בעיתוני "הצופה לילדים" כתבות החתומות א.ב. ,
אלה ראשי תיבות של השם אהרון בינדר,
שמו הספרותי של שאול רז.
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
בשעה שעמדתי בדפוס ועסקתי בעימוד הגיליון, נכנס חבר והושיט לי את ידו. חשבתי שברצונו לברכני ברכת שנה חדשה, הושטתי לו את ידי ואמרתי ״שנה טובה!", הלה לא שם לב לברכתי והשיב: "יישר כוח ! גיליון נהדר הוצאתם השבוע".
רק ברגע זה הבנתי את פשר לחיצת היד החמה ואת ביקורו בדפוס. הרצון להודות על קורת הרוח שגרם לו גיליון הכתבים הביאו למערכת. התודה מגיעה לכתבים שעמלו וטרחו בהכנת הגיליון. אני בטוח שרבים רוחשים להם חיבה. החבר שלחץ את ידי היה נציגם של הורים ומורים רבים.
בעצם רציתי לספר לכם על תכניותינו לשנה הקרובה והתחלתי באפיזודה זו, כדי להעמידכם על המתיחות והמאמץ שהיו דרושים להוציא בשבוע אחד את גיליון הכתבים ואת גיליון ראש השנה. די אם אודה שערימת המכתבים והברכות שהגיעוני, נערמו על השולחן מבלי שאקראם עד שהגעתי לסיום החוברת. משהוכנסה החוברת תחת מכבש הדפוס, נתפניתי לקריאת המכתבים והברכות.
בגיליון הפעם שירים משל רבקה אליצור וי. ל. נאמן שעניינם החג וזיכרון העקדה. סיפורים של תמר בורנשטין ואפרים די־זהב הרקומים על רקע הווי ראש השנה. ידידיכם הוותיקים, גיבורי "הלוחמים במסתננים", ו"לחוף מבטחים", יוצאים להרפתקה חדשה בסיפורו החדש של חיים אליאב בשם "הספינה שהוטבעה״.
במדור החי והצומח אנו פותחים בסידרה של רשימות על "דבורת הדבש", מאת י. גילוני וב"זעיר פה וזעיר שם" מוסר לכם זגן קצת פרטים על יהודי אמריקה, שזה עתה מלאו 300 שנה לראשית התיישבותם בארה"ב.
בשנה הקרובה יתחדש המדור "אנשי מופת", על גדולי החסידות, ותתפרסם שורה של סיפורים יפים ומרתקים. במדור "החי והצומח" יבואו שיפורים ושינויים שיתאימו לדרישותיכם. ב"נלמד להסתכל" נשתדל למלאות את הדרישה לספר על ציירינו. הרפורטג׳ות יכללו השנה שורה של רשימות על מקומות מאלפים במדינתנו. כן נשקוד על העלאת רמתם של מרבית מדורינו.
בהזדמנות זו עלי להודות לכתבים, לסופרים ולקוראים שהעבירו לנו את ברכותיהם.
כתיבה וחתימה טובה לכולכם
ער"ה תשט"ו שלכם העורך
לה' אורי וישעי
הסלעים שבין צרעה לאשתאול יודעים לספר הרבה על גבורת ישראל. רכסי ההרים העוטרים את ירושלים הם כגווילים מספר גבורת ישראל. על כל צעד ושעל אתה נזכר באבות אבותינו. עזי הנפש וקשי העורף, שידם הייתה באויבים רבים ועצומים. פה היכו שמשון ודוד את הפלשתים ויהושע רדף אחרי הכנענים. על ההרים האלה התבצרו חייליו של יהודה המכבי שנצחו את היונים.
בימינו התחוללו פה הקרבות המרים ביותר. בפתח שער הגיא מזה ובגוש עציון מזה, חסמו חיילי ישראל את הדרך לירושלים בפני גייסות אויב.
לשמחתנו יש בין צרעה לאשתאול לא סלעים בלבד. עשרות יישובים עבריים שאנשיהם הופכים שוב את אדמת הסלעים החשופה לאדמת מטע פורייה, שומרים על הגבול. תושבי היישובים אינם ענקים, אך יש בחייהם ובעמלם גבורה עילאית. דקי־גוו וצנומי־בשר הם אחינו התימנים שזה לא מכבר עלו לארץ ונאחזו בהרי ירושלים. חגורת יישוביהם היא כמגילה רבת הוד ותום סביב בירתנו הנאוה הקמה לתחייה. באחד הימים עמדתי על ראשו של הר, עליו עמדו חפורים בסלע חיילים־תושבים מהפרוזדור. שאלתי את אחינו: האינכם עייפים מהשמירה ומהעמל ?
השיבו: הנותן לייעף כוח יחזקנו.
שאלתי: הסובלים אתם הרבה מתנאי ההתיישבות בהרים?
ענו: מה לעשות? קשים חבלי גאולה. זו ארצנו הלא נעבדה ?
שאלתי: הפוקדים אתכם האויבים המסתננים מעבר לגבול?
השיבו: ה׳ לנו חומה סביב, ממי נירא וממי נפחד?
ואכן קשים החיים בכפרים שבפרוזדור ירושלים וקשה עול השמירה בלילות, אך עזה מכל אמונתם של התימנים. מי יודע אם יכולנו להחזיק בסלעים לולא אמונתם של התימנים.
