שאול רז, עורך "הצופה לילדים" – תשי"ט – [טבת , שבט, אדר]

בעיתוני "הצופה לילדים" כתבות החתומות א.ב. ,

אלה ראשי תיבות של השם אהרון בינדר,

שמו הספרותי של שאול רז.

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

המדור ״חברים לעט׳׳ מיועד ליצירת קשר ביניכם לבין עצמכם ולבין קוראים בארצות תבל. מדי פעם אנו מקבלים מכם מכתבים ובהם שאלות בקשר למדור הנ״ל. כדי שנוכל לעמוד על הסתעפות קשרי המכתבים אנו מציעים לכם להודיענו עם מי התקשרתם ומהי התועלת שאתם מפיקים מקשר זה. אנו בטוחים כי יש מן העניין בידיעות אלו גם לקוראים אחרים. ספרו מי הם חבריכם לעט, על מה אתם מתכתבים? ומהי תדירות הקשרים שביניכם?

מועד קבלת קוראים וסופרים במערכת הוא יום ד׳ בשבוע בשעות 4.30-6.30 אחרי הצהרים.

החודש נפטר בתל אביב גדול המשוררים הדתיים בימינו, ר׳ יוסף צבי רימון ז״ל. היה איש תמים וצנוע ומשורר ענוג־ניב ובר־לבב. א. ב. לקט לכם נמה קטעים משירתו והקדיש את דבריו להערכת דרכו המיוחדת של רימון בשירה העברית החדשה.

י

הסרט ״בלילה שכזה״, ראוי להערכה מיוחדת שכן מתוארת בו פרשת הצלתם של יתומים יהודיים מצפרני הנאצים. שחקני הסרט הם בני נוער ולא שחקנים מקצועיים. מן הראוי שתראוהו הן בגלל נושאו היהודי־אנושי והן בגלל חבריכם השחקנים הצעירים.

*

בגליון הבא נפרסם את הפרטים על כנס הכתבים הצעירים.

י"ט בטבת תשי"ט                               שלכם העורך

 

משורר החלומות והאור

יוסף צבי רמון, שבעה למותו

יצ רמון

ר' י.צ. רמון ז"ל

השיבה לארצנו הביאה עמה פריחה עשירה בשירה העברית. עשרות משוררים החלו לפאר את סגולות הארץ ותארו את נופיה ואת מראותיה. יחד עם שירי התהילה למולדת  השבח לתחייה, שרו המשוררים על עבודת האדמה, על התמורות בטבע, ערגו לימי גיל וחדווה וספדו לימי הילדות, שחלפו עליהם אי-שם בעיירות הגולה. בין הקולות הגבוהים והצורמים לפעמים, בקע קולו של משורר חולם והלום חזיונות נעלים. היה זה קולו של המשורר יוסף צבי רמון ז"ל שנפטר לפני שבוע בגיל 69 בתל אביב.

תשאלו בוודאי: מה הסימנים המובהקים המייחדים את שירתו במקהלת המשוררים? בשל מה זכה להערצת מביני השיר ואבד את אהדת ההמונים?

כי הרי לא מוכר הוא המשורר בעמו, למרות שיצר כחמישים שנה. ובכן אנסה להשיב לכם על כך בקצרה.

כאמור קמו לנו בדור האחרון הרבה משוררים, מקהלות מקהלות קמו ואמרו שיר, אולם לשפע הרב לא נתלוותה גם העשירות הנפשית. כולם שרו על אותם נושאים, נימותיהם דומות אחת לחברתה ולולי השוני שבגילים ובארצות המוצא, יכולנו את כולם לכנס בספר אחד ולא היינו מפסידים דבר. כולם התרחקו ממקור ישראל, בעטו בקודש מדורות והיו שיכורים מההוויה החדשה והקניינים החומריים החדשים שנזדמנו להם בארץ הקמה לחיות מחדש. היתה זו שירה המונית, שירת מקהלה גדולה, נגינת תזמורת שעיקר כוחה ואורחה בהתמזגות הקולות השונים למנגינת לכת צורמנית אחת.

אי-שם במשעול צדדי הלך לו אברך תם ושיכור חזיונות עבר וחזיונות עתיד ושירו דק וענוג כקול החליל הבודד בהרים. הוא לא ניגן בתזמורת הגדולה ולא שר במקהלה המקובצת — כי היה לו שיר משלו, צליל וקצב, שלא התאימו לתשפוכת מנגינות הלכת של דורו.

תעה המשורר בשבילים עתיקים־חדשים, לן על פסגות הרים וחלם את חלומותיו על במתי שדה. לע­תים, בגבור עליו המיית לבו, הוציא צלילים מחלילו. וראו פלא, קול החליל לא אבד ברעש ובמהומה הגדולה, אט אט הבינו מטיבי הטעם כי קול החליל עולה על קול הטרומבונים והתופים וילכו לחפש את עקבותיו.

וכך הסביר לנו המשורר את שי­רתו. ושירי חיים לי ! — השירה היא שליחות, גורל שאין מנוס ממנו, המשורר נשלח לגלות את רזי ההוויה לעמו ולדורו, עליו להרבות אור בתבל ולפענח את צווי הבורא, את תכלית קיומנו עלי הא­דמות. בנקודה זו אין שום הבדל בין תפיסת המשורר לתפיסת קדמונינו הגדולים, מימי הנביאים וחז"ל. כלומר, שירתו של רימון היא המשך טבעי לכל תרבותנו ולמורשתנו העתיקה. בתפישה אין שום חוצץ בין שירת רימון ולמורשת. יתירה מכן, גם מבחינת הלשון והסגנון מהווה שירתו חוליה נוספת ותואמת לשירתו מקדם.

אֲנִי מֶלֶךְ הַחֲלוֹמוֹת אֲשֶׁר יָבוֹאוּ,

שְׁאִיפָתִי יָה, אֶל אוֹרוֹת הַגְדוֹלִים,

וּפִתְרוֹנִי: יוֹם אוֹר!

ובמקום אחר:

עַל כָּרְחִי שִׁירַת עָתִיד וְעָבַר

סוֹחֲפָה אוֹתִי.

עומד הוא בין הדורות, באמצע וממלא את שליחותו. אין הוא יכול להשתחרר מן העבר, אך עיניו גם לעתיד. ישן וחדש מחוברים יחדיו ושירתו של המשורר ביטוי נאמן היא ליום הגאולה שבא לאומה עתיקת ימים.

