שאול רז, עורך הצופה לילדים – תשט"ז – [ניסן, אייר, סיון]

בעיתוני "הצופה לילדים" כתבות החתומות א.ב. ,

אלה ראשי תיבות של השם אהרון בינדר,

שמו הספרותי של שאול רז.

אשנב למערכת

קוראים יקרים !

מאז קום המדינה, מדברים אצלנו הר­בה­ על חובתנו לשקוד על קיבוץ הגלויות ומזוגם המהיר. מאות אלפי יהודים הועלו לארץ ויושבו בכפרים ובמעבדות. מאות מתיישבים ותיקים התנדבו להדריכם בחייהם החדשים. הם עזבו את בתיהם ואת משקיהם והלכו לחיות יחד עם העולים. לפני שבועות מספר נודע ברבים כי משפחת גובר מכפר-וורבורג, אמם ואביהם של האחים צבי ואפרים, שנפלו במלחמת השחרור מסרו את משקם לקרן המגן ויצאו להדריך עולים חדשים בחבל לכיש. מעשה משפחת גובר אינו בודד. אפשר להצביע על מקרי התנדבות נוס­פים, אולם אין הקומץ משביע את הארי ואין התנדבותם של יחידים יכולה לפתור את הבעיה הכאובה. נחוצים אלפי מתנד­בים שיראו בהליכה לספר את ייעודם בחיים.

*

דוגמה נאה של היחלצות לעזרת יישובי הספר נתנו בשבוע שעבר ראשי הצבא. כמאתיים חיילים וקצינים, ביניהם ראש המטה הכללי רב אלוף דיין ועוזריו הקרובים ביותר, כגון: האלוף יצחק רבין, האלוף לסקוב ושורה של אלופי משנה. יצאו למושב מבטחים כדי לבצרו. אנשי הצבא לא הרבו לדבר על הצורך להושיט את עזרתם לאנשי הספר. הם קמו ועשו את המוטל עליהם. הלוואי ואזרחי המדינה ילמדו מהם ויקומו אף הם ויעשו את המעשה הנדרש בשעה זו.

*

על דוגמה נוספת של התנדבות והת­קרבות לעולים מספר במכתבו רפאל פרץ ממוסד תלפיות:

״לא פעם סיפר לנו מדריכנו על החובה הגדולה של מיזוג העדות השונות בישראל, ועל הצורך להתחבר עם ילדי מעברות, אשר חיים בתנאים גרועים משלנו. ביום שלישי שעבר, קיים מוסדנו למעשה, את החובה הזאת, בהזמינו ליום שלם את ילדי המעברות: קסטל, עין־כרם וליפתה, השוכנות בקרבתנו.

בערך, 75 בנים ובנית באו למוסד יחד עם מדריכיהם שבמועדוני המעברות.

אחרי פגישת היכרות, סיפר להם מנה­לנו על המוסד ועל החניכים, ירדנו למגרש המשחקים והתמודדנו במשחקי ספורט. בערב שוחח המדריך שמעון, על הנושא: קבוץ גלויות ומזוג העדות.

אחרי תפילת ערבית אכלנו בצוותא ארוחת ערב חגיגית וערכנו מסיבה.

קבוצת ״בר אילן" שבמוסד וכן ילדי הקסטל ועין הכרם הופיעו בריקודים ובמקהלה. להקת הגדנ״ע, שבאה במיוחד למסיבה הציגה ריקודי עם חדשים בלווית אקורדיון.

נפרדנו נרגשים מאוד בשעה 9 בלילה. הפגישה השאירה בנו רושם שלא ישכח לעולם״.

ראוי מעשה ״תלפיות״ לשמש מופת למוסדות אחרים.

ב' בניסן תשט"ז                                   שלכם העורך

 

פרשת הימים

                                                                אנשי עציון

בין הרי חברון בנו האנשים את קִנָם. הם חצבו בסלע. נטעו מטעים, יערו הרים ורעו צאן. עפר לא היה במרום ההרים החשופים. באו והביאו אדמה ממרחקים והכניסו בתוכה שתילים של עצי-פרי. מים לא היו בין הסלעים. באו והביאו מים בחביות ממרחקים והישקו את השתילים. באהבה רבה עשו במלאכתם. עד אשר הפיחו חיים בסלעים ובטרשים. בארבע שנות שבתם במקום, הקימו בתים, נטעו מטעים, גדלו ירקות, בנו בניין נהדר לתורה ולתפלה, שקראו לו "נווה עובדיה״, וחנכו את ילדיהם לתורה ועבודה.

הילדים התקשרו קשר עמוק לנוף המפואר. להרים השגיבים ולהוד הנסוך על הסביבה. הם אהבו את הרוח השורקת בין ההרים, את הסלעים הנושמים נשימות-חיים עזות, את החורש המוריק על המדרונות, את הזריחות והשקיעות הפלאיות. הם הלכו וגדלו בריאים, חסונים וזקופים.

האבות והאימהות עמלו קשה. שזופים, מפורכים ושמחים עסקו יום ולילה בבניין ובמטע. הם ראו לעיניהם את הרי-חברון בירקותם המרעננת, ביערותיהם וכרמיהם ובוסתניהם, בכפריהם הלבנים, שבהם שוכנים יוגבים וכורמים ורועים, נאמנים לה׳ ולתורתו. הם ראו את עצמם חלוצים לאלפים ורבבות שיבואו אחריהם להחיות את הרי-חברון ולעשותם משכן להמוני בית-ישראל.

כל מה שעשו כיוונו שיהיה טוב ליהודים, שיהיו להם מהפרות שנשתבחה בהם ארץ-ישראל, שיוכלו להתיישב באזור חברון, שארצנו תוכל לקלוט הרבה יהודים.

