הספר "ההר הקדוש"-פרק י"ז:מספוג למסתם

פרק י ״ ז

מספוג למסתם

חמסין וגשם, גשם וחמסין, ימי אדר אחרונים — פרשת דרכים בתקופות השנה וימי מפנה בתולדות הגנת הגוש, החורף עוד ממטיר וכבר האביב משריב, בבקרים האוויר כבד ולח ובצהרים לוהט הגוש ככבשן, רק בלילות נושבת רוח קרירה, האוספת את שיירי העננים ותולה על כל גבעול וענף אגלי טל שקופים ומתברקים, להב החמה ננעץ ברקיע ומפורר את מסך העבים הלבנים, פיטמות הרים ורדרדות נושקות בסגול ירקרק של קמרון השמים ועל רקע המנזר, מלוכסן הגגות, נראים הזקיפים צופים במשקפות, מעל רוכסי ההרים בולטים קנים מכוונים לאויב וכובעי פלדה בודדים — יומם ולילה עומד המשמר הכן, בעמקי האדמה — הגוף והרגלים ומעל השטח — עין בולשת ואוזן שומעת שהתמחו במצור להריח אש.

זר לא הבין זאת וגם קרובים השתאו, איך לא נלאו הלבבות לבטוח בייעוד? איך לא השליכו נשקם הדל לרגלי גייסות ערב המזויינות, שנעו בחוצפה, ברכב המפיל אימה, בדרך העולה לירושלים? סיוטי נבי־דניאל עוד ריחפו באוויר ופקודת היום המחוזית מימשה את הסכנה בכל האכזריות: ״ניצלתם כדי להמשיך ללחום באויב״. לא לנפשכם ניצלתם, לא כדי שתשבו באהבת עצמכם ותתגודדו בחוגיכם הקטנים ניצלתם, המטרה עוד מכם והלאה, כל עוד בכם דופק הדם, תסכו מיינו לאהבת ירושלים. אם גילו הערבים את נקודות התורפה, המציאו תחבולות נועזות ומפתיעות, החרב שהוחזרה לנדנה בנבי־דניאל לא תשקוט עוד! האויב פניו לרצח ולהשמדה, ברגע שיבטח בניצחונו, יסתער על הנקודות הבודדות וימחקם מעל פני ההרים.

רגשי הנקם וחרפת התבוסה הנבי־דניאלית אילצו את המפקדה לחשוב על מיפנה הכרחי בשיטת הלחימה הדפנסיבית, שהתבטאה בהדיפת התקפות אויבות בלבד, צריך היה להוציא את היזמה מידי האויב ולזרוע מבוכה בכנופיותיו, להמם את הגייסות ולסייטו במעשי נקם תוקפניים ללא הפוגות, ליגעו כמו שהוגיע אותנו, לבתק את תחבורתו ולהעמידו בסכנת הניתוק מבסיסיו, צריך היה ליזום פעולות כאלה שמידת ההעזה שבהם תחפה על מיעוט כוחנו, הסיכון צריך היה לעלות בהרבה על אפשרויותינו האוביקטיביות.

*

לספוג דמינו בחמשת חדשי המצור, האויב גרם לנו אבדות רבות ולא נודע לאיש בכמה יגון ניכרו הקברות ובכמה נכונות ציפו הלוחמים לקיצם, בלענו את חצי המוות, כדי שלא ייפגעו אחרים, ככברה מנוקבת געשו היחידות ובכל זאת ריננה מכל חלל בשורת הנכונות להמשיך ללחום למען ירושלים, ליפול כדי שאחרים ינצחו, לאחוז בשטח, להיות מכשול כל עוד נחוץ הדבר לעיר המורעשת, לשמש מטרה לכדורי אויב, למשוך את אשו בהכרה, כי הדבר עשוי להקל את הלחץ על הבירה! לפצל את מאמצי האויב, למנוע את זרימת תגבורתו ולהכתיב לו התנגשויות בלתי רצויות, כדי להשהותו בדרך למטרה, עד בוא היום המשחרר.

אין לך תפקיד קשה יותר לצבא מלחפות על הגייסות בנסיגה, המוראל של המחפים צריך לעלות על זה של המתקיפים, כי לאלה תקוות הניצחון ולאלה הכרת התבוסה.