נדירותם של הדברים קובעת את חשיבותם, מפני שאין הם נפוצים הרבה, יקרים הם לנפש. מהזהב עושים כתרים ויוצקים מנורה לבית המקדש, השבת והחג הם חמדת הימים, כמוהם היתה שירתו הזכה של רימון — מעטה, אך כולה סולת, כולה גרעינים, כולה אור.

יֵשׁ לִי רְכוּשׁ הֵקוֹדֶשׁ

וְעֵינֵי חָזוֹן נִפְקָחוֹת לִי.

בשיר אחר:

כְּחַג וּמוֹעֵד הַשִׁיר לִי, פְּעָמִים,

שָׁלש אֶרְאֵהוּ בִּימֵי שָׁנָה…

דוגמה נוספת:

וַאֲנִי חָמַדְתִי סֵפֶר רִמוֹנָי,

זָהָב אֶשְׁקוֹל מִיוֹם לְיוֹם.

פיתחו את ספרו ״כתרים״ וקראו בו לעת מצוא ואני בטוח כי זהב טהור תמצאו בו.

א. ב.

 

הרב הגאון ר' יצחק אייזיק הלוי הרצוג בן שבעים

הרצוג

הרב הרצוג

בארץ ובעולם מציינים בימים אלה את יובל השבעים של הרב הראשי, הגאון ר׳ יצחק אייזיק הרצוג שליט״א. שתי תכונות נתמזגו באישיותו של הרג הרצוג ועשוהו למורה הוראה ולפוסק מקובל בעולם היהודי: א) בקיאותו הרבה במכמני התלמוד והפוסקים; ב) ידיעותיו הרחבות בעולם המעשה והמדע. נולד בעיר הפו­­לנית לומז'ה בה קיבל את  חינוכו התורני המוקדם מידי אביו ר׳ יואל הלוי ומורים אחרים. הנער הצעיר גילה שקידה ועמקות בלתי רגילים ושמו הלך לפניו עוד בצעירותו. לימים נדדה המשפחה לאירופה המערבית והגיעה לאנגליה. פה סיים הנער בהיותו רק בן 16 את הש"ס הבבלי והחל בלימודי החול. תוך שנה אחת עמד בבחינת הבגרות. באותו זמן עמד בקשרי מכתבים עם גדולי התורה בעולם, הציג להם שאלות ושיגר להם את חידושיו. יחד עם זאת התקדם בלימודיו והתמחה במתימטיקה ובשפות קלסיות. אחרי שנבחן באוניברסיטה בשני המקצועות הנ"ל הוא מתמחה בשפות וגם בהם עושה חיל.

צימאונו לדעת ולשלמות מביאתו להתמסר למדעים נוספים וכך הוא מתחיל ללמוד משפטים וכימיה וכותב מחקר מאלף על התכלת. על מחקרו זה קבל את התואר ד״ר לספרות מאת אוניברסיטת לונדון. שמו הולך לפניו ויהודי בלפסט שבאיר­לנד מקבלים אותו כרב. מבלפסט הוא עובר לדבלין ואחר כך מוכתר כרבה הראשי של אירלנד. אחרי פטירתו של הרב קוק זצ׳׳ל הוא מוזמן לכהן כרבה הראשי של ארץ ישראל.

הרב והמדינאי

מיד עם בואו לארץ החל הרב הרצוג בביצור הרבנות הראשית וחיי הדת ביי­שוב שעמד על נפשו ועל חירותו. נוסף לפעילותו התורנית, הוא מקדיש מזמנו לפעילות מדינית. יהדות אירופה נמקה תחת הכובש הנאצי וביישוב מחמיר עולו של שלטון המנדאט. הרב מופיע בפני הוועדות השונות הבאות לחקור את המצב בארץ ויוצא למסע הצלה בעולם. הוא מצליח להציל אלפי בחורי ישיבה, שנמ­לטו לרוסיה במלחמה ומיד עם שוך הקר­בות הוא עורך מסע במחנות הפליטים ובארצות המשוחררות, כדי להציל את ילדי ישראל מצפרני הנצרות והשמד.

המורה, הסופר וידיד החלוצים

בשוב לארץ מחזק הרב את ידי הח­לוצים העומדים במלחמה מתמדת עם השממה והשלטון. הוא עורך ביקורים בקיבוצים ומרצה לפניהם על בעיות רוח­ניות שונות, הוא מקרב את החלוצים החופשיים לחיי הדת ומעודד את החלוצים הד­תיים בפעלם החביב עליו ביותר. בימי מלחמת השחרור נמצא הרב בירושלים הנצורה ומשתדל להקל את סבלם של התושבים ע״י שתדלנותו אצל מוסדות בינלאומיים שונים. הוא מרומם את רוחם של הלוחמים והתושבים באמונתו הלוהטת, כי המדינה קום תקום ותתקיים על אף מזימותיהם של הערבים. באותו הזמן אין הוא פנוי אף מפסקי דין שונים ומבירור הלכות בקשר לניהול המלחמה בשבת וקיום המ­שק בשעת מצור. כולם פונים אליו וזוכים לתשובה ולהדרכה. אלפי תשובות חיבר הרב הרצוג, שבהם משתקפים חיינו החד­שים באור ההלכה הפסוקה.

גם בימינו אלה, כשנטושה מלחמה על סמכות ההלכה בחיינו הוא עומד כצור איתן ומגן על כבוד התורה. כולנו מתפל­לים כי ה׳ ייתן לו כוח ויוכל להמשיך בפעילותו הרבה והענפה כרבה הראשי של מדינתנו וכמורה הנערץ על היהדות כ­ולה.

א. ב.

הרס ובנין בגבול הצפון

אכלוסו של הנגב הפך לאחת המטרות הראשיות של הציונות מיום קום המדינה. מניחים צינורות שיובילו את המים מהירדן והירקון לערבה. סוללים כבישים ופסי הרכבת מתמשכים והולכים לדרום. עקב התכונה הגדולה דרומה יכולים לחשוב ששאר שטחי המדינה מיושבים הם ולא כן הדבר.

באחד הימים עלינו לגבולה הצפוני ש­הארץ, כדי לעמוד על מפעלי הכיבוש והבניין המתנהלים שם בצנעה. טנדר אפור ובו ­מנהל חבל ההר של מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית, מר גרויברג הובילנו על צלע ההר המובילה לרמת אדמית, היא ערב-ארמשה שלפנים.

