תשי"ח
בעיתוני "הצופה לילדים" כתבות החתומות א.ב.
אלה ראשי תיבות של השם אהרון בינדר
שמו הספרותי של שאול רז.
עבודת הכרובים
אשנב למערכת
קוראים יקרים
מדי שנה אנו רגילים לערוך במהלך הימים הנוראים סיכום של המאורעות החשובים בחיי העם והעולם. מדי פעם אנו שואלים את עצמנו — מתי יבוא קץ הרשעה ותפסק ההזדיינות וההכנות למלחמה? — מתי ישוב האדם מן הרעה ויעשה צדק, חסד ומעשים טובים?
יש שנים שבהם אנו מתקרבים לאידאלים הנשגבים של תורתנו, שבהם העולם מכיר בדרכו הרעה ולהביא לשלום ולאחווה אנושית. השנה היוצאת, שנת תשי״ז, לא קרבה אותנו לתקוות הנכספות של תיקון עולם במלכות שדי. פצצות פוצצו ע״י המערב והמזרח, האימים נשאו מקרובים ורחוקים. הייתה שנת מצוקה לעולם. שנת אימים של הפצצה האטומית והקליעים הכימים, ובכל זאת אפשר שהייתה זו שנת התקרבות לשלום. קיימת תקווה נסתרת בלבותנו, שהעמים ימנעו מלתקוף זה את זה, דווקא אחרי גלותם את הנשק ההרסני והאיום.
לגבינו הייתה זו גם שנת ניצחון על אויבינו ושנת פתיחת שערים לעליית אחינו.
מי ייתן ושנת תשי״ח תביא לנו שלום עם שכנינו וגאולה לאחים השבויים בעמים זרים.
*
הגיליון מדבר בעד עצמו – האם יש צורך לפרט ולהסביר? אני סומך עליכם ומחכה להערותיכם. אנא, אל תאכזבו וגם על גיליון הכתבים כדאי לחוות דעה.
שימו לב לסיפורה של טובה, ״נורית כותבת סיפור", המצטיין בכל התכונות האהובות עליכם — המאמר מזכיר לכם את מכתביה של גליה. סוף סוף חזרו גם סיפוריו של אליאב. הפעם הפרק הראשון של "תעלומת הסירה" — סיפור על כ״ג יורד-ים ישראליים, שיצאו לשליחות עלומה ולא חזרו ממנה.
כתיבה וחתימה טובה לכולכם. שלום ואחוות ישראל.
שלכם העורך ערב ראש השנה תשי"ח
לשנה טובה
תשורה לשנה החדשה – פרחים לחג
הימים נעשו קצרים וקרירים יותר, אנשים כנוסים בתוך עצמם ומהורהרים – "הנה בא יום הדין!״ העצים בשלכתם מניעים את בדיהם העירומים ועל פני הרקיע מרחפים עננים אפרפרים בא, "החורף בא, קרב הסתיו״.
פה, אי-שם עוד נשמעת תקיעה רמה עם צאת השמש והכרך פותח בצעדו הרגיל. ממהרים יהודים לעבודתם ולעסקיהם כבשאר הימים, איצה ברך על פת לחם- אחרי יום עמל, להביא פרנסה למשפחה, אחרי תרופה ואחרי תיקון לנפש הדוויה — אין זו אווירת ימי חול רגילים. אי-שם בנפש, בפינה נסתרת שבלב, ישנה איזו נימה כמוסה: ״הנה בא יום הדין" וכל נפש רועדת מאימת הדין וחפצה להיות זכה וזכאית, מטוהרת מחטא – כל נפש מתפללת ששנה החדשה הבאה לקראתנו תהיה טובה.
ליד הדוכנים שליד בית הכנסת מצטופפים עשרות אנשים, אחדים מהם מחפשים מחזור לתפילות, אחרים מבקשים טלית, ציציות ותשמישי קדושה שונים.
הכנות לימים הנוראים – קונים טליתות, ציציות ומחזורים
הנה חבש אחד על ראשו כיפה חדשה בתכלת לבן ועליה כתוב: מזל טוב. חברו בחר בכיפה דומה ועליה כתוב: שנה טובה — מזכרת ירושלים. אחרים רואים את הכיפות ונזכרים ביום הדין, סרים וקונים; ממשמשים בצמרה הלבן של הטלית ונזכרים בחגיגת הבר-מצווה בבית אבא ומדפדפים בסידור הישן – ניגון עתיק וידוע עולה על שפתיהם: ״ונתנה תוקף קדושת היום״. המתבונן במעשיהם הוא נותן את אותותיו ־ והם מתפללים לזיכוי לשנה טובה.
עבר חייל ברחוב ומצעדו כבד בנעליו המסומרות, בידיו הוא נושא חבילות ספרים ״וודאי מחזורים לימים הנוראים״. על פניו פלומת שער רכה ובעיניו מבט של מתמיד סגוף ״וודאי סמל הדת של היחידה – אחד הדואג לצרכי הנפש של חבריו״.
והרחוב מלא דוכנים שונים ומשונים וכולם משופעים בברכות, בגלויות, בלוחות ובאלבומים מצוירים.
צובאים העוברים על הדוכנים בוררים ובוחרים, כל אחד לפי כיסו ולפי כספו, בוררים ונוטלים "לשנה טובה".
