בעיתוני "הצופה לילדים" כתבות החתומות א.ב.
אלה ראשי תיבות של השם אהרון בינדר
שמו הספרותי של שאול רז
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
סיימנו שבוע של חגיגות ושמחות. עם הנר האחרון של חנוכה תמו ימי כסלו המלאים אורה ושיר. השבוע נפנה למועדים עצובים ונעלה על נס את עמידת הגבורה וקידוש השם של מיליוני היהודים שנספו בשואה, את פורענויות כל הזמנים ובעיקר את ראשית ימי המצור של נבוכדנצר הרשע על ירושלים.
בסיפורו של י. שער ״יחיה מוקיר שבת״ מסופר קצת על יחסם של יהודי ירושלים לכותל המערבי, הנמצא כיום בידי הירדנים ועל מסירות נפשם לשמור את שבת קדשנו.
בסדרה החדשה ״גלות וגאולה״ ניתנת לכם סקירה על פזורי ישראל בארצות הגולה אחרי חורבן הבית.
ראויה לציון מיוחד ״ההרפתקה הגדולה״ של הצרפתים שהעפילו להר האנה-פורנה בנאפאל אחרי מלחמת העולם הראשונה.
ה' בטבת תשכ"ב שלכם העורך
|
|||
|
|||
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
שמות הזוכים בהגרלה הגדולה
ובין מנויי "הצופה לילדים"
בתחילת השנה שאלו רבים: למה לנו לחתום לשנה מראש על העיתון, הרי אפשר לקנות אותו מדי שבוע בשבוע? אמנם, נכון שאפשרות כזו קיימת, אולם יתרונות רבים לחתימה לשנה מראש.
א) ההנחה במחיר (במקום 20 ל"י — 17 ל״י);
ב) פרס צמוד השווה לפחות 6 ל״י;
ג) פרסים נוספים המוענקים ע״י הגרלה בין כל החותמים.
ועתה הגיע היום שאנו יכולים להודיע
לכם את תוצאות ההגרלה.
*
עשינו מאמץ מיוחד וכללנו את השאלות והתשובות לסקר בגיליון שלפניכם.
י"ב בטבת תשכ"ב שלכם העורך
אופנים (חרש אופן): חניתא כסיף, דב־ הוז 17, תל־אביב.
כדורגל (מרטון ספורט): אורה שטהל עין הנצי״ב 3 ד.נ. בית שאן.
תקליטים ארוכי נגן(״הד־ארצי״) מועלם משה שדרות חן 59 תל־אביב, נוגרד תמר אונקלוס 10 קרית משה ע״י פ״ת, קופלמן פועה לילינבלום 234 גדרה, רבינוביץ פנחס תל־חי 26 חיפה, יהודה שפירא רד"ק 10 רמת־ גן, יגאל פלק כפר הרואה, לאה הרשלר הנצי״ב 26 קרית שמואל, עמיחי בן יעקב ריש לקיש 7 ירושלים, טננבוים מאיר ביכורי העתים 1 תל־אביב, דוד לוי מימון 13 ירושלים, אהובה המבורגר יונתן 7 ירושלים, אבנון עדנה הרואה 16 קרית שמואל, חגובי עמירם הלל הזקן 2 תל אביב, אירית פרלמן שושנת הכרמל 58 חיפה, ברוך שטרום דרך נגבה 91 רמת גן, יעקב גולדברג בן־זכאי 13 בני ברק. שמשון וייצמן 129 תל־אביב, חיים ויסמן אלקלעי 3 תל־אביב, ברקמן טובה האוניברסיטה 15 רמת אביב, זוסיה וייצמן ארלוזורוב 19 רמת־גן.
כרכי ״הצופה לילדים״ : שטיימץ חיים שדרות טרפון 19 בני־ברק, בנט כפר הרוא״ה, וילדר יהודית מנחם 13 בני ברק, מרדכי נירנברג ז׳בוטינסקי 32 תל-אביב, שמואל שטרקמן ביאליק 82 רמת־גן, השכל דוד משכנות 521 רמת חן, לאה גת הפלמ״ח 49 ירושלים, משה גרינברג בן־יהודה 97 תל־אביב, וישקין נתנאל שדרות רוטשילד 106 רות ולאה רוטנברג ברויער 11 בני ברק.
פרסי ספרים: וילינגר אפרים זרובבל 12 תל־אביב, וייצמן חיים שדרות חן 54 תל-אביב, גדי רייסמן ותמר יעקב ניר-עציון, רודיק אסתר שילה 32 רמת גן, תמר שטרנברג קלונימוס 6 תל־אביב, חיים איתמר אל־בוחר רמב״ן 17 ירושלים, נתנזון דוד מאנה 23 תל־אביב, בהגן בנימין בר־אילן 22 תל-אביב, מרדכי שינדלר אפרידר חסכון א42/2 אשקלון, יצחק הלר שיכון עובדי המדינה א/1 גבעת שהין ירושלים, רבקה בינהורן שדרות כפר־עציון 7 בני ברק, שיף שמואל בר־גיורא 22 תל־אביב, יעל ירון מטודלה 16 ירושלים, גולדבלט יצחק לסין 25 תל־אביב, פרוכטברג לאה ברויער 17 מי ברק, שמואל בראון רמב״ם כפר גנים א׳ ע״י פתח תקוה, שושנה זינגר ר׳ עקיבא 78 בני ברק, שטיינברג נח תורה ועבודה פתח תקוה, אסתר סימקוביץ ״תקומה״ ד. נ. הנגב, זיידל אהרון בוגרשוב 75 תל־אביב.
הדרים בתל־אביב ובסביבתה יוכלו לקבל את פרסיהם ביום ה׳ י״ד בטבת תשכ״ב 21.12.61 בין השעות 7—3 במשרדי הצופה, המסגר 66 תל־אביב.
הדרים בחיפה ובקרית שמואל יוכלו לקבל את הפרסים בסניף ״הצופה״ בחיפה ארלוזורוב 1 ביום ג׳ י״ט בטבת תשכ״ב 26.12.61 בשעות של אחרי הצהרים.
הדרים בירושלים יוכלו לקבל את פרסיהם בסניף ״הצופה״ בירושלים, שטראוס 3, מיום ה' י״ד בטבת תשכ״ב 21.12.61 ואילך.
אשנב למערכת
לקוראים שלום
״אני עצובה מאד מכיוון שעדיין לא שלחתם לי את הפרס המגיע לי: ״אגדות מצדה״ ו"אגדות אילת״. מכתב בנוסח זה קבלנו השבוע מאחת הקוראות שלנו. הפרסים לא נשלחו בגלל סיבה פשוטה: הספרים אזלו בהוצאה. בעוד כמה ימים תופיע מהדורה חדשה ואז נוכל למלא את התחייבויותינו כלפי הקוראים. אל תתעצבו, אם פרס כלשהו לא מגיע אליכם מיד. מה שאנו מבטיחים לכם הוא קדוש בעינינו. יש שהפרסים מתעכבים בדואר, ויש שהם הולכים ל״איבוד״ בדרך. בכל מקרה כתבו לנו, אולם אל תהיו נחפזים להוציא מסקנות פזיזות שאיננו מקיימים את הבטחותינו.
