שאול רז, עורך הצופה לילדים, תשי"ח – ניסן, אייר, סיון.

בעיתוני "הצופה לילדים" כתבות החתומות א.ב.

אלה ראשי תיבות של השם אהרון בינדר

שמו הספרותי של שאול רז.

אשנב למערכת

קוראים יקרים,

לפני שבוע הודענו לכם על תחרות שהוכרזה ע״י ועדת העשור ומערכות עיתוני הילדים על הנושא : ״מדינת ישראל בעוד עשר שנים". ועדת העשור העמידה לרשותנו פרסים נכבדים. אין לי ספק שלמרות הזמן הקצר לא תחמיצו את ההזדמנות הניתנת לכם להפעיל את דמיונכם כדי להגיע לעשור השני.

*

ומתערוכה לתערוכה. לא רק במדינתנו עורכים תערוכות, גם בעולם הגדול מפותח ענף זה במידה רבה. בימים אלה נפתחת בבריסל התערוכה הבינלאומית שעליה מספר לכם א. בן-גל.

אטומים   בריסל

התערוכה הבינלאומית בבריסל

*

רשימה מעניינת ומשעשעת אחרת שבגיליון זה, מספרת על המצאותיהם של פרטים ומוסדות כיצד למשוך את לקוחותיהם.

*

הגיליון הבא יהיה גיליון הפסח והוא יופיע בצורה מוגדלת.

שלכם העורך                                                                                            ד' בניסן תשי"ח

עשור

בעשור לישראל

לישראל

אשנב למערכת

קוראים יקרים,

ביום העצמאות של השנה נכנסת מדינתנו לעשור השני לקיומה. מיום העצמאות זה עד יום עצמאות הבא ייערכו חגיגות וכינוסים לאין ספור. העם היושב בציון ויהודי התפוצות באשר הם, יציינו בפעולות ובמפגנים את תום עשר השנים "הראשונות" לתקומת ישראל בימינו.

אין ספק שלמנהגים ולחגים יתלוו סיכומים וניתוחים רציניים על דרכה של המדינה. יסוכמו ההישגים ויפורטו הכישלונות. יחד עם שמחת המיצוי תועלה תביעה נמרצת לתקן את הפרצות ולהשלים את הייעוד.

דווקא השנה, בהגיענו לספה של תקופה חדשה, לתקופת הבגרות המדינית, מוטל עלינו לעשות חשבון נפש נוקב ויסודי, סיכום שיהלום את מעמדנו ואת תפקידנו.

ובכן, הגענו לסיומו של העשור הראשון – ההתגשמו במדינתנו שאיפותיהם של אבותינו, ותורתם נתקיימה בידיינו ? – השב העם לאלוקיו מדרכי הנכר וממלא את  ייעודי הנביאים? – האם-שם ישראל מבורך בין הגויים, מעורר כבוד ומשמש מופת כפי שקוו קדמונינו ?

השאלות רבות מאד ונכבדות מאד ולא עליכם, כצעירי המדינה לפותרם, אולם אינכם פטורים מלהרהר בהן.

לשמחתנו חל מפנה לטובה במדינה, על אף המלחמה הנטושה נגד קדשי האומה, השנאה העצמית וההתנכרות לערכים – הובסו בעשור הזה, משב רוח חדשה מורגש במדינה וצימאון לדעת את המקורות גובר והולך. טובי העט מחפשים את הדרך לשוב למקור מחצבתם. המפנה נתאפשר על ידי העמידה האיתנה של החלוצים הנאמנים, שהשליכו נפשם מנגד והביאו כבוד לתורת־ישראל. קם דור בונים ולוחמים, החי על פי התורה ומגשר בין הדורות הקודמים לצאצאיהם. אם לא נותקה השלשלת, עלינו להודות רק להם.