חיילים ואזרחים קונים כרטיסי ברכה
א.ב.
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
זה זמן רב לא הרחבתי את הדיבור על בעיותינו, מפני שהייתי טרוד בעריכת חוברות החג. עתה, עם סיום העריכה יש בידי לשוב ולשוחח עמכם כמנהגי מאז. אם שמתם לב, אנו משתדלים במשך כל השנים לגלות חומר ההולם את רוח המסורת ומדרבנים את סופרינו ליצור ספרות המטפחת אתה אמונה בד׳ ואת אהבת ישראל ותורתו. לא קלים הדברים ולא פה המקום לפרטם, אולם מן החובה להדגיש שמשהו נעשה בכוון הרצוי. העיתון התבגר, יש לו אופי ורוח משלו. כל אחד מרגיש ומבין שזה עיתון מיוחד במינו, עיתון בעל ייעוד ותעודה חינוכית נשגבה, זה עיתון שרוח ישראל משתקפת בו בכל עמוד ובכל שורה. יחד עם כל זאת אין העיתון סגור רק לחוג צר של מאמינים, הוא מכוון לכל ילד ונער בישראל ובתפוצות. מסגרת נושאיו רחבה ומגוונת והחומר המוגש מנופה ומבורר וכתוב בלשון קלה ומושכת. את כל אלה הזכרתי דרך אגב.
באחד הימים גליתי תמונה של הצייר היהודי שמואל הרשנברג בשם ״בישיבה״. הדפסנו את התמונה בשער העיתון תחת הכותרת ״אור התורה״ (גיליון 14 כרך י״א).
אור התורה בישיבה
שמואל הרשברג
לא ייחסנו למעשה חשיבות מיוחדת, עד שבא המקרה והסב את תשומת לבי אליו. למערכת נכנם אדם ושאל: אתם הדפסתם את התמונה הזו של הישיבה בעיתונכם ? כן — השבתי. ־־ אולי תוכלו לומר לי איפה אני יכול להשיג את התמונה הנ׳׳ל? לדאבוני אין להשיגה – השבתי – גלינו אותה בקובץ ספרותי ישן. ״חבל, חבל… – מלמל האדם – רציתי לתלותה מעל מיטתו של בני״. אחרי רגע הוסיף: ״אינכם יודעים כמה אני מחפש דברים מעין אלה, כדי לקשור את הבן למסורת… רציתי שיראה לפחות כיצד חיו פעם יהודים, שיבין איך יש להמשיך את השרשרת״… לא יכולתי לעזור לאב הדואב והדואג. בעיה נכבדה עורר, בעיה המקפלת בתוכה את שאלת קיום היהדות.
מרבים לדבר אצלנו באחרונה על הצורך בתודעה היהודית, על זה שיש ללמד את הנוער פרקים מהמסורת, כדי שלא יכשלו בפגישותיהם עם יהודי התפוצות. – גם זה צעד קדימה, ־ אך, האם היהדות היא תרבות לראווה, מין מסכת מנהגים שמקיימים כלפי חוץ?
לדידינו אין קיום המצוות דבר השייך ל״ידיעות״ בלבד, תורתנו היא תורה שבלב, תורה המקיפה את הכל וממלאה את כל ישותו של היהודי — התורה היא קודם כל, יסוד קיומנו וייעוד חיינו.
*
א. אביב"י נוגע בסיפורו בבעיית המשך המסורת ואילו יעקב רימון מספר לכם על שמחת תורה, בו הושר השיר, שהובא מרכבות המוות, שהיו בדרך לכבשני האש: "זכור דבר לעבדך" וכו'. היהודים שהובלו לכבשן התעלו למעלת קידוש־השם ושרו ברגעיהם האחרונים את המנון האמונה והתריסו כביכול כלפי מעלה, "זדים הליצוני עד מאוד", הגויים צחקו, לעגו לנו מאד, אך ״מתורתו לא נטיתי״. עמדנו בניסיון, נשארנו יהודים וקיימנו את מצוותיך. נראה שאותה אמונה לוהטת גרמה לשינוי הגורל ועל אפר הכבשנים הועלה אור מדינת ישראל.
מועדים לשמחה.
שלכם העורך ערב חג סוכות תשי"ח
מן המובחר
מצווה מן המובחר לאגוד לולב והדס וערבה ולעשות שלשתן אגודה אחת.
(משנה תורה הלכות לולב פ"ז)
מן המובחר
אימת יום הדין חלפה, עברה לה, כנסת ישראל מכינה עצמה לחג הסוכות ולשמחת התורה. הפטישים מכים בראשי הכלונסאות, המשורים מנסרים בלוחות, המזמרות מחתכות בענפי הדקלים והידיים קוטפות את פרי ההדר. אחרי כובד ימי הדין באו ימים של התבהרות, הוקל ללב ולנפשו של האדם ואיזו חדווה הוצקה לאבריו. יש להקים סוכה ולהכין ארבעת המינים, כדי לקיים את הכתוב ולקחתם לכם. הולך האדם מישראל למלא את חובתו ולשמוח בעשיית המצווה ונפשו רנה בתוך גוו: מצות מן המובחר.