ומשפרצה המלחמה ופראי-המדבר חפצו להחריב ולרצוח, נטלו היוגבים והרועים של עציון רובים ורימונים ויצאו להילחם בפראים. שני תפקידים ראו לעיניהם:

ראשית – להגן על יישוביהם המבודדים בין ההרים והמנותקים מיישובי-ישראל בארץ;

שנית: — לחסום בפני טורי האויב את הדרך לירושלים. הם ידעו מראש, שליחותם כרוכה במוות ודאי, שאלפי הפראים עם תותחיהם וטנקיהם יכריעו כמה עשרות מתיישבים מנותקים מכל עזרה, שבידיהם רק קצת רימונים ורובים. אולם אנשי עציון החליטו לקדש את השם וישראל ולהציל את ירושלים. הם השהו את הפראים בדרך, הפילו מהם חללים, חיבלו בכלי-רכבם, עד שצבא-ישראל הספיק להשתלט על שכונת קטמון הירושלמית ולהשלים את כיבוש כל העיר החדשה.

בגופותיהם חסמו אנשי עציון את הדרך בפני האויב, שמיהר לכבוש את ירושלים. בחייהם הצילו את עיר הקודש ואת המדינה כולה. הם עשו מה שעשו שיהיה טוב ליהודים.

אנשי עציון צוו במותם, מות גיבורים וקדושים, את החיים לילדיהם, לירושלים, לכל בית ישראל במדינה.

שבע פעמים, מההפגזה נהרסו רוב הב­תים והעמדות שבכפר-עציון. משאבת ה­מים נפגעה וכן בית התרבות ״נוה־עובדיה״ שהפך בחדשי המצור למבצר — נחרב, אש פרצה ברפת ובמחסן האספקה אך בני הכפר לא נסוגו משום עמדה. רוחם הייתה חזקה והחלטתם נחושה ללחום עד הכדור האחרון. בעד כל חבר שנפל שילם האויב בעשרות חללים. כאריות זנקו חברינו מתוך החפירות והדפו את כוחות האויב גם ביום השני של ההתקפה. מפקד המקום יעקב אלטמן שידר באותו יום את דבריו לילדים ולאימהות: ״נקוה שתחזיקו מעמד, הדפנו את כל ההתקפות. רוחנו איתנה. להת­ראות!״

אחרי קרב נואש התגבר האויב על הלוחמים, טנקים פרצו למחנה. מטר יריות ניתך על האויב. רימונים הושלחו ו״בקבוקי מולוטוב״. הקרב נמשך. כדמות שמשון האוחז בעמוד הבית נראו חברינו וחברותינו האוחזים בכל בית ובליבם נכונות: ״תמות נפשנו עם פליש­תים״.

האויב התגבר על הלוחמים, אך חזו­נם קם והיה: ירושלים לא נפלה כי אם קמה, כפרים רבים נכבשו בסביבתה. ירושלים — בשמה קראו חברינו יומם ולילה, למענה נלחמו ולמענה הקריבו את חייהם.

ב' בניסן תש"ט                                    שאול

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

יציאת ישראל ממצרים הייתה כרוכה בהרבה נסים. ההגדה חורזת את הנסים אחד לאחד ומספרת לנו את סיפור הגאו­לה שהפך במשך הדורות לאבן השתייה של תולדותינו,

כל דור ודור התעמק בסיפור יציאת מצרים והוסיף את הניסים, שקרו בימיו, לאלה שאירעו לאבותינו. אף אנו בימינו ראינו במפלתה של מצרים וזכינו לנס תקומתנו המדינית.

חג הפסח על סמליו ותוכנו, אף הוא, נס גדול הוא. אילו לא ניתן לנו הפסח היינו שוכחים את יציאת מצרים ובמילא לא היינו יושבים בליל הארבעה עשר כבני חורין ולא היינו מספרים את הנסים הגדולים.

החוברת פותחת באמירת ההגדה ומס­תיימת באמונתנו הנחושה ש"בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם״. אנו מאמינים כי אם נותקף חלילה ע״י המצרים של ימינו, נוכל להם בעזרת השם.

*

השבוע מתכנסים המורים הדתיים לוועידתם הראשונה, מאז הוקם החינוך הממלכתי הדתי. בעיות רבות עומדות לדיון בוועידה זו. עניינים ארגוניים ומקצועיים של ציבור המורים וכן עניני הוראה שונים. אנו שולחים את ברכתנו למורים ומאחלים להם, כי וועידתם תצ­ליח ותחזק את ידי המחנכים הדתיים בעמלם היומיומי.

*

כבכל שנה אנו מכריזים על תחרות לבחירת כתבים צעירים לשנה הבאה, ובכן נצלו את ימי החופש לכתיבת החי­בורים.

כל אחד מכם יכול להשתתף בתחרות אם ינהג לפי ההוראות הבאות:

א) כתוב על כל נושא שתבחר. הקפד שהדברים יהיו מקוריים ולא מועתקים.

ב) השתדל שהחיבור יבטא את נטיותיו את כושרך לראות ולהתרשם ממראה עיניך.

ג) כתיב בדיו על צד אחד של הנייר ושים רווחים בין השורות.

המועד האחרון למסירת החיבורים הוא ט׳ באייר תשט״ז — 20.4.56.

חג שמח וכשר לכולכם.

ט' ניסן תשט"ז                                                                                                 שלכם העורך

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

אשתקד. ביום העצמאות, נפגשתי עם אחד ממכרי, האוהב להדגיש תמיד שהוא ״צבר״, אשר לא טעם טעם גלות. הנחתי שאיש מסוגו שמח שמחה כפולה ומכופלת ביום חג עצמאו­תנו, אולם טעיתי.

—   "מדוע אינך שמח?" — שאלתיו.

—   "מפני שאינני יכול" — השיב.

אחרי חקירה ודרישה הסכים לספר לי מה העיב את שמחתו: ״עברתי ליד ההמונים הרוק­דים וכמעט שגם אני השתלהבתי, אלא שלא הרחק מהרוקדים ראיתי ערבי קודר מתהלך כזר בין קהל החוגגים״.

—  "וערבי אחד הספיק לגרש מלבך את שמחת מיליוני היהודים ?"

– "כן" – השיב – "עצבו של אדם אחד יכול לגבור על שמחת רבים."