רגשות מעין אלו פקדו בוודאי את אחרוני הגייסות בדנקירק בשעתם, כאשר הוטל עליהם להשהות את האויב בשדה הקרב, ליפול ולא לסגת, כדי שעיקר הכוחות יחלצו מהמלכודת, יתארגנו מחדש וייערכו להסתערות חדשה.

*

אי-שם פרקה סירה רובים ומקלעים ועוד לפני צאת הבריטי את הארץ יצאו בחורים לפשוט על כפרי הערבים, הדי הקרבות הראשונים סיפקו הרגשה של כוח ועליונות והם שנתנו את הדחיפה לעבור מספיגת המכות המתמדת לתוקפנות לוקאלית.

הגוש לא יכול היה לקוות למאמץ חדש לאלתר לחיזוקו, יקר מדי היה המחיר שעלתה האספקה שהובאה בשיירה, לכן הצפין בלבו את התקווה הרחוקה של סילוק המצור ורחש שנאה עזה לבריטי העוין, שהרביץ את השחורים על פסגות ההרים ושם טריז מאיים בינו לבין העיר.

באחד הבתים שיכן מוש את משרדי מטהו ולידו סודר מטה הפלוגה, זקיף עם רובה בידו ניצב בפתח ולא נתן לאדם לעלות למרפסת מבלי שייקרא לבוא, חלפו הימים הטובים, שבהם היה כל אחד ״סחיב״ ומיטתו של יעקב שימשה מטה (מ״ם פתוחה). על משטח אבנים שליד נווה-עובדיה תירגל סמל חולית חיילים בתרגיל החלפת זקיפים וקול פקודותיו הדהד מוזרות בגוש הנצור, שלא ידע תרגילי סדר וצווחת סמלים מימיו.

scan0004

שיירת נבי־דניאל בשעת הכניעה

על המדרגות האפלות והצרות שהובילו לחדר הקשר המוסתר, חיכו כמה מפקדים. — "הא, כך אתם רוצים לחנך חיילים?" — שאל מ״מ פלמחאי בלגלוג מה.

—" עדיין לא מצאנו שיטה יותר טובה" — השיב המ״מ מהחי״ש [חיל-שדה] בזקיפת קומה.

— "שמאל, ימין והחלפות זקיפים כמו אצל הבריטי, זאת שיטה!"

— "עברו ימי ג׳וערה, חבר בקלט גם אתם משתמשים בתרגילי סדר, אין עוד מיוחסים, אלה חיילינו ואתם עלינו לנהל את המלחמה".

— "לוחמי הבריגדה האמיצים!" — הפטיר המ״מ פרוע השערות למ״מ שבכומתה הבריטית ונדחק בדלת למסור מברק למטה החטיבה, מיד אחריו מיהר גם איש החי״ש להדחק לחדר.

היו אלה ימי בראשית והתנגשות אסכולות לוחמות, כל אחד התבצר ביחידתו והאמין רק במפקדה שלו באדיקות שמרנית, בין הצדדים המתנגשים היו בני המשקים בגוש כמיותרים ביריד ההיסטו­ריה, על דעתם לא עלה אף פעם לסרב לשתף פעולה עם מישהו, רק השמירה על הקיים, החרדה למפעל שהוקם בזיעה ובדמים הוכרחו בגלל המלחמה להידחות לימים יותר טובים. ברתמה כפולה נרתם איש המשק בזמן ההוא — ברתמת החיילות וברתמת החברות. נוסף לחובות הצבאיות, נשא בעול האחריות הקולקטיבית, בכל אותן התור­נויות שהחייל לא ידען, בלי חשבון של שעות עבודה, בחול ובשבת יצא מחוץ לתחומי המשק, לחפור את השוחות לחיילים במוצבים. אליו לא פנו, רק בשם התפקיד והמלחמה, כי אם למצפונו החברי לאחריות כלפי המשק והחברה, בעת ובעונה אחת היה עליו להיות גם חבר לחייל וגם בעל בית, המארח תחת קורת גגו את המגויס שבא לעזור לו במאמץ המלחמה.

