לירצייט של הרב נריה

לראש הגבעה

מפירורי אורות "הרב"

לתלמידו נריה

מאי-שם בנכר

בקול נפעם

אמרתי אעלה לראש הגבעה

מאי-שם במדבר לכפר-הרואה

לשדות הקמה המשתרעים במרחב

בין תכול הים וחול הזהב.

 

אשא תפילה לעמל חרד

לטפוחי מסירות וחזון לוהט.

אמנה ליקיצה-פלאית שבבית הישיבה

ולדמעות רזיות של מורה וידיד.

 

"כי רז נפלא הוא כל אדם מאמין.

כל מי שזורע אורות בשכול

כל מי שמעמיק אהוב וחתור

וזוכר את אותות הגילוי שבתמול.

 

"כי יתום דורנו, נבוך וכושל

כי נאלמנו בעלפון המשבר.

– אשרי המוביל, נתיבה מפלס.

– אשרי המקומם קומת ישראל.

*

שלום לך המורה! שלום הרבי!

אספר לך קטעים מדרכי הארוכה

דרך דור נולד ביגונים

וסלח אם אפסח על תמולים.

 

על רזי אור בציה החשופה

על קשב הדקל המתנשא בדממה

על הלמות הגורל ואותות הכיוון

על דרך ההדלקה של תפילות ורינון.

 

מהבית הן התחלת, מפגישה בסתיו.

בעיירה פיזרת מ"משנת הרב"

נדלקו אורות רבים בלבבות זכים רכים

ומאז הם דולקים בדרכים גבולות והסגרים . . .

 

רמז מה הגיעני מיצחק שלנו

הוי גדל אחי בתופת, הוי גדל עד נס נשגב

"הוא הוביל אותי ולא רצה לעבור . . .

מספר נער נמלט – "הוא חזר לתפקידו"

 

"יש לשמור במצור על אור הודלק לאות.

"יש סוללות התקן, אש נוקמת לא הרפות

"יש עם חושך התגושש

"יש עקידה לעלות – – –

 

והוא עולה, יצחק, ומתעלה במאבק

הוא יודע, זה רק שלב, גילוי בודד של אור "הרב"

אי שם חולל העם "מאמץ חיים עילאי"

כדברך הרבי.

 

*

 

"הענות והתוחלת דבוקים בדרכנו

ה"חורף" קשה מאוד ומציק ל"משפחה"

אני קוראת את ז'ן כריסטוף

ול"אביב" עורגת . . ."

 

כך אחות בגרה בקושי ובשלה וודאי

מכתיבה ביגון את תורת הדווי

ודמעה חמה רותחת במילים ההם:

"אני עולה בגניבה על קבר-אם . . ."

 

יפה שמה – איך שכחת זה התום?

זה הלב שופע חום?

גם אבא צירף: "שלום" מחריד וטראגי

אבא, אבא! – רבי!- – – –

– – – – – – – – – – – – – – – – –

 

וי לנו כי יותמנו ואודים נותרנו.

ואולי לבד קצרנו (לפני עלות-הכורת)

בלי רחם את תפארת היותנו?

הן מחקנו ותקננו את דתנו?

 

חדים סכיני ההרהורים ידעתי:

מליצים ימתיקו סוד

לקדושים ירבו סגוד

ירדימונו בקינות בלי אות.

 

ויש אותות נשגבים בגלגל המוראות

אותות תחיה שלמה

מכל המדורות

תורת המדורות.

 

*

 

הוי, הרבי, אל תבכה בָּכֹה.

יש דמעות כדם קדושים

כדם יסודי שבעורקים

– איך למודי הקושי לא יצפו לשילומים?

–        ד –

נותקה מסלע האלם – מילתי הדלה

לקול קולך הרבי

אני עולה לראש הגבעה

שאול יקר, שריד ביתי.

 

לא גרפתי הוד ממוות

לא בקשתי חרב מרד

לא פקפקתי באחים

אזכרם מתים חיים.

 

הם בטחו בחיי קודש

כי תורת-חיים אותם גִדְלָה

בכור ההיתוך של חבלים.

– לאט לכם הפוחזים!

 

דִפְקוּ, דִפֽקוּ על חטא, הן אמרתם:

"שקר כזב נצח בחירת ישראל"

קרעו-נא סגור לבכם

סגור הכפירה הפוחזת

 

ותשובה בקשו באמת

בתמצית מצפון אחרונה

הן קטני-דור פתלתול

מול הוד אבות קדושים.

 

"נצח ישראל – אותות תחייה".

"נצח ישראל – ספיחי קדושה".

נצח – ישראל ניצני גבורה".

"נצח – ישראל אורות תשובה".

 

–        ה –

*

אזכור – שיר שבת

"השועל הלֹך" ספרת

השועל הלך לטרוף את ביתי

ואני אחריו… מתנדב בגדוד עברי.

 

 

צאן רעיתי בקבוצה [בקבוצת אברהם] ולקטתי רקפות

אזי אמרו לי: "משוגע" "אדיוט"

"הולך ושר לו כל היום"

מזמורים ייחוד-אהבה לאדמה.

