הספר "מנאפולי עד לונדון" – ט. עיר בלי תריסים.

ט. עיר בלי תריסים

מיד עם הגיעך לתחנת הרכבת של אמסטרדם אתה בא למסכנה שהשוני הגדול ביותר שוכן דווקא בערים הדומות זו לזו וונציה ואמסטרדם בנויות על המים ורחובותיהןתעלות וגשרים האיטלקים טוענים שאמסטרדם היא וונציה של הולנד וההולנדים טוענים שהבכורה מגיעה לבירתם היפה, שלעומתה ונציה היא עיר קטנה אי־שם במפרץ הים האדריאטי. אין ספק שהצדק עם ההולנדים – בירתם עולה ביופיה על ונציה לאין שיעור. המעניין הוא ששתי העריםקשורות בעברן ביישוב יהודי עשיר ובעל יזמה שהשקיע מאונו והונו בפיתוח מסחרן ופרסם את שמן בעולם הגדול. בהשפעתו של הגיטו היהודי העתיק בוונציה נכתבו יצירותיו של שקספיר, ובהשראתו של הגיטו היהודי באמסטרדם יצר רמברנדט את יצירותיו הבלתי נשכחות. שתי הקהילות התפרסמו ברמתן התרבותית ובבתי הדפוס המפורסמים שלהן ושתיהן נחרבו מהבחינה הפיזית והותירו ירושה רוחנית גדולה.

בלי משים אתה מהרהר בכל אלה בעמדך על סיפונה של ספינת-הטיולים׳ המובילה אותך דרך התעלות הרחבות והנקיות של אמסטרדם.

"יש בזה משהו – אומר המדריך הממושקף ובעל־הבלורית הבלונדית – חלקם של היהודים ניכר כאן על כל צעד״. וכדי לחזק את השערתך הוא מוסיף:

-״הרי רמברנדט הגאוני חי בגיטו וצייר את דמויותיהם

באהבה רבה״.

מ״תיבת־נח" עד ה״יודענבריסטראט״

ספינת הטיולים הותנעה ויצאה לדרך. המדריך החביב והחייכני לא נזקק לרמקול שבידו — היינו רק שנים. ברהיטות ובידיעה רב־צדדית פרט את תולדותיה של העיר ולמד אותנו פרק חשוב באדריכלות ההולנדית.

לאורך התעלה־הרחוב ניצבו בתים של ארבע וחמש קומות שגגותיהם הרב־ גוניים היוו את הפרק המעניין ביותר במראם. גגות בצורת מדרגות, פעמונים וכרבולות ומתחתם בנינים צרים ומרובי חלונות. הקירות ישנים ומלוכסנים׳ צבעם חום־אדמדם, אך החלונות בהירים ושמשותיהם שקופות ומבריקות. מבעד לזגוגיות נראים וילונות צחורים של מלמלה, משי, כותנה וניילון. והחלונות הבהירים עם השמשות המבריקות משתקפים במים התכולים־ירוקים שבתעלות. גם פה כפל דמות, אולם מה רבים: האור, הברק והניקיון! וונציה סגורה וצפופה ואפופת ערפלים, אמסטרדם שוכנת לה אפרקדן לחוף הים גלריה לשמש ולאור, מכניסת אורחים במאור פנים׳ גלויית לב ושופעת אהבה. עיר בלי תריסים ומסכים, עיר שאינה מעמידה פנים ואינה מציבה מחיצות, עיר של ריעות, של יזמה ומסירות נפש. מה שמותר לפי מסורתה ותרבותה אינו זקוק למסתרים, ומה שאסור אסור בהחלט, גם במחבואים. והעיר כולה מסכת אחת הרמונית, אשר הישן והחדש משתלבים בה זה בזה עד בלי הכיר.

ספינות מגורים ניצבות בתעלות והמדריך מסביר: ״מועדון הבייבל״. מסתבר ששתי אמריקניות, המרביצות במקום את אהבת מסדרן לתנ״ך, קראו לספינתן ״תיבת־נח״. אלף וארבע מאות ספינות דומות שטות על פני מי התעלות. העירייה גובה מדיירי המים מסים לא גבוהים בעד השירותים שהיא מספקת להם. למעלה משבעים תעלות בשטחה של אמסטרדם ומעליהן נטויים קרוב לשש מאות גשרים. שמונים מהם יכולים להתרומם בשעת הצורך. ראשיתן של התעלות במאה ה־17. מדי יום ביומו שוטפים את התעלות ב־60 אלד מטר מעוקבים מים ומונעים ע״י כך את זיהומן.

