הספר "זכריות עציון" – פרחים שחורים, אל האבנים, הנופלים לא שבים.

פְּרָחִים שְׁחֹרִים

הָיָה לִי פְּסַנְתֵּר אָדֹם בָּהָרִים

קוֹלוֹ לָהַט כְּשׁוֹשָן בִּשְׁמֵי-הוֹד,

מֵיתָרָיו הַכְּחֻלִים יָנְקוּ מִן הַסּוֹד.

וּמֵאָז שֶׁיָּדוֹ הִכְּתָה עַל קְלִידָיו

פְּרָחִים שְׁחוֹרִים

פְּרָחִים שְׁחוֹרִים.

הָיָה לִי פְּסַנְתֵּר אָדֹם בְּהָרִים

אוֹרוֹ קָרַן כְּכוֹכְבֵי הַנֶשֶׁף,

מֵיתָרָיו הַכְּחֻלִים שָׁפְעוּ כְּאֶשֶׁד,

וּמֵאָז שֶׁיָדוֹ צָנְחָה עַל קְלִידָיו

פְּרָחִים שְׁחוֹרִים

פְּרָחִים שְׁחוֹרִים.

 

אֶל הָאֲבָנִים

דַּבְּרוּ אֶל הָאֲבָנִים דַּבֵּרוּ.

אִם אֵינְכֶם יְכוֹלִים עוֹד לִנְצוֹר לְשׁוֹנְכֶם.

הָאֲבָנִים חֵרְשׁוֹת לְהַאֲזִין וְלָדַעַת,

רַק עֵין הַמַּצְלֵמוֹת רוֹאָה אֶת דִּמְעֲכֶם.

                                                                        שֽׁנַת הַנּוֹפְלִים עֲמֻקָּה

דַּבְּרוּ אֶל הָאֲבָנִים דַּבֵּרוּ.

שִׁפְכוּ עַל רֹאשָׁם אֶת כָּל יְגוֹנְכֶם.

הָאֲבָנִים עִוְּרוֹת וְלָדַעַת,

רַק עֵין הַמַּצְלֵמוֹת רוֹאָה אֶת גִּילְכֶם.

                                                                        שְׁנַת הַנּוֹפְלִים עֲמֻקָּה.

 

הַנּוֹפְלִים לֹא שָׁבִים

הַנּוֹפְלִים לֹא שָׁבִים אַף פַּעַם מִדַּרְכָּם

וְאִישׁ לֹא יִשְׁמְעֵם לְבַקֵּש טִפַּת-מַיִם אַחְרוֹנָה.

הַנּוֹפְלִים לֹא חָסְכוּ מְאוּם מִדָּמָם

צְמָאָם חָלַף עִם שִׁבְרוֹן מִיתָתָם.

וְא-לֹהִים לֹא יָצַר אֶת הַמִּלְחָמוֹת

וּבִקֵּשׁ אוֹתָם חַיִּים לְעָבְדוֹ בָּאוֹר.

אַךְ הְם דָּבְקוּ בְּעֶרְגוֹנָם עַד מָוֶת

וְא-לֹהִים לֹא יָכוֹל אֶת בִּכְיוֹ לַעֲצוֹר.