לעשרה בטבת, יום הקדיש הכללי – עיירתי

עיירתי

ספר מה שהוא . . .

–        ואת הסיפור אספר

אני מעתיק בזה דפים אחדים מתיאור ביתנו. זה יותר משנה ואולי שנתיים שהעליתהו על הנייר.

ימי הרצח הכריחו אותי לכתבו, ולכן הביני שפגום הוא מאוד, אבל יש בו משהו, ולכן אכתבהו כמו שהוא. חסר בו הרבה, וזה אשלח לך ברשימותיי או בסיפור שאכתוב לרצונך העז להכיר את ביתנו וחיינו. ימי החורבן תבעו ממני הנצחה עבורי, בשבילי כתבתי את הדברים ואין לחפש בהם שם "ספרות".

*

ככה זה תמיד היה בגולה אי-שם

סימטה נהר בית-כנסת ושוק

רחוב היהודים בעיירה בגלות

ובית היה ברחובנו הצר

מספר שֱש כינויו.

 

ברחוב המרקחת בית ילדות עני

גדלו בו אחים אחיות – ואני

–        נדדתי עיירתי ממך ומביתי

ומדרכים רחשי לב יוקדות בי

–        אברך ילדות עלי דרכים הורתי!

 

איך לא אשוב לדמדומי חיי בנדודים?

שלושה היינו אחים ואחיות שתי

ברחוב המרקחת מספר שש.

ואיך לא אסתער על גדרות ההסגר

ואנתוץ בראשי את קיר מהלובי?

ולחורבות אכנס ואצעק מר ואתפלש

 

–        את יקרת חיי, את דמי ונפשי אחפש

–        אל גדול ונורא הובילני ועתה לילדות אחזור

לעולם חרב מומת ואלם – – –

לכן באלם אשב ואזכור – – –

 

בית נמוך מעץ ושני אשנבים לו לרקיע

חלונותיו הביטו לחלונות הרפש

והחנות לגנו של הגוי

ושלושה עצים היו לנו הטבע

התבל היופי והנוי.

 

ותריסים היו לחלונות האלו גדולים ושחורים

עת התנפלו עלינו שיכורים ושונאים בפראות

נסגרו התריסים על וויהם המוחלדים

ופחד שרר בבית

ילדות הגולה ילדות

 

בבוקר השכם אבא הסיק בתנור הניח תפילין והתפלל

אמא לחֵדֶר הכינה הבנות וברחוב השלג האיר

נחתומים מכרו לחם לילות ובעלי עגלות ליצול נרתמו

כך משכו ברחובנו את היום לניצול

כך שחר מעלינו אפור השתמר וזכור.

 

שואבי מים התאספו על הבאר בשוק

כפריים נשאו בסל תוצרתם והשתחוו לישו

מעבר לנהר הונעו מכונות ויום עבודה נעור

עולם חדש ירק עשן מארובות

ומריאות פועלים דם קללות וכיעור

 

–        רחוב המרקחת מספר שש!

ביתי הדל העקום המתנדנד

בין אופקי החיים הנך ניצב

בין האתמול הצח והקדוש

ובין היום האכזרי והרש.

 

בבית זה חלום נרקם עז

לציון התגעגע אף הצרצר

התקרה הייתה לשמי הלבנון

והכותל הקיר שבין החדר למטבח

ובבית הילדות עלתה ושיר זרח.

 

שם אמא שרה על שקדים ועל תורה

שם ערשי בחיי דור בשיר המתוקה

הוי עוני כי נווה היית וכה טהור

הוי ילדות כי למרוד למדת וכוננת

ולגאולה מסילה פילסת!

 

מאחורי הבית החצר העוני והדלות

יתומים ואלמנות על עגלות שבורות

עיוורים מומים וכנרים זמרים

על ציון שרו ועל משיח.

כנרים עיוורים שבילדות – אהבתים.

 

הוי עוני כי שגית כי יקרת לי מכל

שירי ילדותי מעיינות חתומים!