לעשרות מנויים היתה השבוע סיבה לשמוח, הם זכו בהגרלה הגדולה בפרסים יקרי־ערך. בשער אתם רואים את חניתא כסיף מתל־אביב שזכתה באופנים.
י"ט בטבת תשכ"ב שלכם העורך
חניתה כסיף עם האופנים
|
מודים לך על דברי הערכתך החמים. ״הסיור״ קרב לקצו. הצעתך תזכה לתשומת לב הראוי,־.
|
|||
|
|||
|
אשנב למערכת
קוראים יקרים.
השבוע השתתפתי בהתייעצות שנקראה ע״י משרד החינוך והתרבות בקשר למבצע ״הליכות ונימוסים", שייערך בחודש הזה במדינה. המשתתפים באותה התייעצות הביעו את דאגתם למצב השורר בהתנהגות במקומות הציבוריים, כגון: בתי קולנוע, אוטובוסים, הרחוב וכו, והסכימו עם היוזמים, כי הגיעה השעה לעשות ״משהו״, כדי לשפר את הליכותינו ונימוסינו. ה״משהו״ הזה נדרש מכל אחר מאתנו. בדרך כלל יודע כמעט כל אדם מה מותר ומה אסור, אלא שלא כולם מתנהגים לפי הכללים והחוקים המקובלים בחברה. אם כל אחד יקפיד על התנהגותו יימצא הפתרון לקלקלה הציבורית. אין צורך להסביר לכם מדוע יש לכבד את המבוגרים ולהיות אדיב ומנומס; מדוע יש לתת זכות קדימה לאימהות ולנשים בהריונן, לזקנים ולנכים. מדוע אסור להשחית את הצמחים ואת השולחנות והספסלים בבית הספר, או כל רכוש ציבורי אחר; מדוע אסור להתפרע ולנהוג כבריונים וכו'. כמובן שמלבד הדברים האסורים, שיש להימנע מהם, יש שורה ארוכה של דברים שאנו חייבים לעשותם, כגון: ביקור חולים, עזרה לחלשים, אדיבות כלפי שכנים וחברים, הסברת פנים להורים, מורים ותיירים וכו'. כללו של דבר: עלינו לרסן את היצרים הרעים השוכנים בקרבנו ולומר לעצמנו, כי הגיעה השעה להתנהג כבני אדם שנולדו בצלם. משרד התרבות הוציא חוברת הסברה בשם ״איך להיות בן-אדם״, שצוירה בידי דוש. המוסר השכל היא: רצוי שכל אחד ישים את המראה לפני עיניו ויראה, אם התנהגותו אנושית או לא.
כ"ו בטבת תשכ"ב שלכם העורך
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
במקומות רבים בארץ נערכו השבוע טכסי נטיעות עצים. הטכס המלבב ביותר והסמלי ביותר, נערך בחבל ערד, שבנגב הצפוני. בין אלף ומאה הילדים שהשתתפו בנטיעת העצים הראשונים בעיר העתידה, היו גם ילדי הבדווים מבית הסבר שבקסיפה. הייתה זו הפעם הראשונה שילדים ערבים הוזמנו לנטוע עצים יחד עם ילדים עבריים.
הנטיעה המשותפת הזו החזירה לנו לשעה קלה את התקווה כי יחסי האיבה בין שני העמים יחלפו, תוך יצירה ועבודה משותפת.
כששאלתי אחד הנערים הבדווים, אם אי־פעם נטע עצים, השיב ״בעצם, לא.״ הבדווים הם נודדים ועוסקים רק בזריעת תבואות ורעיית צאן ובקר, כמו אבותינו הקדמונים.
נטיעת עצים היא בבחינת מהפכה באורח חייהם — היא מסמלת את השתרשותו של האדם במקום מסוים והפסקת הנדודים.
אוצרות רבים טמונים באדמות הנגב השוממות. באותו סיור בנגב, ניתן לנו לראות מה שנעשה כבר לניצולם, ומה עתיד להתרחש בשנים הקרובות (על כך נספר לכם בגיליון הבא). דבר אחד למדנו לדעת, כי עתידו של נגב קשור בידע טכני רב. אם יהיו לנו מהנדסים טובים ומסורים, חוקרים וממציאים מחוננים, נוכל להפיק מהארץ עושר רב. הטכניון שבחיפה הוא המוסד הגדול המכשיר לנו אישי המדע לפיתוחה של הארץ.
משהו על הטכניון מספר לכם א.ב. ואילו ניצה מציגה לכם הפעם ב״זה לעומת זה״ מהנדס שהגיע למטרתו ונער השואף להיות מהנדס.
ב' בשבט תשכ"ב שלכם העורך
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
בכל השנים בט״ו בשבט אנו נוהגים להרחיב את הדיבור על מצוות נטיעת העצים, השנה ברצוני להפנות את תשומת לבכם לשמירה על העצים ועל הצמחים בכלל. ראיתי הרבה חגיגות וטכסים של נטיעות, אולם העצים שגדלו אחריהם היו מעטים מאד. ולעומת זאת הכרתי נוטעים וגנים שעשו את עבודתם בצנעה וטיפחו יערות גדולים. ההבדל הוא בכך. במקרה הראשון באה נטיעת העצים לשם
הזדמנות לטכס, בשני נטעו עצים לשמם. מתוך דברי הפתיחה מובן לכם שעדיפה נטיעה בלי רעש, שיש עמה טיפול בעצים, על חגיגה מפוארת, שאינה גוררת אחריה שמירה וטיפוח המטע.
החודש מדברים הרבה על התנהגות ונימוסים בארצנו. היו־נא לדוגמה ביחסכם לצמחים, שמרו עליהם ממשחיתים ומחבלים, והידבקו במידותיהם של הנוטעים והנוטרים, המתייחסים לצמחים כאל יצורים חיים. טעו עצים, התענגו על טובם והודו לבורא על האילנות הנאים שברא בעולמנו.
י"ב בשבט תשכ"ב שלכם העורך
יהודים סיניים על חופי "הנהר הצהוב"
קורות תגלית מרעישה על קהילת יהודי סין בקייפנג, שעל חופי ״הנהר הצהוב״ — מוצגים בימים אלה במוזיאון שבתל אביב. הסיפור מתחיל לפני 350 שנה, כאשר סיני ישיש ביקר אצל המיסיונר ריצ׳י, שהתגורר במרכז הישועי בפקין וגילה לו כי הוא יהודי וכי בעירו יש 12 בתי אב, המקיימים בית כנסת שבהם נמצאים ספרי תורה עתיקים. המיסיונר החל בחקירת קורות היהודים הסיניים ומחקריו נתפרסמו בעולם והפכו לתגלית מרעישה. בעקבותיו יצאו שליחים יהודיים לחקור את קורות האחים הנידחים, ששמעם לא הגיע לקהילות היהודיות הגדולות בעולם. אחד מהחוקרים הנ״ל, ד״ר פרויס, הקדיש שנים רבות לחקר הקהילה בקייפנג ואסף מסמכים שונים וספרים המעידים על תולדותיהם. חלק מאוספו של ד״ר פרויס המנוח מוצג עתה במוזיאון הארץ.