חגיגה משולשת
כפרים רבים בפרוזדור נקראים בשמות היסטוריים. כל שם מזכיר לך פרק מתולדות כיבוש הארץ ומאפוס גבורתו של עמנו, אולם למספר כפרים ניתנו שמות סמליים, הנותנים ביטוי לקיבוץ הגלויות שבימינו: תעוז, תרום, נחם, ישעי ועוד. מרביתם יונקים מהווי ימי מרבד הקסמים ועליית התימנים. וכשם שהיה בעלייה זו מהתגשמות חזונות הנביאים, כך יש בכפרים שנוסדו ע״י מהתגשמות חזונות. שורשיות מציינת את כל אורחיהם, תום ונועם בהליכותיהם.
במציצת נרגילה מקימים הישישים מצות שבת אחים גם יחד
באחד הימים פשטה השמועה בפרוזדור: ״נוסעים לכפר ישעי!״ אודה ולא אבוש השם צלצל מוזרות באזני, חפשתי בספרים ובמפות, כדי לזהות את הכפר. השם ישעי נזכר בדברי הימים, אך שם זה שם אדם ולא שם מקום. החידה נפתרה רק כשראיתי את הכרזה שהתנוססה מעל הבמה בכפר ישעי עצמו ביום החגיגה: ״ה, אורי וישעי״.
היה זה לרגל חגיגה משולשת: במלאת שנתיים לעלייה על הקרקע. חנוכת כביש הגישה לכפר ויריית אבן הפנה לבית הכנסת — קרקע בטחון ומקדש מעט.
החוגגים
החגיגות בארצנו אינן דבר נדיר, אך כיצד חוגגים תימנים בפרוזדור ?
המושב לבש חג מבעוד יום. החצרות כובדו ועל גגות בתים הונפו דגלים. האנשים לבשו את בגדי השבת וסלסלו שער הזקנים והפיאות. פרשים על סוסים ופרדות. מקושטים בירק ובדגלים יצאו רכובים לקבל את פני הבאים. תזמורת ניגנה ניגונים עליזים והמון הריע ומחה כפים, פרקי תהילים ושירי אמונה הושרו ללא הרף. נציג הכפר סקר במילים קצרות את תולדות הכפר ומסע הישגים הפגין את התפתחותו. כבסרט נע עברו העגלות הרתומות לבהמות העבודה וכי אחת מספרת פרק על ההיאחזות בהרי ירושלים, מראשית הסיקול והכשרת הקרקע, בניית הבתים ונטיעת המטע ועד ביכורי היבול המבורך.
משא הישגים, הצופה לילדים הוא עיתוננו
ברכו המתיישבים את הקדוש ברוך הוא שהוציאם מאפלת תימן והושיבם בארץ הקודש, שהנחילם את אדמת ההרים המניבה ושמר אותם מפגעי האויבים; שזיכם לראות בתקומת ישראל ונתן להם לשמור את התורה מתוך חדוות העמל. ברכו גם הבאים לחגיגה מהחוץ וברכה בברכה נגעה והפכו להימנון לשומר ישראל לאדמת ירושלים ולתימנים שבפרוזדור.
ברכת שר הדתות
ובין הבאים נציגי מוסדות וממשלה, חברי תנועה ומשקים, מדריכים, מפקדים ועובדי אדמה. ובין כל ההמון החוגג והמריע בא גם שר הדתות.
לפני החגיגה פנה הקהל לעבר ירושלים ועמד בתפילת מנחה. הס הושלך בכל, רק איושה קלה נשמעה רוחשת בין ההמון המשתחווה ומודה לה׳ על רוב הטוב שהנחילנו ועל חסדיו המרובים.
תפילת מנחה בהשתתפות שר הדתות משה חיים שפירא
שר הדתות הנרגש מהמעמד הגדול בירך את המתיישבים בדברים תמים וכה אמר: ״ברוכים תהיו על שהנכם ממשיכים ללכת בדרכי אברהם אבינו שמחים לעשות את רצון המקום. ישמש בית הכנסת אשר אתם בונים מקום רינה ותפילה. תשמשו דוגמה לכל יישובי הפרוזדור ולכל יישובי הסביבה לאהבת אחים ולאהבת התורה ולאהבת הארץ״.
ומכיוון שנפתחו הלבבות והשירה גברה לא חסרו תרועות גיל ושמחה. שורה של ריקודים חתמה את העצרת שביטאה את מהותו של היישוב ואת נפש בוניו.
א. ב.
בשוק האתרוגים
— ״זהב, זהב טהור בזיל הזול!״
— ״אתרוגים, גאלדענע אתרוגים !״
— ״קיישעלעך, קיישעלעך…״
בזו אחר זו נשמעו הקריאות מיד עם צאת יום הכיפורים והתפשטו לאורכו של הרחוב הריק מאדם. במרבית הבתים עוד ישבו בני הבית וסעדו את פתם אחרי יום הצום. זריזים הספיקו כבר לתקוע יתד ראשונה בכלונסאות סוכתם. בתרועת גיל התנשאו הקריאות. כל אחת בהטעמה מיוחדת ובניגון חגיגי. לאורך הרחוב התגלגלו במרוצה עגלות ילדים עמוסות דוכנים, שולחנות, קרשים וחבילות וברחבה שלפני בית הכנסת עמדו נשים וילדים עם פנסי רוח בידיהם, כל אחד ״תפס״ עמדה ואמר: ״פה המקום שלי״. לא עברה שעה קלה והרחבה נתמלאה המון רוכלים ומוכרי אתרוגים, זאטוטים ונערים תימניים מהפרברים שבאו עם דלייהם המלאים הדסים וערבות.
