שאול רז, עורך "הצופה לילדים" – תשט"ו [טבת,שבט, אדר]

בעיתוני "הצופה לילדים" כתבות החתומות א.ב. ,

אלה ראשי תיבות של השם אהרון בינדר,

שמו הספרותי של שאול רז.

אשנב למערכת

קוראים יקרים !

אחד משכני שעלה לארץ מאירופה נטע בגינתו עצים, יש ביניהם עצים שלא הכירם בארץ מולדתו, עצים שרי­חם ומראם חדשים עמו, אך יש לו גם עצים שטעם פריים עוד שמור בחכו וריחם עדין לא פג מאפו. גדלים אלו ליד אלו בצוותא, עצי הזיכרון העמוסים זיכרונות ילדות עם עצי התחייה המסמלים לנוטע את זמן הגאולה והפדות של היום.

בימים אלה עומד חלק מהעצים בשלכ, אך לא יארכו הימים והם יתכסו שוב עדי ירוק. בענפיהם הטופחים אפשר כבר להכיר את האותות הראשונות של האביב הבא.

בדומה לגן ההוא מורכב גם עיתונו מחומר שקרקע גידולו הארץ ומחומר שנשתמר עמנו בחיוניותו למרות שנוצר בארצות הגולה. בשנים האחרונות מר­בים לערוך מחדש ולעבד מחדש אה סיפורי החסידות. קיימת משיכה מיוחדת אצל הסופרים לסיפוריו של המגיד מדובנה. בעבר הבאנו לפניכם עיבודים משל אפרים צורף, הפעם לפניכם עיבוד משל הסופר מ. ליפסון.

אני מקווה כי הסיפור ישא חן בעיניכם.

ד' בטבת תשט"ו                        שלכם העורך

 

להגדיל את "תצפית השבוע".

ב"ה ה׳ בטבת תשט"ו

שלום רב לך עורך "הצופה לילדים".

עיתוננו יפה מאוד ובזמן האחרון מעניין מאוד, אך חסרים עוד כמה דברים, כמו סיפור בציורים, לא בלי מילים כי אם עם מילים. חסר גם מדור השחמט, ואולי להגדיל את תצפית השבוע.

שמואל דסברג

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

בדרכי לביתי אני עובר מדי יום ביומו ליד אחת המעברות הגדולות המאוכלסות אלפי עולים, מדי עוברי על פניה אני מעלה בזיכרוני את כל הבטחות שנתנו להם, כי יזכו לקורת גג מעל ראשם במהרה.

מראה המעברה הקודרת מלווני בדרכי ולא נותן מנוחה. לעתים נדמה לי כי אזניהם כבר אטומות להבטחותינו והם לועגים להכרזותינו.

היה זה בשבוע שעבר כשנפתחו ארובות השמים ומבול ירד על ארצנו. הבתים בסביבה הוצפו מים והאנשים נסו על נפשם. שר הגשמים הצליף בזרמיו והוכיח את הוותיקים על ההבטחות שנשכחו.

יושבי המעברה עמדו בפתח הבדונים ולטשו עין לשמים הקודרים ולא שמחו לאד, כי אם התפללו שהגשם יעצר.

ליד המעברה התהוותה שלולית גדולה ועמוקה. חיפשו ילדי המעברה גיגית מופקרת והפכוה לסירה. פשטו את בגדיהם ובעצם הגשם החלו לשוט על פני השלולית. הקור והמים לא עיכבום מלנצל את ההזדמנות שזימן להם הקדוש ברוך הוא. בעיניהם קראתי זיקים של לעג ואותות של רעב לקצת שמחה ובידור.

שותפי למושב באוטובוס הזדעזע ואמר "הרי יחלו וימותו״. השבתי לו; "חלילה, הם ישמחו מעט, יתחשלו ויחיו", אך מתי יזכו לבית ולבידור שלא מן ההפקר? לא יכולתי לומר.

המעברות הן בדרך כלל סמל לעוני ולעזובה, אך לאמיתו של דבר הן עיירות ואפילו ערים של מחוסרי בית. האמהות שם מנענעות את ילדיהם ומספרות להם אגדות כאמהות שבבתים הבנויים והאבות דואגים לפרנסה. יש במעברות גם אושר וגם שמחה ויש גם אנשים עמלים במעברות. מ. זרחי הטריח את עצמו וביקר בבית מלאכה לרקמה התימנית ואת מה שראה הוא מספר לכם בגיליון זה.

ולבסוף עלי להפנות את תשומת לבכם למאמר על ניצול האנרגיה של השמש.

קראו והתחממו בימים הקרים האלה.

י"א בטבת תשט"ו                            שלכם העורך

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

חייהם ויצירתם של ענקי הרוח משמשים לנו מופת ותמרורי דרך בחיינו. בספריהם אנו קונים חכמת חיים ותורה ומדרך חייהם, מוסר ואמונה.

