שאול רז: על הרי ירושלים. אחים נידחים.

על הרי ירושלים

(ביטאון "זרעים")

לפני חדשים אחדים עלתה פלוגת כיבוש, מקבוצת אברהם, לכפר עציון. בעלייה זו העפילה תנועתנו לאזור חדש, מרוחק מן היישוב העברי ועשתה מעשה חלוצי רב. הנקודה מרוחקת מירושלים 24 ק"מ, בדרך ההולכת לחברון, אין בסביבה אף יישוב יהודי אחד והיחס של היישובים הערביים השכנים, איננו כלל וכלל ידידותי. כמה פעמים ניסו היהודים להקים כאן יישוב ועם פרוץ מאורעות הדמים בארץ, נכשל הניסיון. הפעם בוצעה העלייה מטעם המוסדות המייסדים של התנועה הציונית, בהחלטה איתנה, לבנות במקום יישוב קבע, שיהיה הפותח לרשת יישובים עבריים בסביבה  זו.

הסביבה הזאת, הייתה פעם במרכז הארץ, מהאזורים המאוכלסים ביותר במלכות ישראל וערש גדולי העם, מלכים, שופטים, נביאים וכו'. השבט הגדול בין שבטי ישראל, מצא את משכנו בהרי יהודה וחברון, השבט, שסמלו גור-אריה.

מצפון לנקודה: ירושלים, בירת הארץ ובית לחם, מקום הולדתו של דוד המלך ובדרום: חברון העתיקה. לסביבה זו הגיעו המרגלים בימי יהושע ומצאו את הארץ זבת ודבש, מבורכת באילנות משובחים: ענבים, רימונים, תאנים וכו', וגם אנשים חזקים נמצאו כאן, ענקים, שהפילו פחד עליהם. ולכן, בהתהלכך בהרים ובעמקים של האזור הזה, יכאב לבך על החטא שחטאה ההתיישבות העברית בתקופה האחרונה, להרי יהודה וחברון. עם העלייה לכפר עציון רוצה היישוב העברי לתקן את אשר הזניח בסביבה ההיא.

האזור של הרי חברון אינו קל להתיישבות, ההרים בכלל הם קשים להתאחזות, לעומת העמקים הגדולים והשפלה, שיש שם שטחי אדמה נרחבים ומים בשפע, בהרים יש מעט מים ואת האדמה הסלעית יש להכשיר הכשרה קפדנית ומייגעת, כל שעל אדמה צריך לסקל מן האבנים ולהכין לעיבוד. אין לנו דרך אחרת, אלא להכין לכיבוש את ההרים האלה בשביל המוני העם, כי הם רוב שטחה של ארץ ישראל. זו הארץ שהוטחה לנו בימי האבות, על הרריה ועמקיה, על מדבריה וסלעיה ועלינו להשקיע בהם את כל מרצנו, להחיות מחדש את השממה, להפכה לגן פורח, לכסות את ההרים בכל מיני עצי פרי ולהוציא מים מן הסלע. זהו צו התקופה של עם מחוסר מולדת, המושמד ברחבי הגולה ומשווע לגאולה. מפעל הגאולה שנעשה עד עתה ביתר אזורי הארץ, מחזק את אמונתם של כובשי ההרים, בהצלחת המפעל החדש, אשר בין ירושלים וחברון.

הנקודה שוכנת על הר, שגובהו מגיע ל-950 מטר. לפני זמן היה כאן מקום משכנם של כמרים גרמניים, עד שבאו חברי "קבוצת אברהם", הורידו את הצלב מן הבית, הדביקו מזוזות, הכניסו ספר תורה והחליטו להקים כאן יישוב עברי, הבנוי על יסודות התורה והעבודה. במקום מצאו החברים ברכת מים ושטח מטעים במצב מוזנח, כל זה הקל על ההתאחזות הראשונה במקום. עבודה רבה וקשה מחכה לכובשי הנקודה, את האדמה, שתימסר לידם, יצטרכו להכשיר, לסקל מאבניה, לבנות מדרגות ולנטוע בחלקים המוכשרים גפנים ועצי פרי. לפי התכנית, יהוו המטעים הענף העיקרי בכפר עציון. חוץ למטעים, צריכה לקום כאן רפת גדולה, לול, גן ירק וכו', חושבים גם על מפעל תעשייתי מסוים.

