמת, העדיפה להצטרף אל אמה הזקנה וסעדה אותה בדרכה האחרונה – דרכה היתה נכונה יותר ושלימה יותר..

פרופ' י. באואר

"כל שנותי הנני מאמין אמונה שלמה באלוהי ישראל הכל יכול ומשוכנע אנוכי כי הוא בכל מקום… וכי על פיו ישק דבר, כמו שנאמר: "אין אדם נוקף אצבע למטה אלא אם מכריזים עליו מלמעלה". ובכן "הינו גם כאן", בגיא צלמוות זה וכל מה שנעשה כאן, הוא הכריז עליו מלחמה מלמעלה. הגעתי למסכנה: ממה נפשך? או, שאין אלוהים וכל מה שלמדנו – עורבא פרח? או האפשרות האחרת, כי יש אלוהים וכל זה נעשה מרצונו וממנו בא, אם כן על זה אינו אלוהי". אני לא רוצה בו, לא אעבוד אותו, לא אפנה אליו ולא אשמע למצוותיו".

"העקידה וחיפושי האלוהים" – שדמות ל"ח תש"ל. ידראל אבירם (י.באואר דוגמא נוספת לתיאורו של מ. כהנוביץ – העקדה וחיפושי האלוהים).

חוגים רבים הולכים בעקבותיהם בימינו, ואולם אין לי עניין לחקור סיבות וגורמים במקרה זה וגם אינני שואל אם המוסר שלי הוא במקרה זה הוא יחסי או מוחלט: אלוהים המתיר רצח הוא רוצח בעצמו ואין זה משנה כלל מה היו סיבותיו.

כל סיבה כזו ותהא אשר תהא, תעמוד בסתירה משוועת למוסר האנושי, ומוסר אחר אינו מעניין אותי. כל מוסר אנושי המתעטף באיצטלה דתית אינו אא מוסר אנושי אל הוא, ומוסר רצח מיליון וחצי ילדים עומד בסתירה מוחלטת אליו. אלוהים המתיר רצח אינו איפוא אלוהים, הוא שטן, או שאינו קיים כלל, או שהוא גורם שאין כל קשר בינו לבינינו. גורם א-מוסרי, מוחלט באמת, שכל תפילה אליו וכל התייחסות אליו, יש לה אותה משמעות כמו לתפילתה של הנמלה על השיש במטבחון שלי, כשאני ניגש לנגבו במטלית (י. באואר).

דברים דומים מובאים במסתו של א. דונט להאמין באלוהים אחרי אושויץ זה עלבון לאינטליגנציה, חילול השם ממש, פגיעה ברגשות המוסר העמוקים ביותר, לית דין וליית דין.

העקידה וחיפושי האלוהים – (שדמות ל"ח תש"ל)

מגמות בחקר השואה. יד ושם. ק' מאמרים, י"ב תשל"ח.

"המוחלטות של הדת נפגעה אחרי ההשכלה הצרפתית – בתחום הפילוסופי הוצב סימן שאלה גדול לסיבתיות בהסבר כוללני של מציאות אנושית. מושגים כגון: צמיחה מתוך ריקמה כללית של תופעות הדדיות בחברה פוריים כאן אולי יותר".

"האם האמונה טובה יותר מהניהליזם? השאלה שדונט שאל היא: האם יש אמת בדת או לא? מקור זה של המוסר האנושי, אינו אלוהי, כי אין אלוהים, בראשית ברא האדם את האלוהים, כדמותו וצלמו ברא אותו, כי נוח וטוב היה לו ליצור סמכות עליונה, עליה יכול היה לתלות סדרי שלטון, סדרי מוסר וסדרי חברה."

באושויץ ראינו קודם-כל את הכשלון של האדם, בצד אי-קיומו של האל.

חזרה אל מקורות המוסר האנושי (ילקוט כ"ד) (תשובה לאונא)

אונא – "זעקה של אח-אדם שאין בו מתום, פצוע עד לעמקיו הקיומיים – , איזה חופש בחירה היה לילדים שנשלחו לתאי הגאזים? איזה חופש בחירה היה לאיוב ובני משפחתו? "הם קרבן שרירותי לחלוטין של אלוהים המשחק את משחקו הציני של השטן".

"דיבורו של אונא על חופש הבחירה, כאשר הדבר נוגע לקבנות השואה, הוא לעג שאין הדעת סובלתו".

"העקדה וחיפוש האלוהים" – שדמות ח' ל"ח, תש"ל.

העמדת המוסר על היפוכו (מתוך רעיון "שורש" ב')

הרצח כפתרון לבעיות החברה – מוסר אנטי-מוסרי, נורמות אנטי-נורמאטיביות, הקמת המדינה – תוצאה של מאורעות שבכל סיבוב וסיבוב במהלכם יכלו לפנות לכיוון אחר.

הכבוד הלאומי – אנשים בגיטו ווארשה חשבו כך, זה טבעי מאוד, מרשים וחשוב ביותר, אבל להסיק מכאן שכבוד לאומי פירושו להילחם, לא בהכרח! השואה אכן הגבירה את התודעה לכך שיהודי מוכרח להגן על עצמו בעולם המודרני, אין ספק בכך, אבל אין זה לקח מן השואה. מדינת ישראל היא מדינה של עם שעברה עליו טראומה, עכשיו ידוע שבטראומה יש בדרך כלל יסוד האלם, צריך להפריד את יסוד הריאלי מן היסוד הנוסף שדבק בו. (מתוך ראיון – שורש ב')

קידוש השם וקידוש החיים

קידוש השם בתוך החורבן (מתוך שואת יהודי אירופה) על הגדרתה של תקופת השואה – ש. אש

"מעשי הגבורה בים החושך".

חקר התקופה שקדמה לשואה – הכרחי.

היהודים לא דימו בנפשם עד כמה רעוע מעמדם האמתי.

בגרמניה – "בנין בתוך חורבן". ע. סימון.

פעילות תרבותית – הן ליהדות, שערי הארץ סגורים.

אשליית יהודי פולין – הגרמנים, בני תרבות הם.

בידוד – גיטו – תחום סגור (מגיפות) תשובת היהודים "קידוש החיים" סיפור על שני בחורים שנמנו על צוות של בזודרקומנדו.

רעיון "קידוש החיים", גם בתקופת ההשמדה העקיפה, ההבדל בין ההולכים ליערות ללוחמי הגיטאות – להרים את קרנו של העם האובד.

ההליכה המודעת והזקופה לקראת המוות מגשרת על פני ההבדל שבין הליכה זו בנשק בידם ובין הליכה ללא נשק.

אלה ששרו "אני מאמין בביאת המשיח" ואלה שרחשו בוז לגרמנים – הפרו את מזימתם של הנאצים להפכם ל"נחותי-דרגה": "מכונת ההשמדה הטוטלית היתה מחוץ לכל ניסיון אנושי".

(הסוואה, הטעייה, פיתויים, עונשים, הרעבה, עבודת פרך, עינויים, ברוטאליות) – גילויי העזרה – גם זה ב"תקופת השואה".

קידוש החיים – לא היתה סיסמה בלבד, אלא מציאות".

להתמודדד עם השואה – הגדרתו של למקין "ג'נוסייד" טומנת בתוכה סתירה – י. באור – רצח עם מצד שני – התקפה על עמים השבויים. תמונת היהודי השטני.

מאוצר הדימויים הנוצרי – "הפרוטוקולים של זקני ציון", "מעבר ממושג דתי למושג מדיני", טפיל, נגיף – מושגים של גזע – היהודים – ענטי גזע – היטלר: טפילים על גופן של אומות בריאות, ההכרח לחסלם, הבולשביקיות כמו הנצרות, נובעת מהיהדות – המצאה יהודית. מלחמה של הגזעים הטהורים העליונים בנושאי החושך.

היידי ראון: לא הסבל, גם קידוש השם, אין בהם כד להבטיח קדושה, רק תשובה יכולה להבטיח זאת.

ריצ'רד רובינשטיין

"אחרי אושויץ".

שואל בנוסח אמרתו של ניטשה: "האלוהים מת באושוויץ". "אני מאמין באלוהים, האין ה' קדוש?" – חזרה לפאגאניזם מיסטי, פאנאטיסתי – תוך שמירה על מצוות התורה. "המשמעות האמיתית של המשיחיות היא ההצהרה על אף ההיסטוריה והחזרה לטבע ולמחזוריות הטבע". מה שלא ישתנה אצלי… זוהי

אליאב

אני מאמין העדר ביטוי הולם לגילוים שנבעו מתוך חיי אמונה ודביקות במצוות, לא נקלט כל החומר על מעשים שהיו ביהודים מאמינים ושומרי מצוות ועל עמידתם בימי השואה וההרג.

ב. העיון מביא מבוכה ומזעזע את נפש הקורא – תמהים תמיהה גדולה בבקשם להבין את דרכי ההשגחה, שנתנה לרשעים להכרית מן הארץ את טובה ומרביתה של האומה בארצות אירופה, לרבות מרכזי התורה והדעת שלה …

אחת מן הדעות רואה בשואה עונש על החטא הכבד של התפתות אחרי ההשכלה, ההתבוללות, ההשלמה עם הגלות – שאלה: אם גם אחרי שנסתלקה נבואה מישראל יש בכוחנו ללמוד מן הכלל הזה על כל פרט ופרט, מעשה ומאורע, שבימינו? האם רשאים אנו להסביר על פי עקרון זה והשתלשלויות היסטוריות ממשיות בהווה? – היש בידו של מישהו בימינו העוז לטעון, כי כוונת הבורא ותוכניות ההשגחה ופרטיהן נהירות לו, עד כדי יכולת "להעריך" כל התרחשות הערכה שקולה מבחינה דתית או לחרוץ משפט היסטורי? … אין בכוחנו לתפוס את דרכי ההשגחה לפי מושגי הצדק והרחמים שלנו. – סקירת מחנכים – להישאר באמונתנו באיוב, להאמין בהשם מבלי להכיר את טעם הסבל. השואה היא חידה סתומה ונוראה בהנהגת הבורא עם עמו ואין בכוחנו לפותרה. צדיק ורע לו ואף על פי כן הוא נתבע לעמוד בניסיון ולהתחזק באמונתו. הכרת יהודי השואה והליכותיהם – עשוי לגרום להזדהות מקור לכח ואמונה.

זילברברג

מתוך פגישה עם ח.מ. זילברברג ט' באב

27.8.43 המסע מז'בריצה. באוקטובר נפרדו. הגיע לגיטו – פגש יהודי (סויקה) עם סרט וביקש ממנו שיובילו לגטו, לי. הרמן, או י. גרינברג. באו חברים אחרי שסויקה הודיע להם בשבת 15.8.43

קשרים עם ועד ההצלה: י. ארליך, רוזנזאפט, ד"ר זילברשטין, שוואלבה ואנה פומרנץ, סובקובסקו מפעילי ציון, כל אנשי גורדון ניצלו – נירות מהונדורס מטוטמינינג.

וולסברג

היהדות הנאמנה במלחמה – (שואת יהדות אירופה).

"מגילת איכה לא נתחברה…" חדשה או קינה המקובלת על כל האומה תש כוחו של הרגש הדתי ואין לאל ידו של המקונן להתעלות. עם ישראל נציגו של האלוהי וברצונו של השונא לשרש את המוסר ולרצוח את העם הנבחר.

סימני גבורה שנתגלו בגיטאות אומרות כבוד לבעליהן.

מרד גיטו וארשה – מזכירים פרקים כמו – פרשת ביתר, מצדה, או אצל היוונים מעשה תרמופילה.

יש ואגדה היא ביטוי לעובדות ולא לדימיון.

היהדות הנאמנה במלחמה.

הגישה הדתית – טעונה הדגמה על ידי אישים יוצאים מן הכלל ועל ידי מעשים העוברים את גבול הבאנאליות. הוא אינו נמנע מלהיכנס לבעיות חמורות עוד יותר ולהטיח דברים כלפי מעלה.

העם היהודי סבל את סבלו הקשה ביותר בתולדה… היהדות נחלה את נצחונה הגדול ביותר בהיסטוריה.

הרב מרדכי אברמציק

(מתוך ספר סוסנוביץ)

"מיר דארפן אלס רעליגעזע יידן קוון קשות נישט צו פרעגן. [אנחנו בתור יהודים מאמינים לא להקשות קושיות.] זו תורה וזו שכרה? האט אוהם גאט גענטפערא [ענה לו אלוהים] – "שתוק", כך עלתה במחשבה לפני. (מנחות כ"ט)

א. סמר שורש

השואה והקיום היהודי .

"השמדתם של 6מיליון יהודים היא "חור-שחור" תיאולוגי סמיך, עד כדי כך שאין בו כדי להקרין אפילו "קרן-אור" אחת ויחידה". פועלו של היטלר ניפץ את הפרדיגמה התיאולוגית המסורתית עד לבלתי תקנה, לאחר שזו התפוררה כצרה-עונש משמים. מעדיפים הדוברים לדבר על ליקוי המאור האלוהי, נוסח בובר, ואגב כך נתלים בהקמת מדינת ישראל – שיבתו של אלוקים הגואל, מי שמייסד את הזהות היהודית על אפרן של המשרפות, בלי שיגנוז תחילה קצת מקרינתן התיאולוגית הקטלנית, הריהו מפקיר את שייריה המעטים של האמונה לזיהום הרה-אסון.

"דבר" 28.1.44

ממרתפי הגבורה (מסיבה עם א. אונגר).

יש אפשרות להציל מאות ואלפי פליטים הנמצאים במדינה אחת. היו שתי תקופות, לפני ואחרי פרוץ המלחמה עם רוסיה.

עד אפריל 43 היה המצב טוב יחסית בבנדין ובסוסנוביץ התארגנה ההגנה של החלוץ.

דונט

קול מתוך האפר (ילקוט כ"א 76 (105)

השואה במרכז ההיסטוריה היהודית, מוקדה – הדרישה לאלוהים. היכן היה האלוהים? מלאך אלוהים איחר לבוא. הרבנים ביקשו להצדיק מעשי ה'.

בימי השואה – כל הבא מה' הוא חסד! (ציטוטים מסיפרו של שינדלר על תגובותיהם של מנהיגי החסידים בימי השואה.) – האין פיקוח נפש עומד מעל לכל המצוות? האם אין ה' חייב להתערב למען הצל חיי יהודים? – היטלר עבדי? היטלר היה כלי שרת בידי אלוהים לטהר את העולם.

אם היטלר היה כלי שרת בידיה, מדוע דנו את אייכמן בישראל למוות?

ליקוי האלוהיםמדברי בובר: הננו חוזרים ושואלים: כיצד יתכנו חיים יהודיים אחרי אושויץ?

ניכור אכזרי והמסתורין עמוק מדי – אפשר עדיין להאמין באל שהרשה את כל אלה? אך היכול מישהו עוד לדבר אליו?

בשורת מורדי הגיטאות "אין עוד".

ישראל ערובה מפני שואה חדשה.

אני היהודי אינני מאמין באלוהי אושויץ, אני מאמין באדם המתקומם, הסובל והלוחם, זוהי אמונתי וזהו הקול האמתי הבוקע מהאפר הקדוש.

מסע נדודים בחיפוש אחרי האלוהים. (ילקוט כ"ו)

אילו דונט לא חיפש הצדקה להשקפת עולמו היה מוצא בשואה את ההשגחה העליונה. בשואה היה בקידוש החיים מקידוש השם. הנאצים מלאו שליחות ההשגחה. (פרעה, כהיטלר בדורנו, לא ידע על תכנון ההשגחה ולא התימר כלל להגשימה). על מעשיהם הסדיסטיים הם חייבים לשלם.

וכד' ואברהם אבינו לא בא בטענה: הלוא הובטח לי! ולכן זה הסמל של האמונה, גם עובד אלילים מאמין בהבטחות אלוהיות, הבעיה של האמונה היא לא להאמין באלוהים. העמדה הדתית הזאת התחייבתו של האדם כלפי אלוהים…

יש הטוענים כי האמונה היא בלתי אפשרית לאחר השואה, כמו למשל דונט – "מתי היה קל להאמין באלוהים? להאמין באלוהים זו הכרעה עצומה של האדם, שום דבר בעולם אינו מעיד על אלוהים. לפני השואה לא היו כופרים? ואחרי השואה אין מאמינים?"

המאמין בה', ההיסטוריה מענינת אותו כהיסטוריה, אבל איננה מעניינת אותו מבחינה דתית. "רק מי שאיננו מאמין באלוהים, אבל מאמין בראש המשטרה השמימי, בשבילו קיימת בעיה, כי אז היה מחדל של המשטרה השמימית, השואה היא מחדל

יוסל רקובר

יוסל רקובר דין תורה עם ריבונו של עולם, בשיחה עם קונו: "אין אני יכול לומר, לאחר כל מה שעברנו, כי יחסי לאלוקים לא השתנה!… אמונתי לא נשתנתה כמלוא הנימה … עתה יחסי אליו כאל מי שחייב לי משהו… – גדולים וכן טובים ממני בטוחים כי עתה אין זו שואה של עונש על חטאים, אלא משהו מיוחד במינו המתרחש עלי אדמות. עת הסתר פנים היא זאת. אל נקמות ה' – עתה אבין זאת – גדולה נקמה שנתנה בין שני שמות (דגמרא). להיות יהודי פירושו, להיות לוחם, שחיין נצחי נגד הזרם האנושי העכור. "אני מרכין ראשי לפני גדולתו – אך לא אשק את שבטו בו הוא מיסרני". אודם משרפות מתפרץ דרך האשנב וקטע השמים שאני רואה הוא אדום ומסוער כאשד של דם.

פרופ'. י. ליבוביץ

"אני אומר שהשואה לא השפיעה בכלל על העם היהודי, שום השפעה בכל צורה שהיא"

"אין משמעות דתית לשואה שהיא תוצאה של חסרי ישע בידי רשעי עולם". (מתוך רעיון).

אין משמעות דתית לשואה – (שורש ב', מתוך ראיון)

אין משמעות דתית להיסטוריה מבחינה דתית. מעשה בעל משמעות דתית הוא מעשה הנעשה לשם-שמים.

התורה לא הצליחה בהתערבותה במבול – התורה עצמה מעידה שהיא לא הצליחה – המבול לא תיקן את העולם, יציאת מצרים לא הביאה את העם לאמונה ומתן תורה לא מנע את מעשה העגל.

לעומת זאת עשרות צורות במשך מאות שנים בהיסטוריה של העם היהודי דבק בה' ובתורתו ומסר נפשו עליה, ואלו היוצרות שמעולם לא נגלה להם אלוהים ולא היה במציאותם שום רמז לכך שיש השכחה אלוהית בעולם, אלא להיפך, והם האמינו.

"אין שום קשר בין האמונה והמציאות הסוביקטיבית".

ההכרעה בין אמונה בהבטחה האלוהית ואמונה באלוהים, זה פשר העקדה, שבה היה ביטול ההבטחה האלוהית "כי ביצחק יקרא לך זרע.".

סטפאן צוויג

"הצד הדראמאטי ביותר בטראגדיה זו של המאה העשרים, היה בזה שקבנותיה לא יכלו למצוא לה שום משמעות, לא יכלו לגלות חטא כלשהו מצידם שיתן לה צל של הצדקה". (העולם של אתמול).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ההצלה מקושטא

פעולות הצלה בקושטא 40-5

דיונים בכינוס בבית לוחמי הגיטאות 16.12.68 –"יד ושם".

ואניה הדרי – ב- 1942 השתתף בקורס במקווה-ישראל בו התאמנו להציל יהודים מרוסיה ליד הגבול האירני. באוקטובר 42 הגיע לקושטא. נאסר עליהם לכתוב באופן גלוי רק ברמזים ובגרמנית. חלק מהמכתבים קיבלו מאושויץ, אופי הכתיבה משפחתי. הגיעו אליהם תשובות: מפולין: (בנדין, וארשה), מסלובקיה והונגריה, המכתבים הועברו דרך בודפסט.

הקשר היה בעיקר עם תנועות הנוער, גם העברה לסלובקיה ולהונגריה. בכל השלבים היתה "אי הבנה לגבי השואה". היו "שלוחים" שהיו קשורים עם הגסטאפו, הם עברו להונגריה ורומניה באופן חפשי, העבירו כסף ומכתבים. "גם אם נצליח להוריד יהודי אחד מהקומה השביעת של הגיהנום – יש לעשות זאת". (גיזי פליישמן, רבנים וזקס)

י. באואר – יש ארבעה ארכיונים ויש עוד חמישי (נ. שוואלב), לא היתה נכנות להאמין לידיעות על השואה.

"הושמדו 90 אלף בווילנא" – בישיבת הנהלת הסוכנות קבעו, כי לא היו 90 אלף בוילנא.

ואניה – אני לא יודע עד עכשיו איפה האורגינאלים של ארכיון קושטא. מבקש שיחפשו את הארכיון של קושטא.

פ.מאזיה – הקשר היה תחילה עם שוויץ לשם העברנו ידיעות, התגובות בישיבת הועד הפועל היו: לא ידענו, לא שמענו.

בסיכום אומר דוד רמז – אנחנו בוכים כי אחרנו, באמת אחרנו מתוך חוסר ידיעה.

(מתוך האנציקלופדיה העברית)

ב-9.42 – נערכו "אקציות" בראדום

1943-45 – אריה מורנשטרן – ועד ההצלה המאוחד שליד הסוכנות

("ילקוט מורשת", י"ג סיון 1971,)

(מבוסס על תיק שבארכיון הציוני בירושלים)

23.11.42 – ידיעות ראשונות על ההשמדה. נתקבלו ידיעות ממקורת מוסמכים ומהימנים … לפי ידיעות אלה פתחו הנאצים בפעולות השמדה שיטטית בערי פולין ובעיירותיה.

הוקמה ועדה ממשלתית [נאצית] מיוחדת להשמדה…

10.12.42 – ישיבה ראשונה של ו' ההצלה. א) שיגור כספים וחבילות מזון. ב) הוצאת יהודים בדרכי מחתרת. ג) עזרה כספית לצרכי התגוננות.

ועד ההצלה בקושטא הוקם בנובמבר 1943 – ברלס, גולדין, ווניה, פומרץ – הקה"מ. מ.באדר – הקה"א. ו.לדר – כליים. י.גריפל – אגודת ישראל.