בין הדוכנים התנהלה תנועה מלווה המולת חג. פנים קורנות מטוהרות ושמחות שלאחרי יום כפורים, מוארות באורם הקלוש של הפנסים הורכבו לקופסאות הקרטון המלאות פרי הדר ירקרק צהוב.
ההמולה דמתה להיערכותו של גדוד צבא על כבודתו. הפליאו מכל התימנים הזריזים שזה שנים רבות עוסקים בקליעת סלסלות ללולבים ובהבאת הדסים וערבות.
גדוד הסוחרים התחלק בשטח הרחבה ופתח בהתנצחות רבתי. קול עלה על קול, ניגון התערב בניגון. מקהלה של קיבוץ גלויות אמרה שבח לאתרוג וללולב וזרזה את בני אברהם יצחק ויעקב לקיים ״ולקחתם לכם — משלכם׳״ ודווקא במוצאי יום הכיפורים.
עד שעה מאוחרת בלילה הדהדו הקולות: ״אתרוגים זהב בזיל הזול״, "קוישיקלעך, קוישיקלעך״ "יהודים! הדסים, ערבות, לולבים!״
החיפוש אחרי המהודר ביותר
יש מי שמקיים מצוות בדוחק, ויש מי שמבקש לצאת ידי חובה בלבד אך דואגים להידור המצוות ונותנים את נפשם ואת כספם כדי להשיג אתרוגים המהודרים ביותר ואת היפים ביותר. הללו, המהדרים משתהים בשוק הרבה זמן וחוקרים ובודקים אחרי מקור התוצרת.
קרוב לחצות השתתקה ההמולה בשוק האתרוגים ועם קריאת השכוי נעור מחדש. בין הדוכנים הופיעו יהודים שזה עתה סיימו את התפלה. כמי שיודע את דרכו ואת חפצו לדוכנים והחלו בודקים.
תופס הרוכל ביד הקונה: ״רב יהודי! אתרוג מהודר! אין יפה מימנו״.
אתרוג מהודר בשוק האתרוגים
עונה לו היהודי: ״יותר מדי נקודות בקליפתו, מכדי שיהיה מהודר!״
״וזה — מתחיל הרוכל לנופף באתרוגים — וזה, וזה! הראית בכל השוק אתרוגים כאלה?״
לאחר שהסחורה שעל הדוכן אינה מלהיבה את הקונה, מוציא הסוחר את המהודרים האמתיים. אתרוגים שצורתם קונוסית, בסיסם רחב וראשם צר ומעליו מתנוסס בביטחון, כזקיף, הפיטם החום.
מקום מקום ופריו
נתברכה הארץ בפירות למיניהן וכל פרי ופרי נאה במקום גידולו המתאים. אתרוגים מכפר הרואה, לולבים מראשון לציון, הדסים מצפת וערבות מגדות הירדן. כל מין גדל גם במקומות אחרים, אולם מוניטין יצאו לפירות ולעלים של מקומות מסוימים, ועל כן הומה השוק בקריאות שעל פיהן אתה למד פרק בידיעת הארץ.
— "הדסים, צפתער הדסים!" — מכריז יהודי ליד גיגית מלאה ענפים ירוקים ורעננים של הדסים.
שני מתחרה בו : ״לולבים מבאר שבע״
סובבתי בין הדוכנים והקריאות נקלטו באזני כמזמורי שבח לחג האסיף ולאותו צווי תורתי: פרי עץ הדר. כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל, סימפוניה של קולות יהודיים המשבחים את פרי ארצנו בראש חוצות. לא רחוק אולי היום והמולת שוק האתרוגים תשמע מעל גבי תקליט או גלי האתר. רק יפקחו אזני המחברים ויפתחו הלבבות להווי המסורתי הרונן בחוצות עיר וקריה בישראל.
א. ב.
קטיף הכותנה
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
עונת החגים שיבשה במעט את קשרינו, מעתה נשקוד שוב להדק את הקשרים ולחזקם. לכל אלה ששלחו לנו את הערותיהם ואת הצעותיהם, אני מבטיח כי יראו אור בגיליונות הקרובים.
*
השנה חל מפנה חשוב בחקלאותנו — גידול הכותנה הצליח למעלה מן המשוער. החוואים הישראליים הגיעו לשיא עולמי ביבולם ופתחו דף חדש בכלכלת הארץ. מעתה יש סיכויים כי נמנה בין הארצות המגדלות כותנה והמספקות לעצמן את חומר הגלם לתעשית האריגה והשמן. א. ב. מביא לכם ברשימתו סיכום ראשוני על הגידול ועל תולדותיו הקצרים בישראל.
*
חיים אליאב מוביל את גבוריו אל שערי עזה שמעבר לגבול ישראל, כפי שעשה זאת בעבר ב״הלוחמים במסתננים״ בבית-לחם הירדנית. הוא מחכה לתגובותיכם, אל תתנו לו לחכות לשווא.
יוסף וולק, עושה מאמץ נוסף להמריצכם בתשובותיכם ל״לדעתי״ — האמנם תדעו רק לדרוש נאה ולקיים נאה לא תדעו?