כולם משתדלים להדר, כולם מתכוונים לפאר את שמחת החג ובוררים את הלולבים היפים ביותר, את האתרוגים היקרים ביותר, את הערבות הכשרות
ביותר ואת ההדסים המובחרים ביותר. אם לקיים את המצווה, הרי לקיימה בנפש חפצה ובשמחה שבלב.
המהדרין מן המהדרין – מבררים ובודקים ועוברים משולחן לשולחן
בשאון ובהמולה נעשות ההכנות. המכונות אצות מן הפרדסים והגנים ומביאות עמן את ריח השדה לרחובות הערים. בקריאות זירוז מוריקים הסבלים את תיבות האתרוגים ואת חבילות הלולבים ושיר חדש מנסר ברחוב: מהודר, מהודר יהודים!
אדון תראה: זהב,זהב, קוראים הנערים
מטע שגדל בשדות ישראל וטופח בידיים ישראליות, מטע שנטעוהו חלוצי ישראל מניב פריו בעזרת צור ישראל.
קולות מסתלסלים ובוקעים מבין חומות קריה ומזרזים יהודים לקנות להם משלהם. גם הקוראים ומכריזים על סחורתם וגם הבאים לקנות, ארשת של שמחה על פניהם.
חג של שמחה קרב לישראל – חג של חדווה עילאית – אם לקיים את הכתוב ושמחתם לפני ה' אלוקיכם, הרי שמחה מן המובחר.
ואחרי ארבעה מינים – הסכך
א.ב.
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
דבר גדול התרחש בעולם המדעי — האדם שלח ירח מלאכותי לחלל. מדעני ברית המועצות הקדימו את החוקרים בעולם המערבי בהישגיהם וכבשו ראשונים את חלל העולם. אימה כבדה ירדה על האנשים באמריקה ובאירופה — אימת המלחמה העתידה, בה ישתמשו הרומים בקליעים ארוכי הטווח ובירחים מלאכותיים, כביכול. המדענים האמריקנים הודיעו כי בחדשים הקרובים גם הם ישלחו ירח לחלל. ובכן, זכינו לחיות בצל הירחים המפלגים את העולם לשני מחנות אויבים. בדומה לימי דור ההפלגה מנסים בני דורנו לבוא בסוד תעלומת הבריאה והחלל ומחפשים אמצעים, כיצד להשמיד איש את רעהו, איך לבסס את שלטונם על ידי אבדן יריביהם, כמו אז כן עתה איבד הדור את דרכו וסוגד לאלילי השררה והחומריות, גולם חדש יצר — ירח, מכונת השמדה. כיצד נתגונן מפני המבול החדש ?
טרם התאוששו המדענים מתדהמת הירח המלאכותי ולא היה בידם הסיפק להמציא אמצעי הגנה נאותים, אך אין כל ספק, שאם אפשר להטיס ירח וקליעים בתור נשק התקפה, אפשר להשתמש בהם גם בתור נשק הגנה. לנו חשוב החישול המוסרי, ההתאזרות וההיחלצות הרוחנית הנחוצים, כדי להציל את העולם מהחורבן ואת האדם מאבדנו הנפשי. נחוץ לנו אומץ רב וכלים משוכללים, כדי לעמוד מול נחשול הכפירה והחמדנות. אין לנו אמצעים בדוקים יותר למלחמה בחיה שבאדם, מלבד אלה שהנחילו לנו אבותינו. המצוות מפתחות בנו כוחות התנגדות לפיתויים הרעים ומרסנות את היצרים. עם ישראל היה ונשאר סמל המוסר בין הגויים, עם השולט ביצריו, מאחר שהוא נשלט ע״י תורה וציווייה. בני ישראל היו בעלי מידות נעלות — אנשים שלא איבדו את צלם אלוקים.
*
בהמשך לסדרה "על קדוש השם", אנו פותחים בסדרה חדשה "על המידות".
*
רשימתו של מ. סימפולינסקי על בית החרושת "קרלסברג״, אף היא מספרת לכם על אדם שהיה בעל מידות נעלות ועל מפעל שיכול לשמש סמל להתגברות הרוח על החומר.
בית החרושת, קרלסברג, לבירה בדנמרק
איך נראו בעיניכם גיליונות החגים?
שלכם העורך כ"ז בתשרי תשי"ח
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
מסירותה של האם לילדיה משמשת כסמל ההקרבה והנדיבות מאז נברא האדם. בשעה שכל הקרבה ותרומה אחרת אינם דורשים את סיכון חייו של התורם, הרי הלידה קשורה בהסתכנות חייה ושלומה של האם, עצם מעצמה הננו ודמה זורם בעורקינו.
התפתחותה של הרפואה הביאה לחידושים רבים, אחד מהם הוא עירוי הדם – עברת דם מאיש למשנהו. לעתים רחוקות אנו קולטים שידורי אזעקה, כי לחולה מסוכן דרוש עירוי דם. באחרונה היינו עדי שמיעה למספר אזעקות כאלה, היענותם של בני ארצנו לשידורים הייתה למופת, ואם לא כולם היו כמוהם להתנדבות, הרי נמצאו רבים רבים שנצלו את ההזדמנות לתרום מדמם למגן דוד אדום.