בשנה זו של שמחה וחשבון, נודה לה׳ על חסדיו הגדולים ונתפלל כי תתקיים בידינו העצמאות שזכינו לה אחרי אלפי שנים של- שעבוד, נעלה את זכרם של כל חולמי הגאולה ונתייחד עם המורשה שהנחילונו.

ואם יאמרו לכם המבוגרים: ״מה לכם ילדים ולבעיותיה הרציניות של המדינה?״

ענו בנחת ובמאור פנים: ״השם הפקיד את עתידה של המדינה בידינו, במעשינו נבחן אם נמלא את התפקיד".

גיליון העשור שלפניכם גדוש חומר רב, כל עמוד בו אומר שבח לאל ולעמו, על סף העשור השני. למספר עמודים שבו יש חשיבות מיוחדת  לגביכם. כוונתי לאותו חומר המביא לפניכם דוגמה חיה על הדרך בה עליכם להמשיך בעתיד.

קראו בעיון על חלקם של חברינו מגוש עציון במלחמת הקוממיות ועל המאבק המתנהל במדינה על דמותה, על חולמי הגאולה מדור דור ועל המאבק שקדם להקמת המדינה.

*

בתחרות לקורא הצעיר זכו: פרס ראשון (טיסה לאילת) שרה בארי, נס ציונה: פרס שני (כרטיסים למפגן צה"ל) לאה טורבן, נתניה: פרס שלישי (אלבום העשור) ברכיה ליפשיץ, ירושלים: פרס רביעי (אלבום צה"ל) משה זלמנבאום, באר שבע.

חג שמח, גדולה למדינת ישראל!

שלכם העורך.                                                                                         ב' באייר תשי"ח

תערוכת גוש עציון

עשור לעמידתו במלחמת הקוממיות

באחד הימים נזדמנתי לאוטובוס גדוש נוסעים, הנערים שבתוכו ספרו אחד לרעהו על מטרת נסיעתם ונופפו בכרטיסים שבידם.

– "אתה הולך לקרקס ? אני הולך להי­כל התרבות!״ — התגאה אחד בלונדיני. חברו השיב לו מניה וביה : "טוב, אבל לאיזה שורה ולאיזה גוש?"

– ״מה אכפת לך?״ — דחה הבלונדיני את שאלותיו של המקשן העיקש. כש­הלה לא הרפה ממנו הפטיר ברוגזה : "ל­גוש עציון״.

ספרתי לכם ספור קצר ומקרי, איך הש­תרש וחדר שם גוש עציון אפילו לשפתם של נערים שעוד מצצו אצבע, בשעה שהגוש לחם למענם את מלחמתו הנואשת. אין לי ספק שגם אתם יודעים, כי היה פעם מקום מעין זה במפה ששמו היה "גוש עציון", אך האם אתם בקיאים בקורותיו? – התדעו לפרט את שמות יישוביו ולציין את מקומם המדויק? – הלמדוכם פרק על עמידת הגוש במלחמת הקוממיות ועל תרומתו להצלת ירושלים, עיר קדשנו הנצחית ? – התדעו להסביר את יחסי הכוחות ואת הסיבות שהכריעו את הכף לטובת האויב, במערכה האחרונה של הגוש? ושאלה אחרונה ונכבדה – הידעתם מה קרה בד׳ אייר, יום אחד לפני הכרזת המדינה, בגוש עציון?

אם ברצונכם לדעת תשובה ברורה ומדויקת על השאלות שהצגתי לכם,

בקרו בתערוכת גוש עציון, שנפתחת בי­מים אלה בבית ״יד לבנים, בפתח־ תקווה.

שדה קרבות וגבורה

מה מוצג בתערוכה מיוחדת זו?

קודם כל תולדות הגוש. כלומר, עברו של האזור בהיסטוריה שלנו. ובכן, הגוש נמצא בנחלתו של שבט יהודה. בדרך שבין חברון לירושלים. פה עברה הדרך לנגב ולשפלה ועל כן הפך המקום לשדה קרבות מכריעים. בימי המכבים נחלו פה היוונים מפלה ניצחת בסביבת בית־צור ובימי מרד בר־כוכבא התנהלו פה המסעות אל ביתר וירושלים הנצורות. לא לשווא אמרו חז״ל: "עשרה חלקים גבורה בעולם, תשעה ביהודה ואחד בכל ה­עולם״.

