[המכתבים מחוברת "מאזנים" שנזקה לאשפה ערב פסח תשע"א ונמצאה במקרה ע"י הרב יהודה שביב מאלון שבות, והובאה לארכיון בכפר עציון]
בע"ה כפר עציון, י"ד אדר ב', תש"ח
למורי ורבי הנערץ ר' יהודה צבי.
ברכות רבות ושלום.
אודה ולא אבוש כי מכתבו היקר עודדני להתעמק בסוגיה הזו של ביטול תורה. אחרי עיון במקומות שהזכיר ואחרי התעמקות במצב ובחינתו הגעתי לידי משנה הערכה של הלימוד בכללו. דווקא בימי מסה אלה כשאנו מחויבים לעזוב בתי מדרשות ולהפריד את הספר מהסייף אפשר לעמוד על הסכנה הצפויה לנו חס וחלילה מהַפֽרֶד זה. טוב שידע כי גם במצב הקשה שפה יש עוד ניצוצות של מתמידים הדבקים בלימוד, כל אחד לחוד וגם בחברותא, במבחן הזה גוברת ההערכה לרוחני, כי רק כך הוא הערובה לכל קיום הדם והאדם. אני עצמי שמח שה' נתן לי כוחות שוב לעסוק באורות קדשו זצ"ל, בכל פעם אני מוצא יותר (מים) ויותר אור בהם. צר לי כך שאין בידי להפוך את הלימוד קבע ובעיקר שנמנע ממני ללמוד באותה המידה שנפשי חשקה.
תפילתי לה' כי יעברו זמנים קשים אלה ונוכל להתמסר לעצם תעודתנו הנשגבה ולא להסתאב ולהיטמא בשפיכות דמים איומה
לפי צערו על ביטול הלימוד נראה שבישיבה נדם קול תורה – האומנם?
הן קראתי על הסכם לא לגייס בני הישיבות, כן יזכנו ה' כי החבלים יהפכו לנעימים וכל צוררינו תמר אחריתם.
רוב ברכות לר' נתן היקר (ר' שלום נתן רענן, נולד בליטא בשנת תר"ס, נבל"ע ירושלים י' ניסן תשל"ב. חותנו של הראי"ה, ומנהל הישיבה שנים רבות. דברי תורתו פורסמו ב"בשמן רענן", ובחוברת "נותן התורה".) ולכל בית הישיבה. זה עתה נזכרתי שיש לברכו לרגל חג חרותנו המתקרב, ובכן חג כשר ושמח!
בברכת הערצה ותודה. שאול
ב"ה י' ניסן התש"ח
כבוד יקיר לבבי מאוד ר' שאול הי"ו
רב שלומים וברכת זמן חרותנו
שוב לא נתנוני הימים הללו למלא את חפצי לכתוב לכ' מיד לקבלת יקרת מכתבו. הנני מודה עליו בכלל, וביחוד על נועם הידיעה מהחזקת עמדת הרוח של עסק בתורה בתוך מעמקי משמרות השעה הזאת בקהלכם הקדוש. חזקו והגבירו חיל בשם ד' בכל פתוחיכם למען עמו ונחלתו.
גם אצלנו בישיבה לא נדם קול התורה, אלא עוד הוסיף והתחזק במידה ידועה אע"פ שיש מאנשינו כמה וכמה עומדים בשערי סביבותינו.
להמשך דבריו בנוגע ליחס הספר והסייף, שהם ירדו כרוכים לנו עכשיו מן השמים, לא בניגוד, אלא בקשר הדדי: בתוך דברי לפני שבועיים בהפועל המזרחי אמרתי גם כן כי אנשי הסייף אינם יכולים להיות פטורים ותלושים מן הספר ואנשי הספר אינם יכולים להיות פטורים ותלושים מן הסייף, לפי שהספר הוא חיינו-ועוזנו והסייף בחיובו ובמצוותו הוא (עִמנו) ממנו, ועוד יתר על כן גם בחשבונות-הנפש הפרטיים עם התאמת-השלמתם למערכת הכלל ציבורי (כמבואר באורות ישראל פ' ב' וג' ובאורות התורה פ' ב' וו'), – מלבד הלכתה של כל מצווה עוברת ושאי-אפשר לעשותה ע"י אחרים, שמתרת להפסיק ולהתעכב מלימוד תורה, – אמנם משקל התיאום משני צדדים שהם אחד, מוסיף להפיץ הארתה של תורה בסדרי מעשינו ונבכי שבילנו: במדרש רבה פ' כסף תלווה, בתיאור מבנהו של עולם ע"פ הלוואות הדדיות, התורה לווה מן המצוות, והמצוות לוות מן התורה, והוא-הדין בעולם-הנפש – לעומה-זה בריכוז הרוחני, המבוקש בעצמיותה של התורה, יש למצוא ולהחיות את קשר עניינה בכל עסקי חיובנו, וכמבואר ביחוד בפרק קטן-הכמות וגדול-האיכות "בד"ד" שבמוסר-אביך, ועל אחת כמה וכמה בשיכות הקבלתם של ספר התורה וערך ארץ-ישראל לקביעת קדושת הדורות כדראב"ח נדרים כ'ב: ונבון יוסיף לקח, וליתרון הכשר הפסח יזכה אחיו עמו.
אור הישועה שהגדיל להתנוצץ עם כניסת החודש הראשון לשנה, יוסיף וילך מהיום הראשון עד נכון כל היום אשר יוודע ויראה למלוא חסנה בשלמות התקומה והגאולה.
וכל כפלי הברכות, כמאמרן בתורה, באמיתת חיבה ויקר מלב ונפש.
צבי יהודה הכהן קוק
במשעולי עציון 