*

הפרט שספרתי לכם על מכרי הוא כעין בבואה הנראית מעל פני השטח. במצולותיהם של הרבה יהודים מכרסם הספק אם ראויים אנו לשמחתנו היום. לדאבוננו, יש בינינו יהודים שאין בלבם אמונה באלוקי ישראל ושמחת ישראל אינה מחממת אותם, אלא אם יש לה הכשר מהגויים. הללו רגילים להחליף טהור בטמא ואור בחושך ואוהב באויב. כדי לשכנע את מכרי זה כי מגוחך הוא לבקש מאויב לשמוח אתנו בחג עצמאותנו, בחרתי בכמה עובדות אופייניות שיש בהם להצביע על ההבדל שבינינו לבינם. ואת שאספתי למענו, אני מגיש לכם ב״זה לעומת זה״.

*

נעלה ביום שמחתנו את זכר בני עמנו שנפלו בכל הדורות על קידוש השם ועל גאולת ישראל ואת זכר גיבורינו שנפלו בשדה הקרב. נודה לה׳ על הנסים ועל הנפלאות שעשה עמנו ותהא השמחה שרויה בלבותנו עד בלי די.

חג שמח!

ב' באייר תש"ט                                                                                        שלכם העורך

עצמאות 8

יום העצמאות השמיני למדינת ישראל

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

"היכן נעלם ״אשנב למערכת?״ האם לא נכתב מפני שלא היה מה לכתוב? לא ייתכן. אני מחבבת פנה זו; ואף כי צנועה היא, אקראה בעניין רב, כי בעדה יכול העורך לדבר אל הקוראים בכנות — כדבר חבר אל חבר, לגלות את ה״קורות מאחורי הקלעים״, ובכלל לש­מוע מה בפינו הקוראים״.

במילים אלה פנתה אלי במכתבה מיכל שויער מפתח תקוה. בסגנון זה ובדומה לי פנו אלי גם קוראים אחרים — כולם התלוננו על העדרו של האשנב.

אודה על האמת, גם עלי התחבב האשנב מאז שפתחתי אותו. טרדות הע­בודה, כגון הכנת גיליון הפסח וגיליון חג העצמאות והמצב הביטחוני הקשה, גזלו באחרונה את מרבית זמני ומנעו ממני לשוחח אתכם על עניני העיתון.

מרבית המשיבים על המשאל תבעו את הופעתו הסדירה של האשנב וציינו אותו כאחד המדורים האהובים עליהם ביותר. מקבל אני את דעותיכם ואת הפצרותיכם — האשנב יהיה פתוח לפניכם בכל חוברת.

לפני שאעבור לתשובותיכם המפורטות ברצוני לנגוע בבעיה עקרונית אחת. — האם על העיתון להדגיש את שליחותו הדתית או להבליעה? לא פעם נשאלתי על כך ע״י מחנכים ועיתונאים. את התשובה נתתי בעתון. השתדלתי לשקף בו את החיים הדתיים על כל גילוייהם, מכיוון שהייתי משוכנע שהוא חייב לשמש אספקלריה נאמנה לכל מה שנוצר ומתהווה ביהדות הדתית במדינה ובעולם. יחד שקדנו על יחס נאה בין הנושאים הדתיים המיוחדים לבין הנוש­אים הכלליים, גם פה ראינו צורך להעריך ולהסביר לפי השקפתנו. היש בזה פסול?

יש מיעוט החושב כי עלינו להיות עיתון כשאר העיתונים.

הנה לדוגמה דעתו של נחום אורלנד מעפולה:

״אני מעריך מאוד את העיתון ויודע שהוא מבטא את הנוער הדתי בא׳׳י. אולם לפעמים אתם עושים זאת בצורה מאוד נלעגת. בכל סיפור נימה דתית, בכל בדיחה נימה דתית. חיבור המתקבל למערכת ולמעלה לא מצוין – ב״ה – אני מניח שאינו זוכה אפילו למבט. בכל ברכה של הכתבים למעלה ב״ה. גם בחיבורים ״מקוראים לקוראים״ מוכנסת נימה דתית. אני איני שולל את הדת, חלילה. אני לומד בבית ספר דתי ומתחנך בבית דתי, אבל אני רוצה שהעיתון ידע סובלנות דתית מהי״.

לפי דעתי פגמו הוא שבחו של העיתון. ברצוני להעיר כי בעיצוב הדברים, כלומר בצורת הכתיבה, השתדלנו להבליע את הדת בנושא עצמו ולא ייחדנו חשיבות מיוחדת לסממנים החיצוניים. כעיתון לילדים ולנוער דתי אנו חושבים כי זה חשוב מאוד שמתרגלים לכתוב – ב״ה – בתחילת כל מכתב. מכאן ועד לאי סוב­לנות דתית הדרך רחוקה. גם מכתבים שאין עליהם – ב״ה – נקראים וזוכים לתשומת לבנו.

ז' באייר תשט"ז                                                                                 שלכם העורך

התקדמות גדולה

לכ' מערכת ״הצופה לילדים״.

אני קורא ותיק של עיתוננו, בערך משנת תשי"א. בעלעלי בכרכים ה, ו, ז, ח, ט׳ ובהסתכלי בכרך מרגיש אני את התקדמותו הגדולה של עיתוננו בכל השטחים

בברכה:

יצחק פוגל

 

להוסיף דברי ביקורת על סרטים

ב״ה יום ג׳ ה׳ בסיוון תשט״ז

לעורך עיתון ״הצופה לילדים״ שלום רב!

אני שמחה לציין שעיתוננו התרחב והשתפר במידה גדולה. אני קוראה ותיקה וכשאני מסת­כלת בכרכים הראשונים ובחוברות הראשונות, אני רואה מה רב ההבדל. אני מציעה להוסיף לעיתון סיפור בהמשכים, סיפור בציורים, תמונות מהנעשה בעולם ולהרחיב את מדור ״מחיי נוער בעולם״. המדור ב"עולם הקולנוע" יפה מאד, אבל אני מציעה כל פעם להוסיף דברי בקורת לחיוב או לשלילה על סרטים השונים. הסיפור "סוד השמיר", מצא חן בעיני. המשיכו לפרסם אגדות ומשלים של המגיד מדובנה.