ועד ההצלה: מ. שרת הציע להקים מועצת הצלה. חישובים מפלגתיים – "חוסר אמון בתועלת הפעולות". י. גרינבוים: "הציונות היא מעל הכל ועל כן לא יתן כספים לצרכי הצלה לגולה."

תזכיר סודי של הועד למען יהודי אירופה הכבושה: א) "עדיפות עליונה להצלת ילדים, משום שהם מהווים האלמנט הטוב ביותר ליישוב הארץ. ב) נוער חלוצי. ג) עסקנים – חוב מוסרי.

ניסיונות ופעילות הצלה בתקופת השואה

הרצאות ודיונים בכינוס הבינלאומי השני של חוקר השואה – אפריל 1974.

דליה עופר – פעולות המשלחת הא"י בקושטא 1943

שלוש תקופות: 1. עליה ב'. 2. פאסיביות. 3. פ' הצלה.

תודעת הישוב ויהודי העולם התעוררה מאוחר, נאמנות לתנועות השונות.

ניסיונות הצלה – "יד ושם".

חברי המשלחת בַּרַלס, לצר, ואניה פומרנץ – הקיבוץ המאוחד. מנחם בדר – הקב' הארצי. זאב שניד, טדי קולק, דוד צימנד (ציונים כלליים), יוסף קלרמן, משה גרפיל – אגודת ישראל. עקיבא לוינסקי – עלית הנוער. שלחו 4 בלדרים.

בג'נבה היה ד"ר ריכארד ליכטהיים, וד"ר זילברשיין.

מתוך מברק של גרינבוים: אני לא יכול להאמין, מזועזע מהדו"ח האחרון שלך בנוגע לפולין, אשר אתה מאין בו למרות כל הקשיים. 6.10.42

טבנקין: "אין זה נכון שלא ידענו מה שעובר על יהדות אירופה, ידענו הכל! ועתה מחפשים את האשמים בתוכנו".

"עם החרפת המדיניות הנאצית כלפי היהודים והתחלת ההכחדה ההמונית, שוב לא הצליחו לתמרן בין מילוי הוראות הגרמנים לבין הדאגה לצרכי הקהילה, אז התחדדה בכל חומרתה שאלת גבול ההיענות לדרישות הנאצים, ואמנם בשלב זה בלטה ההתפלגות בהנהגת "המועצות".

עד סתיו 1942 לא היו כל פעולות הצלה, ב-1.43 נשלחו מא"י לקושטא שליחי הסתדרות-העובדים-הכללית, התנועות הקיבוציות וגופים מפלגתיים שהצטרפו למחלקת העלייה של הסוכנות היהודית. חיים ברלס, בניסיון לסייע ליהודי אירופה. ב-1943 הועברו למעלה מ-200.000 ליש"ט ליהודים. מו"מ של וועד ההצלה הרבני הביא לשיחרור 1.200 יהודים מגיטו טראזינשטט לשוויץ ב-2/45. מאמצי הסוכנות היהודית ועד הצלה הרבני, והקונגרס הציוני העולמי (בראשית 6/44) לגרום להפצצת אושויץ – לא הועילו. חיים פוזנר בראש הסוכנות היהודית בשוויץ.

המכתבים הועברו בעיקר לנוער והוא לא שש להצלה.

ניעק – קבל גלויה מזילברשטיין "האמנם זה נכון מה שאתה כותב לי על הריגבוץ, על הגרמן ועל עמי? האם אינך בעל דמיון? (ספטמבר 1942)

את הדרכונים חילקה הגיסטאפו –"כל אלה, או כמעט כל אלה, עם יוצאים מן הכלל מעטים, הועברו לאושויץ ואינם".

צבי שנר – היכן ארכיון קושטא המקורי?

י. גוטמן – מזכיר את החוברת של ברכה חבס, תובע להוציאה קובץ של המכתבים כולם. מציע שלא לקיים כינוס בקשר ללשכה בשוויץ.

מ. בדר – היכן ארכיון קושטא – אני עונה ברורות – הוא נתקבל לפי החומר והטיעונים שהושמעו במשפט קסטנר ע"י ש. תמיר. אפשר לדעת היכן הארכיון של קושטא?

קושטא 18.5.43 – "אנו מתפלאים שעד כה כמעט שלא קבלנו מחברי הנוער הציוני וחברי הפועל המזרחי, כל חומר על הנעשה בתנועותיהם בארץ".

קושטא 3.8.43 – "והאסון עוד לא הגיע כנראה לשיאו, תעזבו לרגע את כל עבודתכם ותעזרו להציל. טרם ירד על הכל מסך".

קושטא 8.7.43 – לברית הארגונים החלוצים לידי דובקין "באחת הידיעות יש רמז אשר יתכן כי נגרם על ידי הדרכיות". הידיעה היא מ-27.6.43 מבנדסבורג.

קושטא 11.12.43– ועד ההצלה ליד הסוכנות היהודית

אחד השליחים שלנו היה שוב בסוסנוביץ-בנדסבורג על מנת למסור אמצעים. לא מצא את החברים וחזר כלעומת שבא… אחד החברים מפולין, חיים טננוורצל, שהגיע לסלובקיה חזר לסוסנוביץ על מנת להודיע לחברים שישנה אפשרות להצילם, אך החברים סרבו ללכת. השבוע שלחנו לחברים פתקה קצרה ובה כתבנו להם בשם הישוב בארץ ומוסדותיו – שיתנו להציל את עצמם. אמרנו להם כי אין זו הצלה אישית, אלא, רוצים אנו להצילם כנכס לעם, לתנועה, למען יספרו לנו לפחות את כל אשר עבר עליהם, ואת אשר הם נושאים אתם מתחילת ימי האבדון, הישמעו לקולנו? מי יודע?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השומר הדתי בגיטאות שלזיה אוקטובר נובמבר 1944

"ליברמנש נתיבה" – חשון תש"ה אחרי סיפוח זגלמגביה (לגרמניה) לרייך השלישי, התקיימה בזבריצ'ה בביתו של הח' יצחק רוזנברג אספת חברי השומר הדתי בה החלטנו להתקשר עם חברינו בשויץ, משם החלו להגיע תעודות הצלה שונות.

מווארשה הגיעה צביה לזאגלמביה.

נדונו השאלות הבאות:

  1. דיווח על הפעולות.

2.הקמת הנהלה ראשית לאזור שלזיה (זגלמביה).

  1. שאלות עזרה, קשר.
  2. היחסים עם הקהילה היהודית.
  3. הקמת קיבוץ (חווה).

יצחק מסר דו"ח על פעולות השומר הדתי. התברר שישנו פעולות רבות בסניפים: בנדין, סוסנוביץ.

השומר הדתי בזלמבגיה                  

דומברובקה, ז'בירצה, אולקוש, שצ'מישיץ.

בפגישה האחרונה השתתפו: טנצר, יצחק ר. יונה גרין, אליעזר פ. שלמה ר. הוחלט להקים הנהלה ראשית לשלזיה. התקבלו מכתבים מהגנרל גוברנמנט [גנרלגוּבֶרנֶמַט היה השם שנתנו הנאצים לשטחי פולין שלא סופחו לגרמניה, לאחר כיבושה של פולין במהלך מלחמת העולם השנייה. שטחי הגנרלגוברנמט היו בין האזורים העיקריים שבהם בוצעה השמדת היהודים בשואה. תאריך הקמה 1939. ויקיפדיה] מקרקוב, מוחוב ומוורשה וכן משרות הנוער בברלין. הגיעו מכתבי (אזעקה) תמרורים, מהרב י. ניסנבוים, הלל צייטלין וד"ר ברוך גוטסדינר מוורשה. הגיעו גם ידיעות מחברים במחנות העבודה בגרמניה.

הוטל על הח' יוסף לסדר את הכסף ולשלוח חבילות פעמיים בשבוע.

אחרי שהוכח כי הקהילה משתפת פעולה עם הגסטפו הוחלט שאף חבר לא ישתף פעולה עם ועד הקהילה.

יצחק מסר כי בבנדין נוסד קיבוץ הכשרה (חווה) שבו משתתפות כל התנועות. הוחלט שגם השומר הדתי ישתתף בו בתנאי שהמאכלות יהיו כשרים! השומר הדתי התפתח מאוד בכל ערי האזור, בין מדריכי הקבוצות יש רבים מחברי קיבוץ "עובדיה", מגיעות ידיעות מגי ונטלי, חברים מקסקוב, מגרשים משם את היהודים. הסתבר כי הדרך היחידה להצלה היא הבריחה ליערות.

שלמה רוגובסקי גורש. בסוסנוביץ מתקיימות ישיבות משותפות של באי כח התנועות הציוניות, מ"השומר הדתי" משתתפים יצחק רוזנברג וי. טנצר. בסוף הוחלט לארגן במשותף את ההצלה וההגנה. פעולתנו הראשונה הייתה לשחרר את י.מ.שנקר, שנשלח למחנה פלשוב, הצלחנו להחזירו לסוסנוביץ. הוחלט להתקשר עם חברינו בשוויץ, משם החלו להגיע תעודות הצלה שונות, מורשה הגיעה צביה וכן קבלנו 80.000 מארק, בכסף זה התחלנו לרכוש נשק, לבנות בונקרים, ארגון פשיטות שהצליחו. על ידי ראד השגנו מספר תעודות אריות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

משפחתו של שאול

3.1.40 – ממכתבה של יפה – "אתה חי בהסגר בלי אור, אנשים ועבודה, קןראת את ג'אן קרסטוף ומחכה לאביב, מדוע איננו כותב על נסיעתי ועל חייו.

1.2.40 – מדוע אין ידיעות ממנו, בבקשה לכתוב לם מיד. הקור והגבולות מנעו מהם לצאת לדרך. מצרף כתובות של קרובים בארה"ב, בעוד חודש יגורו במקום אחר. האם יש לי כבר דרכון והאם יש ידיעות ממנחם?

20.2.40 – (כתוב גרמנית) – קבלו את מכתבי. שמחים על שאני לומד ציור. באחרונה מדברים על רשיונות עליה – מסופק באמימותן. שואף להגיע למנחם, בייטנר כותבת כי ד. אוקס יצאה למוזנוורצל, נמצאת בביאליסטוק, מבקש כי חנוך ישלח לו אישור על היותו בהכשרה. חורף קשה.

10.3.44 – מתוך מכתב של הדסה [אשתו של שאול] – ט"ו אדר תש"ד.

"אני ראיתי את המכתב". (של ליבראנש) – לא כתוב בו שום דבר וודאי. הבחור כותב שיצחק ליווה אותו עד הגבול, הוא ביקש שיבוא גם הוא, אך יצחק חזר.

16.2.42 תשובת יצחק על טופס הצלב האדום להודעתו של מנחם על נישואיו [אחיו של שאול]כתוב במכונה הגרמנית

יקרים, תודות על הודעתכם. ייתן האלוקים הרבה אושר ובריאות. רבקה היי מאושרת בקרב משפחתנו.

אבא, יצחק יפה, רבקה, רוזנברג יצחק ישראל

למעלה חותמת 26.2.42 נשלח ע"י הצלב האדום הגרמני מס' 263390

את מכתבך קבלנו ומשמח אותנו מאוד שאתה מרגיש בטוב. אנו שומעים שאתה לומד את מקצוע הציור מפני בכל כך טוב בחיים כאשר רוכשים מקצוע. מכאיב מאוד שאתה כה בודד בחייך ובעצבות כזאת הנך על החיים. אתה כותב לנו על התקווה בזמן שמצב רוחך כה פסימי, גם אנו כתבנו אל מנחם באמצאות מוסד הולנדי ואנו מאוד מקווים שאף אנו נוכל להודיע לך על חיינו וגם נוכל לקבל ידיעות על חייך. באחרונה החלו להופיע פה רישיונות הגירה לפלסטינה ולארצות אחרות, אני ויפה נשתדל לנצל את האפשרויות האלה, אבא לעומת זאת יצטרך להישאר ולחכות ל"דרישות מנחם". בקשר לענין הזה אני כותבת למנחם. בדרך כלל לא צריך להתייחס לאפשרויות אלה ברצינות רבה. מובן שרק אלה שיש להם פרוטקציה יוכלו להפיק מכך תועלת. במשפחה

 

??????????????????????????????????????

החיים כתמיד", אני ממשיך לעבוד במשרתי, אולם אני שואף להגיע למנחם. מרים בייטנר כותבת לי שדבורה אוקס ורוזה ליברמן נסעו לצבי רוזנוורצל, אולם בגלל המזג אויר נשארו בביאליסטוק. אם חנוך נמצא שם בקש ממנו שישלח לי אישור שעברתי הכשרה בסלבקוב.

אל תדאג לנו מפני שאצלנו הכל בסדר. היי שקט, דרוש בשלום כל מכרינו. האם אתה נוסע לארץ או נשאר בווילנה? האם יש לך קשיים בקיומך בגלל היותך פליט? החורף כאן קשה, קשה מאוד. האם חם לך? איפה נמצאים כל הידידים? כולם מברכים אותך, היי ברוך .

בהזדמנות זאת אני מברך אותך, חזק, יעקב ליברמנש.

אני מברך אותך, בברכת חזק ואמץ, אברהם אונגר.

שלך, יצחק.

7/7                 1

3.1.40 את התוספת שלך למכתבו של ליפמן קיבלתי ואני מודה לך על שניצלת את האפשרות הזו, כדי להודיעני את רעיונותיך. בטוחני כי בינתיים קבלת את גלויתי, והיה בקבלך שוב את מכתבי זה מז'רביצה הנך עלול להבין בטעות שוויתרתי ושיניתי את החלטתי לנסוע, אכן הבן אותי. ברגע הראשון כאשר הייתי מלא שמחה מסיבת קבלת גלויתך היה לי הרושם הגובל בשכנוע, שמיד אחרי השנה החדשה אוכל לצאת לדרכי, אולם לדאבוני המציאות קבעה כמובן שליציאתי יחד עם יפה מוכרחים להיות לנו לפחות 150 זלוטי.                        

וסכום מעין זה לא הצלחתי לאסוף עד היום. כפי שתבין בעצמך, קשה היום סכום כזה להרוויח כל כך מהר. לדאבוני חייבים אנו לפחות עוד חודש אחד להישאר בחורף הקשה הזה. בסיכום נראה לי, שבתחילת פברואר (לוטי) רעיון של נסיעה לקרוב כה נכסף כאח – לא יוכל להישאר במחשבה בלבד ובעזרת השם יתגשם וכל עוד אני כאן הייתי רוצה להיוודע ממך, מדוע אתה אינך מזכיר בכלל את נסיעתה של יפה, והרי מהרגע הראשון של חיסול משפחתנו לקחנו אותה בחשבון, שבמוקדם תבוא תחת חסותו של הדוד ומעולם לא חשבנו להשאירה כאן נתונה לגורלה היא, כמו כן הייתי רוצה שתודיענו אם יש תנאים כלשהם כדי לנסוע אל אמנו האהובה. מדוע אתה כה מעט מזכיר אותה? הרי הנך יודע כמה כל ידיעה אודותיה ואודות ילדיה ממלא אותנו כל פעם בשמחה. ברך את אחיך ואת אמך בשמנו, הם אולי מצפים מאוד לידיעות מאתנו. מתי תיסע אליה? האם היינו יכולים להתלוות אליך? אצלנו בבית כמו תמיד, החורף מציק לנו מאוד, רווחים אין, אבא מתלונן על כאבים ארטבאיים, מפליא אותי שעד עכשיו לא ניסה לשכנעני להשליך את רעיון נסיעתי, נראה שיש לו השקפה ריאלית על החיים, ישמרהו אלוקים, כי בסופו של דבר הרי הנהו אדם אומלל ועני, לעת עתה אני עוד עובד בטחנה, אולם כאשר יהיה לי כסף למסע אסע מיד בעזרת השם יחד עם יפה. לכל המשפחה כרגיל מציק המחסור, להשתכר קשה, כולנו תלויים ברחמיהם של אנשים טובים. בחנות אין מחסור והחיים עולים ביוקר. האם יש לך מה ללבוש? מה קרה עם חבריך? האם הנכם חיים בשלום ואיך אתם בכלל מבלים את זמנכם? האם בעל הבית שלך מענה אותך בגלל שכר הדירה כמו זה שלנו? מדי יום אתה שומע איומים על גירוש, שיבוא רק האביב ואז גם אבא יחפש לו דיור אחר. כל מכריך מברכים אותך ומחכים ממך לידיעות על הצלחה בחיים. היה לי בריא. מחשבה טובה אודות כולנו וישמור האל הכל יכול לאן שרק נפנה.

שלך יצחק.

כתוב לנו מיד תשובה, ברך בשמי את חנוך, דב, לייבק, יוסף, אליעזר, משה ל. ויחזקאל ואת יתר המכרים. היו בריאים. יצחק

כתבתי לנפתלי שיכתוב לי אם יהיה לו קשר לאמא, אני מחכה לתשובתו. אינך מתאר לעצמך כמה אנשים יכולים לבלבל את הראש – אמרו שאפשר באמצעות נפתלי לנסוע. השב לי מיד.

אבא מברך אותך. יצחק.

בהזדמנות זו גם אני מברכת אתכם. אֶדַה.

גם אני שולחת את ברכותי ומבקשת את זכרונכם הרחום. דורקה

(מכתבה של יפה)

בקושי רב באה לי כתיבתי היום, התרגלתי כך לשתוק, שבקושי רב אני מוציאה כל מילה מתוכי, ובסוף על מה בכלל לכתוב? אולי היה אפילו על מה לכתוב, אולם אינני אוהבת כיום מילים, כי מה בהשוואה לחיים? הם מדברים מספיק בעד עצמם. חורף קשה שולט היום אצלנו ואף בתוכי. לא אומר כי שום דבר לא מענין אותי היום וכי אני אדישה לכל, לא להיפך, התענינותי בכל מה שחי וקיים וקורה בחיים, גברה מאוד, אולם מה? – אתה חי בהסגר בלי טיפת אויר, עבודה ובני-אדם, לכן אני קוראת את ז'אן קריסטוף ומחכה לאביב, רק מפליא אותי שאינך כותב שום דבר על נסיעתי, האם אתה לוקח אותי בכלל בחשבון?

ומדוע אינך כותב יותר אודות עצמך וחייך? הרי אתה יודע כמה אנו מחכים לכך. האם כבר שכח השור עת עוד עגל היה? אני מבינה שאתה עסוק עם חייך החדשים, אולם אתה מוכרח לגייס קצת את אחריותך ולכתוב לנו קצת יותר על חייך, הרי אנו כה שואפים אליהם, אלנא תהיה אגואיסט, אל תמנע מאתנו את קצת הסיפוק שמספקת לנו כל ידיעה ממך ומכל הקרובים לנו. עכשיו כבר לא אכתוב יותר, אך אם חיינו האפורים בכל זאת מענינים אותך, הרי יצחק כתמיד כבר מלא את תפקידו. אני נפרדת ממך ומברכת אותך מעומק לבי.

דרוש בשלום כולם.                                     שלך. יפה

17.12.40 שמידט היקר

מאז ה-7 בנובמבר, מרגע קבלת מכתבך כבר עבר די-הרבה זמן ורק היום אני כותב לך וזה מפאת חוסר פנאי והתעסקות רבה. תחילה אני מודה לך בלבביות על ידיעותיך, במיוחד על הידיעות משאול ומנחם. הידיעות האחרונות גרמו לנו שמחה רבה. שנית אני מודיע לך כי החיים אצלנו זורמים במסלולם הרגיל ואין לך סיבה להצטער עלינו, אמנם חורף קשה כבר הופיע, אולם הלא גם הוא איננו קיים לעד ואחריו חיש בא האביב.

למנחם ושאול מסור את הדברים הבאים:

אבא איננו כותב כי הוא סומך עלי, כמו-כן האחיות ויתר המשפחה, לכן סמכו גם אתם עלי, אלוקים הוא הטוב ובו צריך תמיד לבטוח, להאמין, כי מהשפל הזה הוא יכול להרים. זיכרונה של אמנו, שכה רבות התאבלנו על פטירתה, הונצח באפריל האחרון על ידי הקמת מצבה. בהזדמנות טובה יותר אשלח לכם תצלום של הנכס היקר הזה.

הידיעות המגיעות מכם כה דלות שמעט מאוד יכולות הן להרגיע. היינו רוצים שיותר תכופות תתחלקו עמנו בחדשות מחייכם שהם כה מעניינים אותנו, במיוחד ממנחם זה כמעט שנה לא קבלנו ידיעות. היינו רוצים לקבל ממנו מכתב כתוב בכתב ידו, וגם אתה שאול כתוב, כי בכך תרגיע אותנו. אנו כולנו והמשפחה בריאים.

דרוש בשלום: שלום, נתן, דב ובשלום כל מכירנו, על אף שאינני מונה את שמותם, מסור לקלפהולץ שזוסיה שלחה אליו שני מכתבים ולכן אינו צריך לדאוג לה.

היה בריא. יצחק רוזנברג

קבלתי משרה בטחנה המקומית, מיד כאשר אקבל את המשכורת הראשונה אסע יחד עם יפה ואולי עם אלוש לדוד ראובן, חושבני שאצליח לפייסו, ולבקשו לעזור לי בחיים הקשים. אני מניח שאבא מנחם ורבקה יסתדרו בעצמם במשך תקופה מסוימת, עד שהחיים יהיו יותר זולים ויהיה יותר קל לפרנסם. אם יש לך משהו מעניין – כתוב מיד, בכל ופן כתוב תכופות ותשמח את כולנו. על היותי אצל הדוד אודיעך.

היי בריא ודרוש בשלום מכרי. יצחק.

20.2.40 יפה כותבת: מקווים כי יגיעו זמנים יותר טובים

17.12.40 מכתב לשלמה שמידט מיצחק.

ב-7 בנובמבר קבלו ממנו מכתב, מוסר על הקמת מצבה על הקבר של אמא ז"ל. מבקש יותר ידיעות, ממנחם כבר לא קיבל ידיעות במשך למעלה משנה. מבקש כי אכתוב לבם.

10.10.40 מנחם שלח טופס של הצלב האדום בו הודיע כי אנו נמצאים יחד. איחולי שנה טובה.

28.1.41 תשובה על טופס של הצלב האדום מג'נבה.

תודה על הידיעות – האם אינכם מתגעגעים אחרינו?

