ב"ה כח' שבט תש"ג, 9 בבוקר
למחנה
ושוב נפרד הפעם
פרידה אחרת
פרידת משפחה בלתי נפרדת
שלום רעיה!
התפקיד קורא!
להתראות!
להיפגש!
שלום שלום ולהתראות.
זוּלָתֵך
יום אפור ירד לערב ושפך ים של וורד
הצרצר צִרֽצֵר בלי הרף, להוד השקט – לדממה.
מרחוק על האופק מתהלכת אגדה
מתאבלת על עולם
מיללת בדממה
עוני תוֹהוּ פֹּה בארץ – בני אדם נמקים!
עת שם אבא בליבו תהום משחיר:
– מה שלומכם בַּנָי מקֶטֶל?
– מה לכם יקרים?
זולתך –
מי אז ידע כמה בכי בוכה הלב
בלי נטף בלי דֶמֵע –
כל צעד דם קוֹרֶש
כל מבט סודד רומז.
– זה גורל!
– זה ייעוד של ישראל!
– אנו לעולם נודדים.
– בנפשנו זה השורש
להאמין בטיב אדם
– לחרוד ליום מחר.
– אנו אותו מחר, כי בא!
אנו חרדים בעומק –
– אנו אבוקות גנוזות
הזה עתה מאבק דורת
הועלנו ממערות
– אנו שלהבות!
זולתך
מי זה חש?
עת נעה, עת זֹעה
זאת האבן המכסה
את מעיין האמונה.
– איך אמינה באדם?
זה הליל בקע מלב,
תבערה מצית שורף,
– איך אמינה באדם?
– לא נתן לפול הגדע
– אנו עוד נשתול ביזע
– אנו לעמל יצרונו,
אנו בחרדה ניצור
אנו אנו זה ידענו
עתה היא שעת חדוות
לכן באנו אנו אנו…
ברעדה ניטע נטע
יעלה וישגשג
זה השיר המתרונן
מקודש חוצב מכאב.
יש שיר אחד לתפארת
יש גיל אחד קדוש
יש ניצוץ
אהבה
אדם כי יאמין בצלם
ודרכי ייחוד יידע
יתפלל בחום ברגש
במשכן האהבה.
אהבת השם זורחת
אהבת אדם נוהרת
אהבת חיים זורמת
ואותך שביב אורה.
יש תפארת בשיר אחד
יש קדושה לגיל ורעד
תוך אמונה הניצוץ
– אהבה!
ככה…
בַּד על בד
גדר נדד
כוכב חייך
אדם שמע
ככה…
עת יצאנו בסתיו דולף בקור הליל
רוח המתה בפינות החצר
מנורות דעכו והכל אף נרדם
רק הלמות ליבנו לא נדמה
וריננו רגלינו על שביל זה הצר
עת פזז ראשך בפז
וינשוף בכה:
ככה…
– כה טוב לחיות
כה יפה לאהוב
שממת ארץ מלחה
ושמי תכלת תום
לגשר היפוכים
לחשוף מעיינות
ככה…
יד ביד
ראש לראש
לב ללב.
נגאול האבן
להשקות הצאן
עת ליל קודר
עת ליל נוהר
ככה…
בואי בואי נשיר פלא
עת ניגון כבר החלה
מתנגנת מתלהבת – ועולה.
עתה אדע מה זה זמר
מה זה מזמור – שיר אורות
עתה אור זרח בליל
והתן ילל ילל
ויבב כלב
וינשוף עלה לבכות –
ככה…
לא אמינה זה האומר
ככה – – – – –
אנו יחד הן יצאנו, אנו כבר בדרך
שעה זאת הדעת בחלד
שעת מבחן שעת הרס
אנו כה שרנו עת יצאנו שנינו
ככה..
בחום להתפלל
לתוך מקדש להיכנס
ברחף בלחש
בגמגום ברז
– עתה אדע – אוכל להאמין
החלום לא גז.
ככה…
כמה יפית אז נחמדה
עת לבנה מתגעגעת
יד ליד לטפה באלם
– איך נוכל עזוב הדרך?
לנו צוו ללכת!
– איך נפסיק הנשף?