בעמוד 3 מביא לכם ברוך אדלר רשימה על מסעו הנועז של ספן ישראלי סביב לעולם. טובה הרשקוביץ (גליה לשעבר) מספרת לכם סיפור על נער בעל דמיון שסבל מתעתועיו.
ל' בתשרי תשט"ו שלכם העורך
|
כותנה משלנו
העובדים נעלמו בשדה רחב הידיים ואחר הופיעו כשהם נושאים תרמילים מלאים צמר לבן. ארוכה הייתה שורת העומסים והסיבים המבצבצים אל על, טהורים וצחים כשלג. וכך התחיל הדבר. באביב נפתחו התלמים הראשונים ולהב המענית פילח את הקרקע שזה אלפי שנים לא הצמיחה דבר. בתלמים נזרעו זרעים זעירים ובלב האיכרים נזרע הספק: — היצליח הניסיון החדש ? האמנם תהיה לנו כותנה משלנו ? ששה חדשים סובבו הממטרות מעל לשטחי המזרע והורידו מטר מלאכותי. השיחים גדלו והתרחבו עד שפריים בשל והתפקע ובהתפקעו הניף ניצה לבנה והניב גרעיני שמן שחמחמים.
בעיצומו של חודש הרחמים והסליחות כוסה שדה הכותנה בפקעות לבנות וצחות כסמל הסליחה והפיוס. ומשנכנס תשרי פשטו עשרות פועלים (ביניהם נערים רבים) בין השיחים והחלו לקטוף את הסיבים ובשורה פשטה בארץ: כותנה משלנו! שיא עולמי ביבול הכותנה! הכותנה הצליחה!
קוטפי הכותנה
מהפכה בחקלאות
שנים רבות חשבו כי אי אפשר לגדל כותנה בארץ. כל הניסיונות שנעשו לא הצליחו, עד שבא יהודי נלהב, חוואי מארצות הברית, והוא שגרם למהפכה בחקלאות העברית. שמואל (סאם) האמבורגר שמו של המהפכן. משביקר שמואל האמבורגר בארצנו הוקסם מיופייה ופיו לא פסק מלשבח את אקלימה ואת אדמותיה. לפי עצתו נעשה ניסיון נוסף והוא שהביא בסופו להצלחה. מארצות הברית הובא זן מיוחד של כותנה הנקרא "אקלה 42־4״ והוא נזרע באדמות חוות הניסיונות בכוביבה. הניסיון סתר את כל מה שהיה ידוע עד כה. סיבי הכותנה היו ארוכים וצחים כשלג ובעלי ברק מסנוור. בעקבות ההצלחה הזו הוחלט להקים חוות ניסיון בעמק בית שאן שאקלימו חם והיא נקראה על שמו של היוזם ״חוות שמואל״. אחרי הצלחת הכותנה בחוות שמואל הוקמו עוד מספר חוות ונמסרו זרעים ליישובים חדשים לזריעה.
שיא עולמי
השנה נזרעו 3000 דונמים, בעמק בית שאן, בסביבות מגדל אשקלון, ליד חדרה ועוד במקומית אחרים. היבול שנתקבל עלה על כל המשוער. יבולי הכותנה הישראלית עלו על השיא העולמי. במצרים קוטפים 100 קילוגרם כותנה בממוצע לדונם ובארצות הברית 250 קילוגרם. בישראל הפיקו 300 קילוגרם. מעתה תמנה ישראל בין המדינות הידועות והמפורסמות ביבולי הכותנה הגדולים כגון קליפורניה ואריזונה שבארה״ב.
צמח הכותנה
חסכון למדינה
מדינתנו מוציאה מדי שנה כ־4 מיליון לירות על יבוא כותנה מהחוץ. היבול של השנה יכיל לספק רק 6% מתצרוכת הסיבים. בסך הכל נאספו השנה 300 טונות סיבים ו־600 טונות גרעינים שמהם מפיקים שמן. אם הכל יתקדם לפי התכנון ויובאו המכונית הדרושות לזריעה ולהפרדת הסיבים והגרעינים, יזרעו 60 אלף דונם כותנה, שיספקו את התצרוכת כולה.
התכנית הזו לא תוגשם בשנה אחת. מניחים כי במשך חמש שנים נשתחרר מיבוא הכותנה, ובעתיד רחוק יותר נוכל אף ליצאה לארצות חוץ ולהרוויח מטבע חוץ.
הווי חדש בכפרים
עד השנת הזו נגמרה עונת העבודות החקלאיות במסיק הזיתים. תחילה החל הקציר וכיבוש החציר והתבואה, אחר כך בא הבציר ואחריו אסיף הפירות ומסיק הזיתים. מעתה נוסף לכל אלה גם קטיף הכותנה, מדי ביקר פושטים עשרות עובדים ועובדות בין השיחים האדמדמים־ירוקים ואוספים את הסיבים הלבנים לתוך תרמילי צד גדולים. אחר כך מריקים את התרמילים על שקים כדי שהכותנה תתייבש בשמש. אחר זאת ממלאים את הכותנה בשקים ושוקלים אותה. העבודה נעשית בקבלנות ויש פועלים שהגיעו למכסה של למעלה מחמישים קילוגרם כותנה ליום והשתכרו יפה מאוד.
חריצות
אסיף הכותנה פותח פרק חדש בהווי הכפרי שלנו ודף חדש בחקלאותנו.
שקילת התוצרת
א. ב.