למרבית הבתים יש קורה בולטת היוצאת מכרכוב הגג לרחוב. המדריך מסביר לפליאתנו, כי הדבר היה נחוץ בעבר להעלאת ולהורדת הסחורות שאוכסנו במחסנים שבעליות. כן שמשה הקורה להכנסת ולהוצאת הרהיטים, מאחר שחדרי ה­מדרגות צרים ולא מתאימים לכך.

אחד מפלאי העיר היא תחנת-הרכבת העומדת בתוך המים על 26 אלף קורות עץ. פלא לא קטן ממנה הוא נמלה של העיר ואזור התעשייה — אף הם בנויים על המים. על הקיפו של הנמל יכולים להעיד מספרי האניות העוברות בו: 7 אלפים אניות גדולות ו־50 אלף קטנות ו־50 ספינות טיולים המשמשות שני מיליון התיירים המבקרים באמסטרדם כל שנה. לא הרחק מ״מגדל הדמעות״ שלידו היו בוכות נשי הולנד בצאת בעליהן להודו, נפרדנו מהמדריך העליז ועלינו לרובע היהודי, שאף הוא נהפך לאי־דמעות בימינו.

״אבן יקרה" בבית רמברנדט

״להקת בני־מחול מתפעלת מהצייד העולמי רמברנדט״ — כך רשמו סולימן הקטן ושלמה כהן מישראל בספר הזיכרון של בית רמברנדט. 30 אלף מבקרים מצרפים שנה בשנה את שמותיהם למעריצי הצייר הגדול. רבים מאד ביניהם השמות העבריים. שלושים ספרים כבר נתמלאו, כלומר, כמיליון מעריצים בקרו בבית, בו חי ויצר רמברנדט כעשרים שנה. הבית בנוי לבנים ויש לו חלונות גדולים מצד הרחוב, אולם בפנימו שוררת אוירה רמברנדטית מובהקת, זו הקרויה ״אור לילה״ והמשתקפת במרבית יצירותיו. החדרים על פי רוב מצופים בלוחות עץ חום כהה. אף התקרות עשויות עץ. מרמברנדט ומיצירתו נשאר בתוכו מעט מאד, לאמיתו של דבר לא נותר כלום, מאחר שהבית נמכר בזמנו במכירה פומבית. מוקיריו אספו תחריטים מקוריים והעתקים של ציורים וסדרום בחדרים הרבים בין ריהוט הולנדי כבד. תמצא כאן כלי חריטה, מכבש ביתי להדפסה ומציאה מקורית, הספר ,׳אבן יקרה״ למנשה בן ישראל עם אילוסטרציות של רמברנדט משנת 1655. ציור א: דוד וגלית; ב: חלום יעקב; ג: דניאל בגוב האריות; ד: חלום נבוכדנצר. הספר נרכש בלונדון בשנת 1927.

אחרי שאתה מסייר במקום מתברר לך כי הבית, אמנם, הוחזר, אולם יצירתו של רמברנדט נשארה בגלריות השונות ברחבי עולם ואלה שבאים לבקר בביתו של היוצר יכולים רק להביע את הערצתם, אך למלאותו ביצירות רוחו של רמברנדט נבצר מהם.

רודפי שלום השלמים עם עצמם

על אף שהאוסף העשיר ביותר של יצירות רמברנדט נמצא בלונדון, הרי רוחו החיה שוכנת ובאה לביטוי בכל־ זאת, אך ורק באמסטרדם. אהבת השלמות בצורה ובתוכן, תרבות האנוש העמוקה המעוגנת בהיסטוריה ובהמשכיות הגורלית של משפחת האדם, הנטייה לדרמטי ולטרגי שבאפסותו של האדם, האהבה לבית ולענוות העניים והנרדפים — כל אלה הפכו סמל לאופים של תושבי ובוני העיר היפה בערים — אמסטרדם.