שמחתי לראות בין התורמים בני־נוער רבים. תורים ארוכים נצבו ליד .האמבולנסים והבקבוקים נתמלאו מדמם. אמנם. התרומה אינה קשורה בסכנת נפשות. אולם בכל זאת יש בה נדיבות אמת והענות לצוו המצפון האנושי.
בני נוער תורמים דם למגן דוד אדום
בנק הדם של מגן דוד אדום במדינתנו הקטנה, המתנסית במלחמות לעתים קרובות, הוא אוצר חיים ומקור הצלה לחיילים נפגעים בשדה הקרב ולעמלים וחולים הזקוקים לעזרה.
שלכם העורך ד' בחשוון תשי"ח
|
אנו מצטערים שדעתך שונה מדעת רוב קוראינו, לדאבוננו לא נוכל לקבל את הצעתך להעתיק ספרים.
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
חשבתי כי אוכל לכתוב לכם הפעם משהו שמח יותר, הנה נפתחה תערוכת ״משפחת האדם",
תערוכת משפחת האדם – נערים יהודים בשעת הלימוד, צ'כסלובקיה
נסתיים ייבוש עמק החולה, המתיחות בגבול סוריה — טורקיה רפתה, אך לא כן חשב אותו צעיר מטורף, שהטיל את הרימון לאולם הכנסת. התכוננתי להרחיב את הדיבור על רוח האחווה האנושית ושותפות הגורל המשתקפים בתצלומים הנפלאים, ומה גם שה״ספוטניק" (הירח המלאכותי) הפסיק להטריד אותנו בשידוריו ונעשה קצת יותר קל ושמח על הנפש.
באי־רצון החזרתני הפצצה לאותו נושא נדוש ורגיל: הרע המאיים על קיומנו האנושי ובכן יש עוד צורך לטפל במשפחתנו ביד הרוצחת, ביצרים הבלתי מרוסנים, במטורפים המנסים להשיג את שלהם באמצעות רימונים וחומרי נפץ. על כן, בל נשכח בסיירנו את ״משפחת האדם", המתקיימת בצל הירח המלאכותי והקליעים הבליסטיים, את ההרפתקנים והפושעים למיניהם השורצים בקרבנו ונקיים את צוו תורתנו ״ובערת את הרע מקרבך׳.
שלכם העורך י"א בחשון תשי"ח
|
משפחת האדם
במוזיאון תל אביב נפתחה בימים אלה תערוכת התצלומים ״משפחת האדם". זהו מבחר של 503 תצלומים מששים ושמונה ארצות ברחבי תבל, שבוצע ע״י 273 צלמים, חובבים ומקצועיים, על האדם בימינו.
התערוכה הוצגה לראשונה בשנת 1955 במוזיאון לאמנות חדישה בניו־יורק ונערכה ע"י מר אדואר סטייכן ממנהלי המוזיאון.
האוסף הוא כולל ומקיף את חיי משפחת האדם בכמה מעגלים, פה ושם משובצים במדורים קטעי ספרות ופסוקים מהתנ״ך.
מעגל אחד הוא חיי האדם מהלידה עד המוות. תוכלו לראות כיצד גדלים, לומדים, אוהבים, מולידים ומתים אנשים בכל מקום בעולם, מהקוטב הצפוני ועד ארצות אפריקה הדרומית, במזרח ובמערב.
חבלי לידה – ארה"ב קסמי ילדות – פיליפינים קיבוץ גלויות – ישראל
המעגל השני מקיף את מלחמת הקיום של האדם, את העבודה על גווניה וזיעתה המלוחה וכן חיי הרוח והבידור על כל ענפיהם. תצלומים אלו משקפים את תרבויות העמים על כל גווניהם וצורותיהם.
יין ישמח לבב אנוש – הונגריה סב ונכדתו – צרפת
בזיעת אפיך תאכל לחם – יגוסלביה מים על הראש – מצרים
דייגים – הודו תורה לעת זיקנה – איטליה
המעגל השלישי מגולל לפנינו את חיי המשפחה והחברה האנושית בכללותה.
אלמנות – שבדיה בשיבה טובה – קנדה
כשאתה מסתכל בתמונות הנפלאות של דמויות האדם ובמראות הנוף הנהדרות, הנך בא למסקנה כי הצילום היא אמנות. המסקנה השנייה היא, כי למרות ההבדלים שבין העמים והגזעים הננו משפחה אחת הנאבקת על קיומה לגישום מטרותיה.
בחרתי לכם כמה תצלומים המשקפים את רוחה ואת ביצועה של התערוכה הגדולה והנאה המראה לנו את חיינו עליי אדמות.
א.ב.
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
האנושות נכנסה לתקופה חדשה, לתקופת הירחים המלאכותיים. מאז שהצליחו הרוסים לשגר את ״ספוטניק" מספר אחד, חיי העולם בצלו. מדענים בכל אתר עוקבים אחרי תנועתו ומנחשים מה היא התועלת שתצמח למדע מהידיעות שמכשיריו יביאו מהחלל הרחב. שילוחו של הירח השני הגביר את התדהמה בעולם. עתה ברור שידו של המדע הרוסי על העליונה, המערב יודע, כי ההישגים האלה לא ינוצלו על־ידי הרוסים לטובת המין האנושי, אלא לצרכי מלחמה, על כן החליטו להדביק את הרוסים. בין כה ובין כה, אנו עדים למירוץ הזדיינות חדש. למדינות קטנות לא נותר במאבק זה של המעצמות הגדולות, אלא להמשיך בפיתוח ארצותיהם ובשמירה על שלום עמיהם. גם בארצנו נמשכים החיים כרגיל, למרות ששכנינו משתדלים לגרום לתקריות גבול ולמתיחות מוגברת.