בברכה:

רעמי אבנרי

כתה ז׳ ביה״ס ״׳מוריה״ ת־א

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

רוח של פיוסין נושבת בעולמנו, הכ­רזות של שלום מגיעות אלינו מכנף הארץ. מזרח ומערב נפגשים ומחליפים ביניהם חיוכים וברכות, גם בגבולותינו כאילו השתרר השקט. מנהיגים חדשים, זמנים חדשים, וסיסמאות חדשות, וה­תככים ? — הו המה ישנים ישנים. מצד אחד יד מושטת לשלום ומן הצד השני יד המעפילה פצצות הרסניות. והידיים, ידי המערב והמזרח כאחד.

כולנו עורגים לבוא עת השלום, כי אין רודפי שלום כמונו בעולם, כל חדשה מרגיעה, כל רמז משקיט, מעוררים בנו תקוות גדולות: הנה באה הגאולה…

נזכור נא כי לא אחת הגיעונו בשורות שלום שנתבדו. נשמח על כל קרן ישועה, אך יחד עם זאת בל נזניח את ערנותנו נעסוק בבניין ונרדוף שלום, אך נחזיק בשלח ולא נשכח את הביטחון.

ממדורות הל״ג בעומר נשאב עוז וגבורה ונשא את אורו של ר׳ עקיבא ואת אשו של בר כוכבא עמנו תמיד.

*

בחדשים האחרונים מרבים לדבר אצלנו על עמידתנו  במבחני המחר ומשווים את מצבנו לזה של אנגליה, בימי מלחמת העולם השנייה. א. פלינט מספר לכם ברשימתו על פעולות גדנעי האוויר האנגליים, שמתוכם באו טייסיה האמיצים של אנגליה. הפעם אנו מפרסמים את הפרק הראשון של סיפורו החדש של יוסי-עזר הצפוני בשם "סוד השמיר", מעשה נפלא, על יהודי נפלא, ממתיישבי הגליל הראשונים, שנפשו כלתה לגלות את השמיר, בו יוכנו האבנים לבניין בית המקדש לעתיד לבוא. גם הסיפור הנ״ל שונה מסיפורי ההרפתקאות, אך טעמו עמו ותוכנו מאלף. במדור הקולנוע תוכלו לעשות הכרה עם הסרט העברי החדש: ״מעשה במו­נית״.

*

ועתה נחזור למשאל, דעתו של נחום אורלנד — דעת יחיד היא. יתר על כן קוראים רבים דורשים מאתנו קיצוניות יתרה. למשל יגאל רוזן מירושלים כותב: ״מדור קולנוע לא נחוץ לעיתון ילדים חרדים״, גם בקשר למדורים האחרים הוא טוען, כי יש לתת את העיקר, כלו­מר, רק את העניינים הדתיים המיוחדים לנו. בין שתי העמדות נבור לנו את דרך הביניים. נשקוד על תפקידנו המיו­חד ונביא לכם הומר מגוון ורב צדדי, כתוב ברוחנו, ומוסבר לפי השקפתנו, עלינו לדעת הכל ולהבין הכל ולדעת לשפוט הכל לפי דרכנו והכרתנו.

אם יש ביניכם בעלי דעות אחרות, אנא, ישמיעום כדי שנדעם. כולכם מוז­מנים להביע את דעתכם על דרכו של העיתון. השתדלתי בצורה תמציתית לה­ציג לפניכם את הבעיה מתוך קריאה בתשובות המשאל, אם יש ברצונכם להמשיך בוויכוח האשנב פתוח לפניכם.

י"ד באייר תשט"ז                                                           שלכם העורך

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

רבים מכם תמהו בוודאי למצוא קווים שחורים מודפסים בעמודים האמצעיים של החוברת הקודמת, כשאותיות מציצות מתחתן. הייתה זו כותרת מעל רפורטג׳ה על תערוכת התעשייה הישראלית המתקיימת בחיפה, גנזנו את הרפורטג׳ה, עד אשר יפסק חילול השבת המלווה את התערוכה.

מאחר שהבטחתי לספר לכם על הכל, לא הסתרתי מכם גם את דבר השינוי שנעשה בגיליון הקודם, שבעטיו נאלצנו להדפיס קווים שחורים.

*

הישגים רבים השגנו בשדה החרושת, וראויים ההישגים לתערוכה גדולה, אולם המן ההכרח הוא לרמוס את קדשי האו­מה בדרך לפרסום תעשייתנו? רבות דובר באחרונה על אחדות ישראל ועל הצורך להעמיק את הזיקה למורשת האבות. דובר בלבד, כי במציאות שולטים במוסדות רבים אנשים תלושים, שאין בלבם אהבת ישראל ואין מורא שמים עליהם. להם לא נחוצה התערוכה, כדי לפאר את כשרון המעשה וההמצאה היהודים, כי אם להרבות ריב בישראל ע״י פגיעה קשה בקדושת השבת. נוח להם לראות אלפים ומאות יהודים נוהרים בשבת בכלי רכב ונדחקים למגרשי התערוכה, במקום לראות אלפים ורבבות מישראל נוהרים לבתי הכנסת לתפילת השבת.

יהודים יצאו לרחובות העיר, כדי למ­חות נגד החילול הגדול וקראו לראשי המדינה לקיים בפועל את הכרזותיהם על זיקת המדינה למסורת העם. הצטרפנו להמונים הכואבים את כאב השבת המחוללת וגנזנו את הרפורטג׳ה על התערוכה, עד שיסופקו תביעות היהדות הנאמנה ושערי התערוכה יסגרו בשבתות.