מתי הגיעו היהודים לסין?
חלק מן החוקרים סבור, כי היהודים נתגלגלו לסין עוד בימי שלמה המלך, ועסקו במסחר המשי, שמרכזו היה בסין. חוקרים אחרים נוטים לאחר את בוא היהודים לסין אחרי חורבן הבית. כתובות שנמצאו על מצבות בחצר בית הכנסת בקייפנג מעידות כי בית הכנסת נבנה במאה ה־12. באותה מצבה מוזכר כי היהודים הגיעו לסין כבר במאה השניה לפני הספירה הרגילה.
מה יש בתערוכה?
המוצג המעניין ביותר בתערוכה, הוא תרשים בית הכנסת "מקדש הטוהר והאמת״ שחרב ע״י השיטפונות והוקם מחדש פעמים.
תרשים "בית מקדש הטוהר והאמת
בית הכנסת היה בנוי בצורת פגודה סינית, לפניו היו 4 חצרות מגודרות. בית הכנסת נחרב ב־1849 בשפון גדול. שרידים מאותו השיטפון הם ספרי התפילה ופרשיות מהתורה שהושאלו ע״י ה״היברו קולג׳״ בארה׳ב, לשם הצגתם בתערוכה. בין הספרים יש לציין קטעים מהגדה המקושטת בציורים סיניים. מלבד תרשים בית הכנסת יש גם קטעים מספרי יוחסין, תצלומים של כלי פולחן וכן תרשים של מפקד יהודי סיני.
חיסולה של הקהילה
יהודי קייפנג היו ידועים בשם ״בני דת השומרים על גיד הנשה״. הם שמרו על חגי ישראל, שבת, כשרות, מילה וכן קיימו את הצומות. הקהילה מנתה בזמנו אלפי נפשות והוציאה מתוכה אישים דגולים שנטלו חבל בחיי סין. במאה ה־17 השתתפו היהודים בהדיפת הפלישה הטאטארית לסין. לי קואנג טיין, שהגן על קייפנג,
המפקד היהודי לי קואנג טיין
הצילה ע״י פתיחת הסכרים של הנהר הצהוב. המים שהציפו שטחים רבים החריבו גם את בית הכנסת ואת בתי האנשים, וכנראה שמאותו הזמן, החל חיסולה של הקהילה במקום. היהודים התפזרו ברחבי סין ונטמעו באוכלוסיה. הידיעה האחרונה על קיום יהודים בסין היא משנת 1932. כיום אין כמעט למצוא שרידים מהקהילה ונציגי ישראל שבקשו להיוודע מה עלה בגורלם, קבלו תשובה ברורה מאת ממשלת סין, כי היהודים ״נעלמו״ ונטמעו בקרב העם הסיני.
א. ב.
אשנב למערכת
קוראים יקרים.
בספר שמואל א׳ פרק כ״ב, מספר לנו הנ״ך על הימלטו של דוד למערת עדולם. מסופר שם כי התקבצו אליו כארבע מאות מרי־נפש וכל בית אביו. מה עשה דוד המלך במערת עדולם? בספר תהילים נמצאות תפילות אחדות בהן מבקש דוד מהשם כי יצילו מאויביו הרודפים את נפשו. מערת עדולם שמשה למלך הנרדף כמחסה ומקום התייחדות ותפילה. בתקופה מאוחרת יותר שימשו המערות מקום מסתרים ללוחמי המכבים וללוחמי ישראל שעמדו במלחמה נגד סנחריב שבא להחריב את הארץ. ב״נתיבי מולדת״ מספר לכם ברוך על התגליות שנמצאו באזור עדולם ולכיש המשמשים בימינו כאזורי התנחלות חדשים. בשער אתם רואים את מצפה־משואה המשמש למלחמה בתבערת היערות. כשעולים למגדל של המצפה אפשר להשקיף על השפלה עד לחוף הים.
מצפה משואה
*
ענין מיוחד תמצאו בוודאי ביומנו של כריסטופר קולומבוס. שחלקו הראשון מתפרסם הפעם ב״הרפתקה גדולה״.
י"ח בשבט תשכ"ב שלכם העורך
|
|||
|
|||
|
עשינו מאמצים רבים לקיים את ״לדעתי״, אולם הקוראים לא קיימו את הבטחתם. אין טעם להציג שאלות שאין תשובות עליהן.
הטכניון מרחיב את גבוליו
כל אחד מוכן להישבע, כי הים מתנועע, אולם ״יוצר הגלים״ מוכיח, כי רק החול שבקרקעית הים נודד במקביל לגלים, אך המים עומדים במקומם. אלה הם תוצאות אחד המחקרים המעניינים שנערכו בטכניון העברי בחיפה על תנועת החול בקרקעית הים.
עמדנו ליד ״יוצר הגלים״ והסתכלנו בחול שנח על קרקעיתו כפח גלי צהבהב. לפתע הותנע המנוע ורוח חזקה נשבה במים העצורים בין דפנות הזכוכית. הגלים למעלה והחול למטה התנועעו בקצב מקביל, כאילו מסרק ענקי סרק בשכבת החול ויצר גלים גלים — זו התוצאה — הסביר החוקר הצעיר — החול נע, אך המים עומדים במקומם.
לפני 50 שנה הונחה אבן הפינה
לפני חמישים שנה הציע יהודי מגרמניה, ד"ר פאול נתן, להקים בא״י בית ספר טכני גבוה. אחרי שאסף כסף למטרה זו הונחה אבן הפינה למוסד בהדר הכרמל בחיפה. למעלה מעשר שנים נמשכה בניית המוסד ורק ב-1927 נפתחו שעריו ל-24 התלמידים הראשונים. מאז שירת הטכניון את הישוב במחקרים חשובים והמהנדסים והארכיטקטים שיצאו מבין כתליו סייעו לבנות את הארץ, לעצב את מראה ולפתח את תעשייתה. אין כמעט לתאר את פיתוח הקרקע, גילוי מקורות מים להשקאה, בניית הערים והקמת מפעלי החרושת — בלי הטכניון ובוגריו.
תלמידי הטכניון היו בין מפקדי ההגנה במחתרת ובין מפקדי צה״ל במלחמת השחרור. רבים מהישגי התעשייה הצבאית יש לזקוף למסירותם ולכשרונם של המהנדסים והטכנאים שנתחנכו בטכניון.
שנת 1951 – שנת מפנה
בשנת 1951, כשפרופ׳ סדני גולדשטיין מאמריקה קיבל לידיו את ניהול הטכניון, חל מפנה מכריע בהתפתחותו. אחרי שהממשלה הקציבה לטכניון 1,200 דונם קרקע על הכרמל, בסמוך לשכונת נווה־שאנן, הוחל בהקמת קריית הטכניון החדשה. כיום עומדים כבר על תלם 21 בנינים שאליהם הועברו כשני שלישים של הפקולטות השונות, ובתוכם מעונות ל־400 סטודנטים. עם התרחבותו של המוסד, גדל מספר תלמידיו מ־935 ל־2100.
