ליום קצין המילואים.

ליום קצין המילואים

מאת שאול רז הסופר הצבאי של העיתון

[פורסם בהצופה 16.4.1954]

בכל ימות השנה, בעצם בכל השנים, לא סיפרנו עליהם במיוחד. הם היו כלו­לים במסגרת הרחבה ובשם הכולל של צבא העם: אנשי מילואים קראנו להם, והעם ידע למי כוונתנו, העם חש בגופו ובנפשו את קיומו של המחנה הגדול והאפור של החיילים הערוכים במסגרות הלוחמות של צה״ל. לא היה חייץ בינו לבינם, כי הם היו ברובם אנשים פשוטים הנושאים בעול ביטחונה של הארץ ומכל השכבות לוכדו וצורפו יחדיו. מחנה גדול ואפור נעדר גינוני הצבאיות, מחנה חדור הכרה ואחריות, חרוש קמטים ודאגות, רתום ברתמת הפרנסה והעמל וברתמת הלחימה והביטחון — מחנה החי על העבודה ואוחז באיתנות בשלח, הנכון לכל קריאה להתייצב לימין החיילים בקוו וללחום.

היום לא באנו לספר על המחנה כולו. עוד ספור למועד. היום נכוון את תשמחת לבנו לעושי המחנה, למעצבי דמותה ארגונו וכושרו המלחמתי. הפעם נייחד את דברינו לקציני המילואים.

פיצוי והערכה לעבודה שקדנית

לא רחוקים הימים כשנורו חיצי לעג ובקורת לעבר מארגני הצבא מחדש. היו אלה ימי התארגנות הצבא הסדיר וראשית הקמתם של צבא המילואים וצבא הקבע. מפקדים מהוללים, שזכו לניצחונות וכיבושים בימי מלחמת השחרור פרשו מהשירות, רק קומץ נשאר לצקת את דפוסיו הקבועים של הצבא. בימים ההם שובצו בדברי הביקורת מילים מעליבות כגון: ״כת צבאית״, ״יונקרים״, "מיליטאריסטים״ וכו'. עוד בטרם קיבל הצבא דמות ופרצוף, עוד בטרם הפכו רעיונות למעשים ופקודות וחוקים לעובדות, נזרעו מוקשי ארס בדרך מארגניו. כמובן שהביקורת זכתה לתשובה, אולם היא היתה בגדר של הבטחה בלבד, והבטחות זקוקות לאימון וזה לא היה כמעט בנמצא. באותם הימים אמר הרמטכ״ל הצעיר והמחונן רב אלוף יגאל ידיו: ״פני צה״ל יהיו כפני האישים שישרתו בשורותיו״ ואכן צדקו דבריו.

כיום בעמדנו להביע את הערכתנו לקציני המילואים על עבודתם הנאמנה והצנועה, יכולים אנו לומר, כי יש לצבא ההגנה לישראל פרצוף משלו שאין כדוגמתו לשום צבא בעולם. ואם יש אנשים הראויים לתודה על כך הרי הם בראש וראשונה קציני המילואים.

הצבא הסדיר, מופיע במדיו ובסימני ההיכר שלו, אך הוא קטן ומורכב ברובו עולים מארצות שונות ומבני נוער נעדרי ניסיון ואישיות מחנכת. הצבא הסדיר נושא בנטל הביטחון השוטף, הוא בולם את מכות הפתע ומכשיר את החיילים ללחימה הישירה. הוא תמיד נכון ודרוך מאומן ומצויד, אך צעיר הוא למאוד. את השראתו יונק הצבא הסדיר מהסגל הפיקודי הקבוע וממחנה המילואים העצום ואת המילואים הפכו לכוח, לבעל דמות הקצינים האפורים. בעבודה שקטה אך מתמדת עשו זאת, תוך וויתורים על רווחים ונוחיות, מתוך אחריות והכרה עליונה.

חידוש פני ההתנדבות!

לפי חוק שירות המילואים שנתקבל בכנסת חייב טוראי ב־42 ימי שירות בשנה ואילו המפקד ב־49 ימי שירות. מחוקקי החוק הבינו כי המפקד נושא באחריות רבה יותר מהטוראי ועל כן עליו לתת מכסת ימים יותר גדולה. למעשה אין במסגרת החוק אפשרות למלא את שתי המשימות המוטלות על המפקד, אם הוא נקרא לאמן את יחידתו, לא נותר לו זמן להשתלם, אם הוא יוצא לקורס להשתלם, אינו יכול לאמן את יחידתו. שבעת הימים הנוספים שהוא חייב בהם לפי החוק, אינם יכולים לסתום את הפער הקיים בין הצרכים הרגילים לאפשרויות הזמן החוקיות. כיצד בכל זאת נפתרה הבעיה? את הפתרון מצא הקצין בעצמו. הוא נהגי לפי הכלל הישן ״וכל המרבה הרי זה משובח״. כלומר, הוא תרם מזמנו עוד מספר חדשים בשנה, כדי שיהיה ראוי לתפקידו. אלפי קציני מילואים עזבו את ביתם ואת התעסקותם ויצאו למשך חדשים לקנות דעת ולהתאמן בבתי הספר של הצבא. השנה האחרונה היתה מוקדשת במיוחד לאימון המפקדים. 100 אלף אנשיי מילואים אומנו, ביניהם אלפי מפקדים. את תוצאות הכשרת המפקדים נרגיש יותר ויותר בשנים הקרובות.

אם נבחן את העובדות לאשורם נגיע למסקנה, כי קציני המילואים החיו את מסורת ההתנדבות וחידשו את פנייה.