2.10.43 ג' תשרי תש"ד

קבלתי מכתב ממנחם ובו ידיעה משמחת על אבא, יצחק, יפה ורבקל'ה. מנחם כותב כי דרך קושטא הגיע מכתב לידי מ. קרונה, יצחק מוסר דרישת שלום מהתנועה ומבקש אשרה (דרישה או דרכון) (סדרו לו זאת).

27.2.44 תש"ד פברואר – ידיעות על השואה – א. אונגר.

27.2.44 – ג' באדר תש"ד – הודעתו של מנחם על הצלתו של י. ליברמנש.

10.3.44 – הדסה בפברואר 44 – תיאורים על השואה ועל מכתבו של ליברנש.

22.2.44 – מנחם על הצלתו של ליברמנש

27.2.44 – מנחם מספר על ליברמנש.

כ"ה אדר – פרטים על מכתבו של יצחק.

14.7.44 – הגיע ליברמנטש לארץ.

19.8.44 – ביקור ליברמנש בכפר עציון.

יצחק היה נוסע כביכול לבדיקות רפואיות לסוסנוביץ באמצאות רישיון, וכך יכול היה להשתתף בפגישות.

מאשר את השערתה של אושיה הרצברג-גוטמן, כי הכירה אותו בזמן שעבדה בבית חולים בסוסנוביץ, בו ערכו בו צילומי רנטגן.

כ"ט שבט תש"ד 23.2.44 מתוך מכתב של שלום.

על מה שקרה בז'בריצה לא אכתוב כאן כי ודאי קבלת ידיעה על כך ממנחם ולמה להוסיף מלח על הפצעים? מא. לא רציתי לשאוב הרבה ידיעות, כי אין לי אמון רב בו.

ד' אלול תש"ד בשבת ביקר אצלנו יעקב ליברמנש, חבר הסניף בז'בריצה, שהיה עוד לפני שנה בבנדין ועברו עליו כל הזוועות של יהודי גזלמגביה. שאול, אתה ודאי מכיר אותו. הוא סיפר לנו כל המוצאות אותו, קשה להאמין ובכל זאת היא אמת לאמיתה. השבוע הגיעו ארצה גם האחיות אוקס, מרים ולאה.

ממכתבי יצחק (גלויה כתובה בפולנית)

21.12.39 לקב' "בדרך" לוילנה.

שאול היקר.

שימחת אותנו עם גלויתך, סוף סוף נודע לנו היכן אתה נמצא אחרי צפיה ממושכת ודאגות, ישמרך אלוקים איפה שאתה נמצא ואיפה שיצא לך להיות. אצלנו הכל בסדר, תודה לאל. בחודש שעבר עמד בעל הבית לגרשנו, אולם כנראה התבייש מהשכנים. אל תדאג לנו, אלוקים שומר עלינו. מיד אחרי הפרידה ממך קבלתי

31.12.39

תוספת של יפה

שאול היקר לא אכתוב הפעם הרבה ואסתפק במה שיצחק כתב לך. ברכות לבביות. יפה

אבא גם אני מברך אותך.

28.1.41 תשובה בפולנית על טופס הצלב האדום שנשלח ע"י מנחם ב-10.10.40.

את מכתבו של יצחק קבלתי. שאול ואנוכי נמצאים יחד, אנו בריאים, אותו הדבר אצל המשפחה. אנו סקרנים לדעת מה נשמע אצלכם? כתבו הרבה. שנה טובה. מנחם

אנו מודים על הזיכרון. אנו בריאים, החורף מציק, אך יחלוף, מבחינה חומרית – כמו שהיה. האם אינכם מתגעגעים אחרינו? המשפחה – אני, מברכים אתכם. שלום. יצחק.

הועבר ע"י הצלב האדום בג'נבה מס' 446 – 5.2.41.

28.9.39

נסיעה הביתה מצשקוצ'ין בעגלה.

מראות העיר הכבושה, השלט שליד הפארק: יודן אונד הונד איינגאנג פארבאטן

הפגישה עם החניכים ואבא והאחיות. יצחק שב כך בערב, עניני התנועה על הפרק, סיפור על הבריחה מהעיר (פרק ז'). ביומה השלישי של המלחמה שאט הצבא הגרמני ברחובות העיר.

ב-1.9.39 בשש בבוקר הפציצו את העיר . פרידה מהמשפחה ומיצחק.

השיבה

סיפורה של העיר-פרקי חורבן – (ז'בריצה) (ספר משהו…)

סיפורה של רבקה רינדהורן על כיבושה של העיר. (יצחק נשאר לבדו בבית שמא יקראו לו לצבא). על שורת הגברים בטן חומות בית החרושת. שבוע ימים הוחזקנו במעצר. עזרת וֶונצל לעצירים היהודים. תיאור העיר המתה בדרכה לבית החרושת. סיפורו של אבא על ניסיון הבריחה עד סטאשויב (שיעה יסקולקה).

השיחה עם יצחק.

לעבודה אצל הנאצים במקום יצחק.

ידיעות על קיבוצי הכשרה ועל הקורה במחוז. רעב, גזירות, חיסול ספרית התנועה, השמדת מסמכים.

ידיעות על תזוזת הרוסים – תקוות שווא. שריפת בית המדרש – משלוחים למחנות העבודה. חטיפת אנשים ברחובות. רישום אנשים הרוצים לעלות לפלסטינה. ידיעות על אפשרות לעבור לצד הרוסי. הרוסים מסרו את וילנה לליטאים. שמעון יוסף שב לקראקוב. התיעצויות בדבר עזיבת הבית. פיטוריו של יצחק, נסיעתו לצ'נסטוחוב ולסוסנוביץ, שב ברגל בגשם מאוחר בלילה. נפגש עם שלמה רוגובסקי. ביקר בדומברובה, זה היה ביקורו בסניפי הגליל. הכנות ליציאה. ביקורו של חיים קרון. התייעצות עם חיים קרייצֶר. תפירת המעיל. הכנת מפה ותכנון מסלול הליכה, לעבור בערים בהם נמצאים חברי הקיבוץ. בא מכתבו של יהודה קייצר עם הידיעה על העברת קיבוץ ביאליסטוק והקמת קיבוץ "בדרך" בווילנה.

21.12.39 – אישור קבלת הגלויה מווילנה, מתכונן לצאת לדרך עם יפה, אחרי שיקבל את משכורתו.

30.1.40 – מכתב מיצחק בו הוא מאשר כי קבל את התוספת למכתבו של ליאמן – זקוקים לפחות ל-150 זלוטי ולכן דחו את יציאתם. מדוע אינני מזכיר את יציאתה של יפה? אם יש לי סיכוים לנסוע לאמא? חורף קשה, אבא חולה, מחסור – מתקיימים ברחמיהם של אנשים טובים, איומים על גירוש, כתב לנפתלי ראב – אם יש להם קשר לארץ?

10.8.43 – וורטנאו (כתוב בגרמנית במכונת כתיבה אל שוואלב)

את חבילתך קבלתי בתודה ואני מוסר לך כי אנוי בריא והמשלוח (העזרה) שלך שימח אותי מאוד. גרשונסקי התחתן השבוע ומסיבה זו המין אליו את חייקה, הנקה, הרשל, שנקרז וקוזוך. היה שמח מאוד וקרובים אחדים עברו אליו. ילדי עמך נמצאים עוד כעת אצלי, אולם אינני יודע לכמה זמן עוד. אגנה לא יכלה לדאבוננו ליטול חלק בשמחה זו בגלל מחלתה ועל כך אני דואב צ[ד]רכה לא פגשה פה את חתנה ומשום כך כמו באחרונה, היא תמיד בלתי מרוצה. בהזדמנות זאת באים ילדה של יעדה לכאן, כדי להכיר את יציאה. בקרוב אולי תהיה לנו שוב חתונה. אם אתה יכול לדעת את כתובתם של הורי יציאה הודיע על אפשרות זאת מיד. אני מודאג היכן נמצא כעת דֻיקַה כסַף? הייתי רוצה מאוד לקבל סימן-חיים מבתו של שליחה. דרוש בשלום כל המשפחה שלך ומיצחק.

מיטב הברכות ליערי והייני שלך, שמואל, מיטב הברכות ממשפחת שנקרז' לקרונה וברך א. ד"ש למישה מבולקטי.

21.8.43 ווארטנו, (כתוב גרמנית במכונת כתיבה)

יקירי, מפליא אותנו מאוד בקשר לכתיבתך עד עכשיו, למרות שצריך להיות ידוע לך היטב, כמה אנו דואגים למכתבים ממך. אצלנו שום דבר מיוחד. אנו עובדים כמו תמיד ואנו בריאים. הדוד חיסל אמור לבקר אותנו בזמן הקרוב. ישמח אותנו אם עוד לפני ביקורו נקבל ממך ידיעה על דורכה האהובה שלך ועל המבחן שלה שהיה צריך להתקיים – האם עברה אותו בהצלחה? מפני שתוצאותיו מעניינות אותנו. דרישת שלום מיוחדת ממפליגר ולבקוביץ, ידידנו יוסף נמצא אתנו ובהזדמנות זו הוא מברך את כולכם. דרישת שלום לליאו, ואניה, זאבר, היינו, אלף ואייז ולך מיצחק.

עדויות: 1. 1/133/2408 מרדכי וולקן, קרקוב.

  1. אדה פינק פ/82/826.
  2. מ/149/2570. הנריך מנדל גרודוניה, קראקוב.
  3. ל/180/2734. לדנובסקה בלנקן-וואנדה, על ישיבתה במאסר עם יוסטינה ועל הוצאת חלק מיומנה.
  4. ב/236/2575. גהינום אושוויץ, שמואל בלומנפלד.

(מכתב משאול)

ט"ו בשבט תש"ד – 9.2.44 – על קריאת הזוועות בעיתונות. 6 מיליון!

י"ח שבט תש"ד – 12.2.44 – אני כולי תחת רושם הידיעות שמסר אליעזר אונגר… (בקשה לשלוח עיתונים מפברואר), לפי דעתי אליעזר צריך לדעת על שלומם של אבא, יצחק ואחיותינו, הוא עומד בקשר מכתבים אתם.

להכיר את עצמך ולהבין את החיים שלך ואת כל מה שלפנינו, ואת כל מה שאחרינו להבין, זה אושר גדול. נותר לי עוד להוסיף, כי יש אצלנו אביב נהדר, היום יותר מאשר אי-פעם, עד עצם היום אנו חשים את עצמנו קשורים אתה. ובזמן הזה עולה העשב על קברה של יקירתנו, יגון ושמחה, שמחה ועצב – מהיותם האמיתות של החיים שנפל בגורלנו, אולי מוקדם מדי להכיר, אולם אחי היקרים, אל תתעצבו ואל תהיה לדברי השפעה מצערת עליכם, הרי בכם טמונים באמת כוחנו וגדולתנו, הוטל עלינו לחיות עמוק, רחב והיעד. היו לי בריאים, שקטים ומאושרים, יקירי. שלכם לעד יפה.

16.6.40 (הועתק מיומן כרכור) [שם היו חברי קבוצת אברהם בהכשרה]

אחי היקרים.

הכתיבה גורמת לי סבל רב מפני שיש לי הרגשה כי שוב אנו נמצאים יחד אחרי תקופה ארוכה של פירוד, יש לי רצון לשתוק, בשתיקה עזת הביטוי ביותר, שתיקה המדברת על הכל, שתיקה הנותנת להרגיש את שמחת הפגישה, המציאה והאיחוד, אולם לעת-עתה זה רק רושמה של ההרגשה, מתי זה יקרה באמת? לאמתו של דבר הננו סבלניים ואיננו מתלוננים ואנו משתדלים לתת תוכן מסוים לחיינו העכשוויים, אך לפעמים מצטבר כאב אטום וצורב על נעורינו העוברים בתוגה שכזאת, והרי יש בתוכנו הרבה רצון וכח כדי לחיות במלאות השלימה, החיים שלנו עצובים, אולם אנו מאושרים שאנו מסוגלים להבין אותם, על שאנו שקטים ומאוזנים, וכי אין לייאוש גישה אלינו.

20.2.40. – שאול היקר. אסתפק הפעם במילים ספורות, כללית לא השתנה דבר אצלנו, אנו ממשיכים לחיות בציפייה, אנו משתדלים לנצל הזדמנויות ולחיות באמונה, כי יבואו ימים טובים יותר, לעת-עתה, כפי שאתה אומר – סבלנות וכח סבל למרות שקשה, מה לעשות כאשר הוטל עלינו לחיות בתנאים הנוכחיים האלה? – ואולי זה אפילו לטובתנו? מי יודע? כך או אחרת , מוכרחים אנו לחיות ולהוציא מעצמנו כח לסבול. ולך בבדידותך וגעגועך יהיה זכר יקירתנו כנוחם וידיד וגם זיכרוננו אנו. דרישת שלום לכל מכרינו. יפה

1.2.40 – שאול שלום! נו מתפלאים מאוד על שאין לנו ממך שום ידיעות, אתה מוכרח דחוף להודיענו על עצמך. קשיים טבעיים כמו החורף והגבולות הפריעו בעד נסיעתי אליך. אנו חולקים את גורלם של כל יתר האביונים. אני מוסרת לך ולדב את כתובתם של קרובנו בארה"ב (אחיותיה של סבתנו ע"ה).

אברהם סלומון – BALTAW 2186 BRAWSS STR.N.Y.

CT.CHANSKY 2081 WALL

CTVE BRANT N.Y. U.S.A

כתוב עוד מה נשמע אצלך מפני שבעוד חודש נגור במקום אחר. המשפחה כולם בריאים. היום אני כותב באמצעות הצלב האדום אל מנחם. דרוש בשלום כולם, יש להניח כי את המכתב שלנו ששלחנו לפני חחודש קבלת. האם קבלת משהו ממנחם? האם יש לך כבר דרכון לצאת לחו"ל? היה בריא. יצחק.

ד"ש למכרינו – רבקה.

וכתוב נא יותר תכופות. אנו מברכים אותך מכל הלב. מ. רוזנברג.

שאול היקר. באמת מפליא אותנו וטורד מאוד: מדוע זמן כל-כך רב לא קבלנו ממך שום ידיעות, בזמן שמגולדשטיין מגיעים כמעט בכל יום מכתבים. כאשר הדואר פועל כשורה, מה יכולה להיות הסיבה לכך? שאול, זכור אל תשתהה עם כתיבתך מפני שאנו מחכים לכך בחוסר סבלנות. מברכת אותך מכל הלב.            שלך יפה.

ממכתבי לבקוביץ – איזה תפקיד מילא נ. שוואלב בתנועת המחתרת? קיבל את תמונתו של יצחק. בלי הסברים נוספים הוא קובע ללא היסוס שיצחק נמנה על החבורה של אחיו ומה שמסר על פעילותם זה רק דו"ח מיקרוסקופי, היה רוצה למסור יותר במדויק בעל-פה, כיוון שזה בלתי אפשרי בגלל סיבות שונות למסור בכתב.

זוכר את משפחתנו. אבא היה פעיל בועד האנטי-נאצי, שעסק בבויקוט על סחורות נאציות, גם יצחק היה פעיל בוועד של תנועות הנוער. לדאבוננו לא רצו לשמוע לאזהרות ולא האמינו שעלול לקרות מה שקרה.

יצחק היה עסוק במחלקה הסוציאלית עד הסוף. היו לו קשרים עם נציגי המחתרת האנטי-נאצית (הפולנית).

הוטל עליו ליצור תאים מחתרתיים של אנשים נאמנים ואמינים. חשבו שבמאי 1940 יתקפו צבאות צרפת ואנגליה את הכוחות הנאצים וגם בפנים תפתח מערכה מקבילה.

הוא הכיר חוג של נוצרים, כמו ד"ר מאריאן בלאצ'יק – הווטרינר של המשחטה העירונית והנריק סטֵנפיֶן – מנהל המחלקה של תושבים שאינם נוצרים ליד ראש העיר, שהיה ידיד גדול של היהודים והומניסט.

יהלומי

  1. טוען שליצחק לא היה שום תפקיד מיוחד, היה אחראי למחלקה הסוציאלית.
  2. היה קשר עם המחתרת הפולנית , חילופי אנפורמציה על הנעשה בגיטו ועל משתפי פעולה.
  3. 260 יהודים חזרו מהמחנות ועוד 240 מהשטח הרוסי. – ס"ה נשארו כ-500.

ליצחק היה אמון במחתרת היהודית והיו לו קשרים וארגן תאים.

מתוך 1.200 ילדים נותרו רק 3.

1935 – הוקם ועד אנטי-נאצי, בו השתתפו נציגי כל הארגונים הציוניים.

אבא ויצחק השתתפו בפעולתו – בויקוט על סחורות גרמניות.

יצחק השתייך לתאו של אחיו הד"ר ועם עוד צעיר אחד קבלו את הקשר לד"ר שוורצבארט, ע"י בלש בשם שיפער. יצחק היה פעיל במחלקה הסוציאלית.

את אחיו הד"ר לא רצו לצרף בתחילה מפני שחשדו כי הוא קומוניסט, אח"כ צירפו אותו בכל זאת וכך נוצר קשר בינו לבין יצחק.

ד"ר דב אברון (במכתב) י"ז אפריל תשמ"א.

ברגשות מעורבים קראתי את מכתבך על הכנת ספר לזיכרו של יצחק ז"ל, ובכך תונצח נשמה עדינה שידעה להגביה עוף ולהעמיק חקור בזכרה של ההסטורי, רווית הסבל הקיומי.

לצערי נשכחו ממני פרטי השיחות והפגישות ונותרה ההתרשמות של נוכחות אישיות גדולה בראשית התפתחותה והתרוממותה.       בידידות.   דב אברון

מאיר פינגוט כ"ו באדר ב' תשמ"א

"במעורפל בזכרוני עולה רק התמונה בה אני רואה את אחיך [יצחק] במושבת קיץ, מתהלך עם דב אברון שיבל"ח ועוסקים במחקרים פילוסופיים, שלי, כשליח מהארץ, נראו כלא מן העולם הזה, אלא כמרחפים בעולמות אחרים"?

מתוך מכתבו של שי לבקוביץ 11.8.82

התרגש מקבלת המכתב בחתימתו של אחיו, הרטיב את מכתבו בדמעותיו – בגלל איזה חטאים נשאר לחיות בזמן שגיבורים אמתיים הושמדו. מבקש פרטים על יצחק ואולי יש לי תמונה שתוכל להזכיר לו הרבה.

יצחק היה קשור עם אחיו זליג ועם עוד צעיר שאינני זוכר את שמו. עזרה כספית קיבלו בהתחלה מפינצ'ע הערציגער, חתנה של משפחת שטיבל. אינני זוכר מתי קבלו את הקשרים מבלש המחתרת שיפר עם ד"ר י. שווארצבארד בג'נבה. היו יהודים שאי-אפשר היה להתייחס אליהם באמון. יצחק היה עסוק במחלקה הסוציאלית של הקהילה עד הסוף והלך יחד אתו לאושביץ. איש לא רצה ולא יכול היה להאמין למה שמחכה לנו.

יצחק רוזנברג מז'בריצה מת המחנה מחוליו. במחנה היו לנו התייעצויות ופגישות תכופות, בשעות הקשות ביותר היו פנינו מיועדות לארץ ישראל, זאת הייתה אחרית תקוותנו ושריד תוחלתנו. …

טבת-שבט תרצ"ו 25.12.35-1.36 – יצחק: תיאור האווירה בסמינריון למדריכים בסלבקוב. לא המדרש עיקר אלא המעשה.

יעקב: האשה שצריך היה לקחת בזיביץ – רוטק לנדאו אשתו של לנדאו מיאש הנוער הציוני.

קבעו עם יצחק: שרצוי להיכנס לבית החרושת "אם יצליחו להיכנס יפגש באמצאות עזרתה של הפולניה מרחוב פירצקיגו.

16.2.42 – תשובה להודעה של מנחם על נישואיו, כתוב גרמנית. חתום יצחק ישראל.

י. ליברמנש – ב-1940 עמד יצחק בקשרי מכתבים עם חברי בח"ד – ברית חלוצים דתיים.

(בן-גד, חבר בח"ד כתב ספר בו הוא מספר על חוות הבח"ד בימי המלחמה).

 

10.8.83 – מתוך שיחה עם ליבראנש -.

תוכניתו של יצחק היתה שנסתנן לבית החרושת ואולי משם נוכל לעשות משהו. על עצמו אמר: "לי אין שום סיכוי להינצל, כל חזותי יהודית".

24.10.37 – ט' במרחשון תרצ"ח – מכתב למ.צ. נריה

[מכתבו של יצחק, אחי שאול, לרב נריה.]

… הנני מתחיל בפרשת הכתיבה לארץ אבותינו, מברך "שהחיינו" היום הזה, יום-טוב בשבילי, הלא הפעם הראשונה תהיה על התלהבותי – ודאי יש שיאמרו "אל תתלהב".

"האם זו התנועה כבר עומדת על זה הגובה, שבאמת חבר לחבר ירגיש את האחווה המקסימאלית? ראיתי איש בהיר במחשבתו ותמים בדרכו, האמונה שלך התגברה בראותך שההתמזגות בין יפת לשם לא עלתה יפה.

אולם מצד שני ללב מתגנבים פקפוקים – מי יודע האם תוכו כברו? הנך תלמיד של רב גדול. היה לך מורה גדול – ונהיית לאיש גדול – וזהו הנימוק העיקרי לנמק את אמונתי בך."

בביקורו הוצגה לו שאלה על מקום האשה בחיים הארצישראליים.

ובין השורות אמרת: האשה חטאה חטא גדול בעזבה את המשפחה ובבואה לעבוד בעבודה הממשית. האמנסיפציה לא השפיעה לטוב".

הוא כותב שהוא מסכים שאשה אינה נתאימה לכל עבודה, אולם היתכן שתעבוד רק במטבח ותלד ילדים? גם אם יסכים לכך, הוא שואל: מדוע לא תהיה לה רשות הבחירה וההבחרה למוסדות העליונים? הלא גם לה נפש חיה ומרגישה? האם יש זהות בין השקפת ווינינגר והשקפת היהדות בעניין זה?

  1. בדבר המצווה להלל את הבורא – אמרת כי המצווה הזו באה ע"י בית הדין שלפי דעת התלמוד יש לו ייפוי-כוח לכך מבית דין של מעלה, אם נאלץ להסכים לדעתו של שפינוזה בטראטאט הפוליטי-תיאולוגי האומרת כי פלניפוטנציה כזו לאנשים בעלי בשר ודם, אנו מוסרים להם גם את חיינו הפוטיטיים וכמובן מכאן מתפרדים השביחים לניצול החברה בשביל מעמד ומעמד אחד ובכלל לעיני אלה בעליהגופים שבידם נמצאת הממשלה.