בדרך

 כמובן שאין בתערוכה פירוט כל ה­מערכות שהתנהלו באזור הררי זה, רק החשובות שבהן צוינו.

מכאן הנכם מובלים לתקופתנו, לניסיונות שנעשו לחדש את יישוב המקום. בשנת תרפ"ד (1924) נעשה ניסיון לייסד במקום יישוב יהודי שנקרא ״מגדל עדר״. אחר כך נעשה ניסיון שני בשנת תרצ״ד (1934) ע"י פרדסן בשם הולצמן ליישב במקום יהודים שיעסקו במטע. החברה שהקים ״אל ההר״ קנתה אדמות והחלה בהתיישבות, אולם נאלצה להפסיק במפעל, כשפרצו המאורעות בתרצ״ו. (1936).

בשנת תשי"ג עלו למקום ראשוני ״קבוצת אברהם״ והונח הייסוד ל"כפר־עציון״ ולגוש כולו.

כיבוש ההר

פה בא פרק שמבליט את פועלם של המתיישבים החדשים, כובשי ההר, כיצד יושבי הרי עציון? קודם כל צריך היה ״ליצור אדמה״, כלומר להכשיר את אד­מת ההרים שתהא ראויה לעיבוד. אחר כך כרו בורות לנטיעה ורק אחר כך נטעו ומים לא היו להם לחלוצים. אגרו מי גשמים בבורות והשקו את העצים במשורה, בפחים שהובלו על גבי חמורים.

הגוש במערכה

כך התנהלו הדברים פחות מחמש ש­נים, בינתיים קמו עוד שלושה יישובים, הריהם: משואות יצחק – בשנת תש׳׳ו, (1946), עין-צורים ורבדים – בשנת תש״ז (1947).

מיד עם החלטת האו׳׳ם על הקמת המדינה וחלוקת הארץ, נותק הגוש משאר חלקי היישוב.

עשרה ימים אחרי השמחה שגרפה את היישוב העברי לרחובות, התקיפו הערבים שיירה שהייתה בדרך לגוש. עשרה דברים נפלו בקרב בין בית־לחם לעציון. אחר­ כך ערכו הערבים התקפה על הגוש, שנהדפה. בתבוסה רבה נסו הערבים מ­שדה המערכה.

היישוב דאג לעתיד הגוש והחל לש­לוח עזרה. שלשים וחמשה מבחירי ההגנה והפלמ״ח התנדבו לצאת לגוש. מאחר שהדרך הייתה מנותקת, יצאו דרך ההרים, בחסות החשכה. הם נתגלו ע"י הערבים ונפלו עד אחד. מאז יודעים בארץ על "אגדת הל"ה".

אחר כך באו מבחנים רבים, עד שבג׳ אייר ערך האויב התקפה רבתי, בסיוע טנקים ותותחים, והצליח להכריע את הגוש. שבעה חדשים עמד הגוש במלחמה בלתי פוסקת; התקיף את התחבורה ה­ערבית בכביש חברון ומנע מהערבים לכבוש את ירושלים. הפריע למצרים להתאחד עם הלגיון הערכי, ואפשר לאנ­שי ההגנה לכבוש חלקים חשובים של ירושלים.

במערכה

חמש מאות לוחמים מבודדים עמדו מול אלפים רבים והחזיקו מעמד עד ד׳ אייר תש״ח. ביום בו נפל הגיש הוקמה מדינת ישראל.

מאתיים וארבעים קרבנות נפלו ב­גוש ובדרך אליו, זו תרומת גוש עציון לתקומת ישראל.

