מכתב להדסה. בת-גלים. ג' חשוון תש"ג 14.10.42

ב"ה בת-גלים. ג' חשוון תש"ג                          14.10.42  

                                                                  הדסה שלום!

טוב שיש קצת זמן ואני יכול עשות מסע קטן במכתב, למשל הערב, אינני יודע אם קבלת את מכתבי הקודם, אבל גם בלעדי תבחיני ב"כל מיני" ימים ובעיקר בערבים, עתה הלא קצת חיינו דומים, אף שבטח לך יותר מכל הבחינות קשה. כתבתי הערב מכתב, בו כתבתי על עתידנו ועל חובתנו לאהוב אהדדי, לוותר ואהוב, לאהוב ולסבול, כמובן אין לי לך להזכיר זאת בבטחה, כל יום מזכיר לבד.

הנה חורף מתחיל לחלחל בעצמות ובי "הערבים" ובי השיחות – הַ כמה הלכנו כבר? הסתכלי-נא בעמדות הננו שנינו, את שם ואני פה ובוודאי את פה… ואני שם… ולכן ספרי-נא: מה חייך שם? מה העבודה ומה הזמן שהנך עסוקה? האנשים והעובדים – הערבים והשבתות, הסביבה והתושבים. הגמרת את "המשעול הצר"? כתבי על מחשבותיך, על הערכתך אותו. אני קורא הרבה מאוד, מנסה גם לפעמים לכתוב, היצירה הכי טובה היא בתוך השורות אליך, אינני רוצה להגדיל את חובותיך ולכן הנני לא מרבה לכתוב.

הצלחתי לחזור בקלות, מיום ליום עתה רק אני מסתכל למחר ששוב נהיה יחד, כמובן בעול רתומים כתמיד, עוד מעט אני גומר את ספר "ישעיהו", אני מתעניין באחרונה בספרות הגדוד העברי בשנות המלחמה הקודמת, הרבה דברים ממש חזרה אחורנית ויש פרק מיוחד חדש, ואנו בתוך הפרק החדש כה מעטים, הגידי יקרה: איך עכשיו רצונך להתגייס? המקבל התעוררות שם בתוך השדה? היש לך האפשרות להסתכל לבחורינו המסומנים ולקרוא בפניהם את המלחמה היהודית ואת פרק הגעגועים והשתוקקות לבית, למכתב, לאהובה, לעבודה? אני מדבר כבר על כל זה כאדם מן החוץ, אז באמת אני שוכח את עצמי ומתמלא אהבה לאדם הפשוט, הכואב וסובל.

כתבתי על חובתנו להתקרב, כי תפקיד אחד לנו, נצטופף בנפש, במובן הטוב ביותר, שנותן רחבות ואויר חיות לנשמה. קשה ייחוד אנשים, משפחות ושבטים, אנו מתוך הבנה צריכים לעשות את זה, מתוך אהבתנו החופשית, בלי רדייה, בלי צו ו"חובה". גורל אחד לנו וגם סליחה אחת מתוך אהבתנו ההדדית ותפילה אחת לנו כה חמה על יום המחר ועל היום ממש, ולכן המתפללים נתייחד למניין, לקומץ המשפחה הגדולה. אנו כאן התחלה לכל משפחתנו, יקרה, וכבר מהיום מוכנים אנו על כמה שאנו נוטעים את עצמנו כלפי הכּנים כלפי העיקר. הפעם אני אקצר, בגלל זה שתהיה לך אפשרות לענות, כתבי על הכל, לא אשאל יותר. היי ברוכה וחזקה. באהבת אמת. שאול

 הנה כבר יום רביעי אחרי הצהריים ולכתוב הרי התחלתי שלשום, ככה יומיים עברו לי בכתיבה הזאת לסירוגין, קצת שמירה, קצת כתיבה, מחכה לי עבודה רבה בקשר המסיבה שהחליטו לעשות לחברי התנועה המתגייסים, גם ענייני חג בקבוצה גוזלים את הזמן, אני מעיין בספרים ומחפש תכנית לנשף יפה. אני חושב לבא בקרוב ואז אדבר אתך על הכל, אצל העולים החדשים עדיין לא הייתי, אגש עוד מעט, אולי נוודע משהו? מה שלומך אהובתי? מה בעבודה בקריאה ובלימוד? מה עם האנגלית?

[…] ובסוף הגשם הפסיק, שמש ואור בחוץ, אני ממהר כבר לצאת העירה, ולכן הגמר של הכתיבה נגזר מתוך הכרח אמנם. שבת שלום! שלום לך מקודש מאור מימי התעוררות. באהבה שלך. שאול

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s