אין פלא שבכל דור ודור מתגלה אשיות המטביעה את חותמה על הממונים. אך יש גדולים שאורם נישא ומ­איר משך ההיסטוריה כולה. מאור גדול מסוג זה הוא רבנו משה בן מימון המכונה בקיצור הרמב״ם.

אם נשווה את ההיסטוריה לשורה של גבנונים וגבעות שבינותם מזדקרים שיאים אחדים, נבחין בשני הענקים המזדקרים מעל האופק ההיסטורי שלנו ונבין את האימרה המפורסמת: "ממשה עד משה לא קם כמשה".

בימים אלה מעלה העם את זכרו של הרמב״ם במלאות 750 שנה לפטירתו ופותח את שנת הרמב״ם שתהיה מוקדשת ללימוד ולהפצת תורתו.

כפתיחה לשנה זו הבאנו לכם בגיליון של היום צרור אגדות על חיי הרמב"ם, שתורגמו מערבית וכן קיצור תולדותיו ומעט קטעים מדבריו.

*

בגיליון הפעם רשימתו הראשונה של ישראל אבי-תקוה על לשון הדיבור של אבותינו. התעמקו בדבריו ושפרו את שפתכם.

י"ח בטבת תשט"ו                            שלכם העורך

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

הגשמים שירדו בשטף פסקו מזמן, המפונים חזרו לשכונות שהוצפו והחיים חזרו למסלולם הרגיל. החקלאים מנצ­לים את ימי השמש להשלים את עבודת החריש והזריעה. יוצאים מן הכלל הם תושבי המעברה בלבד, יתכן שדווקא בעצם ימי השמש פוקדים אותם הרהורים נוגים ושמי חייהם קודרים יותר מאשר בימי הסגריר. בימי הגשם מקיפים אותם בדאגה ובאהבה, אך בימי השמש שוכחים את סבלם. על כן אל תתמהו לתמונה ששמנו בשער, זכרו כי יש ילדים הגדלים בצל המעברה.

כ"ה בטבת תשט"ו                            שלכם העורך

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

רבנו משה בן מימון ״הגשר הגדול׳ אומר בהלכות שבת: "והשבת היא האות שבין הקב״ה ובינינו לעולם״. בכל הדורות ואף בדורנו אנו משמשת לנו השבת אות־היכר לאומי.

אם השבת נשמרת על ידי העם, סימן הוא כי יסודותיו הרוחניים איתנים, והוא נושא בגאון את תפקידו להיות אור לגויים בהליכותיו. ואם חלילה השבת אינה נשמרת ע"י העם, סימן הוא כי רוחו התרופפה והוא נוהה אחרי תרבויות זרות ומתכחש לייעודו הלאומי.

מרביתו של היישוב שומר את השבת ומקדשו. אין עוד מקום בכל העולם שהשבת ניכרת בו במידה כזו כמו במדינתנו, אך לצערנו יש פה ושם פגיעה בשבתון ובקדושה. חלקים לא מבוטלים של האוכלוסין שהתרחקו מחיי הדת וממסורת האבות רומסים ברגל גסה את שבתנו בראש חוצות, מהם שעורכים טיולים והתחרויות ומהם שיוצאים לעבודה כביום חול בעצם יום השבת.

מאבק קשה מתנהל בארצנו על שמירת השבת. ראשיתו נעוצה במלחמת השבתת העבודה בשדות המשקים שמעבדים את קרקע הלאום והמשכו בימינו אנו על השבתת התחבורה בערינו בשבתות. לפני חדשים מספר הבטחנו לכם כי נשוב לנושא השבת לעתים קרובות, הפעם אנו מקיימים את הבטחתנו.

בחוברת מסכת מיוחדת למסיבת קבלת שבת בכיתות הנמוכות, שיר וקטע מהלכות הרמב״ם הנוגעות לשמירת השבת גם הפעם אומר: עוד נשוב ונדבק בשבת כי אין קץ לשבחה ואין מס לנושאיה. אפילו הקדשנו לה את העמודים ואת כל החוברות, לא הינו דולים עד תום את תוכנה ואת גדולתה.

בגיליון הזה אנו מסיימים את סיפורו של חיים אליאב ״הספינה שהוטבעה", רצוי שתנצלו את ההזדמנות ותחוו דעתכם על הסיפור כולו.

מעניין אותי לדעת אם המדור הנערך ע״י ישראל אבי־תקוה מספק דרישותיכם. אני מחכה לתגובות — אל תכזיבו!

ג' בשבט תשט"ו                            שלכם העורך

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים !

הקדמונים ידעו את הארץ ודברו בשבחה מתוך חיבת והתקשרות. הם ראוה כארץ הבחירה שנתנה לישראל, בחיר האלוקים. ומתוך שהיו מעורים בתוכה ומושרשים באדמת ישראל, הכירו את סגולותיה של הארץ ואת סגו­לות התורה והפליגו בשבח שתיוהן.

ההשוואות והמשלים שהשוו והמשילו מלאים חכמה עליונה ודעת שרשית. הם דברו בשבחה של התורה מתןך אהבת המעשה התורני שקיימוהו בכל רמ"ח והללו את אדמת ישראל מתוך המגע הקרוב שהיה להם עם טובה.

הם פשוט מאוד קיימו את התורה ועבדו את האדמה. בידענו זאת לא נתפלא שחייהם היו שלמים. האדמה, אדמת ארץ ישראל, השפיעה עליהם את השפעתה הקרקעית ואילו חיי התורה, השפיעו עליהם שפע של קדושה. הם לא ידעו ניגודים בין מושג האדם והיהודי בחייהם, נפשם היתה שלמה וחייהם היו שלמים. בבואם ליהנות מפרי הארץ, הפרישו את הפרי הראשון לבית מקדש ה', ונתנו שבח ליוצר האילנות ולבורא פרי העצים.

*

זכינו בדורנו להדבק שוב באדמת הארץ, לעבדה ולשמרה ולהוציא ממנה פירות למאכל ופרחים לנוי. חג הנטיעות, החל בט"ו-בשבט, נתאזרח בחיינו והפך למעין מועד לאומי בארץ ובתפוצות. על אף שיש עמנו גם פירות בשדה החיים התורניים, אין אנו יכולים לומר שטיפוח חיי התורה הפך למצווה כללית, כדוגמת מצוות הנטיעה ועבודת הכפיים. בנקודה זו אין שלמות בדורנו.

מרביתו של הישוב העוסק בנטיעה רחוק מחיי דת ותורה. לעומתו יש חיים ביהדות החרדית הרחוק מנטיעות ועבודת האדמה. לאשרכם הנכם משתייכים לציבור הממשיך בדרך השלמה, העובד את האדמה נוטע עצים ויחד עם זה שומר תורה ומצוות.

כצאתכם לנטוע, שימו אל לבכם כי מוטל עליכם להיות ממשיכים בשרשרת הזהב של האומה.

י' בשבט תשט"ו                            שלכם העורך

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

מאות אנשים נהרגים בארצנו מדי שנה בתאונות הדרכים ואלפים נפצעו. חלקם של הילדים בין הנפגעים גדול מאוד. המשטרה לוחמת בתוקף באמצעים המשטרתיים. היא מציבה מארבים בדרכים וצדה את הפושעים ומביאה אותם לבית המשפט ומוציאה את הרכב המקולקל מהכביש, אך אין לאמצעים הנ"ל השפעה חינוכית ומחנכת. אדם שהתרגל לזלזל בחוקי התנועה מתרגל גם לעונשים. לכך מכוון מבצע הזהירות, לחנך את הנהג ולפתח בו את מידת הזהירות. העבודה תעשה בעיקר ע"י הסברה והכוונה, משהו על שבוע הזהירות שהוכרז בתל-אביב מספר לכם הפעם מ. זרחי.

*

במרכזה של החוברת סיפורה של רחל חזוני — סיפור הנוגע ללב ברהיטותו ובאמיתו. הוא מזכיר לנו פרק מתוך ״הלב״, שכה אהוב על כולנו. מה שמראה שלסיפורים המבוססים על עצמיות קסם מיוחד הכובש אותנו למזכרת בזיכרוננו.

*

לכל עם ועם אופי משלו הבא לביטוי בתולדותיו ובתרבותו. התגבשות האופי הלאומי ניכרת במיוחד באגדות ובסיפורי העם. בסיפור העם שאנו מתחילים בהדפסתו בחוברת יש כל הסממנים של אגדה שבאה מתוךהשתלשלות העלילה ניתן ללמוד פרטים אחדים על חיי האדם, על יחסי החברה והערכת המלאכות.

גורלם של הארמנים דומה לגורל עמנו. לא פה המקום לפרסם את מצוקותיהם. הרי אותם מלמדת ההיסטוריה, אחת רק אזכיר לכולנו, יש הסוברים שהם ממוצא ישראל.

