משעות המנוחה
[…] דורנו בעולם ודורנו בעם וכולנו לא מצאנו מה שעבדנו. כך מתוכנו עלתה האמונה דרך צינורות הגזע והבית, אכן אלה הם אותות המשפחה הישראלית בדורנו. "הבית" לשמור אותו לבנות אותו, כי הוא יסוד היסודות. ולכן מה שיותר עמוקים שורשיו עתידו בטוח, גם בקבוצה עדיין השורשים יונקים בשטח. יש דברים שנהיו לרשות הרבים בזמן שטבעם אינטימי בהחלט. ויש דברים שפוגעים בכלל, שאין להם שום קשר עם המשפחה. לברר את הסולת מהסובין תפקיד קשה, לנו במיוחד צריך להיות ברור שבדברים אלו לא הצבעות ולא החלטות רק האמת שיצרה אותנו היא תקיים שלוותנו להבא, אבל לבד הדברים לא יבואו על תיקונם. לימוד וחיפוש העמקה השלמה, העמדת הבעיות בפני החברה מבחינתם ובעיקר המעשה שבא אחרי המחשבה בתור האמת שבמציאות, רק בטוֹן לבבי וגלוי הננו נכנסים לסבך המשפחה המתחרבת בגולה, ובחורבנה הננו לומדים את הקיום ואת היסוד שבחייה. […] פתרון המהפכה הסוציאלית לא מספיק, ישנו אושר גם לפני האושר טבוע בטבעו, "לא אושר חסר לבני אדם כי אם להיות אלוקיו… את הפסקה הזאת ראוי להשמיע יום יום בקבוצה, לא השבחת המצב היא הסוללת את המסילה, המעשה הטוב, המוסר הוא יסוד התיקון! "בצער אנו נושאים את נפשנו אל דבר שנוכל להעריצו – ואיננו! הנצרות הביאה לעולם את הניגוד שבין רוח ובשר, בין אידיאל וחומר". "אותה הרוח שבאה לשלוט בבשר הפכה קריקטורה בחיינו! "חולים אנו חולים אנושיים…" […] המעשה וראיה מציאותית זאת הוא מוצא ביהדות. ראיית האדם כמו שהוא – בשר ודם שנעצר בדלת ובו באדם האושר קיים, נחוץ רק שלווה נפשית, נחוץ לכבול את היצרים ולא ה"אושר" היא מידת הצלחתנו ותיקוננו, כי אם הטוב גם הוא האושר מותנה באופן וחד מהאדם.
ב"ה י"ג תמוז תש"ג לחברה שלום!
אם גם מכתבי זה לא יוסיף לכם ידיעות מאתנו טוב שאכתבהו, זה חצי חודש כשנפרדנו מכם ומובן שעדיין לא מורגשת העדרכם לנו, המדבר שמם וחם בוער ולוהט, יום חמסין בכיבוש אפילו אפס ואין כלפיו, וסופות חול רבות לנו, ולא אגזים אם אגיד – שלטון החול. עכשיו מסתברת הברכה "וזרעך כחול הים" כמובן שגם כוכבים ישנם, אבל העיניים עייפות מהשרב ומודבקות גם בחול, זה בקיצור לספר על גודל השממה וחייה. לפני צאתנו קבלנו ספר תורה במסדר חגיגי, עדיין לא מצאנו לו מקום. הננו ממשיכים לעמוד איתן על משמרת הדת וקיום התורה, פרצים רבים נראו לנו רק עכשיו, בחינוך דורנו הבא נחוץ ללמוד מהחסרונות הללו, לא די ללמד את הנער, לא די גם ליצור מסגרת דתית, החיים דורשים התנסות אישית ונטייה טבעית בריאה שתמלא את נושאו חדווה וגאות, כי אחרת – אם גם יש לאדם הכרה והוא גם מנסה להגשימה, אין תועלת רבה בחייו, אלא כי קרעים קרעים יקרע. […] עוד הפעם לא אבקש שום דבר מכם, כמובן שהתעניינות ישנה, אבל אין עוד צימאון. […] שלומי טוב וגם עבודתי לא קשה. זה עתה שוב ערב שבת ואתכם הסליחה אם אגמור את מכתבי הקצר. שבת שלום ובורך! בברכה נאמנה. שאול
במשעולי עציון 