*

הוכחנו שאפשר להיות חלוץ ויחד עם זאת לשמור את התורה, כי אפשר להיות חייל ופועל טוב מבלי לחלל את השבת. אנו מאמינים כי סוף הניצחון לבוא. עוד בימינו נזכה לכך שהשבת תשמר באר­צנו בכל הודה וקדושתה, כנאה לעם השבת בארץ הקודש.

כ"ח באייר תשט"ז                                                                  שלכם העורך

הסיפורים מרתקים

לכבוד עורך- הצפה לילדים שלום רב!

בשמחה רבה הנני מחווה את דעתי על העיתון. הרבה אין לי מה להוסיף על קודמי, כי אם נרצה לחפש חסרונות בעיתון נזדקק לזכוכית מגדלת. אנו הקוראים הצעירים ברובנו חובבי ספורט הננו, ולכן אנו מעוניינים מאד במדור לספורט, שמשום מה לא הופיעה בשבועות האחרונים. מלבד החיסרון הנ״ל משתפר העיתון בקצב מהיר. הסיפורים בהמשכים ממש מרתקים את הקוראים. ועתה הייתי מציע לפתוח מדור "התכתבות" שבוודאי רבים ישתתפו בו, וכן תומך אני בהצעות של החבר פלסר, תל־אביב.

בברכת עלו והצליחו. — ידידכם

מאיר שכטר, חיפה

הצעותיך עומדות לפני הגשמתן.

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

הדיון על דרכו של העיתון הכה גלים רבים. התגובות מצטיינות בקיצוניות שאינה מקובלת עלינו. כנראה שאווירת הוויכוח עשתה את שלה והמשתתפים בו שכחו כי עליהם להשתדל להבין גם את הצד השני.

כדי לעורר את מחשבתכם, בחרתי בכוונה בשני קטעים ממכתביהם של נחום אורלנד ויגאל רוזן, המייצגים דעות קיצוניות. סיכמתי את הבעת הדעות בהצעה כי ״בין שתי העמדות נבור לנו את דרך הביניים״.

הנחתי, שהורגלתם כבר במשך הזמן לוויכוחים ולחילופי דעות מסוג זה וכי רצוי להרבות בהם. האמנתי כי כולכם מסכימים לדעתי, כי עלינו ללכת ב״שביל הזהב״ לפי הגדרתו של הרמב״ם. אולם המכתבים שהגיעוני, העמידוני על טעות מצערת. נחום כותב אלי, כי הדברים שציטטתי ממכתבו ״גרמו לפולמוס ולשערוריה״ בבית ספרו וכי ״נמצאו כמה חמומי מוח שהראוני את נחת זרועם״.

ברצוני לפנות בבקשה לחבריו של נחום שיתאפקו ויתאזרו בסבלנות ובהבנה. כל מה שכתב – התכוון לטובה. יתכן שהגזים קצת בהעמדת הדברים ויתכן שלא בחר את הביטויים המתאי­מים להצגת דעתו. על כל פנים אין לשנוא אותי על כך.

כל וויכוח מבוסס על חופש הביטוי ועל יחס הוגן כלפי היריב. צריך אומץ רוח כדי לומר דברים גלויים ובלתי מקובלים. להכות מישהו בגלל דעותיו השונות, הוא פשע לפי דעתנו, עלינו להשתדל להשפיע ע״י הסברה נאותה ומשכנעת ולא ע״י שימוש בעלבונות ובכוח הזרוע.

טבעי הוא שהוויכוח התלקח דווקא בין קוראינו בעפולה. נחמה אברוצקי כות­בת :

״אני מתנגדת בכל תוקף להצעתו של התלמיד נ. א. אני סוברת שהעיתון מאד חיוני בשביל ילדים החיים באווירה דתית והלומדים בבתי ספר דתיים. חושבני ששאר העיתונים צריכים להיות כעיתוננו ולא להפך, אם העיתון אינו מוצא חן בעייני ילד מסוים, ישנה בידו הברירה לא לקנותו. לא יזיק אם יכתבו בראש כל מכתב – ב"ה. מאד לא יפה שילד הלומד בבית ספר דתי יאמר דבר כזה".

נחמה מבקשת אותנו שנמשיך להוציא את העיתון ברוח דתית, בקשתה מיותרת, מכיוון שאיש לא העלה על הדעת שיכול להיות אחרת.

*

בסיכומו של דבר אפשר לומר, כי דרכו של העיתון עד היום, תשמש לנו כציוני דרך גם להבא. המטרה קבועה וברורה: עיתון דתי לילדים ולנוער דתיים, עיתון המגיש לקוראיו סיפורים ושירים הכתובים ברוחנו, עיתון המספר לקוראיו על היצירה הדתית על כל גילוייה ומסביר את התופעות בכל השטחים, מנקודת מבטה של היהדות הדתית. כמו­בן שזה אינו מוציא מן הכלל את המדורים המשעשעים והשימושיים שאנו רואים אותם כנחוצים לקוראינו.

*

בחוברת זו מסופר לכם על יהודי מעניין, שקדיש את כל חייו לבניית שעונים, שיאפשרו לנו לקבוע את הזמן המדויק לתפילה וכן רשימה על ״מערות הנטיפים שבאיי מיורקה״. שני הדברים בלתי רגילים ומיוחדים במינם. לקראת בואו של דני־קיי לקטנו לכם קצת פרטים עליו, כדי לרענן את זיכרונכם.

כ"א באייר תשט"ז                                                                       שלכם העורך

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

עם פרוס חג השבועות, מן הראוי כי נתעמק קצת בבעיות היסוד של האומה. קבלת התורה הפכה את יוצאי מצרים לנושאי המוסר האלוקי בין העמים, היא בראה מהם עם מיוחד במינו — עם המסמל בקיומו את הישות האלוקית; עם הנושא בעול קדושת החיים, עושה צדק וגומל חסדים.

לא ביום אחד הפכו השבטים שיצאו ממצרים לאומה אחת הנושאת בקרבה את האור האלוקי. דורות על גבי דורות חישלו את אופיו של העם וחיזקו בו את הזיקה לייעודו. הדבר נעשה בשני אופ­נים:

א) ע״י קיום המצוות;

ב) ע״י לימוד התורה.

