שאול רז, עורך "הצופה לילדים" – תשכ"ב – [ניסן, אייר, סיון]

בעיתוני "הצופה לילדים" כתבות החתומות א.ב.

אלה ראשי תיבות של השם אהרון בינדר

שמו הספרותי של שאול רז.

אשנב למערכת

קוראים יקרים,

מי שיוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים צריך לברך את ה׳ על ״שלא חסר בעולמו דבר וברא בו בריות טובות ואילנות טובים ליהנות בהם בני אדם״ ריחם של העצים הפורחים והשוקדים על פריונם מגיע לאפו של כל אחד מאתנו. הרבותא היא בכך שאנו מברכים על המראה ועל הריח, נוסף על התודה על הפרי. בשער אתם רואים את ענפו של השקד הפורח, שהוא מהשקדנים לפרוח בין עצי הפרי.

כדי לתת מקום לתגובותיכם הרבות אסתפק הפעם בשורות המעטות האלו שנצטברו במערכת. סוף סוף הפסח קרב וחבל שיחמיצו.

ו' בניסן תשכ"ב                          שלכם העורך

השקד

השקד פורח

 

העיתון מעניין ומלמד

אני קוראת את עיתונכם מזה שנתיים ואני מוצאת בו עניין רב. עיתונכם מעניין מאוד, ואפשר ללמוד ממנו רבות. אני חושבת שכדאי היה לפרסם בו סיפורים קצת פחות ילדותיים (הכוונה לסיפורים המנוקדים). כמו כן היה טוב אם הייתם מרחיבים את המדור ״פרשת השבוע״ כמו בשנים הקודמות.

טובה שפיץ, כתה ז׳, טירת־צבי.

הצעה לחדש את ״לדעתי״

ברצוני להודות לכם על המדורים הנהדרים, כמו "מסיפורי המרתף העזוב", ו"ההרפתקה הגדולה" וכו'. נוכחתי שהעיתון משתפר מפעם לפעם. אני מציע לחדש את המדור ״לדעתי״ וגם לפרסם יותר את המדור על פרשת השבוע, טכניקה ומדע וקולנוע.

כן ברצוני להציע מדור חדש ״סיור בארץ״ ששם יסופר על הווי וחיי ערים׳ קיבוצים, מושבות וכו'.

דוד קופשוביץ, חולון

הצעה ל״ביכורי עטים״

הנני קורא ותיק של עיתונכם ועוקב בהתעניינות ובהערכה אחרי השינויים והתמורות בעיתון. במכתבי זה אני רוצה להציע לכם הצעה בקשר ל״ביכורי עטים״. אני מציע כי תכריזו תחרות מדי שבוע בשבוע על נושא מסוים והחיבורים המצטיינים יפורסמו במדור.

הוכמן מרדכי, ישב״ע כפר הרוא"ה

אשנב למערכת

קוראים יקרים,

אחרי שנגמרה עריכתו של הגיליון ראיתי, כי לא נשאר לי מקום לאשנב. קשה היה לי לוותר על השיחה המסו­רתית, אולם אחרי שהעפתי עין על עמודי העיתון נחה דעתי. הגיליון מלא חומר עשיר ומגוון ומספר על אביב חירותנו.

ברצוני רק להעיר שתי הערות בשולי החומר. כשרבותינו אמרו: ״כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח״, לא התכוונו לשבח את מי שחוזר על סיפור יציאת מצרים פעמים רבות, אלא למי שמתעמק בפרשה המופלאה של ה­יציאה מעבדות לחירות ובניסים הגדולים שאירעו לאבותינו. כוונת דברי חכמינו היא לאיכות הסיפורים ולתוכנם, וכל מי שמרבה לספר ביציאת מצרים מבין ש­מטרתה היתה קבלת התורה בהר סיני. כל עוד לא קבלו את התורה כאילו לא יצאו ממצרים.

חג הפסח קשור בעלילות דם ופרעות ביהודים. הסיפור המופלא על ״אדיל״ וכן הסקירה על היהודים ברוסיה, הם פרק נעלה של מסירות נפש והקרבה על קיום התורה.

פסח שמח וכשר,

י"ג בניסן תשכ"ב                             שלכם העורך.

