בעיתוני "הצופה לילדים" כתבות החתומות א.ב.
אלה ראשי תיבות של השם אהרון בינדר
שמו הספרותי של שאול רז.
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
לא רבים מכם שאלו את עצמם מה הנכם יכולים לעשות למען העיתון, אולם לא אלמן ישראל, נמצאו אחדים שחשבו.
הנה לפניכם מכתבו של יגאל מ. מתל אביב.
עורך נכבד!
קראתי את דבריך באשנב למערכת, לפני חדשים מספר, שמו בתיבת הדואר שלנו חוברת של אחד העיתונים, מבלי שבקשתי את זאת מאיש. כשבקרתי אצל חברי ספרו לי, כי גם הם קבלו את אותה החוברת. אחד אפילו התגאה בכך שדבריו הודפסו שם עם ציון שמו המלא.
אני קורא ותיק של עיתוננו והתרגלתי אליו במידה כזאת, שבשעה שהחלפתם את השער, היה לי קשה לקחתו ביד. אך אני התרגלתי שוב ואני מוצא שהוא משתפר והולך.
אודה כי קשה לי לעמוד בניסיון. רבים מחברי אומרים: "מה יש ? אנו קוראים את הדברים המתאימים לנו ולשאר (כלומר לדברי הכפירה) אין אנו שמים לבי" — תראה איזה תמונות! איזה נייר!".כשניסיתי פעם לשכנעם כי הם טועים, השיבו: "אל תבלבל לנו את הראש! כל אחד קורא את העיתון שמוצא חן בעיניו!"
— "אבל זה העיתון שלנו" — אמרתי.
— "מי אמר לך זאת ?" — התנפלו עלי ביתר תקיפות.
אני תלמיד בתיכון ובעצם עלי להודות, כי יש דברים בעיתוננו שאינם מתאימים לגילי, אך החלטתי, כי כל זמן שאין לנו עיתון דתי לנוער, אמשיך להיות נאמן ל"צופה לילדים״.
— מה אנחנו יכולים לעשות, אתה שואל? נדמה לי, כי קודם כל לקרוא ולהפיץ את העיתון!
בברכה יגאל ט.
ומה דעתכם אתם ?
י' בטבת תשי"ד שלכם העורך
ציורי ילדים
המלחמות מחריבות ערים וארצות שלמות, מיליוני בני אדם נופלים בשדה הקרב — היש דרך להפיג את המתיחות ולהפסיק את האיבה בין בני האדם ?
נביאנו קשרו את הפסקת המלחמות כתשובת האדם והעולם לבורא העולם. אם יעשה האדם צדק, אם יתגבר על יצריו הרעים — ישכון השלום בין העמים. בכל דור ודור קמו גדולי הרוח, בעמים שהורו את הדרך לשלום ולאחווה, אולם חלומותיהם לא זכו להתגשם עד היום. המדינאים, אלה אנשי השלטון החולשים על העמים, סוברים כי חזון השלום הוא מקסם שווא. הם עוסקים בליבוי השנאה בין עם לעם וביצירת כלי נשק קטלניים, וכך מתדרדר העולם מדחי אל דחי והחלומות היפים ביותר, הנכספים ביותר אינם זוכים להגשמה.
בעירה מדיה אשר במדינת פנסילבניה בארצות הברית, קמה קבוצת הורים בשנת 1946 וטענה, כי השנאה בין העמים מקורה בחוסר היכרות בין האנשים. הם החליטו, כי יש לעשות מאמצים לקרב את הרחוקים, להרוס מחיצות ולגשר על מרחקים. כצעד ראשון ראו ונחוץ להביא לילדים ידיעות על החיים במקומות שונים על פני כדור הארץ.
וקבוצה זו של הורים במדיה, החליטה כי הדרך הטובה ביותר להיכרות בין-לאומית היא על ידי החלפת ציורים בין הילדים. ההורים ידעו כי חלופי מכתבים קשים על ילדים רבים, היות ולא לכולם יש שפה משותפת. לעומת זאת ציורים אפשר להבין בכל שפה.
אמרו ועשו. בחרו בשתי אימהות והללו הביאו את הצעתן בפני האומות המאוחדות. לאט־לאט השתכנעו רבים מבין צירי האו"ם ונתנו יד להקמת המפעל. הם הוציאו קול קורא למוסדות החינוך בארצות רבות ופנו אל הממשלות השונות בבקשה לעזור בבצוע המשימה. עד כה נענו לקריאה 33 ארצות. ביניהן: אוסטרליה, אוסטריה, ברזיל, קנדה, סין, צ׳כוסלובקיה, דניה, אקוודור, אנגליה, פינלנד, צרפת, גרמניה, יון, גואטמלה, הולנד, הונדורס, הודו, ישראל, איטליה, יפן, לבנון, מכסיקו, נורבגיה, פולניה, פנמה, פרוגוי, אירלנד, דרום אפריקה, שוויצריה, שוודיה, תאילנד (סיאם), ארצות הברית, יגוסלביה.
"אמנות למען ידידות בין לאומית"
בשם זה נקרא המפעל שהוקם במדיה. המשרד הראשי שולח חוזרים למוסדות החינוך בכל העולם. תנאי ההשתתפות הם כדלקמן: כל ילד יכול לשלוח ציורים על כל נושא, פרט לנושאים מלחמתיים. מספר הציורים וגודלם אינו מוגבל. על כל ציור יש לכתוב את שם הצייר, גילו וכתובתו המדויקת, גם באותיות לטיניות.
