שאול רז, עורך "הצופה לילדים" תשט"ז [טבת – שבט – אדר]

בעיתוני "הצופה לילדים" כתבות החתומות א.ב. ,

אלה ראשי תיבות של השם אהרון בינדר,

שמו הספרותי של שאול רז.

אשנב למערכת

קוראים יקרים

דרכה של היהדות הנאמנה במדינה מנוגדת לדרך מרבית אזרחיה. יש הרבה יהודיים מסורתיים במדינה והרבה מאוד אוהדי מסורת ומבקשי קרבת א-לקים, אך יהודים דתיים יש מעט. הליכתה של היהדות הנאמנה במדינה היא נגד הזרם, שונה היא ונבדלת באורח חייה, בהש­קפותיה ובתגובותיה מכל יתר התושבים. מפאת בדילותה וייחודה שוטמים אותה, ולוחמים בה. לאדם דתי דרוש הרבה עוז כדי לקיים את אמונתו ואת חייו בים הזלזול וההתפרקות המוסרית. עליו להיות בן־חיל וגיבור־רוח.

פעמים רבות הפנינו את מבטכם לפינות המשגשגות בגבורה ובהן דתיים במדינתנו ותארנו לפניכם את חייהם של גדולי ישראל בדורות עברו, כדי לחזקכם לקראת מאבקכם במחר. הפעם אנו מספרים לכם על קומץ אנשים המנסים להציב יתד בחיינו לפי השקפתם הטבעונית. אמנם, אין השקפתם תואמת את השקפתנו, אולם בשוני בהם היא נבדלת מהכלל, ובעקשנות בה היא מוגשמת בחיים, יש מן המשותף.

הובלו לטבח ע״י צורר היהודים הגדול שקם בדורנו.

ברם, פרשת ההשמדה הייתה מלווה גם מעשי גבורה. יהודים קמו והתמרדו בצורר, יהודים הסתתרו ביערות וברחו ממחנות ההשמדה. בלוע הטורף, בתוך מחנות ההשמדה עצמן הורם נס המרד. ובבוא יום הניצחון נקמו השרידים את נקמת יקיריהם שנרצחו.

בין המיליונים הרבים שאבדו לנו, היו כמיליון ילדים ותינוקות, כמו הגדולים סבלו ונשאו בכל מדווי ההשמדה. הם נבחרו ראשונים לטבח, הם החלשים והרכים, שטרם טעמו טעם חיים. הילדים גילו הבנה רבה לגורל הוריהם ואחיהם, רבים מתוכם שמרו על הוריהם וכלכלום בשיירי האוכל שהצליחו להבריח למח­נות. בעד פרוסת לחם היו צריכים לפע­מים לסכן את חייהם. רבים מהם נמסרו לידי גויים למשמר ובגבורה שמרו בלבם את אמונתם עד בוא יום השחרור.

ביום י׳ בטבת מתייחד העם עם זכר יקיריו שאבדו ומעלה אור בנרות הזיכרון. מימי השואה לימי התחייה שבימינו נמשכים חוטים סמויים של אחווה ושל מסי­רות וילדי המחנות ובני דורנו רתוקים לשרשרת ההיסטוריות, של ענות וגבורה, של סבל וקידוש השם, ינון זכרם בתוכנו לעדי עד.

*

הסיור הראשון של ידידינו במתקני ״אל־על״ בשדה התעופה בלוד, עבר בהצלחה רבה. תיאור מלא של הסיור נפרסם בחוברת הקרובה. לידידים השו­אלים על המשך המבצע ולאלה שרוצים להימנות על אגודות הידידים, להבין שכוח האדם העומד לרשותנו מועט ולכן נמ­שכת הפעולה באטיות, צעד אחרי צעד. אנו מקווים שנגיע לכולם ונספק במידת יכולתנו את בקשותיכם.

ו' בטבת תשט"ז                                                                               שלכם העורך

 

למערכת "הצופה-לילדים"שלום רב!העיתון בשבוע זה יפה, הגדילו את המדור "מי ומה ?", "שוב פוצץ צינור המים", לדעתי משעמם, לדעת אחי הוא מותח מאד. הרבו בסיפורים מסוג של ״שבועת נקם״. "בעקבות המרגלים" – יפה! (אולי תתנו בראש כל פרק את התוכן עד עתה) ההצגה אינה מתאימה משתי סיבות:א) זה היה צריך להופיע בשבוע שעברב) רמתה נמוכה.

"לכבוד שבת" – בסדר. "מדור הבול" – יפה, הרבו בתיאורי "מנהגי העמים", כגון: הקוזאקים. "מעשה במנורה" – הוא יפה. "תצפית השבוע", רוב הדברים — ידוע. "אשנב למערכת", שיהיה תמיד מורחב בגודל זה.

נ. נריה

כ״צ. כפר הרואה

 

פשיטה ישראלית על מוצבי הסורים

מוצבי הסורים בגדה המזרחית של הכנרת, מהם נורו סירות הדייגים, חוסלו במבצע צבאי נועז על ידי חיילי צבא ההגנה לישראל בלילה אור ליום ב׳ כ״ז בכסלו.

