שאול רז, עורך "הצופה לילדים" – תשי"ד – [ניסן, אייר, סיון]

בעיתוני "הצופה לילדים" כתבות החתומות א.ב.

אלה ראשי תיבות של השם אהרון בינדר

שמו הספרותי של שאול רז.

אשנב למערכת

קוראים יקרים !

האביב מתדפק על שערינו, ריחות הפריחה פושטים בכל, למרות שמסביב האווירה קודרת לא במעט. רציחות והת­קפות נערכות מדי לילה בגבולות ובעו­לם הגדול מתכוננים לניסויים של פצצות היכולות למחוק מעל האדמה יישוב בן 12 מיליון תושבים.

הפריחה נמשכת בעונתה ובד בבד עמה פורה המדע הממציא פצצות קטלניות. כשני קטבים של חיינו הם הפריחה והאביב, ההרס והמלחמות.

הד מעולם הפריחה מביא לכם בחוברת זו אפרים די זהב ב״אגדת הפרחים״, גם ברפורטג׳ה של ד. זכאי, על כפר הנוער, יש משום פריחת הטוב והנאצל. שלשה עמו­דים תופס הפעם ספורה של ח. קירשנבוים, שזכתה בפרס ראשון בתחרות "ספור בלי מלים".

לכל אלה ששאלו על הכרכים ועל תחרות החיבורים יש לי בשורה משמחת, הכרכים מוכנים ויחולקו עוד לפני הפסח. תחרות החיבורים תוכרז בחוברת הקרובה שתהיה חוברת החג.

ד' בניסן תשי"ד                             שלכם העורך

ציורים נאים מתצלומים

לדעתי הצייר של עיתונכם הוא מצוין וחבל ל״הפסיד״ אותו. כדאי לנצלו לציור שערי העיתונים, כפי שהונהג מזה לפני כמה שנים כגון בכרך ד׳. אין אתם מוכרחים להשתמש בתצלומים, יותר נאה בציורים.

אברהם מלמד, ירושלים

על המסקנה האחרונה ב״לדעתי״

למערכת!

אחד המדורים היפים ביותר בעתון לפי דעתי הוא החלק ״לדעתי״ – זהו חלק מעניין מאד לכל הקוראים בו. אך לדעתי חסרון אחד יש בו וברצוני שהמערכת תתקנו. יתכן והדבר קשה קצת, אך בע״ה אני מקווה שתצליחו בזה.

לאחר שגומרים לקרא את המדור הזה, נשאר הקורא לעמוד ובפניו מסתמן סימן שאלה ? האם צריך לנהוג כך או אחרת ? קשה לנו — לנוער הצעיר להחליט ובכן מהי הדרך אשר בה נלך ? או מהי המסקנה האחרונה ? לכן אני מציעה למערכת: לסכם בכל פעם את המסקנה הסופית.

אמנם, התשובה הסופית, בדרך כלל, זוהי התשובה המכריעה, אך לעיתים קרובות נשאר הקורא הצעיר גם אחרי זה בלי תשובה סופית.

לכן אני מציעה למערכת לסכם, בכמה מילים, מהי התשובה הסופית. אני מקווה, כי המערכת תתחשב בדבר ותבין את הערך החינוכי שבדבר.

המציעה : אסתר הויזמן, ירושלים

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

רב פנים ורב סמלים הוא חג הפסח וקשה לדלות את כל נושאיו בחוברת צנועה אחת. אנו משתדלים כל שנה לשים את הדגש על אחד הנושאים. בשנה שעברה הקדשנו מקום ניכר להגדות הפסח, לפולק­לור ולאפיית המצות. השנה התרכזנו שוב במספר נושאים והם: קערות לליל הסדר, ציורי הסדר ועוד.

החוברת הכפולה מביאה לכם שורה של סיפורים שנושאם החג וכן את מרבית מדורינו. ז. גנון ממשיך בשורת רשימותיו על הארצות של ברית ההגנה האסיאתית המוקמת והולכת בקרבתנו. הפעם אנו מפרסמים מאמר ראשון על טורקיה, שיח­סיה עם ישראל ידידותיים.

כן הרחבנו את ״זעיר פה וזעיר שם״ כפי שבקשתם.

תנאי תחרות החיבורים לכתבים צעי­רים לפניכם. הזדרזו במשלוח החיבורים ונצלו את ימי החופש לבחון את כישרונו­תיכם ויכולתכם.

לכולכם חג שמח וכשר.

י"א בניסן תשי"ד                      שלכם העורך

תחרות חיבורים מס' 2 לכתבים צעירים

תדריך למתחרים :

1)כתוב על כל נושא שתרצה, אך אל תעתיק דברים של אחרים. ואל תשלח חרוזים !.

2)השתדל לכתוב באופן תמצי­תי ומרוכז והקפד על כללי התחביר והפיסוק.

3)השתדל שהחיבור יבטא את נטיותיך ויספר על חוויותיך האישיות.

4)כתוב בדיו על צד אחד של הנייר ושים רווחים כין השו­רות

5)המועד האחרון לשליחת החו­מר הוא:

י׳׳א באייר תשי״ד.

מדור לברכות

התחלתי לא מזמן לקורא את עיתונכם והוא מצא חן בעיני מאד. אני חושב להתמיד בקריאתו. המדור ״לדעתי", יפה. ״לכבוד שבת״, יפה. אני מציע לפתוח מדור ל"ברכות", כפי שנהוג בכמה עיתונים אחרים.

שלכם, מרדכי ברוידט

אשנב למערכת

קוראים יקרים !

כשחוברת זו תגיע לידיכם תחוג הארץ את חגה הגדול — חג יום העצמאות.

נתכנס בבתי הכנסת לתת הודיה ושבח לד׳ על חסדיו, נערוך סעודת חג כמנהג החגים, נשמח, נשיר ונרקוד. במרכזו של היום יעמוד כמובן מצעד הצבא, מצעד בחירי חיילינו. וזו בקשתי השלוחה אליכם היום, בטרם תעבור חוליית הדגל לפני המצעד, היזכרו בכל אלה שהקריבו את חייהם למען תקומת ישראל. האריכו את חוט הזיכרונות עד ראשוני הגולים, שנשבעו את שבועתם על נהרות בבל. וזכרו את ההמונים, שיד הרשעים הכריעתם בדור האחרון, כדי לסייע בידכם לראות את המצעד ההיסטורי הכביר מימי החורבן עד קום המדינה. צררנו בדפי החוברת גם מעט קטעים של ״מקדשי השם במותם״ וקצת מן הקצת מדברי הלוחמים. היריעה קצרה ואינה יכולה להכיל את כל המאורעות, אולם בידכם להרחיבה על ידי עיון ולימוד במקורות. וכל המרבה לספר בגאולת ישראל הרי זה משובח.