ועוד: "ישנן שגיאות שונות בחיים, ומי פילל שבית דין כזה יוכל להיות תמים ולא לשגות? ושגיאת בית דין הלו יכולה לגרום נז לאמונה התמימה בד' אחד הכל יכול והקדוש בקדושים".

במטותא ממך – לבן, ברק את העניין, כדי שח"ו לא אכשל!.

בקשר עם עלית מנחם [אחיהם של יצחק ושאול]: הענין תכוף מאוד ובל נחמיץ את השעה. אנא ד' הושיע נא!

מכתב לנריה ט' בטבת תרצ"ח – 13.12.37

מודה על התשובה שקבל ממנו למכתבו מיום כ"ט במר חשון תרצ"ח. לא תמיד על ערכו של הקשר ומדגיש כי אם יהיו לו "ענינים מעורפלים" לא יחסוך מלהטרידו.

מציין כי שאלותי אין מופשטות אלא ממשיות.

  1. על מקומו של הקיבוץ והמושב במציאות הישראלית, והאם בקיבוץ הפרט נהנה מחופש או שהוא נכנע?
  2. חיפושים ספרות מתאימה לחניכים – האם לתת להם ספרות אירופאית ויהודית – או לא?

מה דעתו על הספרות האירופית?

מה דעתו על האנליזה של פרויד?

האם הוא מתחשב בה במלאכת החינוך?

האם אתם (אנשי בני עקיבא) מחנכים בשטח המיני?

הוי כמה לשמוע בר דבור על אופניו.

בקן התעוררות, זוסיה יצא ל"עובדיה". [הכשרה של חברי "קבוצת אברהם", אח"כ כפר עציון, בסלבקוב, פולין]

על עלייתו של מנחם: פנה לההנהלה הראשית שיעלה לפני צאתו לעבודת הצבא, כי אז אוכל גם אני בעזהשי"ת לצאת להגשמה.

איך נקבל את "זרעים"? [בטאונה של בני עקיבא]

מ.צ. נריה מז'בריצה עד בנגזי – "זרעים", ניסן תש"ד

עם יצחק נפגשתי מקודם במועצה בז'לונקה, שם היה קיבוץ-הכשרה של השומר-הדתי – "ראשית" – ושם התכנסה המועצה הארצית, רציני ומרוכז עמד חבר-המועצה מז'בריצה ודיבר יידיש, והרצה על משאלות הנוער לכיוון ולהדרכה, ובשעה מאוחרת המתיק סוד-שיח עם שליח הארץ על בעיות מסויימות ממשיות בהדרכה – "ראה, הבעת כאן השקפות כלליות – אולם איך וכיצד לפעול לפיהן למעשה בחיי היום יום?" והיה הוא היחיד שעשה זאת, אכן התלבט עמוקות בהדרכת קני-סניפו ושלבטיו גבלו עם כאב ממש.

מכתב י.ס. רוזנברג מדטריוט 24.11.83    

אני בא מעבודתי באושווינטשים לבאראק שלי ורואה אנשים חדשים שבאו, מגורשים מז'בריצה. אני שואל אחדים מהם אם נמצאים ביניהם רוזנברגים מסויימים מז'בריצה, לא עובר זמן רב ומציגים לפני את אביך, את אחיך וגם את חתנו של הדוד שלמה (הערשל ליברמן), מיד נתתי להם משהו לאכול ובגדים מסודרים ולקחתי אותם לדרגשי לישון. הם מסרו לי הכל על הגירוש והם היו מדוכאים מאוד ומיואשים. עזרתי להם באוכל והקשבתי לסיפורם. הסברתי להם כיצד צריכים להתנהג כדי לא להישלח לתא הגזים, ביקשתי אותם שיסעו במשלוח לווארשה, שם לנקות את הגיטו ומהר לצאת מהקרמאטוריום. לא עזרו בכי ובקשתי את רצונם להינצל ממוות כה נורא. ראיתי שהאש כבר דולקת והופרדתי בעצמי מהם, אפילו את מקום עבודתי לא רצו לקבל, הם רק כאבו על כך שלא הלכו עם יתר המגורשים, ואז נודע לי כי לקחו אותם (בסלקציה) במיון להשמדה רחמנא ליצלן הי"ד. אינני יכול לשכוח אותם ועיני זולגות דמעות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יצחק בוכנר

לא יכולתי להאמין כי תמצא הוכחה על אף שלא ברור כי היו אנשים שחשבו להתנגד וביניהם היו אחיך ואחי – איננו מפחד מפני משפטו של אלוהים ויודע למען מה להקדיש את חייו. חבל שאיננו יכולים להיפגש כדי ללבן את הדברים. בגרמניה חי הרוצח רוטֵר שירה בהרבה יהודים בז'בריצה. כאשר יבריא יכתוב פרטים על המחתרת והקשרים עם הפולנים ועל תפקיד תנועות הנוער ושל י. בוכֶנר.

עם משפחתו נרצחו בגלל שסירב להמציא רשימות של חולים, בעלי מום, חולי מין, שחפת…

על אחיו אינו רוצה לדבר, הוא מסר חייו וחיי אשתו ובנו על קידוש השם, למרות שהיו להם קשרים ואפשרויות להינצל מהאש ומהכבלים, הוא עצמו עמד במשפט גדול בווארשה מפני שלא יכול היה להכריז בפומפי על פעילותו ולכן הוא שבור עד היום.

18 יהודים וקומונסטים נוצרים הגנו עליו, אולם נשמתו נשארה פצועה כמו חרס, מלבד העדויות נמסרו

הרבה מסמכים בכתב על התנהגותו ופעולותיו בקהילה.

ר. רוזנצויג

אביה יעץ לגיסו עקיבא שוורצבוים לקבל על עצמו את מחלקת הדיור ביודנראט.

"לזה תלך" אמר לו.

בוכנר סולק לפני האקציה האחרונה (?).

מ. ווינדמן התעניין בבחורות: "שלח אלי את בתך, שלח אלי את אשתך".

ספר ז'בריצה – יצחק רוטמנש

איסורים ראשונים עם הכיבוש. שבוע ימים החזיקו את הגברים בט.א.ז.

אנשי היודנראט השתוללו עד הסוף, בוכנר היה הגון ושילם בחייו. השוטרים התנהגו באכזריות. בסוף 1940 משלוחים למחנות עבודה, לפי רשימת היודנראט – בעיקר עניים, לעשירים היו "זונדערס", ששחררו אותם מהמשלוחים. 4.000 עבדו בט.א.ז. בתחילת 1943 משלוחים להשמדה.

ב-2.43 – הקמת הגיטו.

ב-26.8.43 – האקציה האחרונה.

מכתב שלישי מש. לבקוביץ 5.5.83.

קיבל את מכתבי עם צילום גלויתו של אחיו.

לשאלה ב': הוא קובע כי את יצחק בוכנר לא הרחיקו מתפקידו כיו"ר הקהילה, אלא שהוא יחד עם משפחתו (אשתו, ילדתו, אחותו וגיסתו) נעצרו ע"י הגיסטאפו לפי פקודה מברלין ונשלחו לאושויץ איפה שנספו מיד וכל זה בגלל שסרב למלא את פקודתם, יחד עם אחיו הד"ר ז. לבקוביץ. רשימת מועמדים לגירוש, זה היה במחצית 1942 בקיץ. את התאריך המדויק ינסה לחפש בארכיון של אושויץ, אולי ימצא.

אחרי ישיבה סודית של נציגי כל התנועות בז'בריצה נתקבלה החלטה בנדון (את פסק הדין נגד אחיו דחו, כנראה כי היו זקוקים לו כדי למנוע התפשטות מחלות הטיפוס).

משה ווינדמאן – היה בז'בריצה בתור מפקח מטעם מרין ומרכז היודנראטים בסוסנוביץ (הצנטרלה) והיה אחראי על היישובים בפריפריה. את בוכנר (אשתו, ילדתו, אחותו וגיסתו), נעצרו ע"י הגיסטאפו, בגלל שסרב למלא את פקודתם למסור רשימת מועמדים לגירוש, זה היה במחצית 1942.

1942 – כינוס פקידי היודנראט – מרין תובע לגייס אנשים לעבודה. י. קוז'וק מסרב לעסוק בכך.

מרכז הקהלות בסוסנוביץ בראשותו של מרין ומיד עם מעצרו של בוכנר ווינדמן תפס את מקומו. בוכנר היה גיבור לא קטן מיאנוש קורצאק. אני מנוע לפרט את זה בכתב, חסרים לי צילים לכך ודמעה אחת רודפת את השניה, בהחלטה לא להשתתף בגירוש השתתפו כ-25 נציגים שנמשכה לילה שלם, בהנמקה להחלטה נאמר כי מסרבים לקבוע מי יחיה ומי ימות, כי רק אלוקים יכול להחליט על כך, כמו שכתוב בנתנה תוקף. לנו היה ברור שאנו נידונים למוות, 90% מתושבי

 

 

מכתב ב' מאת ש. לבקוביץ – 6.3.38.

מודה כי קיבל את כל מכתבי, אך לא יכול היה לכתוב לי תשובה, בגלל מצבו הנפשי, השכחה, וגם בגלל המצב בפולין, שאינו מאפשר לו לכתוב את כל מה שבקשתי ואף הוא היה רוצה לספר.

בוכנר היה מאוד פעיל בוועד זה, שיתף פעולה עם הדוד יוסף חמילנצקי בתנועתו. אחרי וויכוחים ושיחות עם נציגי התנועה האנטי-נאצית נשבע ליד ספר-תורה כי הוא רואה עצמו כחייל ועומד תמיד נכון להענות לקריאה ולהשתתף במלחמה נגד הכיבוש הגרמני.

לבוכנר היו אנשי אמון משלו, אולם כבר אז החלו להופיע מלשינים, שמקושרים עם הנאצים.

תשובותיו של ש. לבקוביץ מפי יהלומי 11.5.84

  1. התאריך הנכון לגירושו של בוכנר 1943 (כלול בעדותו 3965) – נמסר ב-1945. גורש כיוון שסרב למסור רשימות של מועמדים לגירוש.
  2. הגוי שהחזיק בארכיונו חשש שמישהו המעוניין בהשמדתו ירכוש אותו ממנו, האיש נפטר.

השערה אומרת כי משתפי פעולה עם הנאצים, כנראה יהודים, השיגו את יומניו והשמידו אותם. הוא זוכר שנים: 1. מכטינגר. 2. בתו של שלמפה העגלון.

ז'בריצה כולה היתה ארבייטסלאגר [מחנה עבודה].

ש. לבקוביץ – 26.6.83

ומנודה. השיב על כך הרבה, כי לא הכל אפשר לפרסם, גם בתולדותיהם של יהודי זגלאמביה של מגר' שטרנפינקל לא סופר הכל.

בשנים ההן הצניעו את מעשיהם של היהודים, את זה עשו גם היהודים שלנו…

מודה לנו דרזנר על נכונותו לאכסן אותו, יתכן שעוד יוכלו לנצל את הזמנתו.

יצחק בוכנר ז"ל ואחדים מעוזריו היו גיבורים יותר מאלה שהוכרו ופורסמו בהיסטוריה של שנות המלחמה. איננו רוצה לכתוב על עצמו ועל אחיו ועל פועלו של אביו שלימד אלפי יהודים את מקצוע החייטות – באמונה שעל ידי עבודתם יוכלו להינצל.

ש. לבקוביץ 26.6.83

הוא מסוגל לתעד מאורעות היסטוריים, אולם מתחת כבודו לחפש תעודות על פועלו ופועל אחיו המנוח, אינני מחפש אפשרות לנקום במישהו או ללכלך על מישהו, כבר הענשנו מספיק. אינני יכול בכתב למסור הרבה דברים. אין לו הכח ואין לו הרצון לאפיין את החיים. בין

1940-46 היתה תקוה להציל את הארכיון של יצחק בוכנר מידי זרים, הוא אסף הפרטים ורשם מידי יום את הקורות, יומנים, שירים ותחריטי עץ, אך בגלל המלשינים אבדה האפשרות הזו. בעל האוסף (גוי) נפטר בינתים וכך אבדה התקווה להציל את החומר שהיה לו ערך עולמי.

יצחק משה גולדשֶׁר, בֶּרֶק שווארץ, היידי ז'רקר השתייכו לחוגו, במרוצת הזמן צורף אליהם גם חיים טורנר ופרטים אחרים שאינני זוכר שמותיהם.

לבוכנר היה החוג שלו,

זה יראה כאגדה או דימיון חולני של קצטניק חולה ומעונה. בשנים 1940-42 ע"י אנשי קשר מהימנים, קשר עם בנדין וסוסנוביץ, שפעלו בתנועה האנטי-נאצית. הוא זוכר את גרפינקל ברז'סקו, קוז'וק, פוונער ואחרים.

עד אמצע 1942 אפשר היה לפעול כאשר הקימו חוות הכשרה. א. מנשל ניהל מו"מ עם מרין. יוז'ק קוז'ק היה אחראי על הקורסים להקניית מקצוע. הקורסים התקיימו עד הגירושים בהסכמת הגסטאפו.

גלר

ח. קליגר –

(יומן בגיטו).על הגודל של המזכירות ועל המטבח הנפרד הכשר, במטבח אין מתנהל כל חשבון והיה צורך לפתוח ולקיים מטבח נפרד ומערכת כלים וכו' לפי תביעת השומר הדתי.

על הצטרפות השומר הדתי לחווה.

על מכתבי יצחק.

1941 ? הוקמה ברטוניסשטעלע. (יוגענד).

בא אנילביץ.

1941-2 – "הוא הדין ביחסינו לארץ. כל חמש שנות המלחמה קבלנו רק מכתבים ובהם סיפרו לנו שהם מהרהרים בנו, אוהבים ומחבקים אותנו. מנשרים… הגיעו מכתבים על ייסוד מושבה חדשה, על קיבוץ זה או אחר, היוצא להתיישבות. המכתבים הגיעו לפעמים בעצם בלהות הגירוש.

9.42 – ביקורו השני של גלר ואחריו הגיע טוסיה. (שוב שלג).

אחרי ביקורו של גלר נבחרה הנהלה לעיני הגנה: ה. שפרינר, פרומקה, צבי, קז'וק, י.צימרמן וליאון בלאט. (פ. מזיא).

סוסנוביץ 2.11.42. ידיעות "יד ושם" – ינואר 1957 מס' 12.

גלויה בכתב ידו של א. גלר, מיום 3.10.42 אל חיה ושרה מדגניה א', שישבו אותה שעה בוינה.

[שים לב למילים המוסוות]

שרה וחייקה היקרות, את גלויתבם קבלתי, הערב נוסע קובלסקי (קובלסקי – שם כיסוי של א. גלר, כתוב באותיות לאטיניות, כאילו היה שם אשה) אוגניוש, לצ'נסטוחובה ולווארשה, אפשר מאוד – קיימות תמיד אפשרויות כאלה כשמבקרים "נסיעה" (פנחס לבון), שהוא יפגש עם מוותסקי (מוות), הוא דורש בשלומכם ובשלום מולדתסקה, נא לזכרו תמיד ולא לזכרו לרעה. אצלי אן חדשות, אני עובד כמו תמיד ואני חושב תכופות על פנחס, על התנוע (תנועה) ועל חבר חדש (חבר הקבוצות). יקירי, באחרונה היתי תכופות – נודד. קבלתי ד"ש מהורי ואחיותי, לעומת זת, עמי (יהודי פולין) חולה הוא תמיד, שעותיו ספורות הן.

"בקבוצה" – תשרי תש"ח

נר לאליעזר גלר

היה מהעוזרים והיוזמים בארגון קבוצות ההגנה בזאגלמביה. ב-1942 ביקר בזאלגמביה ביחד עם מרדכי אנילביץ וארגנו קבוצות לוחמות. "עמי חולה אנושות ושעותיו ספורות", כתב בגלויה שהגיעה לג'נבה (יש מכתבים הכתובים בנוסח אוהב לאהובתו), מכתביו הגיעו ע"י הדואר הנאצי והוקראו בוועידת מפלגת העבודה בכפר ויתקין ב-25 באוקטובר 1942.

"ראשית האהבה בינינו החלה עוד לפני 15 שנה – בימים שישבנו ביחד בבית הספר על ספסל הלימודים ובילדותי כבר הייתי שר שירי אהבה לה.

… והנה למגינת לבבי המחלה השתלטה עלי וחלום חיי על חיים נצחיים ומשותפים איתה נגוז ונחרב… אבל יקרה מה שיקרה, אני מוסיף לאהוב אותה בכל עוז הרגשתי והמילים האחרונות שאעלה על שפתי לפני מותי יהיו קודש לאהובתי – מולדתי"…

חוקה לי – מחוסר מוצא נסעה אסתר בהסתר לז'בריצה, מקום שם היה עוד קיים גיטו יהודי, כעבור ימים אחדים נערכה גם שם פעולת טיהור ואסתר נמצאה שוב בתחנת הרכבת עם אלפי יהודים אחרים, עלה בידה לברוח משם חזרה לבנדין.

פרידה מזיה – ידיעות לוחמי הגיטאות מאי 1951.

פרקי סוסנוביץ – כשבועיים אח"כ הגיע לסוסנוביץ א. גלר (גרודוניה) מווארשה וסיפר על ההכנות למאבק, סיכויים לעליה בלתי חוקית, שמעו ממנו על אפשרות לנסוע לארץ מווינה, הוצאת האנשים לווינה לשוט על הדנובה, אשה גרמניה השאילה את הפספורט שלה, מֶטָה שְׁוֶורדט נשלחה לבדוק את המצב ויצאה לווינה.

הקאפו – אוטו-פון-גרוס – חלם: "שראה אדם לבוש בבגדים לבנים שדרש ממנ כי יחזיר את הבחורה לעבודתה הקודמת"?

ט' באב, 31 ליולי, שבת – תאריך משוער.

י' באב, 1.8.71, יום א' – צום. השיחה עם זילברברג.

(1960 ט' באב 2.8.60 יום ג').

כך נודע להם מה קורה: הגיעו אליו, לחנותו, נשים מבירקנאו לקנות כלי מיטה. לאחת מסר בד מצוין והיא סיפרה לו שיש לה גיס העובד במחנה בירקנאו. פעם בא הגיס וסיפר לו משהו, על זה ששולחים לימין ולשמאל (סלקציה) באושויץ.

יצחק מאיר שנקר עבד במטבח של המחנה והוא עצמו היה קולף תפוחי אדמה, היו לו קשרים עם מפקח, שהיה חבר פ.פ.ס. בבנדין, ע"י היש הזה סודר בעבודה זו.

לפני הסלקציה האחרונה בא מנגלה – נרדפו למפקד עירומים. לפני כן רכש לו נעליים ובשעת המפקד קפץ לחפש את הנעלים וקיבל בעיטה מאת מנגלה. השתדל להחזיק מעמד, כי מוזלמן שייך לאלוקים. אחרי כמה שעות על הארץ, קראו לו למשרד, בו עבדו כמה בנדינאים. הלך לשאול למה קראו לו? בדיוק אז הגיעה ועדה מברלין שיצגה חברות לצינקוגרפיה, היה עליה לבחור אנשים לעבודת מדפיסים, חרטים, צלמים, כורכים ובוני תנורים.

12.42 הקמת משרפות – א. שטולברג?

סופם הטראגי של יהודי ז'בריצה – א. שטולברג (אלקס שטימע – 1958)

ששה אלף יהודים. בנובמבר חטיפת אנשים ראשונה, 500 צעירים נשלחו למחנות ריכוז. 21.6.41 – ביום פלישת הגרמנים לרוסיה – מאסרים המוניים, שליחת "קומוניסטים" לאושויץ. ביוני 42 חיסול כל הקהילות הקטנות בסביבה וגירוש היהודים לז'בריצה.

סלקציה ראשונה – 1.800 נשלחו לאושווינצים. יוני-יולי, בסוף 42, הקמת השאפ בט.א.ז. הקמת הגיטו. ב-20.8.43 – מאסרים, ב-26.8 – תחילת הקץ. 4.000 נשלחו לאושויץ. כמה מאות עסקו בחיסול הרכוש ועיבוד החומרים בט.א.ז. 10.10.43 – חיסול סופי, 900 נשלחו להשמדה, רק 7 הסתתרו וזכו לשיחרור: רוטמנטש, בראקמן, צורקובסקי, לאנדוי, סאבלמן, צוקר, גרינקאוט.

כתבות בעיתונים

"על המשמר" – 17.3.44 – מתוך דברי ניצולי בנדין – ח.ק. וא.ב.

טרוף טורף – "פגישתי זו היא סמלית" (מייצגת את כל אלה שלא חיים עוד), הידיעות מהארץ היו כ"מאור בחשכת הימים".

נתכנסה מועצה ולקחו בה חבל חברים מזאגלמביה, חיי תרבות עשירים בגיטאות, במארס 1942 הביא יוסף קפלן פרטי כל של עדי-ראיה על הרעלת יהודי כעלמנו. האופשלאגם-פלאץ (כיכר הריכוז), צייד הקרבנות 10.000 ליום ע"י המשטרה היהודית, היוצאים ליער נתפסו ע"י הגרמנים והורעלו. ביקשו למסור ד"ש אחרונה לחברים בארץ שיידעו כיצד נפלו.

יוסף ביקש מטרות הארגון נקמה – להפוך את המוות לאקט היסטורי – "נמות בכבוד", בניית בונקרים, לא ללכת לאויסזרדלונט, חומר תעמולה.

"דבר" 28.1.44 (מתוך מסיבה עם א. אונגר)

עד אפריל 43 היה בזאלגמביה מצב נסבל, אחר-כך התחילה התארגנות של "ההגנה".

"דבר" 1.6.44 – אגרות מחלוצים לוחמים לטבנקין, יערי ודובקין.

"תנאי חיינו בשנה האחרונה שהתופת של דנטה היא אידיליה לעומתם".

