ב"ה י'ד אדר ב' צהרי ערב פורים תש"ג
הנה באתי לכמה שעות הביתה, ברצוני היה להשתתף במסיבת חג.
כדרכי מאז רציתי להוסיף נופח מיכולתי לביטוי השעה ובאמת התנפלו עלי – "תסדר מה" ואני נאלץ לאכזב "רק עד צהרים הנני בבית", שוב עלי לברוח.
אין זמן לעמוד על עצם החג, כבר מכתבים כתבתי וגם באתי, זו מבארת על כמה קשור הוא לאדמה ולחברה.
פורים הוא סמל ההצלה והנס, סימן הפדות והגאולה! חג עממי מסורתי, משלוח מנות בין שדרות העם ביטוי לידידות כללית, "עד דלא ידע" אמור והיום אינו כך יודעים. אני הרבה מרי ואין היין משתיקו, לכן נשמח צנוע מעורב בצער על גולה דוויה ומעונה. פורים שמח ומבורך לך ולכולם – אני בורח, השמירה קוראת! גשם גשם ובוץ והאוהל רטוב מפרפר ברוח, כאילו עני רטוב ברחובות, העולם רצוף מאנשים ומגורל, אין שמחה בעיירות הרג הרג שוד!
הלילה אקשיבה להד המסיבה, בחופים אשמור מול הים באור הזרקורים, אולי יעלו ניצני חדווה חרישית? שלום! שלום! – – – ושוב – – – אולי נזכה בפורים הבא לשמוח? אולי…
ב"ה
הדסה היקרה שלום!
מכתבך הגיעני בימים מלאי עבודה והתאמצות ולכן גם מכתבי זה יהיה לא כרגיל. החבילה ששלחו לי מהקבוצה חייבה אותי במכתב חדש ולכן אתך הסליחה.
השאלות שהנך לשמחתי מבארת בבהירות ובפשטות מזמן התבהרו. על הסידורים המעשיים נוכל לדבר בקרוב, קשה לי עכשיו לכתוב על כל הפרטים שבמעשה, על אף שהייתי רוצה מאוד, הנני מתכונן לנסיעתנו לברנדי וזה בוודאי לא ייקח הרבה זמן. אני מרגיש טוב מאוד, כמובן ממשיך בקריאה ולימוד. הייתי גם אצל חברתה של שושנה ב', היא סיפרה לי על היותך אצלה, מסרתי לה דרישת שלום עבורך.
איך אצלכם עם הגשמים? אצלנו לא ירדו הרבה, בכל זאת יש כבר פרחים בסביבה, כלניות מציצות מתוך הירק וגם נרקיסים ישנם, חבל שאינני יכול לשלוח לך מהם, אהבתים מאוד.
אשלח לך משירות ויטמן.
"רגלי ולב שמח אמצאה לי בדרך בת-החופש"
בריא אני וחפשי לפני תבל ומלואה.
לא אושר אבקש עתה: אני האושר
לא אקונן עתה, לא אדחה דבר, לא אבקש דבר,
"דרך המלך אשר אני עובר בה התאמרי אלי: "אל תעזבני?"
עניתי ואמרתי: דרך בת-חופש! לא אפחד לעזבך אך
התאמרי אלי: "אל תעיזה!", אם תעזבני ונעזבת גם אתה?"
התאמרי אלי: אני ערה לעולם! רבים הדורכים עלי
נפשי דבקה בקו אהבתיך.
ואין פרץ ותקלה: הייה אתי!
את לי באור טוב מכל באור עצמי.
את טובה לי מדברי שיר.
הנה אלה השורות מלוות אותי בדרכי בימים ובלילות, מחכה אני להיפגש אתך אחרי כל כך הרבה זמן, במיוחד שהננו עומדים לפני שמחתנו השקטה בחרדה.
מה שלומך? מה שלום עקיבא? הקשה העבודה (הסידור) עליך?
היה טוב שלא תיספרי את הימים, כי אבוא ועוד יותר טוב היה לו יכולת לא לבכות.
הנני מבין את כאבך לשמע ההשמדה האיומה, גם אני מזיל דמעה ובולע אותה, אבל אל ישפיע זה עליך כמו אז ביום הגשם הדולף בעיר, סבלנות על הכול!
אולי מתקרב יום השילומים לכולם וגם לנו העניים העשירים בצער ובאהבה?
מסרי את מכתבי לקבוצה וגם למנחם. את מקופחת? – לא ולא! לא אורך המכתב, רק חומו וקצבו חשובים ושנית גם את בקבוצה ולא נחוץ עוד פעם לחזור.
יהיו הנרות לאות לנו, כי יש יום של ניסים וגבורה ויש גם חשבון ויש פח חתום והוא נמצא גם כיום.
שלום לך באהבה נאורה ובלתי שוקעת. שלך לעד. שאול
במשעולי עציון 