אתה נכנס לאוצרות האמנות הגדולים של הריכסמוזיאום והמוזיאון העירוני ואינך יודע ממה להתפלא קודם, מהסידור הסובטילי והתכליתי של האולמות, או מיפי היצירות עצמן. ואולי עוד יותר מהאנשים החיים הממונים על ההדרכה והשמירה במקום. פה אין הקורקטיות האצילה של הצרפתים ולא התגרנות והעצלנות של האיטלקים. פה מקבלים אותך במאור פנים, כידיד — כולם רוצים לסייע בידך ולהינותך. אתה עובר מאולם לאולם ורואה כמה אוהבים ההולנדים את ההווי הביתי שלהם. אוסטנדה, ולדה, פינקר, מאס, ברויגל, הונך וטרבוך שרים מעל בדיהם שיר תהילה לבית ההולנדי, לשלמות הנפש ולאהבת השלום. בעמדך לפני תמונתו הגדולה של טרוס: ״דיון על גורלו של היתום״ ניגש אליך השומר ופותח בשיחה: ״ניכטס רמברנדט! פאן ישראל ? שטיל דא, וואס?״ והוא מלווה אותך עד תמונתו של נטשר ואומר: ״תראו את הצבע החי הזה, הרי זה כבר שלוש מאות שנה!״ הוא ממשיך אתך ומפנה את שימת לבך לטיפות המים שרואים על עלה מעלי הפרח ולנמלה המטפסת על גבעול בדומם מסוים. ובהיכנסך לפנות ערב לאכסנייתך שואלת בעלת-הבית: ״שלום, נו ראיתם כבר את רמברנדט? והריכסמוזיאום ?״

החינוך הטוב

אולי לא נגזים אם נאמר שאהבת החירות ואומץ הלב שנתגלו בהולנדים בימים הקשים, יונקים מהשלמות והשלווה השולטים בחייהם ובבתיהם. למעלה מ־900 אלף תושבים חיים באמסטרדם, אך אין בה ריצה ואיצה כמו בשאר ערי-תבל. רוכבים הם על אופניהם או שטים בסירותיהם ורוחם טובה עליהם — אין חיץ בין אמונתם למעשיהם. תוכם כברם והצביעות רחוקה מהם. אוהבים הם את הטבע, למרות שהם יושבי ערים, ומעריצים את המוסר, האמונה והמופת האנושי, למרות שסבלו קשות תחת עול משעבדיהם. ועוד תכונה להם — אינם חולים בבולמוס המופשט. העולם הריאלי, היקום האלוקי, נראה להם די מעניין ומספיק כדי להזין את רוחו של היוצר.

מה רצה האמן להביע ביצירתו?

במוזיאון שרר שקט, רק נפתחו דלתותיו, בזו אחר זו־ נכנסו הכיתות על קצות אצבעותיהן, התיישבו על הרצפה והקשיבו להסבריו של המחנך, רשמו בפנקסים והציגו שאלות, פרצוף תקוף תמיהה, אצבע נוגעת בשפתיים והעיניים מלאות. חדוות ההתבוננות: מה רצה האמן להביע ביצירתו?

מסתבר שעירית אמסטרדם מעסיקה כעשרים ציירים־ מחנכים המדריכים את התלמידים בהסתכלות במוזיאונים. הצייר טולסמן, שעמו שוחחנו, הדגיש כי עירית אמסטרדם עושה מאמץ כספי ניכר, כדי לחנך את התלמידים בשטח האמנותי. מאה אלף תלמידים, מגיל 11 ומעלה, נהנים מפעול נאה זו ומבקרים כחמש פעמים בשנה בשני המוזיאונים הגדולים.

תכנון לחמישים שנה מראש אמסטרדם אינה שוקטת על תעלותיה והיא מתפתחת בקצב מהיר. נשתבחה העיר בבעלי יזמה וחזון המעיזים לתכנן תכניות נועזות ולהגשימן. העירייה שוקדת על פיתוח מוסדות הציבור והרחבתם. בבעלות העירייה נמצאים 21 בתי חולים, 500 מגרשי משחקים, 125 מגרשי ספורט׳ פרקים וגנים רבים.