נצח  י ר ו ש ל י ם

אין אפשרות להראות בתערוכה את כל מעשי הגבורה ואת עוז רוחם של לוחמי הגוש. הדברים מרומזים על ידי מלים, ציורים ומייצגים, מחרידים הם האודים שניצלו, אלה דפי הספרים, שרי­די התמונות והמכתבים, המוכתמים בדם הגיבורים, שהובאו ממרתף המבצר בכפר עציון.

מלכה

"מלכה נפלה"

 ציור גדול שנעשה ע"י ציירי כפר האמנים עין-הוד, בהדרכתו של הצייר מרסל ינקו, מראה את פועלם של לוחמי הגיש ובוניו. נצח ירושלים הייתה סיס­מתם בימי המערכה. ואכן רואים את מגדל דוד ואת הלוחות משובצים בין העצים וההרים הנטועים. בהמות העבודה שואגים כאילו לש­לום לעבודה להשתרשות במולדת. ואי-­שם מתחת לעצים עומדים האויבים ויורים.

נצח ירושלים

נצח ירושלים

שיקום והנצחה

גוש עציון לא נשכח. אלפים ביישוב ובעם קשורים בו קשר דמים וזיכרונות. שמו של הגוש נקרא על רחובות, יישובים ומוסדות חינוך ותרבות, השרידים שהלכו בשבי עלו והקימו יישובים מחדש. שורה של ספרים מספרת על עמי­דת הגוש ומעללי גבורתו. אכן גם בימינו היה הגוש לערש הגבורה והתקומה.

תשעה חלקים של קדושה וגבורה נתגלו בו. אך גם תשעה חלקים של ייסורים וקרבנות נתן לבניין המדינה.

התערוכה תוכננה ונערכה ע"י שאול רז ובוצעה בחלקה ע״י אמני עין-הוד ובחלקה ע"י מ. מרקוביץ מניר-עציון.

ש. העציוני [שאול רז]

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים,

עדיין אנו עייפים מהמראות ויגעים מהשמחה של יום העצמאות. ראיתיכם על קברות החיילים בבואכם להניח את הזרים ; ראיתי את דמעותיכם החמות מתגלגלות על פניכם בדומיית יגון ושמעתי את שירתכם בשעת השמחה והריקודים. למענכם נפלו ולחמו אחיכם ובכם אנו תולים את כל תקוותינו בעשור הבא.

ימים מעטים מאוד נשארו לכם ללי­מודים — סוף השנה קרב והולך במהירות, נצלו את הזמן הקצר וקנו דעת בשקידה, זכרו כי בתוצאות לימודיכם תלוי עתידנו. אין תרומה יקרה לביצורה של המדינה מקניית הדעת והתורה, זכרו כי בזכות חיוניותנו הרוחנית והתערותנו במורשת אבותינו זכינו לחירותנו.

*

בגיליון הזה אנו מפרסמים את פרי עטם של הזוכים בתחרות הקורא הצעיר, שהוכרזה על ידי "ועדת העשור", בשיתוף מערבית העיתונים. לא כולם היו זריזים ושקדנים, לא רבים הפעילו בדמיונם לעשור השני, אולם אחדים מבין המשתתפים עשו את הדבר בכישרון ובהצ­לחה. פרי עבודתם לפניכם, קראו ושפטו.

*

בעמודים האמצעיים תמצאו כתבה על מוזיאון תל־אביב, שנכנס להיסטוריה של מדינתנו בשל היותו אכסניה מקרית למעמד הכרזת המדינה.

*

את התחרות לבחירת הכתבים דחינו עד גיליון חג השבועות. אני מקווה כי תוצאות תחרות "הקורא הצעיר", ידרבנו אתכם להשתתף ולנסות את כוחכם בתח­רות הכתבים.