לנו קשר, לנו רטט…
ככה…
זה שיר דבקות מליל
על הר על כּיף
את ראשינו מלטף
מפעפע ונוטף
מרסס ומשורר
לחלוץ מכאב
לצרף
לייחד
לתקן
לזקק
אנו זקוקים אחד לשני
אנו אחד זקוק
ככה…
ככה…
ככה!
אישה כי תאהב…
אישה כי תאהב ופרשֹה כפיה
וחיכתה לסוד – להתקדש.
ואמרה – ילד!
כסילון אור דק בוער בך
מרעיד מרנין את ידיך
וכל אצבע תנגן באהבה
– אימא… אימא…
כל אישה היא אימא
וכל גבר ילד
ביערות זמנים מערום הדים
יקראו – אייכם?
בֹא בֹא בואו!
אני באה
אני הולך
אני מתקדש
אני ילד
אני רמד
אני אני.
במרחקי חיים.
שם במרחקי חיים
מאחורי גב הרים
גדות נהר הסוד הפלאי
עתה ליל זה ממתיקות בוכה
אושר כזה על משוט הוזה
– אי כח לינוק את לשד השופע
– הי גביעה בתחתית אדם!
– שתה שתה האריה מצער זוקקה!
כל פירור של הבעה, כל רצון של ביטוי
כל נאמר עתה בלי אומר
כי כנצח מלא גילויים – מאהבה
כי טוב היש – כי רב הוא.
– עבוד את שדה הייחוד!
הוריך, שמן, תן לוזו
עתה כה מכסיף העצב
– לכאן אני את האדם מוביל!
ים סוער, ים גועש
שיחת דור וגם ממית
פנס אחד עוד מהבהב:
– כאן עוד אדם כואב!
אני בא.
אני בא אני הולך אני נודד לעולם
אני בן לעם אני אוהב אני חולם
שלח שלום לבני אם
– צרוֹף זקק
טהר נקה
תפילת קודש אני לוחש.
אני בא!
אני עמל
אני מתפלל לתיקון
כה מסרתי ברצון
מהכרה את כל חיי
לתקן תיקון אדם.
להטיב להאיר!
אני כואב
בדמי אור רוקד
רוקד כוסף
לגאולה –
אני בא…
התייפחו גלים גלים…
התייפחו גלים גלים
ויבב אילם התן
אקליפטוס הזדקף
ידיו הושיט ללבנה
לחבק מכוסף כמיה
את אלון הבודד
נוע נוע לב עולם
רגלי חלומו על נדידות
וסודות הליל רבות
– רבות סודות באדם!
אצא לחזית.
אל תבכה אקליפט.
עצוב עתה על גבול הכפר
בלי הד בלי סוד
הכל נרדם –
– עד מתי אל תדחה?
עד מתי ליל ישתוק?
מתאבלות החבילות
על הגורן בחצרות.
האקליפט שמע הקשיב
וראשו הוריד מוריד
התייפחו גלים בים
ויבב איום התן…
לחיות ככה צמודים לאחד
אחד צמוד מאהבה
לחיות ככה בנשיקה
בנשיקה לחיות ככה…
היות אחד מצורף
מתוך התחום עבר יצאה
בקע הלב ויתפעם
בנשיקה לחיות ככה…
מבורך זה החליל, יבורך גם האדם
בנשיקה ככה ברוך
יחלוץ גוף מכבלים
ויגאל אדם מכלוב
בנשיקה נשיקה
ננשקינה באהבה
טוב לאהוב
לאהוב באמונה.
ספר משהו
– ואת הסיפור אספר
אני מעתיק בזה דפים אחדים מתיאור ביתנו, זה יותר משנה ואולי שנתיים שהעליתיהו על הנייר, ימי הרצח הכריחו אותי לכתבו, ולכן תביני שפגום הוא מאוד, אבל יש בו מה-שהו ולכן אכתבהו כמות שהוא. חסר בו הרבה וזה אשלח לך ברשימותיי או בסיפור שאכתוב לרצונך העז להכיר את ביתנו וחיינו. ימי החורבן תבעו ממני הנצחה עבורי, בשבילי כתבתי את הדברים, ואין בהם לחפשי שם "ספרות".
