סבא וסבתא מבקרים בקבוצה, אדם בקבוצה מאמין בטוב, קפצתי ידיים, פרוט לי אחא, שי, שמעתי דברך…, מחול בהרים, הבדלה, מזמור לילה,

סבא וסבתא מבקרים בקבוצה

משחלף החורף ובאו ימי האביב רבו המבקרים בקבוצה, פעם באו מטיילים מהעיר וסובבו את ההר בהתפעלות אין-קץ, הפעם עלו בשביל המתפתל בין הסלעים שני אורחים נכבדים.

רק אחדים מחברי הקבוצה זכו להעלות את הוריהם ארצה ולכן לא נראה ישיש בתחום הקבוצה, כי אם פועל שעבד בבניין, מכר ידיד, או סתם אורח.

כשסבא וסבתא הגיעו לחצר הקבוצה הייתה שעת סוף העבודה, חברה טבחית יצאה מהמטבח והכתה עם מוט בפעמון התלוי על גבי ענף של עץ, המון קולות עליזים בישר לאנשי המשק את גמר פועלם. מיד מיהרו עגלות עמוסות כלי עבודה בדרך המובילה לאורווה והעלו תימרות אבק, ומבית הילדים פרצו הקטנים בצווחות לקראת הוריהם שחזרו הביתה.

חיש מהר הפכו הבאים למאורע של היום, מלבד הבן המאושר סבבום חברים רבים ושאלו לשלומם, כשדמעות נוצצות בעיניהם, והילדים צהלו: תראו סבא, תראו סבתא!

למחרת טיילה הסבתא במשק ושבעה נחת מכל שתיל ושיח, ובהתרגשות רבה מלמלה: "ילדים, כה יפה כאן"!

הרוח צררה את לחישותיה בכנפה וששה ועלזה בין בדי העצים.

סבא נרדם ביושבו על הספסל כשה"עין-יעקב" מונח בידיו הלבנות.

אנשים שוטטו בהר, מי למקלחת להתרחץ אחרי עמל היום, מי לספריה להציץ בעיתון, ומי לבית התינוקות לראות את ילדו, ובין האנשים החופזים התנופפו קצות המטפחת הלבנה שעל ראש הסבתא, ושאלו לעברים: הראית את הסבתא? והיא בעצמה שיכורה מיפי הנוף לוחשת בתפילה: כה יפה כאן . . .

ומאז התנחל בין ילדי הקבוצה המשחק בסבא וסבתא.

אדם בקבוצה מאמין בטוב

כְּלֹא מְעָלְמָא הָדֵין וכה מושרש בתוכך

אשא בליבי לקודש וְעֵינַי לאור,

אדם בקבוצה מאמין בטוב

רואהו באופק ולאופק לא יבוא;

והשיר לי קורא ואשיר גאולתו

את תהומות היגון, איוב ונבו.

אשמע הלמות לבבות אוהבים

אֲשַחֵר נגינתם, אֶצוֹק לָן שִׁירֹות.

כי שיר הִנֵּךְ ועמוקים תְּהוֹמוֹתָיִךֽ

וכל מֽצִיאוּתֵךֽ רמז לעתיד לבוא;

כי הִתֽעָרוּתֵךֽ בקרקע מולדת אפור

אותיות בראשית למגינת האור

שֶׁתִּזְדַמֵּר בנירים טלולים של חֶבְרָה

חרשוה מעניות-צדק ועמל;

כי אמונה גדולה הִנֵךְ, הקבוצה

בגאולת האדם הנצרף ביצירה.

וּבְּאִלְמִי השואג כי יבקע השיר אבקשךְ הורתי:

ברכיני לדרך והאירי עֵינַי לראות נוכחה;

כי יעמיקו דברי את שָרָשֵי טיפוחיךְ

אֲרָיָוְוךְ נגוהות-אמת, אדובבך כן,

אצרפך מסיגים, צבעים והלל;

אַחַיֵיךְ כְּהִנֵךְ במיטב אורותיך

ובצער צלליך וגורל אנשיךְ אתעטף.

קפצתי ידיים

קפצתי ידיים, הדקתי השן,

גווך חבקתי, חיבוק והבן;

את כתפי נטתי עולי כתף

וכינור-דמים נשאתי הבן.

כי מה יקר משחר בוקע בליל

מה ישגב מנוחם באבל יולד?

שישים ריבוא סביב ירושלם

לוחמים וחושלים חוליות ההמשך.

הצחירה אלמנותי ככפות השתין

ובעיני שוב דמע נוצץ;

תכול ועצוב הוד ירושלים

ובשער ראשית הקץ.

פרוט לי אחא!

פרוט לי אחא ללא הרף

מנגינת הנצח שבעצבון ידיים

כי יקרה לי קדושתן האילמת,

כי נגעה בי מתיקותן הלוטפת.

על נוף לבב רוח פוסחת.

על להב פרידתנו פגישה זורחת.

בים השכול אהבתך לי פדות,

פרוט לי אחא שיר רעות!

שי

נתן שי לירידת האדם.

נשתול האהב בערוגות הגן.

נתאבל על הדם.

– אולי העולם ירוחם?

אולי יפסיק כאב ונהי

ואנחנו נהיה בשיר?

יפרח פרח ורוד קטן

ואנחנו שריד אדם.

שמעתי דברך . . .

בשתיקתך, העולם מצא ביטויו.

שמעתי דברך, הבנתי פשרו.

"אם קשה לוותר, קשה גם לאהוב . . .

ראי הסתיו לובש מעיל ירוק.

יחף רועה צאנו ברוך

ובלכתו פורס שבילי קינות.

ראי, תפילה רועדת על כפות ידי,

לא פסקה כמיהת דמי.

התפללתי לך עשרים שנות חיי.

מחול בהרים

(הורה)

מחנה עמל ותורה;

נתרקד, נחוּל ההורה.

בעזרת אל – אבינו

על שיאי הרים עלינו.

                                                רונו שישו ורקדו

                                                                                  כי עמנו אל ואון

                                                                                  אומן תום התיקדו

                                                                                  לנו החברון!

הר אילן רקיע,

שיר סוקלים יריע.

עד נגב ים יגיע

אור כפר עציון.

                                                    רונו שישו ורקדו . . .

משואות חִיבֶּלָ'ה [וואדי חוּבּֽילָה ליד משואות יצחק]

אַבּוּ זֵית [וואדי אבו זית ליד כפר עציון] – רננה.

אף רחל אימנו

ערה למחולנו.

                                                     רונו שישו ורקדו . . .

נתרקד לוהט בהורה,

גיל ירושלים ואורה.

יברכונו אבותינו

על שיאי הרים ביתינו.

                                                רונו שישו ורקדו

הבדלה

במוצאי שחיטות מהומות ושמד

אדליק נר הבדלה.

גורל ישראל – בדד,

קדושת ישראל – נעלה.

 

על קברות קדושי ישראל

אור-יה תמיד יהל.

עולם גויים אפל,

דרך גויים כזב.

נחלי הבדלה – נחלי דמים,

מצרף קדומים המוקד.

צואת מורדים אמונה

– לא אירא, לא אפחד.

מזמור לילה

לדבקים אוהבי יחודך

שחורשים לך ניר בישימון,

לעורגים בצרה לתשובתך,

הצמח תוחלת מיגון.

ויכלו כילדים לחלום ולבטוח,

אהוב בתמימות, התפלל בחום;

נא – נאלם מאופל לזרוח

שיכורי-אור ככוכבי רום.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s