הכחולים והירוקים נערכו ל"קרב" בתמרון הנגב, עלים ירוקים.

הכחולים והירוקים נערכו ל"קרב" בתמרון הנגב

תיבחן גם ההגנה המרחבית במלחמה נגד השריון

מאת שאול רז סופרו הצבאי של הצופה

[פורסם בהצופה 5.9.1952]

כוחות צבא הגנה לישראל, "הכחולים" ו"הירוקים", המשתתפים בתמרון הנגב, סיימו אמש עד חשכה את הערכותם לפתיחת "הקרבות".

במרחבים הכלולים בגבולות התמרון נכנסו היום לתקפם ההגבלות על התחבורה בדרכים ובמספר מועצות אזוריות הוכרז עוצר לילה.

במדינה הכחולה המשתרעת בנגב הצפוני, הועמדו במצבי של כוננות ל­מעלה מעשרה יישובים, בהם תיבחן ההגנה-המרחבית במלחמה נגד שריון מתקדם. במדינה הירוקה המשתרעת בנגב הדרומי מתכוננים הירוקים לפתי­חת פלישתם.

שני הצדדים מנהלים בינתיים מלחמה אווירית ופסיכולוגית.

שיירות צבאיות למקום ההערכות

בדרכים שוב הוצבו שלטים המציי­נים את מקום היחידות וזהותם ושיירות צבא נוהרות דרכן למקום ההערכות, דגלים לבנים של מכוניות השופטים מתנופפים ברוח, אנטנות של מכ­שירי קשר מזדקרות אל־על, וסרטים כחולים וירוקים נישאים על שרוול החיילים. הקמת מחנות, הסוואת מתקנים, הנחת קווי טלפון, ריכוז אספקה וחומרים שונים, הכנת השריון למסע הפריצה ויציאת אמנים לפעולות בידור, כל אלה ציינו אתמול את שתי המדינות העויינות.

תמרון רחב ממדים

לרגל התחלת התמרון פרסם אלוף פיקוד הדרום, אלוף משה צדוק, פקודת יום, בה הוא קורא את החיילים להקדיש את מרצם לתמרון, כדי להפיק לקח מההישגים והליקויים כאחד. הוא מטעים בדבריו, כי המטה הטיל על פיקוד מדדום לערוך תמרון רחב ממדים, בו ישתתפו: סדירים, ואנשי מילואים, רגלים, שריון, חיל אוויר, תותחנים, צנחנים ועוד. האלוף מסיים את פקודתו בקריאה ללוחמים לכבד את יריביהם, כי "גם הכחול וגם הירוק שותפים לעמידת צה"ל במערכות המחר".

סיפור המעשה

המדינה הכחולה מוקפת ממזרח וממערב על ידי מדינות ניטרליות ואלו בצפון ובדרום מקיפים אותה שתי מדינות, שברית נכרתה ביניהן, להשמיד את המדינה הכחולה. במלחמה שפרצה הצ­ליחו הירוקים שמדרום לכבוש שטח מסוים מהמדינה הכחולה. למרות שהכחולים פתחו בהתקפת נגד, הוכרזה הפוגה על ידי גורם זר ואזור מפורז נוצר בין שתי העדינות היריבות. כדי להפסיק אחת ולתמיד את תגרות ״הירוקים״ השחצנים שמצפון, החליטו הכ­חולים לרכז את כוחותיהם ולמגר את האויב שמצפון, תוך שמירה על הגבול הדרומי של מדינתם, כדי להקל את הלחץ מעל בעלי בריתם העומדים במערכה עם המדינה הכחולה החליטו הירוקים שבדרום, לתקוע טריזים באדמת המדינה הכחולה,

הכחולים קוראים את כוחותיהם להנחיל תבוסה לפולשים ובעלון שהוצא על ידם, נקראים החיילים "להצית את שר­יוני הירוקים ולהדפם, כי ברזל ישבר, אך רצוננו ועוזנו מי יוכל לו:״

חיל האוויר הירוק מוסיף להלום בכחולים

— מאת סופר צבאי ליד הנהלת תמרון חיל האוויר —

חיל האוויר הירוק הוסיף אתמול ל­הלום בכוחות האוויר הכחולים מתוך ניצול מלא של היתרון שרכש לו הודות לגורם ההפתעה ביום הראשון ל­התחלת פעולות האיבה. מטוסי חיל ה­אוויר הירוק יצאו אתמול שמונה פע­מים להתקפה על בסיסי האוויר הכחול.

ארבעה מבסיסיו העיקריים, של חיל האוויר הכחול, הופצצו שלשום פעמים, לפני הצהרים ואחרי הצהרים.

חיל האוויר הכחול טרם התאושש מ­המהלומות שירדו עליו בימים האחרו­נים, ומטוסיו לא ערכו כל טיסות במ­שך היום.