עלינו על ההר המתנשא 400 מטר מעל גובה הים, גשם דקיק החל להמטיר ועננים כיסו את פני הרקיע, אך למרות הקדרות אפשר היה להבחין בגבול העובר אך כמה מאות מטרים מהבתים שהוקמו בישוב הספר החדש – אדמית. "פעם היה כביש סעסע אילון הכביש הצפוני ביותר ועכשיו זה הכביש החדש לאידמית״ — הסביר מר גרויברג.

הישובים

ויהי בוקר ויהי ערב בית חדש

ממה שראינו ושמענו התברר כי הגליל עדיין לא מיושב הוא. מתנחלי אדמית החזירו למדינה שטחים שאמנם נכללו בגבולנו אולם לא שלטנו עליהם עד שהחלנו לאבדם.

ומאדמית נסענו לאורך הגבול. עלינו הרים וירדנו בקעות בארץ לא נודעת, בחבל הנבנה עוד טרם יושב ע״י בני אדם. באבן מנחם (שומרה בי) הנמצא לא הרחק מתרביחה הערבית ובדוב״ב (ע״ש דוד בלוך בלומנפלד) באביבים, לכל אורך הג­בול עם לבנון מתנהלת מלאכת הבנייה, סוללים כבישים, מקימים בתים ומניחים צינורות מים, מכשירים קרקע וחורשים שטחים חדשים.

היישובים החדשים מוקמים ע״י פועלים, רק בעוד שלושה חדשים יבואו לגליל המתנחלים מבין העולים החדשים, זו שיטה חדשה שמנסה מחלקת ההתיישבות בכיבוש השטחים העזובים בגליל העליון.

ויהי ערב ויהי בוקר בית חדש, — הפ­טיר מר גרויברג — כל יום מקימים בית שלם.

ההרס במשקי הצפון

24 שעות אחרי שסיירנו בצפון פתחו הסורים בהפגזת יישובי הספר. למעלה מ־ 800 פגזים הוטלו על שבעה יישובים ה­גובלים עם סוריה. במשקים: חולתא, שמיר, להבות הבשן, גדות, גונן ויסוד-המעלה,

חולתא

ילדי חולתא צופים בתוצאות ההפגזה הסורית

נהרסו מבנים ונפצעו אנשים. הנזק נאמד בחצי מיליון לירות. באותו יום נרצח רועה עברי אסף פילר מקיבוץ גונן ושני חברים אחרים נפצעו באש חיילים סוריים שעברו את הגבול.

ישראל הגישה תלונה למועצת הביטחון. בדיון שנערך הזהיר מר אבא אבן כי אם המועצה לא תצליח לרסן את הסורים תיאלץ ישראל להגן על עצמה בכוחותיה היא.

בניין מול הרס

כשירדנו ממרומי הגליל לבקעת החולה וראינו את האדמה השחורה והחרושה, את תעלות המים הנוצצות, את הישובים הפורחים והמאוכלסים, ידענו: ההפגזות לא יפ­סיקו את מלאכת הבניין והגאולה. בעזרת השם ימשיכו יהודים לעלות וליישב את הרי הגליל ואם יהיה צורך ידעו גם לע­מוד בהפגזות ולהשיב לאויב מכה אחת אפים.

א. ב.

אשנב למערכת

קוראים יקרים.

השבוע נפל דבר גדול בעולם – המדענים הסובייטים הצליחו שוב לשגר טיל לחלל. לפי ההודעות שנתפרסמו נראה שבעקבות הטיל האחרון תבוא שורה של ניסוים נועזים ביותר. יש המחשבים כבר אפילו מתי ישוגר אדם לירח.

—      אולי אין זה מקרה, שאלה שמטיסים גופים לחלל העולם, מקיימים בארצם משטר של דיכוי ושיעבוד רוחני. כרחוק ארץ משמים, רחוקים החיים במשטר הסובייטי, מחירות רוחנית. הפער בין ההתקדמות הטכנית העצומה לבין הפיגור המוסרי והרוחני, מטיל צל כבד על דורנו.

העולם אחוז פחד ההרס שיביא עליו הטילים שבידי אנשים נעדרי אמונה ומוסר אלקים. אין זאת כי אם בליבם פנימה מרגישים האנשים שהמירוץ לכיבוש החלל בשעה שאומה אחת מאיימת על חברתה בהשמדתה, אינו מבשר טובה.

*

הח' יוסף וולק מחדש את מדורו "לדעתי" ומציג לכם שתי שאלות אקטואליות ביותר. אנא אמצו את מחשבתכם והשיבו על שאלותיו. אם תחשבו ותתעמקו תמצאו קשר בין שאלת עצירת הגשמים, שמירת שמיטה, ושילוח הטילים לחלל.

*

הבטחנו לחדש את המדור וקימנו. עכשיו בא תורכם – האם אוהבים הנכם להביע דעה משלכם? אין לי כל ספק שאתם יודעים לחשוב, ובכן, אל תתעצלו! שבו וכתבו מה דעתכם על השאלות המוצגות לפניכם.

*

ד' בשבט תשי"ט                                    שלכם העורך.

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים,

אמר הקב״ה לישראל, זרעו שש והשמיטו שבע, כדי שתדעו שהארץ שלי היא. (סנהדרין ל״מ א׳)

השנה שנת שמיטה היא. רובו של הישוב ינהג כמנהגו — יערוך חגיגות ויטע עצים. לא כן חברינו, אנשי ההתיישבות הדתית, השוקדים על קיום המצוות התלויות בארץ. בישובים הדתיים לא יערכו הגינות וימעטו בנטיעות ויציינו את השמיטה בהתאם להוראות הרבנות הראשית.

מסיבות רבות אין בידינו לקיים את מצוות השמיטה בשלמותה, אולם אין אנו פטורים מלהגות ברעיונות הנשגבים הטמונים בה. קודם־כל היא באה לשמש מחסום ליצר הרכושני והחומרני שבאדם. מי שמעבד שש שנים את אדמתו עלול לשכוח את בעל הבית ולהעריץ את כוחו הוא. באה שנת השמיטה ומזכירה לו כי "הארץ לה׳ היא". נוסף לכך היא באה לעשות צדק ומשפט ולווסת את היחסים בחברה ובעם, כדי שלא יתהווה מרחק רב בין עשיר לרש.