הקריה, שהיא אחד המוסדות היפים מבחינת מיקומה וצורתה, שוכנת בתוך פרק הלאומי, בן 30 אלף הדונם, שינטע על שלוחות הכרמל.
מראה כללי של קרית הטכניון במרומי הכרמל
50% מהתלמידים הם ילידי הארץ
כ־50 אחוז מבין התלמידים הם ילידי הארץ ויתרם בני נוער שעלו מכל הגלויות. חלק גדול מהתלמידים ממשיך בקשריו עם המוסד, הן בשטחי המחקר השונים והן בהוראה. בין 500 המורים והמרצים נמנים כמחציתם על בוגרי טכניון.
מלבד הפקולטות האקדמאיות בהנדסה, מכונאות, אלקטרוניקה, חקלאות, כימיה ואווירונוטיקה, מקיים הטכניון בית ספר מקצועי תיכוני המקנה כיום ידע טכני ומקצועי ל~900 תלמידים. כעשרים אחוז מבין תלמידי בית הספר המקצועי ממשיכים בלימודיהם ומסיימים בתארים אקדמאיים את המוסד.
תלמידי ותלמידות בית הספר המקצועי בשעת עבודתם
ניצול קרני השמש וזרימת המים
אמרנו כי הטכניון תורם רבות לפיתוחה של הארץ. כיצד הוא עושה זאת? קודם כל ע״י הקמת קאדרים של אנשי מדע במקצועות רבים. אולם לא פחות מכך חשובים המחקרים שהטכניון עורך בשביל מוסדות המדינה השונים. ת. ה. ל. (תכנון המים לישראל) הזמין, למשל, מחקר לתנועת המים בתוך הקרקע, כדי שיוכל בייתר יעילות לנצל את מי התהום.
עמדנו ליד מתקן שנבנה מלוחות זכוכית ובין דפנותיו הוזרם שמן שתנועתו מקבילה לתנועת המים בקרקע. על קיר הזכוכית יכולנו לראות איך מחלחלים המים בבטן האדמה.
ליד מתקן שני, אף הוא בנוי מזכוכית ראינו איך חוקר צעיר ממיס מלחים שונים בתחתית בריכת מים, כדי שיאגרו את חומה של השמש. בו בזמן ערכו ניסיונות כיצד לשמור על החום בשעה שמוציאים את האנרגיה הנצברת להפעלת טורבינות. המחקר הזה מיועד למפעלי האשלג בסדום.
בשני מתקנים אחרים ראינו כיצד חוקרים את בעיות הסחף לאורך אפיקו של הירקון ואת זרימת המים במוביל הארצי בגליל.
אנייה נוסעת ומדי מים מאור
מהמוביל הארצי ומפיתולי הירקון הגענו לתעלה בנויה מביטון ובה מים כחולים וזכים. — זו אניית ״מולדת״ — אמר המדריך וציווה על המכונן להפעיל את המנוע — מי רוצה לעלות באנייה? — שאל. המתקן שהיה מורכב מעל דפנות התעלה התחיל לנסוע וגרר תחתיו דגם של ה״מולדת״ שהוקטנה פי 50. הסתבר כי תלמידי הטכניון עורכים ניסיונות בקשר ליציבותן של אניות שונות במים בשביל המספנה שתתחיל בקרוב בבניית אניות.
ומתעלת המים למדי־מים. מורי הטכניון ותלמידיו עוסקים גם בשכלול מכונות או בהמצאת מתקנים הדרושים למשק. הנה הציגו לפנינו מתקן לבדיקת שעוני מים, החוסך רבבות לירות, ע״י שימוש באימפולסים של אור. במקום שכמות גדולה של מים תוזרם דרך המד ותתבזבז, בוחנים את דיוקו של המד ע״י האור המוקרן ממנורה.
כששאלתי בסוף הסיור המאלף את מנהל המוסד, האם נכון שתלמידים רבים נכשלים בבחינות הכניסה. השיב:
״איננו דורשים יותר משדורש, משרד החינוך, אולם איננו יכולים לשכוח שהמדינה מעניקה אלפיים לירות לשנה לכל תלמיד. צרכי המדינה מחייבים אותנו לבחור את הטובים ביותר בין המועמדים.
א.ב.
אשנב למערכת
קוראים יקרים
חכמינו זיכרונם לברכה אמרו, כי לשון-הרע קשה משפיכות דמים ומגילוי עריות ועבודה זרה. הם השוו את לשון־הרע לחיצים הרוצחים נפשות ממרחקים. לומר לך כי יש להיזהר מלהפעיל את הלשון, אפילו כשנדמה לך שאינך פוגע בחברך. על בעיית שמירת הלשון מייחד את דיבורו הרב א. פרנקל.
*
בשער אתם רואים ילדים עברים וילדים ערביים נוטעים יחדיו את העצים הראשונים בחבל ערד.
ילדים יהודים וערבים נוטעים יחדיו בערד
גם הסיפור על הפינג'ן, בסדרת הסיפורים "מהמרתף העזוב", פותח לכם אשנב לשכנינו הערבים. באותו סיפור אתם לומדים כי לא תמיד דעותינו על הזולת תואמים את האמת. לשון הרע והמחשבות הרעות מלבים לפעמים את השנאה ומסנוורים את עינינו מלראות נכוחה.
*
מוסר השכל דומה מתבקש גם מסיפורו של יוסי מרגלית ״מעשה שהתחיל בקיץ ונגמר בחורף״. אילו לא הסתיר הנער את האמת על מעשהו, היה מונע מעצמו מוסר כליות ונזקים מביתו.
*
ה״סיור על פני החדר״ נסתיים ואני מקווה שלמרות אריכותו הפקתם ממנו תועלת רבה. בשבוע הבא נתחיל בסיפור חדש על הרפתקאותיהם של המתיישבים הראשונים במטולה.
התחלתי בהליכות ובמוסר ולא נותר לי אלא לציין עוד את שירו הנחמד של פ. אלעד על ה״נימוס״ — זה הוא זה״ — נכון?
ב' באדר א' תשכ"ב שלכם העורך
|
|||
זוסיה וייצמן, רמת גן.
| אני נהנית מאד מהעיתון ובמיוחד מסיפורי "המרתף העזוב". |
יהודית אגמון, עין הנצי״ב
| ״הצופה לילדים״ הוא עיתון טוב. הסיפורים מעניינים ואף החידות וה״סיור על פני החדר׳׳, מעניין ומוסר לנו על העבר הרחוק. אני מציע לכתוב יותר על הקולנוע. |
ישראל פייביש, ת״א
עצים ראשונים בערד
ה"חאן" בו מתגוררים המתכננים של חבל ערד
עזבנו את באר שבע ופנינו צפונהבדרך העוברת ליד מושב עומר. לפנינו השתרעה בקעת באר שבע, ריקה מיישוב ואדם. פה ושם רבצו שטחי אדמה חרושים ומבותרים ע״י אפיקים וואדיות. הבניין היחיד שהתנוסס בשטח היה בית הספר האזורי שבקסיפה — בית הספר המשמש את ילדי הבדווים משבט "אבו-רביע המתגוררים באזור עשרות בשנים. התקדמנו בדרך בלתי סלולה ומבעד לענני האבק שהתנשאו מאחורינו, יכולנו לראות את פועלם של הדחפורים המבקיעים דרך הדשה, שתקשר את הדרום עם עיר ערד, סדום ואילת. עתה התקדמנו לסירוגין בדרך העתיקה מבאר שבע לים המלח ובחלקיו הסלולים של הכביש הארצי החדש. מבקעת באר שבע עולה הדרך המטפסת על מרגלות רמת ערד, הגובלת במורדות הרי חברון.