במקום המרירות והציניות, ששררו בשנה הראשונה אחרי מלחמת השחרור באו הרצינות והצימאון לדעת. ואם ניקח בחשבון שהתורה הצבאית מתפתחת ומסתבכת יותר ויותר, שחדשים לבקרים צצים סוגי נשק ומתחדשות שיטות לחי­מה, שהצבא פושט צורה ולובש צורה שאנשי היחידות מתקדמים בידיעותיהם ותובעים הדרכה ואימון, שצבאות האויב מתפתחים ומאיימים על שלומנו. אם ניקח בחשבון את כל אלה, נבין באיזו דריכות מתמדת חי מפקד יחידת מילואים בצבא ההגנה לישראל.

עליו להיות עדכני בידיעותיו, להחזיק קשר מתמיד עם פיקודיו, ועם חבר הקצינים המשרתים ביחידתו, עליו להכיר את בעיותיהם של פיקודיו ולטפל בהן, עליו להיות מדריך, ומאמן, אימטרוביזטור ומארגן, מחנך וחבר כאחד.

הממונים על דופקם של רבע מיליון לוחמים

האימרה ״חייל של 11 חדשי חופשה״ אינה מתאימה לקציני המילואים, כי הם אינם פטורים מהצבא במשך כל ימות השנה. הטוראי עלול להיקרא כל רגע לדגל, אולם עד שהוא נקרא בפועל לשירות, הוא אדם החי את חייו הוא. מה שאין כן המפקד. האחריות הרובצת עליו מחייבת אותו להקדיש גם את ימי חופ­שתו לתפקידו. הווה אומר — לקרוא ולעיין בכל חומר העשוי לעזור במילוי התפקיד, לדאוג לסדרים ולשיטות שיב­טיחו את גיוסה המהיר של היחידה והצבתה בקוו ההסתערות האפשרי, לספק ידיעות לפקודיו ולשאוב ידיעות נחוצות ממפקדיו — בקיצור: להחזיק את ידו על דופק יחידתו. כדי להיות מפקד ה­­ראוי לשמו צריכים חייו האזרחיים להיות מסודרים בהתאם לתפקידו. ביתו הופך לעתים קרובות למקום פגישות והתייעצויות ולמשרד סעד. בביתו תמצא הכנה נפשית לקריאה אפשרית. רעייתו וילדיו חיים תמיד בפשרה עם החובות שמוט­לות על האב בתוקף התפקיד.

אי שים בבית תמצא ספריה צבאית מובחרת. ערימת עיתונים מצולמים על דגמים של נשק ושריונים, אם הוא בעל ניסיון קרבי תמצא אצלו ודאי אוסף של סכינים ושבריות שנפלו בחלקו כשלל מלחמה. ואם זכה להשתתף בכיבוש ה­נגב או לשהות במרחביו בתמרונים, תמצא אצלו בוודאי בקבוק ממולא חול אילת, או ספרי זיכרונות על מסע בער­בה. אם הוא סטודנט במדעי הטבע יצ­ביע בגאווה על אוסף צמחים ואם עוסק הוא בארכיאולוגיה, תמצא בביתו אוסף חרסים. אם הקצין תותחן תמצא על ארונו תרמיל של פגז מצוחצח ומבריק ואם הוא קצין דת תמצאנו בוודאי ספר העוסק בהלכות מלחמה. אצל כולם תמצא תמיד באחת הפינות שק צבאי, המכיל את חפציו האישיים, ובו חולצה ומכנסיים נקיים ומגוהצים ותרמיל המכיל חפצים קטנים ומפת הארץ.

כל אחד מקציני המילואים הוא בעל תואר ובעל עבר, בעל צורה ואופי, הדבר המאחד את כולם הוא השמירה על דופקם של רבע מיליון חיילי המילואים של מדינתנו.

חלקם של הקצינים הדתיים

על מדי הצבא לא תמצא כל ציון להשקפת עולמו של החייל, לא להת­עסקותו הפרטית ולא להשתייכותו ה­מפלגתית. לכאורה מהווים אנשי המי­לואים מחנה אחד, אולם בהסתכלות יותר קרובה, מתברר לך מיד, כי יש יחידות שאופיין כפרי, כיוון שברובן מורכבות הן אנשי מושבים וקיבוצים ויש יחידות שה­חומר העירוני שולט בהן. באלה כבאלה תמצא אנשים, שהתנהגותם ויחסם לתפ­קיד שונה משל האחרים, שלאורח חייהם צביון משלו וטעם משלו. הכוונה היא לחיילים וקצינים הדתיים.

בין מפקדי המילואים — עשרות בחו­רים דתיים, שסיימו את שירותם בצבא הסדיר או ביחידות הנח״ל. אנשים ש­שירתו בתפקידי פיקוד במלחמת השח­רור. מפקדים אחראיים לחבלים שלמים, אנשי ההתיישבות הדתית, ויהודים חרדים מערים ומושבות, שיש להם וותיק בהגנה ובצבא.

נוסף לאלה קיים גרעין של קציני מילואים המשתייכים למילואי הרבנות־הצבאית, הקשורים באופן ישיר לשרותי הדת של המטכ״ל במה שנוגע לשמירת השבת והכשרות בצבא. גם אלה נחלצו במשך השנים האחרונות לפעולות חיו­ניות ויצאו לקורסים ממושכים, די אם נזכיר את מבצע המעברות, את מבצעי הכשרת המטבחים לקראת הפסח, עריכת תפילות בימים הנוראים במחנות ובמשלטים.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s