אחרי המבצע לא נשארו חיילים ומוצבים סוריים מעבר לכנרת. 55 חיילים סוריים סדירים נפלו בקרב, ביניהם 5 קצינים ו-30 נלקחו בשבי. 6 חיילים ישראלים נספו במערכה ו-10 נפצעו.

לפי הגדרתו של אלוף פיקוד הצפון, האלוף משה צדוק, היה זה המבצע המסובך והקשה ביותר מאז מלחמת השחרור.

החיילים הישראלים הוכיחו פעם נוספת, כי הם עולים על חיילי האויב ובעצם ימי החנוכה רשמו דף חדש בספר הגבורה של ישראל.

מדוע חוסלו המוצבים הסוריים?

לפי הסכם שביתת הנשק שנחתם בין ישראל וסוריה בתום הקרבות, נכללה הכנרת כולה בתחומי ישראל. גם 10 מטרים של היבשה בגדה המזרחית והצפונית נכללו בתוך גבולותינו. ים הכנרת משמש מקור פרנסה למרבית היישובים שסביבו ולמאות דייגים המתגוררים בטבריה ובסביבתה. עונת החורף היא העונה העיקרית בדייג. עם רדת הגשמים הראשונים יוצאים הדייגים לים לדוג את הדגים. במשך כל השנים נוהגים הסורים לירות לעבר דייגנו ולהפריעם לדוג. הם הקימו עמדות מבוצרות על רמות הגולן בכפרים מסעודיה, קורסי, נקב ועוד כפרים אחרים והציבו בהן תותחים נגד טנקים ומרגמות. בשנה שעברה תקפו. הסורים באש תותחים את סירות המשטרה המלוות את דייגינו. 2 שוטרים נהרגו ושלישי נפצע. אחרי המקרה הזה הובאו סירות משוריינות לכנרת מצוידות בתותחים. כאשר הסורים פתחו באש השיבו להם התותחים הישראליים כהלכה. אחרי זה הבטיחו הסורים כי יפסיקו להתגרות בסירות הליווי ויניחו לדייגים לדוג. בהתערבות משקיפי האו"ם הסכימה ישראל להסיר את התותחים.

למרות ההבטחות פתחו שוב הסורים באש ופגעו בסירה בכנרת. כדי להפסיק את ההתגרויות החדשות פשטה יחידת צה"ל על מוצבי הסורים והביסה אותם.

מבצע נועז וקשה

היחידה הפושטת, שמנתה 300 חיילים, הייתה מורכבת מחיילים כעלי ניסיון קרבי ובחלקה מחיילים שלא נתנסו עוד בקרב, רמתה הייתה מעל לממוצע המקובל בצה׳׳ל. היחידה הייתה מצוידת בנשק קל בלבד, כולל רובים, תת-מקלעים ומקלעים. הוקצב לה גם גם נשק מסייע, באם תזדקק לכך.

על היחידה הוטל לנוע בחשכה ולתקוף את המוצבים בבת-אחת. היא הייתה צריכה להתקדם בשקט ולא להתגלות, כדי להפתיע את האויב. היחידה התחלקה לשני כוחות: אחד נע מדרום ועליו הוטל להתקדם עד קורסי, והשני פעל מצפון וצריך היה להגיע עד הכפר עקב. הכוח שפעל בגזרה הצפונית היה צריך לחצות את הירדן ולהתקדם בשטח טובעני וקשה. במוצבי האויב נמצאו לפי השערה 200 חיילים סדירים, חמישים, חמישים בכל מוצב, נוסף לכך נמצאו אנשי המשמר הלאומי בעמדות שליד הכפרים.

הכוחות התקדמו ביבשה וביצעו את הפעולה אחרי מאמץ וקרב קשה במשך הלילה. היחידה השיגה את כל מטרותיה ומלאה את המשימה בשלמותה. כל העמדות פוצצו ועד הבוקר לא נשארו כוחות סוריים במזרח הכנרת. בכל המוצבים התנהל קרב. חלק מהחיילים הסוריים נכנע מיד,  חלק נהרג וחלק ברח. לידינו נפל שלל רב. בין היתר נלקחו: תותח נגד טאנקי, מקלעים וכמאה רובים, תותח שני ומכונית הושמדו.

עם בוקר חזרו כוחותינו לבסיסם והכנרת שקטה מרעש הקרב. מיד יצאו הדייגים למלאכתם והיא התנהלה בשקט ובהצלחה שלא ידעוה הדייגים זה שבע שנים.

החללים שבדמם חודש הדייג בכנרת

ששה החיילים שנפלו בשעת הפשיטה הם: סרן יצחק בן־ מנחם, יאיר רפאל, יורם כ״ץ, אברהם כבירי, שלום קימל ואברהם שבבו. כולם הובאו למנוחות ביום שלישי שעבר.