י"ז בשבט תשט"ו                           שלכם העורך

כד שב 10

ישיבת בני עקיבא בכפר הרואה

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

גדולי ישראל בדור האחרון בישרו על תחיית עמנו בארצו. בצורות שונות ראו את תקומת העם ובדרכים שרצו להוביל לקראתה. שני זרמים ציבוריים התאבקו על השפעתם במחנה הציוני, מחפשי המקלט לתפוצה בגולה, והוגי המרכז הרוחני. המאורעות המעציבים שאירעו במאה האחרונה בתולדות עמנו, ביטלו את הוויכוח הגדול. התפוצה הצטמקה, שליש מהעם היהודי הושמד ע"י הצורר הנאצי, קמה מדינת ישראל והוחל במבצע קיבוץ הגלויות. הונחו היסודות לחיינו הממלכתיים ועתה הגיעה העת ליצירת הדפוסים לחיינו החדשים – האם נתחיל הכל מחדש? הנעזוב את מורשתנו העשירה? איזה אומה נהיה בלי מורשת העבר ? כגון אלה המציגים נציגי היהדות החרדית במאבקם עם חלקי העם החילוניים.

במאבק הזה על דמות מדינתנו ערך רב ליישובים הדתיים הכובשים את השממה, לשכונות הדתיות היוצרות מרכז דתי בלב המרכזים החילוניים, למשרד הדתות ולרבנות הראשית, לחינוך הדתי ולתנועות הנוער הדתיות — לכל הישיבות והמוסדות המחשלים חוליות חלשות במערכת חיינו המחודשים.

אך הערובה הבטוחה ביותר לשימור המורשת היא החייאתה בהווה. בני אדם הדבקים במקורות והשואבים מהם תורה ודעת, הם שייקבעו את תוצאות המאבק.

ברוך השם שזכינו כי הנוער יוצא ללמוד לישיבות, ויש ישיבות שלב הנעורים פועם בתוכם.

ברכתנו שלוחה לישיבת בני עקיבא בכפר הרואה, שהחודש מלאו לה עשרה שנה.

כ"ד בשבט תשט"ו                     שלכם העורך

 

ישיבת בני עקיבא כפר הרואה

ללמוד וללמד

חמש עשרה שנה ליסוד הישיבה

בדרכים ובמשעולי שדה נהרו הילדים באותו בוקר לנטוע שתילים רבים כשפיהם מזמר משירי הארץ. עשינו דרכנו במעלה הגבעה כשמבטנו שלוח לבניין הישיבה. החלילים חיללו והמצלתיים צלצלו והדם היכה באוזנינו. אך אנו המשכנו בדרכנו לבקר את אחת הנטיעות המופלאות של דורנו — את ישיבת בני עקיבא שבכפר הרואה. בוססנו בשביל החולי ואפנו נמלאו ריח הפרדסים ופינו אמר שבח לארץ ולבוראה,

בדיוק לפני חמש עשרה שנה, בחודש שבט, נזדמננו לגבעה שהייתה אז בבחינת שתיל רך — אגדה שלעתיד. קומץ תלמידים היו מסובים אז לשולחן הסעודה השלישית. בחורים חסונים, שכל גופם אמר כוח ובריאות ובעיניהם האיר איזה רז נסתר. הם שרו שירי כיסופין וניגוני חסידות. היה בהם, בשירה ובשרים כאחד, מזיגה של התלהבות החסידית עם רון העלומים.

במשך הזמן סיימו רבים את חוק לימודם בישיבה והתפזרו בישיבות לדבוק בלימודים של ממש, רבים הלכו להיאחז באדמה ולהקים יישובים, מאות נמצאים ביחידות הנח״ל ובגרעיני ההכשרה — חיל גדול של בני תורה יצא והתפזר בארץ. לא כאלמונים התפזרו, אלא כמי שיצאו להם מוניטין, בוגרי ישיבת בני עקיבא.

כיום קבלו את פנינו צברים פרועי בלורית מעורבים עם נערים תימניים ויוצאי שאר תפוצות הגולה – המון רועש ומרעיש, נערים במיטב נעוריהם היושבים על התורה ועוסקים בה לשמה. גדל השתיל והכה שורש. עץ עבות ועשיר פוארות עמד לפנינו. נגוזה החולמנות הנכספת של ימי בראשית. הוויה תוססת מלאת משובת נעורים והמיית לימוד מתרוננת בראש הגבעה מתחת לכיפה המוזהבת באור החמה.

החלום הפך מציאות

נוצרה תנועת הליכה לישיבות, נפתח לבש של בני הארץ לחדש מסורת לימוד התורה בישראל, להיות תלמידי חכמים, ללמוד וללמד אחרים.

ומשגדל זרם הנוהרים לישיבה וגדל הצימאון לדעת תורה, הונח היסוד לישיבה נוספת בירושלים — ישיבת ״נתיב מאיר״. ואחריה, הישיבה במירון, ובעתיד הקרוב ביותר תיפתח הישיבה הרביעית במושב ״נחלים״. לא רחוק היום שאותו חזון יתגשם גם בנגב.

כמובן שכל הישיבות יונקות את השראתן מכפר־הרואה, אולם יש להן כר נרחב לחדש, כי כידוע אין בית־מדרש בלי חידוש.