חג שמח!

ב' באייר תשי"ד                             שלכם העורך

 

ישובים דתיים באש מלחמת השחרור

אלפי בחורים ובחורות חניכי תנועת המזרחי והפועל המזרחי לקחו חבל בקרבות מלחמת השחרור. לרוב הם לחמו כאלמונים בתוך יחידותיהם או בחיל ה­משמר בערים ובמושבות. רבבות יהודים דתיים השתתפו במלחמה. רבים ביניהם בגיל העמידה והשיבה. רבנים, בחורי ישיבה, מורים ומחנכים וסתם יהודים מכל השנה שלבם דבק במצוות ובארצם היקרה, עזבו את בתי המדרש והאולפנה והצטרפו לצבא הלוחם והמגן.

מאמציהם השתלבו בתוך המאמץ הכללי ולא הוקצה להם מקום מיוחד בין המוני הלוחמים. רק ליישובים הדתיים, ובמיוחד לקיבוצים הדתיים שבספר, ניתן לרשום פרקי גבורה מפוארים ולגאול את היהדות הדתית מאלמוניותה. ישובים רבים מישובינו עמדו בקרבות, אך אחדים מהם הפכו לאגדה ולסמל לדורות. הרי הם: משקי גוש עציון, טירת צבי, כפר דרום ובארות יצחק­

1) גוש עציון

לא הרחק מדרך ירושלים-חברון נוסדו ארבע ישובים עבריים בים כפרים ערביים שלשה מהם: כפר-עציון, משואות-יצחק ועין-צורים היו משקים דתיים. מיום פרוץ המאורעות הועמד הגוש במצב קשה הדרך אליו נותקה. מדי פעם הצליחה שיירה לפרוץ מירישלים ולהביא ציוד מלחמתי. לרוב קוים  הקשר על־ידי פרימוסים ששעשו את דרכם מתל אביב. ­בראשית חודש שבט תש״ח הותקף הגיש ע״י אלפי אנשי כנופיות. הערבים הובסו ונסו משדה המערכה ושם הגוש התנוסס מעל כותרות העיתונים בגאווה. ימים לאחר זאת נפלו ל"ה הגיבורים שחשו להגיש עזרה לגוש העייף והשותת דמים. כך נמשך המצב עד לפרוץ הקרבות המרים בחודש אייר. במשך כל הזמן חסמו מגיני הגוש את תנועת הערבים מחברון, ועל ידי כך סייעו להגנתה של ירושלים. בחודש ניסן התקף הגוש מספר פעמים ע"י כוחות לגיון עדיפים ובראשית אייר פרץ הקרב האחרון והמכריע.

ביום ד' באייר, יום לפני הכרזת המדינה נפל שדוד לפני האויב.

על עמידתו של הגוש כותב רב אלוף יגאל ידין מי שהיה הרמטכ״ל השני של צה"ל: גוש עציון נפל בגבורה טרגית. הגוש מילא כמעט את כל המשימות שהוטלו עליו בגבורה וללא רתיעה, ובזה מילא את יעודו הצבאי, בריתוק כוחות אויב העולים על ירושלים מדרום­. עמידת גוש עציון ונפילתו ירשמו בתולדות עמנו בכלל ובניתוח הצבאי של מלחמתנו בפרט כאבני ציון מפוארות.

עציון

כפר-עציון. הישוב הראשון בגוש עציון

 

2) טירת צבי

שמה של טירת צבי שבעמק בית־שאן התפרסם לפני שנים רבות, עת הדפו אנשי המשק התקפה עזה של ערבים. טירת צבי הפכה לסמל של גבורה בהיות הבריטים שולטים בארץ. אין פלא שבפרוץ מלחמת השחרור נערכה אחת ההתקפות הגדולות על טירת צבי המהוללה.

      בו' אדר א' התקיפו את טירת צבי יחידות גדולות של "צבא השחרור הפלשתינאי", שהיה תחת פיקודו של קאוקג'י. אנשי הטירה נערכו למערכה בכל מרצם. הגברים והנשים הוצבו בעמדות עם השמע קול האזעקה ואש הותכה על המתקיפים. אחרי קרב שנמשך שעות ספורות הוכו הערבים ונסו משדה המערכה. שלל רב נפל לידי המגינים והאויב סבל אבדות כבדות.

על נחישותם וגבורתם של אנשי טירת-צבי מספר משה כרמל שפקד על הקרבות בצפונה של הארץ:

"אנשי טירת צבי הם כולם יראי-שמים ושומרי מצוות. אולם אמונתם וביטחונם בכוח עליון לא רופפה את רצונם ואת פעלתנותם העצמית, אלא אף הגבירה אותם. הם לא נתנו מרגוע לגופם ומנוחה לנפשם, כל פירור של כוח, זמן ומרץ , הוקדש להכנת עצמם למלחמה".

 הטירה

טירת-צבי מעוזו של עמק בית-שאן

3) כפר דרום

   שלושים נערים ונערות התייצבו בנקודה בודדת לא הרחק מעזה. בכפר דרום כרכו תפילין על זרועם וחרשו את שדותיהם. ובפרוץ המלחמה הפכו ללוחמים עזים. עוד בחודש ניסן (10.4.1948) החלו המצרים להטריד ולהתקיף את הכפר המבודד והמרוחק. חצר המשק, שכללה אך עשרות מטרים, הופגזה ע"י הארטילריה המצרית וב-15 במאי הצליחו טנקים לחדור לתוך הכפר, אך ההתקפה נהדפה והמצ­רים הובסו.

ניסיונות הגשת העזרה לכפר לא הצליחו ובראשית חודש תמוז נאלץ המטה הכללי להורות למגינים לנטוש את כפרם.על עמידתם של אנשי כפר-דרום כתב מ. תלמי בספרו ״כך לחם ישראל״.

״סיפור כפר־דרום היא אגדה מרתקת, אגדה־מציאות שהתרחשה בערבות־הנגב הרחוקות שבין בין עזה וחאן-יונס. גיבורי אגדה זו היו שלשים נערים ונערות״.