"כשאנו כותבים את המילים הללו איננו מאמינים שעוד נתראה, כיום לא שרדו משלושה וחצי מיליון יהודי פולין – אולי 200.000, כשתקבלו את המכתב הזה כנראה יהיו עוד בחיים לא יותר ממחצית מהמספר הזה… את הסבל שלנו לא תבין, לא תאמין שככה זה, דימיון חולני דרוש כדי שיבין זאת אדם היושב בתל אביב.

"על המשמר" – 17.3.44

פעולת ההשמדה בשלזיה באה במפתיע, בבנדין החל הדבר ביום א' – הדבר בא עלינו בחטף ולא הספקנו לעשות שום הכנות, היהודים בשלזיה הסתתרו במחבואים, הרחובות היו שוממים, פעולת הגירוש נמשכה שבועיים, נשלחנו למחנה באושוינצים, רבים קפצו מהרכבות, רבים נהרגו ונרצחו, ממחנה הריכוז ברחנו – לא נגולל בזה את פרשת הבריחה.

חוקה ל. "מבפנים" – יוני 1944 – בפברואר 1940 נפתחה הדרך לסלובקיה – הפסקת היציאה לווילנה.

מרון הציע שישלחו מדריכים למחנות (נשלחו אלה שלא היה בידם כסף), בתחילת 1943 הוקם הגיטו בבנדין. החווה – מכל תנועות הנוער – קיבלו הוראות מווארשה.

"דבר" 8.11.42 – הדי החורבן היהודי באירופה.

23.11.42 – הנאצים התחילו בהשמדת בזק של היהודים. אחרי ביקורו של הימלר באביב, החלו בהשמדה שיטתית – "פארנוכטונגס קומיסיון", בראשה הקומיסר פוי, שולחת נשים, ילדים וזקנים למחנות השמדה. דו"ח מפי עד ראיה – מגיטו קילץ נשלחו 27.000 למחנה השמדה, אלפים הושלחו לנהר בוג וטבעו, הוקמו משרפות. בפיאטריקוב, צ'נסטוכוב נשארו 2.000, בראדום נשארו 3.500 מתוך 32.500, בביאליסטוק שרפו בבית הכנסת 1.500, בטעטין נקברו יהודים חיים.

נוצרי שבא ב9.42 מווארשה מספר: נזדמן לי לראות מחלוני שברחוב מוקוטובסקה את מחנות היהודים שהיו יוצאים מן הגיטו למקום עבודות כפייה שמחוץ לעיר. המוני אדם, קררועים ובלויים, כאילו יצאו מבית משוגעים.

סתמו את פיה של יהדות פולין והפסיקו את שרותי הדואר ליהודים.

"דבר", הארץ – 15.2.43 הנאצים מחישים את השמדת היהודים. (רויטר סט"א) השלטונות הנאציים פירסמו פקודות חדשות שמטרתן להמריץ את השמדת היהודים שנותרו בשטחי הכיבוש באירופה… בפולין מומתים 6.000 יהודים ליום באזור אחד בלבד – בווארשה, שבה היו לפני הטבח 430.000 יהודים. בגיטו היהודי לא נותר אף יהודי אחד.

"הארץ" 21.1.44 – דברי אונגר ויוסף בוועידת הקיבוץ המאוחד בגבעת ברנר.

25.1.44"הארץ" – קרבות בזגלמביה.

18.3.44 – כ"ג אדר תש"ד – "עיתון מיוחד" – תוקף את א. אונגר.

מתוך "אני מאמין". צייטלין. ל. פינגולד "הצופה".

על הלל צייטלין – בדרכו האחרונה ליד קרונות הרכבת, קרא לציבור להתנגד, התעטף בטליתו: ,אל תפלו כנבלות! אל תלכו ברצון למות במיתות משונות. … האדם הוא בעל בחירה אף לכם ישנה הברירה: לקדש את השם ברבים, אבל שונה הוא מצבנו היום וקידוש שמו, הרי אתם מתים בין כך ובין כך – אל תמותו כחתולים וככלבים, אלא תלכו למוות כבני אדם, כבני ישראל, עמדו והתגוננו באגרופים מקומצים ולא יחולל צלם אלוקים בידי הטמאים. תמות נפשי עם פלישתים.

 

"הצופה" 3.10.45 במחנה באיטליה (מתוך מכתב פרטי) הייתי ביחד באושווינטשים עם משה לוין, שמעון בלום, יצחק מאיר שנקר, משה אופנהיים ועוד – כולם זיכרונם לברכה, אני נצלתי בנס ממש, את ישראל טנצר הביאו מוינה, שם התחבא וחי באמצעות תעודה ארית, נתפס לבסוף והובל לאושווינטשים, שמח מאוד להיפגש אתנו, אבל כעבור יומיים הוצא לחנק.

מחברי המועצה הראשית לתנועתנו בזגלמביה נשארתי אני לבדי, בודד וגלמוד, ללא משפחה, ללא חבר ורע, חי חיי דוחק על התמיכה מאונר"א. לבוש עוד בבגדי אסיר וקצת בגדי חיילים.

חיים מיכאל זילברברג.

 

23.9.43 "הצופה" – עד ראיה על זוועות אושויצים

פולני פועל בנים של החברה הגרמנית "ארבייטסגעמיינשפט", שעבד באושוינצים מוסר

פרטים ב"דזנניק פולסקת" – "את גופת המת, לפעמים של המתעלף, זרקו לעגלות והכניסו לתנור ואחרי רגע היתה העגלה חוזרת, ובמקום הגופה ראיתי קצת אפר". בין תושבי אושויצים היו שמועות שהגרמנים עורכים ניסיונות בגאזים מרעילים ובחידקים על האסירים.

7.12.43 "הצופה" – יריות מתוך המערה – אבי רות (מספרת מ. אוקס)

פרטים מוגזמים על י.מ. שנקר וצביו קורץ שירו מתוך מערה.

25 שנה למרד הגיטאות בפולין "הצופה" – 25.4.68. (י. ליברנטש)

"הצופה" – 8.2.42 – אלפי פליטים יושבים בסירות הקפואות בדנובה, תשובת שר המושבות הבריטי: חשש שסוכני האויב יעלו בדרך זו לארץ".

"הצופה" – 9.2.42 – אורות מעופל – נאצי שהואשם במתן עזרה ליהודי, נדון ל-21 חודשי מאסר.

מרס 1941 – החלו לעבור את הגבול לסלובקיה, עזר להם לייב יעקובוביץ-לאבאן מקרקוב.

(ד. גולדפארב)

21.1.40 – "הצופה"- וילנה בוכה

יהודי מלודג' שעל גבו טלאי צהוב – גורם להתרגשות ולבכי.

2.2.42 "הצופה" דו"ח על הועידה ה-8 של הפועל המזרחי.

משה שפירא: "השאלה הגדולה העומדת לפנינו כיום הוא, גורל עמנו לאחר המלחמה הזאת.

31.1.40 – "הצופה" – מ. קרונה, על תנועתנו בימים אלה.

מייאש ואוזלת האמונה. נהרס המנגנון המפלגתי, נשברו הכלים הארגוניים, אבל הנפש הרעיונית, האמונה בד' ובייעוד ישראל – אלה התעמקו והתבססו ונדמה כי "קידוש השם" המונו של נוער תורה ועבודה והשומר הדתי, מופיע בכל הדר עוזו בפולין הנאצית.

בין פליטי פולין בווילנה – "הצופה" – 5.1.40

הצופה 9.11.43 – חברי תורה ועבודה – קדושי ההתגוננות בבנדין

ההתגוננות המופלאה של יבודי בנדין – סוסנוביץ והסביבה, הקיפה את כל שרידי הפליטה, היהודים שהתרכזו במקומות אלה עד יוני-יולי ש.ז. כאשר הונף גרזן ההשמדה של הצורר על היהודים האלה, אורגנה התגוננות יהודית מיואשת על הצלת החיים ונקמת הדם.

חברי תורה ועבודה שהיו בערים אלה מאז ומקדם כתנועה ציונית מרכזית, היו מראשי מארגניה של ההתגוננות ונפלו על קידוש השם בגבורה עילאית. בין הקדושים המתגוננים היו החברים האלה: משה אופנהיים, יצחק מאיר שנקר – מראשי השומר הדתי בפולין, מדריך ומכוון מסור של תנועת הנוער החלוצית דתית משחר נעוריו.

1.8.43 – "הצופה" – נכתה קהילת ז'בריצה (מפי עד ראיה וחבר ההגנה בזגלמביה)

25 שנה למרד הגטאות בפולין (י. ליברמנש)

הצופה 25.4.68

30.12.35-25.12.35 כ"ז כסלו תרצ"ו-ד' טבת תרצ"ו. יתקיים קורס למדריכים בסלבקוב.

 

מכתבים מהשואה ומהגיטאות

ש. טננבוים – תמרוף – "בימים הראשונים היו כל מיני ניסיונות לארגן משרדי-הגירה ליגאליים – לא הצליחו, יצאו אנשים לסלובקיה. התכנית היתה: סלובקיה והונגריה עם הדונאו [הדנובה] – לים ולארץ ישראל. נשארו מנותקים, בלי קשר וכסף, עם תחילת הגירוש של יהודי סלובקיה – גירוש מעולם החיים – נפלו גם אנשינו, רק בודדים הצליחו לברוח ולעבור את הגבול ההונגרי"

ברכה חבס – מכתבים מן הגיטאות

מן ההקדמה: "לקט זה אינו אלא חלק, אולי אחד מעשרה ואולי פחות מזה (פרסומם בשמותיהם, אולי עוד לא הגיעה שעתו). מרבית המכתבים הגיעו עד אמצע 1942, הופנו אל מען אחד, או הופנו אל לשכת הקשר בארץ נייטראלית, מאז אותו תאריך – אל הלשכה העושה אותה שליחות בארץ נייטראלית אחרת.

עיר בזמגלאביה 8.3.41 – הקימונו מחלקה להדרכת נוער, עיקר תפקידה הוא לרכז המוני נוער בקורסים שלנו… חלקות האדמה שנחכרו ושמשו לקורסים חקלאיים ולקיבוצים". יוסף קוז'וק.

4.5.41 – מודיעים על קבלת חבילות.

קילצה 13.5.41 – … בלעדי עזרתכם הננו צפויים למחנות-עבודה, אם יש באפשרותכם לפנות לקהילתנו ולבקש למסור לנו את הקרקע לעיבוד – יהיה זה שרות חשוב.

בנדין 10.6.41 – נמצאים עדיין בחווה החקלאית למרות שרבים מידידינו נסעו כבר למחנות-עבודה. … אנו נתקלים בקשיים מרובים מצד ועד הקהילות שבמחוז והיה רצוי שתתערב מיד.

וארשה 2.10.41 – הכדאי לנסוע אל ש. ?

עיר בזאגלמביה, בסוסנוביץ – עבדה, כמו בשנה שעברה, קבוצה של צעירים בחווה החקלאית. כן התנהלו בז'בריצה ובמישקוב שעורים בגננות. י.ק.

וארשה .6.10.41 – (לחברים בארצות הברית.). אני חזרתי כעת משלזיה עילית, שם שהיתי חודשים מספר, עלי לומר, כי שבעתי נחת מן הקיבוץ שלנו, הוא היחידי שנשארו בו למעלה ממאה חברים, מצבם החומרי טוב יותר מאשר בווארשה.

לסיום הפגישה נערך סמינריון מחוזי. בזכותינו פעילויות גם בהסתדרויות אחרות… כאן מתענים החברים בצורה נוראה ואתם עוד מדברים על נכונותם לעזור. הייתי מייעצת לכם לכתוב קצת פחות ולשלוח לפחות פעם אחת עזרה מוחשית. פ. (פרומקה)

מכתב מדב אברמצ'יק

אשר שלחו לנו מכתבים… שלא יכולנו להשתמש בהם. למטרה זו שלח לנו וואניה 50 אלף מארק. מכל מפלגה נשלח חבר אחד להגר.

בהנהלה היו: שמעון בלום, יצחק שנקר, צבי קורץ. את הדרך הזו איחרנו בגלל קשיים שונים, באותו זמן נעכה אקציה מומאלית משלזיה העילית, בה איבדנו את כל חברינו. בנס ניצלתי להונגריה.

אני יכול רק להודיעך שהחבר אליעזר אונגר דאג מעט מאוד לחברינו פה. מצבי תקבל את רשימת אנשינו ביניהם נמצאת גם אחותה של דבורה אוקס.

23.1.44 – מתוך מכתב של דב אברמצ'יק. ממיכוב, נשלח מהונגריה למשה קרונה.

י. שנקר עמד בקשר עם ניסנבוים, גוטסדינר וקיבוצי וילנה, הפעולה נמשכה בווארשה, קראקוב, מיכוב, סוסנוביץ, בנדין, זאבריצ'ה, שצמישיץ. ארגנו עזרה לגיטאות, ארגון ההגנה היה משותף לקראקוב ומיכוב, בראשו עמדו נפתלי ראב ושלום מאיר גריינבאלד. הידיעות האחרונות מראב וגריינבאלד היו מסוף ינואר 1943. הם הלכו ליערות, בשעת שהותנו בסוסנוביץ עלה בידינו ליצור קשר עם נתן ווואניה.

מכתב מצ. אברמצ'יק לחברים מהשומר הדתי.

רק הוא נשאר מכל היהודים בסביבתו, בזמן האחרון היה באוברשלזן יחד עם שנקר, שאיפתו לעלות לארץ, מוסר רשימת שמות החברים במחנה. ד"ש לשלום טרללר.

3/22             1

9.1.43 מכתבים מהגולה. מאת יוסף מסלובקיה.

"צוו השעה הוא: עת לעשות – יש להציל כל שניתן עוד להציל ואין מטרה קדושה יותר מאשר הצלת חיי יהודי נוסף, בו בזמן שהונף הגרזן להכחידנו". (ילקוט מורשת ח' ח' מרץ 1968)

15.1.40 "הצופה" (מכתבים מליטה)

3/19                     1

23.1.44 – מתוך מכתב של צבי אברמצ'יק. ממיכוב, נשלח מהונגריה למשה קרונה.

י. שנקר עמד בקשר עם ניסנבוים, גוטסדינר וקיבוצי וילנה, הפעולה נמשכה בווארשה, קראקוב, מיכוב, סוסנוביץ, בנדין, זאבריצ'ה, שצמישיץ. ארגנו עזרה לגיטאות, ארגון ההגנה היה משותף לקראקוב ומיכוב, בראשו עמדו נפתלי ראב ושלום מאיר גריינבאלד. הידיעות האחרונות מראב וגריינבאלד היו מסוף ינואר 1943. הם הלכו ליערות, בשעת שהותנו בסוסנוביץ עלה בידינו ליצור קשר עם נתן וואניה.

3/17

13.6.44 מכתב לאלף ונתן מבודפסט.

מודיע כי 35 אנשים מזאגלמביה נמצאים בבתי כלא שונים.

2.9.43 – מכתב ביידיש מקראקא – בענדסבוגר, סאסנאוויצער, דאמבראווער, יודן זיינען שוין 14 טאג "יודן-ריין" אין אלע געפונען זיך ועצט אין לאגערן… דערבארימט זיך אין העלפט וואס איהר קענט! מיט ציונס גרוס. אברהם בנקער

חורבן ומרד של יהודי ווארשה – מלך ניישטאט

המכתב האחרון מבנדין – 17.7.43

לאחר צפייה ממושכת קבלנו רק היום בשמחהעצומה את השליח עם המכתב שלכם… לצערינו איחר השליח שלכם במקצת לבוא. שנים חלמנו למצוא הזדמנות כדי לספר לכם על חיינו ומלחמתנו… ככל שתוכלו אני מסופקת אם תוכלו לעזור לנו בעוד מועד, כי אנו עומדים בפני ימינו האחרונים. כף תנועות הנוער אינן קימות כיום ביחד, אלא מאות אחדות ובכלל זה חברי הקיבוץ שלנו. תקוותנו היא להיפגש עם מולדתלא תתגשמנה לדאבון לבנו. אנו כותבים מכתב זה מתוך חיפזון רב, שעתו של השליח דחוקה מאוד ואין לנו עוד כוח וסבלנות לכתוב אליכם הכל, מה שדרוש ביותר ומה שהיה רצוי לנו.

פרומקה, הרשל צבי, ישראל שלמה לרנר.

23.10.43 – מתוך מכתב של ואניה

היכול הציבור האנושי הפשוט להכיל את טעם המוות הזה?

מתוך "מעבר לחומה" (מכתבים מחברים בארצות הכיבוש הנאצי).

[שים לב למילים המוסוות].

22.12.42 – "גרוש בשמי את הדוד עוזר שייתעניין בגורלי".

29.1.43 – "אשר סבלו כה קשה מהניתוחים של אדון מותיצקי…"

הם מבקשים מאתנו לעשות הכל למען יוכלו לבקר בקרוב את הדוד ארצי…"

5.2.43 – "מנסים לארגן טיול חדש, אולם זה תלוי בכך, אם עזרה יבקר אותנו".

20.2.43 – (מהונגריה) – למזרחי יש שתי מפלגות המתנגדות אחת לחברתה.

11.3.43 – מברק מאת חברינו בפולין: צפוי יום הרג קרוב, המועד טרם ידוע, אך הוא תלוי מעל ראשינו".

7/7

ו' אדר תש"ד – 23.2.44.

מתוך מכתב של שלום: הוא כותב לי שמה שקרה בז'בריצה אין צורך "להזכיר מחדש ולגלות את הפצעים".

27.2.44 – ג' אדר תש"ד – הגיענו מכתב ממנחם בו הוא כותב לי על החלטתו של חנוך קבוצתי (סיני) מעירנו. הקדשתי את הערב לכתיבת מכתב לקרונה אודות עליתו.

מאי 1943 – מכתבים לשוואלבה לשוויץ.

סירוב להשתמש בתעודות.

3/5         4

מתוך מכתבי מרדכי טננבוים – ידיעות בית לוחמי הגיטאות – ב 1955

1943

"לאחר מועד זה לא ישאר ולא ימצא אף יהודי אחד בין נהר אודר והדניפר. כל יום אלפי מעונים חדשים! כל יום שחלף – טרף חדש למחנות העינויים ומוות.

הצילו S.O.S. ואם אין לאל ידכם להציל את עדיה האחרונים של הטראגדיה הכי-איומה בהיסטוריה, הרינו משביעים אתכם: בשם דמם השפוך של ילדינו – הנקמו! נקמו את נקמת אמותינו המעונות, את נקמת קדושינו המחוללים – נקמו את נקמתם!

ארור האיש הקורא לרחמים בנקמה – היוצאים למיתה נושאים לך ברכה!

הועבר מווארשה אל אנשי סיקורסקי.   הכתובת: לונדון, העיתון "קרובקה".

2/2

י. הלמן.

פרומקה יצאה לזגלמביה ב-9.42

17.8.43 – מרד גיטו ביאליסטוק, בראשו מרדכי טננבוים.

מתוך מכתבו של אנילביץ ליצחק צוקרמן – 23.4.43

… נפל דבר שהוא למעלה מחלומותינו הנועזים ביותר. הגרמנים ברחו פעמיים מן הגיטו… אמנם עוד רבה לפנינו העבודה, אך כל מה שנעשה עד עתה, נעשה בשלימות. חלום חיי קם והיה, זכיתי לראות הגנה יהודית בגיטו בכל גדולתה ותפארתה. (המרי והמרד בגיטו וארשה – נ. בלומנטל וי. קרמיש).

 

4/5

23.10.43 – (מתוך מכתב של ו. פומרנץ, הארכיון הציוני?)

1.200 עברו לסלובקיה בתוך זה 90 ילדים. "פרק זה שופך אור על מידת חישולו של הנוער שלנו , רבים מאלה שאפשר היה להצילם על-ידי ויברח, סירבו לעשות זאת, כי גמרו בנפשם לעמוד עד תום. במוות כזה עם נשק ביד מיצו החברים את המהות הפנימית של הפסוק "עד תום" – היכול הדיבור האנושי הפשוט להכיל את טעם המוות הזה?"

4/5             7

מתוך שיחה של ישעיהו בן-פורת עם טדי קולק – 28.9.81, "ידיעות אחרונות".

קולק: הידיעות הגיעו לג'נבה ובאותו זמן גם אלינו. ואניה כתב ימי ולילות למעט הכתובות שהיו לנו … הגיעו שליחים, ביניהם על פי רוב נאצים בעד כסף. ב-1942 הם חיפשו לעצמם ביטוח בונדי גרוס – (איש קשר יהודי) "היה סוכן כפול, לפעמים בא אלינו יחד עם הגרמנים הוא העביר כספים עבורנו ואפילו לאושויץ".

4/5             3

הרגשה של מריריות וכאב. איש הגיסטאפו הביא את המכתב האחרון מבנדין.

מ. בדר – מכתבים: "רחמים מהר", "אנחנו גרים בשכנות למוות". בספטמבר 1944 צולמו כל התעודות והמכתבים שבקושטא והועברו עם החומר המקורי לארץ, יש על כך אישור.

ח. ברלס – כבר ב-41 פורסמו ידיעות על השמדה, הקבוצה של המוחלפים הגיעה בנובמבר 42. המשלחת בג'נבה החלה בפעולות הצלה לפני קושטא.

3/30       1

מכתב מאת צבי ברנדס – 27.1.43 – כמעט כל משפחתי, אחי יוסף ושמואל גרים יחד עם ברנר. אני לבדי נמצא אצל חיים. בימים האחרונים הזדמנה לאנשים רבים הזדמנות להתראות עם מאיר, הרי ידוע לך עד כמה אנו אוהבים אותו ומתגעגעים אליו, אבל אני סבור שאין זה הדי, נדמה לי כי שכח אותנו. מה דעתך? בינתים אני מקווה להתחתן עם העלמה אגבסקה, הזוכד אתה שכתבתי לך אודותיה? שלך. צבי לאב.

בנדסבורג אוברשלזן קאטוביצער שטראסר 46.

3/31

מכתבי צבי ברנדס 3.5.43

הייני היקר.