דגלים בצייה
והרמה כולה, מאופק עד אופק ריקה מאדם ויישוב. במרכזה תקועים עשרות צינורות המשמשים כתרנים ולא הרחק מהם צבורים של שתילי עצים רכים — העצים הראשונים בחבל ערד. הדגלים הלבנים־כחולים מתנופפים ברוח ומבשרים לכל, כי בעוד שעות מספר יפול דבר גדול בתולדות האזור ובתולדות המדינה כולה — יער ראשון יינטע בערד. הנה כבר הונחו הצינורות המובילים מים מבארות בית־פלט, מאותן הבארות שמהן שאב אברהם אבינו מים בשביל עדריו, הנה מובל כבר הגז, מקור כוח וחשמל מאורון לים המלח; בלבו של האזור הצחיח והשמם נוחתים כבר מטוסים קטנים ונשמעת כבר הלמות הפטישים והדחפורים הכבדים.
חלום מתגשם בהר כידוד
עד שיערך הטכס וינטעו העצים בפארק העירוני של ערד, זו שעדיין משורטטת ותחומה במפות, הטינו אוזן להסברותיו של מנהלו של החבל, מר אריה אליאב.
עיר ערד תשב בצומת דרכים על רמתו של הר כידוד, שש מאות מטר מעל גובה פני הים התיכון וכאלף מטר מעל פני ים המלח, העיר תהיה מרוחקת מבאר־ שבע 50 קילומטרים ו־25 מים המלח.
היא תתבסס על תעשייה ותיירות, היא מתוכננת כעת ל־50 אלף נפש. מקימים 200 בתי אסבסט בשביל המתיישבים הראשונים. באזור נמצאו פוספטים, מלט ושיש נדיר מאוד.
גבולות החבל ותנאיו
חבל ערד גובל בצפון בגבול השטח ממערב למזרח בין מדינת ישראל וממלכת ירדן, למרגלות הרי חברון עד ים המלח. מפה עובר גבולו מעין גדי ודרומה עד סדום ונמשך מערבה עד דימונה וממנה צפונה עד באר שבע וקבוץ להב. שטחו 500 אלף דונם מזה כ-400 דונם הראויים לעיבוד חקלאי. כמות הגשם ממוצעת בין 180 ל־200 מ״מ לשנה.
הכביש שנמצא עתה בסלילתו יתחבר בעתיד עם הדרך המחברת את בית־קמה דביר ולהב, ירד עד תל־שוקת ויחצה את חבל ערד לרוחבו, דרך: קסיפה, הר כידוד, ראש זוהר, וירד עד ים המלח. פה יתחבר עם הכביש היורד לסדום ויקשר עם הכביש לאילת. באופן כזה שתיווצר דרך ארצית חדשה שתוביל מהצפון לאילת, מבלי לעבור את באר שבע.
סוללי הדרך של קרן הקיימת סוללים את הדרך מים המלח לערד
נחלה שבה לבעליה
חבל ערד היה מיושב על ידי יהודים מימי כיבוש הארץ. בספר במדבר מסופר: ״וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי". העיר נזכרת אחר כך בימי כיבוש יהושע (י״ב פ. י״ד) "מלך חרמה אחד מלך ערד אחד״. אחר כך יש לנו עדויות של תיירים יהודיים המספרים כי מצאו בערד קהילה יהודית במאה ה־14 ובמאה ה־17. אחרי מלחמת העולם השנייה, נעשה ניסיון ליישב חיילים עברים משוחררים בחבל ערד, אולם בגלל המחסור במים נאלצו תושביו לנטוש את המקום. עתה שבה האדמה לבעליה. מוסדות המדינה והקרן הקיימת לישראל מבקיעים דרכים חדשות, קודחים בארות, נוטעים עצים ומתכננים את יישובו של האזור העזוב והחרב.
אלף ומאה הנוטעים
החמה נטתה דרומה וחיממה את מרגלות הרי חברון. ב״דבשת״ המקושטת בעשרות דגלים התנהלה תנועה גדולה. עשרות אוטובוסים וכלי רכב קטנים ומאובקים דהרו למקום הנטיעה. נשאו הנאומים ומהרמקולים פצחו שירים ומנגינות שנושאם החייאת השממה. אלף ומאה הנוטעים, נציגי תלמידי בתי הספר מהדרום, מתל־אביב, ירושלים, דימונה ואילת, נבטים וקסיפה הבדווית, כרעו בתוך התלמים ונטעו את עצי האורן והברוש בתוך הגומות והדקום בידיהם. יער ראשון נטע ברמת הר כידוד — העצים הראשונים הגיעו לערד.
א.ב.
|
חבל ערד נזכר בספר במדבר, בספר יהושע ובספרי המסעות של תיירים עבריים מהמאה ה־ 14 וה־17. בשנת 1920 נעשה ניסיון ליישב בו קבוצה של חיילים משוחררים. החבל משתרע מבאר שבע מזרחה עד ים המלח. גבולותיו: מורדות הרי חברון בצפון, ים המלח ממזרח, סדום ודימונה בדרום ובאר־שבע במערב, שטחו חצי מיליון דונם.
העיר ערד תוקם על רמת הר-כידוד ותכיל 50 אלף תושבים. הכביש שנסלל יחבר את להב עם סדום ואילת ויהיה אחד העורקים הראשיים שיקשר את הצפון עם הדרום, מבלי לעבור את באר שבע.
התייר היהודי ר׳ יצחק חילו מארגוניה, שהגיע לערד במאה ה־14 מספר בספר ״שבילי דירושלים״, כי: ״היום אין חשיבותה (של ערד) רבה, כי אין בה תושבים רבים, זולתי אי־אלו ערבים דלים ויהודים אביונים. אלה ואלה הם רועים ומתפרנסים מההכנסה הדלה של עדריהם. רבם עצמו שומר צאן, ותלמידיו הולכים אחריו אל השדה לשמוע תורה מפיהו".
הגטו
יחד עם כל יהודי הגיטו אני זועק…בדמיך חיי !"