השבוע נהרג שוטר על משמרתו, מזרחית לכנרת. אכן, לא חלפו הסכנות וההתגרויות לא פסקו, בינתיים אנו עובדים ויוצרים ומתפללים לשם שהשלום ישרור בעולם והאנשים ימנעו משפיכת דמים.
*
בחוברת כתבה של אלעזר לוין על ״ממלכת החלב ומוצריו" — המתארת לפניכם את אחד המפעלים היצרניים בארצנו.
בממלכת החלב ומוצריו
לידה תמצאו סיפור מעניין של יוסיעזר הצפוני על מתיישבי הגליל הראשונים.
שלכם העורך י"ח בחשון תשי"ח
*
|
||||
|
||||
|
||||
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
אגם החולה מתרוקן והולך. למרות התקלות הזמניות בהרקת מימיו לירדן, יש להניח כי יעלם בעוד ימים מספר ממפת ארצנו, רק שמורת טבע קטנה תדגים, בפני המבקרים, מה היה במקום לפני שתכנית הייבוש הוצאה לפועל. בכתבה שבגיליון זה מספר לכם ב. א. על השלב האחרון בתכנית הייבוש.
אגם שהיה ואיננו עוד
*
פעמים אין ספור נשאלתי — למה לא מפרסמים את ״לדעתי״? כמספר השאלות היו התשובות: ״מכיוון שאינכם ממציאים תשובותיכם בזמן״. ובכן למען חסידי ״לדעתי״ אנו מוכנים ליזום ניסיון חדש. הנה לפניכם שאלתו החדשה של יוסף וולק, קראו והשיבו תשובה תוך שבוע ימים. אם נקבל מספיק תשובות נמשיך בפרסומו של המדור.
שלכם העורך כ"ה בחשון תשי"ח
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
עם זרם העולים שבאו בשנה האחרונה אלינו, נמצאים שני סוגים שלא ידענו עליהם הרבה. הילדים שבאו מפולין, אינם דומים לילדים מגלויות אחרות, ואף לא לבני גילם, שהעלו מפולין לפני מלחמת העולם. אלה הם ילדים הנעדרים כל חינוך יהודי, ילדים שגדלו בין גויים וספגו לתוכם תרבות זרה. אחרי שגל שנאת ישראל הציף את פולין, הזכירו להם הגויים, כי הם יהודים. שונים מהם לגמרי הילדים ממצרים, שגורשו ע"י השלטונות בחוסר כל, הם למדו בבתי ספר יהודיים ושם ישראל נשא על שפתיהם.
ילדים שלא הכרנו אותם – ילדה ממצרים בהגיעה ללוד
א. ב. מסביר לכם בקיצור את הרקע לעברם של הילדים שבאו מפולין, ואילו שרה בארי מספרת לכם משהו על משפחת עולים ממצרים. הכתבה ב״כף המיסיון", חושפת לפניכם את בעיית הילדים הנחטפים ע״י המיסיונרים והמועברים לשמד. בשלוש הרשימות מדובר בבני גילכם, בילדים המחכים לעזרתכם. גלו־נא יחס של אחווה אמיתית כלפיהם והצלתם נפשות טהורות משבי המצוקה וההתנכרות.
שלכם העורך ג' כסליו תשי"ח
|
|||
|
|||
ילדים שלא הכרנו אותם
רחל בת התשע עמדה ליד חלון בית הכנסת ולא משה ממנו אף לרגע, מראה היהודים המתפללים שבה את לבה. במשך תשע שנות חייה לא ראתה כמעט יהודים להתפלל. למרות גילה הרך עברה כבר אלפי קילומטרים וחצתה ארצות רבות. מסיביריה הרחוקה והקרה התגלגלה עם הוריה לפולין. פה ספגה מנה הגונה של שנאת ישראל. במועדון שליד בית הספר העליבוה החברות וקראו לה "יהודיה מלוכלכת״. נפשה הרכה נפצעה קשה והיא הפצירה בהוריה כי יעזבו את הגולה הפולנית השנואה. לא תמיד העליבוה, היו ימים שהתחברו עמה ואהבו אותה בכנות, אולם מאז שהחלה המורה לספר על ישו וללמדם את התפילות הנוצריות, דחוה בשל מוצאה העברי.
ילדים יהודים בשיעור דת בבית ספר פולני
כזה היה גורלם של רבבות ילדים בפולין – נתגלגלה הזכות לידם להחזיר את הוריהם ואת עצמם לחיק האומה, לשוב לעמם ולארצם.
