ארכיון חודשי: ינואר 2014

ה. משה השבוי ברומי כשאתה נכנס לאולם האפל והקר של כנסיית סאן פיטרו אין-וינקולי ברומא ומסתכל במשה, מעשה ידיו של מיכאל אנג׳לו, מתחוורים לך הרבה דברים סתומים בשנאה הנצחית ליהודים. בתוך המגרעת העמוקה ישובה דמות רדופה וגאה, שראשה המופנה לצד … להמשיך לקרוא ←

ד. בת הזאבה לא כל הדרכים מובילות לרומי ולמרות זאת היא צומת. אוניברסלית במובן הרוחני והמעשי כאחד. אתה יכול לעקוף אותה, את בת הזאבה, ולהמשיך למדינת טוסקאנה, כאילו חיית בימים קדומים כשלבה של איטליה דפק בפירנצה ורומולוס ורמוס היו עדיין … להמשיך לקרוא ←

ג. ״בללה פומפיי, סורנטו…״ הגברים שעמדו ברחוב קראו בלי הרף: סניורה, פומפיי, סורנטו, קאפרי! ואחזו בבגדינו בהעזה של שודדי דרכים. גרציה, גרציה! השבנו וגייסנו את כל מילות התודה שידענו באנגלית, צרפתית וגרמנית, וכך פרצנו לנו מעבר בהשמיטנו, בזו אחר זו, … להמשיך לקרוא ←

ב. לראות את נאפולי ו…לחשוב לב פתלתול ! הנה הנך באיטליה – איה איפא הטירילי שלך ? (ה. היינה ״ציורי מסע באיטליה״). אתה יודע כי רגליך דורכות על אדמה עתיקה, עתירת נכסים ומצוינת מראות; אי־שם בלב דרוכים המיתרים לאותו משב־החסד … להמשיך לקרוא ←

  א. ביקור אצל ״הגברת הזקנה״ (כעין פתיחה) לתחנה הקטנה והעזובה של הפוניקולאר נכנסו נשים לבושות שחורים, שהיו בדרך מהכנסיה לביתן, והורים שיצאו להראות לילדיהם את מראות עירם היפה — גנואה. איטלקי  בגיל העמידה, חרוך רוחות ושזוף חמה, סובב באולם … להמשיך לקרוא ←

וַאֲנִי בָּא לְכָאן וַאֲנִי בָּא לְכָאן כַּאֲשֶׁר צַעֲרִי גּוֹבֵר וְנִשְׁאָר לָלוּן בַּקָּרָה הַזּוֹ הַנּוֹטֶפֶת; הָאֲבָנִים שֶׁלְמֵרַאשׁוֹתַי קוֹבְלוֹת בְּשֶׁקֶט: הֻבְטַח לָנוּ כִּי לֹא נִפּוֹל הֻבְטַח. אָז כָּל סֻלַּמוֹתַי נוֹפְלִים עָלַי בְּרַעַם וּבְעוֹדִי רוֹעֵד בַּקָּרָה הַזּוֹ הַנּוֹטֶפֶת מִתְגַּלְגְּלוֹת בְּלִבִּי אַבְנֵי-הַזַּעַם: לֹא יְשַׁקֵּר … להמשיך לקרוא ←

לְרַגְלֵי הָהָר אוֹתוֹ רַעַשׁ חוֹצֵף הַנִּשָֹּא מֵעַל הַפִּסְגָּה בִּתְדִירוּת מוּאֶצֶת: חַג, בַּז, חַג, בַּז וְאוֹתָם דְבָרִים-מֵתִים הַנּוֹדְפִים רֵיח שֶׁל כְּזָבִים לִכְבוֹד הַחֲלָלִים עֵירֻמִים וּצְמוּדִים לַמָּסָךְ וְלָאֲפַרְכֶּסֶת עַל מְרוֹמֵי הַר הַקְבָרִים – אַשְׁרִי הָרַמְקוֹלִים שֶׁעֲשָֹאוּם מַתֶּכֶת! הַנְמִיכוּ קוֹלְכֶם, הַצְנִיעוּ לֶכֶת וְהֲלוּמִים … להמשיך לקרוא ←

וּבְעֶצְיוֹן שֶׁלִי אֵין פְּרָחִים עוֹד . . . בְּעֶצְיוֹן שֶׁלִי אֵין פְּרָחֵים עוֹד, הָרִי הַקָּדוֹש הָיָה לְתֵל-חֲרָבוֹת, לֹא יַעַר וְלֹא גַּן שָֹרְדוּ מִתִּפארתו, לֹא בַּיִת אֶחָד וְאַף לֹא שְׁבִיל יָשָן. תְּשַׁע-עֶשְֹרֵה שָׁנִים הָיָה שָׁבוּי בִּיְדֵי צָר וְשָׁב אֵלַי כִּמְעֻנֶּה שֶׁשָּׁכַח … להמשיך לקרוא ←