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים,

היום אנו מציינים את מלאות 14 שנה למדינתנו הצעירה ומתפללים לה׳ כי יגונן עליה מפני האויבים הזוממים להכחידה. אחרי שנים של שקט יחסי, מאז ״מבצע קדש" שוב התחממו הגבולות וצבא ההגנה לישראל נאלץ למגר את עמדות האויב בגבולה הצפוני של הארץ. קרב נוקייב בא להזכירנו, כי עדיין לא באנו אל המנוחה וכי עלינו לשקוד על כוחנו הצבאי, לפתחו ולחשלו. מאורע שני שהטביע את חותמו בשנה החולפת על חיינו היה משפטו של הצורר אייכמן. בדיוני בית המשפט נגולה מגילת הייסורים וההרג שעשו בנו המרצחים הגרמניים, והועלו פרשיות של גבורה וקידוש שם שמים של אחינו המעונים במחנות ההשמדה.

מלבד שני מאורעות עיקריים אלה חשנו השנה בזרימת העלייה המוגברת מהגלויות המתחסלות ובפיתוחם של אוצ­רות ארצנו. גם בשטח הרוחני זכינו להישגים נכבדים: החינוך הממלכתי דתי התרחב ורשת הישיבות נתפרשה על פני כל הארץ, נתקבל חוק ביעור החזיר בכנסת והוכנו הצעות לחוק שבת ארצי: נציגותה של היהדות הדתית הלאומית בממשלה גדלה ודבריה שותפים להכרעות הקובעות את גורל המדינה.

לדאבוננו מעיבה על שמחתנו שנאת האחים שנתלקחה במדינה, שנאה שיכולה לסכן את שלום חיינו הלאומיים. מוטל עלינו לשקוד על בנינה של המדיני. ועל גאולתו של העם. שניהם לא יתכנו בלי אהבת אחים וקרוב הלבבות.

*

מפאת החומר המיועד לחג העצמאות נאלצנו לדחות את המשכי ״המטוס הז­עיר ״סנונית״ ו"סיפורי המרתף העזוב״, לגיליון הבא. צררנו לכם הפעם בחוברת סיפורים ושירים על החג ושתי סקירות מיוחדות. אחת על הדיפת הפולשים ע״י המשקים הדתיים ושניה על מוזיאון ה"הגנה״ שבבית אליהו גולומב בתל־אביב. מועדים לשמחה לגאולה שלמה!

ד' אייר תשכ"ב                        שלכם העורך

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים.

יום העצמאות נחוג בארץ ובתפוצות ישראל תוך תודה לה׳ על נס הגאולה והקמת המדינה ומתוך חרדה לגורלן של הגלויות שטרם עלו. בעוד שהמוני העירונים רקדו בחוצות וחזו במצעד הצבא, צפו מתיישבי הספר לעבר ארצות האויב ועמדו על המשמר. המרחק בין הגבול לבין מסלול המצעד לא היה אלא כמה עשרות קילומטרים, רק הודות לערנותם של המתיישבים בספר ולכוננותו של צה״ל, יכלו תושבי הערים לתת פורקן לשמחתם באין מפריע.

בשער אתם רואים קבוצת ילדים רוקדים בבית שמש, אשר בפרוזדור ירוש­לים. בצד: ארובות בית החרושת למלט ״שמשון", ממולו השכונות החדשות וב­אופק – ההרים הקרחים, אשר מעברם קו הגבול. זו התמונה ההולמת את מצבנו — ילדים שמחים ורוגנים בעיר הנבנית והנכבשת, כאשר על הגבול מגינים אבו­תיהם, שעלו משבעים הגלויות.

יום העצמאות בבית שמש

ילדים רוקדים ביום העצמאות בבית שמש

*

הגשם הבלתי צפוי בעונה זו, העיב במקצת את שמחת יום העצמאות. על מקרה דומה, שבו הגשם הרס תקוותיו של נער מסופר לכם בסיפורו של שאול לדרמן "הגשר". כולנו עורגים ליום בו ישרור השלום בינינו לבין שכנינו הער­ביים. הגשר — הוא סמל להבנה הדדית. נקווה שבאחד הימים הוא בכל זאת יקום.

*

עוד לפני שיגיע אותו יום מיוחל עלינו לשקוד על הפרחת ארצנו ובעיקר על מיזוג העדות לאומה אחת. בסיפור של ברוך אורן ״רסיסי הרימון״ נפתח לכם אשנב לרקעה, למצוקתה ולעוזה של אחת העדות בתוכנו, הלא היא יהדות מארוקו.