תלונה סורית למועצת הביטחון

אחרי המבצע פנו שלטונות סוריה לנשיא מועצת הביטחון ובקשו לכנס ישיבה דחופה, כדי לדון בתקרית. הסורים הודיעו שהם מתכוננים לדרוש נקיטת אמצעים חריפים נגד ישראל. אנגליה וצרפת הזדרזו אף הן ועוד בטרם נסתיימה חקירת משקיפי או״ם גינו את הפעולה הישראלית.

א.ב.

 כנרת

מפת אזור הפשיטה

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

מכתבים רבים מגיעים למערכת ובהם תביעות מתביעות שונות. יש מכתבים שרוח טובה נושבת מהם, רוח של אהבה והכרת תודה ויש מכתבים המלאים דברי בקורת והצלפה. לא חסרים גם מכתבים נטולי כל תוכן ורוח, סתם מכתבים. ואנו מעלעלים בכולם ומשתדלים לחדור לכ­וונות כותביהם. על חלק מהם אנו משי­בים מעל דפי העתון ואז יש לכם ההזדמנות לקרוא את דברי התשובה הקצ­רים בצד גופו של המכתב. יש כותבים שזוכים לתשובה אישית. על כל פנייה אלינו אנו משיבים בצורה המתאימה. אין לנו כל ספק בכך שיש כותבים שתשובותינו לא יכולות לספקם, מכיוון שאין בכוחנו לשנות את התנאים בהם אנו מוציאים את העתון, ברצוני לבקשכם שתמיד תניחו שדבריכם זכו לתשומת הלב המלאה, ואם אין בקשותיכם מתמל­אות אנא, סלחו לנו וחכו למועד אחר.

*

את דברי ההקדמה האלה ככתבתי כדי להשיב לכל אלה המבקשים להימנות על ידידי עתוננו. התלהבותם מלהיבה גם אותי ונכונותכם מחזקת את ידי לעמול ולשקוד על קיומו של העתון.

ברצון היינו מארגנים את האגודות בארץ כולה, אולם אין אנו מספיקים להקיף את כל המקומות ונאלצים להת­קדם צעד אחרי צעד. התאזרו בסבלנות ובעזרת השם נגיע גם אליכם — לא תכזיב תשובת ידיד, גם אם תאחר בו תבוא.

כ' בטבת תשט"ז                                                                                שלכם העורך

למערכת ״הצופה לילדים״.שלום!רק השנה, שנת תשט״ז, התחלתי לקבל את עתונכם בקביעות. אני כבר מרגישה שעיתונכם מעניין ומלא תוכן ואני מקווה שהתוכן יישאר יפה כמו שהיה תמיד. ואי״ה הוא יהיה יפה משאר עיתוני הילדים.בב״חברוריה יעיר, טירת צבי
אני קורא חדש. גם בזמן הקצר שאני קו­רא, חלו בעיתון שפורים. הוא חביב עלי ביותר. אני מציע עוד לשפר את סגנון הספורים וה­חיבורים — לתקן את השגיאות.יהודה לנדסן

 

לכבוד המערכת.בין כל מכתבי ומאמרי הילדים אשר בעתונכם הנכבד מס׳ 10, משובצת כאבן חן נוצצת מכתבה של מרים משה, מגן יבנה, מכתב ברכה לצה״ל.תמהה אני על הקוראים כולם, שעברו בלי תשומת לב ואף אחד לא הגיב ולא נתעורר להביע דעה ורגשי התפעלות למקרא מכתב־פנינה מעין זה.

במכתב קצר ביותר הביעה הילדה רגשי חיבה והערצה למעשי הגבורה ועוז הרוח של צה״ל. במשפטים נמרצים ונמלצים, הנובעים ממעיינות אדירים, הביעה הערצתה למעשי הגבורה העילאית של צה״ל : ״אבל במכת ברד הגפרית ואש על חן-יוניס, וקרב מטוסי הסילון על יד־מרדכי, התעליתם על כל תהילה ורוממות אשר העם הוגה לכם״ (תגמול חאן יוניס על מעשה הרצח בקוביבה ועוד).

ובשני משפטים אחרים מהוקצעים ומחוטבים, נרגשים ופטטיים, מיצתה שאט נפש למצרים, ועוז ובטחון, נחישות, ועמידה איתנה נגד אויבים בשער : ״כי הנה דמה דמה שבאב בן אספסוף, שהתיר דמנו ונפחד על נפשותינו לנוע בדרכים ולצאת החוצה בלילות״.

״פדאין ו״מסתנן״ לא ישתרש בדמינו כמושג של מורא ופחד, אשר בהם יפחידו את טפיינו, כמו ב״צוענים״ בארצות הגלות, ואורח חיינו לא ישובש עד כדי בזבוז כוחותינו לשמירה מאמצת בלילות ולעבודה מפרכת ביום, ככתוב : ״באחת ידו עושה במלאכה, ואחת מחזקת השלח״.