שלכם העורך                                                                                           ט' באייר תשי"ח

עורך נכבד! ד׳ עמו!עם הנאתי והגדולה מהשיפורים הרבים הנעשים בחוברות האחרונות, אני מצרף את דעתי וקרוב לוודאי דעת קוראים רבים, להוסיף מדור מיוחד לקראת "שנת העשור".יחזקאל פרוכט,בי״ס מוריה כתה ו׳ תל אביב

הסבר למה התכוונת ונשתדל למלא את מבוקשך.

אשנב למערכת

קוראים יקרים

את חגיגות יום העצמאות סיימנו השבוע בחגיגה צנועה ונאה, שנערכה לרגל חלוקת הפרסים לזוכים בתחרות הקורא הצעיר: ״מדינת ישראל בעוד עשר שנים״. הזוכים, קוראי כל עיתוני הנוער והילדים במדינה, באו עם הוריהם והסבו יחדיו לשעה קלה של קורת רוח. צויין כי המשתתפים כתח­רות נתנו ביטוי לשאיפתנו הכנה לשלום עם השכנים והמריאו על כנפי דמיונם לעתידה של המדינה. הייתה זו אחת הפגישות המלבבות, בה המאחד גבר על המפריד בינינו.

ומהעתיד לעבר הרחוק. אחרי שגמרנו את ימי החגיגות חזרנו למסלול העבודה הרגיל ופתחנו במסע מרתק לערבות הנגב. מובילה אותנו הסופרת תמר בורנשטיין. לא אגלה לכם את תוכן סיפורה החדש: ״למדינת הילדים המאושרים״. אני מבטיח לכם סיפור מותח ומלמד.

עד שנרד לנגב נזדמן לנו גם ביקור קצר בגליל. ל״ג בעומר הגיע ולהבות המדורות מאירות את שמי ארצנו. מ. קוזלוב, מספר לכם כמה פרטים על ל״ג בעומר. שאבו־נא אמונה ועידוד מגדולתו של ר׳ עקיבא ותל­מידיו.

  • בעומר
  • אשריכם ישראל
  • חסידים רוקדים על קברו של ר' שמעון בר יוחאי במירון
  • שלכם העורך.                                                                                         ט"ו באייר תשי"ח

    אשנב למערכת

    קוראים יקרים,

    דבר גדול נפל בשבוע שעבר בישראל, נחנך ״היכל שלמה״, הרבנות הראשית לישראל. הקמת הבית המפואר מציינת תקופה חדשה בתהליך ביסוסה וביצורה של ההלכה במדינתנו. מעתה יהיו עיני כל ישראל נשואות לבית הזה, שממנו תצא תורה והוראה לכל תפוצות ישראל. מפאת קוצר הזמן דחינו את הכתבה על ההיכל לגיליון הבא, שהוא גיליון חג השבועות.

    *

    ובינתיים בשורה משמחת. העולם עסוק באחרונה במריבה על החלל שמעל לקוטב הצפוני. אזורי הקרח והכפור הפכו לבסיסים  לקליעים ולציי המלחמה האדירים של המעצמות. על ידי אחד מידידי עיתוננו נתאפשרה כעת חליפת מכתבים עם ילדי הקוטב, הרי הם ילדי האסקימוסים. ובכן לא סיפו­רים על הילדים המעניינים האלה, אלא קשר ישיר של מכתבים אתם, מעניין, הלא כן?

  • נשק   אסקימו
  • ילדי האסקימוסים לומדים על נשק ודיג
  • כתבו באנגלית, או בדנית, מה שאתם מעוניינים לדעת על חייתם והמציאו את המכתבים למערכת. מאחר שאפשרויות ההתכתבות מוגבלות, שבו מיד למלאכה. כל הקודם זוכה.*בגיליונות האחרונים החלנו בפרסום סיפורה החדש של תמר בורנשטיין, ״למדינת הילדים המאושרים״. למרות שהעלילה היא רק בתחילתה, חשוב שלאתחכו עם תגובותיכם למועד מאוחר יותר.