מכתבך מה-15 בחודש שעבר קראתי. במשך הזמן קיבלת בוודאי את מכתבנו. הפעם רוצה אני להבהיר לך מדוע התמונה (שליחת תצלומים על מנת לקבל דרכוני חו"ל) אינה סימפאטית לי ומדוע אין ברצוני להתחתן אתה. כפי שכתבתי לך כבר, הכרתי באחרונה לדעת היטב את אנגה (הגנה) ואני אוהב אותה מאוד. היא עלמה נועזת ואמיצת-לב, ואנו התקשרנו מאוד, אתה ומנדל אולי לא תבינו את הקונפליקט ביני ובין התמונה, אבל על כך דיברתי רבות גם עם טוסיה ואף היא אמרה שהצדק איתי, אבל כדי לסגור את העניין ייפגשו איתה עוד כמה ממשפחתנו. אנא מסור בהזדמנות, לסבנו מאיר, כי אף הוא ירווה נחת מכלתו החדשה. חיוקה קיבל ד"ש מעזרא, היא כתבה גם לנתן, ד"ש לבבית מכולם. שלך צבי.

מכתבים מהגולה

  1. מכתב מה. צייטלין – בקשת עזרה כספית – 22.3.42.
  2. מכתב מפרומקה – שלילת ההצלה – 8.3.43.
  3. מכתב מסלובקיה לחבר בארץ נייטראלית "צוו השעה הוא: "עת לעשות": – יש להציל כל שניתן עוד להציל ואין מטרה קדושה יותר מאשר הצלת חיי יהודי נוסף, בו בזמן שהונף הגרזן להכחידנו". י.

(ילקוט מורשת ח' מרץ 1968).

מכתבים מפרומקה – פולין הדרומית-מערבית – 25.1.43 –

[שים לב למילים המוסוות]

אל יוסף – תודה רבה לך בעד הדרישות שלום החביבות. משתוממת אני על שלא קבלתי ממך ידיעות זה זמן רב. בשעת הכתיבה יושב אצלי נ. (חבר מורשה) ואנו מפטפטים על ידידינו המשותפים. הוא עזב את צביה ומבקר אצלי לעיתים קרובות. הגיעו אלינו ידיעות דחופות ממנה – בשל נימוקים עקרוניים אין בדעתה להתקשר עם אברהמל'ה. היא בוודאי תבוא לגור בבית הרחב של רופין, הבית גדול והמשפחה כולה תוכל לגור בו. מכריחה אותי להתחתן עם אידלסון, אולם תבין כי הדבר תלוי בהסכמה ואני מבקשת ממך להודיע מהר ככל האפשר את דעתך בשאלה הזאת. גם טוסיה צריכה להתחתן עם ידידה הוותיק עליה, אולם קשיים מסוימים מפריעים אותה בכך.

4

בנדין 29.11.41 – מצטער על מותו של אוסישקין, (נפטר – 2.10.41). (חבילותיכן הגיעונו).

מחנה עבודה לבחורות יהודיות (צפון מערב פולין) 1.1.42 – עסוקה בנטיעת עצים.

בנדין 23.1.42 – הרשל ש. מודיע על העתקת דירתו.

ווארשה – "אינני מבינה מדוע אתה מטפל כל-כך במשפחת גורדון [תנועת גרודוניה], בעוד שדרוריק [תנועת הנוער "דרור]- כאילו אינו שייך למשפ' מפלגה. [שימו לב למילים המוסוות]

 

6/35                (22)

אחרי זה קיבל מכתב מאיסטנבול."הרג ביקר אותנו שוב. דורקה – דרכון הונדורס. פרוגוואי לא היה טוב.

"על יסוד מאמצי קרוביכם אנו משתדלים להשיג בשבילך אזרחות… מבקשים לשלוח את הנתונים ותמונות…

מפארוגאי – היה כתוב שכבר קבלת. מרין, צ'רנה, דרור, יאסקולסקי – הלשינו בפני הגרמנים – נפלה פלוטנצקה.

6/35                 (21)

שרקה מנדלבלט זאקהאוזן

שוויץ ראו דה לואן 16.

היינו כותבים באופן מוסתר – "היה לנו יום הולדת של עמי, כל החברים היו: שרגאי, טראטקובר, גרינבוים, דיברנו הרבה אודות עמי שהיה לו יום הולדת, היו לו בחינות בגרות ועבר עליהם היטב (הוזכר כוח), בהזדמנות ביקשו לדרוש בשלום זילברברג. פעם שאלו אם הוא מקבל דרישות שלום מזילברשטיין? יש לו עכשיו כתובת חדשה. ישעיהו הביא את המכתב אל זילברברג.

13.12.42 – מכתב מס' 2 מאת שליח בקושטא ו.פ.

יש ערך עצום לכך שנוציא משם לפחות אחדים מפעילי תנועתנו למען נדע לפחות מה נעשה בה…

יש לפחות לעודדם בקדושת ייסורים כזאת שם. כשקוראים במכתבים המעטים שהגיעו לשוויץ מאת חברי החלוץ – מתפלץ הלב מקריאה בהם.

10.11.42 מתוך מכתב מבנדין – הייתי רוצה להיפרד מכולם כי ממילא כבר לא נתראה.

ג. (מרכז החלוץ) חולה מאוד ורואה את המוות לעיניו, היה רוצה לחזור לצ'כיה (וארשה), אך הוא בטוח במותצ'יק. חבילה איני רוצה להכיר, כי במילא לא אזכה לקבלה.

3/9                 2

קטע ממכתבו של נתן שוואלב מגענף:

קצרים המכתבים ומעטים, קולות עצורים וחנוקים מהאיים האלה שבגיא ההריגה.

3/15                 3

בנדסבורג 17.7.43 – "עשו מה שאתם יכולים, אולם אני בספק אם עוד תוכלו לעזור לנו, מכיוון שמאוחר מאוד. פרומקה, הרשל, צבי קוז'וק, שלמה לרנר, פלוטניצקה שפרינגר, ברנדס ישראל.

קרקוב 7.43 – … בשמחה גדולה קבלנו את המעות שלכם, דרך השליח בדואר, העזרה ליהודים תחולל נס.

מכתב לנאמני ציון באירופה הנאצית 10.8.43.

משה שרתוק כותב על מצוקתו של היישוב בארץ. "כדי להחיש עזרה הוקם המרכז הקטן הפועל עכשיו במקום ממנו הנני כותב אליכם. מאין יסופר אחר לדמם של מיליונים שנשחטו? אלא בהקמת מדינת ישראל בארצו, מות לא ימותו השרידים האחרונים, חיו יחיו!".                  מ. שרתוק

מכתבים: ש. רוזן, אהובה, י. אורבך, נ. לנגזם, נ. שנור.

16.1.40 – הסופר היהודי הפולני הידוע יאנוש קורצאק חי ודורש בשלום מכריו.

21.1.40 – הנוער הדתי נאבק על קיומו בתחומי הכליון והשמד (פרטים על הינצלם של: ש. רוזן, ואחרים. תאור המצב בשטחי הכיבוש ועל פעולות בווילנא. (חנוך?).

3/12

3/12                      4

12.8.43 מ' אב תש"ג – א. אונגר למיקו מזכיר את המושבה בזקופנה בתרצ"ט.

"מדמיע את עיני בקראי את מכתבך לדב" (אברמצ'יק)

מספר שראה את אחיך מעונה. "צווחה אחת פרצה תמיד מפיהם": "הנקמו!".

"ולא אקדמיות אבל וזיכרון – ערכו לגליונות נוקמים!" הרב הירשפלד והרב אביגדור נהרגו.

א.אונגר.

6.1.44 מכתב מצביה ויצחק צוקרמן – האם יש לכם קשר עם קבוצות חברים שהגיעו מזאגלמביה להונגריה?

3/16

מפגישה עם ואניה פומרנץ-הדרי – 2.9.82.

התעניין באוסף שוואלב וביקש את כתובתו. שוואלב סרב לעבוד איתו על מסמכי קושטא וג'נבה. אחרי כתיבת הספר "אוניות או מדינה", שכתב עם צחור, באו אליו חברים מהקיבוץ ושאלו מדוע לא מזכירים את שוואלב. הוא הציע להם את ההצעה לעבוד עם שוואלב וקיבל מהם תשובה שלילית. אין לו מושג לאן נעלם אוסף קושטא המקורי. הוא הועבר לארץ בצינורות הבולשת הבריטית. השיג ויזה לבולגריה ומ-15.3.44 החל לשדר בכל ליל שבת בעברית. הוא הגיע לקושטא ב-26.10.42.

3/16

1943 – כוס היגונות של יהודי בנדין. עדות חברת השומר הדתי שהצליחה בנס להימלט לארץ שכנה.

הגזירות התחילו בסחיטת כספים, חטיפות לעבודה. היא עבדה בתירה (באושווינצים יש שני מחנות), היא הסתתרה עם אחיותיה, עזבו את המחבוא אחרי האקציה ונסעו לגוי מכר. הסתתרו בין 300 יהודים שהושארו לחסל את הרכוש היהודי, אח"כ נסעו לעבוד בגרמניה. הגרמנים אסרו 30 חברים מהתנועה החלוצית, שהיו להם ניירות מדרום אמריקה – הייתה כנראה הלשנה של מֶריִן. הוקמה הנהלה של כל תנועות הנוער, בה היו: ה. שפרין, פרומקה, 4 מגרודניה, 4 מהשומר הדתי, 4 מהנוער הציוני. "פאראייניקונג" – ביטאון פועלי ציון.

3/16

קרולה באום, דיאמנט, א. קרסברג, טמפלר – הנוער הציוני. 30 שיצאו לגרמניה.

במערה: פרומקה, שפרינגר, ויסקו, פוהורילה, דבורסקי, ש. קוקלקו.

5.1.44 מכתב של שלום אל מרים – מחכה לידיעה על גורלה של גולדה.

מסתכל בתמונות ונזכר בחברים אשר נשארו בגיא ההריגה.

3/16

1941

יודהילפינה – וינה – על פעולות החלוץ בארצות אירופה סוף 1941

הוקמה תחנה מייעצת – הכשרה מקצועית, הרצאות תרבות, בקיץ האחרון הוקמו קיבוצים: בנדין, סוסנוביץ, שצ'מישיץ, אולקוש, נז'ארוב וז'בריצה, על קרקע השייכת לקהילה.

בז'בריצה ומישקוב הוקמו שיעורים לגננות, בועידה שהוקמה הוחלט להתקשר מג'נבה.

3/17                       5

19.1.44 – דברים בישיבת ברית הארגונים החלוציים

צייטלין נהרג באלול תש"ב. קרבות חזקים היו גם בגיטו בנדין, בין המתקוממים היו חברי הנוער הציוני. (בתוכם גם החברה אוקס), הם יצאו את הגיטו דרך מנהרות וזרקו פצצות, בקטוביץ, סוסנוביץ ובז'בראצה. הח' בלאט ריכז בידו את כל פעולת ההגנה. א. אונגר.

3/18

מיודנהופלר – ווין – הוקמה תחנה מייעצת – הכשרה מקצועית, הוקמו קיבוצים בבנדין – סוסנוביץ, שצ'מישה, אילקוש, כזאנוב וז'בריצה על קרקע השייכת לקהילה, בז'בריצה ומישקוב הוקמו שירותים לגננות. סוף 1941.

3/19                         2

3/25

פטריקוס אברהם (אנציקלופדיה לציונות דתית)

נולד בדרובון שליד גומבין, פולין, ב-1913. ניספה באושוויץ ב-1945. למד בחדר, עבר ביאליסטוק ולמד בישיבה בראשותו של הרב אריה יוכט, התקרב להשומר הדתי, עבר קורס למדריכים בראמבראטוב, עבד כמורה בבי"ס "יבנה" בצ'כנוב, בתרצ"ז נבחר להנהלה של "השומר הדתי", פירסם מאמרים ב"אוהלנו", בוועידה השביעת של המזרחי בפולין י"ג בסיון תרצ"ז נבחר למועצה הארצית של התנועה, בפרוץ מלחמת העולם השניה פעל במחתרת, נתפס והוגלה למחנות, תחנתו האחרונה הייתה אושוויץ, שם נספה סמוך לסיומה של המלחמה.

מושבת המדריכים ילשניה 1936 יולי. תמוז תרצ"ו

כסלו תרצ"ה – כניסת שלום יהודה למזכירות ההנהגה הראשית בווארשה.

שלום: 200 סניפים (מכתב) ל"גאולה".

ב-ו' חשון תרצ"ז 18-20.10.36– הכנסיה השלישית בווארשה – החלטה.

על הכיוון החלוצי – הרצאת שלום – הגורם לייסוד "השומר הדתי"

הכיוון הקיבוצי – דרכה של הכנסת.

הכרת ערך החינוך: שיוביל את צעירינו להגשמת ייעודי תורה ועבודה.

מגמת החינוך: הכשרת צעירנו לתפקיד של בניית א"י דתית עובדת, יצירת טיפוס עברי בריא של חלוץ.

בפולין גובר הגל האנטישמי- פשיטוך.

תרפ"ח-ט (1928-9) – התארגנות בקרקוב, לבוב,ווארשה.

3/23                     1

– הגירה ועליה –

15.1.40 -"הצופה" – מתוך מכתבי חברים בליטה.

א. י.פריש, יהודה לכוביצקי, אורבך, לנגנס, גרינשפן, רוזן, קידוביל.

אורבך ונגנס: היינו קרובים לגבול הרומני.

ב. הנוער הדתי נאבק על קיומי – הכותב חקר על משפחת טרללר – אין כל סכנה לחייהם, גם גולדה בקרקוב, השרידים מתלקטים.

ווארשה – 5.4.43 – [שימו לב למילים המוסוות] "קרוב לוודאי שגירושוביץ יעבור אל אדמובסקה ואליפובסקי (אַלָפִים) תעתיק אל האדון כליונוב (כיליון), דודתנו עולמיסקה (יהדות העולם) אינה עוזרת להם כלל, אמנם אין לה עתה אפשרויות כפי שהיו קודם, אולם אילו התעניינה יותר, הרי אפשר היה למנוע נסיעות אל מקומות כאדמובסקה וכליונוב. אדון פחד'סקי נמצא עמנו תדיר. את ברכותיהם מוסרים: הרגמאן, טבחוביץ ואֵדֵי-רעל. (ניעק)

וארשה 19.4 – "מאידך רע מאוד מראה אחותי – הריגה".

בנדין 22.4 – מודיע על קבלת חבילות (לפסח).

וארשה 24.5 – "יש לי דייר-משנה חדש, סרט'סקי (סרט מגן דוד), איני יודע אם אתה מכיר אותו? אך בעתיד ודאי תלמד לדעתו".

עיירה בגליציה המערבית, ראשית יוני 1943.

הפתעה על קבלת הגלויה.

בנדין 28.9 – תודה על קבלת הגלויה מ-18.10.

בנדין 10.11.42 – גם א. מווארשה הנמצא אצלנו זה חודש ימים.

 

 

3/22                   9

תוצאת המרד היתה השמדת כל היהודים והריסת הגיטו עד בלתי השאיר לו שריד.

בשליזיה העילית עדיין נתנונה בתנאים טובים במשך השבועות הקרובים והיה גם מחוז זה ללא יהודים.

בשעה שתקבלו את מכתבנו, לא יהיה איש מאתנו בחיים עוד. עשו כל שתוכלו. אנו בספק אם עוד תעזרו לנו בעוד מועד, כי אנו בפני ימינו האחרונים. כל תנועות הנוער ירוד , אינן מונות עוד כיום, אלא מאות אחדות… תקוותנו להיפגש עם המולדת לא תתגשם לדאבון לבנו.

מארץ נייטראלית לחברים בארץ – 2.3.43 [שימו לב למילים המוסוות]

ברצוננו להודיעך על מאורע משפחתי משמח. על אף הימים הקשים החליט עמי היק שלנו לשאת לאשה את העלמה הריגביץ, אמנם עוד לא קבעו את יום הכלולות, אולם הטכס ייערך בימים הקרובים, אולי יהיה באפשרות של … (אפשרויות הצלה) או של מלך הצלסקה לשלוח אגרת ברכה?

אם כך עליהם למהר, טקס הנישואים יערך כנראה בחוג מצומצם בדירתה של משפ' הגנסקי. ניעק

17.7.43 – דרום מערב פולין – (לחברים בארץ נייטראלית) – המכתב האחרון מבנדין שנכתב ע"י פרומקה ונחתם ע"י עוד ארבעה חברים.

  1. פרטים על השמדה באזור וורטנאו.
  2. עשו הכנות להגנה, לצערם בלי הצלחה.
  3. על מלחמת גיטו וארשה.

קרא אותו (מכתב) לבו מלא מרירות עליכם ועל עולמוביץ ואין הוא רוצה לכתוב לכם עוד… שרה וחייקה (חברות דגניה שחזרו לארץ) העתיקו אל פנחס [לבון].

מ. במחנה עבודה לבחורות יהודיות 22.11 – תודה על החבילות.

בנדין – 5.12 – לכל מקרה אזמין את בן דודי הגנסקי, אולי תהיה לו השפעה עליו?

חרובי שוב ב-1942 – (לחבר מחוץ לפולין) "והרי אתם מחקתם אותנו מזכרונכם ואנחנו מה? הלא נודע כי אין לשאוב מים ממעיין מורעל. אני עוצרת בנפשי, שלא לתת מוצא למרירות שנצטברה עליך ועל ידידך, על שאתם שחכתם אותנו שכחה תמימה כזאת…" … והנה פרעותצ'יק ושחיטה גרים יחד עמי ועם ישראל… ואני רואה כיצד זה יוביל אל הקץ… ישראל גווע לעיני ואני פוכרת ידיים ואיני יכולה לעזור לו. הניסית פעם להטיח ראש בכותל? אל תדרוש בשלום איש. איני רוצה לדעתם!             טוסיה

ציון הלא תשאלי – מכתבים מווילנה – 15.1.40. שנתקבלו בקבוצת "אברהם", מכתבי ביידיש על אמא ז"ל.

1942 – שוורצבוים החל לבקש צילומים ופרטים ביוגראפיים כדי להכין פאספורטים, עמד בקשר עם בנדין, סוסנוביץ,, אלקוש, דומברובה וקילצה. קיבל מכתב ממרין שהדרכונים ישלחו אליו ולא למפלגות. הוא סרב להיות סגנו של מרין.

בחקירתו בקרקוב היו נוכחים: יעקב גרונדמן ונתן אברמצ'יק – בן דודו של מרין.

ב-1942-3 שלח פספורטים.

שליחת מכתבים, שליחים – המכתב הראשון, מכתבה של פרומקה.

קבלו את מכתבה של פרומקה, נבואתה התקיימה…

מכתב לחברים לועד הפועל של ההסתדרות, למזכירות הקיבוץ המאוחד, לחברים בארץ.

אפריל 1943 – ידענו: אין מקום להגנה, מאז היו חיינו הכנה למוות.

קירשנבוים: "לאמור זיך נישט שפילן מיט קיין פייער". ["אם כך היה מוכרח להיות – תשפוט ההיסטוריה".]

אינני יודע אם ומתי יגיע אליכם, חברים, המכתב הזה, רציתי להקים בשורותי אלה "מצבת-זיכרון" דלה לאלה שהלכו, שאינם כבר, שיקרו לי מכל , חברים, כבוד גדול הוא לתנועה להוציא מתוכה אנשים כמותם, להתכונן במשך חודשים למוות יפה – היה כדבר הזה? אל-נא תשכחו אותם!

ביאליסטוק, אפריל, 1943.

 

עדותה של מרים אוקס

("דרום" – שנה ז', חו' – ו' 1944 ע' 3-92)

נשלח מבודפסט

המתיחות עלתה בסוף 1942. (עדותה של מ.אוקס 12.11.43 פאראייניקונג ) 26.11.58.

הגירוש הראשון מבנדין מאי 1942. באושויץ 4 מחנות: 1. מחנה עבודה. 2. מחנה עונשין. 3. מחנה ריכוז. 4. מחנה השמדה. הסתתרה, אח"כ התחפשו לפועלות חקלאיות, נסעה לדומברובה למכרים פולנים. הוסתרו במחנה של עובדי המתפרה ואח"כ נסעה לגרמניה לעיר ל. בדרום הרייך. עד 1942 נתנה אפשרות לתנועות הציוניות לנהל פעילות תרבותית. א. (אריה ליבר). מ. (הרש שפרינגר, פרומקה, 4 מגרודוניה. 4 מהנוער הציוני. חיפשו דרכים להצלה, נסעו לגרמניה, גורלם של אלה שיצאו לפרטיזאנים. כל אקדח עלה 7.000 מארק.

שוטר היה צריך להוביל את האנשים למתפרה, רק ששה הלכו עם השוטר, 2 חזרו למחרת לשם הקשר, הגיסטאפו השגיחה בהם. באה פלוגה ופתחה ביריות כדי להוציא את המסתתרים בבונקר. פתחו עליה ביריות חזרה. הזמינו כבאים שיציפו את הבונקר במים. שוטר אחד נהרג ע"י עליזה ואחד מאנשי הגיסטאפו ע"י הרשל שפרינגר, חלק מהאנשים נהרגו מהיריות והנותרים 6-7 נשבו ונורו.

5 שבועות הסתתרה במחנה, נסעה לגרמניה, עברה את הגבול לסלובקיה, בוינה שהו 3 שבועות אצל אשה ארית.

בהנהלת החווה: ליוור, קשצובו,קורף. בהנהגה: שפרינגר, פרומקה, ישעיהו, שנקר, איפלצברג ומרים.

במחתרת היו: פרומקה, שפרינגר, מאכס, מרכוס, פוהורילה, דבורסקי, שרה קולקו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הרב מז'בריצה

הרב מקרומולוב

הרב מז'בריצה – יהודה נחשוני, "שערים", 18.7.46.

נחשוני נשלח לאושויץ ב-1944 מהונגריה, כותב כי הרב ר' שלמה רבינוביץ, בנו של הרב מקרומולוב (בא כשלוש שנים לפניו למחנה), ר' נתן נחום הכהן רבינוביץ, בנו של "בעל חסד לאברהם" ונכדו של "תפארת שלמה", הרבי הרדומסקאי הראשון. י. בורנשטיין – ס' ז'בריצה, מספר כי הרב נורה ע"י הס.ס. בצעדת המוות מאושויץ. וגרויס-רוזן ב-1945

ר' ישעיהו שפירא בנו של ר' אלימלך מגרודז'ינסקי, בנו של ר' חיים מאיר יחיאל ה"שרף" ממוגלניצה, בנו של המגיד מקוז'ניץ, מצד אמו היה נכדו של ר' חיים שמואל מחנטשין, מצד הרבי מחנטשין היה נכדו של היהודי הטוב מניישטאט, אשר אליו התייחסה גם משפחת גנצווייק בז'בריצה, היה חתנו של הרבי מקרומולוב.