גילויים חדשים על חיי יהודי גיטו לודז׳ ביומנים שנתגלו במחנה אושוויץ
אתם זוכרים את הנעלים הקטנות שהוצגו במשפט אייכמן בירושלים? היה זה אחד ממליון זוגות נעלי הילדים היהודיים, שהושמדו על ידי הנאצים במחנות אירופה. הביא אותם אחד משרידי יהודי פולין בעלותו ארצה. כשהוצגו הנעלים הקטנות והמרופטות לפני השופטים, התעוותו פניו של אייכמן, כי ברגע זה כאילו נפערו קברותיהם של הילדים הרצוחים, כאילו נאסף אפרם משדות הזוועה, והם ניצבו חיים כפי שניצבו לפני שערי הכבשנים. לפני שנים לא רבות הם עמדו עירומים ומוכים לפני המרצחים ועיניהם התחננו לרחמים. אך עיני המרצחים ירו מולם את משטמתם ורשעתם וצוו: לכבשנים !
הנעלים הוצגו על השולחן והעדים סיפרו, כיצד ילדים, תינוקות דבית רבן התמרדו וסירבו לצעוד בצייתנות למשרפות — הם העזו להמרות את פיו של המפקד האכזר.
הקהל שהקשיב לסיפורים על גבורת הקדושים הקטנים, הזיל דמעות ופתח את לבבו לנשמות הקדושות של היוסל'ך והמשה׳לך שנתעלו בכור הייסורים למעלת מקדשי השם,
גם אלה שהיו במחנות ועברו את כל עינוייהם, לא יכלו לדעת על כל גילויי הגבורה של הילדים. הסיפורים השלימו את התמונה החרותה על לבותיהם וגם הם הזילו דמעות מול הנעלים הקטנות ששרדו.
הצמאון לדעת את כל האמת
כולנו תמהים מול פרשת השמדת היהודים, כולנו מבקשים ומחפשים גילויים נוספים על חיי אבותינו ואחינו במחנות ובגיטאות; עזה תשוקתינו להזדהות אתם ולו בהעלאה זיכרונות. אנו רוצים לזכור את עלילותיהם ומכאוביהם, לדעת את האמת, ויחד עם זאת ללמוד לקח. כיצד לעמוד בשואה עתידה.
אחד מפלאי השואה הם היומנים שנכתבו ע״י ילדים ומבוגרים, בהם תוארו חיי הגיטאות והמחנות כפי שהיו.
יומנה של אנה פרנק סיפר לעולם את קורותיהם של יהודי הולנד, וכן יומנו של ״הנער משה״. עוד יומנים רבים שרדו והתפרסמו במשך השנים. עתה נודע על יומנים שנתגלו במחנה אושוויץ, שנכתבו על ידי יהודי מלודז'.
חוקר צעיר מהמכון ההיסטורי היהודי בפולין
עוסק בפענוח דפי היומן שנתגלו
במחנה ההשמדה של אושוויץ
354 דפי מכתבים ל״וילי היקר״
החוקרים שבדקו את היומנים, שנמצאו קבורים בכלי־אוכל בקרקעה של אושווינצ׳ים, מעריכים אותם כאחת העדויות החשובות ביותר, אחרי רשימותיו של ד״ר עמנואל רינגנבלום, שנמצאו בגיטו וורשה.
הכותב מתאר את חיי היהודים בגיטו לודז׳ בשנים 3—1942. ס״ה נמצאו 354 דפים. 50 מהם התפוררו כליל ו-174 אי־אפשר לפענח. היומן כתוב בצורת מכתבים אל ״וילי היקר״. בין היתר מבקר הכותב את ראש ״היודנראט״ מרדכי חיים רומקובסקי, מתאר את חיי היומיום בגיטו ואת סבלות בני ביתו, ילדו וילדתו.
על הימצאותם של היומנים הקבורים, מסר איש שעסק בשריפת גופות באושוויץ. הוא מסר כי יש לפחות שלושים פיות נוספות באדמה.
בדמייך חיי!
הכותב מספר כי בגיטו לודז׳ חיו כ־200 אלף יהודים וקרוב למאה אלף מהם הובלו ב־1944 לאושוויץ. בדף שנוגע כנראה למצבה של בתו הוא כותב:
״ברצוני לחיות. הריני מוכן למסור כל דבר, את רכושי האחרון על מנת (להצילה). כבר הבוקר (עשיתי) כל מה שיכולתי — זריקות (חוששני) כי היא תמות כאן, במקום, בתוך זרועותי ממש. אני הולך אליה שוב, אך מה יכולים חסרי־בינה אלה לעזור?
הייתי צריך ללכת לקנות משהו לאכול, אך למי יש כסף לכך? אפילו אוצרות שלמים לא היו מספיקים להשיג מזון. לחם — 600; קמח — 500; תפוחי אדמה — 300; מרגרינה — 900; סחרין — ללא מחיר.
…יחד עם כל אחי (בגיטו) אני זועק… ו… אני זועק ו… בדמייך חיי…״
א. ב.
אופי ויופי אצל החיות
החיות כבני אדם, שונות אחת מרעותה. לכל אחת תכונות משלה ומראה משלה. בשער אתם רואים את הקופיפון הרך הזוכה לטיפולה המסור של אמו הקופה. הקופים פקחים מאד ויודעים לחיות בצוותא, כמו בני אדם.
הקופיפון הרך הזוכה לטיפולה המסור של אמו
הדולפינים (תצלום 1) הנקראים ״בתולות הים״, הם דגים עליזים מאד. מראם, המזכיר לנו טילים או מטוסים מהירי־טוס, מנוגד לטבעם הנוח. הדולפינים אינם ״מזדקנים״, הם נשארים תמיד עליזים וצעירים. מצב־רוחם אינו משתנה גם כשמוציאים אותם מתוך הים ושמים אותם באקווריום.
הדולפינים העליזים המכונים "בתולות ים".
באקווריום החדש של ניו־יורק, שנפתח באי קוני, מוצגות חיות־ים ודגים לאלפיהם :(תצלום 2) המקסימים במראם את המבקרים הרבים. פה יכולים המעוניינים להכיר את טבעם ואופים של הסוגים הרבים של הדגים ולבלות שעות אחדות תוך הסתכלות והנאה.
המבקרים באקווריום החדש של ניו יורק
השועל (תצלום 3) הוא יריבם של העופות. וויקי הוא יוצא מן הכלל. על ראשו מוצאים להם האפרוחים קן רך וחמים. וויקי אינו דואג למזונם של אורחיו, אולם גם אינו טורף אותם.
וויקי ואפרוח על ראשו
האריה, (תצלום 4) מלך החיות, הוא עצלן גדול. למרות שהוא שואג בשחרו לטרף, אינו רודף אחרי שללו אלא מחכה שהוא יבוא אליו.
האריה השואג מלך החיות העצל
ואילה (תצלום 5) חוננה באצילות, בחכמה ובזריזות. מוטל עליה תמיד לעמוד על המשמר, בעיקר בסביבה בה מתגוררים אריות. האריות מתעניינים יותר בבשרה מאשר ב…חן.
האיילה האצילה וקלת הרגלים
א.ב.
