19.12.1942, 21.12.1942 – י"ג טבת תש"ג

ב"ה                                     19.12.1942

                                                          הדסה היקרה שלום לך!

[…] כולנו בתוך המאבק הגורלי, בטוחים אנו ומכוונים לגמר ימי הרצח האלה, פשוט ומובן כל זה שמתוך הכרח אנו מפורדים ומפוזרים (בכל המובנים), אוחזים בנשק וממשיכים עבוד. אם לא ימוגר הרע – אז מה נצטער על זה שקרה ואם יבוא היום… אולי אז נוכל להגיד – זכינו!

לעת עתה בין הצרות והדאגות לשמור לנו על ערכי חיים קיימים, בשמירה על ערכים אלה אנו מתחילים את העולם שיקום, כי מאתנו הוא המתחיל ולכן לנו תפקיד להיות מתחילים, אל תיקון מוביל רק המעשה, הכוונה כלפי עצמינו ומעצמינו לאחרים.

יש קשר עמוק וגם פסיכולוגי בין הקורות אותנו ומחוצה-לנו, החשד וההסתגרות משתי סיבות באות, הראשונה בגלל זה שפסה האמונה לאור עולם בוגד ולכן "נשב בבית", שנית האדם רוצה ליהנות ולכן הוא מסוגר בתוך ד' אמותיו ומפקיר את רשות הרבים, בכל האופן שתיהן מתוך אכזבה באות ולכן מובן שכל המאמין לחיוב פניו לחברה. לא סיפק בידי גם הפעם (אף פעם) למצות את השאלות עד היסוד, הזמן דוחק והעיקר שתקבלי את מילותיי בזמן.

כתבי תיכף איך ומתי תבואי? מה העבודה ועד מתי? […] יש לנו ברית דווקא כשאנו מתרוממים מעל כל בחינה וביקורת מתגברים על טעמינו ומוצאים בכל בן-אדם את הנקודה הפנימית, את היופי שבתוכו, תהי מטרתו טיפשית רעה וכו'… וכו'… העיקר מסירותו לה לעבודתו ולכן ורק אז כשאנו מוצאים את האפשרות לחיות ולאהוב את כולם אז השגנו את מבוקשינו, אז בא התיקון. […] היי ברוכה מעומק, שאי ברכות ועוז. אני מחכה לך על כתיבתך. אל תדחי. זה בהכל.

כמה ימים לא יצאתי, בגלל זה שהתנפח לי מרפק של היד השמאלית, עכשיו הכל בסדר. התחלתי קצת לקרוא יחד עם כמה בחורים "שרוצים" וכמעט יום-יום אנו לומדים תנ"ך ושירה עברית, חברה מתחילים לאהוב את הספרות, קונים ספרים ולומדים, קנו השבוע את "פנים אל פנים", זה נפלא.

"ומרחוק רק דמותך ברמה קדושה ניצבת מעלי

ואני עולה ומקריב את שנותיי

ואני עולה ופושט את ידי

– עלי ברמה שפעי מזמור – בת האדמה.

וצצו ועלו בי התפילות לעלות לנגוע בשפתי אין סוף

– הישארי לי זיכרון מכל הנחמד שנחרב

– דורון מעתה ומאז…

בנשיקות ובשיר.  

שלך מאז… מאז… שאול

 

ב"ה י"ג טבת תש"ג            21.12.1942                                                        

                                                              לוז חיי שאי ברכות!

אחות יקרה! תחנון זה עלה זעיר בשלכת הסתיו, פתק דל מני אז ועתה מהיום למחר, הרגשתי צורך לגול אבן מפתח החוויות ולהשחיל את החוט המתפתל בדרך לביתנו.

הלוא יום החתונה כיום הכיפורים נעלה ונורא, מלא חרדה והומה שמחה וכיום הולדת הוא לנו, היצירה מקבלת את תיקונה, מכיוון שדרכי אנוש נצררות (גבר עם אישה) ומתאחדות, תאומי האדם שנתפרדו בקדמת התבל נפגשים יחד ובידם האפשרות ליצור "בית", כעין גן-עדן שגורשו ממנו, אם אדם נולד עם חסרונות אזי החיסרון הגדול – בדידותו ואי יכולתו לשנות טבעו, שהיא נחלת דורות וזמנים. ביום זה של הזדווגות ניתן לו לתקן את החסרונות, ולכן הורים שוקדים על חינוך בתור מטרת חייהם ולמשפחה צוו של ייחוד, של שלום, של מנוחת נפש ואהבה גדולה. כה הרבה פסחנו על מפתני בתינו ועל קשרים הדוקים עם אבות ואמרנו פרקי אבות התורה היקרה ביותר.

רבים המאמרים בתורה ובתלמוד על המשפחה ועל החינוך, השקפת היהדות על הבית נעלה ונשגבה ומקומה של האם כמשכן וכמקדש. טהרת החיים הנוצרים מסבלים ועינויים ומזוקקים באור מטרה גדולה הם יסוד ברוח עמנו, אהבת חיים וביקושם הובילונו דרך צרות ונגישות, ה"כן ירבה…" היה לחידה בעיני העולם וגם כהיום באנו להמשיך דרך זאת. הרס הגולה והשמדת השטן, שכה ממלאה את בתי נפשנו,  מכבידה ומעיקה – הלוא דמינו קפאו מאימת הרצח היקרים בכל ומכל נתונים ליד הפושעת בלי רחם – זאת משא ושאלה בלי פשר ולכן בנחשולי העיתים ובמבוכת הדור כל יום מורעל עם ייאוש קודר, עם אכזבות ועם לבטים.

כתנועה בדור השב לארץ ולעמל אמרנו היות ההולכים נכוחה, המקשרים לשרשרת העבר, בדרך המלך,  בשביל הזהב ראינו הנתיבה ושוב לא מצאנו טוב מבית עברי חדור אמונה, ולהם גאולה, ואימצנו, וחיזקנו כל יתד, כל פינה בינינו, שמטווה חוטים לארג התחייה הישראלית וזה חייב פשטות, בריאות, עקשנות בעקירת החולשות ואמת וצדק, ראינו את ההר שסנה האומה מוצב בשיאו, בכל זאת אמרנו לעלות.

כבני אדם בעולם אחוז להבות, שכל לבנה מלובנת ושרופה נעמדנו בפני יום התקשרותנו, דרכים הצטלבו בשיחות – לא קל לבנות וליצור, הדרמה האנושית גדולה וגבולות הוצבו לאדם ודרכו בין צוקים ותהומות וגורל מעליו, הדרמה האנושית הזכה והכאובה היא לבד בית חינוך לאדם, אין מבטחים ומצודות, לא העושר ולא הקלות, כי אם דרך האמת הפתוחה לציבור, לעם.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s