הציורים המגיעים אל המשרד הראשי בארצות הברית ממוינים ואת הטובים שבהם מציגים בתערוכות נודדות. ההכנסות מתערוכות אלה נשלחות לרכישת נייר וצבעים. אלה נשלחים על ידי האגודה חינם לילדים הגרים בארצות בהן קשה להשיג חומרי ציור.
לאחר התערוכה נשלחים הציורים לילדים אשר שלחו ציורים אחרים, והללו מחויבים לשלוח מכתב או ציור אל הילד אשר ממנו קבלו את הציור, כך מבטיחה האגודה קשר אמיץ בין שולחי המכתבים ומקבליהם. מעריכים כי עד כה יעד המפעל קשרי ידידות בין 25.000 ילדים ב־33 ארצות.
בישראל מרוכז המפעל בידי לשכת הנוער במשרד החינוך והתרבות. לשכת הנוער אוספת את הציורים ושולחת אותם במרוכז אל המשרד הראשי בארצות הברית ועל ידי כך חוסכים לילדים את דמי המשלוח הגבוהים.
עד כה שלחו כ־1200 ילד וילדה בגיל 4 עד 18 את ציוריהם מ־78 נקודות ישוב בארץ, ממנרה בצפון ועד דורות בדרום וכולם קבלו תמורתם ניירות ציור, אשר נתקבלו למטרה זאת ממרכז האגודה בארצות־הברית.
חלק מן הציורים נשלח מיד לארצות־הברית ותמורתם הגיעו ארצה כמה מאות ציורים מכל קצוי תבל
התערוכה הבינלאומית בת"א
בשבוע שעבר נפתחה בבית הספר בילו בת״א תערוכה של ציורי הילדים שהגיעו לארץ ושל ציורי ילדי ישראל. בתערוכה 200 ציורים המשקפים יפה את עולמם של הילדים, את ערגונותיהם ואת הסתכלותם בטבע ובחי, הציורים מסודרים כך, שאפשר לעשות הקבלה בין יכולתם האמנותית ומשאת נפשם של ילדי הארץ וילדי העולם. על כן מהווה אוסף הציורים כעין אספקלריה בין־לאומית לחלומות הילדים, שהם ערובה לעולם שלוו ומתוקן.
המבקר בתערוכה יכול להיווכח כי, ילדי הארץ אינם נופלים ביכולתם לעומת הילדים האחרים.
א.ב.
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
לעתים אני מייחדים את דברינו על יחסינו לגויים. תולדותינו עשירים בגילויים של שנאת חינם, נגישות ורדיפות. זה לא מכבר מלאו 10 שנים להשמדת גולת ארצות אירופה ובשבוע שעבר הועלה זכרם של קדושינו ביום הקדיש הכללי, שהוכרז ע"י הרבנות הראשית לישראל. דואב לבנו על גילויי האכזריות בין בני האדם ועל כן הננו שמחים כה לכל גילוי של אחווה והקרבה, לכל מעשה הצלה והגשת עזרה.
בגיליון של השבוע מספר לכם אבי-יעל על פרשת הצלת יהודי דניה ועל מעשי הגבורה של חסיד עמי אירופה.
אפרים צורף מתחיל סדרה חדשה של אגדות, והפעם אגדות ירושלים. כן ממשיכים ישראל אבי-תקווה ואפרים די־זהב בסדרת מאמריהם, האחד על שבי־ציון והשני על הכנרים הגדולים בעולם.
הרפורטג׳ה מוקדשת הפעם לחג התעופה האזרחית.
סוף סוף נדפס והולך "מדור השחמט". מה דעתכם עליו?
מכתבו של יגאל מ. שנתפרסם בחוברת הקודמת, זכה לתגובות אחדות. פרסומם נדחה לחוברת הקרובה. ואתם אל תחכו עם תשובותיכם ותגובותיכם. האשנב פתוח בשבילכם, נצלוהו בצורה המתאימה.
י"ז בטבת תשי"ד שלכם העורך
|
|
| מדוע לא מופיע סיפור בהמשכים?
לכבוד מערכת "הצופה לילדים"! יש לציין כי עיתונכם השתפר מאוד. מדוע הפסיקו סיפור בהמשכים? כגון, "המלחמה במסתננים"? אני מציע להרחיב את המדור "כדאי לדעת". שמואל שפירא בן 121/2. |
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
בשער החוברת דיוקנו של "הנשר הגדול", רבנו משה בן מימון המכונה הרמב״ם. בימים אלה הכריז משרד הדתות על שנת הרמב״ם לרגל מלאות 750 שנה לפטירתו. בשנה זו יערכו כינוסים מדעיים ותורניים. בהם יתעמקו בתורתו של הרמב״ם ואף אנו נשתדל לשאוב מספריו מוסר ודעת ונביא לפניכם ידיעות על הפעולות שיוקדשו לציון המאורע.
*
הרפורטאג׳ה של הגיליון מוקדשת לפתיחתו של בית החרושת לנייר בחדרה. עד היום מביאים לארץ נייר מארצות שונות ופתיחת בית החרושת מסמנת התחלה של ייצור עצמי של נייר במדינתנו. סמוך לפתיחת בית החרושת נודע ברבים על כך שחלק מהפועלים עוסק בשבתות בעבודות שונות במפעל, מחאות על חילול השבת נתפרסמו בעיתונות והדם יגיע בוודאי לכנסת. אין ספק בכך שאפשר למנוע את חילולי השבת במפעל מבלי לפגוע בכשרו ובתקינות יצורו. כנראה, שמתוך אי ידיעה, או מתוך נוחות, בחרה הנהלת המפעל שלא להשבית את העבודה בשבת. אין הדברים המובאים ברפורטאג'ה מורידים מחומרת הפגיעה בקדשי ישראל.