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
במרכז הרפואי החדש של ״הדסה״ נקבעו לפני כמה שבועות חלונות הצבעוניים (ויטראז׳ים) שצוירו על ידי הצייר היהודי הגדול מארק שאגאל. הויטראג'ים, הנחשבים לאחת היצירות הגאוניות של הצייר, הוצגו בחצר הלובר בפאריס ולאחר מכן בניו־יורק. עתה הם נשארו לתמיד בירושלים. שאגאל השקיע בציור סמלי 12 השבטים, חלק גדול מנפשו ומחלומותיו ונתן ביטוי לגאונה ולענותה של האומה בדורנו, עשינו מאמץ מיוחד כדי להציג לפחות לפניכם חלק מהציורים, בהנחה שאת השאר תראו בשעת ביקוריכם העתידים בבירתנו הקדושה.
אני מפנה את תשומת לבכם לסיפורה של גורית על המורה יוכבד. נדמה לי כי ראוי הסיפור להחרת על לוח לבכם לתמיד.
ט"ז באדר א' תשכ"ב שלכם העורך
הוויטראג' של שבט "אשר"
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
רבים מכם כבר בקרו במערכת ונכחו לדעת כמה עמל אנו משקיעים בהוצאתו של העיתון. במו עיניהם ראו כיצד הופך כתב־יד לאותיות יצוקות עופרת וכיצד מתגלגלים הטורים לעמודים והעמודים לגליון המודפס. זה תהליך העבודה הקבוע שלנו מדי שבוע בשבוע, אולם יש גם יוצאים מן הכלל, למשל, הגיליון שלפניכם. הכל כבר היה מובן, ולפתע ירד שלג… ברגע האחרון ממש, החלטנו לשנות את העיתון מראשיתו, כדי להראות לכם מה קלטה המצלמה ממראה השלגים בבירה.
לא רק השלג הפתיע אותנו. הפתעה לא פחות חשובה ומחייבת הייתה טיסתו של קולונל גלן בחלל. גם עליה התגברנו ורשימה מפורטת מופיעה בגיליון שלפניכם.
ועתה, אחרי שגליתי לכם משהו מתולדותיו של גיליון השבוע, עלי לבקשכם בקשה חשובה. אנו משתדלים שלא להדפיס שמות קדושים בעתון מתוך הנחה שלא תמיד יודעים הקוראים לשמור עליו מהשחתה. השבוע ראוי הגיליון שתשמרו עליו כעל ״גיליון היסטורי״ מפאת המאורעות החשובים הכלולים בו, וכ״גיליון מיוחד״ הכולל גם שמות קדושים ופרשה מן התורה. רצינו להראות לכם איך
נראית מזוזה ומה כתוב בה ונאלצנו להדפיס חומר המחייב לשמור על כל הגיליון כעל דבר שבקדושה. זכרו ושמרו עליו!
כ"ג באדר א' תשכ"ב שלכם העורך
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
בשבוע שעבר חשנו בתכונותיה הנפלאות של ארצנו: השלג והסערה, שגרמו לנזקים ולהפסקת התחבורה בכבישים, נעלמו אחרי יום אחד בלבד. השמים התבהרו ושמש חמימה האירה את הרקיעים ועוררה את הצמחים לחיים חדשים.
כל אחד הרגיש כי האביב עומד על הסף.
*
חכמינו ז״ל דברו הרבה בשבחה של ארצנו והדבר שציינוהו במיוחד, זו קדושתה: ״ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות".
אחד האישים הדגולים שקמו לנו בדור האחרון ואשר צפה לתחיית קדושתה של ארצנו, היה ר׳ ישראל מאיר כהן מרדין, המכונה ה״חפץ חיים״. הוא חש את התקרבות הגאולה והתכונן בפועל ממש לשרת בבית המקדש. הוא האמין כי המשיח יכול להופיע כל רגע.
אולם מלבד לימוד הלכות קדשים וידיעותיו המופלגות בים התורה והדעת, התפרסם החפץ חיים כבעל מוסר אשר נזהר בכבודו של כל אדם מישראל.
*
שני הסיפורים הכלולים בחוברת:
א) כורה בור — בו יפול ;
ב) הופעת הסולו של פלונצ׳יק.
נוגעים ביחסינו לזולת. כדאי לכם ללמוד מהם לקח כדי שלא תכשלו במעשים דומים.
*
הטיסה לחלל הופכת לאט לאט למבצע רגיל. על תשוקתם של ילדים לטוס ועל ההרפתקאות שנפלו בחלקם, תוכלו לקרוא בסיפור החדש בהמשכים: "המטוס הזעיר ״סנונית״.
ל' באדר א' תשכ"ב שלכם העורך
|
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
רבים מבניכם שיגרו באחרונה שאלות דחופות: ״מדוע אינכם מפרסמים סיפור חדש בהמשכים?״ השאלות המשיכו להגיע גם אחרי שהסיפור החדש בהמשכים כבר החל להתפרסם בעיתון.
אני מקווה כי הסיפור החדש יתחבב עליכם ויפתח לכם אשנב לחיי הילדים הגדלים בארץ, שהשיגה השיגים עצומים בכיבוש החלל.
שביתת המורים, שגרמה לעיכובים חמורים בחיי המדינה, הסבה לנו קצת קורת־רוח. פותרי החידות החרוצים שחששו, שמא יתעכבו מכתביהם זמן רב בדואר, באו למערכת למסור אותם במו ידיהם. שמחנו לדעת, כי חסידי ״חוד חידוד״ מוכנים גם למאמצים, כשמדובר בקיום מדורם החביב.
לא אתעכב הפעם על תוכנה של החוברת. ברצוני רק להסב את תשומת לבכם לרשימתו של אבי על חגיגות הפורים בתל־אביב. הקדמנו את פרסומה כדי שתוכלו לתכנן מראש את ביקוריכם ביום הפורים ב״קרית שושן״ ובשאר המקומות.
הכרכים יהיו מוכנים לחלוקה בעוד שבוע ימים. עקבו אחרי ההודעות שיתפרסמו בקשר לכך. לכל אלה שבקשו כרך בתור פרס מנוי, ישלח הכרך בדואר.
באדר א׳ מלאו ששים שנה לייסוד תנועת המזרחי העולמי. מפאת סיבות שונות נדחו החגיגות לאדר ב׳. בגיליון שיופיע אי״ה אחרי פורים נספר לכם את קורותיה של התנועה.
ו' באדר ב' תשכ"ב שלכם העורך
שמחה וששון ליהודים
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
סיפורו של חג הפורים מתחיל בהתנגשות שבין מרדכי ה״איש יהודי בשושן הבירה״, לבין ״המן צורר היהודים״. מרדכי, גם בהיותו בגלות אחשוורוש, אינו משתחווה להמן; הוא מקיים את מצוות התורה ומגדל בביתו את אסתר היתומה, ששרדה ממשפחתו השכולה. מרדכי הוא סמל ומופת לביטחון בתשועת השם, המן הוא עבד ליצריו ושליחו של השטן. מרדכי שייך לעם אחד המפוזר ומפורד בין העמים, והשונה מכל העמים באורח חייו. עם כזה שונאים ההמנים ומבקשים להשמידו ולאבדו.