עלים ירוקים

(קטעי יומן מתמרון בגליל)

מאת שאול רז, סופרו הצבאי של "הצופה"

[פורסם בהצופה 15.10.53]

ערב הקרב

תנועת מכוניות חופזות קרעה את דמ­מת ההרים, עם ערוב היום נעו שיירות בדרכים, עזובות אל מחוז חפצן נוהמות וחורקות תחת כובד משאן, קדימה! מט­ענים הועמסו ומטענים פורקו. יחידות זעירות חמקו מבין האופל והמשיכו בדרכן אל האי-שם הבלתי נודע, למרות, שידעת כי "הרבה" ביום במאורע, הרבה העמדת פנים והעמדת בעיות בהקמת הסיפורים, במסכת התבניות, ושכל התמרון אינו אלא תרגיל בלבד, תרגיל מסכם אימוני שנה תמימה — בכל זאת יכולת להרגיש, איך ה"בלתי מציאותי" עולה מתוך חביוני התעלומה והופך מציאות, איך מתחלף ה״שלום״ של כל השנה במלחמה ממשית של ימים מספר.

המכונות באפיק הירדן המשיכו בעבודתן כבכל יום אחר, אולם הידיעה, כי כוחות ערוכים ומצוידים היטב חונים בין ההרים ומשלחים את חודיהם למשש את דפקו של ה״אויב״. התמרונים נסכו בך קורטוב־מה מאותו הביטחון החסר בדרך כלל לאזרחים מכל ימות ה״שלום״. אם יוכלו ל״כחולים״ ׳יוכלו גם לאלה שמעבר לגבול.

ככל שקרבה שעת ה"עין", זו שעת ההתחלות הרות הגורל בקרב כבתמרון — נתמלאה הבקעה מתיחות ודריכות ממושמעת. החפירות הוסוו, הציוד נערם ורוכז, הכוחות החלו לנוע. בדממת הלילה התגלגלו אופנים והדם הכה מעברים — איזה ענק החל להיטלטל בין ההרים. אצלנו קראו לו ה״כוח הירוק״.

הפרט והכלל

המחנה כולו היה על גלגלים, המכונה הגדולה התנועעה כמתוך דחף פנימי, כמתוך עצם מהותה: לפעול לשחרר את המרץ שנאסף במצבר האנושי הלבוש מדים ושריון, ל״הכות״, "להתעקש" ו״לנצח״. זה טבעו של כל גוף צבאי מורכב ומצויד. אך הפרט שנקרא מהסדנה, מבית עסקו, מביתו ומילדיו ״נכנס לתלם״ קמעה קמעה עד שנבלע ביחידה. ראשונים היו אנשי הצבא הסדיר והקבע — אצלם היה זה פרק של הגברת מאמצים, אחריהם החלו גם אנשי המילואים להשתלב במסגרת. מי פחות ומי יותר, כל אחד לפי טבעו, הרגליו ומידת יחסו לתמרון ולתפקידי הצבא.

אוהלי הסיירים פוזרו בינות לעצים וחבריה יושבים ומפטפטים לידם. עדיין ״מזיעים״ הקצינים, עתה שעת מבחנם, חיצים מסתמנים במפות, קווים ונקודות מתרבים — זו שעת התיכנון. את דבר המפקד העסוק מביא עלון הקרב לחיילים. המפקד כדרכו מטפח בחייל את האמונה בצדקת הקרב ובנחיצותו, מנסה ללבות את השנאה, ״אתה הוא הנושא העיקרי בעול״ וכו׳, אך גם הוא יודע כי במלחמה המודרנית נבלע האדם בין המכונות. והוא מדבר במשפט אחד על ערך האדם ובמשפט שני על חשיבות המכונות ההרסניות והקטלניות.

בין היוצאים לדרך גם חיילים הדבקים באמונת אבות ובילקוטם מטען סגולי נוסף: הציוד האישי לתפילה, סידור ותפילין זעירים. ובמחנה אף בו מתקן ציבורי: ״בית כנסת שדה" השוכן באוהל. הכלל והפרט משקפים בתוכם את כל צבעי הקשת. המקדש את הפלדה בנפשו בלבד ויש המוסיף על קדושתו השפעה ממעל.

בכמה זה עולה ?

כל אחד יודע כי אין לנו ברירה. כל אחד מכיר בחובת הכוננות המלאה, אולם כל אחד שואל את השאלה המפוכחת : בכמה זה עולה ? כמובן, כדי להוריד מחיוב ההכרח, כדי לערער את הביטחון המחויב ביותר. וכל אחד לפי התעסקותו או נטיותיו עושה את החשבון. יש רגעים שכל מסכת ההסברה הולכת ונמוגה בתעודתך. המגע עם החייל הפשוט, החוגר את החגור, המטפס במשעולים ומזיע עד עצמותיו, מחזיר את גלגל השקול לקדמותו ואז נשמעים ה"דברים הבינלאומיים״, באמת פשוטה שאין מערערין עליה. את האויב יש לשנוא! אין רחמים והבנה יפים לשעת מאבק על חיים ומות״.

זה בעצם המחיר — השנאה שעלינו לשנוא את ההם, כך מסתכם הערב הראשון בתמרון חיל היבשה בין הרי הגליל.