"שערים" – דמויות ממחנה אושווינצים.

2.5.46, 15,5.46, 18.7.46, 8.8.46, 5.3.46 – פסיה שרשבסקי.

18.7.46 – "של ראש ושל יד" – סיפור על משניות, שאחת האסירות מצאה עם ספרים נוספים בחבילות של משלוח חדש. הרב מז'בריצה ביקש שיתנו לו לעיין במשניות, הוצאת "חורב". הספר נמסר ע"י אסתר לאיש שהעבירו לרב.

הרב ר' מנחם מנדל לאנדויהרב יהודה אבידע זלוטניקהרב מנובידבור לאחר מכן בז'בריצה. מז'בריצה יצא לארה"ב ואח"כ ללונדון, משם בא לסוסנוביץ

 

 

עמדת המנהיגות היהודית בא"י להצלת יהודי אירופה

חווה–וגמן–אשכולי (נקודות למחקר)

22.11.42 – הודעת המוסדות על השואה (לאחר הניצחון הבריטי באל-עלמיין): "נתקבלו ידיעות ממקורות מהימנים ומוסמכים… לפי ידיעות אלו פתחו הנאצים בפעולת השמדה שיטתית בערי פולין ובעיירותיה. הוקמה ועדה ממשלתית מיוחדת להמדה.."

הרב פישמן – התנגד לתגובות הקולניות נגד גרמניה, כיוון שהן עלולות לדעתו לקלקל ולא להועיל, הוא גם חשש, שהכזרת צ'רצ'יל על נקמת דם של יהודים, תביא אך לטבח גדול יותר.

ויכוחים על תגובות ודרכים להצלה (אין אונים). הצעות פנטסטיות (הפצצת ערים), הצהרת בעלות הברית ב-17.12.42 – גינוי מדיניות של פריצי חיות ושל השמדה בקור רוח.

הנהלת הסוכנות הכריעה בכיוון דאגה לגורל הארץ.

הרב פישמן: אסור להשתמש באסונות לשם תעמולה.

אנילביץ

6.42 – ביקור שני של אנילביץ בזאגלמביה – (ספר הגיטאות). הציע שיארגנו את ההתנגדות יחד עם הקהילה. אחרי ביקורו של אנילביץ עברו התנועות לפסים של ארגון מחתרתי.

רעיון ההצלה – כנדבך מרכזי, התגבש רק לאחר חיסול זאגלמביה.

(א. ווידמאן) השתתפה בפגישה עם מ. אנילביץ בביתה של דורקה הרצברג. השתתפה גם בפגישה שניה שהתקימה בביתו של אייזיק (?).

מדברי אנילביץ – (מסמכי ארכיון רינגלבלום).

לא הבננו את העת החדשה של היטלר הבאה עלינו. היה עלינו לאמן את הנוער בשימוש בנשק חם וקר, היה עלינו לחנכו ברוח נקמה באויב הגדול ביותר של היהודים ושל האנושות כולה בכל התקופות.

המבוגרים דברו על השארות בחיים והנוער על מוות בכבוד.

"זירה של מאבק בין המדיניות הנאצית בשאלה היהודית על כל שלביה, לבין התגובה היהודית".

הוועדים המקומיים הוקמו ביזמת היהודים עצמם – תשובה לצרכים המידיים הדחופים. אח"כ הפכו באופן רשמי ליודנראטים.

הוראתו של היידריך מ-21.9.39 הטלת אחריות אישית וקולקטיבית ע"י היודנראטים.

בינואר 1940 הקימו הגרמנים בסוסנוביץ יודנראט מרכזי-אזורי.

הוועדים המקומיים הוקמו ביזמת היהודים עצמם – תשובה לצרכים המידיים הדחופים. אח"כ הפכו באופן רשמי ליודנראטים.

הוראתו של היידריך מ-21.9.39 הטלת אחריות אישית וקולקטיבית ע"י היודנראטים.

בינואר 1940 הקימו הגרמנים בסוסנוביץ יודנראט מרכזי-אזורי.

 

בימי כיליון ומרד

צביה לובטקין.

משהתחלנו בפעולה תרבותית ענפה, נוכחנו לדעת שאין בידנו כל חומר סיפרותי או היסטורי למדריכים. בגיטו לא יצאו ספרים חדשים ואף הישנים לא היו בנמצא, גם בתחום זה היינו נאלצים ליצור יש מאין, לכן פיתחנו פעילות ספרותית ענפה.

הספר הראשון שהופיע בהוצאת "דרור" היה: פיין און גבורה אין דער יידישער געשיכטא אין ליכט פון דערק קים נווארט.

הספר נדפס במכונת שיכפול, (סכנת גילוי ההדפסה כי הגרמנים ערכו חיפושים), הספר נפוץ במאות עותקים.

לונקה קוזוברודזקה – בת פרושקוב הסמוכה לווארשה

על הפגישה עם אנשים מחוגים שונים (עסקנים), שיצחק צוקרמן השמיע באזניהם על הכוונה להקים כח מזויין ולארגן התנגדות מזוינת…

"תגובת היתה סוערת, נזפו בנו על זרע היאוש והמבוכה שאנו זורעים בקרב היהודים "ללא אחריות" ועל העזתנו לחשוב על התנגדות מזוינת. "המוכנים אתם לקבל עליכם את האחריות לרצח רבבות יהודים?".

הסתת יהודים פרודוקטיביים נגד יהודים בלתי-פרודוקטיביים.

1942 – אפשרות החלפת אנשים בגרמנים שהיו בארץ. יציאת ה. גולדבלום.

קשר עם ואניה ע"י דיפלומט גרמני. (פ. מזיא).

1.10.43החלוץ הלוחם שנה ב' 35

על הכחדת חלק גדול של עמנו, על התנגדות הנוער לדיכוי ולהשמדה. גיטו וארשה הציל את כבוד העם. התנגדות אחרי מרד גיטו וארשה. סופרים את הימים לניצחון סופי במלחמה, "ואז נקום גם אנחנו למלאכת היצירה והעבודה, כדי הפעם ליצור בסיס איתן לחיים יהודיים בארץ-ישראל".

ניעק – 20.8.42 – בצ'נטאכוב עד אוקטובר, בספטמבר פגש את טוסיה אלטמן.

י. פומרנץ-הדרי – על המרכז בקושטא.

נשים שהגיעו בסתיו 42 מסרו על מחנות ההשמדה.

הוחלט להקים מרכז קשר בקושטא.

בנובמבר 42 נשלח לקושטא.

חוליות בקשר: בודאפסט וסלובקיה.

ב-1943 הגיעו לידיעה ברורה של המצב בארצות הכיבוש.

החלו להעביר כסף לבריחה, מניעת גירושים והתגוננות.

ידעו את תוצאות מרד גיטו וארשה.

ביאליסטוק ויתר הגיטאות, החליטו: "עלינו לפרוץ את כל המעצורים ולהגיע לשם, גם אם ניספה בדרך".

על היהודים שהתאספו בבית-כנסת ואספו את היהודים שעמדו מנגד בשעה שהם הלכו למיתה. שלחו אדם לארץ שידרוש כי יצאו מיד שליחים לגולה. הוא השתתף בפגישה עם גולומב, בה הוחלט לשלוח שליח לגולה – יהודה אחישר, שני השליחים שצנחו נתפסו. בפסח 1944 יצאה אנית המעפילים הראשונה מרומניה.

אוגוסט 1943

יום א' – 22.8.43 – כ"א באב תש"ג.

יום ב' – 23.8.43 – כ"ב באב תש"ג.

יום ג' – 24.8.43 – כ"ג באב תש"ג.

יום ד' – 25.8.43 – כ"ד באב תש"ג

יום ה' – 26.8.43 – כ"ה באב תש"ג.

יום ו' – 27.8.43 – כ"ו באב תש"ג.

יום ז' (שבת) – 28.8.43 – כ"ז באב תש"ג.

א. אונגר עלה בינואר 1944. "זכור"תש"ה. הגיע במאי 1943 לסלובקיה

שלום. י"ז טבת תש"ד 13.1.44 – מודיע על בואו של א. אונגר.

שירו של נ. שטוקהאמר 12.1.40: הלילה בכו אבנים לפני חלוני…

ד. ליוור – דְרֶהֶר, ראש הגסטאפו בקטוביץ.

יוני-יולי 1943 – "עונה בוערת באושויץ".

תור הגזירות – לפי דוד ליוור, עיר המתית.

  1. מאסרים עם הכיבוש.
  2. לקיחה לעבודה, רעב, השפלות.
  3. סיפוח לרייך 1940, שלטון גיסטאפו.
  4. מאסרים לפני ה-11 בנובמבר.
  5. צוו מגיני הדוד, החרמת מקלטי רדיו, חיפושים מטרידים, עוצר לילה ואיסור נסיעות.
  6. החרמת עסקים ומינוי קומיסארים.
  7. הקמת יודנראטים, משטרה יהודית, גזיזת השערות, איסור יחסים בין ארים ליהודים, הקמת הגיטו, דיונים על החנויות.
  8. מֶרִין – מועצת הזקנים של קהילות שלזיה העילית.
  9. 1940 – משלוחים למחנות עבודה, מרין מגיס מתנדבים בפיתויי שווא.

10 9/42 – הקמת השופים (כרטיסים כחולים, תעודות עבודה). (י. גרינבראוט).

  1. חיפושים אחרי אפשרות השרדות, פיתויי החווה החקלאית, תקוות עליה, ארגוני המחתרת, ארגון הנוער ע"י היודנראט.
  2. פברואר 1942 – הכנות להקמת מחנה אושויץ. חיבוב היודנראטים על היהודים, אפיית מצות, אתרוגים, תפילה.
  3. ער"ה – ענידת מגן דוד עם המילה "יודע".
  4. מאי 1942 – גירושים ראשונים, ריכוז יהודי העיירות לערים, אוגוסט 1942 – אקציות ראשונות.
  5. איסור הלנת יהודים שברחו ממקומות גירוש. ראשית ארגון המרי.
  6. ינואר 1943 – הקמת הגיטאות, רישום הרוצים לעלות לא"י.
  7. פרשת הדרכיות הזרות. נישוואלב – שוויץ.
  8. יוני 1943 – חיסולים.

את (מַרין) דב אברמצ'יק שלח ליצחק ליאון בלאט. היה הרבה כסף וגם לברק שווארץ היה כסף. כאשר הגיע לסלובקיה מסר לקרסנינסקי דו"ח וביקש להעבירו לשליחים בשויץ. אמרו לו כי יש שני אנשי התנועה: 1. מנהל המשרד הא"י: קראוס. 2. נציג המחתרת: דב וויס.

וורטה – נהר – היובל הימני הגדול של נהר האודר, נמשך מהרי פולין הדרומית, דרך מחוז לודג' ופוזנן. אורכו 760 ק"מ שטח אגנו 54.000 ק"ר. מקושר לויסלה.

מאבק מדיני במלכודת – יהודי פולין – 1935-39.

ד"ר עמנואל מלצר –(ידיעות אחרונות 22.10.92 – פ. מייזליש).

מה קרה ואיך קרה? – נושא מחקרי השואה, חקר השנים שלפני השואה. יהודי פולין קיבוץ תוסס ודינאמי אחרי מותו של פילסוצסקי, הקצנה באנטישמיות, חוקי נירנברג, ספטמבר 1935, האנדציה בפולין – חוקי הפלייה, ספסלים מיוחדים ליהודים באוניברסיטאות, התנגשויות, חוק איסור השחיטה (הגב' פריסטור, דֶצ'אַק) – (ציונים, אגודת ישראל, ה"בונד"), פרעות חרם כלכלי, מיסים דרקוניים.

בעיית היהודים – 3.5 מיליון יותר מ-10% מהאוכלוסיה. הצעות הגירת היהודים מהמדינה. הציונים ראו בעליה לא"י את הפיתרון ואילו ה"בונד" התנגד לכך. שתי הוספציות לחמו זו.

מ-1936 הוגבלה העליה. תכנית האבקואציה של ז'בוטינסקי (10 שנים ו-45.000 לשנה).

היחסים בין פולין לגרמניה הנאצית.

תביעות קולניות מעבר לים, הפעלת הגרמנים אזרחי פולין, חיזוק האנטישמיות בפולין             – לא מוציא מסקנות – השאלה תשאר פתוחה – אם אפשר לעשות משהו ע"י יתר תמיכה וסולידריות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דפוסי פעולה

א. ויס

27 קהילות, המרכז כונה "צנטראלה". בראשו עמד מוניק מרין.

ז'בריצה – בנובמבר 39 דרש ראש בעיר הגרמני להקים נציגות יהודית קבועה, אנשי ציבור נצכנסו באולם ועד הקהילה ובחרו בנציגות. בסוף 39 פוזר ועד זה ואורגן מחדש לפי הוראות ה"צנטראלה", היו"ר הראשון היה יצחק בוכנר, נאמר שסירב למסור רשימות של חולים ולכן נשלח עם משפחתו לאושויץ, בפקודת מרכז הגיסטאפו,במחצית 1942 בקיץ. (ספר ז'בריצה 379).

ביקור אנילביץ ביוני 42 – הקמת ארגון ההתנגדות, שיחות אנילביץ עם מארין –

להפסיק את שיתוף הפעולה עם הגרמניםתשובת מערין – שלילית.

אנילביץ – הנוער לא יעבור על כך בשתיקה".

תשובת מרין – "לכך התכוונתי מזמן. יש לי אורדנרים ונוסף על כך המשטרה הגרמנית עומדת לרשותי.

12.8.42 – התפקחות – קרע – התנגדות למדיניות מרין.

פאני צ'ארני – "כל מי שלא יספק 6 אנשים עד 8 בבוקר, ישוחרר מיד משירותו במשטרה וישלח למחנה השמדה.

13.5.42 – נשלחו 12.000 להשמדה מזאגלמביה. החלטתו של מרין לכוף על הרבנים היתר שליחת אנשים להשמדה.

2.43 – גילו את דונסקי בביתה של הלה שנצר. (חלוצים במחתרת ובקרב – ל. שפייזמן.) מרין מחפש את מדפיסי העלון בהקטוגרף.

מרין ציווה לעצור את ד. דונסקי, אחרי גילוי הכרוזים בנעלי החיילים הגרמניים.

ב – 9.42 – חוסלה החווה בקופלינה.

ר. קופר – "משואה", אחרי שהקבוצה שיצאה לגבול הסלובקי, נתפסה כולה, הוחלט על התגוננות ומרד.

"להשלים עם הוויתור על חלקים של הקהילה כדי להציל חלקים אחרים". פניה לרבנים – בכינוסים לא יכלו להגיע לדעה אחת.

אחדים הסתמכו על הרמב"ם הגורס כי אסור למסור יהודים לידי צורר.

אחדים טענו בשבמציאות הנתונה אין לאסור באופן פסקני מילוי הוראות השלטונות.– פ. ווידערמן

ספר ואדוביץ – מרין התעלם מדברי הרבנים והודיע: "אני בעצמי אבצע את הגירוש גם אם כולם יתנגדו לכך, את הערכה מי היה צודק – בשאלה זו משאיר אני לשיפוטה של ההסיטוריה."

מרין הגיב על התאבדות ד"ר צ'רניאקוב "אין אנו רוצים למות כגיבורים"

מרין: "אוליך את היהודים הניצולים לארץ-ישראל כמשה רבנו (ספר ואדוביץ).

כאשר תושבת ססנוביץ עזבה את השטח הכבוש, אמר לה מרין: "תוכלי לומר בעולם החיצון, שיהודים המגורשים, אינם נשארים בחיים".

ח. א. גולדבלום – בסוף 1942 ותחילת 1943 יצרו פעילי התנועות הציוניות קשר עם שוויץ כדי לפתוח פרצה להצלה באמצעות דרכונים מזוייפים לגרמניה ואיטליה. התנגדות מרין. גלר מנסה להידבר עם מרין – 42. התנגדות – עשינו תעמולה – לא התייצב לאקציות. רדיפת דונסני ותליתו. וויכוח אם להילחם וליפול או להינצל. ב-19.6.43 נקראו מרין וצ'רנה לגיסטאפו ולא חזרו עוד.

התנגדות ספורדית מועטת – זאגלמביה, "יודנריין" – 2.000 בז'בריצה בסתיו 43? דעת המחתרת לא נתקבלה – לשמור על החיים. אהדה אך לא תמיכה.

דעת המחבר על דרכם של גופים ציבוריים בעת ההיא – אין להעריך על פי התוצאות האיומות של השואה, כאן היתה ידו של מנגנון ההשמדה הנאצי על העליונה.

ספר ואדוביץ – על אספת הרבנים בקשר לגירוש, מרון מוסר תכשיטים ונותן "דוגמה" ליהודים. על מרון העורך סלקציה. מרון – מלך היהודים.

דפוסי התגובה היהודית בזאגלמביה – (דפים לחקר השואה תשל"ט)

ב-4.9.39 – שלטו הגרמנים בזאגלמביה כולה.

8.10.39 – הקמת יחידה אדמיניסטראטיבית מיוחדת.

א. ויס – דפוסי התנהגות בזאגלמביה.

החמרת היחסים עם מרין. שלב מאוחר – שליחת המונים להשמדה. – התנגדות למדיניות הגרמנית – סילוק הממונים ומינוי צייתנים יותר. ויכוחים בתנועות הציוניות בקשר לשיתוף פעולה עם היודנראטים – הרע במיעוטו – (פרשת יוז'ק קוז'וק בסוסנוביץ).

מרין מנסה להשתלט על תנועות הנוער (זיכרונות רות באיוק).

1940 – הקצאת 300 דונם שרודולה – בחווה נציגי כל התנועות כולל "השומר הדתי".

 

6/35                       (23)

אספו את כולם לאושויץ ושרפו אותם.

הודיעו לו שצריך לאסור אותו והציעו לו להסתתר, נעביר אותך, הודיעו לו. הסתתר "זיי רוהיג די גאולה קומט נוך נישט אזוי שנעל" [תרגע, הגאולה לא תגיע מהר].

הוא ויוסף רוזנזאפט הלכו למ. וינדמן. אחרי החיסול נשאר עוד חלק וווינדמן צריך היה לקבוע מי ישאר. בקשו שיעסיקום ב"שאפ". אחרי ששה ימים ב-26.8.43 שלמך לבקוביטש היה ביודנראט ווינדמן היה סמל האידאליזם…

6/35

"כלב שכמותך: את עמך העני השארת רעב ואיתי שיחקת בקלפים".

על המסילה היכוהו עד זוב דם וירו גם בלבקוביץ.

י. גרינברג – היה באושויץ – אסור היה לצאת לשירותים אחרי 10.

ראה כי שוכבים על האדמה בפישוט ידים ורגלים, סיפרו להם שסטאלינגרד נפלה, וחלק מאיטליה כבר כבוש, הטיפו להם לא לרחם על יהודים, כי יהיו התליינים שלהם. וינדמן חיפש תענוגות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מן הדליקה

מרדכי טננבוים-תמרוף.

על פעילותו של מאַרֶק פולמן – השתתף בפעולות הארגון היהודי הלוחם מיום הווסדו. אחרי המרד הגדול עסק בהעברת שרידי הלוחים לצד הארי של העיר. הלך לצ'נטוכוב והשתתף שם בהגנת הגיטו. חזר לווארשה ויצא שוב בשליחות הארגון היהודי, כדי להוציא אנשים ליערות לפרטיזאנים, בדרך מבנדין לווארשה נל בידי הגיסטפו ונורה.

החלוץ העביר 100 איש לסביבות חרובישוב ומזריטש, אולם הסיסמאות שנתנו ליוצאים והכתובות שאליהן הופנו, לא היו מדויקות די-צרכן, כמעט כולם נרצחו ע"י הנאצים ועוזריהם.

טננבוים. – תמרוף הק' המאוחד תש"ח

(שיחות עם השומר הצעיר) – "כמה רוצים האנשים לחיות! סיפרתי להם כי טמה וכל "הקולוניה הארית"שלנו בווארשה נכנסו לגיטו הווארשאי יומיים לפני ה"אקציה" האחרונה, כדי להיספח למתגוננים ונפלו שם.

איגור קובסקו, היסטוריון ומורה עוזרב"עונג שבת" של רינגלבלום. ב-3.9.42 אסרה הגיסטאפו את יוסל קפלן ורצחו את ש. בראסלאב. קב' אחת נשלחה (מקראקוב) ליערות לעבר קילצה. אנילביץ חזר מזאגלמביה (12.9.42) החליטו לכנס את האקטיבה לתוך הגיטו, על מרצינואר[?] שבווארשה שמע רק מפי פולנים. המרד נהפך לדבר-אגדה והאגדה נישאה על פני ערי פולין וכפריה, כל ההדים והסיפורים לא התאימו למציאות, אלא במידה מעטה ביותר.

[כדבר הזה שמעתי באזני מפי שמחה הולצברג, "אבי הפצועים", בביתו. יום אחד נזדמנתי לביתו בשעות הבוקר, יחד עם חבר, חיים לוינווויץ, מילדי כפר עציון, שהחל באותם ימים בקמת בית העדות לציונות הדתית בשואה במשק ניר-גלים ליד אשדוד, וחיפש תורמים. לא הכרתי אותו, אבל חשבתי שאולי הוא מכיר תורמים ויוכל לעזור. לאחר שסיפרנו לו את מטרת בואנו, הישקה אותנו כוסית קטנה של וויסקי והאכילנו בזנב של דג מלוח, סיפר לנו שהוא ווארשאי והיה בגיטו בזמן המרד, ניגש לארון והוציא לנו קופסת זכוכית ובתוכה נעל קטנה של ילד, לאחר מכן אמר לנו כדברים האלה – נכון, הצעירים במרד עשו קידוש השם, אבל הם היו בגיל העשרים וידעו בדיוק מה הם עושים, אבל תדעו לכם, שקידוש השם האמיתי היה – וכאן הצביע על התמונה הרצ"ב, ומופיעה על מעטפתו של הספר "קידוש השם", לרב שמעון הוברבנד (כתבים מימי השואה מתוך הגנזים של ארכיון רינגלבלום בגיטו וארשה), בהוצאת "זכור", מיסודו של שמחה הולצברג (חסיד). בתמונה ילדה קטנה נותנת לאחיה לאכול ממנתה. – ש.ג.].

