כ"ט אייר תש"ג

ב"ה כ"ט אייר תש"ג                                                 3.6.1943

שלום רב לך הדסה!

רק כרגע דוב מסר לי דרישת שלום ממך, אני יודע כמה שהיית עייפה אתמול, הסדרתם את הארגז? באם קשה הסבר, אזי חכי לי לשבוע הבא. אני מרגיש טוב, האמת שדאגתי לבריאותי בחופש הזה, תודה לאל שהכל עבר.

ובכן שוב החיים הרגילים של שמירה וספרים, ואם ברצונך להגיד אפשר גם שיום ליום לא דומה ושעה לשעה. אינני יודע, אבל תקפוני מראות הרס של הגיטו, נזכרתי בכל, יתכן שזה בגלל בקשתך לספר עליהם. אני אעשה זאת באם רק הזמן ירשוני, גם ביקורי בכפר-עציון קשורים ודבוקים בי מאוד. הלוא כמה פעמים כתבתי לך על "הרשימות", יותר נכון על קשר שרציתי להחזיק עם חיי הציבור, ראיתי בכל פעם שהדברים סובלים שגם המעט שהספקנו להנהיג בחיי חברה והרוח.

היה ברצוני להתחיל לעורר את השאלות האלו, אבל בהמצאי בקבוצה ראיתי את העייפות, את המניעה הפנימית שקשה להלחם בה מרחוק וההתיישבות זקוקה לתשומת לב רבה ואני רואה את מעט הכוחות שישנם לפעולה ואינני יכול לדרוש מאותם האנשים שיתעסקו בשניהם בבת אחת.

בכל האופן, הדברים ממצים בחיינו שווים וברורים, לו יכולתי להיות בבית – הייתי לוקח על עצמי את ביצוע הדבר, הלא יש עכשיו קצת נוער בבית ואפשר לנצל את הכוחות האלה.

עד עתה באופן כללי על המצב המתרשם בימים אלה, בדפי חיי, זאת חזרה יום יומית, הנה נגמרת שנה של שירות, אבל ה"צ" וחג השבועות אשתקד היו כאילו אקורד אחרון בקשריי אלה ושוב החג מתקרב … אגיד לך אין לי זמן לספק את הכל שדרוש ולזה צריך לקרוא ועל עניין אחר לכתוב ומכתב באמצע ושיחה עם מי-שהוא וגם שיעורים הננו מקיימים ועיתון ישנו, זה הכל מחושב לעבודה רגילה. טוב ככה, כשאין זמן, כשדבר אינך מדבר ומתקשר הכל במסכת אחת. אינטנסיביות זאת כמובן נתונה במסגרת של המציאות, שלא מאפשרת להתרחב ביותר ולהעמיק, גם ספרים אין לי בכל השטחים האלה שמופיעים במשך הלימוד. ככה יום ליום מצטבר ובין השיטין של הספר ושל המכתב חצאי דברים לא נתונים להגשמה משמיעים את קולם. חושבים הרבה שהחייל החבר רחוק מחיי הקבוצה, אני בכל האופן בטוח בקשר הדוק נפשי וגופני גם יחד. הננו משתוקקים לעבוד, כל תופעה בטבע ובצומח מזכירים לי תנודות ושינויים בעבודה ובעיבוד, הנני חי את הרגעים האלה בערגה עצומה, ככה לפעמים ניזונים מרגע אחד שעבר ימים ושבועות.

ועכשיו לעבודתך את יקרה, העבודה במחסן בוודאי פשוטה ומובנה, אבל קשורה בדברים עדינים וגסים גם יחד. הנה האדם הפועל בחברה נתון לדיינה, להשקפותיה ולדעותיה ויש שעמדת הציבור ניבנת מדבר העומד בניגוד למצב המשק, או יותר ברור – למצב התקציב. יש והפרט שוכח את חובותיו ורק דורש מהכלל לקבל, לכן הדרישה להגבה נתקלת לפעמים בהתנגדות שגם צודקת במקצת. סוף סוף חיינו דלים. כאן שאלת זהות האינטרסנטית על הפרק, כאילו הקבוצה מתחלקת לאני הדורש ולא מקבל והכלל שלא נותן ולא ממלא את דרישותיו. במצב זה המחסנאית נמצאת כאילו נציגה של הסירוב המשקי. כמובן שגם היא נתונה ביחסים ובסיבות, בין הסדן והפטיש. נחוץ להתגבר על הקושי. יש דברים שמפת הסטרוקטורה הכלכלית שקיימת כהיום במצב המלחמתי ביחס הרווח והתזונה שממכרים את חיי החבר, אבל השאלות לפעמים עומדות בקוו ההתלבטות המלווה אותנו בחיי היום יום. – כי מי הוא הציבור שמרוויח? הזדהות הפרט עם החברה כולה, ההוי הפנימי כמובן דרוש, אבל יש גם וצודק החבר, גם החברה צריכה לחיות לפי המידה הנכונה. השתעבדות לפרִימַתִים משקיים, חומריים, משעבדת אותנו ויוצרת דפרסיה פנימית שהננו לא סובלים, ואז כאילו המגרה הציבורית והסוציאלית מתחילה ללחוץ עלינו עד כדי כך שהיא נהיית לאויב של החבר, הכל עבור המשק, בזמן שהדברים הם הפוכים – המשק עבור האדם.