    *

    הסדרה "מדור לדור״ באה אל קצה. אני מאמין שנהניתם ממנה והתעשרתם בידיעות חשובות. בגיליונות הבאים נמשיך ב"היינו כחולמים".

    *

    פרטי התחרות לבחירת כתבים צעירים יתפרסמו בגיליון הבא.

    שלכם העורך                                                                                                  כ"ג אייר תשי"ח

    עיתונכם הוא יופי של עיתוןעיתונכם הוא יופי של עיתון על כל מדוריו ובייחוד הבדיחות, לזה אני מתכוון,

    יעקב גלנדאור,

    גבעת עליה

     

    ושוב גניבה ספרותיתהנני קוראה קבועה של ״הצופה לילדים״ ותלמידת כיתה ז׳ בבית הספר שפיצר. עלי להודיעכם כי בחוברת מספר 29—28, לחג הפסח, שיר הרוח שכתב יונה חיים, הועתק בשנוי קל מחוברת מספר 12, מהתלמידה בכתתי, חנה פלבני,

    בכבוד רב,

    פנינה אליסיאן,

    ירושלים

     

    דעתו של קורא ותיקאני כקורא ותיק של העיתון מצביע על הצורך לתת לו ארשת רצינית יותר, על אף העובדה שזה יעלה בביטול מדורים כגון: ״עת לצחוק״, "תיאטרון״, שתוארו במכתבו" של חיים בורנשטיין. ״כקולעים למטרה״. אני מביע את הערכתי לאברהם צימרינג שעורר את הבעיה.

    בכבוד רב

    שמואל וולפסון

    שלמה

  • היכל שלמה
  • בית הרבנות הראשית
  •                                            אשנב למערכת

    קוראים יקרים !                     ,

    בשנים האחרונות הרביתי להצביע לפניכם על התזוזה שחלה בהכרת הבלתי דתיים בארצנו כלפי ערכי המסורת. אפשר לומר שאנו עומדים בעיצומו של תהליך השיבה של הדור. יהודים תוהים על מהותם ודרכם בחיים, יהודים שואלים כיצד לשוב ליהדותם, יהודים מחפשים קשר לשלשלת הזהב של עברם. אכן, חל המפנה הנכסף, החלה השיבה למקורות. – אך, היהפך הצימאון לשאיבה מהמקורות ? – הילון הדור בעומקה של תורה ? האם תיהפך התהייה על ייחודו של ישראל לקיומה של תורת ישראל? זו בעיית דורנו.

    אפשר לערוך סיורים בעתיקות הארץ ולעמוד על חיי אבותינו, אפשר לסור לבית הכנסת בשעת ״יזכור״ ולהקשיב לפרקי חזנות, אך אין בכל אלה משום קבלת עול היהדות.

    היהדות היא דרך חיים ולא תחביב לעת־מצוא, היהדות היא מסכת של חובות, שעל האדם לקיימם מדי יום-ביומו.

    תשאלו לשם מה הדגשתי את הדברים הנ״ל? הרי הם במוסכמות מאז, אך דא עקא, שמעטים מאוד מוכנים לקיים בגופם ובנפשם את מה שיהדותם מטילה עליהם, כשמתברר לשבים שיש לעשות מעשים ולקיים מצוות, שיש להימנע מעשיית דברים מסוימים, שהתשובה דורשת שנוי באורח חייהם, הם מהססים ופונים עורף. הלוואי ונזכה שיגלו הנכספים ליהדות את האומץ הדרוש, כדי לקיים את יהדותם ולא רק לחבבה ולפארה במלים רמות.

    האגדה מספרת כי הר סיני נעקר מהר המוריה כחלק מעיסה והקדוש ברוך הוא זיכהו במתן תורה, משום שיצחק אבינו נעקד עליו. רעיון עמוק טמון באגדה הנ״ל, רק מי שנעקד על קיום התורה ומוסד את נפשו עליה זוכה לקבלה ולקיימה.

