מכתב מהבריגדה לחברי כפר עציון

Pal. 17286 Rozenberg

D" Cas. Jeuish 2.Bn".

Poil.Regt. N.E.F.

אי-שם… ב"ה י' אדר ב' תש"ג                 17.3.43

                                                     לאחי הנוטעים שלום!

אם לא מקרה הוא השַי, כי אם מתנת גורל שה' זימן לנו במתכוננים בנכר, תרשו לי הפעם (כך הפעם!) להאריך קצת בכתב, גם הגדה של נטיעות נולד לנו בנס, הן ימים ולילות שקלנו את "כדאיות" ההליכה להר וכך בנס ממש הוכרע הדבר ונס הוא שמשב ההתנדבות של חברינו שהם בעלי השי כרגע עורר במחנה את החלוציות, תכנו רוחו הם בלבד יקרים לנו. כאן בצייה באין-סופית חשוף העולם על כל פגעיו, כאן כל ידיעה מהתופת מזדעזעת עד היסוד, ובקבלנו את מגילתכם רחש של חדווה צץ בתוכנו. "הם לחורבן ולאבדון ואנו לנטיעות ולבנין", כאילו תשובה נתתם לשאלות המטרידות את החבר החייל בעמדו לפני מבחנים גורליים, בהתקרבו לקווי האש והחזית, כאילו קראתם דרור לאהבתו נטולת המימוש, במעשיכם נתן פורקן לחפצו לבנות הוא עצמו בדמו ובמרצו, חיזקתם את אמונתו בגאולת הארץ והעם, כי ידענו שלא רק שתילים שתלתם, כי בעיקר חיים יצרתם, דומה זמן הנטיעות לתחיית-המתים ולהתחדשות החיים. אנו שנמלטנו במקרה ממעגל ההשמדה הננו שליחים להחיות את רצונם של המושמדים. העץ הוא ביטוי לנצחי שבעלום, לעובר מדור לדור, שתילים נטועים באדמת הארץ – הגשמת נפשם של קדושינו ובנו נטיעתם חדווה כפולה, כי אין דומה שמחה סתם לשמחה ביתית, ואם גם עינינו פנויות לכל בית ישראל יש משהו מיוחד כשהדבר קרוב לנפשך וללבך על ידי שליחות שקבלת והלכת לשמה. חייב כל עברי בגאולת הארץ, וחייב כל עברי לעמוד על נפש האומה. שניהם, הלוחם והנוטע הזדמנו בבית אחד, מה טוב לנו שזכינו לכך! יפה עשיתם שלמדתם ממגילת אסתר על צורך של שליחת ספרים, של דברי שלום ואמת, הן כאלה דברי המגילה של שלום, שלמה ויהושע [חברי כפר עציון]. תפילה היא, מחול וצקון לחש לגורל טוב, לנחמה ולהשתרשות. אכן מגילות הן חיינו.