4) בארות יצחק.

    מיום הכרזת המדינה לא פסקו המצרים להפגיז ולהתקיף את משק בארות יצחק ששכן דרומית מזרחית לעזה. ההפגזות נמשכו חודש שלם בהפסקות קלות. בהתקפה האחרונה שנערכה באמצע חודש יולי הוכיחו אנשי בארות-יצחק יכולת עמידה שזכתה לשבחים והקנתה להם שם בגיבורים. המצרים הצליחו לחדור לחצר המשק ולהתבצר בבתים אחדים. הם הרסו את מיכל המים והפציצו את המשק מאווירונים. מלאי התחמושת אזל, כלי הירייה הוצאו מכלל פעולה, שלושים מבין חברי הקיבוץ נפלו במערכה, אך השאר החזיקו מעמד ולחמו במצרים עד שבאה תגבורת.

משהחלו התותחים הישראליים להמטיר אשם החלו המצרים לנוס. מכה ניצחת הוכו המצרים בשדות בארות-יצחק והשאירו אחריהם שלל מלחמה רב.

 בארות

בארות-יצחק. מגדל המים המופגז

א.ב.

 

הדרך לעצמאות

תש"ח תשי"ד

עם החלטת האו״ם על הקמת מדינה יהודית בכ"ח כסלו, 29 בנובמבר, חל מפנה גורלי בתולדות היישוב, שמחה הקיפה את כל ערי הארץ ואת כל תפוצת הגולה. למחרת היום פרצו מאורעות הדמים.

כנופיות מזוינות התנפלו על כלי רכב בדרכים והציתו את המרכז המסחרי בירושלים, בו ביום נפלו הקרבנות הרא­שונים.

חיילי ההגנה יצאו מהמחתרת ובעוד האנגלים בארץ, לקחו לידם את השמירה בערים וביישובים המבודדים וליוו אה השיירות בדרכים.

אלפי מתנדבים ערביים חצו את הגבולות והצטרפו לכנופיות המרצחים. תוהו ובוהו השתלטו בארץ. המוסדות קראו ליישוב להתגייס ולעמוד על המשמר. באמצעים הדלים שעמדו לרשותם החלו לבצר את היישובים המנותקים שבספר ולהתקין שדות תעופה פרימיטיביים, כדי שמטוסים קטנים יוכלו לנחות בהם.

התקפות הערבים על יישובים אחדים נהדפו באבדות כבדות, אולם הדרך לירושלים נותקה בידי הכנופיות. העיר סבלה רעב ומחסור והופגזה ללא הפוגות.

חבלנים אנגליים שהצטרפו לכנופיות ביצעו שורה של פעולות חבלה בבירה וגרמו לאבדות כבדות. עקוב דם במיוחד היה מעשה הפיצוץ ברחוב בן-יהודה, שגרם לעשרות חללים. לאחריו בא פיצוץ בניין המוסדות-הלאומיים, ע"י מכונית תופת.

כך נמשך המצב כארבעה חודשים. בחודש ניסן חל מפנה במצב, ההגנה עברה מהתגוננות להתקפות יזומות. טבריה שוחררה מידי הערבים ולאחריה שוחררה חיפה. הדרך לירושלים הובקעה בפעולת נחשון.

ביתר חלקי הארץ היו נטושים קרבות אכזריים. הכנופיות שנעזרו בשלטון ­הב­ריטי הגבירו את לחצם כדי לשנות את המצב לטובתם לפני ה-15 במאי, יום צאת הבריטים את הארץ.

באחד הקרבות המרים האלו נפל גוש עציון, באותו יום עצמו (ד' באייר) נכנעה יפו לכוחות ההגנה. למחרת הוכרז על הקמת המדינה.

ב־15 במאי החלה הפלישה של צבאות 7 ארצות ערב. נקודת הכובד של הקר­­בות עברה בימים אלה לנגב, לעמק הירדן ולאזור ירושלים.

צבא ישראל מצויד בכלים חדשים החל להדוף את הפולשים. בזה אחר זה נפלו לידינו כפרים בדרום ובגליל, וכביש הגבורה נפתח לירושלים.

ובעצם ימי הקרבות החלו להגיע לחופי הארץ ולנמל חיפה הישראלי, שיירות של עולים ממחנות המעצר ומכל תפוצות הגולה.

לאחר הפוגה קצרה נטשו קרבות מרים בהם הפציצו מטוסינו את בירות ערב. צבאנו פתח במערכה לשחרור הנגב. הגליל טוהר בחודש תשרי מצבא קאוקג'י.

נכבשה באר שבע בדרום ונפתחה הדרך לסדום.

בחודש טבת ביקשו המצרים לשבת עם נציגי ישראל ולדון על שביתת הנשק. באדר הגיעו כוחותינו לאילת והניפו על אדמתה את דגל ישראל.

בחודשים הבאים חתמו אתנו על שביתת נשק: הלבנונים, הירדנים והסורים.

בהתאם להסכמי שביתת הנשק סומנו גבולות המדינה ושטחים נרחבים שלא נכללו בתכנית החלוקה של האו״ם סופחו למדינת ישראל.

הקרבות פסקו, אולם השלום לא קם. במשך שש השנים של עצמאותנו נאלץ צבא הגנה לישראל לנהל מלחמה זעירה עם כנופיות ערביות החוצות את הגבולות למטרות שוד ורצח.

כיום מהווה מדינת ישראל נקודת אור יחידה במזרח התיכון, מבטח מעוז לקדמה ולחרות.

המוסדות

פיצוץ בבניין המוסדות הלאומיים

לוחם

ממגיני ירושלים הנצורה

שברי מטוס

חיילים ישראלים ליד שברי מטוס מצרי שהופל ליד נס-ציונה

א.ב.

 

 

גווילי-אש

ביום הזיכרון לחללי מלחמת השחרור, החל תמיד לפני יום העצמאות, אני מדפדף בספר ״גוילי אש״, המכיל את עיזבונותיהם של גיבורינו.

והדברים באים בקרבי בתומם הקורן ומאירים זיכרונות מימים עברו. הם קמים לפני כחיים ואני שומע את דבריהם.

אמרתי, אבחר לכם גם השנה כמה קטעים בפרוס יום הזיכרון ותעלה לפניכם אש-התמיד הצרורה בספר הגווילים.