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
זכינו לשנה חדשה ויחד עם כל ישראל התפללנו שתהא שנת שלום וברכה. ברם, כבר ראשיתה השנה היא עומדת בסימן המאבק הגורלי על תכניותיכם ועתידכם. כוונתי למלחמת היהדות הדתית המאורגנת על השבת, שלא תתנהל פעולת גדודי הנוער. להכשיר מטבחים, למתוח עירוב, ויחד עם זאת לחרף שם שמים ולשמור את השבת בפעולות הרוח הדתית, רוח ישראל סבא, המתבטאת בסימני היכר חיצוניים ובקיום מצוות פורמלי, כי אם גם בנפש הכובשת את כל הלב ובקומה זקופה המקיפה את כל החיים. מתוך דאגה היהדות הדתית באה ודורשת: תנאים ליצור הווי דתי בגדנ"ע. לנצור את נפשות בנינו ובנותינו.
*
בימים הנוראים נזדמנתי למקום שמרביתו מיושב יהודים חילונים, השתוממתי לראות את בני הנוער, תלמידי בית הספר, לטפס על החלון להציץ פנימה – מה עושים היהודים הדתיים בשעת התפילה? תחילה היה נדמה לי שהם עושים זאת מתוך זלזול במתפללים, אולם משהקשבתי להם התברר לי שהם רודפים אחרי נעוריהם, הם פשוט סקרנים לדעת על החיים הדתיים של בני עמם.
— "מה זה ?" — שאל נער בשעה שהוציאו את ספר התורה.
— "מה זה שאתה לובש היום ?" שאלה נערה את אביה העטוף טלית, (הסביר לי שהיא אינה רואה את אביה הרבה פעמים בשנה)
ה״מה זה?״ הלך ונשנה בין כל הילדים. בשעת התקיעות נדחקו לאשנבי החלונות ושרבבו את ראשם פנימה. לי הם נראו ככבשים צמאות.
באותו רגע חשבתי הרבה עליכם, מאושרים הנכם שאינכם צריכים ״מה זה ?״ — כמה עשירים ושונים חייכם מחיי ילדים מחוסרי אמונה.
חג שמח וכשר
ערב חג סוכות תשט"ו שלכם העורך
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
זמן רב דחינו את העלאת מחיר העיתון כפי שעשו זאת רוב עיתוני הילדים. איני צריך למנות לפניכם כרוכל את הסיבות להעלאת המחיר, כי בטוח הנני שהדבר מובן לכם מעצמו. בבתיכם הנכם רגילים לשמוע כי "הכל התייקר", וכי "המשכורת אינה מספיקה למחייה״. אותו הדבר קרה בביתנו, בית המערכת, לפני ימים מספר הודיעה המנהלה, כי אין מנוס מהעלאת המחיר. למרות שניסינו לדחות את הגזירה נאלצנו הפעם להיכנע, מעתה יהיה מחיר החוברת 200 פרוטות, גם המחיר החדש לא יכסה את ההוצאות. עדים הנכם לשכלולים הרבים שהוכנסו בעיתון, לגוון החומר ולריבוי התמונות. אני נותן את אמוני בכם, כי לא תכזיבו ותמשיכו להיות מידידי העיתון וקוראיו.
ז' חשון תשט"ו שלכם העורך
אשנב למערכת
קוראים יקרים !
הוויכוח הנטוש באשנב על תדמיתו של עיתונו מביא בעקבותיו שורה ארוכה של תגובות. ברצוני להעיר לכם בקצרה בקשר לרוח השורה במכתבים ולסגנונם ולא אגע בתוכנם כלל. בוויכוח עלינו להשתדל להבין את דברי היריב ולכבדם ולא להיפך, כן אין לחזור על דברים שנאמרו כבר, פשוט, חבל על המקום בחוברת.
"אם הוא חפץ דברים מענינים ומושכים, ילך לעיתונים אחרים״, "מטרת המערכת להוציא עיתון מיוחד במינו ולא להגדיל את מימונה ורכושה ע"י חיקוי זרים״.
פיסקאות כאלה מוכיחות שכותבם אינו מסוגל להתווכח בצורה נאותה והוא מניח מראש שהצדק עמו. תפקידו של הוויכוח לתת לשני הצדדים להשמיע את דעותיהם ולבסוף לבוא לידי פשרה ולסיכום. דחיית היריב ע"י הכנסת דבריו במרכאות, היא דרך פסולה.
הרע הגדול ביותר הוא כשהכותב הופך למטיף במקום להיות מסביר. דברי הטפה הכתובים ברוח כרוזים המתכוונים להסית את מישהו נגד מישהו, אינם יכולים להכלל במדורינו זה.
מטרתו של האשנב במישרין לשתפכם בקביעת דרכו וצורתו של העיתון ובעקיפין עליו להרגילכם להביע את דעותיכם בצורה תרבותית.
*
לפני מספר שבועות חגגו יהודי ארצות הברית את מלאת 300 שנה לייסוד הקהילה היהודית באמריקה. הסופר והמורה ע. בן-עזרא מאמריקה, שביקר באחרונה בארץ, מסר לנו לפרסום את סיפורו "בימי אברהם לינקולן", בו הוא מוסר לנו משהו מחיי יחידי אמריקה.
הרפורטאג׳ה מוקדשת הפעם לפתיחת תחנת הרכבת בתל אביב — מאורע שישנה את פני התחבורה מהקצה אל הקצה. המאורע השני הראוי לציון היא תערוכת הבולים ״תבים", שנערכה בירושלים. במדור הבול ניתנת לכם הערכה עליה.