ולבסוף ״הטעימה״, מלשון טעם למצרים, נחת זרועו ו״נוק אאוט״ צה״לי״ בדברים האלה :

״והנה באה קבוצה של נערי בני ישראל, מחצה פאתי ערב, קרקרה קדקד כל מתרברב והדקה את הרצועה אשר התירה מסביב לערפו של עייר בן אתון״.

אכן, דברים כדרבונות מתוך לב תוסס, אייזן!

גיפופי ונשיקותי לילדה מצוינת זאת.

רחל שפירא, חיילת בצה״ל

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

חז״ל דברו בשבחה של המלאכה וחיי­בו את ההורים להקנות לבניהם אומנות. בדרך כלל רגילים לדבר על בני עמנו שהיו מפוזרים בארצות הגולה, כעל מחוסרי אומנות. נכון הוא שיהודים מע­טים עסקו בחקלאות בגולה, אולם יהו­דים רבים עסקו במלאכות שונות. היהו­דים היו מפורסמים כצורפי זהב וכסף והעלו את הצורפות לדרגת אמנות צרו­פה. כן התעסקו היהודים בכל המלאכות של תוצרת בית והיו ביניהם: נגרים, סנדלרים, חייטים, נפחים מסגרים ועוד.

מכיוון שמרביתה של הספרות העב­רית עוסקת בחיי היהודים בארצות אי­רופה המזרחית, השתרשה דעה מוטעת בעם, כאילו רק היהודים יוצאי אירופה התעסקו במלאכה, ולא היא, עם בוא אחינו מארצות המזרח, נתגלתה שורה של מלאכות, שבהן היו יהודי המזרח אמנים בארצותיהם. יחד עם העברתם של אחינו אלה לחיי כפר וחקלאות, הוחל בטיפוח מלאכת היד, שעברה ביניהם מדור לדור, כדי שתשמש כענף פרנסה נוסף.

לפני ימים מספר ננעלה תערוכת ״משכית״, שנערכה במוזיאון תל־אביב, בה הוצגו הישגי האומנים מבני עדות המזרח. התערוכה תוצג גם במקומות שונים בארץ. במרכזה של החוברת — רשימתו של ש. אהרוני על התערוכה הנ"ל.

*

אני יכול לבשרכם כי הונח יסוד לאגודות הידידים במחוז חיפה. מיד לא­חר שנגיע לביסוסן נפנה לירושלים, בינתים מתרחבת הפעולה גם במחוז תל- אביב. הודעות מפורטות על התכניות הקרובות נודיע לכם בקרוב.

כ"ו טבת תשט"ז                                                                                  שלכם העורך

 

הנני להודיעכם שמתיבת הפתרונות שבבית הספר ״שרשים״ מוציאות הבנות את המעטפות ולכן לא מגיעות אליכם רוב המעטפות. לכן אני מייעצת לכם עצה, שהתיבה תהיה תמיד סגורה. ודרך הפתח שבתיבה נזרוק מעטפות. (אמי יודעת אם עצתי טובה).

ידידתכם: יפה מרדכיוף

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

שיבתנו לציון קשורה בנטיעות. ביום בו נטע העץ הראשון באדמת הארץ ע״י שביי-ציון בימינו, הונח היסוד למדינה העצמאית. לא אגזים אם אומר כי מהנטיעה הראשונה עמדו האויבים לעקור את הנטיעות. גם בימינו אלה, בעצם ימי הנטיעה, עלינו לאחוז ברובה ובתותח ולהתפלל לה׳ שמזימות האויבים לא יתגשמו.

מצב החירום, בו נתונה מדינתנו, מט­ביע את חותמו על ראש השנה לאילנות.  הכרח הוא שנשים לב לרובים ולכלי-המשחית לסוגיהם, יותר מאשר לעצים ולצמחיה. אילו היו הימים שקטים והאו­פק בהיר ובלתי מועב, היינו פוצחים בשיר ונוטעים. שירת ההתעוררות של הטבע היתה מזדמרת גם בנפשנו ושבח והודיה לבורא הפרי והעץ, היתה פושטת בכל.

משלא זכינו לשלום ולשלווה מוטל עלינו לתת עדיפות לכלי המגן, על כלי העבודה ולכלי המשחית, על כלי היצירה. בכל זאת טוב שנשא בלבנו את הערגה לימי השלום, על אף שאנו עומדים בימי מלחמה, כי לשלום פנינו.

*

גיליון זה, היוצא לקראת ט״ו בשבט, מורכב מסיפורים שעניינם הנטיעות ומ­רשימה על קיבוץ עין־צורים. חיי חבריו הם צירוף של עבודת אדמה ועמידה בשער. לפני שמונה שנים, שבתה העבודה בעין־צורים הראשונה, שהוקמה בגוש עציון וחברי המשק אחזו בנשק המלחמה. כיום הם בונים ומפתחים את משקם בדרום וממשיכים לרקום את מסכת ההתיישבות הדתית.

*

במדור ״מקוראים לקוראים״ תמצאו הפעם פרטים על בית־הספר המאוחד ״יבנה-נצח־ישראל״ שבחיפה, בו יש לעיתוננו ידידים רבים. נשמח לפרסם מדי פעם בפעם רשימות על בתי ספר אחרים.