אנו תקוה כי דרישת היהדות הנאמנה לשמור על מנוחת השבת במפעל תביא על סיפוקה בקרוב.
*
ולבסוף אביא לכם הפעם קטע ממכתבו של נחמן י. שהגיעני כתשובה למכתבו של יגאל מ.
עורך נכבד!
גם אני בדעתו של יגאל מ. כי העיתון אינו מספק את בני גילנו, אולם יחד עם זאת נראה לי שיש צורך להתעכב על העובדה המרה, שהרבה מתלמידי בתי הספר שלנו, קוראים עתונים חופשיים. לפי דעתי דומה הנאמנות לעיתוננו לנאמנות למולדת וליהדות וכי אין לשקול אותה בשום ערכים חומריים. אני קורא בו כי הוא העיתון שלנו. הנעזוב את ארצנו בגלל זה שיש ארצות עשירות ממנה? — הנמיר את דתנו משום שיש דתות שקל יותר להגשימן?
אני מבקש מכם להרבות בחומר לבני גילי ולחזק ע״י כך את הקשרים שהתרופפו אצל חלק מהם״.
כ"ד בטבת תשי"ד שלכם העורך.
|
הקוראת הוותיקה: אסתר מלאכי בת 12. ב״ב. בפרסום ״אנשי מופת" חלה הפסקה זמנית בלבד. בחג הפסח תוכרז שוב תחרות חיבורים שבין משתתפיה נבחר את הכתבים הצעירים לשנה הבאה.
|
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
הוויכוח שעורר יגאל מ. בקשר לחומר המתפרסם בעיתון הביא גל של תגובות. נשתדל לברור מתוכן את האופייניות ביותר ונפרסמן באשנב.
לא לעצם התגובות התכוונתי להעיר לכם הפעם, כי אם לצורתם. הטון הפסקני השולט בדבריכם לאי ההתחשבות בקוראינו הצעירים מתמיהתני. השכחתם את אחיכם ואחיותיכם הקטנים שאינם יודעים לתבוע את שלהם בפה מלא? הסכמנו בינינו שעד שהמצב לא ישתנה, כלומר, כל זמן שיש לנו עיתון אחד, הוא ישמש את הגדולים ואת הקטנים גם יחד. הן אחים אנחנו ובאחווה נתפשר עם המעט שיש לנו.
ועתה לצורת התגובה, אבקשכם בכל לשון לכתוב את תגובותיכם על דף מיוחד ולציין ל״אשנב למערכת״. כתבו נא בכתב ברור ונקי וחכו בסבלנות לפרסום דבריכם.
ב' בשבט תשי"ד שלכם העורך
|
|||
|
|||
|
בקרוב נלמדכם גם לשחק.
סיפור הרפתקאות יתפרסם בשבוע הבא אי"ה, סיפור מצויר נמצא בחוברת זו.
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
כשחוברת זו תגיע לידכם תשרור אווירת ערב ט״ו בשבט בכל מקום. כרגיל נצא לנטוע ולשתול ונהלל את העצים והפירות למיניהם. שמחת החג תשטוף את הכל וגיל הנעורים ינשא ברמה. טוב שתזכרו שני דברים בצאתכם לנטוע:
א) שהאילנות נבראו בין שאר מיני הצמחים ע״י בורא העולם והם נועדו להצמיח פירות לקיומו של האדם וכי אין להפכם לאלילים;
ב) שהשיבה לארצנו וההיאחזות באדמתה בעזרת השם, הזקיפה את קומתנו הלאומית מחדש.
לדאבוננו עוד רבים, רבים מדי, פונים עורף לארץ והופכים מחדש ליהודים תלושים בנכר.
צאו לשדה וטעו, שמחו וברכו את יוצר הכל.
*
מאחר שט״ו בשבט חל השנה בין חוברת לחוברת חלקנו את החומר לחוברת שלפניו ולשלאחריו. הפצרותיכם ומשאלותיכם בקשר לסיפור בהמשכים יבואו על סיפוקם עם פרסום סיפורו החדש של חיים אליאב ״אלה קורות החברה״. לדאבוננו לא נוכל לגלות את זהותה של גליה עד שנשאל את פיה ונקבל את הסכמתה.
ט' בשבט תשי"ד שלכם העורך
|
|||
|
|||
|
|||
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
הוויכוח שעוררו יגאל ונחמן, מכה הדים. במרבית המכתבים המגיעים אלינו מובעת הדעה כי עיתוננו משתפר והולך. אחדים מבין הכותבים מספרים בצער על כך שחבריהם קוראים עיתונים אחרים מבלי לנסות לבדוק, אם דעותיהם על עיתוננו נכונות.
הרבה עושה משפט קדום, הרבה עושה הסביבה והתעמולה הצעקנית ויותר מכל משפיעה החולשה להיגרר אחרי המקובל על אחרים.
— מה אפשר לעשות כדי להחזיר את הנ״ל אלינו ?
— שואלים הכותבים.
אין אנו נוטים להסכים לדעה, כי יש לאסור את קריאת העיתונים האחרים. מי שנוהה אחריהם יקראם גם אחרי האיסור. נראה לנו שיש להשתמש בהסברה חברית מתאימה.
אין עיתוננו היפה ביותר או הטוב ביותר, הדבר הוא יחסי מאד. יש גיליונות מוצלחים ויש פחות מוצלחים, הכל לפי החומר לפי האפשרויות, האמצעים וכשרון הכותבים והעורכים, אבל דבר אחד ברור, שקיימת זיקה הדדית בין העיתון שלנו לבין הנוער והתלמידים הדתיים.