1. תפילה

לפני עשרות שנים פקח את עיניו בעמק השמם תינוק שחרחר. יצחק, קראו לו הוריו שהתיישבו בכפר יחזקאל, גדל הנער והיה לאיש. נפשו חשקה בתורה, אולם אדמת אבותיו קראה לו לעובדה ויהי לאיש אדמה. ובלכתו אחרי המחרשה הגה ושר על חיי הכפר העברי, על נפשו הנוספת לנאצל ולנעלה. בקרבות הקשים שליד מבצר לטרון נפל, בהותירו את אשתו אלמנה ואת ילדיו יתומים. הנה תפילתו לפניכם:

1) תְּפִלָה

אֲנִי – וְאֲמַּת – הַמִזְרָע – וּמֶשֶׁךְ הַזֶרַע

אֶחָד לְפָנֶיךָ אֶ-לֹהַ –

שֶֹדֶה מְכוֹרָה שׁוֹמֵר אֱמוּנִים

לְהַכּוֹת אוֹ לַחֲמוֹל.

עַל תִּקְוַות-הַמָחָר נְבַקְּש,

עַל זֵעָה בְכָבְדָה כִּי תִגְמֹל

וְעָמָל.

אַתָּה הַיוֹדֵעַ עֱנוּת – הַשִׁבֹּלֶת.

אֶנְקַת ציִמְאוֹנוֹ שֶׁל גִבְעוֹל הַקָּמָה.

וְעיֵנֵי תִינוֹקוֹת ניִשָֹאוֹת אֶל הַפַּת

בְּרָעָב;

אַתָּה הַיוֹדֵע תּוֹדָת הָאִילְמִּים

שֶׁל אָדָם וּשְׁדֵמָה עִם מָטָר בְּעִתוֹ –

יִהְיוּ הַשָׁמַיִם טוֹבִים בְּמִצְוַת חַסְדְךָ הַנִּצְחִי.

יִהְיוּ יְמֵי שֶׁמֶשׁ פּוֹרְצִים.

וְעַרְבִית – רוּחוֹתֶיהָ מַתָּת.

וּתְהִי בִרְכָתְךָ לִי – הַגֶשֶׁם וְאֵגֶל הַטָל.

אֲנִי – וְאַמַת – הַמִזְרָע – וּמֶשֶׁךְ – הַזֶרַע –

אֶחָד.

יצחק לבנה (בלינקו)

2. כמיהה לנצחי

לא רחוק מכפר יחזקאל בקיבוץ עין־חרוד נולדו לאחד החלוצים הראשונים, שמואל לביא, שני בנים. הצעיר יותר הלל ניחן בנפש עדינה ועורגת. יד הגורל התאכזרה לו להלל, בהיותו אך בן שנה ורבע מתה עליו אמו. אחרי שאחיו ירובעל, נפל בגלבוע, בקרבות המלחמה הלך לנקום את נקמתו והתנדב לפלמ״ח. בז׳ סיון תש״ח השתתף בחדירת יחידה לכפר דרום הנצור. בדרכו חזרה ממבצע העזרה נפגע מפגז מצרי ונפל. על תכונת נפשו מעיד אחד ממכתביו שכתב לאביו:

לשנה טובה תיכתב ותיחתם, אבא!

הרבה פעמים ספרו לי על ספר־התהילים, שהוא אחד מאותם הערכים ששמרו על היהודי בגולה, שלאחר יום־עבודה מלא צרות ובוז היה היהודי יושב וקורא מזמורי־תהילים, ובזה היה משכיח את כל עמל־יומו ומתעלה מעל כל ענייני-השעה. שמעתי — והדברים לא חדרו ללבי. לא הבנתי מדוע, כי לא ידעתי את הספר הזה וגם לאחר שלמדתי בו עוד היה זר לי. מצאתי בו יופי, אך היופי הזה לא דיבר אל לבי. הוא היה זר לי ואני לא ידעתי. אבל בזמן האחרון התחלנו ללמוד בתנ״ך את ספר תהלים, ויש לנו מורה כיצחק שוייגר שיודע ללמד תנ״ך באופן יוצא מן הכלל, ומסביר הסברות כאשר לא שמעתי משום מורה, ומיד מתוך הסברתו את שתי הפרשיות הראשונות נפקחו עיני. ובערב ראש השנה מצאתי את עצמי, מבלי שהרגשתי בכך, לפני יצירה נשגבה ונאדרה מכל אלה שראיתי וקראתי. וקשה לי להאמין שבני־אדם יחברו בזמן מן הזמנים יצירה שתשווה לזו. וגם את היצירה הזאת לא יצר בן אדם, אלא רוחו של עם שלם, עם נצחי ונתבטא בפי משוררים גדולים. ומתוך כך שעמנו עם נצחי, גם זו יצירה נצחית, שחיוניותה לעולם תעמוד והיא תתאים לכל התקופות. את פרק פ״ג תמיד לאחל ל״עמלקים״, כי ״עמלקים״ ישנם בכל דור ודור.

אני מוכרח להגיד לך, אבא, שאני מלא הערצה לספר הזה וגאה בו, ועכשיו אני גם מבין מה היה ספר זה ליהודי, כי בספר זה מצא היהודי ביטוי לביטחונו באלוהים, לתקוותו לצדק, לטוב ולאור, ביטוי לזעמו ל״עמלקים״ ולגעגועיו לציון.

היה שלום אבא!

3. עמידה למען הדור הבא

הנכונות וההקרבה ציינו את להחמינו האמיצים. לא תמיד ידעו מה גדול המחיר הנדרש מהם במבצעי המלחמה. רובם חשו בסכנה, אך רק מעטים מהם ידעו נכוחה, כי לא ישובו משדה תקרב. מה חיזק אותם בעמידתם? מאין שאבו כוח לשרות עם האויב ועם המוות? לשאלות האלה תמצאו תשובה במכתבו של שלום גרנק, לוחם הנוטע מסור, חבר כפר עציון שנפל עם חבריו על משמרתו בד׳ אייר תש״ח, בקרב האחרון על הגוש הנצור והמנותק;

