מכתבים להדסה מהמצור בגוש עציון-ח',י',בניסן,תש"ח

ב"ה                          ח' בניסן תש"ח

הדסה יקירתי שבוע טוב.

אני שמח שנפתחה הדרך לירושלים והדואר שלנו יכול להגיע אליכן , קבלת בוודאי שורה של מכתבים, בהם תמצאי ביטוי נאמן לחיינו פה ולחיי אני בפרט.

אני מבין לחרדתך בשמעך את שמנו בחדשות, ברוך השם, עד עתה רק בחרדה שילמנו.

קבלתי את מכתביך מכ"ח אדר ב', א' ו-ג' ניסן, אני מתפלא שאת מתאמצת כה במציאת נושא, בשביל מה הנושאים? כתבי מתי שאת מרגישה צורך וכתבי מה שיש לך לכתוב, לא גודל המכתב, כי אם הכותב אותו קובע, ממך מספיק לי אם מגיעה רק מילה אחת, תמיד את כותבת על דלות מכתביך, אצטרך כנראה שוב להוכיח לך את טעותך, ע"י זה שאתחיל לצטט מהם קטעים, כמו בימי הצבא הבריטי.

את ספריהם של יגאל ושמיר ראיתי, אך טרם קראתי, קטעים מהם אני זוכר מתוך העיתונות, הרבה הפתעות אין בהם. אני עוסק בסיומו של ה"שקד במדבר", היום כבר הספקתי להתכונן להדפסת חלק שכתבתי, אך שוב השמירה הן מנעה זאת ממני, כה מעט זמן יש כעת, שפשוט נס הוא כאשר כותבים מכתב הגון. בעיתון היו במשך הזמן: "זכריות", "חסד נעורים" – מעט מהרבה. צדקת בעניין ה"בו" שצריך היה להוסיף, אבל זה היה כבר מאוחר לתקן. אני מצרף הפעם את המחברת בה רשמתי כבר מזמן (עוד בהיותנו יחד) את ראשי הפרקים לקורות חיי, לו הזמן הרשה לי, הייתי פותח את היריעה רחב, אך באין זמן רק קצת מן הקצת רשמתי, אל ישפיעו עליך הדברים בכיוון לא נכון, התחזקי כמוני על שרשי והאמיני: אולי עוד ילבלבו בדינו? קראי במחברת מה שיש בה וחשבי נא מה יכול להיות ההמשך, אם רק יתרצה . . . ואם לא, גם מעט השנים האלה הישגים עצומים בהם, מהעריסה עד החפירות פה היסטוריה של דור נעשתה. (גם היומן באותה מעטפה).

כן החג קרב, גם אני מתחיל להתרגל לאותה אווירה של סדר צבאי, מעניין כמה הסיפור כעת מעשי ממש, שוב אותו העניין: סדר מסורתי או לא? בהרבה מקומות בארץ, זה מצביע על ניוונה של תנועתנו, שוב לא ידעה לכוון את השפעתה, שיהיה צביון עברי לצבאנו, הבחורים פה מלגלגים עליהם – שם ב-108, בדיוק כמונו בצבא הבריטי, מעניין שגרדי [נתן, עסקן בפועל המזרחי] בעצמו הוכרח לדאוג למטבח כשר במחנה אימונים, תפקיד נכבד של "נאמן". ובכן כך זה ויש בזה הרי הרבה עניין, כי פסח כזה לא ידעו דורות. עם בלידתו – חג בהולדתו, אין צורך להעריך את מאמצינו להיגאל, הם נשקלים בדמים יקרים ולא בדברי קילוסים. ובכן חג שמח וכשר! אל תהיי עצובה! להפך, יש איזה טעם בסדר כזה מפורד על שפת חירותנו.

             שלך, שלך, שלך.                            שאול

ב"ה                                    י' בניסן תש"ח

הדסה יקירתי שלום רב לך.

היום הגיעו שלושה ממכתביך עד ו' בחודש, מהם נודע לי שדואר של שבוע ימים הלך לאיבוד, חבל, אך מה הם חמשה-עשר מכתבים? איני זוכר את תכנם, לכן אני מצרף הפעם את העיתונים, שאולי הלכו לאיבוד. השבת פורסמה הרשימה על ברש [אשר, סופר]. הערב אני מתכונן להעתיק את המשך הסיפור. העניין שסיפרת על נחמה [ליבוביץ] באמת מאלף, אגב, אני זוכר שבנימין שחור אמר לי שנחמה שאלה באמת עלי לפני שנה, כאשר הסיפור הופיע, אני מקווה שהחלק שכתבתי יהיה בריח תיכון ויחבר את ה"טירונים" עם ה"שקד". בקרוב יגיעו ההעתקים אליך ותוכלי כבזמנים רגילים לחוות את דעתך, אני מסכים בכל לבי לברכותיך ותפילותיך, כשאת ישבת לצדי זה הלך קצת יותר טוב.

אתמול שלחתי אליך את היומן ואני מתפלל שלא ילך לאיבוד ויגיע אליך בשלום, כשתקבלי אותו הודיעיני-נא מיד על כך. כתבתי ל"הצופה", זה כנראה ייקח קצת זמן ועליך להיות סבלנית, נדמה לי שהאנגלים הרגיזוך בשבוע שעבר, זה ניכר במכתביך, אמנם הם שווים יותר ברוגז.

לא נכון שאחדים  ממכתביך הלכו לאיבוד, נדמה לי שכולם הגיעו, כן. להאמין אמרת הפעם, אני מאמין שימים גדולים באו לנו, אני מאמין שאנו במפנה של קורותינו, אך לקשור לזה את ענייננו המשפחתי קשה, בלית-ברירה אני מנסה להאמין, אך עדיין לא שניתי את דעתי בקשר למצבנו פה, זה מחריד אותי לא מעט, אך מה לעשות כשזה המצב לאמיתו? ההנך כועסת עלי בגלל זה?

שלומי לא רע כשאני ליד השולחן וכותב, זה מרפא אותי, אני חש בזאת כל פעם, והחג כבר בא ואני כבר מוכרח להפסיק לכתוב. בעניין הכתבים דעתי נוטה לזו שהבעתי כבר, שכדאי לחכות קצת, לפי מה שכתבו נתן וחנוך, חושבים שוב על העברתכן [לקבוצת יבנה]. אל תעשי דבר פזיז, חשבי טוב והודיעיני לפני כן. אגמור כי צריך להמשיך להעתיק.

            שלך ליד שולחן הכתיבה .                                  שאול