עוד טעמים רבים ועמוקים למצוות השמיטה, שבהגשמתם בא לביטוי צביונה המיוחד של אומתנו כנושאת האידיאלים האלוקיים בעולם.

החקלאים הדתיים ישאירו במשקיהם ״פינות שמיטה״ מיוחדות, בהן יפקירו את הפירות כמצווה וכן יקדישו הרבה מזמנם ללימוד מעמיק בהלכות השמיטה.

*

אין אנו חוגגים את חג הנטיעות, אולם אין אנו פטורים מלטפח את האהבה לאילנות.

ישראל נמשלו להרבה עצים ואחד מהם הוא הזית.

ר' אחא אמר: נמשלו ישראל לזית, שנאמר "זית רענן יפה תואר קרא ה' שמך" (ירמיהו י"א ט"ז) ונמשל הקדוש-ברוך-הוא בנר "נר ה'" (משלי כ' כ"ז) מה דרכו של שמן והם מאירים לשניהם כאחד, כך אמר הקדוש-ברוך-הוא לישראל: בני, הואיל ואורי הוא אורכם ואורכם הוא אורי – אני ואתם נלך ונאיר לציון. זהו שנאמר: קומי אורי כי בא אורך.

הזיתים העתיקים שבגליל ששרדו מלפני אלפי שנים, עדים הם לימי השמיטה שקיימו אבותינו בימי הבית השני, בשעה שחייהם היו מוארים באורו של השם.

י"ב בשבט תשי"ט                                 שלכם העורך

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים.

תורתנו תורת חיים היא, תורה המלמדת אותנו כיצד להתנהג ולמלא את רצון הבורא. חכמינו הגדולים זיכרונם לברכה לא עסקו רק בפירוש צווי התורה, אלא הגשימו אותם בחייהם, כך שבמרוצת הדורות הם הפכו לסמל ולדוגמה לחיי תורה שלמים. הרמב״ם שעסק בפירוש משנתם של חכמינו מצא שדרך התורה היא דרך הממוצעת, כלומר שביל הזהב, העובר בין הקצוות השונים. על האדם להיות עניו, אולם עליו גם להוכיח את רעו על הפחתת כבודו, עליו לתת צדקה, אולם אסור לו לבזבז את הונו וליפול למעמסת הציבור, וכן הלאה.

אם לסכם בקצרה את דברי הרמב״ם, יוצא שכל המצוות ניתנו כדי להדריך את האדם בדרך הנכונה היוצרת את ההרמוניה הנפשית והחומרית בחיי היחיד והחברה. ההגזמה לצד זה או אחר בדרכי החיים, בתכונות הנפש והאופי, במנהגי חיים והמוסר, מובילה את האדם לחטא.

*

הנעורים הם תקופת הנטיעה והשתילה בחיינו. כל עוד השתיל רך ניתן לכוון אותו לכיוון הרצוי, לפתח את ענפיו ולהעמיק את שורשיו. אחרי שהאדם מתבגר תכונותיו קבועות ונטיותיו ארוגות באשיותו, רק יחידי סגולה זוכים לשנות את עצמם בגיל העמידה.

שיש בכם הרצון להיות טובים וישרים, אין לי כל ספק, אולם לא תמיד יש בכם הכוח להתנגד להשפעות רעות הקיימות בחברת המבוגרים.

*

במדור מחיי הנוער מסופר לכם הפעם על גילויי רדיפת הכבוד הזולה בקרב הנוער בארץ. יכולתי להוסיף הרבה עובדות מ״סודות המערכת״ על אותו נושא, של חוסר צניעות וענווה ורדיפת כבוד חולנית, אולם די גם בעובדה האחת כדי ללמדכם עד כמה עלינו להתחסן ולהיזהר כדי שלא נצמח עקומים ונגועים במחלות רעות.

*

בגיליון שלפניכם אנו מתחילים לפרסם את סיפורה של הסופרת ה. לוי— לייטנר ״מסבל לתקוה״, שענינו חיי ילדי ישראל במלחמת העולם השנייה בפולין.

תרומה נאה לחוברת הוא סיפורו של י. אריגור על עולה מרוסיה. רבים מיהודי רוסיה מחכים לרגע בו ידרכו על אדמת ישראל ויוכלו להקשיב לתפילה באופן חפשי.

*

ולפני שאסיים תזכורת: תבעתם את חידושו של ״לדעתי״ – מדוע אינכם משיבים על השאלות שהוצגו לפניכם?

י"ח בשבט תשי"ט                                שלכם העורך

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים.

מסגולות עמנו המפורסמות ביותר היתה הכנסת האורחים. בכל עיר ועיירה דאגו אחינו לכל תייר ואורח שנזדמן וקבלוהו בסבר פנים יפות. אין שום סיבה שדוקא במדינתנו, כשניתנה לנו ברכת החירות מאת ההשגחה נתדלדל מסגולתנו זו. מוטלת עלינו החובה לטפח בארצנו את המידות הטובות ואת סגולות היקר של אומתנו מדורי דורות. עלינו לאהוב את הרע ולהתייחס בטוב לב לגרים ולאורחים המבקרים בארצנו.

לא מכבר קרה מקרה מצער ביותר בחיפה. כמה פרחחים התנפלו על סטודנט מאחת מארצות אפריקה, המתארח בארצנו; הכהו והעליבוהו בצעקות: ״כושי. כושי שחור׳,.

למותר לציין עד כמה מצערת תקרית מעין זו וכמה היא מורידה את קרננו בין האומות.

*

עשרות משפחות מארצות אפריקה הגיעו לארצנו לתקופת השתלמות ממושכת. הם מתארחים במושבים שוהים בארץ ולומדים את בעיות ההתיישבות והשיתוף.

עשרות מומחים נשלחו ע״י הממשלה לארצות אפריקה לסייע בידם לבנות את משקיהם ולפתח את חקלאותם. אנו עדים ליחס ידידות ושיתוף בין מדינתנו לארצות אפריקה שזכו לחירות.

באחת הפגישות עם אישיות רמת מעלה במדינה נשאלה השאלה: מדוע הם נמשכים אלינו? מה הם מוצאים אצלנו? התשובה היתה מעין זו: הם שונאים את האימפריאליסטים ששיעבדו אותם מאות בשנים. אצלנו הם מוצאים דוגמה הקרובה ללבם ואינם מפחדים משעיבוד.