״העומד במערכה, בתוך העניינים, יודע יותר נכון להעריך את עצמו וגם את האויב. אני רוצה במיוחד להגיד, כי המערכה היא קשה והקרב הוא קשה, אולם סימני הניצחון הצודק שלנו נראים באופק, יותר ברור ויותר קרוב מאשר עד כה. ואם כי נופלים קרבנות יקרים ולא ידוע מה הגבול, הרי אלה הנשארים בחיים יש להם סיכויים לחיות כבני אדם חפשיים, במולדת עצמאית משוחררת. אינני יודע אם אנחנו נזכה, אך ילדינו היקרים יהיו כבר אזרחים חפשיים במולדת חפשית, ולמען זה אנו מוכנים. המלחמה היא בכל מקום : בתל אביב ובגליל, בירושלים ובנגב, בערים ובכפרים, בדרכים ובכל מקום שיהודי נמצא בו. ואותם הסיכויים יש לכל יהודי לחיות — וגם ליהרג ולכן אסור לנו להגיד : פה רע, שם יותר טוב. החזית היא רחבה וכללית, וזאת מלחמה לחיים ולמוות ,להיות או לחדול. יש ימים, וזה נמשך אפילו חדשים, שדווקא ככפר עציון שקט גמור. כמובן שפד. יש יותר סיכוים להתקפות, אבל הגוש מבוצר יפה, יש הרבה מאד נשק, די אנשים — וזה ממש מבצר גדול. אגיד לך רק דרך אגב, שכל מי שנמצא פה אינו עושה את עבודתו כקרבן, אבל גם לא כספורט. אנו חיילים, יש פקודה להיות פה ולהחזיק בעמדה זאת. אנו ממלאים פקידה, צו היישוב ובעיקר צו־ירושלים. אנו שומרים על החומות. ירושלים, זוהי עמדה קדמית של ירושלים.

א.ב.

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

עונת החגים עדיין בתוקפה. חג רודף חג ואין ספק בידינו לטפל בכולם בצורה המתאימה.

יצאנו לדרך באוטובוס גדוש נוסעים, כדי להגיע למקום המצעד ברמלה. עברנו בין שדות תבואה וירק ולבנו שש ועלז למראם. טוב היה לראות שהשטחים העצומים עובדו ביד חרוצה ואינם שוממים עוד.

פה ושם נראו עוד שטחי פרחים צבעוניים, שהזכירו לנו כי האביב בעיצומו. אמרתי בלבי — מדוע לא נתענג עוד על הפריחה ?

בכביש החלו לנוע הטנקים והמשוריינים של הצבא וחיילים, חמושים מכף רגל עד ראש, צעדו בדריכות ונכונות לקרב. הכל מסביב הפגין כוח ודיבר, בשפת הפלדה הקרה, על אש הקרבות. וטוב היה שכל זה נערך לא הרחק מהשדות המע­ב­דים, בלב כרי הירק והדגן.

הנה צררנו לכם יחד את הפלדה ואת הפרחים, את הפגנת הכוח, את יפי האביב. בלי שומרי הביטחון והשלום לא יכולנו לעבד את האדמה ובלי עבודת האדמה והאביב היו חיינו חסרים את טעמם.

ראינו את ההמונים שנהרו למצעד, נציגי כל הגלויות שנתקבצו בישראל. גם מקום המצעד, העיר רמלה, באה לסמל את החשיבות שהמדינה מייחסת לקליטת העולים.

לאמיתו של דבר התרגלנו לדבר הרבה על הקליטה מבלי להיחלץ למעשים ממש. אני שמח לספר לכם על מפעלם של תלמידי בית הספר ״מוריה״ בתל אביב.

משלחת של תלמידי ״מוריה״ יצאה אחרי פורים למעברת הרצליה ומסרה שם ספרים שי לילדי המעברה. אחרי שהמש­לחת חזרה מביקורה, החליטו התלמידים לחתום על מספר מסוים של חוברות ״הצופה לילדים״, בשביל ילדי מעברת הרצליה, עד סוף שנת הלימודים הנוכחית.

אכן מעשה הראוי לשמש דוגמה לאח­רים.

ט' באייר תשי"ד                                 שלכם העורך

דעת קוראה וותיקה

לכבוד העורך הנכבד!

אני אחת הקוראות הוותיקות והמתמידות של העיתון. יש לי כרכים רבים של העיתון וכשאני מדפדפת בהם קמעה אני מרגישה את השינויים הרבים שחלו בעיתון. הוא השתפר מאד מאז מהשנים הקודמות ועתה הוא בעל חומר רב ומגוון מכל צדדיו.

חדוה ראם, רמת־גן.

אשנב למערכת

קוראים יקרים .

ושוב אנו חוגגים את ל״ג בעומר. אש המדורות עולה מבין משכנות העוני כמ­בין משכנות הפאר, ממחנות מטיילים אי שם בערבה השוממה ומחצרות משקים מפותחים ופורחים. המדורות הן סמל לאהבת החירות והדרור ולעוז רוחו של הנוער. מסביבן נרקמות אגדות חדשות וחלומות מקבלים את פירושן המעשי וההגשמתי.

בעוד שנים מספר יצאו רבים מכם לבנות יישובים ולהגן על הגבולות ויישאו אתם בימי מבחן ועמל את הגבורה ואת האור שנסכו בהם ימי המדורות.

הנוער מרד מאז ומתמיד בחיי השגרה והשעבוד וגם בימי בר־כוכבא לא שקט על שמריו, כי אם יצא לשבור את עול המ­שעבד והמציק. מורים גדולים עמדו למורדי בר־כוכבא, שהורום מה מותר ומה אסור ושמשו דוגמה ומופת בהתנהגותם.

המרד דוכא, אולם רוחם של המורדים וחכמת מוריהם הדגולים לא דעכו עד ימינו. מדי שנה אנו מעלים אותם לתחיה בהידלק מדורות ל״ג בעומר.

לפניכם סיפור ומערכון מענייני היום מאת א. צורף וי. בון ושיר מאת י. רימון.

לפני ימים מעטים הודיע נשיאה של האוניברסיטה הפרופסור מזר, כי בקרוב יוחל בבניין קריית האוניברסיטה החדשה בירושלים, מאחר שאין לראות בעתיד הק­רוב אפשרות של שיבה להר הצופים.

יונה כהן מספר לכם ברפורטג׳ה שלו על חיי האוניברסיטה הפזורה בקרוב לח­מישים בנינים בירושלים.

סוף סוף מגלה לכם גליה את זהותה. במשך השנה ניסיתם לנחש ״מי היא גליה זו?״. הפצרותיכם גברו והלכו, אך מסיבות מובנות שמרנו על הסוד עד שגליה בעצמה הסכימה לגלותו.

היום אנו נפרדים ממנה ומאחלים לה הצלחה בעתיד, כה לחי גליה !