*

ואחרון אחרון חביב. באחד הימים עזבה גורית את המרתף העזוב וטסה לה ליבשת אפריקה הנרחבת והבלתי ידועה. על אף שהבטיחתני להמשיך ולספר את סיפוריה המאלפים, נבצר הדבר ממנה במרחקים. השבוע קבלתי ממנה ד״ש עבורכם. היא כותבת: ״אני אוספת אגדות מהמקור הראשון ומתגלגלת מכפר לכפר. כל יום אני מגלה משהו חדש. אני ״שוחה״ בים של חוויות ועד שאגיע לגדה, לא יעלה בידי, כנראה, לרסן את השפע ולגבשו״.

ובכן, סליחה על ההפסקה בהמשך ״מסיפורי המרתף העזוב״ והבטחה לסי­פורים מהיבשת השחורה.

י' באייר תשכ"ב                            שלכם העורך

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים,

האגדה מספרת כי כאשר סרקו הרומאים את בשרו של ר׳ עקיבא במסרקות ברזל היה מקבל עליו עול מלכות שמים. כששאלו אותו תלמידיו: ״רבנו עד כאן?״ השיב להם: ״כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה: "ובכל נפשך״ ואפילו הוא נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבוא לידי ואקימנה, ועכשיו שבא לידי לא אקימנו?"

בתשובתו זו בטא ר׳ עקיבא את מהות חייו ואת רוחם של מורדי בר־כוכבא, שהתחנכו בבית מדרשו. מטרתם הייתה לקדש את שם שמים ולמרוד בעבדות. חיי תורה הם חיי חירות וגבורה רוחנית, ומי שמ­קיים את מצוות התורה איננו נרתע מעינויים. בעת הצורך הוא יודע גם לאחוז בשלח.

רוחם של ר׳ עקיבא ותלמידיו פרנסה אותנו בכל המצוקות וה­מבחנים שנפלו בחלקנו עד ראשית גאולתנו. לולא רוח ההקרבה של ״ובכל נפשך" — מי יודע אם היינו מנצחים את צבאות ערב וזוכים להקמת המדינה? בעת שתשבו סביב למדורות, אל תשכחו להגות בתלמידיו של ר' עקיבא שכל חייהם התכשרו לקיים את ״ובכל נפשך״.

י"ח באייר תשכ"ב                          שלכם העורך

עורך נכבד !אני רוצה להודות ולשבח; העיתון השתפר יפה. אני מציעה לחדש את המדור ״לדעתי״ ומבטיחה מראש להשתתף בו. האם תוכלו לפתוח מדור חדש: ״תשובות לקוראים הצעירים״ ? בו שואלים הקוראים שאלות בענייני בית או ביה״ס, מה לעשות במקרה כזה וכזה וכו'. הסיפור ״רסיס הרימון״, מצא חן בעיני מאד. גם: "דרשו רבותינו", "קולנוע", "בולים", חביבים עלי, וביחוד ״על חוד חידוד".יעל לוין, תלמידת כיתה ו׳ ביה״ס "אושא", רמת גן

לחדש את ״לדעתי״ כן או לא

הנני קורא ותיק של עיתונכם. ומדי פעם ופעם אני מוצא בו יותר עניין. כל המדורים יפים מאוד ובמיוחד ״מסיפורי המרתף העזוב״. הייתי מבקש בשמי ובשם רבים אחרים לחדש את המדור האהוב על כולם ״לדעתי״.

שפרן יעקב חולון

תגובת המערכת

כאשר יתרבו המבטיחים להשתתף באופן פעיל ב״לדעתי״, יתכן שנחדשו. לע״ע בקשו זאת יחידים בלבד.

 

אשנב לקורא

קוראים יקרים,

החודש נערך בארץ ״מצעד הפרוטות״ שהכנסותיו מיועדות לשיקומם של הילדים שנפגעו בשיתוק. במרכזה של החו­ברת אנו מפרסמים סקירה מקיפה על המחלה והמלחמה בה.

לפני חג הפסח התגייסו חברי ״בני עקיבא״ בתל־אביב למבצע מיוחד במינו — הם אספו בבתים עיתונים ישנים ובקבוקים ריקים, שתמורתם הוקדשה לפעו­לות ״אילנשיל-פוליו״. בעמוד 14 אתם רואים את האספנים בפעולתם.

*

השנה מלאו 60 שנה ״למזרחי״ ו־40 שנה לפוהמ״ז. בקשר ליובלות הנ״ל אנו סוקרים לפניכם את פעולותיהם של הרא­שונים בסדרה החדשה: חולמים ומג­שימים.

