זכויותיה של העיתונות העברית
זכויותיה של העיתונות העברית בהפצתה ובפיתוחה של הלשון רבות לאין-שיעור, אולם גם תרומתה לקלקולה נכבדה מאד. אחרי מלחמת השחרור רווח כינוי הגנאי על כתיבה "צהלית", כיום מקובל להוקיע: זה כתוב ב"עיתונאית".
על אף שלא רק העיתונות אשמה בשיבושים שהשתרשו בלשוננו בשנים האחרונות ולא היא בלבד שתלה בה את הביטויים הזרים לרוחה, הרי אין להתעלם מכך שהיא אולי המפיץ הגדול ביותר של ניטע-הלעז וניבי־הנכר השוטפים דרך צינורותיה ונקלטים בלשונם ובתודעתם של רבבות ומאות אלפים מקוראיה. וכיוון שכוח תפוצתה והשפעתה כה רבים ורמת לשונה וסגנונה משמשים לדוגמה להמונים, יש לדקדק בה מאד ולזקוף לחובתה חלק נכבד של השתבשותה של הלשון.
המאמרים שנתפרסמו על נושא זה מפרי עטם של בלשנים וסופרים אחדים צריכים לדרבן אותנו לעקור מן העיתונות את הקמשונים ואת החידושים המפוקפקים ולהחזיר לה את רהיטותה.
הפער בין היכולת המכנית וידיעת הלשון
בעשור האחרון זכתה העיתונות לשגשוג מבחינה כלכלית וטכנית; כמותה נתרחבה וזריזותה הוגברה, אולם לשונה, ניסוחה ועריכתה ירדו פלאים. הפעל הגדל והולך בין היכולת המקצועית לבין השליטה בלשון, הוא הגורם הראשי להתרשלות מדעת ולכישלונות שבשגגה. רפרוף שטחי ביותר בעמודי היומונים יכול ללמדנו מה רבים השיבושים שנשתרגו בלשון המקובלת, הן בתחביר ובפיסוק והן בשימוש מוטעה בביטויים ובאופני הדיבור והכתיבה השונים.
כאמור למדנו מהעיתונות העולמית לנסח ידיעה, אולם בתהליך הסינון לא גילינו עצמיות יתירה, רמת הכתיבה הממוצעת מוכיחה, כי נתמעטו בינינו תלמידי חכמים ונתרבו עמי ארצות; פסו עשירי-מבע ובעלי סגנון אישי ולעומתם פשו בעיתונות עניי-דעת, מקצוענים היודעים לכתוב מהר והרבה, אשר לבם אינו נמשך ליופייה של הלשון ולמקורותיה.
אין לכן פלא שאנו עדים להתבלותה של הכתיבה ולחד-גוניותה, ללעוז מואץ ולסירוס מבנה ותחבירה.
שלושת גורמי הירידה
לדעתי שלושה גורמים למצב הקיים:
א) ידיעה קלושה של המקורות ושימוש מופרז במונחים ובצורות לועזיות.
ב) להיטות יתירה להשתמש בחידושי לשון שלא עברו בחינת הסתגלות לשפה;
ג) טשטוש הגבולות בין הלשון המדוברת לבין הלשון הכתובה.
עיתונאי המעורה במקורות ימצא לרוב מטבעות לשון עבריות לשימושו ויעדיפן על מלים לועזיות, והיפוכו בתלוש וברחוק מן המקורות. משפטיו של הבקיא יהיו ברורים, הגיוניים וגמישים כיצור חי. לעומתו ירכיב התלוש מן המקורות, משפטים מבולבלים ומסוכסכים, שהקורא יתקשה בהבנתם וידגישו מיד כי לפנינו כתיבה באותיות עבריות שכולה תרגום.
מיום שנולד ה"עדכון" כולם "מעדכנים", ומיום שנתחדשו ה"מישו" ו"הקשר" נעלמו המילים: שטח, תהום וקשר, בדומה להם שבקו חיים לכל חי: התנגשות, תגרה ותאונה שנוצחו ע"י ה"תקרית".