טבעי היא שילד דתי יקרא עיתון דתי ולא להפך, הזיקה היא רוחנית והכרתית ועל כן אין להמירה בשום יתרונות אחרים.
ט"ז בשבט תשי"ד שלכם העורך
|
תודה
|
||
|
||
אשנב למערכת
קוראים יקרים !
אנו שמחים להודיעכם כי שלחנו את הפרסים לכל הזוכים בתחרות החיבורים על תערוכת "כיבוש השממה". בגיליון זה אנו מביאים לכם ד״ש מהשממה עצמה. כפי שתראו זכה אברהם הרנוי לטוס לאילת ולראות ממרומים את פני הנגב.
צירוף מקרים גרם לכך שגם הריפוטאג׳ה של הגיליון תוקדש לנגב. בימים האחרונים נזכר פעמים רבות שמה של באר שבע בחדשות. זה לא מכבר נתגלו בה שרידים של יישוב קדום ואחר כך ירדו הנוטעים ל״אשל אברהם״ לנטוע עצים. בשבוע האחרון נורתה בבירת הנגב אבן פינה לבניין של ישיבה.
אפרים צורף מביא לכם הפעם סיפור מחורז על ר׳ דוד׳ל מללוב שיום פטירתו חל בימים אלה וזאב גנון מסיים את סיפורו ״ממצרים לקיפטון".
הערותיכם בקשר למדורים השונים זכו לתשומת לב הראויה. נשתדל להרחיב את ״זעיר פה וזעיר שם״. התחלנו לפרסם דברים חדשים, כגון: המדור "שבי ציון". הסיפור ״אלה קורות החברה״, "סיפור בלי מלים" ו״מדי חודש בחדשו״. — מה דעתכם על המדורים החדשים?
כ"ג בשבט תשי"ד שלכם העורך
|
מבקשים להתכתב
חברים יקרים,
מאד אודה לכם. אם תוכלו לעזור לנו בענין שלהלן.
אולי תוכלו לשלוח לנו שמות וכתבות של ילדים וילדות בגילים שונים הגרים בנקודות ההתישבות
קרא את דברינו באשנב למערכת מלפני שבוע.
|
באר שבע בירת הנגב
עיירה קטנה שכנה לה בלב המדבר בשני צדי הדרך המובילה למצרים. ענני אבק הקיפו את בתיה ורק צמרות העצים הנשאים סמנו לנוסע את מחוז חפצו. אורחות גמלים נמשכו לעיירה בדרכם מעזה לעבר הירדן וחזרה.
מאז הקמת המדינה הפכה העיירה לעיר, לבירת הנגב הישראלי המשוחרר. כיום מובילים כבישים רבים לעיר ותימרות האבק הנישאים מכל אברותיה, מבשרים מדי בוקר את בא שעת העמל היוצר.
מהנדסים ופועלים נוהרים בכבישים הסלולים דרומה למפעלי הפוספטים והחרסית שבמכתשים בדרך היורדת לאילת, אחרים פונים למפעלי ההשקאה של חברת "מקורות", או למפעלי החרושת שבאזור התעשייה. מרחק של דורות מבדיל בין העיירה המנומנמת והעצלה שלפני 6 שנים, לבין בירת הנגב – מרכז הארץ, היזמה והעמל החלוצי של ימינו.
ראשונים נאחזו בבאר שבע חיילים משוחררים מלוחמי הנגב הוותיקים. ראשונים אלה הניחו יסוד לחיי עיר תקינים ותרבותיים, אחריהם באו עולים מכל קצוות תבל שהתלכדו סביב נציגיהם במטרה לפתח את המקום ולהפכו מרכז לחקלאים, חוקרים, כורים ותיירים.
שיכונים חדשים הוקמו בעיר וניטעו חורשות, שדרות וגנים. כיום מרובה החדש על הישן בעיר עתיקה זו שעברה קשור באבות האומה, אך לא רק לבניין העיר דאגו המתכננים. שורה של ישובים חקלאיים הוקמה בסביבתה הקרובה והרחוקה. במקום 14 היישובים שנוסדו בנגב עד קום המדינה, מונה כיום ההתיישבות 61 ישובים המאכלסים 15 אלף נפש.
החיפוש אחרי שרידים עתיקים
השיבה לבאר שבע בימינו עוררה את הסקרנות של השבים לחשוף את שרידי עברה ולתהות על החיים של אבותינו הקדמונים. החפירות הארכיאולוגיות מאפשרות לנו לגלות את אורח החיים ואת השיטות והדרכים בהם ניסו בעבר לפתור את בעיות הישוב במקום. הן חושפות את יסודות החברה ואת הגלגולים שעברו על המקום ויושביו. הרבה מאורעות היסטוריים נתרחשו בבאר שבע ובסביבתה ואין פלא שהיישוב החדש המכה שורשים באדמת הנגב, משתדל להתחקות על שרידי העבר.
זה לא מכבר נתבשרנו על גילוי ישוב קדום בסביבת העיר ע"י הארכיאולוג הצרפתי הצעיר ג'אן פירו.
כפי שנמסר ערך מר פירו חפירת גילוי מוקדמת עוד אשתקד, ובאוקטובר ש.ז. חזר עם מגלה מוקשים, כדי לברר אם יש בגבעה הנדונה חומר הראוי לחפש אחריו. עתה הופסקה את העבודה לרגל התחלת עונת הגשמים בנגב. המפעל מתנהל מטעם המרכז הצרפתי הלאומי למחקר מדעי, בעזרת מחלקת העתיקות של ממשלת ישראל ועיריית באר שבע.