המעשה המוגשם על כל דקדוקיו ופרטיו לפי הכתוב, ולימוד הכתוב על כל פירושיו ודרשותיו.

יהודים למדו תורה מתוך מסירות נפש ומתוך הסתכנות. נפשם דבקה בתורה והיא הפכה להם למעיין מים חיים ולמקור חכמה ודעת. בתי המדרש והישיבות היו למבצרי רוח ומתוכם שאבה האומה את אונה וכשרונה עד היום, בכל עיירה נידחת ובכל כפר קטן מצאת יהודים רכונים על גמרותיהם ומתעמקים בים התלמוד. בשלב הרם ביותר של חיי הקהילה היהודית עמדו תלמידי חכמים ויודעי תורה. הבורות הייתה חרפה ליהו­די והעם-הארציות כמעט כעוון.

היה לימוד התורה למקצוע המכובד ביותר בקרב העם ומעמד התלמיד חכם הנעלה ביותר בין כל המעמדות.

עם פריצת חומות הגיטאות וחדירת רוח ההשכלה לעיירות, הרימה הבורות את דגלה וצעדה בראש חוצות, אלפים ורבבות הלכו אחרי האורות הזרים והז­ניחו את מקור האורה. ומה שהניחו המשכילים כילה המשחית בימי השואה האיומה. בתי אולפנה למאות ולאלפים נחרבו והתורה גלתה מארמנותיה. אולם לא אלמן ישראל. בחסדי השם הונחו יסודות למוסדות תורה חדשים ולעינינו הולך ומתגשם חזון גדול של בני תורה שגידולם וטיפוחם מן הארץ.

הקדמתי את דברי אלה, כדי להסב את תשומת לבכם לרשימה על "העוסקים בתורה״, שהיא עיקרה של החוברת המו­נחת לפניכם. שום הצהרות לא יחזקו את אחדות האומה ולא יחשלו את אופייה, מלבד לימוד התורה. האויב המסוכן ביותר של אומתנו – הוא הבורות. לפיכך הפננו את הזרקור לפינות בהם מאיר אור הלימוד.

ד' בסיון תשט"ז                                                                                שלכם העורך

הבעת שמחה

לכב׳ מערכת הצופה לילדים!

הנני שמחה מהתקדמות עיתוננו, אך ברצוני להעיר, כי הצעתו של חנוך פלסר בקשר למדור למלאכת יד ראויה לתשומת לב מצד המערכת. האם את כל כתבי ד״ר מ. להמן אפשר לשלם בתשלומים ? אודה לכם אם תענו לי.

דינה וולף, בת־ים

את יכולה לקנות ספרים בודדים.

 

עוד על דרכו של העיתון

(מכתב לנחום אורלנד)

לכבוד מערכת ״הצופה לילדים״!

איני מסוגלת להסביר לעצמי מהי הסיבה שגרמה לך לכתוב את הערותיך והצעתך למערכת. העיתון מבחינה דתית — נאה וטוב. וכמו כן מבחינה כללית, כעיתון ואשנב לנוער הישראלי — רגיל, שגרתי ומוצלח. אין אני אומרת בכך כי העיתון חייב לשים את הדגש על הדת דווקא, אולם גם לא על נקודות אחרות; התוכן בעתון כזה חייב להיות ממוזג ועל זאת מקפידים, כפי הנראה, חברי המערכת. הקוראים העוקבים אחר העיתון מיום הופעתו הראשון, או לאו דווקא הראשון, נוכחים היטב במיזוג. ואכן ממוזג העיתון היטב הן בצורה והן בתוכן.

אין זה נכון שבכל סיפור משולבת וישנה נימה דתית (סיפורי עמים ואגדות עממיות — מה קשר להן ולדתנו ?) — אעפ״י שלדעתי לא היה זה מזיק כלל וכלל. אסור לנו — ואף לא ניסינו — להסתיר ולטשטש את עמדתנו והשקפתנו — לגבי אמונתנו, כי בזה אנו מסנוורים עיני עצמנו. וחושבתני שקורא אשר דעתו אחרת — אינו מתאים להיקרא בשם ״קורא הצופה״. וצדקה נחמה אברוצקי בהערתה: ״אם העיתון אינו מוצא חן בעיני ילד מסוים, ישנה בידו הברירה שלא לקנותו״. אמנם לא צריך לדחות נערים כאלה, אולם אין איש מכריחם לקרוא את העיתון. אל לנו לשנות את סגנונו והבלטת מגמתו של עיתוננו. ואמנם מיותרת בהחלט הערתה של הנ״ל (כדברי העורך) מפני שעובדה זו ברורה למדי וסבורתני שאחרת אף אי אפשר לנו. העיתון דתי ומאפיין את קוראיו. ובדבר ה- ב״ה – זוהי מעין סיסמא והוכחה על הכותב, כי זהה הוא עמנו. ולא זו בלבד, אלא הקורא בעצמו מעצב את דמות העיתון ע״י הערותיו, הצעותיו וחיבוריו האפשריים אם אמנם מתאימים הם!..

יהודית נחמני, כ״צ

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

המאורעות השוטפים שהעסיקו אותנו בשבועות האחרונים הפסיקו את דיוננו בתוצאות המשאל. אני מנצל את ההזדמנות הראשונה כדי להמשיך בדיון. עד עתה סיכמנו את הצעות על דרכו של העיתון והבאנו קטעים מתוך מכתבי קור­אים, שהיה בהם משום תרומה לוויכוח.

השאלה השנייה בחשיבותה, היא שאלת החומר המנוקד והשירים. גם בשאלה זו הובעו דעות קיצוניות. חלק מהקוראים מבקש לשמור על כמות החומר המנוקד כפי שהיא כיום, וחלק אחר דורש לצמ­צם את החומר המנוקד עד למינימום. יעקב צובנר מתל אביב בן 8 וחצי כותב: ״אנו גדולים וקוראים בלי נקודות״. לעומתו כותבת שולמית ישראלי בת 10 מת״א: ״תנקדו את הסיפורים״, כלומר, גם את הסיפורים המודפסים עכשיו בלי נקודות. מרים לויטס, מטירת צבי, כותבת: כי ״כדאי שיהיה הרבה״ חומר מנוקד. אותה דעה מביעה ברוריה יעיר, מטירת-צבי.