מה עם הבטחתכם להשיב בהקדם ל״לדעתי״?
י"ד בחשוון תשט"ו שלכם העורך
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
לפני שבוע ייחדתי את דברי לרוח ולסגנון המכתבים שהגיעו באחרונה למערכת. הסברתי לכם את מטרת חילופי הדעות על צורתו ותוכנו של עיתוננו, עמדתם בוודאי על כך בעצמכם שפרסמנו דעות חיוביות ושליליות כאחד. לא גרענו מחריפותם ולא הוספנו דבר על שבחיהם.
עד היום אני מתקשה להבין את האלה המתריעים על כך שאנו מפרסמים הערכות חיוביות בלבד. השוללים אינם סובלים את דעות המחייבים ובאי סובלנותם הם מאשימים את המערכת, שהיא נותנת מקום לדברי קילוסין בלבד.
קצר המצע ולא אוכל לצטט פה את כל החיצים שנורו באשנב, אומר רק זאת שיש קוראים שאינם סובלים לשמוע שהעיתון השתפר.
חוש ביקורת מפותח אומר: כוח שיפוט ושיקול נכון, יכולת לראות את הפגמים אצלך ואצל זולתך, השוללים המושבעים שבינינו אינם מחוננים בחוש בקורת מפותח וצר לי לציין שהם רואים בעיתונם רק פגמים.
*
במשך כל ימות השנה אנו משקיעים את עצמנו בעבודה, עורכים, מתכננים, מדפיסים ושולחים את העיתון לקוראים.
במשך השנה יש לנו פגישות רבות פנים אל פנים, ואם ע״י קשרים רבים. בבוא עת הכריכה ניתן לדון על חשיבות העיתון ועל האהבה שבו הוא מתקבל ונשמר ע״י פגישה אישית עם רבים מקוראינו. זמן הכריכה, דומה לזמן האסיף, מה שזרענו ופיזרנו שב אלינו בתור קובץ.
כולכם יודעים בכמה עולה עריכת כרך על חבילת חוברות, על כך לא ארחיב את הדיבור. בקשה לי אליכם: אל תחכו ליום האחרון הקדימו במסירת החוברות לכריכה, עזרו לנו בהצלחת המפעל.
*
החמסין במלוא תקפו והגשמים נעצרים. עונת הסתיו החלה ועמה החלה עונת הזריעה. עוד מעט יבוא החורף. בארצות אחדות באירופה כבר הקור רב ימים רבים ומעטה של שלג יכסה את השדות הזרועים. משהו עלהחורף מביא לכם אביגדור ב"נלמד על תבל". תמר בורשטין מספרת לכם על "גשם הברכה״, וי. הלפרין מביא הפעם שיר נאה מהסופר הרוסי מהרשק.
נסים ורפאל — גיבוריו של חיים האב מתחילים בהרפתקאה נועזת בהצטרפם לשיירת מסתננים, ואילו ז. גנון מביא לכם דרישת שלום מהתלמידים השחורים והלבנים בארה"ב.
כ"א בחשון תשט"ו שלכם העורך
קו הצינורות "ירקון – נגב".
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
לפעמים נדמה לנו כי נשארנו בודדים במערכה, שרידים מעטים השומרים על הגחלת. הרגשת הבדידות הזו היא נחלת היהדות הדתית כולה במדינתנו, אולם לא אלמן ישראל. בשנים האחרונות נתגלו יהודים דתיים בעולם כולו. עם זרימת העלייה מתימן ומארצות אפריקה הצפונית נפתחו אופקים חדשים לפעילות הציונות הדתית. שליחים יצאו לפינות נידחות ונשכחות וקשרו קשרים עם שבטים עתיקים שלא ידענו עליהם מאומה.
אני שמח להביא לפניכם שני מכתבים שהגיעו למערכת ממארוקו ותוניס המעידים על צימאון ועל כיסופים למילה עברית ולבשורה מארצנו. אני מייעץ לכם להיענות לבקשת הכותבים ולפתוח בקשרי מכתבים אתם.
*
בחוברת הפעם רשימה על הזרמת מי הירקון לנגב, ספור מאלף מאת אריה אביב״י ופרק ראשון מ״מסע באירופה״ מאת ד״ר א.פ.
כ"ח בחשון תשט"ו שלכם העורך
מי הירקון יוזרמו דרומה
בצל אקליפטוס עבות ועתיר צמרת ישב פעם ערבי זקן. בידו האחת שיחק במחרוזת אבנים אדומות ובשנייה אחז בקצה משוט שהיה נתון בין ברכיו. כמה צעדים ממנו נחו על פני הנחל שוטיות לבנות כשהן קשורות בחבלים לגזעי העצים שעל שפת הנחל. מעבר השני עמדו נערים ונערות עמוסי תרמילים וביקשו מהזקן שישיטם על פני הנהר.