אולם בזה לא נתמצתה התשובה כולה. כדי לסבר את האוזן סופר ספור קצר. בסמינר לקואופרציה שנערך בישראל לנציגי אפריקה הרצה חבר מאחד הקיבוצים הדתיים על בעיות שיתוף ודת. הוא סיפר להם על השמיטה וכל שאר מצוות התלויות בארץ שמשקו מקיים. השומעים היו מוקסמים. בעיניהם הבריקו דמעות ולבם המה בהם. המסקנה היתה ברורה — בדברי המתיישב הדתי הם שמעו בשורה, מאחר שהם ברובם אנשים דתיים מצאו דבריו הד בלבם.

בגיליון שלפניכם אנו מתחילים טיול בארצות אפריקה בסיסמה — הכר את ידידיך.

*

הסופר יוסי-עזר הצפוני מביא לכם סיפור זיכרונות על הגליל מלפני חמישים שנה.

כ"ה בשבט תשי"ט                                  שלכם העורך

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים.

לפני שבועות מספר פרסמנו את פרטי תחרות החיבורים: ״אני בוחר תחביב״ שהוכרזה ע״י ועדת העשור, קול ישראל ועיתוני הילדים. בגיליון שלפניכם אנו מפרסמים כתבה על סיום התחרות ואת שמות הזוכים בפרסים.

לכידה

כנס הכתבים הצעירים

ומתחביב לתחביב, הכתיבה גם היא מעין תחביב. הכתבים הצעירים הרגילים להשתתף בתחרות החיבורים שאנו מכריזים עליה מדי שנה, אינם עיתונאים מקצועיים, כי אם חובבים, אולי יגדלו מהם עיתונאים בעתיד. החובבות אינה פוטרת מחובות כמובן. כשאנו מטילים על מישהו תפקיד של כתב אנו דורשים ממנו למלאו כראוי. כיצד ימלא הכתב את תפקידו כראוי? על כך דננו בכנס הכתבים שערכנו לפני כמה שבועות.

אחרי ניתוח מפורט של הכתבות, שהוכנו אחרי הטיול, נסינו להוציא מסקנות אחדות לאופן הכתיבה בעתיד.

א)   מלחמה בשגרה: כל כתבה צריכה להיות בנויה כהלכה, ויחד עם זאת כתיבה בסגנון מקורי.

ב)   יש לכתוב את האמת: לדייק בתיאור העובדות. כלומר, אם כתב מבקר בבניין שהוא בנוי מאבנים מסותתות ובכתבתו יכתוב שהוא מכוסה שיש, הרי שנכשל במילוי משימתו, יש לדייק בעובדות.

ג) שאיפה לשלמות: הצורה והתוכן כרוכים יחדיו. רק כתבה שסגנונה ובנינה הולמים ומתאימים לנושא הנדון, ראויה להיקרא כתבה טובה.

זו תמצית התדריך שניתן לכ״צים. גם לכם לא יזיק להשתמש בו בכתיבת חיבוריכם ל״מקוראים לקוראים". תצלומים וכתבות על הכנס תוכלו לקרוא בעמוד 8-9.

כ"ז בשבט תשי"ט                               שלכם העורך.

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

בשבועות האחרונים כבשו ידיעות מחיי הילדים בישראל מקום מכובד בעיתונים. היו אלה, לדאבוננו, ידיעות מעציבות מאד. סופר לנו על "משחקים אסורים" בפגזים ובפצצות שגרמו לפציעות, לנכות ולהרג. האם יש צורך להסביר לכם מדוע יש להתרחק מפצצות ומ"קופסאות" מסוכנות?  הרי רובכם לומדים תורה ויודעים כי צוונו לשמור על חיינו ועל חיי זולתנו.

יודע אני כיצד הסקרנות מפתה אתכם לעמוד על טיבם של עצמים שונים. אפשר למצוא בסקרנות זו, הטובה מעיקרה, שימוש יעיל, ע"י כך שעוסקים בלימוד ובחקירה בזהירות הדרושה לכך. בגילכם ראוי להתרחק מניסויים שיש בהם סכנה ולספק את הסקרנות ע"י הסתכלות בטבע או ע"י התעסקות במשחקים ובתחביבים, שיש בהם מן הלימוד. אל תיגעו בדברים שאינכם יודעים את טבעם וטיבם! ובעיקר – אל –נסו לעמוד על טיבם ע"י פיצוצם.

*

לפני כמה שבועות סיפרנו לכם על המקרה שקרה במושב "טירת יהודה". קוראים אחדים הסבו תשומת לבנו לכך שמלבד אי-הזהירות שהודגשה במעשה הילדים, שיצאו לטייל ומצאו "קופסאות", ומלבד המעשה הראוי לשבח של אחד הנערים שהצילם ממות, הרי הייתה במעשה זה שורה של עבירות.

הסיפור יכול לשמש דוגמא לאמיתות האמרה: "עבירה גוררת עבירה".

לא הייתה פעולה בסניף "בני עקיבא" לכן נדברו הנערים לטייל בהרים. לא הייתה להם סבלנות לשבת עם הוריהם ליד שולחן השבת ועל כן נחפזו ללכת ומצאו את הפגזים המסוכנים וכו' וכו'. שרשרת אחת של עבירות שנעשו בוודאי בשגגה, דבר אסור אחד גרר דבר אסור שני וכך הגיעו עד להתפוצצות. אולם אילו שמרו על דיני מוקצה ועל דיני תחום שבת, בוודאי היו נמנעים מכל הצרות.

*

בבית הספר יקדישו השנה הרבה זמן לנושא השמיטה. הסופר י. בון מתאר לכם את ההווי בארץ, בזמן ששמרו על השמיטה כהלכתה.

ב"נלמד להסתכל" מוסיף לכם אביגדור כמה הסברים לעניין השימוש בקשתות וכיפות בימים עברו, בירושלים אפשר לראות שרידים עתיקים מבניה זו. בשער הנכם רואים קשת בבית חומה של אחד ה"כוללים" בירושלים.

*

ולסיום שתי בקשות:

א) אל תשכחו לשגר בהקדם את התשובות למדור "לדעתי";

ב) הזדרזו לקבל את הכרכים בחזרה – אל תשכחו להביא עמכם את הקבלות!