עתה ממקורך עולה האמונה

הנך כגולה בלי-סוף וכציון מלא תקווה

–        הוי עוני ילדות חמודה!

 

השבת כאילו אוספת את מחמדיה

אמא מורידה את המפה הלבנה

ובשקט מזמזמת את שיר האמונה:

–        אל תירא! אל תירא עבדי יעקב!

אל תירא – – – – – –

 

זה שיר עברי ושל וורטה הנהר

של אבא ואמא ושל הסומא בחצר

זה שיר הנוער ושיר הקלויז

זה שיר העמלים בזה הרחוב

 

רחוב זה היה עני ודל, רחוב המרקחת

וביתנו מספר שש

כששת ימי העבודה ששה לילות החלום

ידיעות זורמות לתוכם מגליל שלם שקם

ומעיירה לעיירה מברקי עידוד – עוד לא אבדה!

כל עוד בלבב ילדי העיירה חיי חזון הגאולה

–        אל תירא!

 

מרחוב המרקחת מספר שש

מילדותנו אני שיר פורט

שלושה אחים היינו

ואחיות שתי.

 

–        הוי עיירתי על גדות הוורטה

שירייך שירי הסבל הנני נושא בדרכים

עתה במולדת לציון משמרת הננו אחים.

 

שאי ברכה עיירה הרוסה רצוחה ושדודה מאויב

חזונך מתגשם ובניך בונים – אַת אם גואלים!

רחוב המרקחת וקבר אמי קדושים תהיו לעד

בדרכים בנדודים אורכם מאור לי

–        אל תירא, אל תירא בני!

 

ובחצר הזאת מחלוני הקלויז אור בערבים הבהב

מהחצר ומניגון הקלויז באו לי החיים

עם אבא החזן מתפללים חרש חרש בלב

מחרישים לניגון לתחנון ולקמט לארך אפיים

ומאז אני מתפלל בפנים

שם הפשוטים יודעים לבקש בלב שבור וכואב

אבא היה יהודי פשוט אבא היה בעל תפילה

 

ואחרי שנים גדלנו ויצאנו "לנשום אוויר"

אופק עתידנו הֵיכַל לנטות הימה – הרחוק

ואנו אמרנו לשמוע ההד לקבל המהלך בבתי ישראל

על ציונות על עבודה על חלוץ וגאולה

יצאנו מהבית מקן החם והצח

אבא חרד ואמא בקשה: "לכו לשלום גדלו עלו לכם חיי הנני נושאת באמונה

אמא סולחת לב אמא מבין…

חיממה את החזון גידלה את האבוקה

(ואי כי זה שנים אינך מאהיבה אמא הוי אוי אמא – – -).

 

(הוכרחתי להפסיק ואישן קצת)

 

וברחוב השלג נמס העצים מלבלבים בגן

גם ירק צמח בדפני החלון

(זה גנן של האחיות השתי)

– זכר מולדת: ציון!

פעמוני הכנסיה צלצלו בערבים לתפילה

ובבקרים ארובות שורקות הזעיקו העיר

אנו לעבודה יצאנו אחים ובלילות "בקן" משרתים

חינכנו הובלנו הדלקנו תקווה בלבות נערים

בני העוני והרחוב נהפכו חלוצים

 

אז בעולם נתלה החרב והרשע קם אכזרי

קרדומים ירדו על עיירות פרעות וצרה

ואנו אמרנו: יש לנו זמר! יש לנו שיר!

 

מרחוב המרקחת לא בורחים כנרדפים

– נלך! – נעלה כבנים!

 

הוי ערֶש ילדותנו רחוב הגויים!

מה הומה לבנו לבתים השדודים

כמה כומֶה נפשנו עלות על הגדרות

להציץ ולראות לנחם ולבכות – – –

 

עתה רק דרכים יודעות על ניסים

ועל אמונה שהתלקחה באלפי בחורים

ועל גבורת העוני, גולה – עיירה יקרה!

