עם פרטיזנים ירוקים באמת
מאת סופרנו הצבאי שמול רז
[פורסם בהצופה 22.9.52]
לאחר שקבלנו הסבר על מצב הגבולות בין היריבים, שמנו את פעמינו דרומה, במגמה להגיע לאחת העמדות הקדמיות, שכיבושה נסתיים עוד בלילה. נסענו לאורך הדרך בביטחון גמור, ששלטי המשטרה הצבאית יובילונו למטרתנו, נסענו ולא הגענו, הגענו ולא מצאנו.
מחפשי מקלחת
באותה דרך עברו לפנינו שוב אנשי היחידה, ששמרה על הקו. אחרי שמצאו כי חבריהם בחזית עושים חייל וערפם מובטח — החליטו להפטר מהזוהמה ולטעום טעמה של מקלחת. לא הרחק משדה הקרבות, עשרות מטרים מהגבול של המדינה הכחולה שוכן לו משק קיבוצי וותיק. החליטו השנים כי מותר להם לבקר במקלחת המשק.
בעוד השנים במקלחת תפסו פרטיזנים ירוקים עמדות ליד הדלת.
הוזעקו השופטים והחל וויכוח, אם מותר לקחת בשבי אויב בשטח נטרלי, ולבסוף הוחלט, כי השנים יכולים לחזור ולעבור את הגבול. אל תשאלו כבר לאותה בושה שליותה את הנ׳ל…
פנים אל פנים עם פארטיזאנים ירוקים
הקצינים ליחידותיהם ואנו לשטח, ובכן! היכן אותו תל מפורסם? נסענו בדרך והגענו לאותה מלכודת עצמה, להיכן נכנס ונשאל לדרך אם לא למשק הקרוב? הכביש היה אמנם חסום ביד בלתי אמונה, שלש חבילות חציר מפורקות תפסו חצי הדרך, עברנו ועלינו בגבעה. אנו יורדים לשדה ופתאום צעקות: תרדו מהמכונה ! — ידים למעלה ! ובחור גוץ, בראש קבוצת חיילים ירוקים, מתקדם מולנו ויורה ברצינות הגמורה ביותר. הנהג קפץ מהמכונית ושכח לכבות את המנוע, הטנדר גלש לבדו ואנו עומדים בידים מורמות.
בחור גוץ ושמנמן, שקסדת הפלדה משלימה את עגילותו, עם ״מוות בעינים״ — התקרב ואחריו חיילים ירוקים:
– איפה הנשק שלכם ? כיצד נוסעים קצינים בלי נשק? תעודות ! חברה, עלו על המכונית ! אנחנו פרטיזנים ירוקים ! תבואו אתנו !
עיני הסמל ירו ברקים. איזו הצלחה ! סוף־סוף לא יוכלו השופטים לטעון כי נלקחנו בשטח ניטרלי. עתה ישוב ליחידתו עם שבוים בעלי דרגות.
– מה עתה משוויץ כל כך, סמל ?
– התזנו עליו דברי צוננים.
מה שמך?
– ליפא !
ובכן ליפא, אמור לאנשיך כי ירדו מהמכונית.
– עוד מעט ואתה ואנשיך שבויים, נפלתם בידי הסופרים הצבאיים!
שמע ליפא שם העיתונות ונתחלחל: ״סליחה קצינים! — טעינו…״ מלמל במבוכה ופקד על אנשיו לעוזבנו.
עינים אלה שראינו היו באמת ירוקות, יורות שנאה ומלאות עייפות. וכיתתו של ליפא השוויצר חזרה למחבואה.
במשעולי עציון 