יצירה מקורית של הנוער הדתי

סרנו לביתו של ראש הישיבה, הרב משה צבי נריה הצגנו לו מספר שאלות:

   ראש הישיבה הרב משה צבי נריה

ראש הישיבה

הרב משה צבי נריה

— אולי תוכל לסכם במילים קצרות את הישגיכם עד היום ואת מטרותיכם לעתיד הקרוב ?

התשובה לא איחרה לבוא:

״את בני הישיבה הריני לא צריך להציג לפניך. בכפר־הרואה נמצאים כיום 197 תלמידים. רובם מבני הארץ וחלקם מהעליות החדשות. בחברותות תוכל למצוא מיזוג גלויות אמיתי. השפעתה של הישיבה חורגת מתחומיה, חוגים רחבים בנוער מתחנכים בהשראתה. כיתות ח׳ של בתי הספר העממיים מבקרים בישיבה וחברות נוער באים לתקופות קצרות להתבשם מאווירה. תלמידי הסימנריון למדריכים מבלים בה שבתות אחדות וכן נערכים בה כינוסים של חברי בני עקיבא. פעמים בשנה מתקיימות פגישות תורניות, אחת בחורף ואחת בשבועות. אפשר להגיד בבטחה כי אלפים מבקרים במקום מדי שנה ולוקחים אתם מזמרת הישיבה. הם מפיצים את ניגוניה ואת נוסח תפילתה .

עם צלצול הפעמון

התלמידים נכנסים לישיבה

יין ישן כקנקן חדש

לאחר שהרב צייר באופן נמרץ את המסגרת, עבר לדבר על התוכן ועל מקורותיו:

— ההכרה שתנועת נוער דתית אינה יכולת להתפרנס משיירים, הביאה אותנו לחשוב על הישיבה. כלומר, ההכרח להביא את הנוער למעיין עצמו, הביא אותנו ליצור ישיבה משלנו. היה ברור שהנוער הא״י לא ילך בהמוניו לישיבות הקיימות, כי שם לא יקבל את הנחוץ לו, ולא בכלים המתאימים לרוחו.

בישיבתנו נתמזג כל הטוב והיפה והרענן שבתנועת הנוער עם כל המוצק והישן שבישיבות הוותיקות, ומכיוון שהזיקה לתנועת הנוער ולישיבה הייתה כנה, נוצרה מזיגה אורגנית וטבעית. ואותה הטבעיות של הנוער שצמח בארץ עם כל הערכים כגון: האהבה למולדת, כיבוש השממות. השאיפה ליצירה, הזיקה לתורה ליראת שמים כשהתמזגו יחד, יצרו קסם מיוחד שהנוער הישראלי נמשך אליו במידה שלא שיערו מראש.

במשפט אחד — חזונו ורוחו של הרב קוק זצ"ל בהתגלמותה הממשית.

כאן חזר הרב והדגיש פעם נוספת, כאילו עושה חשבון עם נפשו: ״אם כי חתרו לקראת זה לא חשבו שתיווצר תנועה של הליכה לישיבות — התקווה עלו בהרבה על המשוער״.

מן הציבור אל הציבור

איננו שואפים לעלות על שלש מאות תלמידים — הסביר הרב נריה — כי זה עלול לפגום בטיפול האינדיבידואלי. הניסיון של לימודי החול בישיבה עלה יפה. השנה יגשו ראשוני התלמידים לבחינת הבגרות. אין להעלים עין מכך שחלק מהבוגרים שעזב את הישיבה התרחק ממנה, מאחר שלא היה המשך לדרכה של הישיבה בישיבות שאליהם עברו ללמוד. הבעיה מצאה את פתרונה בהקמת הישיבה ״כרם ביבנה״. מורגש מחסור בכוחות הוראה מתאימים. הפתרון לכך היא שיבתם של הבוגרים בתור מדריכים ומורים.

אכן גם בזה באה לביטוי דרכה של הישיבה — מן

הציבור אל הציבור — ללמוד וללמד.

שינון בחברותות

שינון בחברותא

*

כשירדתי מהכפר כבר נשא קול הלימוד לראש הגבעה,

אך הד החלילים כבר נשתתק. ירדתי במורד כשאני מפנה מדי פעם את מבטי לבניין ולכיפתו ובלבי ההכרה כי אילן הישיבה הגיע לבגרות.

א. ב.

מן ההווי

״סדר״ בישיבה

בים-בם-בים-בם-בים-בם. . . הצלצול מוכר, הקורא לתפילה, ולשעורים, קורא הפעם ל״סדר״ הגמרא. שני סדרים מתקיימים בישיבה – האחד – לאחר ה״שיעור״ לפנה״צ, והשני – אחה״צ. אולם הלימוד, שהיה שומם במשך ההפסקה, מתמלא אט אט בלומדים, הבאים כשגמרותיהם בידיהם ומחכים ל״חברותא״ (בךזוג) שלהם. הגמרות נפתחות והלימוד מתחיל.