עד כה נתגלו על גבעה במרחק מיל מבאר שבע בתים כרויים באדמת לס קשה במיוחד ומחוברים ביניהם במחילות תת-קרקעיות. החופרים חשפו מתחת לחול כעשרה בתי מגורים מעוגלים ומצאו באסמים מתחת לרצפותיהם גרעיני חיטה ושעורה, חרצני ענבים ופולים. אחד הבניינים שימש להתכת נחושת – מתכת שאינה מצויה בסביבה. במקום נתגלה קילוגרם נחושת וכן כלים ותכשיטים מחומר זה, ועל סמך בדיקה כימית משערים שמקורו במחצבים העשירים בהרי מזרח הירדן. העובדה שנמצאו גם תכשיטים עשויים צדפי-ים וכדים נאים מאבן בזלת, מעידה שתושבי ארץ ישראל הקדומים עסקו לא רק בחקלאות אלא גם במסחר.
לדעת מר פירו התקיים ישוב זה כ-150 שנה ולא נתחדש עוד. סימני ישוב דומים נמצאו בגבעות הסמוכות.
נדבכים ראשונים לחיים דתיים
המשיכה לעבר ולגילו שרידיו מעידה כי אנו זקוקים ליניקה ממקורות עתיקים. ומה לנו עתיק יותר ומקורי יותר מאשר האמונה בבורא עולם אחד ויחיד שגילה אברהם אבינו לתושבי העולם? ואכן בעירו של אברהם הולכים ומתרקמים חיי דת חדשים. בתי התפילה הומים מתפללים בשבתות בשיכונים החדשים. לפני ימים הונחה אבן הפינה לישיבה במקום, אך עוד רבה העבודה ולא במהרה תגמר, כיבוש נשמות תושבי הנגב אינה משימה קלה יותר מכיבוש הישימון.
גם פה העבודה בתחילתה, רק נעשו הצעדים הראשונים, הוכשרה הקרקע, אך לא רחוק היום ובירת הנגב תצטיין גם בחייה הדתיים.
א.ב.
באר שבע ביום כיבושה במלחמת העצמאות
כיום משמש המסגד כמוזיאון וכבית משפט
|
אשנב למערכת
קוראים יקרים !
השבוע נכנס למערכת אחד הקוראים ובפיו תלונה: ״מה אתם מקלסים ומהללים את עצמכם בלי הרף?״
נודה על האמת. ההתהללות העצמית אינה מידה נאה. הצניעות טובה ונאה הימנה. נאה לנו להיות צנועים בדרך כלל ולא להתהדר סתם.
ואכן נהגנו לפי מידת הצניעות. תמיד הדגשנו בפניכם, כי השלמות רחוקה מעיתוננו ויש בו פגמים רבים למדי. הסברנו לכם כי אנו עיתון עני שאמצעיו מוגבלים, אולם תבענו מעצמנו לעשות את כל מה שאפשר בתנאים הקיימים. יש שהצלחנו ודלינו את האפשרויות עד תומן ויש שנכשלנו במאמצינו.
הערתו של הקורא הנ״ל התכוונה לדברי השבח שאתם משגרים למערכת על שיפורו של העיתון — דברים שאנו מפרסמים בשמכם. לכן נבקשכם להמעיט להבא בדברי השבח ולא לחזור על דברים שנאמרו. הביעו את דעתכם על כל מאמר וסיפור, על כל מדור חדש וישן. כתבו לנו מה מוצא חן בעיניכם ומה לא. חבר הסופרים המגישים לכם את פרי רוחם, מוכנים להקשיב ולספק את בקשותיכם.
ולקורא הקפדן יאמר: דעות הקוראים משקפות את מצבו של העיתון. קשר ער ומתמיד בין הקוראים למערכת, שומר על רעננותו של העיתון. קוראינו מביעים את רחשי לבם ואת בקשותיהם. תודתנו נתונה לקוראים על אשר סייעו בידינו להרים את העיתון ולשפרו.
ל' בשבט תשי"ד שלכם העורך
|
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
ירושלים, עיר בירתנו, היא אחת הערים העתיקות בעולם. עמנו אף הוא אחד העמים העתיקים. אין פלא שהעם העתיק רקם סביב בירתו אגדות לאין ספור. האגדות בנויות רבדים רבדים. כל דור הוסיף רובד משלו. המשוררים והנביאים פארו את העיר והללו את טיבה ואת יופייה, את קדושתה ואת הודה. בעלי הסוד העמידוה במרכז המסתורין הישראלי. הפעם מביא לכם א. צורף, אגדה המורכבת מכמה חוליות על ירושלים — אישון עינו של העולם.
פיתוחי-עץ של הצייר והגרפיקאי יעקב שטינהארדט מנסים להציג לפניכם את ירושלים של ימינו השרויה באווירת הקדומים והסוד.
*
זה לא מזמן הובאו ארצה כמה סרטים תלת ממדיים. מ. זרחי מנסה להסביר לכם את תולדות ההמצאה החדשה ואת ערכה. המצאת הסרט התלת ממדי אינה המצאה בודדת. גאוני האנושות חדרו במשך דורות לסודות היקום ולמדו לנצלם ע״י המצאת מכשירים שונים לשימושו של האדם. ספר המספר על שורה על מגלים וממציאים, הוא ספרו של ד״ר א. פוירשטיין, שהופיע בימים אלה.
יעקב כפיר מספר לכם על הספר ועל תוכנו. .
