מכתב להדסה מהצור בגוש עציון-ט,י"ז באדר א' תש"ח – תשובת הצופה על מכתב האזעקה

ב"ה   כפר עציון                        י"ז אדר א' תש"ח

 . . . האנשים מדברים כלפני הקץ, כי הם חשים שהוא קרוב.

הזקנים גדלים, העיניים מתעמקות – כיונים כלואות האישונים חומדי החיים. אהה, כמה דם כבר הוקז והפתרון מכאן והלאה.

חובה על כל אחד לרכז את כוחותיו הפנימיים ולהכריח אותו כביכול להתרצות, כי אחרת יכובו אורות שדורות רבים הועלו באהבה.

מכתב האזעקה שנשלח לפרסום ב"הצופה" – נגנז ולא פורסם

תשובת הצופה

 

"הצופה" עיתון יומי                                ב"ה י"ד אדר א' תש"ח

 

לח' שאול רז-רוזנברג . שלום רב !

אחדשה"ט (הפעם, כמובן זה הרבה יותר מ"נוסח") קבל תודתנו על שנענית וכתבת רשימות-הווי מהיפים האלה. וודאי ראית שהרשימות וכן הבלדה על ל"ה הגיבורים-הקדושים נדפסו כבר. השיר "לאלקים ולעצמנו בעמק הברכה, יודפס בגיליון עש"ק הבא. הרשימה האחרונה מסדרת "גחלים לוחשות" נתעכבה מפני החומר האקטואלי.

צר לי מאוד שלא יכולתי למלא בקשתך בדבר פרסום מכתב-האזעקה, לא חלילה מרצון להחניקה, אלא משום מניעת נזק וסכנה שבדבר, לא קל אמנם לעמוד מול שורות כאלו, שבמכתב-הלוואי שלך:

"צריך להזעיק ואני זועק והסותם את פי רק עוזר ללהבות לאחוז בבית ולהתפשט", אבל בטוחני שאילו הכרת את המצב כמוני, אף אתה היית בא לאותה מסקנה, בינתיים כפי שנמסר לי נעשה משהו לשיפור המצב, מכל-מקום מה שנכתב בעיתונות מגיע לידיעת הערבים ושכרה של האזעקה יכול לצאת בהפסד נורא ח" .

אקווה איפוא שלא תדונני לכף-חובה על הגניזה, אף לא עשיתי על דעת עצמי, אלא בהתייעצות עם חברי הוועד הפועל ואם-כי אני חושב שלא תבקש לפרסם את המכתב בדרך-אחרת, הריני מחזירו אליך כבקשתך, לאחר שעשיתי כמה העתקות להעבירן למוסדות.

שלום לך ולכל החברים אשר עמך, ה' ישמרכם וישמרנו ויזכנו לראות בישועה ונחמה .       י. ברנשטיין

 

                                                                                                                                                                                                    ב"ה                              ט' באדר א' תש"ח

הדסה יקירתי שלום רב.

פתאום הודיעו כי שיירה תבוא ואנשים מחכים לי לצאת לעבודה. כל כך יפה היום! אחרי ימי-סערה וסגריר התבהר כמו בתמוז, אי ארץ שיגעונות ופלאים! אני מתאר לי כמה החרידכן שוב עניין טירת צבי [הייתה התקפה על טירת צבי], הפכנו לקוו הראשון, כעת מתאמתת ההנחה, כי כל נקודותינו הנן בספר. בגלל קוצר הזמן אקצר הפעם ואת סלחי-נא על הפתק הזה, אם תהיה הזדמנות אשלח לך את המגבת והצנצנת שבקשת. ובכן היי לי שלום. הקבלת את מכתביי? האם הופיע השבת מאמר שלי ב"הצופה"? מה מספרים? איה חנוך? כה שקט היה השבוע, אי ממש, לא מהשמים ולא מהארץ. אני מצרף עיתון בו הדפיסו את שיריי. מה שלומך? כתבי הרבה ואני אשיב כדרכי. תקבלי הפעם הרבה מכתבים.

                                    שלך לעד שאול

ב"ה                     ט' באדר א' תש"ח

אני כותב כבר בפעם השלישית את המכתב הזה, איני יודע מה גרם לעבור מיד לבדיקת מכתבים "יהודית" (מוגזמת) כזו? [הוטלה צנזורה על מכתבים] מעתה "נמלא פינו מים" ונחייך על חוסר ידיעה כיצד לסדר דברים כאלה. התזכרי את הקצין המבקר, ששנים חתם את שמו על מכתבינו? [כשהיה בבריגדה] נראה ששוב יכניס עינו ופה אולי גם את אפו למכתבינו, אל תדאגי אם המכתבים יהיו מקוטעים.