משנתמלא אולם הלימוד, ונפתחו הגמרות – נשמע הניגון – ניגון הגמרא. יושב אתה עם ה״חברותא״ שלך ומתחילים לחזור על הגמרא.

בית התלמוד

בית התלמוד

לאחר מכן מתחילים בהכנה לשיעור הבא. כל אחד מנסה להבין את קטע הגמרא או התוספות הבא. כשנתקלים בקושי, פונים לתלמיד מבוגר יותר, העונה לך ברצון, או שפונים לאחד הרמי״ם, שכדי להגיע אליו, צריכים, בדרך כלל, לעמוד זמן־מה ב״תור״. כשמסתיימת ההכנה, עושים חזרה על החומר החדש.

דפיקה בשולחן מודיעה על גמר ה,,סדר״. עומדים לתפילת מנחה או מעריב הנאמרות בכוונה רבה.

כך עובר ״סדר אחר ״סדר״, יום אחר יום, המצטרפים לשבוע. השבועות מצטרפים לחודשים וכך אתה קונה לך ידיעה ובקיאות באותו אוקיינוס הנקרא תלמוד.

שיעור מרמ צעיר

שיעור מפי ר"מ צעיר

המתמידים

המתמידים

אלעזר לוין, כ״צ כפר הרואה

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

גם האגדות מגיעות פעם אל קיצן. בגיליון זה באה לקצה האגדה הארמנית היפה: ״אאיט חכמת הלב״. אך אגדה באגדה אחוזה — לפניכם רשימה על הסרט על בעל האגדות הדני הגדול, הנדרסן. וכהשלמה למחרוזת, רשימה על הצלמים האמודאים שבאו לארצנו מצרפת לצלם את צפונות הימים. גם לרשימה זו גון אגדתי, כי הרי מדובר בה על חיי התהומית של ארצנו שהיא ערש האגדות והקדושה.

*

במקום ספור ההרפתקאות בא הפעם סיפור היסטורי המבוסס על מקורית עממיים. במרכזו של הסיפור דמותו המעניינת של רבנו דוד בר׳ שמואל הלוי סג״ל שחיבר את הספר ״טורי הזהב״ ונקרא על שמו ״בעל הט״ז״. הוא חי באמצע המאה הרביעית של האלף השישי בעיר לודמיר שבפולין, הוא ייסד ישיבה גדולה באוסטרה. בימיו ערכו הקוזקים והאיכרים האוקראינים פרעות ביהודים בראשותו של צורר היחידים בוגדן חמילניצקי. באחרית ימיו, בשיא פרסומו חי הט״ז בלבוב. זה היה אחרי מעשה ה״קונא״ שמסופר בספור שלפנינו. הט״ז שלח שנים מבניו לתהות על קנקנו של שבתי צבי משיח השקר וקבל ממנו אגרת שלומים.

אני שמח להודיעכם כי הכרכים מוכנים לחלוקה. פרטים על כך מתפרסמים בעמוד האחרון.

א' אדר תשט"ו                                 שלכם העורך

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

רבבות בני אדם יצאו בשבוע הבא לרחובות העיר תל-אביב. כדי להשתתף בחגיגת העדלידע, המתחדשות השנה אחרי הפסקה ארוכה. אולם לא רק בתל-אביב יחוג חג הפורים ולא רק ברחובות קריה. בכל בית עברי ישמע קול שיר וקול שמחה

בגליון של השבוע יש לכם חומר פורימי רב. בעצמכם תוכלו להעריך את המאמץ שנדרש מאתנו להוציא גיליון עליו זה לכבוד החג. אחרי העדלידע נשתדל לתאר את החגיגית ואת המראות בחוברת מיוחדת . בכן פורים שמח!

ח' אדר תשט"ו                                שלכם העורך

הצופה לילדים

אשנב למערכת

קוראים יקרים

התפילה היא עבודה שבלב, בה אנו מתייחדים עם קוננו ומייחלים לחסדו. כבר הזהירונו החכמים לבל נעשה אותה קבע, כלומר עלינו להיזהר מלעשותה הרגל בלבד. עלינו להתדל לרעננה ולעורר בלבנו את רגש האמונה התמה והזכה.

ידועים בספרות תאורים על בעלי תפילה שונים, יקרה מכולם תפילתו של הילד. הלב הזך והטהור שבגיל הילדות אינו יודע פניות ותפילתו מלאת כוונות היא.

לבית הכנסת של התלמידים בבית הספר ביל"ו בתל-אביב כבר יצאו מוניטין. שגרירה הראשון של ארצות הברית בישראל מזכירו לטובה בספרו "שליחותי בישראל". מר מקדונאלד מציין בדבריו שתפילת הילדים היתה השתפכות הנפש.