אני מקווה כי כולכם מצטרפים לבר­כתנו.

ט"ז באייר תשי"ד                           שלכם העורך

הצעת מדורים חדשים

לעורכי ״הצופה לילדים״ !

אני כקורא ותיק של העיתון מוכרח להודות בזה שהעיתון השתכלל מאד בזמן האחרון. אני מקווה שתמשיכו בשכלולו. אני מציע מדורים חדשים לעיתון: שח־מט, ספרות ורפואה.

יוסף לפשיץ, טירת צבי

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

בימים החמים האלה אין צורך לספר לכם כמה נחוץ לנו הים, רובכם כבר מצ­פים לימי החופש בהם תוכלו אף אתם ליהנות ממימיו. ברם, לים סגולות רבות וחשיבותו לפיתוח מדינתנו היא רבה מאד. כדי להחדיר בנו את תחושת הים נחוג בארץ מדי שנה ״יום הים״.

ביום זה מפגינות האגודות הימיות את הישגיהן בכיבוש הים ופיתוח הדייג.

טוב שבין כתבינו נמצא אחד שנתקשר לים והוא שדאג לכך שריח הים ומראותיו יעלו מבין דפי העיתון. על כן נתונה לו תודת כולנו.

*

ברית כרותה ביננו לבין הים מאז בריאת העולם, אולם יש תקופות שהא­צילו על קשרינו לים באופן מיוחד, כגון יציאת מצרים, ימי המבול וליל המאבק של יעקב במעבר יבוק. גם בגולה הזד­קקנו לגליו של הים בימי משא ופורענו­יות, על מקרה אחד שקרנו בים מספר לכם מ. אביטל בסיפורו ״בלב ים״.

הסיפור רקום על פרשת גירוש היהודים מאנגליה. בקוראכם את הספור אל תש­כחו, כי על אותם הגלים הזדוניים, שטו ספינות גולים ועולים, שחזרו לארץ אחרי שנות גלות מרים. על פרשת ההעפלה לארץ ספרנו לכם בעיתוננו פעמים רבות.

*

תחרות החיבורים נסתיימה ורבים מכם מחכים בצפייה לתוצאות. אנו עסוקים בקריאת החומר ומקווים לבשרכם את תוצאות התחרות מיד אחרי חג השבועות.

*

הפרק האחרון מספורו של חיים אליאב ״אלה קורות החברה״ מתפרסם בגיליון זה. על אף שחלק מכם הביע את דעתו על הסיפור מיד עם הדפסתו, אנו פונים אליכם בבקשה להודיענו את דעתכם המסכמת עם סיומו.

וגם את גליה אל תשכחו, עתה הזמן להעיר את הערותיכם לאגרותיה.

 

כ"ג באייר תשי"ד                       שלכם העורך

נסיה הקסמתני

ברצוני לדעת בת כמה נסיה סנדלר. חיבורה ״האם אני מאושרת״, מצא חן בעיני, יותר נכון, לא אכחש אם אומר בי הוקסמתי ממנו. האם אין לה חברה שגרמה לכך שתכתוב דברים כאלה ? את תמונתה תוכלו לפרסם באחד המדורים.       אסתר הויזמן, ירושלים

נסיה היא בת 16 נולדה במטולה ועתה היא לומדת בחיפה. נסיה נמנית על כתבנו הצעירים.

תוכלי לראותה בתצלום שהתפרסם בשנה שעברה בחוברת 49.

על שאר השאלות תענה לך נסיה בעצמה.

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

אחד הקוראים כותב במכתבו: "שונאים רבים סביבנו המחכים לשעת כושר להכחידנו מעל פני הארץ. וגם בתוך המדינה רבה השנאה. קשה לי להבין למה שוטמים ככה את היהודים הדתיים ולמה מציגים אותם כסמל המרמה והשחיתות״.

לרבים מכם היה ודאי רצון לשאול את אותן השאלות הנוקבות. במציאות הקיימת היום במדינה מדגיש כל יהודי חרד כי חלק גדול של האוכלוסיה מורעל בשנאת יהודים חרדים ובשנאת היהדות. לא אוכל להסביר לכם את הדבר בשורות המעטות של האשנב, אומר רק את זאת: השנאה ליהודים וליהדות עתיקה מאוד. מיום מתן התורה בהר סיני עלו קמשוני השנאה והארס בשדות אנוש. לרוב שנאו אותנו הגויים, אך לא קשה להוכיח כי מומרים ובוגדים שירתו אותם במלחמתם נגדנו. וכן חיידקי השנאה נמצאו בגופנו ומחלת השנאה העצמית נפוצה בעם מדי פעם בפעם.

היהדות היא עול, היא תביעה לחיי מוסר וצדק, לחיי טוהר והתקדשות. ואלה הפורקים את עול התורה, הופכים במילא ללוחמים נגדה. הם מרגישים כי חיים מוסריים ונעלים, משמשים כתב אשמה נגדם ואנשים הנושאים בעול התורה אויביהם. כי מה טוענים פורקי העול?

־ החיים ניתנו להנאה והמצוות באות לגזול את ההנאה ואת החופש. אין הם רוצים שיצוו עליהם מה לעשות וכיצד לחיות המצוות כובלות את האדם ולא נותנות לו לשכוח את חובותיו. שומרי המצוות מוכיחים במעשיהם כי חיי תורה נעלים על חיי הפקר וכי בלי מצוות הופך האדם לחיה טורפת.

אזי מתקוממים פורקי העול ומחפשים מומים בשומרי המצוות, כדי להקניטם ולהוריד את קרנם. אין הם סובלים הו­כחה חיה, כי חייהם מושחתים וריקים מתוכן. נדמה לי שזה שורש השנאה גם במדינתנו.

מאידך עלינו להודות בכך, כי הנכש­לים מבין היהדות החרדית מסייעים בידם של משמיצי היהדות, בזה שאינם עומדים במבחן הפיתויים.

עלינו להדוף את ההתקפות בעוז רוח. בהוכחת המאור שבחיינו, בטוהר המידות ובגילוי הצביעות שבהשמצותיהם.

חג השבועות מתאים ביותר להתעמקות בתורה ולשאיבת אמונה ובטחון בצדקת דרכנו. בחג מתן התורה עלינו לקבל על עצמינו לקיים את מצוותיה בלב שלם ולא להירתע לעמוד במערכה המתנהלת מאז היותנו לעם, הן כלפי אויבינו מבחוץ והן נגד מתנגדנו מבפנים.