עינו הטובה של מוש ראתה ללב כולם, הוא יישר הידורים והרם מחיצות, הטיל תפקידים והשתדל למזג את הכוח לחטיבה לוחמת אחת, בשקט ערך את תכניותיו, מבלי להקיף את עצמו בשלישים ועוזרים פוחזים, רק מזכירה בחר לו מבין החיילות, את אטי הנועזה והחרוצה.

וכך היה אומר לאנשי מפקדתו: ״המצב רציני מאד, יתכן שהקרב הבא יהיה האחרון, ברצוני ליצור פה מצדה שניה, עליכם לעשות מאמץ גדול, להיכון לקרב ולהחריש על מה שאתם יודעים״, הוא ידע שאין מוצא אחר, כי אם להצית את הפתיל ולגרום לדליקה איומה, לחרוג מתוך השגרה לפעולות יזומות ולהיות נכון לתוצאות שיבואו בעקבו­תיהן, לשם כך התאים את תכניות הביצור, שינה את מקום המוצבים, ערך קורס למפקדי כיתות ותבע מהפיקוד כלים ואנשים נוספים.

*

קהל מגוון של מגינים רחש באותם הימים בגוש תחת פיקודו של מוש, בלוריות מתולתלות, שפמים מסולסלים, זקנקני אבירים ופרצופים תמימים, שניסו בעזרת קומץ ביכורי שערותיהם, לשוות לעצמם צורה של רוצחים, כל אחד מהם — טיפוס, וואריאנט מסוים של החברה הישראלית, נערים מובחרים מתייהרים ויודעי ערכם, מתח חייהם גבוה ודרך מחשבתם מפותלת בהרהורים על עולם ומלואו, רגישים עד רכיכות, חצופים עד גסות ומסורים בלי חשבונות, ילדי השעשועים של היישוב, שעקב ראשוניותם וקרבנותיהם מדדו בבוז את ההמונות האפורים שבאו אחריהם.

בשיחה שזורה וולגאריזמים טעימים היו חוזרים על דבריו האחרו­נים של מפקד החטיבה, הכוונה לאותה שיחה של אלון [יגאל], לפני המריאו מהגוש אחרי נבי־דניאל, היה זה ניתוח אכזרי של מצבנו ברוח המקורית וההעזה האופייניים לו, הוא דיבר על סכנת הפלישה והוכיח כי בגילוי יזמתנו נוכל לסכל את מזימותיהן של ארצות ערב, ״אין לדבר על קיצור קווים, כל נקודה עלולה להיהפך לקרש קפיצה. תארו לכם, מה היינו נותנים בעד גוש עציון במשולש! אתם יושבים בלבו של האויב וחולשים על תנועותיו, אם תתבצרו היטב לא יוכלו לכם לעולם״.

״ועוד יגאל אמר…״

מלבד פירוש האפשרויות העומדות לפני הכוח הנצור ועל המשימות שיש למלא בקרוב, הוא עשה חשבון נוקב עם המנהיגות על פיגור הכוננות ועל אשליית השלום והשלווה, שבהם דימו להשיג את החירות ואת המדינה.

יגאל כבר היה רחוק מהמקום, אולם התיאור שתיאר לפני הלוח­מים, ה״אין ברירה״ בצירוף החשבונות הקטנים על קיומו של הפלמ׳׳ח, הלהיבו את החבורה וטפחו להם בחנופה על רגשות הבחירה המופרזים בלאו הכי: ״אנחנו הפלמ״ח, זה מפקד !״

תופעה חדשה ומיוחדת במינה בפשטותה, הייתה פלוגת החי״ש [חיל שדה] שהגיעה לגוש. יחידה לבושת מדים, ממושמעת ומאורגנת, צבא העם, מחוסר כל פרטנזיות של שליחות, הם תבעו לעצמם רק את השם הטוב בתור לוחמים ובזירה זו היו נכונים להתמודד עם הוותיקים המתנשאים, שלא ידעו על פעולותיהם שביצעו בהצלחה. עם כל השתתפותם בקרבות, היו מחוסרי ״היסטוריה״, צבא שטרם שרו לו שירי תהילה והוטל מקרב לקרב מבלי שיוכל לנהל תעמולה כנציגה של שכבה נבחרת, כל האלמנטים של העם נכללו בו והתרוצצו בתוכו, בין המסורת של הבריטי, לבין מסורתן הרפה של פלוגות השדה.

