אגרת לשבת – פרשת בהר

ב"ה ז' אייר תש"ג                       שבת שלוםהדסה היקרה!

ברוך השם שטלטלני שוב קצת למנוחה. מנורה, ספסל ושקט – מה עוד? יש ספר פתוח, ספר שבתנו. הבה נקראנו שוב ביתר דיוק והעתקה. ברוך הוא שהנחילנו מטובו ונתן לנו את ערבי המנוחה בסערת עולם נוראה, כך ברכתי הפעם בלב בבא שעת המכתב.

השבת פרשת "בהר", מסופר בה על שמיטה ועל יובל, שבת הארץ ושבת העמל, עוד ארוכה הדרך עד שנבין את תוכן השביעית, צורת חיים נאה בנויה כחשבון מתמטי מופלא בהר – אכן זה שיא המצווה שבמדינת העבודה והיצירה העברית. דיני עבדים ודיני רכוש, "וקידשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור בארץ לכל יושביה, יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו", ובסוף הפרשה "את שבתותי תשמורו ואת מקדשי תראו אני ה'". היוצא לצבא כאילו יוצא ליובל ולשמיטה, עוזב את עמלו, את סדנת יצירתו, את ביתו, ולכן יפה לשוב לו מדי שבת בשבתו אל ביתו – אליך. את השבתות האלה שמרתי היטב בהר של הימים, בשיא המאמץ – השבת ואת.

חזרתי מוקדם לעבודה, מפרדס חנה ליווני עיני ילדים תמימות של ילדי בית הספר, שנסעו לראות את העמק ואת הגליל. הרבה רחשים קמו בי וזיכרונות למכביר, כאילו רצו להתגאות בחייל העברי המשיכו כל הזמן בשירים על גבורה, מולדת וגאולה. ידידים רכים ילדים! אני מתכונן לימים שיבואו לנו, נחדש שוב את המסורת של לימוד שיתופי, נקדיש את התקופה הקרובה לרכישת ערכים חדשים כמות שרכשנו לנו יחד עד כה. חודשים הבאים עבורך הלוא כניסה לעבודה מכבידה ומאמצת, טוב קצת להרגיע את העצבים בקצת שכחה, בקצת התעניינות בשדה הרוח. מעתה נהיה יותר קשורים בזמן הפנוי, מכיוון שגם לך יהיו רגעים מעטים בכדי שנוכל להשתחרר מהאחריות שעבודת המחסן מטילה עליך. אני חושב שתמסרי לי על הכל, כמוֹת שאני לך בזמן האחרון. יש בעבודה הזאת בקבוצה קשיים, וטוב שתמצאי לך זמן לשוחח עליה איתי. אני באחרונה מתקן את החוסר הזה שלא ידעתי אותו בהתחלה. יש דברים פעוטים שבחיי יום יום לא "עושים רושם", אבל הם מאבני היסוד בחיים, ויפה לדעת לברר ולהחזיק את שיווי משקל לשלוט על העצבים ולכבוש את המרי.

דבר חשוב, אחד היסודות החלשים והבלתי ניתנים לתיקון מהיר במשטר הנוכחי של הקיבוץ. כל הבעיה הזאת מונחת על כפות מאוזניים של שיתוף האדם, עם נטיעתו האדם, עם סבך החולשות וטעמו הפרטי במתכונת הכלל, במשטר היבש והמכאני היוכל להיות שבע? הירגיש כמו בביתו? היסכים בתוכו לחיות כה תמיד? האם זאת היא מידת הדרך והשיוויון? אלה הן שאלות וישנן רבות, הנה מופיע לפנינו בעיה חדשה של פועל בעל תרבות עם רמה נמוכה של חיים, זה מאוד לא משמח.

בכל אופן לפניך שדה שבו קשיים וזהירות נחוצה לך והתמסרות. אני רוצה להיות לעוזר בכל שתלכי. כתבי לי על הכל במקרה של העדרי.

אני מתכונן כמובן לבוא, יתכן עוד שאבוא להדלקת הנרות, זה מוטל בספק גדול עדיין.

לשעת ההדלקה.

מול פני הנרות רצון קידוש עז ותפלה, כי בלב פנימה צוו.

אור פרוש בפינה קדושה של הבית יכולים רק מהנשמה,

כי בא אור בא מהנפש.

ובבית רגשי מנוחה מעורבים בצפייה בערב – ההדלקה

מתי נדליק פתיל ביתנו?

תפילה על הגשמת ייעוד המשפחה בבוא מועד המנוחה.

כל יום חזרה היא, כל לילה זעקה בספר התפילה.

בבוא שבתנו שעת ההשגחה איה?

מתדפק על הנפש צוו גורל אומה.

הורגים את עמנו רודפים ורוצחים – ואנו?

דלקי שלהבת התקווה קרובה להתגשם.

מערבי בדידות ופרידה ממחנה המגן למחנה העמל,

גשר השבת גשרנו, הנה המעבר על התהום.

הייתה שעתנו קדושה – הננו מתקדשים לקבלת המצווה.

שבת אורה מלבבת בשמחת המעשה הקדוש של צוו הפריה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s