אתם מוזמנים לשלוח חומר.

י"ב בשבט תשט"ז                                                                                 שלכם העורך

 

עורך יקר!את העתון ״הצופה לילדים״ אני קוראת כבר שנים רבות. באופן כללי, יכולה אני לומר, כי כל שנה ושנה משתפר העתון יותר ויותר. מדוריו מענינים ביותר, אך מכולם ענין אותי המדור ״לדעתי״ שהופיע פעם בשלשה שבועות בערך. מדור זה, אפשר לקוראים לערוך וויכוחים בכתב. מדוע אין אתם ממשיכים בעריכת מדור זה?

בינה חזן ת״א

הפסקנו את המדור בגלל זה שהקוראים לא השתתפו בו. אם נקבל פניות נוספות נחדשו שוב.

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

על אף הגשמים והסערות נטעו השבוע אלפי עצים ברחבי הארץ. אנשים שמק­צועם בכך ואנשים שרצו לצאת ידי חובת הנטיעה, עם פרוס "ראש השה לאילנות״ יצאו לשדה ולניר לנטוע עצים.

בהיותי עסוק בנטיעות, נמסרה לידי מעטפה, שהכילה מכתבים מילדים עבריים בתפוצות, המחפשים רעים להתכתבות. הנה אחד מהם:

ידיד-כתיבה יקר.

הלילה כל קבוצת "יהודיה-הצעירה״ שלנו כותבת ליידידי־כתיבה בישראל. הייתי רוצה מאד להתכתב אתך.

אני חבר ב״יהודה־הצעירה״ אני בן 11 שנה. אני מבקר גם בבית־ספר עברי, וגם בבית־ספר של יום ראשון, ונהנה משניהם. אני לוקח שעורי פסנתר. אני אוהב לראות את תוצאות האימונים, למרות שאינני אוהב ביותר את האימונים עצמם. גם אחותי מדריכה ב״יהודה־הצעירה״. אני בכיתה השביעית בבית־הספר, שמי שרון.

מכתבי הבא יהיה ארוך ויותר ומעניין. אנא תכתוב בקרוב.

ידיד הכתיבה שלך

שרון

"אנא, כתוב אלי", כך ובדומה לכך הפ­צירו עשרות ילדים כי נכתוב להם על חיינו. כיצד הגיעו לכתיבת מכתביהם? מה עורר בהם את הרצון להתכתב עמנו? עשו זאת פרחי ארצנו, שנשלחו ע״י ילדי הארץ באמצעות המחלקה לנוער של קרן היסוד. מדי שנה שולחים ילדי הארץ פרחי בר, המופצים בין ילדי הגולה. כאות תודה על הפרחים שולחים הילדים מכתבים, בהם הם מספרים על חייהם. רבע מיליון גלויות עם פרחים כבר נשלחו לגולה — ההייתם בין השולחים? אנא הקשיבו לבקשתם של חבריכם בתפו­צות, שגרו להם מפרחי הארץ.

י"ט בשבט תשט"ז                                                                            שלכם העורך

 

חברים לעט

הילדים הרשומים מטה מבקשים להתכתב עם ילדי הארץ:

1)          Messem B. David Mazoze Toum Tatahaunis Tunis

2)         Ychouaa B. Mouchi Mazouze Toum Tatahaunis Tunis

3)         Nessem B. R. Maatouk Ma­zouze Toum Tatahaunis Tu­nis.

4)         Saaid B. Hmeni Cohen Toum Tatahaunis Tunis

5)          Ysaac B. Mkhelef Trabefci Toum Tatahaunis Tunis

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

מפאת חוסר המקום אסתפק הפעם רק בהערה קצרה. כולכם אוהבים סיפורי הרפתקאות שיש בהם עלילה מרתקת. אין פלא שאתם מתפעלים מרדיפת מרג­לים ומסתננים, ממלחמות פרטיזנים ומגבורת לוחמים, יש לסיפורים מסוג זה תפקיד חשוב בחייכם. אתם נסחפים עם מהלך העלילה ומשתתפים באופן פעיל בגלגוליה. דרך אגב, אתם לומדים דברים רבים על ארצות ועל אנשים, על ימים עברו ועל העתיד. עולמות שלא ידעתם אותם, מתגלים לפניכם וקוסמים לכם בקסמיהם. במרכזה של החוברת ספור חדש, שיש בו עלילה מרתקת, אולם נוסף לכך הוא שובה את לב הקורא ברגש האחווה והרעות הכנה, שנכרתה בין שני נערים יתומים במוסד ילדים וכיצד זועזע אחד מהם במות רעו. אני בטוח כי הספור ״נער נדרס ברחוב״ ייחרת בזכרונכם ותזכרוהו ימים רבים.

כ"ו בשבט תשט"ז                                                                שלכם העורך

 

פסיה שרשבסקי

זיכרונה לברכה

(במלאת שלושים למותה)

פסיה

לפני חודש ימים הלכה לעולמה דמות נאצלת וטהורה, פסיה שרשבסקי, שקד­­שה שם שמים בגיהגום של מחנה ההשמדה באושוויץ.

