מכתב להדסה – י"א מנחם אב תש"ב – 26.7.1942

ב"ה י"א מנחם אב תש"ב   26.7.1942          

                                                                       הדסה יקרה!

כהבטחתי מעשי, אם יש אפשרות בכלל למצוא יתרונות על תנאים עתה תתגשמנה, מתוך רצון לענות לתקופה בה אנו חיים, להושיט עוגן הצלה לכל היקר, כדי לממש ולהצביע על הליכתנו זאת, ויש פעמים שזה הכל בקשרנו, זה מתבטא בבהירות כזאת ומוסיף כוח ומאיר את תאי הנפש באמונה הכי עמוקה שיש ממש עוד למילה הצנומה "אדם", שהתביישנו כבר להזכירה, ואת סלחי הפעם הבלי-מספרי אם העמדתיך לפני בתים ובכל רצוני ריכזתי קרני – האירו!

כן יקרה! מעתה בכלל קשה להגביל בין פגישה ופרידה, כי נודע לנו שהננו מסוגלים בני אדם להיות "יותר מאחד", לשאת עוד מישהו, ואם ככה אין כבר שום פחד בעד "המשחק" שמפריד או מפגיש. דברנו הרבה, ולמעשה דברים שבידינו לעשות בכל חום ולהט רוחנו, בנייה – בניין בית, לא מוזר לי לגמרי, להיפך זה זיק האושר ונחת הכי גדול הצומח ומשגשג בי, כי מה בקשתי? מה אהבתי? לקראתך רק מטרה זאת וקדושה של צירוף נהדר לשלשלות הבניין, תקווה טמירה השמורה מאז איתי הובילה, וזה לא לפעם נועדנו לקצור פרי צירוף תרצי, חיי המשפחה הם ככל עצם הטבע – יצירה נעלה הנתונה לנו, כדי להוסיף השלים, כדי השלם בלי הרף, רבות תלאותינו קצרו עד אפס שווי אדם העברי, השמדת עמנו מרכז חיים לחלק גדול בעולם, כוח עז ואמונה ורצון חיים גדול נחוץ, כדי לאזן את מאזני ההיסטוריה ולחייב המשך, בטח שמתעורר ברגע זה הרצון ונתקבל בהרבה קשיים. הבנתי לך, הבנתי לך אחות! זה ששמור איתי לא אוכל תמיד לפרסם, יש בזה הרבה בעיות, מסתבך הגלגל, מסמיך הכובד וההכרעה כה (ללא אשליות) זעומה, לא יספיק לכתוב. מרוץ הדם חלש, מכדי להספיק תהום הפתרונות, לדלות ולחשוף, אבל מה יוסיף כל זה לך כעת?

בטח הנך בפינה, בצל החברה, עם כל ההתעניינות שמראים לך, לו ידעת כמה הייתי רוצה לא להשאיר את התמונה הזאת זה לא גמורה? לו ניתן…? – הלוא ניתן, כך שואל אני בכל פעם: היש באמת חשיבות בלתי נכנעת לכברת ארץ המבדילה בינינו? ובאמת יתכן להשיב, שבמובן הכי נעלה של דבקות, אין ערך למרחק בזמן, אבל למעשה לחיינו אנו בכל זאת הם קובעים, ומצד השני של השאלה יש להוסיף למעשה השתחררות מהערגון, או הכשרת חיי הנפש לדרגה בלתי-אמצעית נותנים לנו את היתרון על הכל. אני חושב הרבה על מקומך בקבוצה ועל האפשרות הניתנת לך, גם עתה, עוד לפרוש כנפיים קצת ולהרגיש חופש, לנשום לרווחה, כי כה עצורה היא. לפעמים אנו חושבים "מחר" נחיה ונבנה ולא יודעים שחיינו הם תמיד בבחינת מחר, לעתיד לבוא, ולכן אנו שקטים אולי, אבל לא שמחים מימינו אלה. בקשתי לך היא זו בלי הרף: היי ברוכה! היי שמחה! וזה יתכן רק אם תרימי את ראש ותמצאי אפיק חיים הנותן לך סיפוק גם כעת. קראתי בשבועון שיש צורך בהשתלמות בגן, דעתי שתפני, מבלי להסתכל על שום דבר, חוץ מזה אם תרגישי בעצמך את הבהירות הפנימית גם תוכלי לחיות עם האנשים פחות או יותר. שני דברים לכאב: לפנים – להתכווצות, ולחוץ – להתפשטות להעמקה, כן הכואב מבין שכל הסובב כאוב את מלחמת הקיום, ולכן הוא אוהב את הסובב אותו, וכך נהפך הסובל לעוזר, כאבו גואל אחרים, זאת השקפת הגאולה והמשיחיות, ולאהבה תעודה משיחית, כל מסירות בגאולה עצמית קשורה, מי שהשיג אותה נהפך לגואל בזעיר אנפין. אמרתי לך במקצת על העולה במחשבתי אודות כל אפשרות שלא תהיה, אבל עדיין הייתי רוצה לראות אותך, להמשיך באופן כזה באינטנסיביות הפנימית הזאת שאהבתיך שארשתיך.

