ב"ה. תל אביב כ'ג סיון. תש'ב 8.6.1942
מנחם רבקה הדסה – שלום!
עדין מכתבי זה יוצא "חופשי" מכאן. עדין לא טעמנו אף ריח של צבא.
אתמול נסענו ל"רודגס" [מחנה הכשרה לקב' יבנה ליד פתח תקווה לפני עלייתם לקרקע] (כדי לשמוע "נאום פרידה") למסיבה שנערכה ע"י הקיבוץ. בלי צורך לגמרי. היה הדבר להגיע לתל אביב וגם לרודגס, כי אם תשאלו מה עשינו כאן – דובים ולא . . . (כן דוב אחד בינינו) והשאר באמת כך. מהצד הרשמי אמרו אחרי ההתלהבות והתנצלו להגיד דבר מה, היו ברנשטיין עמינח והגדולים שלנו, באו גם כל "המקוואים" עם חנוך ועזריאל , ישבנו ולא הבינונו את כל-זה למה? חלש הרושם בכלל מהסידורים שהמוסדות שלנו מסדרים, הכל רופף, הכל לא ברור, ולא ידוע.
אחרי המסיבה קראנו אנו לשיחה את כל מגויסים במספר 12.
2 מיבנה, 1 מ"עלומים", 1 שדה יעקב, 1 מקווה ישראל, 2 "אמונים", 1 טירת צבי, אנו-2, 1 יוקנעם, 1 "שלוחות".
מתוך השיחה באנו לידי מסקנה שרוצים אנו להיות פלוגה מלוכדת, כדי שנוכל לדרוש את התנאים האפשריים להשיג עבורנו. עד עתה יש 10 חברים בפלוגה 10:N0 ועד איזה מספר ב-16:N0 לאחרונה לא מקבלים כבר, יתכן שנוכל להצטרף ל-10, גם זה לא ברור, אם שתי האפשרויות לא מעשיות נצטרך להוות גרעין לפלוגה חדשה שכבר מתחילתה תשאיר מקום לנוספים, עניני האוכל קשים מאוד, חיל ממדרגה שניה הוא האוכל כשר, כי לו מורידים 4 לירות לחודש. בעניין החופש התענינו ואכן הנודע לנו זהו: אפשרי לקבל קצת חופש שתיכף בהקבלה, אבל מכיוון שגיבוש וסידור הפלוגה דורש שכולם יהיו נוכחים, כולם מוותרים עליו. עתה יש שתי אפשרויות. אם נכנס לפלוגה קיימת יקל עלינו הרבה, אפשרי להסתדר באיזה אופן שהוא, ובערך כל שבועיים יומיים חופש. אם נהווה בפלוגה חדשה, המצב יותר קשה, אז נהיה בצריפין, ומשם מקבלים פחות חופשות, ובעיקר יקשה עלינו, מפני שהחופש תמיד מתחיל בשבת אחרי הצהרים עד כל בערב ביום ראשון.
יש לציין שחבר הבחורים טוב, רובם צעירים מאוד, ובטוח יעלה לנו ליצור את זה שעד עתה לא נעשה. יש גם כאן בשטח הזה צורך באנשי מעשה. כל הדיבורים של מוסדותינו לא באו לידי מימוש, כיוון שלא עושים. בכל זאת מתברר שכולם נכונים להבחן גם בחיים אלה בנאמנות לקבוץ ולדת, ובטח יעלה בידינו ליצור את האווירה הנחוצה. היום יום שני, התייצבנו בלשכת הגיוס – נרשמנו וגם צלום עשו כבר, אבל לעת-עתה מחכים ל"צריפין" (על שיכוננו עוד לא דנו.)
עכשיו אנו חוזרים מארוחת הצהרים שאכלנו ביחד, בשעה 2 צריכים לנסוע לסרפנד ושם לנוח, כולם מרגישים מצוין רוח רעננה ומלאת עליזות. עישנתי כבר מתוך הכרח את הסיגריה הראשונה. עדין אני נתון "בחיינו", עוד מסתובבות בראש כל השאלות והבעיות הממלאות את "הגבעה" [הכשרת "קבוצת אברהם" על הגבעה בכפר פינס], אף שכבר ציוני תפקידים חשובים מצוירים לפנינו. עם דוב אני מחזיק בשיחה על הצרכים הראשונים. העיקר יש גם כאן לעשות, יתכן שכאן יותר פשוטים הדברים ויותר ישרים, כולם שווים ומעל הראש הסכנה לחיים ולמות, אי אפשר לשחק, עוד מעט נהיה מפורדים ונוכל להרגיש ברצינות העובדה המתקיימת כבר כמה ימים, אנו בתוך גלגל העולם, אנו במבוך ובטבח, פרדוקס אחד גדול. צודק חנוך בקבעו את העובדה הזאת כמה מוזר תפקיד זה עבור יהודי, בכל אופן ההולכים לצבא לא זורקים פרזות מפוצצות, יודעים הם את דרכם הקשה וכבר מעתה מתעורר הרגש ומלהיב בפנים את האדם, אולי באמת אנו הכי חייבים להילחם? אולי באמת זה לא סתם מקרה? שעת גורל-וגורל השעה. אני אכתוב לכם מחר פרטים על המתהווה, לעת-עתה אין לי משהו חשוב יותר להודיע.
מה שלומכם? רבקה, הבריאה את? והדסה האם היא בסדר? (אל תצחקו הסגנון של טלגרמות יתפתח עוד)
– מה שלום עקיבא? יהודה, אלכסנדר, רחל, מינה, שרה ועוד ועוד, לעת עתה אסתפק בזה, לעת-עתה הנני עוד כה קרוב, כמעט בתוך העניינים, ואף רגע עוד לא הרגשתי צורך בשאלות כלליות, מכיוון שהננו כמו בתוך הקבוצה.
תבקשי את הזוגות שיכתבו לנו מתי חתונותיהם, זה צריך לדעת קודם. דרשו בשלום כולם.
היו בשלום וקוו להתפתחות טובה בימים הקרובים. ייתן ד' ויהיה זמן מוגבל וקצר בכל אופן מתקרבים ולא מתרחקים.
– איך במחסן הדסה?
מה נשמע בקבוצה? הניכר דבר מה אחרי צאתנו?
עיני נסגרות מאי-שינה. בלול הרודגסאי קר היה הלילה. בכלל ה"יקים" רחוקים מחום ועתה באמת עוד חופש לנו וצריך גם קצת להיות באמת חופשי אף מכתיבת מכתבים. היו בטוב.
שלכם אח ואוהב. שאול
במשעולי עציון 