 

 

שאלתי אותם אם יש בכך חשיבות היסטורית מיוחדת, שפלוני או אלמוני יישאר דוקא בחיים אחרי חיסול של שלושה וחצי מיליונים של יהודי פולניה… סוף-סוף "ניצחתי". אני האפוסטול של המוות.

מתוך "אֵי-הדרך?" – אסיפה כללית של הקיבוץ ופעילי סניף "דרור" בביאליסטוק 27.2.43

שרה: חברים, עם כל הכבוד. אין מה לדבר, זה אבד לנו מכבר … ודאי שלהישאר בחיים חשוב יותר מלהמית חמישה גרמנים … להישאר בחיים זו תעודתנו.

חיים: אין עוד יהודים, נותרו רק שרידים, אף אין עוד תנועה – רק שרידים מעטים, לא כדאי לדבר על כבוד, איש כיכולתו צריך להציל את נפשו. לא חשוב כיצד ישפטונו.

יוכבד: על שום מה אנחנו מדברים על המוות? הרי זה מחוץ לדרך הטבע.

ציפורה: התנועה שלנו, היא של עם ישראל ועלינו ליטול חלקנו, בפועל ממש, בצרותיה ויסוריה של האומה כולה, אולם כשמדובר על הזכות להישאר בחיים, הרייני אומרת: כן, לנו הזכות הגמורה לכך, תנועתנו תהיה אולי היחידה שיהיה לאל ידה לומר דברה כשתגיע השעה לכך – פעולתה של התנועה פירושה: להתקיים!.

שמוליק: זו לי הפעם הראשונה בחיי להשתתף באסיפה שדנה על המוות, אנחנו מתכוננים לאקציה-שכנגד, לא לשם כתיבת היסטוריה, אלא כדי למות בכבוד! כיאה לצעיר יהודי בזמן הזה, ואם תשחק לו השעה, למישהוא שיכתוב היסטוריה … הרי זה שונה מדברי ימי יהודי ספרד, שקפצו אל המדורה וקריאת "שמע ישראל" על שפתם.

מרדכי: החשוב מכל הוא: לא לגרוע מדמותה וגאותה של התנועה עד הרגע האחרון.

שרה: רוצה אני שהחברים ידעו כי אעשה ככל אשר יחליטו, אני רק מתלאה על השקט הזה אשר בו ידברו על העניין, אני למראה כל גרמני, כל עצמותי תרחפנה, אין אני יודעת אם החברים, בייחוד החברות, יעמוד להן הכח לכך?

על משואות פולין

הקיבוץ הארצי השוה"צ 1940

מלחמה "הו, שנתי הלזו" מתיאורו של מיצקוביץ משונים וזכים, יובאו עתה התיאורים ההם הססגוניים שורות "המילים הבליחו בדרכים". נמוג בקרבי צל אחרון של היסוס, כיצד אומר ויספינסקי ב"חתונה שלו"? "לו בכפרנו השקט והדממה" (לודז' נובמבר 39. משה וארשה) "הקהילה קבלה פקודה להזמין למחר לבתי התפילה את כל נכבדי העיר בעלי זקן ופיאות לתפילת "שחרית", לשם כך אווררו כל בתי הכנסת ואף הותקנו מקלטי רדיו. הרבה אדוקים מאומנים בתומם כי טוב יותר להתפלל בציבור. רבים משערים, כי כל הענין נעשה לשם צילומים ידועים… השערה זו, כנראה גם נכונה.

בשבוע הבא יופיע הצילום על הדף הראשון בעיתוני-חוץ בלווית רשימה קצרה: "ראו, כמה טוב להם ליהודי לודז'".

באישון לילה הציתו את בית-הכנסת העתיק בשכונה היהודית ואת הסינגוגיה הגדולה במרכז העיר. … עננים בוכים על החורבן… בוכים לבבות יהודים, בוכים השמים ממרומים, סופדים על עמק הבוכה, רק פניהם, פני במחבלים, צוהלים כתמול-שלשום וקולמוס הלץ השטני חורט את לעגו בעיתון-הבוגדים המכור: "היהודים הציתו את בתי-תפילתם, להבא ימונו משמרות צבא מיוחדים, לשמור על בתי התפילה הנותרים מפני הצתה יהודית…

 

 

 

 

 

 

ספר חיי

יצחק איצקוביץ – ספר חיי

נכתב יוני-יולי 1934. (נולד – תמוז 1918 תרע"ח)

בהקדמה ל"הד חיינו", שהופיע בכסלו תרצ"ט.

אנו באים בפעם הראשונה אל הציבור עם "הד מחיינו", "רק הד מפני שהיה בלתי אפשרי בכוחות הספרותיים שלנו לתאר את חיינו".

הורים סוחרים זעירים. דאגתם לחינוכו, יחס חם, שפע של רצון חיים, נכנס ל"חדר" צעיר ולמד עם מנחם, תיאור ה"חדר" ו"המלמד", ניצול התלמידים, למדו חומש וסידור, תעלולי התלמידים והוצאתם מהחדר, הכניסה ל"תורה ודעת", תענוג "אגדות ישראל" טלבנר מפי גוטפריד, זיכרונות ל"ג בעומר, ר' טוביה גרוסבארד, ט"ו בשבט, המורה וורצמאן הכה בסרגל על כתפו – סיים את "תורה ודעת" בגיל תשע, נרשם לבית הספר העממי הממלכתי ולמד לימודי קודש,

אהדה מיוחדת למורה של הדת, קריאת עיתונים וספרים, רצון להיות "מתמיד", הקשיב ללימודי הגמרא של בחורי הישיבה שבבית המדרש, בית הספר גזל את זמנו, כשרון למטמטיקה ופיזיקה, בילוי שבתות בלימוד עם הסבא, השתייכות הדודים והדודות לתנועות ציוניות, וויתר על טיולים בגלל המצב הכספי בבית.

הלימודים קרבו לסופם – מה עושים הלאה? הרצון ללמוד ולהיות אדם מועיל. סיים את בית הספר בהיותו בן 13. פרידה מהילדות וכותלי בית-הספר. מנחם הלך ללמוד נגרות,

נרשם לקורסי השתלמות, התנפלות הגויים על יהודים, הסתת הכומר, השתלמות עצמית, קריאת תיאורי מסעות, רומנים, סיפורים היסטוריים, ספרי פילוסופיה – כיצד להרוויח כסף? דלות במשפחה, מודעה בעיתון על עסקים, על קורס לתכתובת והנהלת ספרים, סיום הקורס וחיפושי עבודה, מבלה זמנו בפארק העירוני – הרהורים על הפרוד בעם ובציונות, הוזמן ל"חלוץ המרכזי", פעילות וויכוחים, נושא הרצאות, עוזב את התנועה מסיבות אידאולוגיות.

בלי מפלגה ועם אידיאל בלב כיסופים בתקופת ההתבגרות, בקשת חדר, חיבה לנערה, הימנעות מיחסי אהבה ומגע, צחקה לאמונתו התמימה, הפרידה, עזב את "החלוץ המרכזי" ונכנס ל"השומר הדתי", האמין בא"י עובדת דתית-לאומית, נעדר מאסיפת החבורה, הקמת הקבוצה ע"ש לנדוי-שח"ל [שמואל חיים לנדוי], לימוד תנ"ך ותלמוד, המפנה – הצעה לעבוד בתור פנקסן אצל ווינדמא, סחבת בקשר לשכר, פעילות רבה בתנועה, נבחר להנהלה, ראש קבוצת הבנות.

יישור הדורים בין הבנות, התרבות הפעילות: פרקי-אבות עם קב' הבנים, מלמד שתי קבוצות בנות: תנ"ך, שולחן ערוך, ספרות עברית ואידית. נבחר לגזבר ולעורך עיתון הקיר. עבודה רבה במשרד, חשב לברוח מהרעש ליער, לאגם, להרים. טיולים ליליים עם חברים "המים שרו" (באגם) שיר שבח לבורא עולם. רצון להתחמם עם עצמו, התפעמות מיפי הטבע. חסרה לי שירה ומוסיקה. בשעה שאתקשר, נדמה כי העולם כולו שר אתך.

קיבל בשאט-נפש את הידיעות על הקורה בגרמניה הנאצית והמאורעות בא"י, הבנת התופעה של עלית היטלר לשלטון, משפט רוצח ארלוזורוב זעזעו – האמין כי יהודים לא רצחו אותו, התעמקות ביצירות פדגוגיות, פסיכולוגיות וחסידיות, התפעלות מצייטלין והורודצקי, רצון להבין את "שפת העשבים" כמו ר' נחמן. משירה לשירה (אהבה).

על הרצון לכתוב אוטוביאוגרפיה, כתיבה בבקרים. גמר את הכתיבה אולם הביוגרפיה עוד לא גמורה, העתיד עוד לא אמר את דברו, "האדם לא שולט בגורלו".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מאקס וויינרייך – דער וועג צו אונדזער יונגט פיארשונג [הדרך לחקר הנוער], ווילנה 1935, הקדשה ללייוויק: דעם טיירן היליוויק מיט דעסטע ברכות אין מיט גרויס דרך-ארץ [ללייוויק היקר עם הרבה ברכות ודרך ארץ]. מ. וויינרייך. (מתנה לשרה לייויק), 1.8.35.

7/8 משאלות שלא נתמלאו

(בקשות)       (התגשמו?)

אפר גחלתו (הטהורה)

(טוען צלבו בכתפו?)

עוני יצחק בשמי-שמים

עפרו הצבור על גבי המזבח (כעפר הצבור).

מתוך ההקדמה

"די יונגט – פארשונג פון "11" K איז פופולאר געווארן און [מחקר הנוער נעשה פופולארי ב-] 1934, אַ דאנק אונדזער קאנקורס אוף דער בעסטער אויטאביאגראפיע פון אַ יידיש ווגענטלעכן… אַ הארצוק דאנק די [הודות להשתלמויות על הדרך היהודית, תודה רבה ל]אנטייה לנעמאר פונעם קאנקורס פון דעם רייכן אילוסטראטיוון מאטעריאל וואס זי האבן מיר צוגעשיקט. [לאנטיה לנעמאר על ההשתלמות העשירה והאילוסטראציה שהם שלחו לי]

נוצל רק חלק קטן של כתבי-יד, אולם יש לומר בלי גוזמה, כי אין ביניהם ממש אפילו אחת שהיא חסרת ערך. 17.6.35. (הפרס היה כנראה 150 זלוטי).

נערכו שני קאנקורסים: 1. 1932.

  1. 1934.

השתתפו "310 צעירים", מ-11 ארצות, מ-155 ערים, ס"ה 17.000 עמודים, בממוצע הגיעו עד 60 עמודים והיו כאלה שהגיע למעלה מ-500 עמודים. 20 משתתפים המציאו גם את יומניהם, אחדים מהם היו בני 1.000 עמודים. השתתפו גם 58 נערות. למעלה מ-90% היו מפולין, מאה ממחוזות המזרחיים והמרכז, 50 מגליציה. במקום הראשון: 38 מוילנה, 31 מווארשה ו-8 מלודג', גראנדה ועונקעס , מכל אחד 7, ביאליסטוק 6, כעלם 5, קראקר 4, מא"י 7, רומניה 6, לאטביה 8.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יומני א. צ'רניאקוב.

הערות: פקודת המדריך: "במידת האפשרות יש לרוקן מיהדות את גדנסק, פרוסיה המערבית, פוזנאן, שלזיה העילית. יש לשאוף לפחות לכך שירוכזו במספר מועט של ערים.

פקודת היידריך על הקמת יודנראטים מיום 21.9.39.

אינג' ס. שרשבסקי היה לפני המלחמה נשיא חברת "טופורול", שעסקה בהפצת החקלאות בקרב היהודים.

"הרטגלאס וקרנר מוכיחים כי קבלו סרטיפיקאטים לפלסטינה (באמצעות המשרד הא"י בג'נבה, שקיים קשרים עם עסקנים ציוניים באמצעות עובדי חברת ביטוח איטלקית שהיה לה סניף בווארשה עוד מלפני המלחמה. קיבלו ויזות (18.12.39).

את החווה בגרוכוב חיסלו הכובשים בסתיו 1941. החווה בצ'רניאקוב התקימה עד אביב 1942 והיו בה אז 140 אנשים.

(מחקרי רינגנבלום) "נוצרים רבים ניצלו משליחתם לעבודה בגרמניה ע"י נשיאת סרטים עם מגן דוד.

15.8.40 – הגיע רישיון לנהל קורסים מקצועיים.

3.12.40 – גנצוויך ושטרנפלד באו לקהילה – נציגי ה-13 סוכני הגיסטאפו (מוסד למלחמה בספקולציות וריבית)

בבוקר 13.9.41 – ביקש לשחרר את הרב ויינברגר (מברנד) – אישיות מסקרנת ועמדה מסכרנת – היו לו דעות שונות מכל היהודים. (הערה): הרב וינברגר קיבץ סביבו תלמידים רבים, אשר על אף הרעב והמצב הטראגי התמסרו ללימוד ולהירהורים דתיים בראותם בכך אחת הדרכים להצלה. הוא נלקח לטרבלינקה עם תלמידיו, אחדים מהם נשארו בחיים בהסתתרם בבונקר ליד רח' מִילָה ה. זיידמן, יומן וארשה)

מריאן פוקס (מהדיר הספר) – אחדים העריכו שהתאבדותו היתה ביטוי לחלישותו, ואחרים – שאיפה לתעד עמדה, ברגע שהשתכנע סופית שטעה במשך 34 חודשים ועשה שגיאות: לא עלה בידו להשיג את מטרתו, להציל ולו רק חלק מחצי מיליון יהודי וארשה. יתכן כי זו היתה קריאה! להתנגדות מזוינת. מאשרים זאת הדברים שרשם לפני בליעת הציאנק: "המעשה שלי… אולי יוביל לדרך נכונה של פעילות."

מעשהו היה בבחינת מחאה "העריכו את מעשהו כמכה מוסרית". הוא לא קרא לקרב ב-1942. עוד לא הבשילו התנאים לפתיחת התנגדות מזוינת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תצלומים

1940 התצלום הקטן

צולם בגן הרבי מקרומולוב. היה שם צריף בו לימדו את בני הנוער מקצועות, כגון: שרברבות, נגרות וחשמלאות.

בתצלום נראים: ג.ירבורסקי, ד.צימבלר, ע.ליברמנש, טסטילר, א.אונגר, י.רוזנברג, י.מייארוביץ, צוקרמן, ויצחק רוזנברג [אחיו של שאול].

ביקורו של נריה חשון תרצ"ח (על התצלום כתוב ג' בחשון תרצ"ח 7.10.37)

תצלום הקן לפני עליתו של מנחם

תצלום כיתה ו' של בית הספר – 1930,

תצלום לפני נסיעת רי טרבנד ורייזמן – 1933,

תצלום קב' שח"ל עם נסיעתו של מ.מורגנשטרן – 1934,

תצלום הקן בל"ג בעומר – תרצ"ד,

תצלום הקב' בשקוצ'ין – ?,

תצלום קבוצת חברים – 1933,

תצלום פספורט.

1942 תצלום מס' 2

קבוצת שומרים מפעולת המחתרת בז'בריצה.

צולם ליד הקונוס. אחרי שיחה אמרו:

"בואו ננציח, שישאר צילום".

מימין לשמאל יושבים: פ.קוניצפולסקי, יצחק רוזנברג, מ.שפיגלמן. עומדים: י.ליברמנש, א. ד[צ]פנר, א.אונגר, ח.גרינברג, י.פיינר.

נשמר ע"י אברהם אונגר במחנות. הוטמן בקבקב.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לוח תאריכים 1933-45

1933

4.33 – חובת הטלאי הצהוב בגולבניה.

24.4.33 – איסור שחיטה בגולבניה.

10.5.33 – שריפת הספרים.

20.8.33 – הכרזת חרם ע"י הקונגרס היהודי האמריקאי.

1934

26.1.34 – חוזה אי-התקפה בין פולין לגרמניה.

4.34 – הקמת .O.N.R –בפולין.

1935

3.5.35 – איטליה כובשת את חבש.

1936

9.3.36 – פרעות פולישוק.

17.3.36 – הפגנות בפולין נגד הפרעות.

30.6.36 – שביתה כללית של יהודי פולין נגד האנטישמיות.

1937

16.2.37 – ביקור גרינג בפולין.

16.7.37 – הקמת מחנה בוכנבלד.

1938

1.8.38 – הקמת לשכת הגירה.

10.9.38 – ליל הבדולח.

28.10.38 – הגירוש 17.000 בעלי אזרחות פולנית לזבונשין.

1938 – היטלר כובש את אוסטריה.

1938 – מספח את חבל הסודטים.

1939

1939 – מחסל את צ'כוסלובקיה.

1939 – תובע את דאנציג מפולין.

1.39 – הצעה לשלול אזרחות יהודי פולין.

30.1.39 – היטלר מאיים להשמיד את יהודי אירופה.

23.8.39 – חוזה היטלר סטאלין לאי-התקפה.

1.9.39 – הפלישה לפולין.

1.9.39 – ב-6.00 בבוקר, הפצצת ז'בירצה. (י. בורנשטיין).

3.9.39 – כניסת הצבא הגרמני לז'בריצה. (טורנר.)

5.9.39 – כליאת הגברים ב- ט.א.ז. מגיל 17-50.

9.39 – הקמת ועד- עזרה בג'נבה בראשות ד"ר אברהם זילברשטין.

14.9.39 – (ערב ראש השנה), שחרור הגברים מ-ט.א.ז.

9.39 – גיוס 100.000 בארץ.

הקמת ועדת העזרה בג'נבה, ד"ר א. זילברשטיין.

17.9.39 – פלישת הרוסים לפולין.

21.9.39 – פקודת היידריך על הגיטאות.

27.9.39 – כניעת הצבא הפולני בווארשה.

10.39 – אחרי הצבא, הארמיה ה-10 בפיקודו של גו' רייכנאו נכנסה לעיר.

התקדמו האיינזץ-קומנדו, בניהולו של ד"ר שפר.

10.10.39 – הקמת הגנרלגוברנמנט.

23.10.39 – צוו סרטי השרוול בגנרל גוברנמנט.

10.11.39 – עבודות כפיה בגנרלגוברנמנט.

1940

1.40 – ראשית המחתרת היהודית בפולין.

2.1940 – אסרו על היהודים לנסוע ברכבות. (פייגה-צירל באפט, ספר הזוועות תש"ה – מינץ, קלויזנר).

 

 

10.6.40 – פלישת מוסוליני לצרפת.

14.6.40 – נפילת פריס בידי הגרמנים.

12.3.40 – כיבוש פינלנד ע"י רוסיה.

12.3.40 – כיבוש ליטה, לטביה, אסטוניה.

9.4.40 – כיבוש דניה ושבדיה. כיבוש נורבגיה ע"י הגרמנים. (ממשלת קויזלינג).

21.4.40 – כיבוש יוון.

27.4.40 – פקודת הימלר להקים את אושויץ.

10.5.40 – כיבוש בלגיה והולנד.

25.5.40 – הקמת מחנה אושויץ.

26.5-3.6.40 – הפינוי 335.000 חיילים בריטים מדנקירק.

6.40 – הצלת 4.000 דרך ליטה, רוסיה ויפן.

10.6.40 – פלישת מוסוליני לצרפת.

14.6.40 – כניעת צרפת.

20.11.40 – כיבוש הונגריה.

29.11.40 – כיבוש רומניה.

1941

1.3.41 – כיבוש בולגריה.

25.3.41 – כניעת יוגוסלביה.

3.41 – חוק "החכר והשאל".

5.41 – גירוש האיטלקים מחבש.

3.6.41 – מינוי אייכמן לראש מדור היהודים בגסטאפו.

22.6.41 – פלישת גרמניה לברה"מ.

14.7.41 – כיבוש סוריה ע"י אנגליה וצרפתים החופשיים.

7.41 – הרצח בפונאר.

25.8.41 – כיבוש פרס ע"י אנגליה ורוסיה.

9.41 – הרצח בבאבי-יאר.

15.10.41 – פסק דין מות על עזיבת הגנרלגוברנמן.

8.12.41 – מחנה חלמנו (360.000 הושמדו).

1942

20.1.42 – ועידת ואנזה – תכנית להשמיד 11 מיליון יהודים.

12.3.42 – כיבוש פינלנד ע"י בריה"מ.

כיבוש ליטה, לאטביה ואסטוניה ע"י בריה"מ.

7.42 – רומל מגיע עד 100 ק"מ מאלכסנדריה – באל-עלמיין.

28.7.42 – הקמת הארגון היהודי הלוחם.

10.42 – קרבות אל-עלמיין.

2.11.42 – הניצחון באל-עלמיין.

11.42 – נחיתת בנות הברית בחוף צפון אפריקה.

22.11.42 – פעולות מחתרת בקרקוב.

1943

21.1.43 – התנגשות מזוינת בווארשה.

1.43 – הקמת שלוחה של ועדת ההצלה בקושטא (ח. בראלס).

2.43 – נסיגת רומל.

2.2.43 – כניעת הגרמנים בסטאלינגרד.

13.3.43 – חיסול גיטו קרקוב.

4-19.43– מרד גיטו וארשה.

19.4.43 – חיסול גיטו וארשה.

12.5.43 – כניעת הגרמנים בצפון אפריקה.

8.5.43 – נפילת מרתף המפקדה.

11.6.43 – פקודת הימלר לחסל הגיטאות.

25.6.43 – התנגדות מזוינת בצ'נסטוכוב.

1-3.8.43 – חיסול גיטו בנדין, סוסנוביץ ודמברובה.

24.8.43 – חיסול גיטו ז'בריצה.

30.8.43 – חיסול גיטו לודז'.

9.8.43 – נחיתות בסיציליה.

7.10.43 – מרד באושויץ.

28.11.43 – ועידת טהרן.

1944

10.2.44 – שחרור סבסטופול.

11.5.44 – כיבוש מונטה קאסינו.

6.6.44 – כוחות הברית נוחתים בנורמנדיה.

10.2.44 – שחרור סבסטופול.

11.5.44 – כיבוש מונטה קאסינו.

1945

20.1.45 – כניסת הצבא האדום לז'בריצה. (רוטמאנטש).

7.5.45 – כניעת הגרמנים.

הרב מז'בריצה נורה ע"י הגרמנים בשעת צעדת-המוות מאושויץ לגרויס-רוזן.

רק כ-200 חזרו מהמחנות.

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s