מכתב להדסה, כ"ב ניסן תש"ד – לאחרי הפסח

ב"ה כ"ב ניסן תש"ד                              הדסה יקירתי שלום רב לך!

כבר החג חלף עבר, שוב אני נכנס לחולין הגדול, על אף שאין הבדל כאן ניכר מאוד, בכל זאת מצא לי כאן אחד להגיד לפני רגעים מספר: "קודם הילדים ואחר כך האישה", אבל ידעתי לכלכל את חובותיי, וגם הלילה אכתוב… האנשים מפריעים במקצת, אבל אין ברירה. […] הספקתי החג לנוח טוב ולקרוא הרבה, ספר אחרי ספר, ועיתונים וחוברות, והימים עברו לפי חשבון הדפים, כל הזמן חיכיתי לתשובה על המכתבים, לפי החשבון לא יכול היה להיות שום דבר, אבל החפץ העז לקבלני דואר דחפני להוציא את מכתביך האחרונים, ולסנן מילה במילה, ולרקום את מסכת חייך באחרונה, לולא היה מאוחר הייתי גם טווה, שוזר את חוט המחשבות הרבות. בחדרים שקט, ואפשר באמת כאן לשכוח את הכל, ובאמת השתחררתי מכל רוח הקסרקטין לשעות ספורות, וצללתי בתהום העבר וההווה, בכדי לנחש את ביאת העתיד. […] כאן אצל הרב קוראים לי "משוגע", חוזר בלילה מאוחר, ורק אז מתיישב לכתוב, עובד כל היום וקורא הרבה: "משוגע"! כן שוב משוגע, כמו אז בלכתי אחרי הצאן בחורשת גבעת עדה, בלקטי פרחי סתיו… כי יש פרחי נפשות צעירות כאן בגטו הזה, כי יש כאן שרידים לגזע עתיק ובריא, ואני שותה בצמא את חייו, ומקשיב להתעוררות חייו, כה נחמדים כאן אחדים מהילדים.

אגב, יצאתי אתמול העירה קצת להיפגש בחיי העיר, קרה לי להיפגש עם הקרירות של ההווי ומחיוורון החיים של בית הכנסת, ובעיקר מטמטום הלבבות, שילדים קטנים לא מוצלים ממנו.

בעומדי בבית הכנסת ניגש אלי ילד בן 5-6 ושאל אותי אם ידוע לי מי מתפלל הערב? כמובן שאלתי אותו: למה הוא שואל זאת? תשובתו הייתה: שהוא רוצה לדעת אם החזן ישיר הערב? אני לא אוהב את התפילה, רק את שירת החזן, כששאלתיו אם הוא לומד בבית הספר? ענה לי: שהוא מתחנך בבית ספר של "עובדים" ושם לא אדוקים, "גם אני לא חושב להיות "אדוק" – פלא אם ילדים קטנים נעקרים מאתנו, כאן שאלת החירות ביסודות הנפש נוגעת, הרהרתי הרבה על המציאות הזאת, על הפסיכיקה של הילדים, שבאים לשמוע את הניגון, ולא "חושבים להתפלל". בערב הייתי בתערוכת: שטרוק, בודקו, ושטיינהרט. רציתי לקנות איזו יצירה עבור הקבוצה, לדאבוני לא היה לי כסף, יצירה של אמן בעד 80-200 לא"י, זול זול בשוק היצירה.

[…] אני אשתדל לבוא, אם ירצה השם, במוצאי חג, לכל הפחות בערב להיפגש עם הקרובים ואיתך. אולי אצליח? […] עוד מעט השמירה מתקרבת, יש לי עוד איזה שעות לישון, ולכן סלחי בעד הכתב המשובש במובנו העגנוני.

חג שמח ומבורך, חג חירות מתוך העצב ומתוך העול הקשה, מול חורבות הגולה והרג עמנו, בצער עולם ובצער משפחתי נזקקה, כי ישוב אדם לטובו והעולם לשלומו, ואנו נבנה את ביתנו בהרי ירושלים כבימי קדם, נכשיר את עצמנו לעלות ולהעפיל, לבנות ולנטוע, זה בערך הדבר המוטל עלינו בעת מצוקות קשות ורבות, נהיה שמחים ורעננים כמו האביב, מזוקקים וקווים כמו החופש והחירות. ייתן לנו ה' לזכות בשוב העולם למנוחת יצירה ותחייה, ולנו יקרה להגשים את חובותינו ורצוננו החמים.

ד"ש לכל הקרובים והמכרים. שלך הצופה לגאולה ואביב של העם, הארץ והאדם. שאול

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s