כששושן נבוכה ונדמה היה, כי הנה קרב קצו של עם מרדכי, התהפך הפור ואירע הנס הגדול שפדה את היהודים, מידי השטן ושליחו האגגי, המן.
כך היה גם בימי עמלק הרשע ודומה לכך אירע בימי היטלר הרשע בימינו. כשתקשיבו לקריאת המגילה שימו לב להשתלשלות הסיפור, כיצד הכביד השם את עולו על בניו, וכיצד רומם את ממוכן הרשע. כמעט כפשע היה בין קיום היהודים לבין האבדתם, כמו בימי פרעה. ואז התהפך הפור, השם גילה את רחמיו לעמו והפך את אבלם ליום טוב, ו״ליהודים היתה אורה שמחה וששון ויקר״. אין פלא שחז״ל אמרו, כי גם אם כל המועדים עתידים להבטל ימי הפורים לא יבוטלו לעולם וזכרם לא יסוף מאתנו לעד. ההמנים מתחלפים וכן המסיבות, אולם המלחמה בין היהודים לבין הגויים אינה פוסקת ותמיד פודה אותנו השם מידי הצוררים. למרות שמצווה היא להשתכר בפורים,
״עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי״, חייבים אנו לפני השתייה לקרוא במגילה ולהבין את גודל הנס, ורק אחר כך לשמוח כדת וכדין: ליהודים !
*
רבים מכם עשו כפי שבקשנו, דפדפו באלבומיהם ושלחו תצלומים לתחרות של התחפושות. שמותיהם של עשרת הזוכים מתפרסמים בעמודים 3—9.
*
מפאת החומר הפורימי הרב לא יכולנו לכלול בחוברת או המשך סיפורה של גורית "מהמרתף העזוב" ואתכם הסליחה. במקום זה תמצאו הפעם סיפורים מאלפים על ״לאה׳לה הבוכה ולאה׳לה הצוחקת", ״יוס׳לה הטגלשי" ו״הקיסר המוכל".
לסיום נותר לי לאחל לכם לצאת בפורים״ ולשמוח. שמחה וששון ליהודים.
ט"ו באדר ב' שלכם העורך
אשנב לקוראים
קוראים יקרים,
לסבא שלנו מלאו ששים שנה. (הסבא שלנו הוא ה״מזרחי״ המוציא למעננו את ״הצופה לילדים״). כיאה לנכדים ולנינים מוטל עלינו להודות לו על מסירותו לגדל אותנו ולחנכנו להיות יהודים נאמנים. בטרם יעבור החג וכל המשפחה תתפזר ותשוב לעמלה, הבה, נתכנס סביבו לשעה קלה ונגרום לו את האושר הגדול שבחייו — נבקשו שיספר לנו את קורות חייו. נקיפו סביב סביב, נטה אוזן ונפתח את הלב ונשמח יחדיו!
הוא יעביר את אצבעותיו הדקות והצחורות על שפמו הלבן, כאילו פותח את שערי עברו, ילטף את הזקן היורד על מידותיו ויתחיל: ״זה היה לפני ששים שנה… בימים שהשלגים מתחילים להפשיר, אבל עוד קר מאד, נתכנסנו בווילנא, בירושלים דליטא, והכרזנו על ייסוד ה״מזרחי״, ראשי תיבות של מרכז רוחני. היינו שם כמה עשרות רבנים נלהבים שחלום ציון המתחדשת והגאולה איחד אותם לחבורה אחת. היו לנו אויבים משמאל ומימין. החרדים הקיצוניים שנאו אותנו בגלל הציונות שלנו, והחופשים שנאו אותנו בגלל הדתיות שלנו. כן, היינו באמצע בין שני מחנות וחשנו כי ימי הגאולה מתדפקים על שערינו. חשנו כי יש לקום ולצאת מהגלות כי שואה גדולה עומדת להתחולל…
כולם לחמו בנו ומעטים נשמעו לקריאתנו… אבל יאמר סבא כשניצוץ של חדווה ניצת בעינו, השם לא עזבנו, בעזרתו עלינו לארץ ובנינו בתי מדרשות ובתי ספר, הקמנו ישובים (אל תחשבו שזה בא לנו כמו על מגש כסף!) בזיעה ובדם הקמנו כפרים דתיים… נו, ואחר כך כבר עזרו לנו קצת הבנים ונכנסו לעול המלחמה, ואחר כך באו הנכדים… כן, במלחמה על הקמת המדינה, אפילו הם כבר השתתפו, למרות שעדיין היו צעירים מאד. נו והיום, ב״ה, כבר בני־בנים הולכים לנח״ל ולישיבות, ובכלל מה יש להתלונן? השבח לה׳ שזכינו לראות בעם ישראל יושב בארץ ישראל הנבנית על פי תורת ישראל, הרי על זה חלמנו לפני ששים שנה…
יש לסבא סיפורים רבים, זה בעצם רק המבוא אליהם. מי יודע? אולי יהיה לו זמן והוא יעלה אותם על הכתב ואז יפרטם לפרטיהם…
בינתיים טפסו על ברכיו (מותר לכם גם לנגוע בזקנו השב!)
הגישו לו שי והבטיחו לו כי תמשיכו בדרכו. לבסוף הצמידו נשיקה ללחיו וברכוהו!
עד מאה ועשרים, כה יעזור השם!
כ"א באדר ב' תשכ"ב שלכם העורך
ארץ–ישראל לעם–ישראל על־פי תורת־ישראל
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
ברשימתו האחרונה של טורא על יהודי ספרד אנו מסיימים את הסדרה ״עדות בישראל״. כשתכננו את הכרך החדש באנו למסקנה, כי עלינו לטפח את יחסי האהבה בין השבטים השונים ולסייע למיזוג הגלויות ע״י פעולה ממשית. ואז עלה במחשבתנו לפתוח במסע התוודעות הדדית בין העדות, אנו מניחים כי למדתם מהרשימות פרטים רבים על העדות השונות. עתה מוטל עליכם לתרגם את התורה למעשים, טפחו את יחסי האחווה והימנעו משנאת אחים ופירוד הלבבות.
בשער אתם רואים את אחד האמנים מבני ספרד העוסק בהכנת תבליטים מנחושת בחוצות עכו.
*
גם גורית מספרת לכם הפעם סיפור שענינו מיזוג הגלויות והעדות. בסיפורה מדובר על שריפה שגרמה להתקרבות בין אנשים ותיקים ועולה חדשה. המוסר השכל ברור: בל נחכה שהשרפה תקרב אותנו אלה לאלה, נעשה זאת מרצון, ובעוד מועד. עדין אנו מוקפים אויבים הזוממים לכלותינו וכל צעד המלכד את העם מחזק את ביטחוננו.
*
לבסוף ברצוני לבקשכם להפסיק לע״ע במשלוח חידות למערכת. המלאי שהצטבר גדול מאד, חבל שתטרחו לשווא.
כ"ח באדר ב' תשכ"ב שלכם העורך
אחד האמנים מבני ספרד העוסק בהכנת תבליטים מנחושת בחוצות עכו.
|
|||
|
|||
במשעולי עציון 