השתלטי על האימפולסיביות ואז בטח תמצאי עוד את החוט השזור עד היום – חריש בתוך השלף האינדיבידואלי והפרייה חדשה, אדרבה: זיווגינו להוסיף בא יותר תוכן, יותר חיי פנים ומעשה, יותר אור וחג, לא סתם אמרתי שהנך המתאימה במקומי לעריכת נשפים, הרגשתי בך את הטעם הטוב של בת ישראל, בעלת הכרה ויחד עם זה מוכשרת לתת, כיוון שיש בה אוצר של יופי יהודי. לא אספיק כה וכה להגדיר הכל, אם אאריך כאן אקצר שם, ולכן יוצא רק להוציא לך מסקנות והם: שיווי משקל עצמי, התגברות על המצב האישי (שלגמרי כה עלוב), ויחד עם זה המשכת החיים יום-יום ורכישת ידיעות, והכרה תמידית עם החיים ועם אנשים. שמח אני על זה שכה דבוקים היינו ובמשך כה הרבה זמן, הבהרת וקבלת כוח, ועתה שאי בעול בראש מורם, כך נאה לך – את כה נאה! לרונן ולהתרענן לשוש על גיל, כי נאים אנו, כי טוב! להרגיש את התוכן והעושר הזה, תמיד להוסיף יקר ולהרביץ אור, זאת כל התורה. נמוגו חשבונות הזמן והמקום, אנו במרכז, בנצח הזה הנושם עם כיסופי גאולה, כן עמוסים כגמלים, כספינות דורכים בבטחה, בצימאון אדיר קדוש למרחקי נפש הסתומים, לעמקי הנשמה הרדומים, נקומה צמודים ולא נתעצב אף שבאמת עצוב, הוא כה כה בתוכנו שוכן, נשמח שמבינים עוד את מצבנו, על דרך הבנה זו נשמח על שלא טומטמנו, גם לא נתכחש לשאר החיים הנשארים גם עתה בלי שום אור, נתהלך ביניהם בענווה ובהבנה.

זה כעת כמעט בקשתי לך הדסה, מן ההכרח שנתנגד על האשמות, שאולי יש בהן קצת צדק כלפי הסובבים אותנו, נתרומם מעל החולשה, נתחסן, ואז שלוותנו ואושרנו ישפיעו גם עליהם, מתעורר האדם לכל הופעה של אנושיות טהורה ולנו באמת לשאת בטהרה ובאמת. איך עברו עליך הימים המעטים? במה את עובדת? הישנה את הרבה? מה את קוראת? מה בעניין ההתייצבות? אצלי הכל בסדר. שמעת קצת על רחשי נפש שספרתי במשך היותי, מקבל אני הכל העיניים פקוחות ובעיקר עתה הצד האישי אליך המופנה, נותן לי יתרון תנובות בשטח הרוחני, הרבה פעמים אני מתאבק עם הצורך להעלות על הניר את כל זה המטען המוביל שר הזמנים. אתמול דברתי עם דוב [חברו מכפר עציון, שירת עמו בבריגאדה] (זה היה יום כה יפה) על שאלותינו נדלקה פתילה של ערות; אולי נתחיל כבר לעשות, יתכן שאנו מצווים לעשות, עוד תפקיד חשוב ליצור פינה בשביל חברינו וגם נחוץ לעורר את המחנה בפנים, הנה מתבהר שגם בתוך המסגרת הנושאת יש הרבה שאננות והשתמטות, עדיין זה תלוי בהתחלה, כי אם רק נשחיל את החוט יפתח המעיין הסתום, ואולי במילה אחת של צעירים תנוס קצת הזקנה משורותינו. חוץ מדברים חשובים אלה אני מנסה לחשוב על הבאות, כמובן קשה לי להגיד לך דבר ברור, איך נסתדר? מתי? גם אני לא יודע, יבוא יום.

לקחתי איתי כמה ספרים שלא הספקתי לגמור בבית וגם מתכן לי תכניות להמשכת הלימודים, בראש וראשונה: התנ"ך, לימוד יסודי ומעמיק ויחד עם זה העמקת השפה לשורשיותה, חוץ מזה בהזדמנות הקרובה אקנה ספר לאנגלית ואתחיל להיות ג'נטלמן. […]

ממהר אני, כי כולם מסביבי יושבים ומשוחחים בערות ולא יתכן להתבצר לי בשקט, עוד הרבה הרבה אכתובה עד גם שוב נהיה ביחד, צפייתי לא מקשה, אדרבה; להיפך, אין אצלי קדרות, […] יש כובד לחיים אלה, כחמור גרם הננו בדרך, יותר מדי יקר המטען שנרצה להשתחרר, אבל… חבל.

התכונני חביבה אביבה בציר היום, גם לנו להשתתף בתמורות הטבע, זה מוסיף, זה מעמיק, זה מכניס אותך ליקום,  זה כה מלא סוד וכה גדול הנך יושב ושותק. הדר וגאון! ים זה המשתולל וסוער ומנשק את שפתי הארץ, גלי מים עזים המתלחשים והצועקים והצוחקים ומרחק אין גבול – סעי מחשבה! עצובים פני עולם, כה הרבה לנו שם… ועתה מתקרב יום השנה השלישי לפטירת אמנו היקרה, יום ט"ו מנחם אב – איך ננוחם? הפכְתָּ יום גיל לאבל, יום ששון חיי ארץ ועמל בישראל, ליום של עלטה כחולה עצובה – יתמות! (תקראי זה ביומני שחור תחום), ואת לי היי – היי נחמה! בענווה באהבה ובהבנה.

בשלום היי, ברוכה בנשיקה. שלך. שאול

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s