אחרון אחרון חביב. אנו מביאים לפניכם מכתב שנשלח לאחד מקוראינו ע״י ראש הממשלה לשעבר, מד דוד בן-גוריון, כתשובה לחיבור שהוא שלח לשדה בוקר.
אנו תקווה, כי תגלו עניין בו.
ז' באדר א' תשי"ד שלכם העורך
|
אנו מפרסמים כל חוות דעת של קוראינו. אין זאת אומרת שהמערכת מקבלת תמיד את דעתם. נראה לנו כי השער יפה וגם ההתנגדות לו נובעת מעצם השינוי והחידוש בו.
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
מדי פעם אנו, דנים באשנב על תפוצתו של עיתוננו ועל טיבו. הסברנו לכם כי תוכנו וצורתו קשורים קשר הדוק בתפוצתו ובאמצעים שאתם מעמידים לרשותנו ע״י קנייתו. על יזמה שגילו המורים והתלמידות של בית הספר הממלכתי הדתי לבנות בבני ברק מספרת לכם דבורה רוזביץ. התלמידות ערכו תערוכה של עיתוננו והקדישו זמן לקריאה משותפת מתוך גיליונותיו. ראוי שתחוו דעתכם על פעולה מעין זו בבתי ספריכם.
היחס לבעלי חיים משמש נושא בחינוך האדם. יש בעלי חיים המשמשים את האדם בנאמנות והם זוכים מצדנו לחיבה, יש חיות המחוננות בסגולות ובתכונות נאות ויש מהן שהפכו לסמל הרע והמבעית בשל סגולותיהן הרעות. על קורותיו של כלב אחד שזכה לחיבת ילדים בקיבוץ, מספר לכם מאיר מאור בסיפורו ״פרויקה".
הסביבה היא אחד הגורמים המעצבים את דמותנו, השפעה רעה מביאה את האדם לחטא ולפשע. רבים מנערי הפרברים בארצנו הושפעו לרעה ע״י סביבתם ותנאי חייהם הירודים. את הנערים הנ״ל מנסים להחזיר למוטב קציני המבחן של משרד הסעד. על מקרה אופייני מסוג זה מספר לבם י. אב-חן בסיפורו ״דוד חזר למוטב״.
בשנה האחרונה זכינו לראות בארצנו כמה תערוכות של ציורי עמים שונים. אחת מהן הייתה התערוכה של הציור הצרפתי. במדור "נלמד להסתכל" נוגע בכמה מיצירות הנ״ל אביגדור, ואילו נסיה מביאה לכם דף מיומנה. בו מסופר על ביקור בתערוכה הנ״ל.
כ"ח באדר א' תשי"ד שלכם העורך
|
|||
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
מאבק קשה מנהלת היהדות הדתית על שמירת השבת במדינת ישראל. במקומות שונים בארץ קיימים חוקי עזר המאפשרים לנקוט באמצעים נגד עבריינים, אולם תועלתם מעטה עד מאוד. עם הקמת המדינה נטלה היהדות הדתית את היזמה לחקיקת שבת כוללת כיאה למדינה של עם השבת.
המאבק עודנו בתקפו ועוד רבים המכשולים עד שהחלקים הבלתי דתיים יסכימו לקבל על עצמם את עול השבת, הבעיה אינה החוקתית בלבד. החוק יכול להשליט את השבתון, אולם מכאן ועד המנוחה והקדושה עוד רבה הדרך.
עדים אני להתערטלות רוב היישוב מערכי היסוד של מסורתנו היקרה וממורשתנו העשירה. כדי שהשבת תשוב לתפארתה הקדומה בקרב עמנו, יש לגלות את את מכמניה ולטפחה במציאות החדשה.
ניצנים ראשונים של חידוש פני השבת אנו מוצאים במשקים הדתיים ובשכונות הדתיות. לפני שנה החלטנו להקדיש מקום נכבד לשבת בעיתוננו. המדור ״לכבוד שבת״ קנה לו קוראים רבים והתחבב אף על הורים ומורים.
אין אנו יכולים להציג לפניכם את השבת בתצלומים, השתדלנו ב״תכשיטי המלכה״ להציג את כלי השבת על צורתם האומנותית, וכן הבאנו את מרבית הציורים והתחריטים על נושא השבת משל הציירים היהודיים.
כדי לא למלאות את כל החוברת בנושא אחד חילקנו אותו לכמה פרקים. הפעם אנו מביאים לכם קצת מתיאורי ערב שבת:
א) רפורטאג׳ה של א. ב. ״לקראת שבת״
ב) שיר של המשורר י, רימון: ״לכבוד שבת״
וכמה מחיבורי הקוראים על נושא השבת. קראו והתענגו על חמדת הימים.
ה' באדר ב' תשי"ד שלכם העורך
|
מדור השחמט והבול יתחדשו שוב.
לקראת שבת
פנים אחרות לרחוב בימי החול ופנים אחרות ביום השבת. בימי החול רבוץ החולין בעיבורה של העיר ובשבת שורה בכל הקדושה. הקצב העצבני של ימי החולין מתחלף בזרם שקט עם בוא השבת בשערי קריה ומושב.
לא בבת אחת לובשת העיר מעטה של מנוחה וקדושה. לכניסת השבת קודמת שעה של הכנות מרובות.
ככל שההכנות מרובות יותר כן תעמק הקדושה והמנוחה שתבוא לאחר כך, כי להכנות השבת פעולה כבירה בנפשנו פנימה.