לפני 11 שנים עלתה פסיה לארץ ושמה התפרסם ברבים עם עדותה המזעזעת על פרשת ההשמדה. קהל של אלפים געת בבכי כשפסיה עמדה על הבמה בכינוס המיוחד של מגבית ההתגייסות וההצלה שנערך בתל אביב בשנת תש״ו, היא לא זעזעה את שומעיה בתאורי הזוועות, כי אם בסיפורי הגבורה העל­יונה על קדושי ישראל, ששמרו על גחלת האמונה במחנה המוות הנורא. לא הייתי באותו כינוס בו דברה פסיה, אולם זכיתי לשמוע אותה מספרת את סיפורי הקדושה והגבורה בהזדמנות אחרת. לי­מים חלתה, סבלות אושביץ נתנו בגופה את אותותיה, ואז באה לבית המרגוע של כפרנו להינפש ולהבריא, אזכור כי סיפרה על אשה עבריה צנועה ויפה כמלכה שמנהלת חיים יהודיים במחנה הנשים של אושביץ, הייתה זו אשה שבאה מיוון יחד עם שאר נשי הגולה שביוון, שהוגלו ע״י הנאצים לאשוביץ.

בשעת עבודתה במכבסת המחנה הכירה את האשה והחלה לעקוב אחריה עד שגילתה כי היא מנהלת כמין חצר מלכותית במסתרים. מכנסת את נשי יוון העבריות בלילות שבת מברכת על נרות ואומרת אתם תפילות.

פסיה ידעה לספר ולתאר, הסיפור על בת המלכה העבריה המדליקה נרות באושביץ והאומרת תפילות עם המעונות הקדושות הדהימה את קהל שומעיה ועיני רבים ניצתו באור ההתעלות הקדושה והזילו דמעות אחרי עשר שנים של התאבנות ותדהמה.

מאז פרסומה לא שמענו על פסיה רבות. מדי פעם נתפרסמו סיפורים מסיפוריה על חיי היהודים במחנה ההשמדה, שכולם היו עדות לגבורתם הנפשית של המעונים ולהתעלותם בכור הייסורים הנו­ראים.

שנים ניהלה פסיה מוסד חינוכי לנערות חרדיות בבני ברק ולפני חודש נפטרה אחרי מחלה ממושכת, ששמה קץ לחייה.

*

פסיה עצמה הייתה כבת מלכה על אדמות הזוועה, רוח מעולמות הנאצלים על חייה במחנה מספר מר יהודה נחשוני:

"כנסיכה הדורה טיילה בגיהנום של מטה וזרעה אור במחשכי התופת ונסכה עידוד ועוז בנפשות עלובות ומיואשות.

מסביב בערו כבשנים ופעלו בכל הקיטור תאי הגזים. יום יום נהרגה נתלו, הומתו במיתות משונות אלפי אנשים, נשים וטף. התהום בלע את שארית הרוח אשר בנפש, את אחרון הניצוצות הקדושות אשר באדם. היא גישרה על פני תהום זו גשר של רוממות וקדושה שהפליא את כל רואיה. במסירות נפש ארגנה תא של חברים וחברות אשר שמרו על צלם אלוקים במעמקי שאול. ניחמה, עודדה, תמכה ועזרה. הטיפה מוסר לבנות כושלות והלהיבה אותן להתגבר על המכשולים. היא הייתה כשרונית להפליא, בעלת מחשבה מעמיקה, ידעה את התנ״ך בעל-פה, ידעה את כל זרמי הספרות ודיברה עברית בניב נפלא. היא דיברה על הכל, אך בעיקר אהבה לדבר על עניני ביטחון ואמונה, ספרי המוסר המקוריים היו שגורים על שפתותיה. היא הייתה חולמנית, בעלת נפש מתרגשת. התרגשת עם כל התגלית ניצוץ אור בחיי המחנה, שמעה פעם בת ישראל קוראת שמע – פרצה בבכי מר ולא הבליגה. היא בכתה הרבה פעמים, אך לא מצער, אלא מהתרגשות. היא רשמה גם יומן וקבצה בספר כל פרפורי האור שנפגשו לה בדרכה."

מעטים חזרו מגיא ההריגה בכלל, ומהם חזרו רק מצער שלמים בנפשם ובגופם, רבים כשלו ואבדו את צלמם האנושי פסיה הייתה אחת מני מעטים, ששמרו על צלם האלוקים בבור השחת. דמותה קורנת אלינו באור עליון. יהי זכרה ברוך ודמותה סמל לדורות יבואו.

א. ב.