ט' באדר א' תשי"ט                     שלכם העורך

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

"כי תורתך שעשועי" תהלים קי"ט ע"ז

התיעוש והמיכון הביאו לעודף זמן בעולם, פשוט, אין לאנשים מה לעשות בזמנם הפנוי, אין פלא שעקב קיצור שעות העבודה משתדלים האנשים בימינו "להרוג" את הזמן. בקרב בני עמנו לא ידעו מעולם את המושג הזה של עודף זמן, להיפך, ליהודי היה מחסור מזמן פנוי, כדי שיוכל ללמוד יותר תורה ולקיים יותר מצוות.

אנשים שאין להם מטרה בחייהם סובלים מעודף זמן. גדולי ישראל בכל הדורות מסרו את נפשם על לימוד התורה והגו בה בימים ובלילות. גם פשוטי העם מלאו את זמנם הפנוי בעיון ובלימוד בבתי המדרשות. אורח חייו של היהודי היה מלא עשייה נעלה והתרפקות על תורת השם. גם בארצנו יש שני מיני יהודים. יהודים שהיממה קצרה להם, כדי להספיק ללמוד די תורה ויהודים שזמנם וחייהם ריקים ומתבזבזים על בילויים זולים.

בין שני סוגים אלה נמצא סוג של אנשים שנפשם סולדת מהבילויים הריקנים, אך אין בהם התשוקה העזה ללימודים. אנשים אלה מחפשים להם התעסקות תרבותית שלאחר העבודה, או אחר הלימודים. אלה שייכים לסוג התחביבאים.

אין ספק שהלימוד עומד במעלה העליונה ועלינו להקדיש לו. במיוחד בימי הנעורים, את מיטב זמננו. התחביב מועיל כשעשוע תרבותי שאין עמו נזק.

"חיים וברוך אינם צודקים. יש בני אדם השומרים מצוות, ויש שלא שומרים. ה׳ נותן לאדם לבחור בין 2 אפשרויות, רע או טוב. יש הנוטים לכך, ויש הנוטים לכך. חיים אינו יכול לטעון שאין חוטאים, כי יש חוטאים ויש שומרי מצוות״.

זו תשובתו של בן-ציון וילברפרב מת"א לאחת השאלות שהוצגו במדור ״לדעתי״. את יתר התשובות תקראו במדור עצמו. לדאבוננו, צודק המשיב.

—     יש שני סוגי יהודים בימינו. אולם לא נשכח, כי יהודי על אף שחטא יהודי הוא. מתפקידנו להשפיע על אחינו שישובו מדרכם וידבקו בתורה

ב' באדר א' תשי"ט                                    שלכם העורך.

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים,

העלייה מארצות הגוש המזרחי נחשבת כנס השני אחרי הקמת המדינה.

כמובן שאירעו לנו הרבה מאד נסים קטנים יותר בין שני התאריכים, אולם מי יוכל למנותם? אין יום שהשם אינו גומל אתנו חסדים. הנה בדיוק ברגע שישבתי לכתוב את ה״אשנב״ הודיעו על שטפון גדול, האין זה נס ופלא? שאחרי הבצורת נפתחו ארובות השמים ויש תקוה להציל חלק מן השדות הזרועים? והמים יורדים בזרמים עזים בלויי סערות ורעמים ובאותו הזמן פורקות האניות אלפי עולים בחופים?

היום הכל פשוט ומובן – אך כיצד התנהלו העניינים לפני 10 שנים ? תשובה על השאלה הנ״ל תמצאו בסיפורה החדש של תמר ״אלה בניך מולדת" שאת פרקה הראשון אנו מפרסמים בגיליון זה (אל תשכחו להביע את דעתכם על הסיפור! תמר מחכה לכם.)

*

השנה מלאו חמש שנים לפטירתו של נשיאה הראשון של מדינתנו, פרופ׳ חיים וייצמן, חלקו בהקמת המדינה היה רב.

*

בשער – תצלום מחצור. שני מדענים אומדים את גילם של הממצאים שנתגלו בהר. גם הם עוסקים בשחזור עלייה עתיקה מאוד – עליית יהושע בן-נון.

 חפירות חצור

חפירות חצור

*

א. פ. ממשיך לטייל על פני אפריקה. הפעם הוא מספר לכם קצת על מדבר סהרה. הדברים מאלפים ביותר.

ט"ז באדר א' תשי"ט                             שלכם העורך

 

שלג בירושלים

הנותן שלג כצמר

״חם, חם נורא" — התלוננו ה­אנשים – "איזה חורף נורא !״. כוונתם הייתה דווקא לריבוי השמש ולמיעוט הגשמים. אך הנה התקדרו השמים וגשמים עזים ירדו לארץ.

המכין לארץ מטר  והמצמיח חציר, נתן שלג כצמר וכפור כאפר פיזר. וירדו הפתיתים ועטפו את הארץ במעטה לבן וטהור.

השלג נערם וגבה עד כי העמקים נתמלאו וההרים התנשאו. הדרכים נחס­מו ורגל אדם ועקבות גלגלים נעלמו. צח ולבן היה היקום. דומם ומחריש, כאילו משתאה ליפעה הצחורה שיד השם פזרה בארצו החמה והצרובה מחום.

השלג

שלג בירושלים

   ולפתע שלחה השמש קרניה מבעד לעננים ובלובן נתהוו בקיעים אפורים ושחורים — השלג נמס והפך למדמנה אפורה וזרם בזרמים חופזים לחיק העמק והערבה.

הילדים ידעו כי השלג נדיר בארצנו על כן התיישבו על הגדר שברחוב והחליפו מבטי שמחה ועונג. מולם עמדה ירושלים הישישה, עטופה סדין לבן, מכורבלת וכנוסה בין חומותיה. אי־שם עבר מישהו והשאיר את עקבו­תיו בשלג העמוק.

עקבות צחורים

עקבות שחורים בלובן הצחור

כשחזרו הזאטוטים מבית הספר, השליכו את ילקוטיהם בצד, פשטו את המעילים, גלגלו כדורים והקימו גולם לבן.

רגע של נחת

רגע של נחת

א. ב.

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

בעוד העיר תל־אביב חוגגת את יובלה מתחרה בה בחגיגותיה אילת ה­­צעירה, השוכנת לחוף ים־סוף. כיבושה של אילת חל בי"א באדר, יום הזיכרון להגנת תל-חי. ביום זה לפני עשר שנים הגיעו לחופה חיילי חטיבת גולני וחטיבת הנגב, הם הניפו את דגל ישראל ליד תחנת המשטרה של אום־רשרש ושיגרו מברק לממשלת ישראל. את תוכנו אתם יכולים לקרוא בסמוך לאשנב.

