שאול רז – עורך "הצופה לילדים" – י"ז אב, תשי"ג

בעיתוני "הצופה לילדים" כתבות החתומות א.ב.

אלה ראשי תיבות של השם אהרון בינדר

שמו הספרותי של שאול רז.

הישיבה החקלאית

מישור מוריק עד קצה האופק כשטיח ארוג בכל גווני הירוק הצהוב והחום, נפרש לעיני משה ממרומי הגבעה. זעיר פה וזעיר שם בצבצו מתוך המישור פרדסים רעננים, שהטילו את צילם על פני השדות השלופים, וקול גרוני של תימנים עובדי אדמה שעסקו בהשקאה, הגיע לאזנו מעבר לגדרות הברושים הזקופים והנשאים אל־על.

הייתה שעת הצהרים. קול רעש הבנאים העוסקים בהשלמת בניני הישיבה נדם. גלגל החמה נסר ברקיע ושפך קיטוני אש ואור ביד נדיבה על ראשו של משה ועל ראש הגבעה.

  • אכן, הגעתי למטרתי — החליט בלבו — הנה החמה מצביעה באלפי קרנים כי כאן המקום.

ובעמדו מוקסם מיפי המראה לפני אחד הביתנים האדמדמים של מוסד ״יקיר״, יצא לקראתו נער חסון, לבוש מכנסי חאקי קצרים וחגור בחגורה צבאית וקבל את פניו בלחיצת יד חמה ובפנים מאירות ושופעות שמחה:

לחיצת יד

לחיצת יד חמה

  • "הכאן מקום הישיבה החקלאית?" — פנה משה לנער החסון והוריד את תרמילו מכתפיו.
  • "ניחשת נכון" — השיב הנער — "פה תקום הישיבה שהנך מחפש. שמי מרדכי, גם אני מתעתד ללמוד בישיבה" — הציג את עצמו.
  • "גם אתה ״מוסקטיר״ שבא לערוך ביקור בטרם יבחר לו מקום לימודיו ?"

— "לא חבוב! אני מחניכי המקום, מאלה שימשיכו ללמוד בישיבה החקלאית" — השיב מרדכי וחיוך של סיפוק פרח על שפתיו.

  • "ואני ממושב כ. הורי רוצים שאצא לישיבה" — "אולי נלמד יחד. אה? איך מוצא הדבר חן בעיניך?"
  • "כביר!" — השיב מרדכי — לא יכול להיות זיווג יותר טוב מאשר בן כפריים ממושב כ. ובוגרי עליית הנוער שבאו מכל קצווי תבל.
  • "מה אתה דובר ?" — שאל משה ב­תמיהה — "וכי אינני ה"מרגל״ הראשון שנקלע לכאן בימי החופש הגדול ?"

— "תנוח דעתך" — השקיטו מרדכי — "יום יום, עולים לכאן טיילים, באחרונה רבים ביניהם נערים כמוך, עמוסי תרמילי גב, הבאים להיווכח אם נכון הדבר שהישיבה החקלאית קמה."

חדר האוכל

חדר האוכל

  • "אין פלא" — העיר משה בעליצות — "הרי מחכים לה זה דור שלם, אבא ספר לי שעוד ר׳ צבי הירש קאלישר הגה בהקמתה."
  • "כנראה שהרביצו לך פרק בציונות" —  אמר מרדכי. שם ידו על כתפו של משה כאילו היו רעים זה מכבר והובילו לחצר המוסד.

בית הכנסת בבנינו

בית הכנסת בבנינו

לאחר שסיירו במעבדה המכילה אולם גדול המצויד בכל האביזרים החדישים (ליד כל שולחן אינסטלציה של חשמל, גז ומים) סרו לחדר האוכל החדש, לביתני המגורים ולבסוף הגיעו לבית הכנסת העו­מד בבנינו. דרך החלונות המקושתים נבט עולם רוגע ושלוו, ישובים פורחים עטורי ירק וגנים. וקול שירת הצפרים רחשה בכל.

סיור בזק

סיור בזק

  • "נו" — טפח מרדכי על גבו של משה

—   "מבסוט מהנוף?"

— "ממש כמו בבית" – השיב בשמחה. הוא התיישב על מעקה אחד החלונות ובמבט רחום ומלא ערגה סקר את הנוף היפה.

— "מה נחמד יהיה פה ללמוד…" — לחש משה בהתפעלות.

״ולעבד" — הוסיף מרדכי. "שמע, יודעים איפה להשקיע כספים. זה המקום ! יש לך פרדס וחורשות ולול ורפת. בעוד כמה שבועות יביאו את הפרות — חלום של מאה שנים מתגשם.,

אחד הפועלים שישבו על הרצפה וסעדו את לבם, קם וקרב לשני הנערים.

—  "חבובים, הניחו לחלון, הוא יכול עוד לפול מרוב התלהבות…"

—   "מאיפה אתה בחור ?" — פנה למשה.

  • "ממושב כ. בנו של אברהם כפרי".

—  "הרי אני מכיר את אביך, היינו יחד בפלוגת כיבוש בשייך-אבריק".

—  "יעני, בכל מקום יש לו מכרים לאבא" — אמר משה.

לאחר שהפועל שאל על כל עסקי הבית במושב כ. אמר: ״מתפלא אני על אביך שמשלח את הבנים מהבית. עד מתי יוכל לעבוד ?"

— "דווקא משום כך הוא משלחם, ברצונו שנמשיך בדרכו. אחי הגדול הלך לבית ספר חקלאי ולא מצא את מקומו במושב לבסוף היה למכונאי. השני הלך לישיבה ועתה הוא רוצה להיות מורה. לא זכה אבא שיקבלו את הצעותיו — אילו הייתה לשניהם דעה אחת… עתה אומר אבא לספר לחבריך את מה שראית ושמעת. זכור אחרי 4 שנים נפגש שוב עם תעודות הסיום ביד!"

בדרכו לכביש הפנה משה לא אחת את ראשו לאחור ודובב בלחש לעצמו: ״מה נחמד יהיה פה ללמוד."

א. ב.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s