שקט, עובדים קצת בגיזום ואני ממשיך בעבודתי. נדמה לי כי תסביכים עצביים מתחילים לערער את יציבותם של האנשים, גם מי שלכאורה צריך היה להיות איתן, מתרחק מגישה בריאה לדברים. יוסף ונדר שואל: ה צ ג ו ת? יכול להיות שהוא צודק.

אולי אנו עושים מעשי בת היענה? אולי צריך למנוע את השכחה? אך הלא בין כה וכה לא משתנה דבר, גם כשאנו זוכרים.

וזה המשכו של המכתב שכתבתי אתמול:

אני עובד בביצורים ודוד בן-דוד במפעלו [הנחת מוקשים]. אין אנשים, אין. העבודה מתקדמת לאט, כי רוב הבחורים בשמירה, חלק עובדים בגיזום, קשה לדעת מה נרקם מאחורי גבינו. אני יכול רק להגיד שעצבי האנשים כבר מנוצלים עד הסוף, גם באברהם ויעקב [מפקדי הגוש והכפר] ניכר הדבר, הרגשת הבדידות מעיקה עליהם מאוד.

אני חולם ועוקב אחריך בכל מעשיך, כל דק אני חושב מה הנך עושה בו? העיקר, אל עצב! אל צער! הנה השבת מאחורי כתלנו, הנה היא באה, שבי וחשבי כמה יופי, כמה אושר נפלו בתוך הלבטים הללו? כמה דורות כספו, חלמו והשתוקקו לחבלי גאולה אלה!

שומה עלינו לקבל באהבה את הייסורים וכעוצם המכות להאמין וככובד העול להיות קל לשאתו. כמה אני מחייך היום! הערב בשעת קריאת הסיפור, שיש בו הרבה מחיינו, (חייל שרעייתו חולה חוזר למדבר) חייכתי דווקא במקום הטראגי והעמוק ביותר.

ילווך חיוכיי וחייכי גם את, היודעים את הטראגיות בזים לה, מה עוד יכול להפתיענו? הן הגורל מוכרח פעם להתהפך, המאבק יקבע, הוא יהפוך את מזלנו, אולי גם שלנו? יש משהו סמלי בדרכנו זו ועל כן נוחי-נא בחיק השבת ובשעות הייחוד ספגי לתוכך מאווירתה, שקטה ונצחיותה, באותו הזמן בדיוק אשב גם אני פה ואסלול בדמיוני מעברים אליך, אני רוצה להאמין שטוב לך כפי שזה, זה כוחה של הקדושה, שהיא משחררת את הפרט מצרותיו ומכניסתו לספירות העליונות. שוטי-נא קצת בשירה ואף בים ימינו אנו ודוגי לך דוגיות עזובות הקורנות בזוהר, חלומותינו שטים על פני הימים, אני אוהב לפעמים להיאחז באחת כזאת ולחלום כאילו לא קרה דבר, מה זה חשוב שהמציאות קודרת? הן חלומותינו עולים עליה בהרבה, המציאות תחלוף והחלום יחיה.

וכעת אם הייתי יכול להוכיח שהחלומות לא נגוזו, הייתי מושיבך לידי, מונה וסופר: ראי, הנה לבלב העץ ונשא שפע של פריחה ועודו בלבלובו, האין בלבלוב מנפש הפרי? האם לא נדע ליהנות מהלבלוב בגלל שהננו תאבים לפריו? יבוא יום הבציר, עוד ירונן וירועע. אמונה, אמונה וסבלנות! וגם קצת התענגות על הרגע הזה, בלי להסתכל רחוק, כי במרחקים אין עוד אולי סימנים לאור. האיננו טובים וישרים? מה נעשה עוד כדי לעלות-על עצמנו? ראי השבת אתנו, שקט, תבונה ונכונות לאהוב עד הסוף . . .

עשן בחדר, אברהם מעשן ועיני בוערות, אפסיק את המכתב, אם גם היה נחוץ לפענח את האמור למעלה, רק רמזים רשמתי, אך יש גם פשר לכל סמל. אני מצרף את הבלדה, היי שלום! שבת שלום, קצת קדושה שבתית שי לך.

                             אוהבך הבלתי נכנע .      שאול

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s