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

בא׳ אדר מלאו עשר שנים להופעת הגליון הראשון של ה"הצופה לילדים״. עשר שנים של מאמץ בלתי פוסק לספק לילדים ולנוער הדתי חומר ספרותי משובח מקופלים בין דפי העיתון. על ברכיו גדלו והתחנכו אלפי נערים ונערות דתיים שקבלו ממנו השראה למעשי גבורה והחלצות נועזים, והודות לו נשארו נאמנים לערכי המסורת והדת

כידיד נאמן לווה העיתון את קוראיו בבית הספר הדתי, השלים את ידיעותיהם וחיזק את הכרתם, הע­שיר אותם בחוויות בלתי נשכחות וחישל את אופים להיות יהודים גאים ונאמנים.

תחילתו הייתה הססנית ופרצופו תמים כעצם הילדות, אט אט נסללה דרכו, קוויו לוטשו ואופיו הת­גבש. עורך מעורך קבל את שרביט העריכה, העמיס עול, חישל וצרף ותרם מנפשו וטעמו לדמותו ולתוכנו. לא מנפשם בלבד תרמו העוסקים במלאכה, כי אם גם מדמם וגופם.

התחילו במצווה המורים א. ברטורא וט. טביומי ז"ל, אחריהם המשיכו ב. צביאלי ומ. צ. אפרתי. לידם סייעו עשרות מורים וסופרים שתרמו מפרי עטם.

קורותיו של העיתון מראשיתו מסופרים בחוברת זו בהרחבה.

לפני שלש שנים קבלתי על עצמי את העריכה ומאז שקעתי כולי בעשיית העיתון. לא אחזור ואפרט

את דעתי על דרכו ותפקידו של העיתון, מאחר שעשיתי זאת במשך הזמן ב״אשנב למערכת״. אם מותר לי לגלות לכם ביום זה משהו מסודות לבי, אומר רק זאת : קשה המלאכה ועוד רחוק יום החג.

עברו הימים בהם יכולנו להסתפק בחרוזים נאים ובסיפורים משעשעים בלבד. מסביבנו מתנהלת מע­רכה כבדה על דמותו של העם, כדי לעמוד במבחן עלינו להצטייד במיטב הידיעות והתכונות. בסימן המבחן הנ״ל עומד כיום עיתוננו. הוא בגר והתחשל, צורתו ותוכנו, מעידים עליו. בשבחו מדברים סופרים ומורים ואלפי ידידים נאמנים לו בקרב קהל קוראיו.

*

ביום זה, כשאנו מפנים את מבטנו וסוקרים את עשר שנותיו של העיתון, הבה ונזכור את אביו מחוללו הרב מאיר בר-אילן ואת מר משה טביומי זכרונם לברכה; נודה לכל הסופרים העושים אתנו במלאכת הכתיבה ולציירנו אביגדור העוסק בעיטורים ובהסברה אמנותית; נשבח את מסירותם של עובדי הדפוס העושים את מלאכת הסידור וההדפסה, נרים על נס את פעולתן של אגודות הידידים בהדרכתו של שמחה אהרוני; ואת שקידתם של הכתבים הצעירים. כה לחי! יהי רצון שנזכה לחוג את העשור השני מתוך סיפוק והרחבה ומדינתנו תשכון לבטח באין מחריד.

ג' באדר תשט"ז                                                                 שלכם העורך

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

שכנינו מצחצחים את חרבותיהם ואת לשונותיהם ומתכוננים להשמידנו. רוח ההמנים, הידועה לנו מכל הדורות, קמה לתחייה בארצותיהם. ובקרבנו דאגה חמו­רה ליום הפקודה ואמונה עזה בשומר יש­ראל. על אף איומי האויבים ומזימותיהם נתכנס בבתי הכנסת לקריאת המגילה ונשאב ביטחון מהנס הגדול שקרה לאבו­תינו, כאשר נחו מאויביהם ונקמו בצורריהם, וימי הדאגה והאבל הפכו להם לימי ששון ושמחה.

כמוהם, כן אנחנו, נתקהל ונקום על אויבינו ובמבקש רעתנו ביום פקודה. ועד אז שומה עלינו לשמוח ולהתחזק ולקיים את ימי הפורים, כאשר קיימום אבותינו, מתוך בדיחות הדעת ורוממות הנפש.

תעבור תהלוכת העדלידע בחוצות העיר או לא, הרעשן ביד האחת והמגילה בשניה ושמחה בלב ובנפש.

*

ובטרם תשתו כדת ותגיעו לדרגה הגבוהה של אי-ידיעה, כמצוות הפורים, קחו את החוברת ביד והסתכלו במגילה העטורה והנאה שהוצאה ע״י הוצאת ״סיני״ והציצו לבית המלאכה העליז של ״עושי המסכות", הקשיבו לסיפורו של די־זהב על סופו של טורקי אחד, ששדד את דמי הפורים מנער עברי, ולמדו מוסר השכל מסיפורה של תמר על מסיבת פורים אחת, ולזכר העדלידע המהוללה שעברה ברחובות תל־אביב, אל תחמיצו את ההזדמנות להסתכל במרדכי האביר הרוכב על סוס העץ בשער העיתון.

 סוס

סוס העץ בעדלידע

פורים שמח.