*

באחד הגיליונות הסברנו לכם כי הצ­טבר אצלנו מלאי עצום של חידות. בקשנו מכם להפסיק לשלוח לנו חידות חדשות עד להודעה חדשה. אנא, שמרו על כל.

ועוד הערה קצרה. החיבורים על הקב­צנים והטיולים דומים אחד לשני, וכן הסיפורים על איחורים לבית הספר. השתדלו להמציא משהו חדש ומיוחד.

כ"ג באייר תשכ"ב                          שלכם העורך

אני מוצא ענין רב בעתון

אני קורא כבר את העיתון כמה שנים ואני מוצא בו ענין רב. אני מציע כדוד קופשוביץ. לעשות מדור ״סיור בארץ״ על הווי ילדים, חיי ערים ומושבות וכו'.

ואני מברך אתכם שתצליחו הלאה בשיפור העיתון.

בחגן בנימין, ת׳׳א

 

לחדש את הסיפורים המצויירים

עיתוננו ״הצופה לילדים״ שאני קורא אותו זה שנתיים מתקדם יפה מחוברת לחוברת. לדעתי אין צורך במדור הבול, מוצאים חן במיוחד בעיני המדורים: ״המרתף העזוב״, ״ננסן, חוקר הקוטב",״המטוס הזעיר סנונית״.

רציתי לבקש לחדש את הספורים המצויירים בהמשכים בסוף החוברת, בגלל חסרון זה נוטים חברי לקרוא עתונים אחרים.

שלמה רזיאל, ירושלים

חסרים מדורים

אני קורא עיתונכם שנים מספר ונוכח בשיפורו מדי שנה בשנה. אולם חסרים מדורים שעכשיו "באופנה״ כגון: שחמט, החלל וכיוצא בזה.

יוסי זילברפרב, ת״א

 

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים,

האביב חלף עבר לו ועמו ימי הגש­מים והחרדה לשדות. התבואות כבר נקצרו והחל הבציר בכרמים. היוגבים והנוטעים שמחים על יבולי הברכה; העם כולו מתכנס בבתי התפילה המקו­שטים בירק ופרחים להודות לה׳ על התורה שהנחיל לאבותינו בצאתם ממצ­רים.

 

גם עמים אחרים אוספים יבוליהם בשדות ועורכים הילולות בגמר הקציר, אולם רק בני ישראל מציינים במשך אלפי שנות קיומם את יום מתן התו­רה. ביום קבלת התורה נעשינו לעם ורק התורה מייחדת אותנו משאר העמים.

*

האגדה מספרת כי הקב״ה הלך אצל העמים ושאלם: *מקבלים אתם את התורה?״ שאלוהו: ״מה כתוב בה?״ אמר להם: ״לא תרצח ! השיבו לו: ״אין אנו יכולים לקבל את התורה״. רק כשבא אצל ישראל השיבו: ״נעשה ונשמע!״

השנהזכינו להיות שליחיו של הקב״ה בהענשת גדול פושעי העולם, הצורר אדולף אייכמן, שרצח מיליונים מבני עמנו, שסמלו בעולם את תורת ה״לא תרצח״. שופטי ישראל קבעו מחדש קבל עם ועולם כי אסור לרצוח וכי הרוצח אנשים שנולדו בצלם – דינו למות.

*

לא ע״י הכרזות הפכנו לעם סגולה. אבותינו מסרו את נפשם על קיום התורה ומצוותיה. בתי המדרש והישיבות היו לבתי יוצר לנשמת האומה. בחסדי ה׳ קם לנו דור חדש של לומדי תורה. 10 ישיבות של בני עקיבא מתנוססות ברחבי הארץ ועוד 3 עומדות להיווסד. מ. סוקר לפניכם את התפתחותן ומציין במה מצ­טיינת כל אחת מהן.

בחג השבועות מציינים גם את יום פטירתו של הבעש״ט שהיה יוצרה של החסידות. בסדרה החדשה: מה היא הח­סידות? תספר לכם פנינה על רקעה והתפתחותה של התנועה הזו שקיימה את אבותינו בתפוצות במאות האחרונות עד בוא השואה.

חג שמח.

ג' בסיון תשכ"ב                              שלכם העורך

יותר סיפורים בהמשכים

אני מנוי על העיתון כבר שנתיים. הסיפורים ״מסיפורי המרתף העזוב״ מוצאים חן בעיני. אני מציע שיהיו יותר סיפורים בהמשכים.