א
ככה זה תמיד היה בגולה אי-שם בבוקר השכם אבא הסיק בתנור, הניח תפילין והתפלל
סימטה, נהר, בית כנסת ושוק אימא לחדר הכינה את הבנות וברחוב השלג האיר
רחוב היהודים בעיירה בגלות נחתומים מכרו לחם לילות ובעלי עגלות נרתמו ליצול
ובית היה ברחובנו הצר כך משכו ברחובנו את היום לניצול.
מספר שש כינויו. כך שחר מעלינו אפור השתמר לימים וזכור.
ברחוב המרקחת בית ילדות עני שואבי מים התאספו על הבאר בשוק
גדלו בו אחים, אחיות – ואני כפריים נשאו בסל תוצרתם והשתחוו לישו.
– נדדתי עיירתי ממך ומביתי מעבר הנהר הונעו מכונות ויום עבודה נעור
ומדרכים רחשי לב יוקדים בי עולם חדש ירק עשן מארובות.
– אברך ילדות עלי דרכים – הורתי! ומראות פועלים דם קללות וכיעור
– איך לא אשוב לדמדומי חיי בנדודים? – רחוב המרקחת מספר שש!
שלושה היינו אחים ואחיות שתי ביתי הדל העקום המתנדנד
ברחוב המרקחת מספר שש. בין אופקי החיים הנך ניצב
– ואיך לא אסתער על גדרות ההסגר בין האתמול הדם והקדוש
ואנתוץ בראשי את קירות כלובי? ובין היום האכזרי והרש.
ולחורבות אכנס ואצעק מר ואתפלש בבית זה חלום נרקם עד
– את יקרת חיי את דמי ונפשי אחפש לציון התגעגע אף הצרצר
– אל גדול ונורא הובילני ועתה לילדות אחזור התקרה הייתה לשמי הלבנון
לעולם חרב מומת ואלם – – – ולכותל הקיר שבין החדר למטבח
לכן באלם אשב ואזכור – ובבית מילדות עלתה ושיר זרח.
בית נמוך מעץ ושני אשנבים לו לרקיע שם אימא שרה על שקדים ועל תורה
חלונותיו הביטו לתעלות הרפש שם ערשי חיי דור עשיר המתיקה
והחנות לגנו של הגוי. – הוי עוני כי נווה היית וכה טהור!
ושלושה עצים היו לנו הטבע הוי ילדות כי למרוד למדת וכוננת
התבל היופי והנוי. ולגאולה מסילה פילסת!
ותריסים היו לחלונות האלו גדולים ושחורים מאחורי הבית חצר העוני והדלות
עת התנפלו שיכורים ושונאים עלינו יתומים ואלמנות על עגלות שבורות
נסגרו התריסים על וויהם המוחלדים על ציון שרו ועל משיח.
ופחד שרר בבית וחלחלה הנפש כנרים עיוורים שבילדות – אהבתים!
הוי עוני כי שגית כי יקרת לי מכל
שירי ילדותי מעיינות חתומים!
עתה ממקורך עולה האמונה
הנך כגולה בלי-סוף וכציון מלא תקווה.
– הוי עוני ילדות חמודה!
ב
הנני ממשיך קטע מהתיאור הביתי החטוף.
*
ובחצר הזאת מחלוני הקלויז אור בערבים הבהב עתה רק דרכים יודעות על ניסים
מהחצר ומניגון הקלויזים באו לי החיים ועל אמונה שהתלקחה באלפי בחורים
עם אבא היינו מתפללים חרש חרש בלב ועל גבורת העוני גולה – עיירה יקרה!
מחרישים לניגון לתחנון ולקמט לארך אפיים —
ואזכור –
שם הפעוטים יודעים לבקש בלב שבור וכואב מוצאי שבתות חולקים בי רטט
אבא היה יהודי פשוט, אבא היה בעל תפילה. ערבי ימי חול על מפתן הבית
שעת פרידה ברחוב המרקחת
ואחרי שנים גדלנו ויצאנו "לנשום אוויר" שעת סוד והוד.
אופק עתידנו החל לנטות הימה – הרחיק
ואנו אמרנו לשמוע ההד לקבל המהלך בבתי ישראל ניגון אליהו התהלך בחדרים
על ציונות על עבודה על חלוץ וגאולה החנות סגורה ישנים אף השיכורים.
יצאנו מהבית מקן החם והצח אבא ער יושב לזמר ואימא להכין הסעודה.