דעה דומה הביע מר לינקולן בי האל. מנהל משלחת הסיוע האמריקאנית בישראל, במכתב ששלח למר בר-סלע מנהל משרד הסעד.

מר האל כותב:

"אני אסיר תודה לך עד מאוד על אדיבותך שגילית לי בליל שבת האחרון שעה שהתפללנו בבית הכנסת "ביל'ו".

זאת היתה חוויה שלא תמוש מזכרוני. התרשמתי מאוד מזמרת הנערים והיתה לי הנאה רוחנית מסדר התפילה".

אבי-הדסה מספר לכם בגליון זה פרטים מבית הכנסת הנ"ל.

*

סיפורו של ז. גנון על הט"ז בא לסיומו ובמקומו אנו מתחילים באגדה חדשה של א. צורף על "יד-אבשלום".

השער בצירוף רשימה מוסרים לכם הדים מהצגת "אגדת שלשה וארבעה" לח.נ. ביאליק, שמוצגת בימים אלה ב"הבימה"

 שלשה וארבעה

אגדת שלשה וארבעה

ט"ו אדר תשט"ו                                  שלכם העורך

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

ידידים ומכרים הביעו ספקות: "אולי צריך היה עוד לדחות את חגיגות העדלידע? — "אין לנו כבר תפקידים אחרים, אלא להתהולל ברחובות?"

והיו שתמכו את התנגדותם בנימוקים של ביטחון ודאגה לשלום הציבור: "אסור להקהיל מאות אלפים בימים מתוחים כאלה, עלול חס ושלום לקרות אסון…

לא אחזור על כל הדעות, אומר רק שעוז רב היה דרוש כדי לקיים את חג הפורים התל אביבי באווירה ספקנית ומתנכרת כזו. לשמחתנו עבר הכל בסדר, ההמונים זרמו לרחובות והלב רחב בראותו אותם מוחאים-כף, שרים ושמחים בעבור מסע ה"עדלידע״.

היה זה מחזה של חדוות המונים שקובצו מארבע כנפות העולם ונהיו לעם אחד. ראיתי אנשים בוכים משמחה. שמעתי קריאות: שמחו! שירו! ואודה גם ידי מחאו בכפותיהם לקצב השיר והריקוד.

*

תיאור מלא על חגיגית העדלידע מת­פרסם בגליון זה בליווי תמונות רבות. אלה שהיו נוכחים בעיר ישמחו לחזור על מה שראו, ואלה שלא יכלו להיות בעיר יקראו בחוברת ויהיו אסירי תודה לאלה שטרחו לספר להם על מהלך החג ומראותיו המגוונים.

*

בעבר בקשתם ספורים מהיי הקדמונים בארץ מקביל לחיי גדולי הגולה. הנה לפניכם סיפורו החדש של מ. אבטליה על ריש לקיש. יש בו כמה נקודות הדומות לאלו שהיו בסיפור על הט"ז. גם פה וגם שם דובר בשבח לימוד התורה.

כ"ב באדר תשט"ו                         שלכם העורך

אדליעדה

"חזון אחרית הימים" 

מכונית בית-הספר "שורשים",

שזכתה בפרס והשתתפה במסע העדלידע בחוצות תל אביב

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים״

בזמן האחרון אנו עוסקים בחגים. אין לנו צורך ״לדאוג״ לנושאים כשהלוח בעצמו מגיש אותם בשפע. אין זאת אומרת שאנו פטורים מעבודה. להיפך — היובלות והחגים דורשים עבודה רבה.

כל נושא תובע את עיבודו המתאים, את קביעת מתכונתו ודפוסו בחוברת, לפעמים יש צורך לנדוד מספריה לספריה ומארכיון לארכיון, כדי לאסוף הפרטים הדרושים לשם כתיבת הגיליון ועריכתו.

לשמחתנו מוקדשת החוברת שלפנינו לנושא המוכר לנו מניסיונו אנו. הרשימה על "הבריגדה העברית", הכותב בעצמו חייל במלחמת העולם השנייה והוא עשה עם החי״ל את כל אותה דרך ארוכה שהוא מספר לכם עליה. מרוב ריבוי החומר השתדל לפסוח על חלק מהפרטים והחוויות ורק את החשובות העלה על הנייר.

ברצוני רק להעיר שפרשת ההתנדבות אינה מצטמצמת רק לבריגדה וליחידות העבריות בצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה, היא כוללת גם את מתנדבי היישוב לגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה. ואכן החגיגות שתערכנה בשבוע הבא באות לציין הפרשה כולה תוך הבלטה מיוחדת לציון השתתפותם של חיילינו במלחמה בצורר היהודים הנאצי.