יאירי לברטוב, בני ברק

 

למערכת ״הצופה לילדים״ שלום רב !הריני לציין את העובדה שהעיתון השתפר בהרבה. הסיפורים: "המטוס הזעיר", ״סנונית׳׳ וכן ״סיפורי המרתף העזוב״, מעניינים מאד ומתאימים לילד המבוגר.צבי שקולניק, כפר סבא

 

 

 אשנב למערכת

קוראים יקרים,

בימים אלה נטוש וויכוח ער באקדמיה ללשון העברית, אודות התיקונים שיש להכניס לכתיב העברי, כדי לעשותו קל להמוני עמנו המתקבצים במדינה. אחת ההצעות שעובדה ע״י וועדה מיוחדת לכך, רואה צורך להוסיף כמה סימני עזר, שיציינו את התנועות אָ ואֶ בכתב בלתי מנוקד. הוויכוח נמצא בעיצומו ועדיין לא הוחלט דבר, אולם בינתיים נזדמן לנו מקרה הבא להוכיח, כמה חשוב הניקוד בלשוננו, ומה יכול לקרות כשכותבים בלי נקודות ובלי סימני עזר.

לא אפרט לכם את המקרה. אציין רק שהוא כלול בסיפור ״הגינה היפה ביותר״ ויש לו קשר לעיטורו של הצייר. אילו נוקדה המילה שמהווה את העיקר בעיטורו, היה הצייר נמנע מהשגיאה. ועתה, חפשו ומצאו אותה. בין הפותרים יוגרלו פרסי ספרים.

*

בגיליון שלפניכם רשימות על ״יריד-המזרח״ ונקודת ההיאחזות של הנח״ל בצפונה של הכנרת: ״אלמגור״. בשער אתם רואים את הנח״לאים החמושים ה­שומרים על שפך הירדן לתוך הכנרת.

י' בסיון תשכ"ב                                שלכם העורך

אלמגור

היאחזות הנח"ל אלמגור

אני קוראת את ״הצופה לילדים״ זו שנה שלישית, עד עכשיו היו ספורים בהמשכים ואילו עתה אין כבר סיפורים כאלו. סיפורי ״המרתף העזוב״ מאד יפים, וגם ה״חוד חידוד״ יפה ורב גווני.

אסתר נדיבי, משואות יצחק

אני קוראת את העתון כבר שנה רביעית ובזה אני באה לציין כי הוא הולך ומשתפר. ביחוד יפים סיפורי ״המרתף העזוב״ היו עוד כאלו׳ למשל : ״סיור על פני החדר״. הוא היה מענין, אבל,לדעתי, ארוך מדי.

זהבה וימר, ת״א

מדוע הופסקו ״סיפורי המרתף."

עיתוננו השתפר מאד. אני מצדדת עם הקוראים שמבקשים לחדש את ״לדעתי״. אני אענה על כל שאלה, שאדע להביע בה את דעתי כראוי. לדעתי צריך להוסיף מדור על שח־מט והחלל. מדוע ״ספורי המרתף העזוב״ הפסיקו להופיע בזמן האחרון ? הם מעניינים מאד ויש בהם שפע של מוסר השכל. כדאי גם לחדש את הספורים המצוירים בסוף החוברת, אבל, שלא יהיו רק על גניבות ורציחות.

לאה שאריאל, רמת־יצחק.

תגובת המערכת

הודענו שנורית יצאה לאפריקה לאסוף חומר לספר חדש ובגלל זה חלה הפסקה בפרסום ״סיפורי המרתף״.

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים,

כולכם מכירים את לימודי ההיסטוריה ומכנים אותם ״יבשים״ או ״משעממים״. ״בשביל מה ללמוד כל כך הרבה תאריכים ?״ — אתם שואלים. התאריכים אינם מטרה לעצמה, אלא ציוני דרך, אמצעים להכרת דרכה של האנושות. הפעם ברצוני להסב את תשומת לבכם להיסטוריה שאיננה יבשה, מנחם ר. מספר לכם בכתבתו על ניסיון מעניין שבוצע בבית הספר ״בצלאל״ בירושלים, בו ניסו ללמוד היסטוריה באמצעות יצירות האמנות. בלימודים אלו שמו לב לגלגוליה של נפש ההיסטוריה, כפי שהתבטאה ביצירותיהם של העמים השונים. בכל אופן כדאי לכם לראות את יצירותיהם של התלמידים שהשתתפו במבצע מיוחד זה.