מהדרין רגילים להתכונן מתוך כוונה שבלב וללחוש בשעת כל עשיה ועשיר: לכבוד שבת! ואותה אמירה חרישית מתפשטת בכל גופם ונפשם וגורמת להם עונג רב. כי מה בעצם תוכן ההכנות לשבת? מה משמעותם הפנימית? אנו מכינים כלים לקדושה. אין הקדושה יכולה להתפשט באווירת החולין — היא זקוקה לכלים מיוחדים. עובד האדם בימי החול לפרנס את עצמו וביתו, מכין צרכי אוכל מלבושים וכו' וביום השישי פורש ממלאכתו, ומתפנה להתדבק בבראו ובחמדת הימים — יום קדושתו. מכין אדם דברי מתיקה ומגדנות לילדיו ולאורחיו, מכין חלות, נרות ויין לקידוש. מכין לו בגדים נאים, רוחץ גופו וסורק את שערו. מגהץ, מבריק ומבריש את לבושו ואת מנעליו.
צחצוח נעלים
לכבוד שבת
ובשעת כל מעשה שהוא עושה הוא פורק עול החולין מעל גבו – כאילו משתחרר מכבלי העשייה היומיומית. ״לכבוד שבת! — לכבוד שבת!״ — הוא מזמר לו ומנעים בנפשו זו. היונה הכלואה, מרגישה בשחרור הכבלים, היא מתקשטת ומתייפה, כדי לפגוש את המלכה בכל חן יופייה וקסם מחמדיה.
השפעה כפולה להכנות — שינוי פני המציאות החיצונית, (כיבוד הבית, החצר והרחוב, החלפת הבגדים והכלים ועוד) ושינוי המציאות הפנימית. כוונתי לאותה הרגשת טמירה ומרוממת של הקדושה, של העונג הנפשי, ושל השירה הנשגבה שאנו מרגישים בנפשנו עם הכנס השבת.
כספינה אנו נודדים בים החולין ונפשנו יוצאת לשבת. אנו ממהרים להגיע לחופה כספינה לנמלה. בראשית השבוע אנו עוד מדושנים עונג ומצעדנו קצת רפויים ומרושלים. עם כל יום גוברים הגעגועים לשבת כלחופי מולדת יקרה. אנו מתחילים להרגיש את מועקת הנכר והנדודים, נשמטה הקרקע מתחת לרגלינו, גדל המרחק ביננו לאבינו שבשמים הרגשת הנכר מלווה הרגשת יתמות ובדידות. אך חלף אמצע השבוע הופכים הגעגועים לצפייה — שום אנו שבים לחיק השבת — שוב נעגון בנמל מבטחים.
ומי שהרגשת השבת פועלת בקרבו בכל חיוניותה, מתקרב אליה בכל יום מימות השבוע. הוא חי את השבת בחולין, כאותו מלח הנושא בלבו את קסמי ארצו אף בהיותו על פני המים. ימי הניתוק הופכים לו למסע התקרבות, כל יום הוא מונה וסופר, כמה זמן עליו עוד לצפות — מתי יעגון בנמלו?
ובערב שבת, כשהמולדת נראית כבר באופק ולבו עובר על גדותיו מרוב התרגשות, מגביר היהודי את קצב הכנותיו כספן המגביר את מסע ספינתו.
הכל רצים, הכל נחפזים לבוא בנמלה של השבת.
טבילה במקווה
לכבוד שבת
דלתות ננעלות, חלונות מוגפים, דוכנים מוסעים, מכוניות מותנעות – רעש והמולה משתלטים על העיר, ואחר הכל נעלם ושוקע אי שם במרחקים. הרחובות משתתקים כמעולפים מרוב בהלה. השלום והשלווה באים לחללה של העיר בפסיעות רוטטניות ומלאות הוד, ואז עומד השמש בשולי רקיע וזורק מבט אחרון מעל העיר המתנאה בטרם יעלם בפאתי מערב.
וכשהכל נעלם אתה חש כי באה השבת. לאן נעלמו הכל? – לאן באו? מה גרם לשינוי הפתאומי שהצמית את שאון הקריה?
רק עכשיו מתברר לך כי באו אל עצמם, הכל התכנסו בפנימיותם. התמעטו החיים בחוץ, החיים של הרחוב, החיים החיצוניים ולחיי התוך. לחיי החופש נתן דרור, עתה מבליחים האורות שבפמוטי השבת ונצנוצי השלהבות חודרות מבעד לווילון לרחוב. הפנים נותן אותותיו ומטביע חותמו על הכל. עתה הגיע תור קבלת השבת וקול התפילה והרינה בוקע מבין בתי הכנסת: "לכה דודי לקראת שבת!".
המסע הגיע לקיצו, עגננו בחיק המנוחה – באנו אל עצמנו, ואנו עומדים בצוותא וקוראים את נפשנו להתעורר ולהיפגש עם המלכה.
א.ב.
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
השבוע נכנסה למערכת אחת הקוראות וביקשה לראות את הגיליון החדש, כדי לבחור לה מתוכו חומר לחג. ״אני רגילה לבחור לי דקלומים להצגה מתוך עיתוננו״ — הסבירה לפועל הדפוס ששאל למבוקשה.
ואכן הקדימה הקוראה הזריזה, אולם את מבוקשה מצאה. עוד בהיות הניר תחת מכבש מכונת הדפוס ניתן לה להעתיק את החומר שהיה נחוץ לה.
רבים מכם מחכים לגיליון החג. ישבנו על מדוכתו ימים רבים לפני בואו והתייעצנו מה לתת בו.