אני מציין בסיפוק, כי בשאלת השירים חלה התקדמות נאה. במשאל הקודם היו הדעות חלוקות באופן שרירותי וקיצוני, הפעם יש גם דעות ענייניות יותר, והן המוכיחות כי נתתם את דעתכם על כך, כי יש לשירים מקום בעיתוננו. יגאל רוזן, מירושלים, ושלמה הפטקה, מחמד, מחזיקים בדעה הנושנה ״בשירים איני מתעניין״, ״אינני אוהב שירים״. יהודית נחמני, מירושלים, מעירה: ״אל תרבו בשירים על אותו נושא״. זהבה פרידמן, מת"א, מביעה דעה מסויגת: ״אני אוהבת שירים, אבל תלוי מה תוכנם״. בתיה אפל, מיפו, מציינת: ״פחות מדי שירים, כי יש שירים שלא כל כך יפים״ (צדקת בהחלט, שיירים שאינם יפים אינם שי­רים).

לעומת המסתייגים והשוללים כותבת מרים מרדכי, מכפר פינס: ״להוסיף שי­רים מעניינים״, גם את השאלה הזו נוכל לסכם בפשרה. נשתדל לשמור על היחס הרצוי בין החומר המנוקד לבין הבלתי מנוקד וכן נפרסם שירים יפים ומעניינים בלבד. בזה נפסיק הפעם את הדיון בתוצ­אות המשאל. באשנב הבא נסקור את כל שאר המדורים ונודיע גם על תוצאות תחרות החיבורים.

*

בטרם אפרד מכם ברצוני להעיר את תשומת לבכם לרשימתו הסיפורית של הסופר והמחנך מר יצחק אריגור על ר׳ יהונתן אייבשיץ, שהיא פרק מתוך ספר על ילדותם של גדולי ישראל.

מ. ב. אליקים פותח בחוברת זו סידרה של רשימות על התפילה בשם ״איזוהי עבודה שבלב״. שער החוברת מציג לפניכם יהודי בתפילתו.

י"ג בסיון תשט"ז                                                                                      שלכם העורך

*

תפחיתו את הסיפורים התינוקיים

אני קורא ותיק של עיתונכם־עיתוננו ושמח להעיר שהעיתון השתפר בהרבה, אם כי יש עוד להוסיף. הייתי מבקש שתפחיתו את מספר הסיפורים התינוקיים ותנו לנו קצת מאמרים, כגון: ״מחיי הנוער בעולם״, של בן-אליקים, בשביל הנוער המבוגר יותר.

יגאל רוזן, רח׳ עמק רפאים 66 ירושלים

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

כתבנו הצעיר א. נעלם מן האופק למספר שבועות. חששנו כבר שנשר מהחבורה ועם התבגרו מצא לו קן חדש והתעניינות חדשה. לימים נתקבל במע­רכה מכתב ארוך, שכלל ביקורת מפורטת על העיתון. הייתה זו פרישת שלום מעודדת ביותר, למרות שתוכנה היה קטלני. העיתון יצא מתחת שבט הביקורת שחוט ומחוסל לגמרי. כל מדוריו נמצאו פגו­מים ובלתי מעניינים. עוד בטרם קראתי את שם הכותב, ידעתי כי זה מיודענו הכתב הצעיר א. ובכן חזר הבן האובד — למרות ריבוי שנותיו לא ניתק מוסרותיו. באותו יום הבנתי יפה את תוכנו של המשפט ״את אשר יאהב יוכיח", נעמו לי צליפות השוט, כי בהן הרגשתי את עצמת ההתקשרות לעיתון.

אשר סיפרתי לכם עד כה מוכיח בצו­ריה המוחשית ביותר כמה אנו מעריכים את דבריכם. מכתביכם נקראים ובקשותיכם נשמעות.

כתבו על הכל ותשובתנו לא תכזיבכם.

*

ועתה נשוב נא למשאל האחרון. ״הדי הימים" משעמם ״ציוני״ — כותב אלעזר לוין מת״א. "תצפית השבוע" דיבר לעתון. יש לחבר שני מדורים אלה, זוהי כפילות שאינה מוסיפה. על המדור המאוחד להתרכז ב־2—3 נושאים, בלי ״ציו­נות״.

לא פה המקום לעמוד על זכותה של הציונות להופיע בעיתוננו, אולם לגופו של העניין, יכול להיות שהצדק עם אלעזר. ניסיתי בשבועות האחרונים לנהוג לפי עצתו, "הדי הימים" פסקו להופיע, ולעומת זאת נתרחב ה"אשנב" ו"התצפית". העשיתי טוב? הנראה לכם הדבר בצורתו העכ­שווית ?

*

לפי בקשת הקוראים ננסה לחדש את מדור ״לדעתי״. פרסומו הקבוע יהיה תלוי בהיענותכם. אם תשתתפו בתשובות יתמיד ואם לא יגנז שוב.

עמליה פרזברג, ב״ב, כותבת: ״המסע באירופה נפלא״. מאיר שכטר, מחיפה, ועזריאל שטראוס, מחפץ חיים, דורשים ״שיעשו מסע גם ביבשת אחרת״. ואכן הוגשם הדבר באופן חלקי, כבר בגיליונות האחרונים.

יוסף ליפשיץ, מת״א, מבקש, כי במדור "הקולנוע והספורט" ידריכו את הקוראים ולא ימסרו אינפורמציה בלבד. גם חגי ומיכאל ציפורי, ממקווה ישראל, מבקשים הדרכה בסרטים.