*

גיליון החג מורכב הפעם מכמה סיפו­רים שעניינם לימוד התורה ואהבתה, פרקים מחיי דוד המלך ורשימה על פדיון נטע ורבעי ביישוב דתי. מ. אבטליה ממשיך בסיפורו ״בלב ים״ שגם בו ארוגים חוטים של דרך המרטירולוגיה היהודית, על אותו הדבר בשינוי מקום וזמן מספר לכם ד״ר שז"ך בסיפורו ״שבירת הגדר״.

*

אל תחכו לבקשות נוספות. שגרו את הערותיכם לגיליון לאלתר.

א' בסיון תשי"ד                                  שלכם העורך

 

חגיגת פדיון נטע רבעי בכפר עציון

אומרים על ישראל כי זכרנים הם, ואכן נתברך עמנו בזיכרון להפליא. אין לך מאורע, חג או מעמד שזיכרם נכרת מתודעת העם. ברם נמצאים בינינו שכחנים רבים, שמסורת האומה זרה להם והם מתנהגים בחייהם כאילו לא היו בני אומה עתיקה ועשירת ניסיונות ומבחנים.

אבותינו הושלכו לכבשנים ונתייסרו בייסורי האינקביזיציה על אמנתם בא־ל אחד ועל דבקותם בתורת משה, על היותם בני תרבות מעולה שאינה מעמידה במרכז חיי האדם אלילים, כי אם את הדבקות ביוצר הבריאה המקומם מלכים ועמים והמדביר עריצים, המפריח עצים ושיחים והשולח מטר בעתו.

תפיסת היהדות מקפת ושורשית זו הטביע את חותמה על כל חגינו ומועדינו. כל החגים קשורים בעונה מסוימת של השנה, במחזור העבודה של האיכר הישראלי, כגון: חג הקציר, חג האסיף וכו', אך יחד עם זאת הם מציינים מאורעות היסטוריים הקשורים בהתהוות האומה, כגון: יציאת מצרים, מתן תורה ועוד. אך החגים עצמם אינם "מורכבים" מנושאים אחדים אלה, הם שלמות אחת. חג השבועות אינו חג הביכורים (חג טבע) וחג מתן התורה שהקשר ביניהם נוצר במהלך ההיסטוריה, כי אם חג אחד שסמלים שונים לו, חג יהודי שהנושאים השונים שלו מהווים שלמות אחת.

עם חידוש היישוב בארץ ויצירת הכפר העברי המחודש, נוצר מנהג עריכת חגי­גות הבאת ביכורים. השכחנים שבעם שהפסיקו את קשריהם עם מסורת ישראל, ניתקו את החוליות הסמליות של חג השבועות, השמיטו את עניין מתן התורה מעניין הבאת הביכורים והחלו להדר ולפ­אר את ״פריון הטבע", כאילו היו צאצאי עובדי אלילים.

בישובים הדתיים החותרים לשורשיות ישראלית אמיתית, חזרה העטרה ליושנה. קודם כל אין מביאים ביכורים מאחר שעדין לא זכינו להקמת בית הבחירה בירושלים, אלא עורכים חגיגת זיכרון להבאת ביכורים בבתי הספר, בהם מעלים את זכר הבאת הביכורים לבית־המקדש.

כידוע לכם אין ליהנות מפירות האילן מספר שנים כיוון שאיסור הערלה עליהן. שלש שנים אין משתמשים בפירות וב­שנה הרביעית פודים אותן בדין.

נתגלגלה זכות חידוש זיכרון פדיון נטע רבעי לידי החברים שיסדו את כפר עציון ובשנת תש״ז. ארבע שנים אחרי נטיעת העצים בהר, זכו לפדיית הפירות הראשונים.

בחגיגה נטלו חלק חשוב ילדי המקום שבמו ידיהם בצרו וקטפו את הפירות שנטעו הוריהם. השמחה בכפר הייתה גדולה. כל אנשי המשק לבושים בבגדי לבן, ירדו לגן המטעים בשירה והורידו את הפרי מהעצים והעלוהו בסלים לבמה. כאן הציגו הילדים מערכון מחיי העצים ואיש המטע פדה את הפרי וברך עליו בשם ומלכות.

לאחר זאת הוקראו דברים מענייני היום שבהם הובלט הקשר בין קיים המצוות לבין הפריון והברכה. הושרו שירים ונערכו ריקודים נלהבים.

לצערנו לא היה המשך לחגיגה מפוארת זו והעצים שאת פריים פדו חברינו הושחתו ע״י הפורעים שכבשו את הכפר במלחמת העצמאות.

א.ב.

 נטע רבעי

הילדים מציגים מערכון מחיי העצים בחגיגת פדיון נטע רבעי

 נטע

הציבור עומד דרוך ומקשיב לדברי הילדים.

באופק רואים מהכפר ועל פסגת ההר את המנזר הרוסי

 

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

רובכם זוכים מדי שנה לשמחה מיוחדת בפרוס יום הולדתכם, האימא טורחת ומכינה דברים טובים. חברים באים למסיבה ומביאים מתנות. שפע ברכות ואיחולים מביא היום וחרדה נסתרת למה שחבוי אי- שם ברבות הימים. כל כמה שהנכם מתבגרים ומתקרבים למצוות ולהגשמה גוב­רת והולכת החרדה — היתגשמו החלומות? היתמלאו השאיפות והשרעפים?

ילדות עשירת החוויות והחלומות עוברת וחולפת ואת מקומה באה לרשת הבגרות, ומאז פוחתים ימי ההולדת, ימי החגיגות והמסיבות. עול הקיום מעיק על הצוואר והגשמת החלומות מצננת את ההתלהבות.

לעיתים יקרה שאדם מבוגר יחוג ימים מסוימים בחייו. אדם שסיים בית אולפנה גבוה, אדם שהצליח בבחינות, חוקר שזכה בתגליתו, עובד שזכה לציון בעד עבודתו, לכל אדם יש ימים משלו כששמש החדווה מציצה לבין חרכי דאגותיו. ובתחום המשפחה קורה שהאבא חוגג את ימי בואו לארץ, או את יום נישואיו.

