אגרת לשבת – פרשת אחרי-מות

ב"ה כ"ג ניסן פר' "אחרי-מות"   תש"ג     28.4.43                 הדסה היקרה!

איגרת לשבת

הנני בלשכת הפועל המזרחי בעיר, באתי בכדי שאוכל לכתוב את הדפים האלה, במחנה אין לי אור, עוד מעט ויחשיך, חשבתי שאוכל להגיע הביתה, אבל העניינים הסתדרו כך שלא אפשר.

שמעתי במקצת על הנשמע בקבוצה, אני בכל אופן צמא לראותך, בכדי לשוחח על התפתחות המאורעות הקרובים, אכן עדיין הנני קרוב לך קרבת מקום וקרבת מצב, לכן טוב שכל זמן שההזדמנות בידי לשוחח קצת אתך.

יום אחרי יום החיים כרגיל נגררים, או עוברים בקצב מהיר, הכל לפי הרוח השוררת בחברה ובעצמך, אבל געגועי בעל לאשתו וכיסופי רעות בין אוהבים מלווים כל יום וכל לילה ומה דואב לבי על כל ערב שניתן לשהות קצת בקרבתך ואני כאן…

זה שלושה חודשים כמעט הנני חושב בכל עת שנכנסנו בברית הקידושין, בעמדנו על מפתן המשפחה ולו מצוות ותפקידים ואנחנו ידענו, גם אז ידענו היטב, את פרשת ההתלבטות שנכונה לנו. אין להרבות ולהתלונן איננו יחידים כהיום במצב זה, רבים רבים נאבקים או "נאבקות" (אבק) במלחמה האכזרית הזאת, תמיד נחוץ לנו למצוא את האפשרות להיאחז בחיים גם בתנאים הכי קשים, הלוא חפצי חיים בני עמנו, יתכן שפרשה הזאת שחיינו עד היום תקבל יותר צבע, תקבל יותר תוקף, יתכן ש"השלווה" שהייתה איתנו בחיים אלה, המאומצים, כבר מספיק תחלוף לגמרי, יש אפשרות כזאת בסיכויי העתיד. שוב שבת מתקרבת ואמרתי: טוב בערב שבת להיפרד מהעצב והקושי ולפשפש באמתחות הנפש את הדברים המוקדמים ולהכשיר את עצמנו לשכון בחיק הנצחים שבמציאות הכואבת של העולם, טוב שדווקא ברגע זה נדע עבור על צרה פרטית, על וויתור אישי ליגון הכלל, להפסד האנושי הגדול ואם דווקא שם, בשדה המציאות האפורה והאדומה מדם, לנסות בכל זאת לפלס מסילה לטוב ולתקופה. זאת בקצרה מה שיש לי להגיד לך בזה הרגע, זה מלא שיקולים וניסיונות מול אפשרות שקרובה לבוא.

בל נשכח לחסן ולחזק את עצמנו, שנינו נדרשים לזאת, כמו שברגע זה שפתחנו את קשרי החלטה אחרונה ובהתנדבות רבה אמרנו – הן! כן! כך גם עתה נכון שנגיד – כן!

פרץ זה של חיים מלא ספיקות, כן יש דברים שמדברים בחוץ עליהם גבוה, שרחוקים מלהתגשם גם אחרי הניצחון, אבל הכרח לנו ללחום ולכן נקבל את קריאת השעה הקשה ונלך אנו שנינו בבחינת הליכה בחיים, הנה את כאן הולכת – – – ביום בחופי הארץ ומחר אי שם…

אחד אתנו הכל, כל העצבת שהתאספה במשך השנים האלה, כל הדמעות שליוו את הימים ואת הלילות ותקוות אחרונות להציל משהו, ברגע זה רק בגלל חיים, אולי והנני האחרון לבנות עולם חדש על קבריי חללים והם כה רבים יקרה! לא! אני יודע זה אסון קרה בעולם וכל אלה שנפלו לא חייבים בו וגם בדמם זה לא קרבו את שעת השלום.

ידעתי הן ידעתי… קבינטים יחליטו מתי שישקוט העולם, ידעתי שהעמים כבשלום בחדרי הדיפלומטיה, אבל קץ הרשע אולי יתקרב, גם זה נתון בספק, אבל קץ הרשע הגדול הזה בוודאי יבוא. באמונה העמוקה הנני מאמין וה' שהוביל אותי זה רבות בדרכים מסוכנות ישמרנו גם עתה, כך הנני רואה את ערב שבת הזה מתקרב בלבי, גם קדושה והתמסרות של קודש, של שבת, נחוצה במצבנו זה. אולי הרביתי לכתוב ולרמוז? ואולי לא טוב עשיתי? יש ספק כזה , אבל חלש מכדי להשתיק את הרגש החזק של חיים. לחיות משמע לדעת ברור ונכוחה הכל ובכל זאת לא לברוח ודברי מכוונים לצד השני שבשיחה זאת, אינני רוצה שאם השינוי הזה יפריע את חיינו פתאום, לאט לאט בעוד זמן נדבר עליו ודווקא בכדי לא להקשות אלא להקל.

שבת של הבהרה, של אספקלריה, ברורה כמו שפני החגים כך פני החג, אמנם צורך של תיאורים לפנינו, נתפלל, נתפלל ותפילה משמע גם ידיעה, דעת ברגש, ידיעה חושית עמוקה יסודית יונקת עם כל הסכנות הקיימות מכל האש וההרג ומכל התמסרות וקדושת השם, כי על ערכים שלמענם חיים יפה להתאבק. שליחות היא עשית הטוב ושליחות היא מיגור הרשע, אמנם רחוק מלהיות ברור ששביל זה מוביל לדרך.

[כאן נגמרת האיגרת – שילה]

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s