אחת הבעיות החמורות במקום, היא בעיית המים. הבריכה שנמצאת במקום, לא תספיק אפילו לשתייה לכל חברי הקבוצה. בפתרון בעיית המים, תלויה בעיקר, התפתחות המשק ועתידו. אין סיכויים רבים, שיימצא פתרון, משביע רצון, בזמן הקרוב. הקושי העיקרי, מחוץ לגורמים האובייקטיבים, הוא חוסר אמצעים כספיים מספיקים לתפקיד זה, לע"ע תצטרך הקבוצה להסתפק בפתרון חלקי של הבעיה. בבניין המשק בכפר עציון, תעמוד עוד הקבוצה בפני בעיות חמורות, שפתרונן ידרוש מאמצים עצומים מצד המתיישבים ותקציב ניכר מצד המוסדות.

כרגע נמצאים במקום 40 חברים וחברות של "קבוצת אברהם", היתר נשארו עדיין במחנה, שע"י כפר פינס. בכפר עציון עוסקים החברים בהכשרת קרקע, בטיפול במטעים הקיימים, שמירה, סידורי מחנה שונים וכו'. נמצאת במקום תחנת נוטרים עם 14 גפירים מחברי הקבוצה. עם התחלת בניין בתי המשק ובתי דירה, תעבור רוב הקבוצה לנקודה. פילוגה של הקבוצה לשנים, גורם לה סבל רב, זה מייקר את ההוצאות בהרבה; ע"י הגדלת השירות, ההנהלה, הנסיעות, 2 מטבחים וגם גורם לקשיים חברתיים, אמנם החברים מוכנים לקרבנות רבים, אולם הקבוצה מעוניינת להקטין את מנת הסבל מן החברים, כדי שיוכלו להשקיע את עיקר המרץ בבניין. אם הכל ילך למיישרים ולקבוצה יימסר תקציב התיישבותי מספיק, אפשר לקוות, שבעוד שנה תוכל הקבוצה כולה, לעבור למקום התיישבותה.

נוף המקום נהדר ומרהיב עין, האוויר צח וקריר ומרענן את האדם, זה הוא גורם מעודד לכובשי הנקודה, לחבב את המקום.

סגולה חשובה לסביבה זאת, שבה מורגשת האווירה של ארץ ישראל, יותר מבמקום אחר, כשמתהלכים בהרים האלה ומטיילים בכרמי הענבים והזיתים אשר בסביבה, קם לפנינו לתחייה התנ"ך עם מראות הנוף שלו; תיאורים שונים, ביטויים הרבה, משפטים ומונחים, שהיו עד עתה חתומים בנינו ובלתי מובנים, לובשים רוח חיים חדשה ונעשים קרובים לתושבי המקומות האלה. ספר שיר השירים, עם מראות הנוף הנהדרים שלו, נהיה יותר קרוב לך ונדמה, שרוב תמונות הטבע שלו, לקוחות מנוף המקום ההוא, "התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח", "הדודאים נתנו ריחם ועל פתחינו כל מגדים".

טיב הכרמים בסביבה, מסביר את ברכת יעקב ליהודה: "אסרי לגפן עירה ולשרקה בני אתונו, כבס ביין לבושו ובדם ענבים סותו, החלולי עיניים מיין ולבן שיניים מחלב". כשנכנסים לאחת המערות הרבות המצויות בסביבה, מיד נזכרים בדוד המלך, המסתתר במערות, מפני חמת המלך שאול ועל לוחמי החרות בימי החשמונאים ובסוף בית שני נגד הרומאים, שהיו מתאספים במערות האלה, בהכינם מרד נגד המשעבדים.

הרשמים האלה נותנים יותר תוקף לדברי הנחמה של הנביא: "הנה ימים באים ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה ובנו בתים וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם ועשו גנות ואכלו את פריים".

ש.

