שאול רז – ציוני דרך

שאול רז בן משה רוזנברג נולד בזבירצ'ה בפולין בכ"ח בתמוז תר"פ, 14.7.1920, התחנך בבית-ספר 'תורה ודעת' וסיים את חוק לימודיו בבית-ספר פולני.

היה חבר ומדריך בתנועת הנוער 'השומר הדתי' ובקיבוצי ההכשרה שלה.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט מהכיבוש הנאצי. אחרי נדודים דרך וילנה הגיע ב- 1940 לארץ ישראל והצטרף ל'קבוצת אברהם' (קבוצת הכשרה על שם הרב יצחק אברהם הכהן קוק) על הגבעה במושב כפר פינס הסמוך לפרדס חנה-כרכור. להכשרתם ולמחייתם עבדו חברי ההכשרה, בין השאר, אצל איכרי גבעת עדה.

בשנת 1942 עלה בגורלו, במסגרת מכסת ההכשרה, להתנדב עם עוד מספר חברים ליחידות העבריות בצבא הבריטי ושירת בפלוגה 10 של הגדוד השני. במסגרת זו שהה במצריים ובלוב ופעל רבות בין יהודי בנגזי ודרנה.

בשבט תש"ג (1943) התחתן עם הדסה לבית רייך.

להלן ציוני דרך נוספים במסלול חייו:

1944 – עבר עם חברי 'קבוצת אברהם' לכפר עציון; יישוב הקבע בהרי חברון.

1945 – הדריך במקווה ישראל וערך את תערוכת יובל 75 של המוסד מטעם הסקטור הדתי.

1946 – ערך בתל אביב את תערוכת 'בני עקיבא' בישראל וחזר לכפר עציון.

1947 – צוין לשבח על ידי ועדת השופטים בפרס בר-לב על רשימתו 'בהר', יצא להשתלמות בישיבת 'מרכז הרב' בירושלים והתיידד עם הרב צבי יהודה קוק ועם הרב דוד הכהן; "הנזיר". כשהחמיר המצב, אחרי החלטת האו"ם על הקמת מדינה ליהודים בכ"ט בנובמבר, נטש את הישיבה וחזר ביזמתו לכפר עציון. בכפר עסק בהקמת ביצורים ובעבודה תרבותית. בימי המצור והקרבות היה רץ מפקדה.

1948 – נפצע בקרב האחרון בכפר עציון, ערב הקמת המדינה, עבר בלילה האחרון עם כל הפצועים למשואות יצחק ומשם נלקח בשבי, לאום אל ג'מאל, בירדן. היה בין עורכי ביטאון השבויים "תייל".

1949 – התמנה לכתב לענייני צבא בעיתון 'הצופה'.

1953 – התמנה לעורך 'הצופה לילדים' וערך אותו עד סגירתו כעבור 12 שנה.

1958 – נבחר לוועד אגודת העיתונאים בתל אביב.

1959 ¬– זכה בפרס על שם עמוס לב על כתבתו 'יום בעדולם'.

1965 – חבר בלשכה העולמית של העיתונאים היהודים.

1967 ¬– החל ללמוד במכון אבני לציור ולפיסול, והציג את עבודותיו בתערוכות יחיד.

1980 – הוענק לו פרס שפירא לספרות יפה דתית על ספר שיריו 'קשב אילנות'.

כתב ספרים נוספים: 'ההר הקדוש', 'רון הרים', 'מנאפולי עד לונדון', 'שלום קרניאל – חייו ומשנתו', ו'זכריות עציון'.

נפטר בי"ח באלול תשמ"ח, 31.8.1988.

כאמור, שבועות לאחר גיוסו לבריגאדה היהודית בצבא הבריטי נישאו להדסה. היה גאה בשליחותם הציבורית וראה בה ייעוד חייהם. "ייחודנו חתום בחתימת התאבקות גדולה לעמנו ולעולם כולו", בייחוד כחייל עברי ודתי. אך על מכתביו העיבה עננת השואה המתחוללת על בני עמנו, והוא ביכה את אובדנם. בעת שירותו בבריגאדה פגישותיו עם הדסה נדירות, והם ניהלו ביניהם 'שיחת-מכתב'. כמעט מדי יום כותב שאול מכתב להדסה. שאול, מחונן כמשורר, כסופר, וכצייר – כתב בסגנון ובעושר שפה מדהים ונדיר, מפתיעה השקפת עולמו היהודית המגובשת כבר בצעירותו (בגיל 23-24).

המכתבים והשירים מופצים ברבים, כמובן, בהסכמת המשפחה ובברכתה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s