לשם מה כל הקדמה הזו ? תשאלו, ובכן, אנחנו חוגגים כל שנה את סיום הכרך של עיתוננו, דומים הננו לבני הנוער החוגגים את ימי ההולדת ואילו ״הצופה״ הגדול, כפי שאתם מכנים אותו ה״אבא״ שלנו, חוגג את חגיו לעתים רחוקות. בימים אלה הו­פיע גיליון ה־5000 של ה״הצופה", חג גדול הוא ליהדות הדתית הלאומית, הופעתו של הגיליון הזה.

לפני שנים לא היה ליהדות הדתית עיתון משלה, בו תוכל להגיב לפי רוחה על הדברים הקורים ביישוב ובעולם. בימים ההם היו צריכים להתחנן אצל אחרים שיסכימו לפרסם דברים בשמה בעיתוניהם, ה"הצופה״ גלה את החרפה הזו מעל היה­דות הדתית והפך להיות כלי מלחמה וכלי התגוננות. ב״הצופה״ מופיעים דברי הגות ומחשבה, דברי סיפור ודברי שיר, מאמרי בקורת ומאמרי הערכה ברוח התורה וב­רוח הציונות הדתית. ביום חגו נצטרף גם אנחנו לברך את ה״הצופה״ הגדול שימשיך ללחום למען תחייתה של היהדות הדתית במדינתנו המחודשת.

ח' בסיון תשי"ד                             שלכם העורך

אני גאה על העיתון

א) "גליה כותבת לכם", היה יפה.

ב) "אלה קורות החברה״, היה מעניין מאוד. נקווה שתמשיכו בסיפורים על הרפתקאות בהמשכים.

ג) עלי לציין שהעיתון השתפר מאד. יש לי את כל הכרכים וכשאני מסתכלת בחוברות הקודמות, אני פשוט מתגאה, איך שבמשך השנים השתפר העיתון לטובה.

ורדית הררי, כפר הרואה

אשנב למערכת

קוראים יקרים !

אחת הבעיות המעסיקות את מדינתנו היא בעיית ההכשרה המקצועית. רבבות העולים שבאו ארצה מחוסרי מקצוע הם. בגלות עסקו במסחר או בתווך ובבואם לארץ הפכו למעמסה כבדה למשק המדינה.

כל עולה הבא לארץ, עובר גלגולים רבים עד שהוא מוצא את מקומו ואת פרנסתו. הממשלה משתדלת לבצר את הארץ ע"י הרחבת שטחי החקלאות ופיתוח התעשייה, אולם הארץ זקוקה למומחים ובעלי מקצוע רבים, כדי לכוון את האנשים לאפיקים הרצויים מתקיימים קורסים להכשרה מקצועית.

קודמות להכשרה זו בחינות פסיכומטריות המאפשרות לקבוע לאיזה מקצוע מתאימים המועמדים השונים.

הדור הגדל, כלומר הנוער, מהווה גורם חשוב בתכניות הכלכליות של המדינה. עם התבגרותו יתפסו רבים מתוכו משרות חשובות, על כן מעוניינת המדינה לתת לנוער את האפשרויות המכסימאליות להשתלמות. חלק מכם ימשיך ללמוד, אך רבים יצטרכו לבחור מקצוע מסוים מסיבות שונות, או שיחסרו להם האמצעים ללימוד, או שלא יה­יו מתאימים ללימודים נוספים. כדי שתוכלו לבור לכם מקצוע המתאים לכישרונותיכם מתקיימות תחנות לייעוץ בבחירת מקצוע. על אחת מהתחנות האלה מספר לכם בגיליון זה מר זוטרא.

סיפורו של אבטליה אף הוא הגיע לקצו. הנהנתם ממנו? ואיך נראות בעיניכם רשימותיה של טובה הרשקוביץ?

ט"ו בסיון תשי"ד                           שלכם העורך

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

אני יודע כמה אתם מצפים לתוצ­אות תחרות החיבורים, בשמחה אני מודיע לכם את תוצאותיה ומציין: לא רע! העמל שהושקע נשא פרי. מעגל המשתתפים התרחב, רמת הכתיבה השתפרה בהרבה ומספר כתבנו גדל.

מחמת ריבוי החיבורים נמשך מיונם זמן רב. לא נוכל השנה לנהוג כבשנה שעברה ולפרסם את חיבורי כל הזוכים. חלק מהחיבורים דן בנושא שעבר זמנו. לכן אבקש את סליחתם של אלה שחי­בוריהם לא יתפרסמו.

מתוך הניסיון למדנו שלא כל הזוכים מוכנים לעשות מאמץ במשך השנה ולספק חומר לעיתון, על אף שהשתתפו בתחרות. אחרי שבאו על סיפוקם וקבלו את התעודות, לא גילו את היזמה הדרושה. לכן החלטנו הפעם לשאול את כל אחד, אם הוא מוכן לקבל על עצמו את עול הכתבות ורק אחרי כן ערכנו רשימה סופית. כמובן שגם הבירורים הנ״ל גרמו לאיחור בפרסום התוצאות.

ועתה לפניכם רשימת הכתבים לשנה הקרובה:

1) בארי שרה, נס ציונה 2) הזלנוס רחל, נתניה 3) וילנר תמר, פרדס חנה 4) חזוני יצחק, גבעתיים 5) ישמח הדסה, פתח תקווה 6) מנדלסון נחמה, כפר הרואה 7) פריזר נורית, תל־אביב 8) פויכטוונגר צפורה, פתח תקרה 9) תמרי שמואל, ירושלים.

מבין הכתבים הוותיקים ימשיכו בתפקיד מחציתם והם: 1) אפרתי אבר­הם, חיפה 2) איצקוביץ רחל, פתח־תקווה 3) וירניק אריה, תל־אביב 4) לוין אלעזר, תל־אביב 5) סנדלר נסיה, מטולה.

בפרסי עידוד זכו הפעם: הרשקוביץ עדה, ירושלים; 2) מלבר מרים, תל אביב; 3) טיגר חנה, בני ברק.

בהזדמנות זו עלינו להודות לכתבים המסיימים את תפקידם שהשתתפו ב­משך השנה בעיתוננו. אנו מאחלים להם הצלחה בלימודים ומקווים כי יוסיפו לעזור לנו בשיפור העיתון וישתתפו ב­כינוס השני של הכתבים שייערך בע״ה בתום שנת הלימודים.

כ"ב בסיון תשי"ד                            שלכם העורך

מבקשים להתכתב

מעונין להתקשר בקשרי מכתבים בעברית עם ילדי הארץ. כתבתי:

Raphael Chmila Hara Kbera D

JERBA

 

 

 

 

 

 

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s