 

אחים נידחים

(מכתב חייל לקוראי זרעים)

(בטאון "זרעים", כסלו טבת תש"ד)

שמעתם בוודאי עלי פגישתנו עם קהילות הרוסות, הפזורות על פני המדבר הרחב, אולם בהזדמנות זו אייחד כמה שורות לדמותו של שבט, ותיק נידח ומרוחק, הקרוב לנו, לנוער הדתי, בחייו ובמנהגיו. אחינו הנידחים שומרי תורה ומצוות, עוד מימי חורבן הבית, הוגלו לנאות המדבר. קורות חייהם מסופרים בספר ״מסעי לוב" לסלושץ, הם בעצמם יודעים מעט על עברם, פשוטים וישרים ומאמינים קנאים, נשארו גם אחרי היותם כלואים במחנות הסגר. כל אנשי קהילות קירניקה עברו את סבלות המחנות האלו. רדפום והכום בלי רחם. מגפת טיפוס, קפחה את חייהם של 500 מהם ובכל זאת רוחם לא נשברה בהם וצפו לישועת ד'. עוד בבואנו לכאן, שרר ברחובות הקהילה, בנגזי, פחד מחריד, כל חייל עברי שעבר, התקבל כנס ושליח. עוני וחולי, דכאון ורעב, נתנו את אותותיהם בבתים וברחוב. ובעיקר עוררו רחמים וצער נוקב עיני הילדים העזובים שברחוב. נהגי הבריגדה יסדו בתי-ספר ויצרו אוירה מעודדת, שנשמתה הייתה: השיבה לארץ-ישראל, אחרי זמן-מה נסגר בית-הספר, שוב פגשנו את הילדים עזובים בשוק, צימאונם ללמוד את השפה העברית עז עד מאד. בבוא הגדוד התחדשו הפעולות הקודמות ואף הוגברו, הוקם מחדש בית-ספר עברי, בתוך בניין התלמוד-תורה. 400 ילד מקבלים חינוך עברי, עזרה רפואית וחיזוק גופני. עם בואם של חברינו, החיילים הדתיים, הוכנסו לתכנית בית-הספר: תפילה ולימוד תנ׳׳ך. נעשו פעולות לשלב את התלמוד-תורה עם בית-הספר ולמנוע קרע רציני בנפש הילדים. בשמחת תורה, חלקנו דגלים לילדים, שעליהם היה כתוב : ״לשנת הבאה בירושלים". שמחתם הייתה לאין-שעור, רקדו אתנו ושרו עד שעה מאוחרת בלילה.

באחרונה, הועבר מפעל בין החיילים: להלבשת הילדים וקמה תנועה ציונית בשם ״גאולה״. מתקיימים שעורי ערב למבוגרים. רב הצורך בטיפול מתמיד בהקניית רעיון הציונות, ובהבהרת דרכי הגשמתה. תלושים ונשכחים היו אחיינו אלה, חייהם השתמרו במסגרת הצרה של צרכיהם היום-יומיים. כיום הערות רבה פועמת בתוכם לעלייה ארצה. לנוער הדתי תפקדי חשוב בקירוב יהדות זו לתנועה הבונה והיוצרת. החיילים הדתיים, שהתלכדו במדבר לגרעין שעומד במשמרת השבת והכשרות, בשורות הצבא-העברי, ממלאים את התפקיד החשוב הזה. חסרה בגלות זו הכרה והשקפה דתית, על אף שכולה חרדית מאד, ניכר בה חוסר של לימוד התורה. נחוץ לעורר את היהדות הדתית לשליחת רבנים ומדריכים, שילמדו וידריכו את הקהילות הנדחות ואת הנוער העזוב, שבים החול והשרב. בזמן שנהרסו מרכזי היהדות באירופה, גלינו אצל יהדות המזרח, אולי יש בכך קצת תגמול? נודה לאל על הגדולות שבמעשיו  המופלאים. נתחזק ונגביר חיילים כחיילים ממש. אתנו רבים מארגון בני-עקיבא, וחברי הקבוץ הדתי ואמונתנו אתנו, שנפגש עם קהילות רבות בהתקדמותנו הבאה. הננו עומדים לפני היציאה לחזית, החלצו אתם להמשיך אחרינו את פעולות הגאולה של הגלויות. חזקו ונתחזק בד'.

ש. ר.

 

 

 

 

 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s