חבלי הקליטה
בארץ מחכים לעולים חבלי הקליטה רבים: חיפוש עבודה, הקמת בית, חברת אנשים חדשים וכו'. להורים זה מאמץ קשה, להיהפך לאזרחים וליהודים, אחרי שנים של התבוללות בגולה, אחרי שנים של שובע חומרי ונוחיות. ואכן הממשלה והסוכנות עושים את כל המאמצים להקל עליהם את השתרשותם בארץ. גם לילדים לא קל הדבר, אולם הם עוברים זאת ביתר קלות. בילדים פועם רצון חזק, שלא היינו רגילים למצוא אצל ילדי עולים אחרים, להשתרש מהר וללמוד את השפה. ״גם אם ההורים ירצו לחזור לפולין, אני אשאר כאן״ – דברים אלה שמעתי מנער מיד עם רדתו מהאוניה בנמל.
השאלה היא אם יוכל נער זה להגשים את רצונו? אם לא ישבר בנסותו להיקלט בתוכנו? אין זו שאלה חמרית, זו שאלה חברתית – האם ימצא את מקומו בבית הספר? האם יקרבוהו החברים וייסעו לו להתגבר על חבלי הקליטה?
החובה לקרב אחים
לא פעם אני עד למריבות בין ילדים, בהן מושמעות כל מיני העלבות. יתכן שביום מן הימים מי שהיא מהחברות תזרוק לה, לרחל׳ה – ״פולניה מלוכלכת" ! ואז תגזול ממנה את פיסת הקרקע האחרונה עלי אדמות ואת הקורטוב האחרון של אמונה ותקווה.
הילדים שבאו אלינו זרים ובלתי מוכרים לנו מהרבה בחינות, הם לא באו מעוני ולא אחרי רדיפות, הם באו ממצוקה נפשית, מתוך רצון להיות יהודים. למה זקוקים הם בתוכנו? ראשית כל לאהבה אמיתית, לאחווה אמיתית.
נכיר אותם, נעזור להם ונקל עליהם לשוב אלינו.
א. ב.
אשנב למערכת
קוראים יקרים !
בעוד מספר חדשים ימלאו עשר שנים למדינתנו. כל המוסדות הממשלתיים והלאומיים עוסקים זה חודשים ארוכים בהכנות לשנת העשור. שני ימים גדולים ידענו לפני עשר שנים, את יום החלטת ארגון האומות המאוחדות על הקמת המדינה ואת יום הכרזת העצמאות, ע״י המועצה המכוננת, במוזיאון של תל אביב. תקופה של חמשה חדשים מלאי מבחנים קשים וגורליים הבדילו בין שני הימים, שבתוצאותיהם היה תלוי גורל המדינה. כדי ששמחתנו תהיה שלמה ביום החג הקרב ובא, וכדי שתוכלו לעמוד על גדולת הימים ההם פתחנו במדור חדש: ״בדרך לעצמאותנו״. במדור זה נביא מדי פעם פרטים על מאורעות שנתרחשו לפני עשר שנים, לפני הקמת המדינה.
אנו מכינים שורה של תכניות לרגל שנת העשור שאת פרטיהן נודיעכם בקרוב.
*
לפני כמה שבועות נפטר מזכירה של כת הבהאים. בישראל נתפרסם שמעה של הכת הזו, בגלל הגן הנהדר והכיפה הזהובה המתנוססת בחיפה על קברו של אחד ממייסדי הכת. אנו מביאים לכם רשימה קצרה, בליווי תמונות, על הכת ומקדשה הנאה.
כיפת הזהב בגן הבהיים
בימים אלה נערך קונצרט מיוחד של התזמורת הפילהרמונית, בהיכל התרבות, בשביל חברי תנועת נוער חדשה בישראל — הנוער המוסיקלי. על הכנס ועל הארגון מספרת לכם ה. ר.
*
לכל שולחי התשובות ל״לדעתי״ תודה, בפעם השניה הזדרזו נא במשלוח התשובות.
שלכם העורך י' בכסלו תשי"ח
בדרך לעצמאותנו
י״ז בכסלו תש״ח
החלטת האומות המאוחדות על הקמת מדינה עברית, נתקבלה בכל העולם בשמחה רבה,
החלטת האומות המאוחדות על הקמתה של מדינת ישראל
29 בנובמבר 1947
היישוב העברי בארץ ישראל, שמנה 650 אלף יהודים, יצא לרחובות בשירה וריקודים. זקן ונער רקדו שלובים יחדיו בהביעם את עוצם התפעמותם מההחלטה הגורלית.
עם קבלת החלטת האומות המאוחדות – רוקדים ברחובות
העם היהודי ראה בהחלטת ארגון האומות המאוחדות מעשה של עשיית צדק וגמול לסבלותיו במשך אלפי שנים.
בלילה הגורלי הזה, של י״ז בכסלו תש"ח נפתח דף חדש בתולדות עמנו ותקופה חדשה של מעשים נועזים וכבירי מעש להגשמת ערגת הדורות לחירות ולגאולה. נפרץ מעגל ההסגר על העלייה, בוטלו חוקי הספר הלבן ושרידי עמנו, פליטי השואה הנוראה, באו בשירת "אני מאמין בביאת המשיח", אל חופי המולדת הכסופה.
אולם האויבים לא אמרו נואש ועוד בליל השמחה והאור הפעילו את תכנית ההשמדה של היישוב בארץ. בי״ז בכסלו נפלו שבעה קורבנות יהודיים מירי המרצחים הערביים.