י' אדר תשט"ז                                                                                  שלכם העורך

למערכת "הצופה לילדים״,השלום והברכה !בשם ידידות העיתון בבית ספרנו אנו שולחות ברכותינו לעיתון, לעורכיו ולעובדיו. יהי רצון שתזכו לחוג את העשור השני ולהגדיל את תפוצתו בין כל חוגי הנוער הדתי בארץ.בברכהדבורה רוזביץ, נילי שולץ, תחייה שולמן

כתה ח׳ בי״ס ״משואות״ בני ברק

ילדים יקרים, קוראי ״הצופה לילדים״ !רובכם לומדים בבתי ספר ממלכתיים דתיים, מי בעיר ומי במושבה, מי במעברה ומי במושב עולים, ולכן אתם לוקחים חלק בשמחת יובל העשור של עיתונכם־עיתוננו.שאו ברכה לחג זה ודעו שזכות גדולה היא לכם לקבל מדי שבוע בשבוע גיליון עיתונכם המצויר וה­מקושט בו אתם מוצאים מכל טוב סיפורים, חידות ובדיחות, מאמרים על מאורעות היום, על העולם הגדול ועל עולמנו הקטן, דברי תורה, מאוצר החכמה של חכמינו.ומהי ברכתי לכם, ילדים? יהי רצון שתעשו חייל בלמודיכם ובמעשיכם ותמצאו תמיד שעה של תענוג וקורת רוח בקריאת עיתונכם ״הצופה לילדים" — ספרו עליו בביה״ס, ובקרב חבריכם, ועל ידי זה תזכו ותהנו בו גם ילדים אח­רים, עד שבכל מקום בו אתם מבקרים ומבלים תמצאו את עיתונכם ותרגישו כמו בבית.יהי ה׳ עמכם בכל אשר תפנו!

 

בברכה י. גולדשמידט

מנהל אגף החינוך הדתי

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

טופס המשאל מונח לפניכם והרשות נתנה לכם לרשום בו את הערותיכם ודעותיכם. בכל ימות השנה אנו מטיפים לכם כל מיני דברים, ואילו היום אתם יכולים לספר לנו כיצד אתם מקבלים את דברינו? ובכן, היש הזדמנות יותר נאה מזו הניתנת לכם היום ״להרביץ׳׳ ולבקר ?

מיום שפרסמנו את אגרת המשאל אנו פותחים את המכתבים בצפייה ובחרדה, בדומה לזו שתוקפת אתכם בימי המב­חנים. אכן דומה המשאל למבחן. במקום התלמידים, יושבים על הספסלים המו­רים כביכול. תתארו לכם מה הייתם עושים בהזדמנות כזו, אילו נתנה לכם?

עלי להודות שכבר במשך היום הרא­שון פגעו בנו חיצים ובליסטראות שנורו ע״י קוראים זריזים. לאחדים לא הספיק הטופס והם שיגרו מכתבים ארוכים. אל תשאלוני לפרטים מכיוון שלא אגלה לכם אותם, בטרם יסתיים מועד החזרת הטפסים.

אני בטוח שגם אתם מחכים בקוצר רוח לתוצאות, כל אחד רוצה בוודאי לדעת אם קלע למטרה ואם האחרים מסכימים לדעתו. היו בטוחים כי לא נכזיבכם. נשתדל במהירות האפשרית לסכם את התוצאות ולפרסם את הדעות שהובעו בתשובותיכם. ועד אז היו נא שקדנים וחרוצים ואל תחמיצו את ההזדמנות שנתנה לכם. בל תיעדר דעתו אף של קורא אחד. — כולם מבקרים, שופטים מייעצים ותובעים.

*

לפני כמה שבועות שלח אפרים אליעזר רימון שני שירים לבית הנשיא, שנושאם: הנגב, ומשמר הגבול. רעיית הנשיא שלחה למשורר הצעיר את המכתב הבא:

רחל בן־צבי—ינאית בית הנשיא ירושלים, י״ב בטבת תשט״ז 27.12.55נערי הטוב אפרים רמון, יפה שאתה מציין תולדות בני משפחתך הפוארת והעיקר שאתה שואף ללכת בדרכם ושר שירי ישראל. עברתי על שני שיריך, כמה טוב שאתה נמשך לזמר על הנגב ועל הגבול, וטוב תעשה אם תניע את חבריך וקרוביך שיצאו לנגב לעבוד ולחיות שם.האם ערכתם בבית הספר טיולים לנגב ?

האם רבים חבריך החולמים על ההליכה לנגב ? זו הדרך בה תצמח הישועה לישראל.

בימי החופש באביב תבקר נא עם חבריך בבית הנשיא.

בברכה ושלום רב לבני משפחתך.

רחל ינאית-בן־צבי

 

אנו מצטרפים לאיחולי רעיית הנשיא ומברכים את אפרים, כי יזכה למשוך במסורת משפחתו. אחד משיריו ״הנגב״ מתפרסם בעמוד 5.

כ"ד באדר תשט"ז                                                                     שלכם העורך

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s