נכנסנו למחלקה ליחסי ציבור בעירייה, חטפנו שיחה עם מנהלה, ברט היינמאיר, ויצאנו עם עוזרו, מייקל, לסיור באמסטרדם החדשה. תוך דקות ספורות הגענו למערבה של העיר, לשטח המשתרע על 25 קילומטר מרובעים בו נבנים כמה שיכונים יפים וגדולים.

מייקל הסביר: ״אנו בונים עכשיו כמה ערי־גנים ומקווים להיות בעוד חמישים שנה עיר בת מיליון תושבים. אנו נמצאים בתהליך מתמיד של פיתוח וגידול. במקום שאנו עומדים היה אגם גדול, החלטנו ליצור ממנו אדמה. מתוך האגם העלנו חול וכיסינו בו את השטח הבוצי. כך נצטמצם האגם לממדים של היום ואנו זכינו בשטח לבניין. לפניכם ארבע שכונות: סלוטרמהר עם 10 אלפים דירות, גוזנוולד עם 5 אלפים דירות, סלוטרווארט עם 6 אלפים דירות ואוסדורף עם 13 אלף דירות. כל זה הוקם במשך שמונה שנים בלבד. נוסף לאלה אנו בונים גם בדרומה של העיר באויטנוולדרט כ־5 אלפים דירות״.

מסביב לאגם המוקטן מוקמים: בית ספר טכני ובית־ספר למשק בית, 32 בתי ספר עממיים, תחנת משטרה, תחנת חשמל, כנסיות, מעונות נוער ובתי זקנים, אוניברסיטה, שוק ושמונה מגרשי משחקים.

מרבית הדירות מיועדות לפועלים, אולם בשכונה אחת בונים גם דירות למעמד הבינוני. שטח הדירות מתחיל בחמישים מטר מרובעים ומגיע גם למאה, מאה ועשרים ומאה ותשעים מטרים מרובעים. חלק מן הדירות נבנה להשכרה וייתרם למכירה. בבניינים שנבנו בתחילה עולה שכר הדירה כדי ארבעים לירות ישראליות לחודש ובאלה שמושכרים כעת עולה השכר כדי 80 לירות. ב־1953 עלתה דירה 11 אלף לירות ישראליות. אותה דירה עולה כעת 17 אלף לירות. בשעת ההרשמה נחוצים לאדם עשרה אחוזים משוויה של הדירה והוא יכול לשלם את מחירה במשך ארבעים שנה, בריבית של 4 אחוז. החווילות של המעמד הבינוני נמכרות ב־70 אלף לירות ויותר. כל הבניינים מוקמים על עמודים התקועים 12 מטרים בתוך האדמה.

ליד השיכונים נטע פארק עירוני בן 10 אלפים דונם שיכול לשמש דוגמה לנוי ולמקומות בילוי עממיים לערים ותיקות בעולם. כמאה אלף מאזרחי אמסטרדם מבלים בו בימי שבת וחג. 68 מיני צפרים מקננים בין עציו ומאות צמחים נדירים גדלים בערוגותיו.

במערב יש חדש

מייקל הוביל אותנו דרך הפארק והסביר מרחוק את התכניות של עירו שעדיין לא הוחל במימושן. הוא הציע לנו להאריך את שהותנו באמסטרדם והתעניין, אולי נחוץ לנו דבר מה, כי: ״הרי נהיינו ידידים ממש״. אנחנו בונים וגם ההולנדים בונים ; הם יוצרים אדמה מהים ואנחנו הופכים מדבר לגנים ; הם אוהבים את התנ״ך ואנחנו מגשימים את חזונותיו. איזו רעות גדולה וטוב־לב הפגין בדבריו ! למעשה הכרנוהו שעתים בלבד. — איזה קצין עיתונות יעשה זאת אצלנו בצורה כה פשוטה ולבבית?

כצידה לדרך ארז לנו ברט היינמאיר תיק מלא עם חומר מודפס, שהיו בו חוברות ותצלומים מעירו היפה והמתחדשת תמיד. כשעלינו למטוס ההולנדי החדש כדי לטוס ללונדון סיכמנו: אכן, יש חדש במערב! במערבה של אמסטרדם יש מה ללמוד!