 

גם גנן הייתי פעם

על זה אחריש הפעם

אז למדתי לנטוע כרם

(תלם פתוח ידעתי טרם).

 

כי אין חורשים רגבי מולדת

מבלי לחרוש עמוק בנפש

מבלי הכיר עקבי אבות

חותמות וקשרי דורות.

*

ועוד פלוגה הייתה (מלבד זו שבחדרה)

על המדרגות לפני פיתחה שמש הורידה

ימי כיבוש רבים וקבר חבר חטוף

ברוש בודד לא אמר קדיש ואנחנו בשיר.

 

 

יש עומק פוֹרֶה!

יש קרקע מולדת

יש דור דרוך.

 

אנו אבוקות אורה

צלילי מנגינה קוסמת

ידינו יוצרת בונה ולוחמת

לבנו שומר מסביב לחומה.

 

–        ו –

יש עומק פורה!

יש זורעים בתפילה

מתגשם חזון תחייה.

 

פתחנו תלם נעורים

בעוז הזורעים נעלה

עוד שמשנו יעלה

חזון חיים חרדים

 

יש עומק פורה!

חוף אומה נבחרת

עמל הוד ותפארת.

*

חורש חרש התהלכתי, עת סמדר פשט בכרם

וקציר בגיל רונן בשדות התהלך.

 

אז הדר אדם גיליתי בדמות רעיה זוהרת

נקדשתי רנן ייחוד, התפללתי בלי הרף . . .

 

הן תורתך למדתי ממכתב-דודים

"אם הבית קודש, לב האישה קודש קודשים"

על בהונות אעבורה לא אבוא בו בחולין

הלאה נלכה למדבר הפרא.

 

בית לבנות חלמתי מקום לאור שהצלתי

התרקוד שטן בתווך והטיל מחלה בקודש

רעיה חוליה חלתה לי בודדה בבית

ואני התאבקתי ונפעמתי במדבר.

 

הן תדע את עצב רחל המשוררת

ואת נוגה לִיוֵיך הנאור

"אדם ונבו לו"… "מנגד" "כנרת"

משחפת שיר טהור.

 

–        ז –

אז רז-פלא אֵל שלח "מעברים" אזכורה.

(כה עיוור אדם לנס מתחולל בו כל יום!)

פסיעות שבת דממת נשף – ל"גבעה" אחזורה.

בכריעה נרעף, תפילת דום מוצפים מאור.

 

יד אל נותנת שפע

יד אל חוללת פלא

מדליקה אורות מאופל

אהבה שותלת בנו.

*

אל תזיל דמעות הרבי!

לא דעכו כל הניצוצות

לומדים בדרכים: "חובת הלבבות"

גם בחורבן עולים אורות.

 

יש שעות בבית הכנסת מתכנס המניין

ריח ספיחים עולה מרנין

ונדמה קולות בוקעים:

"יש קשר בין הפזורים!"

מהקומץ המאמין, ממניין החיילים

עד גבעתך הרבי

יש נימים רבים שזורים

–        אורות קודש של דורי.

*

גורל הוא של "עם בדד ישכון"

ללחום לנטור דמו לנקום

להתיר כבלי גולה שעבוד

לקומם אדם בטוב – ייעוד.

 

–        ח-

 

אנחנו באים עולם לצרוף

אנחנו הולכים לפרוץ חומות.

הן דמנו עוד נשפך

ועולם כוזב שותק לשחיטה שוטף.

 

מבלי לדון הרבי

בחורינו "דוחפים קירות"

נכר זה עולב כאוב

צללים מטיל באורות.

לא אאריך יותר הרבי

הן הצנזור יתרגז

יש גם צוו שתיקה פוקד

על לב עברי שמתקומם

*

המשיכו התלם

טיפלו בזית

הכו בסלע

בנו את הבית

 

עוד ישוב עולם לשקוט

עוד יחזור אדם לטוב

שממה לעולם לא תשבות!

 

המשיכו התלם

שמרו בליל

היניקו הילד

חזקו בני חיל

 

ככה לנו ציווה אל

יעוד תחיה לחולל

גאון נצח ישראל.

 

המשיכו התלם מתחו הקו,

בטחו והשרישו

החזון יצוו.

 

לבנות ללחום ולהגן

בחומה לעלות נָדֵב.

 

נמשיכה הדרך

בנכר בבית

אתם תחרשו

אנו בני-חייל.

 

–        ט –

ואתה רבי יקר המנצח על "זרעים"

יתן לך ה' ליצור ממשיכים זורעים.

 

אשריכם העוסקים בסדנת הדור

הזורעים וטומנים גרעיני האמונה

אשריכם הדולים בצמא מהמקרר

מהגבעה לרמה עוד תוביל מסילה.

 

גם אנו נזרע במדבר

נטמן באי-שם ונאלם

זה תפקיד – אור הדלק בנשמות

צר רק כי קטן המשמר.

 

אהיה רסיס טל

קרן – אור ניצל

להדליק נשמות נדכי-פזורות

תפילת גיל, שיר נגוהות.

ל"ג בעומר תש"ד.