היום עומדים באותו המקום מהנדסים שעורכים את המדידות האחרונות לקו הצינורות שיזרימו את מי הירקון למרחבי הנגב הצחיחים. לא הרחק מהנהר עוסקים מחפרים בחפירת תעלות ומנופים בהורדת צינורות שכותרם עולה על קומת האדם. העבודה המבוצעת ע״י תכנון המים לישראל (תה״ל בקיצור) בסמוך לירקון, מהוות את השלב השלישי בתכנית המים הארצית, שמטרתה לנצל את מקורות המים ולהשקות 3 מיליון דונם אדמה נוספים, לפי דעת המומחים יוזרמו מי הירקון לנגב בסוף השנה הבאה. בשנה האחרונה נמתחה ביקורת קשה על תכנית ניצול מי הירקון והובעו חששות שהנהר יהפך למקור מחלות וזוהמה אחרי הוצאת המים מתוכו. אחרי בירור יסודי של הבעיה הושג הסכם בין המוסדות השונים המבטיח את ביצוע התכנית בצורה שכזו שלא תסכן את בריאות תושבי תל־אביב.
נהר המריבה
אורכו של הירקון, שמוצאו לרגלי ההרים, הוא 30 קילומטר. אפיקו מתמשך מראש העין עד שפת ימה של תל־אביב. בעבר היו לנהר פלגים רבים שזרמו לצדדיו והתפשטו הרחק ללב הארץ. במרוצת השנים חרבו אחדים מפלגיו ואפיקם הפך לוואדיות חרבים או לדרכים ראשיות החוצות את הארץ ממערב למזרח. דרך ירושלים תל־אביב נסללה באחד מאפיקי שלוחות הירקון, כן מהווה המוצררה בדרומה של ת״א הסתעפות של הירקון. הירקון שופע בממוצע 220 מיליון מטרים מעוקבים מים לשנה. רק 15 מיליון מטרים מעוקבים מנוצלים להשקאה ולשתייה והיתר זורמים לריק. מבלי להביא תועלת כלשהי למדינה לא זו בלבד שהירקון, שהוא נכס ממדרגה ראשונה, אינו מנוצל, אלא שבמרוצת השנים הוא הפך לתעלת ביוב פתוחה של תל־אביב ורמת גן. כל הזוהמה של היישוב הצפוף שקם על יד גדותיו, זורם למימיו. כל עוד הנהר זורם הוא סוחב עמו חלק מהאשפה, אולם משירדו מימיו וינוצלו לצרכי השקאה תסכן הזוהמה את בריאות תושבי הערים.
לפנינו דוגמה קלאסית של ניגוד אינטרסים בין העיר והכפר. פיתוח המדינה דורש את מימי הירקון ואילו נוחיותם ובריאותם של תושבי העיר עלולים להיפגע מכך. אין פלא שביצוע העברת המים לנגב עורר סערה.
הפשרה באה בזמנה
עבודות ההכנה שהתנהלו הרחק מהעיר נעשו בשקט. הונחו צינורות ונבנתה בריכת איגום גדולה בעמק אילון (הנחת הצינור נמשכת בכמה קטעים בבת אחת). אחרי בירור יסודי הוחלט : א) להניח צינור של 800 מטר לאורך הירקון לתוך הים שיאסוף את הזוהמה הזורמת לירקון, ב) יונח צינור לאורך שפת הים בתל־אביב שיתחבר עם הצינור שיצא מהירקון, שיוביל את מי הביוב הזורמים לים; ג) יוקם מכון לזיקוק מי הביוב.
בריכת האיגום, לזיקוק מי הביוב
נוסף לכך הוחלט להשאיר בירקון 15 מיליון מטר מעוקבים מים לשנה, נוסף על ה־15 המנוצלים כיום, כך שרק 190 מיליון מטר מעוקבים יוזרמו לנגב. במשך מספר שנים אפשר יהיה בהדרגה להשקות בכמות זו 2 מיליון דונם אדמה נוספים.
התמונה השלווה והרומנטית, שתארתי בפתח הרשימה, נעלמה מאז קמה המדינה, אך כזכר עגום למה שהיה, זורמים המים המרופשים והעכורים של הנהר באפיקו החסום ע״י צמחי הלוטוס. בעוד שנים מספר ייעלמו השרידים האחרונים של השלווה, אולם יתכן שיחד עם השקאת הנגב יחזרו שוב ימי השייט הרומנטיים על פני הירקון הנקי והזורם לאטו בינות שדרות האקליפטוסים העבותים.
א.ב.
אשנב למערכת
קוראים יקרים
גל הקור שחדר לארץ הזכיר לנו כי ימי החנוכה קרבים ובאים. בטרם שנפנה לימי המרד הגדולים הקורנים עוד היום באור יקרות, ברצוני להסב את תשומת לבכם לענין מעשי מאוד.
במשך החודש האחרון חזרנו והדגשנו מספר פעמים כמה חשוב שמסירת החוברות משנת תשי"ד תתנהל במהירות ובסדר. רבים שמו לב להודעות המפורטות והשתדלו לבוא בזמן שנקבע, אולם לא מעטים ביניכם דחו כנראה את סידורי הענין לימי חופש חנוכה.
למרות שנסתיים חודש מסירת החוברות, החלטנו להאריך את מועד הקבלה עד כ׳ בכסלו תשט״ו
(15.12.54).
אחרי התאריך הנ״ל לא נקבל חוברות לכריכה.
*
לפני ימים מספר אירעה תאונה מחרידה בין רכבת לאוטובוס של נוסעים, הארץ זועזעה מהמקרה עד מאוד. בעיתונות ובכנסת הובעה הדעת כי חסרונו של מחסום גרם לתאונה. אולם במציאות קורות תאונות גם במקומות שיש בהם מחסומים. על מעשה גבורה של נער שהציל רכבת מתאונה, מספר לכם הפעם מ. קירשנבאום בסיפורו: "אין כדן משכונת הרכבת".