מעשהו של הילד חיים פייגנבוים זכה השבוע לפרסום רב, אנו גאים, כי הוא נמנה בין תלמידינו וקוראינו.

ז' באדר ב' תשי"ט                                   שלכם העורך

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים,

לרוב הייתה השמחה שורה אצל הגויים ואילו בבתי היהודים שררה הדאגה ופחד מפני חמת צורריהם. ובהתהפך הפור, בנוח ליהודים מאויביהם׳ פרצה השמחה היהודית מבתיהם לרחוב. הרחוב של הגויים נכבש ע״י אבותינו הנוקמים והשמחים בישועת השם.

זממו של המן כמעט שהצליח בידו. יום אחר יום הלך למשתאות מלכו הטיפש, ומכר לו את רכוש היהודים וגזר גזירות להשמדתם הגמורה. אילו שמח בחלקו ובהצלחותיו והעלים עין ממרדכי, לא היה מגיע לעץ התליה. אלא משנתמלא חמה על מרדכי ששם את בטחונו בה׳ ולא קם ולא זע מפניו, נהפך עליו עולמו. כל מה שבקש לעשות למרדכי ולעמו, עשו לו ולבני עמו. משנעשה הנס הגדול, גז הפחד מבתי היהודים ובמקומו באה האורה והשמחה.

*

והנה עירינו מקושטת שלל אורות ואגו שמחים בגדולתה. השמחה שורה בבתים וברחובות — ליהודים!

ואילו שונאינו נובחים זה על זה ומנופפים בחרבותיהם. נאצר מאיים על קאסם וקאסם על נאצר, וההמנים הקטנים יותר, אף הם אחוזים פחד היהודים וזועקים מרה על נס העלייה הגדולה.

עד שיתלו זה את זה על העץ, לגמו מן היין — ואל תשכחו לשמוח! שלחו מנות לאביונים והודו לה' על חסדיו הגדולים.

*

פ. אלעד מתאר לכם הפעם את הרחוב הפורימי בארצנו ואילו י. רימון מספר לכם על הדוד אפרים השמח. על הפורים במצרים מספר לכם פ. פניני, על הריב בין אביזרי החג מתבדחת תמר.

לקראת פורים התבשרתם כי תשורות יקרות שמורות לכם בכספת של בנק הפועל-המזרחי, שהודיע על תחרות למציאת שם וסיסמה למפעל חסכון בר מצוה. מצלמה לא מקבלים כל חודש ואף בשעון ובשאר הפרסים כדאי לזכות. מה שעליכם לעשות והסברים על המפעל תמצאו בעמוד 15. שבוע אחד בלבד נותר לכם — כדי השיב תשובה.

פורים שמח !

י"ד באדר ב' תשי"ט                      שלכם העורך

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים,

על שירת הברבור שמעתם ולמדתם, אולם מסופקני אם שמעתם על פריחת האגבה, שיש בה מהפלא והקץ העצוב של הברבור. לפני כמה שבועות ירדנו לנגב לראות מה נתחדש בו. בסיירנו במשתלת האגבות שליד גילת, אמר המדריך: בשנה העשירית מוציאה האגבה מוט גבוה ושולחת ענפים לצדדים שעליהם פורחים כאלפים שתילים, "זו שירת הברבור של האגבה״. שמעם של האגבות כבר נפוץ בארצנו. ידוע שהשיחים הצליחו אצלנו יותר מאשר בכל מקום אחר בעולם, וכבר אפשר לראות אלפי דונמים מוריקים בנגב. נדיר יותר הוא מראה האגבות הפורחות – שירת הברבור שלהן. בשער אתם יכולים לראות תצלום יחיד במינו על נושא זה, פרטים על המטע ועל גלגוליו בארץ מספר לכם א. ב.

*

באותו סיור ראינו עוד מראה אחד נוגע עד הלב — כבשים נודדות צפונה. לא היו אלה עדרים רועים בכרים, אלא כבשים רזות ועצובות שהובלו כשבויים, על גבי משאיות לארץ רחוקה. כדי למצוא להם מרעה מחמת הבצורת. המשאיות התקדמו לצפון, להרי הגליל הירוקים ואילו דרומה נעו שיירות של בדואים על גמליהם וחמוריהם, כשהן עמוסות ענפים יבשים לחימום וענפים ירוקים למאכל הבהמות. היו אלה אותות לפגעים שפקדו את הארץ בחורף האחרון: בצורת וכפור. נ. טמור מביא לכם סיפור שנושאו הבצורת.

*

המסכות הורדו מהפנים והרחובות נוקו מהלכלוך שאחרי העדלידע. גם במערכת אווירה של בין הזמנים. חלפה שמחת הפורים וכבר אווירת הפסח והאביב על המפתן. נזכרתי בבדיקת החמץ והעליתי לכם כמה מכתבים שחיכו בתור פרסומם.

*

לסיום הערה קצרה על עניין חשוב ויקר. בעמדי בין ההמונים בצפייה למסע העדלידע ראיתי אם שדחפה עגלה עם בתה הנכה ונזכרתי בילדים החולים שאינם יכולים לרוץ והם רתוקים לעגלותיהם ולמכשיריהם השונים. בימים אלה נערך ״מצעד הפרוטות״ המוקדש לרפויים של הילדים שנפגעו בשיתוק. זכרו אותם, תרמו והתרימו!

כ"א באדר ב' תשי"ט                           שלכם העורך

 

אגבות בנגב

המכונית עברה את סיבוב ״סעד״ חלפה על פני תקומה ונעצרה לפני שדות ירוקים מכוסים בשיחים הדומים לקקטוסים העוקצניים. "אלו הן האגבות" — הסביר המדריך. עצרנו את נשימתנו והיינו קצת נבוכים. בדמיון תארנו לנו את הצמח, העולה החדש, כעץ גבוה, מעין דקל תמיר והנה שיחים לפנינו.

מטע האגבות

מטע האגבות בגילת

המדריך, מר נפתלי יפה, מנהל משתלת הקק״ל ב״גילת״ חזר על הודעתו: ״כן זוהי האגבה״.״ ובנוגעו בקצה עלי השיחים המחודדים, סיפר את פרשת עלייתו הבלתי לגאלית של צמח מופלא חדש זה לארץ.