אבא חרד ואימא בקשה: מלוים את המלכה בבית הזה
"לכו לשלום, גידלו עלו, הצליחו היו מאושרים בני ברחוב המרקחת פרידת שבת.
לכם חיי הנני נושאת באמונה
אמכם סולחת", לב אם מבין… רוח מנדנדת פנסי הרחוב ונחתומים מסיקים התנורים
ובבית מתק שבת בניגון מסתלסל עדין
חיממה את החזון, גידלה את האבוקה – "מלכת שבת ארוץ המנוחה שכינת מעוז
(וי כי זה שנים אמך מלהיבה) כה יפית כה מתקת כה הכספת בעוני!"
אימא הוי אוי אימא. – – –
כבר ישן הסנדלר החיט הנגר, רק בעל העגלה ער
(הוכרחתי להפסיק ואישן קצת). מכין את עגלתו מאכיל את הסוס
כי יש שבוע אפור לסחוב
וברחוב השלג נמס העצים מלבלבים בגן כי יש שבעה ימים ארוכים של עמל
גם ירק צמח בדפני החלון לכן מתכוננים גם בלילות.
(זה היה גנן של האחיות השתי) הכלבים נובחים והרוכבים מחווירים
– זכר מולדת: ציון! ובבאר הגדולה בשוק הישן הדי מעיין:
פעמוני הכנסיה צלצלו בערבים לתפילה "כאן יש מקור קדושת שבת
ובבקרים ארובות שורקות הזעיקו העיר. ועכשיו אף אחד שואב בדליים"!
אנו לעבודה יצאנו אחים ובלילות "בקן" משרתים
חינכנו הובלנו, הדלקנו תקווה בליבות נערים בעת חצות כזאת מלווים את השבת
בני העוני והרחוב נהפכו חלוצים. "אל תירא עבדי יעקב" – מתחיל האבא
וכאילו צבא גדול ועז עונה מהפינות:
אז בעולם נתלה החרב והרשע קיים אכזרי – אל תירא!
קרדומים ירדו על עיירות פרעות וצרה אנו מרימים את הראשים מעל השמיכות
ואנו אמרנו: – יש לנו זמר! יש לנו שיר! – איה מקהלת זמרי הקדושה?
מרחוב המרקחת לא בורחים כנרדפים – איה להקת הכרובים שכה יפה מנגנים?
– נלך – נעלה כבנים! אמונה זורמת ובהתלהבות מושרת בלי הרף
הוי ערש ילדותינו רחוב הגויים! – אל תירא!
מה הומה לבנו לבתים השדודים
כמה כומה נפשנו עלות על הגדרות
להדוף ולראות לנחם ולבכות – – –
ג
השבת כאילו אוספת את מחמדיה רחוב זה היה עני ודל רחוב המרקחת
אימא מורידה את המפה הלבנה וביתנו מספר שש.
ובקש מזמזמת את שיר האמונה כששת ימי העובדה ששת לילות החלום
– אל תירא! אל תירא עבדי יעקב! ידיעות זורמות לתוכם מגליל שלם שקם
ומעיירה לעיירה מברקי – עוד לא אבדה!
זה שער עירי ושל וורטה הנהר
של אבא ואימא ושל הסוכה בחצר כל עוד בלבב ילדי העיירה חיי חזון הגאולה
זה שיר הנוער ושיר הקלויז – אל תירא!
זה שיר העמלים בזה הרחוב.
מרחוב המרקחת מספר שש
מילדותנו אני שיר פורט
שלושה אחים היינו
ואחיות שתי.
– הוי עיירתי על גדות הוורטה!
שיריך שירי הסבל הנני נושא בדרכים
עתה במולדת לציון משמרת הננו אחים.
שאי ברכה עיירה הרוסה רצוחה ושדודה מאויב
חזונך מתגשם ובניך בונים – את אם גואלים!
רחוב המרקחת וקבר אמי קדושים תהיו לעד
בדרכים בנדודים אורכם מאיר לי
-אל תירא אל תירא בני!
כך זה רשמתי לפני זמן את געגועי לבית ולעיירה, ואז עוד אולי הייתה וחייתה.
תש"ד
כתיבה וחתימה טובה
במשעולי עציון 