*

גיליון השבוע עומד בסימן ההיסטוריה, ולכך אין לי צורך להסביר לכם מדוע אנו מציינים את מלאות 25 שנה לבית הספר ״שרשים״ בתל־אביב. השתדלנו לספר לכם את קורותיו ולהבליט את המיוחד שבעברו.

למנהלת, למורות ולתלמידות של ״שרשים״ ברכת כה לחי!

י"ז בסיון תשכ"ב                        שלכם העורך

ביס שורשים

25 שנה לבית הספר שורשים

 תשובות המערכת

מזל עובדיה נתניה : ציורך יפה מאד, אולם אין ביכולתנו להדפיסו מאחר שהוא עשוי בצבעים. אנו יכולים להדפיס רק ציורים שנעשו בטוש שחור.

יהודית מלוב תל־אביב: ראי את תשובתנו מזל עובדיה.

שלמה מאוזנר ת״א : לא נוכל לפרסם את תשבצך מפני שהוספת את האותיות ליד המספרים בציור ששלחת. אם תמציא לנו ציור חדש, רק עם המספרים נוכל לפרסמו.

זאב כהן טירת צבי : מפאת רבוי החידות לא נוכל לפרסם את החומר שהמצאת.

קקון עמרם כפר הרואה : הבדיחה חלשה מאד.

חיים לויטה תלאביב: סור בימי החופש למערכת, נשתדל למלא את מבוקשך.

א. בר־חיים ירושלים : אל תמציא לנו רשימות על נושאים שלא בקשנו. כתוב רק על חייך אתה.

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים,

כשהגיליון הזה יגיע לידיכם תתכוננו כבר לעזוב את שערי בית הספר ולצאת לחופש הגדול. כל אחד יישא עמו את תעודתו עם הציונים הטובים, או הרעים, ויוכל לסכם לעצמו מה השיג בשנה החו­לפת. א. ב. מייחד את דבריו לחופש העומד על הסף, ואילו ש. יזרעאלי מסיים את הרפתקאותיהם של פפיק ווטה עם ה״סנונית״ שלהם. ר. המנחם מביא אתכם הפעם לשפיר כדי להכיר את ישיבת ״אור עציון", אחת מישיבות ״בני עקיבא״ שבדרום.

את תמונת השער אין צורך להסביר לכם. כל אחד כבר שמע, או ראה אפילו, את הפלא החדש שבא ל״יריד המזרח״: רחף — רכבת הקרוניות הנעות על גבי כבלי חשמל בגובה של 20 מטר מעל פני הקרקע.

אין ספק שרבים ינצלו את בוא החופש כדי לראות את הארץ מה״רחף״.

לקראת החופש הגדול אני מאחל לכם בילוי נעים. הנפשו היטב ושובו בעז״ה רעננים לבתי ספרכם.

כ"ו בסיון תשכ"ב                          שלכם העורך

רחף

הרחף

העתון השתפר בהרבה, אבל יש בו חסרונות, כגון: סיפור בהמשכים (מצויר), הסיפור ״המטוס סנונית״ מעניין מאד, רק חבל שמחברת הסיפורים ״סיפורי המרתף העזוב״ נסעה לאפריקה.שלמה מאוזנר ת״א
לכ' מערכת ״הצופה לילדים״.

רב שלומות !

אני מנוי על שבועונכם ״הצופה לילדים״ ומקבל אותו מצרפת. למרות שעיתונכם מגיע באיחור גדול. מ״מ מוצא הוא חן בעיני מאד. ובכן הנני מגיש ומביע לכם את תודתי על העיתון שהשתפר שבעתים. הספור: ״במפרץ הספינות המפליגות מחר״ היה מרתק ומעניין יישר כוחו של מחברו. אני מציע כי תוסיפו עוד סיפורים בהמשכים. ולכם אני מאחל בלב תמים שתזכו להוציאו לאורך ימים.

הנני מעונין להתכתב עם נערים ונערות בגיל 14—17 מהארץ או מחוץ לארץ בעברית על נושאים שונים.

אני אוסף בולים, גלויות וכו׳ מכל העולם. ובכן אשמח להחליף ולהתכתב על נושאים שונים עם ילדי ישראל שבארץ ובגולה.

Mikhael Attoun

B.P.7.Tunisie

 

 

 

 

 

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s