—-

ואזכור –

מוצאי שבתות  דולקים בי ברטט

ערבי ימי חול על מפתן הבית

שעת פרידה ברחוב המרקחת

שעת סוד והוד.

 

ניגון אליהו התהלך בחדרים

החנות סגורה ישנים אף השיכורים

אבא ער יושב לזמר ואמא להכין הסעודה

מלווים את המלכה בבית הזה

ברחוב המרקחת פרידת שבת

רוח מנדנדת פנסי רחוב ונחתומים מסיקים התנורים

ובבית מתק שבת בניגון מסתלסל עדין

–           "מלכת-שבת ארוץ המנוחה שכינת מעוז"

כה יפית כה מתקת כה הִכֽספת בעוני!"

כבר ישן החיט הסנדלר הנגר רק בעל העגלה ער

מכין את עגלתו, מאכיל את הסוס

כי יש שבוע אפור לסחוב

כי יש שבעה ימים ארוכים של עמל

לכן מתכוננים גם בלילות.

הכלבים נובחים והרוכבים מחווירים

ובבאר הגדולה בשוק הישן הדי המעיין!

"כאן יש מקור קדושת שבת

ועכשיו אף אחד שואב בדליים!"

 

בעת חצות כזאת מלווים את השבת

"אל תירא עבדי יעקב" מתחיל האבא

וכאילו צבא גדול ועז עונה מהפינות:

–           אל תירא!

אנו מרימים את הראשים מעל השמיכות

–           איה מקהלת זמרי הקדושה?

–           איה להקת הכרובים שכה יפה מנגנים?

אמונה זורמת ובהתלהבות מושרת בלי הרף

–           אל תירא!

 

רק את זה רשמתי לפני זמן, את געגועי לבית ולעיירה, ואז עוד הייתה נחותה. מעט מאוד בשורות אלה, אני אוסיף בכל מכתב את הרשימה הזאת, את בקשתך החמה – סַפֵּר!

ניכר שנחתי קצת, הכתב ברור ונקי.

שוב שבת עברה, בתפקיד בתפילה כרגיל, כמובן שקראתי קצת אתמול והשתדלתי לזכור את – אותך! את כאן, לא משה ממני, הנני מחשב כל פעם – מה הנך עושה כעת? לבדך נשארת בחברה, בבדידותך הזאת בוודאי יש מחשבות, יש קול דממה דקה.

ידעתיך ברגעי ההתוודות, ויודע אני כי גם את היית מספרת הרבה, כי הזמן מפריע.

אצלנו שקט ואין חדש, יש ומי מתחיל מחשבת חשבון החופש, אין עוד העזה בגלוי על זה מדבר, כי עדיין רק מספר שבועות הננו בנכר.

מה שלומך? מה חדש בתל אביב ואחרי תל אביב? איך עם העבודה? ההתגברת על ההטרדות? הבנתי טוב מאוד לרוח מכתבך, אבל היי חזקה! אני אספיק לכתוב די ואיגרות לא תחסרנה, רק המשלוח לא בידי, ולכן "סליחה מלכתחילה נטעתי בלב".

מה שלום מנחם [אחיו] ורבקה [גיסתו]? כתבתי להם, ועקיבא [גיסו] לא כותב לך? אני מתכוון לכתוב לכפר עציון אליו. דרשי בשלום כולם. מה עם העיתונות? כתבי לי על קבלת המכתבים, זה חשוב מאוד.

אנו יודעים חדשות מהעיתונות המצרית והא"י, אבל בד"כ זה בא באיחור, אחרי ימים רבים. מה הנך קוראת? מה בדבר העלייה מהונגריה? הידוע מה שהותם?

בית כנסת עוד לא עלה בידינו לקבל, וגם עניין הבשר עדיין לא הסתדר, אל תדאגי, יש אוכל להשיג ואני לא חוסך כאן.

אגמור את כתיבת הצהרים הזאת, בתקווה להמשיך הערב שוב. 

שלום שלום, להתראות בשעות הערב. בברכה ובאהבה, שלך כולי לעד.                     שאול