|
רק כרגע חזרתי מהעיר, ערב מואר בהיר ונדמה בכל זאת קודר ומלא תוגה. הרחובות נמתחים על גב הכרמל ומדרגות מקשרות ביניהן. ירח מלא חוצה את הרקיע זר ותמה על הולמה המשונה של עיר הנמל. הנה רץ צעיר עם כינור לאיזה בית אפל בלב מלא תקווה לנגן, כנראה יש שם מי שמחכה לו. כאן נסגרות חנויות ונדלקים פנסים אדומים וירוקים "חיי לילה" מתחילים. על מדרכות צפיפות ופזיזות, כולם רודפים לבתי קפה לבתי משחק וראי-נוע, וצחוק משתלשל לעומקו של החוץ, אי אורות צבעוניים מרטטים בגלים. על הכביש המתפתל למעלה לראש הכרמל רק מכונות נוסעות. – כאן לא עולים! יש מכונות ויש לילה ויש יצרים ויש גם כסף… – אי ללכת בעיר ההומה? רק בית כנסת עודו מאיר באור קלוש חיוור, גם כאן בכל זאת ריקנות, אין חום של הלהט המבעיר, אין לפיד הלימוד – אז לאן אני הולך הערב? אליך, לכתוב לשבת איגרת – נזכרתי ברעש, ובדרך עצרני קבצן עם יד מושטת – אור הלבנה האיר את אצבעותיו הלבנות החולמות על נדבה ופיו מבקש, תנו נדבה! עיר אפלה במעלה ההר, ים זועם, ירח חיוור, ויד מבקשת נדבה ——-=——=—— יקרה שוב שבת מתקרבת, שוב אור נרות בבית וכאן אני בצפייה אקבל את בואו. אני מבין לך שרצית לבכות בזמן שהתגלגלתי שוב. אני כותב עתה את דפי דבקותנו, אולי תהיה שם הקלה בהן? מכיוון שרחוק להגיע במילים לתחנת הגעגועים, אמרתי אכתוב. אולי נציל מהקיים ומהחי בתוכנו כזה? שבת "ואתה תצווה את בני ישראל", והפטרתו "אתה בן אדם" (יחזקאל), על בנים דובר בשניהם, על עם, ועל אדם, על בנים, ושוב חזרה על פרטי הבניין. להקטין את היתמות, כדי ליצור אפשרות של תפילה, של קודש-מעט בתוך החולין של נדודים וחיי מדבר. "אתה בן אדם…" וכהמשך ללימודי בתורה באות מחשבות על בנים אלמונים בחובו של הגורל, בחיק חיינו הכומה, על חובתנו ועל רצוננו הנדחק מפאת דוחק השעה. עד עתה קיימנו את רצוננו להיפגש ובכל זאת הפגישה היא בדורות, בגזע, בבניינים!… לא אחלל את רגשותיי לשעה הנכונה את רגשי קודש הקודשים במילים, גם את עוצמת דבקותך יקרה! אשא בלב פנימה – לכן הנני כה פוסח על גבי התאמצות ונסיעות חטופות – להגיע! הפעם הזאת חזרתי עייף ורצוץ, השיחה לקחה לנו את כל הזמן, והלילה ברח כתמיד מהשחר, וטרם הספקתי פה לפתוח הנני שוב בדרך לחזור. אני מתאר לי את רגשותיך ואת גודל געגועיך, הננו שנינו שווים כהיום, חבל שלא ראיתי את השתילים ששתלת. ביקורי זה מעורר בי רצון שוב לנסות לשנות קצת את המצב. נחוץ לעשות מה שאפשר כדי להוציא את האנשים מהניצחונות והפוליטיזציה. הלוא יסודות חיי ציבור בקבוצה וחיי המשפחות זעירים למדי, ושוב המסקנה – חג ומנוחה. אני מכין עכשיו רשימות של חומר ספרותי ומנסה להשיגו ולאספו. אצטרך להתקשר עם מישהו בקבוצה שירצה לעסוק בדבר, ואולי את? חשבתי עליך מזמן (מאז ישנת לילות במסדה…) הנך זוכרת שלפני יציאתי רצו להציע לך זאת? זה היה קל. אני בעצם עושה את הכול, רק שמירה על החומר ואיסופו נחוצה, חשבי על זה. זה תפקיד נאה ומתאים לנו מאוד. כן חשבתי להתקשר עם שלמה (אני אכתוב לו) לעורר שאלות העומדות על הפרק, כגון שאלת השיתוף והתרבות, חינוך, עזרת הורים וכו'. אני רק דולג הפעם על כל זה, אבל יש צורך הרבה לכתוב.
עונג שבת ובכן אמת קיים גרעון הבית ושרשרות ההתלהבות גילוי יש לבבות – – יש גשרים ביקום! ובכן יש צורך פתוח דלתות – יש סולמות לתיקון! ובמרחב לירקוה. אש ריקודין, אבוקות. כן! הליכה עד פגישת גורלות חפץ חיים כביר האגד נימות הטנא השיר – כי טוב! קדושים – (כן יש גם תהומות …) ובכן בגלל רוחות מנשבות (ילדים חנוקים רצח וחומות) – יש שוב! (- – – – – – – – – – – – -) ובכן נאה ליצוק יופי מלב ללב. מוקד עולם שדה קרבות – אולי נמעיט ריגוש בארשת סיפוק מעט. אושר ודם תאומים מאל בלחיצת יד כינה? כי יש שפה לגוף המייחל כי נפש לו. בתוך בטבורו של הכל אי מצטלבות דרכי האדם ובכן זיקים עיני שמחה באדם – אוהל בסער לנודד וסמלים לצלם מלחמות – מעיין לצמא יש מתאבקים בעולמות – אח ואם יש טבע רע וטוב משהו
|
במשעולי עציון 