הפלוגה הסתדרה במשלטים וחוותה את המשמר הקדומני, מאות מטרים בלבד הפרידו בין עמדות המנזר לבין המכוניות הערביות שנסעו באין מפריע בדרך, עתה הוטל עליהם לפשוט מדי פעם על התחבורה ולסגת לתוך הגוש, הכוח שפשט צריך היה גם להגן, במידה שהעז להיות תוקפני יותר, הסב לעצמו התקפות קשות יותר מצד האויב.

לפלוגה הצטרפו נערים עדינים ומתמידים שראו בהגנת הגוש ייעוד, הלא הם חיילי החי״ש הדתי שהובאו מתל־אביב במטוסים ישר מהקלט, הגוש שימש להם כבית ספר ראשון ואחרון.

*

אי אפשר היה לחכות עד שהגוש יבוצר סופית, התערבותו בהתקד­מות הליגיון היתה דחופה, באו לילות הפשיטה בכביש וימי התנגשויות עם הצבא, התלקחו קרבות והמנזר עמד איתן והוסיף דף מזהיר למסורת המגינים.

אחרי חצות, עת השומרים באו לחסל את מנתם הלילית לפני התחלפם, הייתה אטי עורכת את השולחנות, מעלה אור בפנסים וכזיקית עליזה הייתה מזרזת את המחלקה היוצאת לדרך. כאחות הייתה מלטפת את הראשים המגורבים, מתקנת את החגור ומעוררת את הבחורים להוכיח, כי החי״ש הוא צבא למופת.

נקישת בריחים וברכת ״הצליחו"! והכוח נע בשורה עורפית לבלתי ידוע, קול צעדים ודרדור אבנים למורד, אורות חופזים של מכוניות בכביש, המחלקה נעה בשטח פתוח, לא עוד ספוג מכווץ במתחמו הבולע מכות בלי הרף, כי אם כוח תוקף המתקדם הרחק מגבוליו ומתנקש בתחבורת האויב — מסתם בדרך העולה לבירה.

המוקשים הוטמנו והמארב תפס עמדות בין הסלעים, מוכן לפעולה, שעות ארוכות של צפייה וחרדה לגורל המחלקה, רעש מנועים והדי הלשון הגרונית השנואה, האויב בודק את הדרך — עורער בטחונו, המקלעים פותחים באש, המוקשים מופעלים, רימוני היד נשלכים ומיד נשמעים הצרורות החפוזים של הסטנים, התלקח קרב פנים אל פנים, המחלקה נעלמת בין ההרים ומיד מתחילים המקלעים הבינוניים מן המנזר לשגר אש קטלנית לעבר האויב המופתע,

חל מיפנה, אחרי סיום הפעולה מחכים לתשובת האויב, לעזרת הכנופיות ממהרים אנשי הליגיון ולעזרתם — הבריטי העויין, כולם נזעקו יחדיו ללחום עם מחלקה אחת, החלו ההרעשות הממושכות על אנשי המנזר. הכביש מלא רכב, מכל גבעה יורק האויב פצצות ופגזים, הוא המום ממעשי האיבה הבלתי צפויים, הוא עונה ומפחד להתקרב למנזר הגא, המאיים על גייסותיו ומפיל בהם חללים, מעתה נמשכו חילופי היריות מתוך הרגל — אין לעבור את המנזר בלי מסך של אש ! בלילות — פשיטות, בימים — הרעשות ולעת ערב נגינת האקור­דיון, הניגון קדם לצבא, שנים רבות הוא היה חלומו של בן יוסף [צבי הי"ד], אזנו קלטה את הד בוא הפלוגות והגדודים וצררה אותם לעד במנגינה, אחר כך הוקמו היחידות ובפיהם שיר הצעידה במדבר, היה בן יוסף מחרז את ״כנרת״ שלו אחרי ״דם וחול״ ופילס כאקורדיון דרך לפקודיו בחתחתי הימים. קירות המנזר היו עבים ועמדו זמן רב לנוכח תותחי הלגיון, מדי פעם דללו השורות וגופות נטמנו באבו־ריש, המנזר הפך לעמוד אש ולהט בקרבות עקשני וגא בלועו של האויב.

scan0036

מפקד ׳הגוש משה זילברשמידט (מוש)

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s