תחילה חשבנו כי אפשרויותינו מצטמצמות והולכות. הן כל השנה הננו דולים מהמסורת ומן הפולקלור את מה שניתן לדלות ולא כל שנה מתווספים ערכים חדשים ונוצרות יצירות חדשות. אחרי ההתייעצות החלו לזרום למערכת מאמרים וסיפורים רבים וקשה היה לנו לברור מביניהם את אלה שיזכו לראות אור.
כשנגשנו לערוך את החוברת נאלצנו לגנוז חומר רב שלא יכולנו להכלילו בגיליון אחד.
גם מה שניתן פה לפניכם אינו מעט. ראשית כל עלינו לציין את עמלו של אביגדור לשוות לחוברת צורה חגיגית. השער המודפס בשלשה צבעים והציורים הצבעוניים ימצאו בוודאי חן בעיני כולכם.
במרכזה של החוברת סיפורו הפורימי של אריה אביבי. מלבד זה נתנו שתי רשימות על ציורי המגילה ועל ציורי ליצנים ומסכות. ז. גנון עוסק קצת בתולדות תהלוכות מסכות ואילו גליה ובנימין מספרים לכם על פורים ועל אווירתו. פורים שמח, חבריא!
י"ב באדר ב' תשי"ד שלכם העורך
|
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
עמדתי לפני שבוע במעלה העקרבים, ליד האוטובוס הנפגע ועקבתי אחרי חקירת העקבות ע״י משקיפי האו״ם. בהשקיפי על פני הערבה הריקה מאדם ובראותי את אדישות הגוי, שהלך אחרי הכלבים והגששים, תמהתי — מה רוצים הם בעצם לחקור? האם לא ברור להם כי האנשים שנסעו באוטובוס מחגיגות אילת, נרצחו בידי רוצחים ירדנים? ואם העקבות לא יוכלו להוביל את החוקרים עד רבת-עמון, האם יש ספק כי בוצע פשע מחריד?
אולם בהשקיפי על הערבה הריקה מאדם, הבנתי כי כל עוד הנגב יהיה שמם, יהיה קשה להוכיח שהוא שלנו ויהיה קשה למנוע בעד מסתננים ירדניים מלבצע רציחות במעלה העקרבים.
לכן תבינו כמה שמחה וביטחון עלינו לשאוב מייסודם של יישובים עבריים בנגב. הם מעוזנו וביטחוננו. ולנו כליהודים חרדים יש עניין מיוחד בייסוד יישובים דתיים בנגב.
בחודש האחרון התקיימה חגיגה מפוארת ביישובי הפועל המזרחי שבנגב הצפוני, כוונתי לחגיגת בני מצווה צמודים, שערך משרד הדתות לשלושים נערים, שנכנסו לעול המצוות, על החגיגה הזו מסופר לכם בגיליון שלפניכם.
הפעם אנו מחדשים את "מדור הבול", בעריכתו של יצחק נחום. לכל אלה שהתלוננו על הפסקתו יש כעת כר נרחב לגלות את יזמתם. הח׳ יצחק נחום מוכן להשיב לשאלות ולעזור לכם להתמחות באיסוף בולים.
מאיר זרחי מספר לכם סיפור מעניין על תולדות הכלב השחקן – לאסי, ויצחק בון מביא לכם בסיפורו ״יום יפה״ את בשורת האביב הראשונה.
בסוף עלי לבקשכם להזדרז במשלוח תשובותיכם למדור ״לדעתי״. כולכם מעוניינים בהתמדתו ובהרחבתו, אנא, אל תכזיבו!
י"ט באדר ב' תשי"ד שלכם העורך
|
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
לפני יובל שנים לא הייתה לנו ממשלה ובמרחבי הארץ השוממה היו פזורות כמה מושבות של איכרים יהודיים.
בעוני קיימו האיכרים הראשונים את משקיהם, אולם שנות בצורת ומחלות פגעו בהם ובמשקיהם וסכנה נשקפה לכל קיומם. אז שלח להם השם את עזרתו ע״י אחד מעשירי העולם, הוא הבארון אדמונד בנימין דה רוטשילד ז״ל.
הבארון תמך באיכרים וסייע ע״י פקידיו ומומחיו לפתח את משקיהם ולבססם. הוא הקים יקבים וטחנות קמח, נטע כרמים ופרדסים, דאג להשתלמות בני האיכרים ואף לנפש האיכרים דאג — בכל מושבותיו הקים בתי כנסת מפוארים וציידם בציוד נאה. הוא הבין כי יחד עם יסוד המשק יש לדאוג לחיי הרוח ביישובים ולהמשך המסורת.
בימים אלה תביא אניית חיל הים הישראלי את עצמותיו של הבארון ואת עצמות אשתו, כדי להטמינם באדמת זיכרון יעקב. העם על כל שכבותיו יחלוק כבוד ל״נדיב הידוע״ ויעלה על נס, בהזדמנות העלאת עצמותיו, את מפעלו ההתיישבותי המפואר.
לזכרו הקדשנו הפעם את השער ואת העמודים האמצעיים.
*
בזמן האחרון מרבים לדון על דפי העיתונות בהצעת הברית הצבאית החדשה, שהוקמה ע״י ארצות הברית בין עירק פאקיסטאן וטורקיה. יש ענין לנו בתכניות הזיון באזור הקרוב לארצנו ועל כן הקדשנו את ״ארצות וימים״ לפאקיסטאן.
על דמות נעלה ונערצה על העם מספר לכם המשורר י. רימון, בסיפורו המחורז; רבי יוסל זונדל מסאלאנט.
השכחתם את הבטחותיכם בקשר ל־״לדעתי״ ?
כ"ו באדר ב' תשי"ד שלכם העורך
|
במשעולי עציון 