בסוף דברי עלי לבקשכם להודיע בהקדם את תשובותיכם ל״לדעתי״. הבטחתם להשתתף במדור באופן קבוע, אל תחכו להופעתו אם לא תשתדלו להשיב את תשובותיכם בזמן.

כ"ט באדר תשט"ו                          שלכם העורך

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

חיבתם על ישראל לציון משנים ידועה, אולם חיבתם של ילדים שאני. הסופר חיים ליברמן החי בארצות הברית כתב סיפור שכולו תהילה לילדי ישראל בגולה האוספים פרוטות למען גאולת ארץ ישראל, הסיפור נכתב באידיש ותורגם לעברית במיוחד לעיתוננו.

נראה לי שאני חייב להעמידנו על ערכו המיוחד של הסיפור הזה, שרבים ביניכם אינם אוהבים לשמוע מחיי הגולה.

א) נכון הוא שמיליונים הושמדו, אתם נחרב כל ההווי בגולה, אולם מיליונים נשארו והם חיים את חיי הגולה כפי שהיא מתוארת לפניכם.

ב) גם אם נכון שהספור מתאר חיי עבר אין לזלזל בו, כיון שיש ערך רב ללמוד מניסיון העבר.

קראו את הסיפור והביעו את דעתכם.

החודש חוגגים בעולם את יום השנה ה-150 של מספר האגדות הדני אנדרסן. אגדותיו מוכרות לכם, חייו ידועים לכם פחות. במרכז החוברת תמצאו סרטים מענינים עליו  רציתי רק להוסיף שהסופר גדל בילדותו בבית ספר יהודי. אמו שלחה אותו ללמוד בבית ספר זה, שבו לא דרשו שכר לימוד. ימי לימוד אלה קרבו את הסופר ליהודים, המספר לכם על החגיגה מוסב על בית ספר יהודי זה בו למד אנדרסן.

*

כיצד פועלו של יחיד הופך רבים לפעילים, מספר לכם ד. זכאי ברשימה על המוזיאון הימי בחיפה.

הסיפור ההיסטורי "ריש לקיש" מסתיים בחוברת זו. אבקשכם להודיע דעתכם עליו.

ד' בניסן תשט"ו                                שלכם העורך

 

אשנב לערכת

קוראים יקרים!

החוברת החגיגית מעידה על עצמה ואינני צריך להציגה לפניכם. במרכזה שני דברים ברשימתו של אביגדור על "עטורי ההגדות" וסיפורו של אבטליה על "יציאת מצרים". מרבית החומר מוקדש לחג ומיעוטו למדורים הרגילים.

כדי להוציא חוברת נאה זו נאלצנו להקדים בהדפסתה ולכן ויתרנו על ה"תצפית״ שקשורה למאורעות השוטפים.

על שני מפעלים עלי לייחד את דברי הפעם:

א) התחרות השלישית לכתבים הצעירים.

ב) תחרות חיבורים בין בתי הספר השונים.

בחירת הכתבים הפכה כבר למסורת. אחטא לאמת אם אומר שעד כה הצלחנו בבחירה. בעצמכם עמדתם על כך שלא כל הכתבים עמדו בניסיון. חשבנו על כך והחלטנו השנה להקפיד הקפדה יתירה. עליכם להוציא את המסקנות ולעשות את מלאכתכם בכנות כפי שדורשים זאת כללי התחרות.

בד בבד עם התחרות הכתבים אנו מכריזים על תחרות בין בתי הספר על שני נושאים. מוריכם יבחרו את החיבורים הטובים ביותר וימציאום לנו. הזוכים בתחרות יקבלו פרסים.

ואלה הנושאים :

א) התורה ועם יש­ראל.

ב) דוד המלך.

המועד האחרון למסירת החיבורים הוא : ט"ז בסיון תשט"ו.

חג שמח וכשר לכולכם. יהי רצון חרות על הלוחות אלא חרות, אמרו חז״ל משרשה!

י"ג בניסן תשט"ו                          שלכם מעורך

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

פעמים רבות ייחדנו את הדיבור על מצבו של עיתוננו. הסברתי לכם כי אמצעינו מוגבלים ואינם מאפשרים למלא את בקשותיכם המרובות.

הפעם אני איש בשורה. ביכולתי לבשרכם כי נוסדה אגודה של ידידי העיתון, לע״ע במחוז תל אביב בלבד. עשרות קוראים וקוראות קבלו על עצ­מם לפעול למען הפצת העיתון ולארגן פעולות שונות בקרב הקוראים.

פעולת ההחתמה הראשונה שהועברה ע״י כבר נשאה פרי. בקרוב תוגברנה הפעולות והאגודה תקיף את הארץ כולה.

בשלב זה ברצוני להודות לידידי העיתון על מסירותם ויזמתם ולאחל להם שיחד נצעיד את העיתון קדימה.

כ"ח בניסן תשט"ו                         שלכם העורך

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s