ב"ארצות וימים" ממשיך זאב גנון ברשימותיו על ארצות ערב ואילו ד"ר פ. מספר לכם פרטים מענינים על כלא מונטה קריסטו, בו ביקר לפני זמן לא רב.
הריפורטג'ה מוקדשת הפעם לבתי הזקנים שהוקמו ע״י מלב״ן בנתניה. למרות שהנכם צעירים ורחוקים מרחק רב מימי הזקנה, ראינו צורך להביא לפניכם קצת פרטים מחיי הזקנים בארץ, שזכו להתקבל לבתי הזקנים של מלב"ן.
י"ג בכסלו תשט"ו שלכם העורך
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
היה משורר יהודי אחד שבעמדו לפני החנוכיה שר הימנון לנרות הקטנים המספרים סיפורי העבר. בחשכת הגולה היה אור נרות החנוכה זכר לימי גבורה עברו. לא בכל מקום יכלו היהודים להציב את הנרות בפתחי בתיהם מפחד הגויים. אולם בבתים פנימה הפיצו הנרות אור נחמות וחיממו את הלבבות הרכים של הנוער בתקווה כי לא דעכו עוד כל הניצוצות וכי ישובו עוד ימי הגבורה.
*
עם ריבוי החפירות הארכיאולוגיות בארצנו מתגלים והולכים שרידים מענינים על חיי אבותינו בעבר. המאלף ביותר בשרידים האלה הן המנורות לצורותיהן השונות. נראה בעליל שהמנורה שנבחרה לשמש סמל למדינתנו כיום היתה גם בעבר הסמל הנפוץ ביותר באומה.
משהו על המנורה מספר לכם הפעם אביגדור במדורו "נלמד להסתכל״.
*
מלחמת החשמונאים התנהלה בשני כוונים – כלפי חוץ נגד המשעבד והעריץ שהכביד את עולו על העם וטימא את המקדש וכלפי פנים – נגד המתיוונים, אלה המתבוללים שבזמן ההוא. יש קשר הדוק בין חוסנו הרוחני של העם מבפנים וכוחו הפיזי ללחום באויב מבחוץ. את זאת למדנו מניסיוננו במלחמת העצמאות.
התחלתי באור ואסיים בשירו של י.א.ה. בו הוא מבקש כי גם עיתוננו יאיר יותר, כלומר יודפס על ניר לבן וצח:
לעורכנו-נכבדנו.
רב־שלומות לראש עורכנו
ולקדקוד "הצופה לילדינו".
בשם כולם כל משפחת קוראינו,
עוללים ויונקים יוסדי-עוזינו
מקרב לב נקרא אליך: "עננו"!
הלבן-נא גווילי עיתונינו!
השחורים משחור כשולי-קדרותינו
כשחר האירה פתח דברינו
כזוהר הזהירה אור תורתנו.
למען תשמח חדרי ליבותינו
ואור חדש תאיר נפשותינו
אור שבעתיים תאורנה עינינו!
בקראנו עננו עורכנו,
או אז תתברך מברכותינו.
י.א.ה. (בשם כל הנערים).
נדמה לי כי כולכם מוכנים להצטרף לבקשתו.
אני תפלה שנוכל בקרוב למלא את בקשות כולכם ולהרבות באור ובדעת.
כ' כסלו תשט"ו שלכם העורך
אשנב למערכת
קוראים יקרים !
אחד מקרובי הביא ארצה מנורת כסף, שמסרו לו הגויים מהביזה, שבזזו עם צאת הרכבות לאושביץ. בהדליקי את הנרות במנורה זו אני מעלה את זכר האלפים והרבבות שאור החנוכה הצית בלבם את הגבורה היהודית בגיטאות החשוכים, את זכר המוני בני הנוער שהתכוננו להמשיך את מלחמת המכבים בימינו ונשמותיהם דעכו וכבו אי־שם במחנות העינוי של הנאצים.
המנורה עשויה מתכת מצופה כסף, שני לוחות הברית ושני גורי אריות מקושטים בענפים ובעלים מובלטים בחזיתה. כנראה לא העזו הגויים לפגוע בה והחזירוה. פחד היהודים נפל עליהם בבוא יום השלום. על מנורה דומה מספר לכם הפעם בשירו המשורר יעקב רימון.
בחג האורים מעניקים לכם דמי חנוכה. לרוב הנכם ממהרים להשתמש בכסף למשחקי הסביבון ואם לבידור ולטיול. בנק הדואר מנסה להגיש לכם שי מיוחד במינו — פנקס חסכון זעיר, בפנקס משבצות להדבקת בולי חסכון שאפשר להשיגם בכל בית דואר. אני מניח שדבר החיסכון קרוב ללבכם ורבים מכם ינצלו את ההזדמנות ויפתחו לעצמם חשבון בבנק הדואר, כדי לחבב עליכם את עניין החיסכון נענתה הנהלת הבנק והקציבה שורה של פרסים, בתוכם: ספרים, פנקסי חסכון, משחקים לקוראים שישתתפו בתחרות החיסכון. אתם חופשים לכתוב שירים, ספורים קצרים, רשימות או לצייר ציורים על נושא החיסכון. המועד האחרון לשליחת החומר הוא יום רביעי, ד׳ בטבת תשט״ו.
אורה ושמחה לכולכם!
כ"ז בכסלו תשט"ו שלכם העורך
במשעולי עציון 