במטען של רהיטים לארץ הנגב

האגבה צומחת בבראזיל ובמקסיקו באמריקה הדרומית, בקניה ובדרום אפריקה. באחד מסיוריו באמריקה החליט מר יוסף וויץ מנהל הייעור בקרן-הקיימת -ישראל להביא כמה שתילים לניסיון לארץ. האגבה היא מקור חשוב ליצוא סיבים מבראזיל והממשלה אינה מרשה להוציא שתילים מארצה, כדי למנוע תחרות בשוקי העולם. — מה עשו יהודים? הכניסו שתילים למטען של רהיטי עולים וכך הגיעו לישראל.

עשרים אלף דונם בעתיד

קודם שתלו מטע ניסיוני, כדי לעמוד על תכונות הצמח ועל התאקלמותו בארץ. הניסיון הראשון נעשה בשנת 1942 בגבולות ובצאלים שבנגב. בשנת 1950 נעשה ניסיון יותר נרחב בנירים. מסקנות הניסיונות האלו היו מעודדות ועל כן הוחלט לעבור למטע מסחרי ותעשייתי. עד היום נטעה הקרן הקיימת 8 אלפים דונמים אגבות בגילת, שהצליחו למעלה מן המשוער ואף עלו על התוצאות שבארצות מולדת האגבה. בתכנית להגיע ל־20 אלף דונם.

פלאי האגבה

העוסקים בהתיישבות חיפשו צמח שיוכלו לשתלו באדמות הצחיחות של הנגב, אולם לא שיערו שהם מחוללים ופלאים.

האגבה נבחרה לשתילה מאחר שאינה מצריכה כמעט מים ואינה דורשת הרבה עבודה וטיפול. צורת השיח דומה לזו של הקקטוסים, יש לו עלים ירוקים דוקרניים בקצותיהם. בתוך העלים נמצאים הסיבים הלבנים שמהם עושים חבלים, שקים ומוצרים אחרים. אחרי חמש שנים מתחילים לכסח את העלים. מכל שיח מורידים כשלושים עלים לשנה. בכל עלה יש כ־18 גרם סיבים. בדונם אחד שותלים 280 שיחים. אורך חייה של האגבה הוא 11 שנה, כלומר תנובתו של השיח נמשכת רק שש שנים, בהם הוא מספק 180 עלים. בשנה ה־11 לחייו הוא שולח מאמצעיתו עמוד פריחה לגובה של שני מטרים, חונט ושולח לצדי העמוד כפות שעליהם פורחים קרוב לאלפיים שתילים. את השתילים מורידים ושותלים באדמה. הפריחה — היא ״שירת הברבור״ של האגבה,

ענף מכניס

לא פחותים מפלאי הצמח עצמו הן פלאי הצלחתו בארץ. הוא פוטר בעיה קשה ביישובו של הנגב ופותח אפקים לתעשייה חדשה בארץ.

את העלים מכסחים מהשיחים ואורזים אותם בחבילות של חמישים. מביאים את החבילות לבית החרושת ומפיקים מהם את הסיבים הלבנים.

חבילות

חבילות סיבים

העלים מועברים על ידי סרט לבין גלגלים המכים על העור הירוק של העלה ומפרידים אותו מהבשר הלבן, המהווה את הסיבים. תהליך ההפרדה נעשה ע"י שימוש במים השוטפים את הסיבים בעודם בין הגלגלים. מצדה האחד של המכונה נכנסים עלים ומצדה השני יוצאים סיבים.

מצד אחד

מצד אחד

מצד שני

מצד שני

מייבשים

ייבוש בשמש

אחרי ייבוש בשמש, אורזים את הסיבים בחבילות ושולחים אותם לבתי חרושת המייצרים: חבלים, שקים, שטיחים ועוד. הסיבים הקצרים נשלחים לתעשיית מושבים למכוניות ולמזרנים. האגבה משמשת גם חומר לייצור תרופת הקורטיזון היקרה. כבר נעשים ניסיונות לה­פקת תרופה זו בארץ.

"אין סיבים כאלה בכל העולם"

אחרי שעברנו במטע והחזקנו בידינו את הסיבים הלב­נים, הרחוצים למשעי, נאות נפתלי, המדריך, לגלות עוד כמה סודות מאלפים.

20 אלף דונאם של אגבות יספקו את התצרוכת השנתית של הארץ ויחסכו לאוצר הוצאה של רבע מיליון לירות לשנה.

טיבם של הסיבים שהופקו בישראל עולה על זה המקובל בשאר ארצות העולם.

לפני שהקימו את בית החרושת בגילת, שלחו צרור סיבים לבדיקה מעבדתית בחוץ לארץ. התוצאות היו מדהי­מות: ״סיבים כאלה אינם גדלים אפילו אצלנו במקסיקו. ברכה להצלחתכם״ — נאמר בדו״ח תוצאות הבדיקה.

250 ראשי משפחה מצאו פרנסתם

כבר כיום עובדים בגילת 250 פועלים ביום. אולם בית החרושת עדיין אינו מנוצל במלואו. כשיגיעו ל־20 אלף דונם הוא יעסיק 35 איש ויפעל במשך 24 שעות ביממה.

כיום מנפצים בו 200 אלף עלים ליום, כל פועל מרוויח 7 לירות בעד כיסוח 2500 עלים.

עזבנו את מטע האגבות בגילת בהרגשה של גיל כי נפתח דף חדש בהפרחת הנגב.

א. ב.

אשנב למערכת

קוראים יקרים,

שנת העשור מתקרבת לקצה ואתה מסכת החגיגות והאירועים הרבים. שבענו תערוכות ומפגנים והחזרה לחיי העבודה היא מחויבת המציאות — פשוט עייפנו מהרעש. באילת הרחוקה השתרר השקט אחרי החגיגות ועתה שוב מפליגים הדייגים במרחבי ים־סוף וחוזרים בשלל דגים. אחד מהם מציג לפניכם את שללו בתצלום שעל השער.

 דגים

שלל דגים מרחבי ים סוף

*

לא אמתח אתכם בסודות כדי לגרום לניחושים, אומר לכם את האמת חוברת יום העצמאות כבר על האבניים. משנכנס אדר ושמחת הפורים אין לנו מנוחה עד אחרי שבועות. בינתיים ממשיכים ב״בדיקת החמץ״ ומוציאים לאור דברים שעלולים לאבד את ערכם אם לא יודפסו בטרם בו האביב. ובכן סיפור אחרון שנושאו החורף וצרור מכתבים למערכת.

כ"ח באדר ב' תשי"ט                                 שלכם העורך

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s