השבועה פרשת "במדבר" – סופר בה על מחנה ישראל הנודד במדבר שימש רקע לסיפוריו של פרישמן, ספר זה בכלל עשיר בסיפורים מקראיים פשוטים וטבעיים שנפש הילד וגם של המבוגר מקבלת בשלוה אפית. יש בו מאוירת המזרח הצלול והקשוב. שקיפות של טבע העם, חיו ומנהגיו. טבעו נתון לתנודות חייו קשורים עם המצב והארץ. רבות רקמנו במחשבותנו את אגדת המדבר, בני המדבר הלא שמשו לנו כאילו ציוני דרך.

התנועה הציונית ותנועת הנוער במיוחד ראו בה בפרשה המופלאה והטרגית כאחד את חזונה, בכדי לעלות ולהיות עם צריך לעבור ארבעים שנה במדבר. בפרשה הזאת אמנם לא מסופר עצם המעשה רק סידוריו, מסגרתו. השבטים על דגליהם וסידורם הארון והכוהנים. קשה לנו לקרוא בפרשות האלה את הצד הסידורי, מכיוון שהדירה כהיום ריקה ובלתי חשובה, אבל נתבונן-נא לחיי הפראים ונראה כמה חכמה עמוקה והכרת השטח והאקלים יש בחייהם.

יש גם משמעות הזאת למילה- במדבר! שממה! ארץ בלתי ידועה, עזובה ופראית, לוהטת ורחוקה, אין בה מים ואין בה יישוב – שיירות שיירות בקושי עוברים את שטחה בחיים ובארץ כזאת הננו בונים מולדת ובארץ כזאת הננו מפענחים את הקשר העמוק שבינינו, העם והארץ ויש מדבר שבו אבדו מרגלים לפני שנים, בחורים שחרפו נפשם על מזבח התחייה, יש אישים נפלו עייפים בחתרם לישראל הנגאל ולארץ ישראל הקמה.

וכהיום יש קברים חדשים במדבר. חיילי ישראל שם נודדים.

(ש. שלום) אי-שם על גבולות המדבר

חונים חיילי ישראל

הלילה מתוח וזר

הלב מתכוץ ושואל

– החזרו מגלות מנכר

האחים הפזורים בתבל?

– השדות לא נזרעו זה מכבר

הנמוש בידים האל?

ויש מדבר – מדבר ההריגה. בכל התפוצות, בארצות המתורבתות וזה מדבר האדם! ובכן התפתחו החיים והטכניקה נפלאה ורק האדם עדיין מתקשה בכבילַת יצרו הפראי. עדיין הפראות בעצמותינו. אכן פרשת "במדבר" השבוע, גם אנו הולכים למדבר. מראה ההר צחיח ועירום. נפל בגורלנו ללחום בו בישימון. יש אופי מיוחד, אופי של אמונה עמוקה וחזקה להבא להר. לנטוע מוכרחים הסבלנות מאמונה. את המדבר הזה אם נפרה – תגמר פרשת בני המדבר במובנה המצומצם. כך הארץ מראה על החורבן ועל השממה. כך אולי מחר ירמזו עלינו "שרידי העולם שהיה – שריד האדם".

כשנעמדים מול מדבר הלב – רוחש את גודל ועוז הבורא. המאמין האמיתי בורח למדבר, בכדי במרחב הפתוח לקבל את ההשראה, כאן יד אלוהית שולטת בכל. כך ראיתי בכפר עציון את ההרים, את חומת ירושלים המוחרבת. כאן אין עניין לריב יש צורך לעבוד, כוחות ורצון ואמונה.

– דפקו! דפקו על לב ירושלים!

יצאו בשירים

אם בעת זוועות ושואה

יצאנו להרים.

כך מתנגן בי מיום היותי במקום.

פרשת במדבר הגדול והקטן – חוק אחד להם הסבל והיצירה. גם המדבר ייתוקן ויכבש עם יראה האדם הגואל האדם היוצר והעמל.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s