ליום כיפור – מכתב להדסה

ב"ה כ"ה אלול תש"ב                                 7.9.42

                                                         הדסה היקרה שלום!

הנה מתקרב החג, אין צורך לספר לך על המונע ממני לבא, הרבה פעמים כתבתי לך על התאפקות ושליטה, על רגשות, הפעם בכל האופן אינני יכול בלב שלם הגיד זאת, עבורי זה הרבה יותר קשה, כי חוץ אי יכולתי להשתתף אתכם בקבלת השנה – האפשרות לקיים הנחוץ בימים אלו כמעט לא קיימת, ובגמר שנה ארורה כזו יש צורך להתפלל הרבה. מזכיר אני לי את תפילת היהודים בפולניה הדהויה, האימה התהלכה בגאות ברחוב והאנשים שחוחים וכפופים, בעיניהם פחד מוות, אבל ברגע שבעל התפילה פתח את פיו – התפרצו כולם בצעקה מרה ושכחו לגמרי את הסכנה האורבת להם, להתפרצות כזאת אנו זקוקים. הנך זוכרת את בקשתו של המשורר – "הכי בי כמשה בסלע" זה בשיר ובשירו של אחד.

האדם הקדמון והפראי מגיב על קורות אותו באופן ישר, בלי פלפולים, בלי סיבוכים, הוא הרבה יותר ישר מהאדם "התרבותי" של ימינו. אין פלא שהמזרח כה מתנגד בעקשנות לרוח במערב, הלוא טיגורה [סופר הודי] יוכיח שיש יתרון לנפש המזרחית, היא עשירה, היא עמוקה, והוא מתפלל כה הרבה. הופעתה של החסידות הבריקה את חיינו ועד היום כל גילוי של עושרנו הפנימי, של הנפש "הקבצנית השמחה", מעלה אותנו. אם התנועה החלוצית הולידה דבר מה חדש? אז רק בשילוב שני המקורות האלה המזרח ובזה אופיינו הקדמוני ומה שירשה מהחסידות.

הרבה פעמים אנו נתקלים בסתירות של מנטאליות שונה בתוכנו, מצד אחד ה"אירופי" המחפש טעם בכל דבר וכל תרבותו היא כמו מגדל הבנוי על אפס, שכל רוח מצוי משנה את "מצב רוחה", ומצד השני הבריא שבנו שרידי המזרח, החולם ומתפלל, ההולך עם ה'.

לא אאריך יותר בהגייה ובמחשבה, אין השעה פנויה לזה, הביני שזה אונס עבורי, אף לא הסכמתי לקיצורים ובאחרונה זה מתחיל ללכת כמו האופנה והסיפורת, קיצורים וקיצורים.

חביבה! מה הננו יכולים להתלונן על חיינו, עוד רבות נתנסה, אכן שבעים אנו מרי בעולם מתקרפק מטה,

כהיום עדיין סבלנות נחוצה, נישא בכבוד את חיינו אם גם לא לכבודנו הם, כי מי מאתנו לא נהנה מבית המטבחיים הגדול שיוצר כל רגע כמויות בשר עבור השטן? ומי יודע כמה קונים את שלוותם במיתת בניהם ובהריגת קרוביהם? ואנו נהלך שלובים בבית הקברות הצומח ולא נרגיש שרעל ממית אנו נושמים? השקספירולוגיה של ימינו הרבה יותר עצובה, זה לא "המלט", לא הסוחר היהודי המושפל וגם לא "ליר", זה כל אחד כאן דמות במשחק, דמות טראגית שטראגיותה בזה שאינה מקיפה את חייה שיש לה אשליות, בכלל הלכה: משנים לשערי העצב, אין בזה משום ירידה, אבל לא ידעה להתפלל, לא יכולה ללדת, אף דמעה אחת כנה על פרשת דרכיה, ריננה על עצב פלפלה, אבל חייה נשארו מושחתים. הפסיחה על הסעיפים אופיינית לה, אף דמות אחת מוסרית לא קמה בה, בעד מנת ההנאה מכרה את כל הרוח, בעד פרסום וכבוד את המצפון. השיבה אל הפשטות, אל הטהרה, רק בכמה מאישיותיה באה לביטוי, ואצלנו היה אחד גדול שכל יצירתו אומרת אור, זה היה "הרב" (הרב קוק זצ"ל). בחושבי על החגים, על התפילה ועל הלימוד דמותו מרחפת לפני, זקוקים אנו הרבה לגאולה פנימית, פיתוח הרגש, עד כדי חופש גמור במלאנו חובות דתיים.

ידעת מתמיד שאני תופס הכי מעט מקום במחשבותיי ובכלל מוזר לי לפעמים המקום שתופס "בן אדם" כהיום, אבק, אפר… וככה גרגירים, גרגרים הנני בא, פה משדי הרג ושם מנסתרי נפש. חשוב כך שעדיין לא אמרתי גומר לרוח בימינו הקטלניים, ולכן הנני שומר את קשרינו העמוק שמוביל אותנו מיני דרכים לחזית האנושית ובוחן ומעמיק, מפרה ומוליד, משקיט עושה את הגבתו לפנימיות, לרוממה ונשגבה.

שנה טובה לך. תהי זאת פרידתנו האחרונה לגלות רוחנו הסופי לפני עלות השחר לחופש ולאור, תגמר השחיטה ושוב ניתן את כוחותינו ליצירה, לאהבה ולשלום.

תביני לבד שעליך לכל הפחות להיות שמחה, חג בכל אופן הוא ואל תוסיפי דאוג, אני מקווה שנצום ביחד, כתבי לי בכל זאת. ברכות ואיחולים מקרב הלב. שלך. שאול

ב"ה מוצאי יום כיפור תש"ג. חיפה                      21.9.42   הדסה היקרה שלום!

גמר חתימה טובה ושלימה. ימי שלום ותשלום לנו בעד היותנו מרוחקים (מרחק 40 ק"מ), הנך בוודאי מתארת לך את "החג" שביליתי בלעדיך, אולם דווקא זה הוסיף טעם, ברגעים אלה היה לי סיפוק (אמנם מר כל העניין) שהננו מרוקמים בקושי ובסבל התקופה והאומה. איך התפללת? האם היה לך קשה לצום? בוודאי התפללת הרבה מאוד יקירה. היי סבלנית, אגב אני מתוח, מכיוון שבאחרונה כה לא יוצא לי להתראות אתך. אין צורך לדרוש על החג ועל מובנו העכשווי, לנו יש להתוות המחרת דרך ובימים אלו דיני נפשות נקבעים, ייתן ה' שדרכינו תהיי אף קשה, אבל ברוכה שלמה ומאושרת, והיה ונישא את תפקידנו וחובתנו ברמה, ותהי המנוחה שרויה בפינתנו, זה מבוקשי ברגע זה לפני לכתי לישון.

מה רבה תשוקתי ללחוץ אותך עתה! מה עז רצוני לברך אותך, כי מה ומי אם לא אני ואת? הנני מרחוק קצת, אבל את מלווה אותי בכל רגע, היי ברוכה! לא אספור, כדי כל את טבענו טוב לדעת ולהרגיש לא נפרדנו, אנו באמת נפגשנו – אנו נפגשים!

לילה טוב ושנה טובה! מקרב הלב. בנאמנות ואהבה. שלך. שאול

 

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s