המאורעות התפתחו במהירות בלתי משוערת ונחשול הדמים גבר מיום ליום, אולם היישוב נתייצב במשמרותיו והתארגן לעמוד על נפשו ועל מפעל גאולתו.
א.ב.
אשנב למערכת
קוראים יקרים!
בימים אלה לווינו למנוחות, אישיות דגולה ונערצה, את פרופ׳ פנחס חורגין ז״ל, כל מעיינותיו וכל מאמציו היו מוקדשים להקמתה של אוניברסיטת בר־אילן ולחינוכה של אינטליגנציה דתית בישראל. במיטב שנותיו ובשיא מאמצו כרע האיש והלך לעולמו. מפעלו ימשיך להתקיים וחזונו יתממש עוד בימינו.
*
בימים אלה מתנהלת בארץ הסתה פרועה נגד היהדות הדתית כולה, בקשר למקרה קבורתו של נער בלתי נימול, בן להורים מעורבים. רבה של פרדס חנה, הרב דיסקין פסק כי יש לקבור את גווית הנער בנבדל מבית הקברות היהודי בהתאם לדין, אולם שונאי דת ישראל, בארצנו, פתחו במסע השמצה גס והחלו ללבות את שנאת האחים.
לאור גילויי השנאה לקדשי האומה, נדע להעריך את שאיפתו של פרופ׳ חורגין ז"ל, להקים קדרים של אנשי מדע נאמנים, שיעמדו בשער להילחם עם אחים על ייחודנו הישראלי.
שלכם העורך י"ז בכסלו תשי"ח
|
|
נס החנוכה כְּשֶׁנִכְנְסוּ הַיְּוָנִים לְהֵיכָל טִמְּאוּ כָּל-הַשְׁמָנִים שְׁבָּהֵיכָל, וּכְשֶׁגָבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנָאִים וְנִצְחוּם. בָּדְקוּ וְלֹא מָצְאוֹ אֶלָא פַּךְ אֶחָד שֶׁל שֶׁמֶן, שֶׁהָיָה מֻנָח בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל כּהןֵ גָּדוֹל וְלֹא הָיָה בּוֹ אֶלָּא לְהַדְלִיק יוֹם אֶחָד. נַעֲשָׂה בּוֹ נֵס וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ שְׁמֹנָה יָמִים. לְשָׁנָה אַחֶרֶת קְבָעוּם וְעֲשָֺאוּם יָמִים טוֹבִים בְהַלֵּל וּבְהוֹדָאָה (שבת כ״א) אלפי שנים מדליקים בני-עמנו את נרות החנוכה הקטנים, אלפי שנים דובבים הנרות ללבות הנענים: בזכותנו הגעתם עד הלום. שמרתם על נס החנוכה והוא שמר אתכם מפגעים וכיליון. שמירת הנס כיצד? בכל דור ודור סיפרו אבות לבנים את הסיפור הנפלא, על מלחמת בית החשמונאים נגד יון הרשעה ונגד המתייוונים למיניהם, שהיו מחוסרים תודעה יהודית ומסירות נפש יהודית. לאור השלהבות הצנומות והמרטטות האירו אבותינו את מלחמת המכבים באור הייחוד הישראלי, באור הגבורה של משפחת הכוהנים ממודיעין, שיצאה לטהר את העם ואת המקדש מטומאת התרבות היונית. זו הייתה מלחמת קודש, מערכה נגד שטפון האלילות והכפירה ונגד מחיקת צלם הבחירה הישראלי מעל אומתנו העתיקה. מתתיהו הכהן ובניו הנאמנים, אנשי כפר ואדמה עבריים, לא כופפו את קומתם לפני הכובש היווני ובדרכי תרבותו לא הלכו. הם שמרו על קיום התורה והיהדות, הם שמרו שבת ומועדים, מלו את בניהם ולא לקחו להם נשים נכריות. הם הרביצו תורה לילדיהם וחינכום להיות יהודים גאים ומסורים. מסביבם גאה נחשול ההתבוללות היוונית, כל גדרי היהדות נהרסו ובני עמם שקעו בטומאת האלילות וקומתם שחה. מה שצווה הכובש היווני עשו, אפילו למקדש נתנו לו להתפרץ. מעטים היו החשמונאים, אך לבם טהור ורוחם עזה. והם, בצאתם להציל את העם, גברו המעטים והטהורים על הרבים והטמאים |
| מעטים היו החשמונאים, אך לבם טהור ורוחם עזה. והם, בצאתם להציל את העם, גברו המעטים והטהורים על הרבים והטמאים. |סיפור הגבורה הנשגב לבה את אש המסירות בלבות ילדי ישראל במחשכי הגלויות ושמר על הגחלת בל תכבה. וכך זכו שומרי החנוכה לעלות למדינתנו המתחדשת ולהלל ולשבח לשם על הנסים ועל הגבורות שקרו לנו בדורנו זה, עת גברנו על אויבינו מסביב.גם כיום לא פסו המתייוונים מקרבנו, שוב הם קוראים לנו למערכה על ייחודינו העברי. מוטל עלינו להיות גאים ונועזים כיאה לניני החשמונאים. המתייוונים אינם מבדילים בין טמא לטהור, בין יהודי לנכרי, אך אין יהדות סתם. כמו שאי אפשר להעלות אור החנוכה, אלא בשמן החתום בחותמו של הכהן הגדול, כך אי-אפשר לקיים את העם אלא בתורה.