בקשר לקולנוע רצינו להעיר. ביסודו של המדוד הונח התפקיד החינוכי הדרכתי. אין אנו מפרסמים סרטים שלא נר­אים לנו. עורך המדור עושה עבודה אחראית והוא מעיר את תשומת לבכם רק לסרטים מועילים.

נדמה לי שהצגתי לפניכם את הדעות האופייניות של מרבית מדורי העיתון, כפי שבאו לביטוי בתוצאות המשאל. בגיליון הבא נודיע לכם פרטים נוספים על המדורים החדשים ועל הנושאים שנטפל בהם בזמן הקרוב.

*

ידעתי כי רבים מכם מחכים בכיליון עיניים ובחרדת לב לתוצאות תחרות החיבורים. למרות שעשינו את המאמצים האפשריים יכולנו רק בימים אלה לסכם את התחרות. בגיליון הבא תמצאו את ״בכורי העטים״ של כתבנו החדשים והישנים כאחד. ואלה זכו בתחרות: רחל הזלנום, נתניה. שרה בארי, נס ציונה. יהודית נחמני, ירושלים. יצחק חזוני, גבעתיים. חנה רוזן, גבעת עליה. נילי גרוס, בני ברק. הדסה אורלן, קדימה. נפתלי בר־אילן, רחובות. שלמה פרידמן, תל אביב, אברהם מילר, חולון. ומאיר שכטר, חיפה.

לכתבים הוותיקים והחדשים שלוחה ברכתנו: כה לחי כתבים צעירים!

כ"ג בסיון תשט"ז                                                       שלכם העורך

עוד משהו לנחום אורלנד

איני מבין איך העלית למחוק את – ב״ה -, הרי עיתון דתי צייר להדגיש את הדתיות.

ראשית : לא יזיק לך לכתוב עוד שתי אותיות.

שנית: אין לנו להתבייש מפני הלא־דתיים, כמו שאב­רהם אבינו ונח הצדיק לא יראו מהליצנים שבדורם. אני מצדיק את דבריה של יהודית נחמני: ״אם אינך מרוצה מהעיתון, אל תקנהו יחסר קונה אחד ולא יחסר ״ב״ה״ אחד.״

אורי דסברג

לעורך שלום:העיתון השתפר ומעניין בהרבה יותר מאז צאתו לאור, אולם אפשר לשפרו עוד. רצוי שיהיו סיפורי הרפתקאות וכן סיפורים שונים בהמשכים ורפורטז׳ות לעיתים קרובות. מדוע פסק להופיע המדור ״לדעתי״. הנני מצדדת בהצעתו של חנוך פלסר בקשר למדור "מלאכה יד."בברכה : רנה שורצברג, חדרההמדור ״לדעתי״ יחודש. 

על הצורה החיצונית

לכב׳ עורך ״הצופה לילדים״!

יורשה לי להעיר הערה קטנה בקשר לצורתו החיצונית של עיתוננו החביב ״הצופה לילדים״: לפי דעתי גדולים מדי המספרים שבתשבצים, דבר שאינו מאפשר לכתוב את האות הדרושה במשבצתה. אני תקווה שפגם זה יסולק מהר.

בכבוד רב                 ישראל אדלר ת״א

התשבצים נשלחים אלינו ע״י הקוראים, כך שאין אנו שולטים על צורתם. ברוב המקרים אין המספרים מפריעים למילוי המשבצות.

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

הבטחתי לכם, כיבגליון הזה ארחיב בכתיבה על תכניותנו לזמן הקרוב. בר­צוני לעמוד בדברי, למרות שהכתבים לא השאירו לי כמעט מקום ותפסו הפעם את מרבית העמודים.

ובכן ישר לענין. מלבד הרפורטג׳ות מהחיים הדתיים במדינה על כל גילוייהם, נעסוק בכמה נושאים שנראים לי כרא­שונים במעלה:

א) בטחון המדינה.

ב) עדות ושבטים בישראל.

הנושא הראשון יתחלק לנושאי משנה, כגון: חיילות צה״ל, נשקם ותפקידם בהגנת עצמאותנו, צבאות ערב ועוד. גס הנושא השני יכלול כמה נושאי משנה, כגון: מיזוג הגלויות, הע­דות — תולדותיהם ואורה חייהם, המיעוט הערבי.

בין הסיפורים הקרובים:

א) ״מורה מן המאדים״ המגולל לפני הקוראים את בעיות הפגישה עם אנשי המאדים;

ב) מאגדות העמים, סיפורי השואה והארץ.

כמובן שבכל שאר המדורים נשתדל להכניס שיפורים ושינויים בהתאם לתוצאות המשאל.

נו, מה דעתכם על ה״תצפית״ המור­חבת ועל ״הדי הימים״?

כ"ז בסיון תשט"ז                                                                    שלכם העורך

לכ' מערכת ״הצופה לילדים״.צימוק נחמד הנני מוצא בעתונכםמפעם לפעם, בצורת גרגיר הומור של מר א. קרצמר. פנת חמד כגון זו של עבודת קרצמר בעתונכם ראויה לעדוד והגדלה, כי הילדים בולעים אותם כבכורה בטרם קיץ, והבכורה הוי מה קטנה היא. ובעיניהם המבריקות של ילדי — הקוראים כרגיל את הפנה הזאת בראשונה — אני רואה תמיד את השאלה, האם אין יותר ? ובכן כל מין דין הבו לנו עוד ועוד. ואנא למען הנאת ילדינו הרחיבו את הפנה הנחמדה. — אין דבר לחצו על מר קרצמר זה בלי רחמנות. הוא לא יתרגז — וכבעל חוש הומו­ריסטי מובהק יענה על לחיצותיכם בצחוק קל על שפתיו ובהומור מבין אצבעותיו — וכך יקשטו כחוט השני בדיחותיו העדינות והקולעות את עתון הקטנים ויערבו אותו בפיהם.בכבוד רב. והנני מרהיב… בתודת כל הקוראים מראש.מ. קרוז ירושליםברצון נמלא את בקשתך, אם מר קרצ׳מר יענה ללחיצותינו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s