בזמנו הייתה לאקדמיה ללשון השפעה רבה יותר על השימוש במילים מחודשות ובאמצעות הוועדה למונחים, שהייתה קיימת ליד ועדת העורכים, הצליחה לסנן ולברור את המילים התואמות את רוח הלשון והנחוצות להתפתחותה של העיתונות והלשון כאחת, אולם מאז שהוועדה נתפרקה השתררה הפקדות גמורה.
הגורם המכריע לשיבושה של הלשון, הוא טשטוש הגבולות בין מלשון המדוברת לכתובה. לפי הכתיבה הנפוצה כיום אפשר לחשוב כי תפקידו של עיתונאי מתבטא בהעתקת ביטויי הרחוב, כדי לרקוח מהם מרקחת לקוראיו ולהנציח את העגה של פשוטי העם. ולדאבוננו, כל המרבה בניבולי־פה, הרי זה משובח.
"ההמשלה אישרה ההסכם בהסתייגויות על שכר המנהליים", במקום, "הממשלה אישרה את הסכם השכר עם המנהליים בהסתייגויות".
בפתיחות לידיעות אפשר לגלות שיבושים תחביריים גסים, הנובעים ממיקומו הבלתי נכון של תאור המקום במשפט. והנה דוגמה מקרית ושכיחה מאד:
עבריין נמלט שהיה מבוקש על ידי משטרת ישראל זה כשנה, נלכד אתמול כשהוא מחופש ומגודל זקן בתל- אביב". גם תלמיד של בית-הספר היסודי יצביע כי מקומה של תל־אביב הוא אחרי "נלכד אתמול". לדאבוננו זה אחד מסימני ההיכר של "העיתונאות" בימינו.
ועתה דוגמה למחרוזת של שיבושים הכלולה במשפט אחד שראה אור באחד השבועונים.
"כאשר עלו על הבמה בנות החן בעציצי הנוי הריחניים ובתהלוכת דגלי הלאום, ניתן היה לחוש בם בצעירותה של תנועה זו ־ בצמיחתה ובחיוניותה כי רבה היא". פה לפנינו מפגן של עריכה צעירה הקופצת בראש. חבל מאד שהכותב נאלץ להעלות בנות חן בעציצים ולהצעידן בדגלי הלאום, כדי שיוכל להפגין כיעור לשוני מעין זה.
מצבורי צרורות ב"שוטפת"
הלשון העברית אוהבת את הדייקנות והקיצור והיא רחוקה מהמליצה הריקה ונעדרת תוכן. בניגוד לכל המצופה מלאות כתבותיהם של בני הארץ שהעברית היא שפת ילדותם, גיבובי מליצות מיותרות ושיבושים תחביריים, יש ביניהם המצטיינים בנקיטת שיטות ההלם והתדהמה והם רגילים להוריד על ראשו של הקורא צרורות צרורות ב"שוטפת״, משפטיהם ארוכים ומפותלים ומשופעים באימרות מסוגרות במרכאות. הנ"ל עורכים בחיבוריהם מפגני ידע-לשוני כביכול. ומטמטמים את הקורא בכתיבה לוליינית ריקה מתוכן. מגה דוגמאות מקריות שנכתבו עיי המעולים שבין הכתבים ולא ע"י הנחשלים שבהם.
"ואילו קודם לכן כאב הלב לראות פינה זאת, ואת בית הסוהר כולו מוזנח ומלוכלך, בלא יד מטפלת ודואגת,לא פעם עלו הרהורים נוגים בדבר התנכרות המדינה לאותה פינה מקודשת הנמשכת עד היום, שהרי אלה אשר נמקו בין סורגיה, לא היו אלא מאנשי – ה״פורשים", חברי הארגון [ההמשך חסר]
במשעולי עציון 