זו משמעותו של נס החנוכה. שאול |
כ"ג כסליו תשי"ח
בדרך לעצמאותנו.
המרי העברי נגד החלטת האו׳׳מ
מיד אחרי החלטת עצרת האו"ם על הקמת המדינה העברית הכריז הוועד הערבי העליון על שביתה כללית, שנמשכה שלשה ימים. בכמה ערים בארץ נערכו הפגנות ערביות, שנסתיימו בהתפרעויות דמים. המאורעות החמורים ביותר אירעו בירושלים. המון ערבי מוסת פרץ למרכז המסחרי, לנגד עין המשטרה הבריטית והעלה אותובאש. חנויות היהודים נשדדו ואנשי הגנה שנשלחו לשמור על שלום תושבי האזור, נאסרו ופורקו מנשקם.
המון ערבי מוסט מתפרץ למרכז המסחרי בירושלים
בד בבד עם ההתפרעויות בערים נערכו התקפות על פרברים נדחים ושכונות מבודדות, הותקפו יישובים מרוחקים בכל חלקי הארץ. התחבורה לדרום, לגליל ולירושלים החלה להתנהל בשיירות, ליווי נוטרים עברים ואנשי הגנה,הופעל בליווי השיירות. באותו הזמן עושה היישוב הכנות קדחתניות להקמת המדינה העצמאית. וועדות שונות מכינות את השירותים. ההגנה מכינה את יחידותיה ורוכשת נשק. העליה לארץ נמשכת על אף התנגדותם של האנגלים.
בכ״ח בכסלו, בעצם ימי החנוכה, הותקפה שיירת אספקה שהייתה בדרכה לכפר עציון, עשרה אנשים נפלו מידי כדורי הערבים, אחרי שעמדו אתם בקרב במשך שעה ארוכה.
א.ב.
שִׁיר עֶרֶשׂ
מילים – שאול רז מנגינה – אפרים רב
נוּם יַלְדִּי גִּבּוֹר.
עַד יָאִיר הָאוֹר
בַּחֲלוֹם אָבִיךָ זְכוֹר
שֶׁנָּפַל בַּקֶרָב –
נוּם, נוּמָה שְׁכַב.
בֶּהָרִים נָסְעָה שַׁייָרָה
לִמְחוֹז חֵירוּת – שָׁלוֹם.
הֵם רְצָחוּהָ בְּעוֹפֶרֶת לֹא תָּבוֹא הֲלוֹם –
נוּם, נוּמָה חֲלוֹם.
בַּגָּן שָׁקֵד יִפְרָח
אוֹר נֵרוֹת יֻקַד.
שׁוּב אַבָּא יַחְזּוֹר אֵלֵינוּ
וְיָאִיר לָעַד –
נוּם, נוּמָה שְׁכב.
|
ר' בנימין ז"ל (שבעה למותו של הסופר יהושע התלמי) לפני שבוע הלך לעולמו הסופר המפורסם והלוחם האמיץ ר' יהשוע רדלר פלדמן-התלמי, שכונה ר' בנימין, בן 78 היה במותו. עם פטירתו נסתם הגולל על יובל שנים של עמידה בשער, של סופר אוהב דעת ותורה, שתרם לספרות העברית וליישוב הארץ תרומות נכבדות. נולד בעיירה זבורוב שבגליציה המזרחית והתחנך בבית הוריו, היה משכיל ותלמיד חכם, בקי בספרות ישראל ובספרות העולם. בהשפעת הציונות יצא לגרמניה ללמוד את עבודת האדמה, כדי שיוכל לשוב לקיים אותה בעלותו ארצה. בארץ הפך חיש לאישיות מפורסמת, הן בספרות והן בחיי הציבור. היה מזכירה של גמנסיה "הרצליה" ומזכיר חברת "נחלת בנימין", שבנתה את תל-אביב בשנותיה הראשונות. עשה שנים במערתוהיה מעורכי: "התור" ו"המעורר". זמן מה ערך את "הצופה" שהופיע בירושלים. שנים רבות ערך את הירחון "ההד". סיפוריו הם: "על הגבולין", "פרצופים", ו"מזברוב עד כנרת", בספר האחרון הציב יד לעיירתו שאהב ולקבוצת כנרת בימי ראשיתה. היה בעל סגנון ובעל מחשבה ונקט עמדה להרבה בעיות גורליות. בשנים שלפני קום המדינה התקשר לחברי כפר עציון וקבע את מושבו בתוכם. עובדי האדמה החרדים, חלוצי הפועל המזרחי, היו בעיניו יקירי האומה ונפשו נקשרה במפעלם קשר איתן, הוא לחם בעד התקרבות יהודית-ערבית וחלם כי הדבר יתכן בימינו. צער רב הצטער על המלחמה שפרצה ובמיוחד התאבל על נפילתו של גוש עציון. זקן ושבע ימים התהלך בארץ, שחיה תחת משא האבל והיתמות, נושא לבו לטוהר ולנאצל בעולם של רצח ושפיכות דמים. יהי זכרו ברוך. א.ב. |
במשעולי עציון 