מגילת הנטיעה

"בעשרים וששה בשבט, ה' אלפים תש"ד, בשנה החמישית למלחמת העולם השנייה, בגמר שנה אחת לעלייתנו למקום ניגשים אנו, חברי "קבוצת אברהם" של הפועל המזרחי, לנטוע עצי פרי ועצי יער בכפר עציון, לקיים את צו התורה : "כי תבואו אל הארץ ונטעתם". "לא תהו בראה, לשבת יצרה". בזמן שנחלי דם של אחינו המעונים נשפכים כמים והעולם מתבוסס בדמיו הגענו הלום כדי לבנות ולנטוע ולהכות שרשים עמוקים בהרי יהודה. כי מנטיעות אלו פתח חדש לגאולתנו ולפדות נפשנו. תלושים היינו בגולה והתלישות הייתה המחלה האיומה של עמנו בנכר. לשורשיות אנו זקוקים, לאחיזה איתנה באדמת המולדת. זאת העבודה שאנו עושים במקום הזה. העצים האלה שאנו נוטעים היום לסמל יהיו לנו. סמל דרכנו כחלוצי האומה, אות ברית עם אדמת המולדת. "כי האדם עץ השדה". השורשים העמוקים של העצים יזכירו לנו את חובתנו להיות דבוקים בעולם המעשה, בבנין, בנטיעה מעבודה. הענפים הגבוהים שיתרוממו אל על יעוררו אותנו כלפי מעלה, לדעת את קוננו ולשאוף תמיד לשלימות מוסרית ולקדושת החיים. זאת הדרך של אבותינו הקדמונים וזו דרכנו כחלוצי תורה ועבודה. מלפני אלפיים שנה היו ההרים מסביב הומים מרננת העצים ומצהלת החיים. היום הם עומדים קרחים בשממותם. עם עלייתנו לכפר עציון נשבענו: לא ננוח ולא נשקוט עד כי נגול את חרפת השממה מעל פני ההרים ועד כי נכסה אותם במעטה עצי פרי ועצי יער אשר ירננו את שירת התחייה, לקיים מה שנאמר: ואתם, הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל… ונעבדתם ונזרעתם. והרביתי עליכם אדם, כל בית ישראל כלה, ונושבו הערים והחרבות תבנינה. (יחזקאל ל"ו, 10-8) ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

מחר י"א אדר וזכרו של טרומפלדור מעלה לפנינו את חובת הכיבוש והעמידה, חְיוּ וניטעו, צרפו את המגילות בעמדכם על ההר, את רוחו של מרדכי המסרב להיכנע, ואת עמידתם של בני תל-חי שסירבו להיסוג, אכן בין הפור והפלא דרכנו נמשכת, בידינו הוא להפוך את הפור לפלא וחלילה גם להיפך.

אין ברצוני לחשוב כרגע מי הפסיק את הקשרים בינינו? מצווה היא ולכן נכון לעשותה, כשידיעות טורפות כל זיק של שמחה וממררות את ימינו, הלוא המביא מעט צרי למכה יבורך. השפעת גומלין בקשר הזה שבין

הקבוצה לחברים בצבא, וי לנו אם החיים יחסרו את מתח החזית ואת קדושת ההתנדבות, ורע אם החייל יישאר בלי עורף שיחזקהו ויקל עליו ללכת ללחום, ואם יצליח ויותן לו גם לחזור לשלום ולעמל. ידענו שהבית ניתן לפגיעות המתמידות מבשורות הזוועה, ולכן הננו תמיד חשים להעמידו על משמעות הצבא הלוחם, עצוב אמנם וקשה, אבל חובה היא חובה קדושה, לא ניתן להקל עליכם בהשתתפות ממש בידיים עמלות ובלב מסור הנה עידוד-מה תמצאו, אולי, במעשינו אנו הקולעים למרכז הרעה והרצח? ביישובו של הגדוד יש לכם נטיעות חיות, שתילים הם ממשתלת הבית והתנועה, וביום כשפנים אל פנים יפגשו באויב גם נקמתכם וזעמכם יוציאו לפועל. האמינו כי קרוב יום השילום, ורב חלקנו בין הנוקמים […] הננו מתכוננים לחגיגת פורים, יש לנו בית-כנסת הנודד אתנו, וגם בנכר לא אזלו לומדים ותלמידים מתמידים ושוקדים, הנה גם כרגע, בכתבי, עוסקים מסביב בקישוט החדר, בכתיבת עיתון היתולי, ובהכנת תפריט לסעודה. "כשנכנס אדר מרבים שמחה" – יש קושי הפעם, קושי רב, כי עדיין המן חי ומשמיד, הגם אדר זה מרבים בשמחה? הן! עונה כאן הכל מסביב ושאסור לוותר עליו, לכן החלצו גם אתם התחזקו וקוו, עוד יש יום והפור של פורענות יהפך לפלא של גאולה ושחרור, ואם יד ה' תרשה נחזור לחזק את שורותיכם כבימים כתיקונם. תפילתנו תפילתכם "ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע" "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".

חג פורים שמח לכלכם וילדכם. חזקו ונתחזקה. שאול