    ועד שכל הדור ישוב וידבק באורחותינו, אין לנו מאשר להמשיך ללמוד, ולהשכיל לקיים ולשמור את תורתנו באהבה.

    מועדים לשמחה, שלכם העורך                                                                      א' בסיון תשי"ח

    תהיות לבחירת כתבים צעירים

    כפי שהבטחנו לכם, אנו מכ­ריזים בגיליון זה על התחרות ה­ששית לבחירת כתבים צעירים. כל מי שחפץ להימנות על צוות הכתבים בשנה הקרובה, יכול לשלוח חיבור לתחרות. המועד האחרון למסירת החיבורים הוא כ׳ בסיון תשי״ח (8.6.58).

    הוראות למשתתפי התחרות

    א) כתוב על כל נושא שנראה

    ב) אל תשלח שירים.

    ג) כתוב רק על דברים המעניינים את קוראי העיתון.

    ד) השתדל שהחיבור יכלול חומר עיתונאי : כגון רפורטג׳ות, תיאור, ראיון, הסתכלות או מא­מר קצר.

    ה) השתדל שבחיבור יבוא לביטוי כשרונך להתרשם ולהתבטא.

    ו) גודל החיבור — עד 700 מילים מכסימום.

    ז) כתוב בדיו על צדו האחד של הנייר ושים רווחים בין השורות.

    המערכת.

    מכתבה של אםקבלתי את עיתונך ושמחתי מאוד על הסיפורים שכתבו הילדים. העיתון היה יפה ומעניין מאוד. קראתי קצת סיפורים יפים, גם של דני מכתה ד', גם אני אשלח חיבור קצר.

    שלום רב.

    אסתר מור-יוסף

    כרם בן זמרה

    קבלנו את העתונים ומאד שמחנו, העיתון מצא מאד חן בעיני. סיפורה של שרה בארי הוא יפה מאד.יהודית נץבית הספר האזורי "בניהו״ כרם בן זמרה
    אני רוצה שתמר בורנשטיין תכתוב סיפורים, כי יש לה רעיונות ודמיון מאד נחמדים.משה וידרירושלים

     

  • עורך נכבד,קבלתי את עיתונך ומאד שמחתי. יש בו סיפורים יפים ומעניינים. אני מקווה, שאחרי שאקבל כמה פעמים את הצופה לילדים, אשלח גם אני חיבור כיתר הילדים.פנינה סלומוןבית הספר האזורי "בניהו״, כרם בן זמרה

    ידידי

  • היכל שלמה(בית הרבנות הראשית)
  • משהו מתפארתו של בית המקדש נשתמר בבתי־הכנסת שהקימו אבותינו בארצות הגולה. בכל עיר ועיירה שבה התגוררו יהודים, התנוסס בנין מעץ או מאבן, בו יכלו לשפוך את שיחם לפני הבורא.בתי הכנסת של היהודים באירופה המזרחית והמערבית התפרסמו ביופיים האדריכלי. העם שיקע בהם את אהבתו ואת געגועיו לגאולה. אמנים אלמונים ומפורסמים כאחד כיירו וציירו את הבנינים מבפנים ומבחוץ והעשירו את המתפללים בתוכם בחוויות מרוממות.

    בית הכנסת, ששימש גם בהרבה מקומות כבית לדין תורה, היה במרכזה של כל קהילה. בו התפללו בימי חג ומועד ובימי פרעות הסתתרו בו והתגוננו. רבים מבתי הכנסת נבנו במצודות לצורך זה.

    במשך חמשים השנים האחרונות הוקמו בארץ כמה בתי כנסת גדולים ומרווחים, אולם לרוב הם נעדרים נוי פני והדר. האמנות השימושית בארץ עדיין לא פיתחה דפוסים משלה וכן עסוקים אנו מדי בפיתוחה של הארץ ובביצורה מכדי שנתפנה לענייני נוי.

    מאז הקמת המדינה התקדמנו בשטח זה מרחק ניכר

    אט אט תופס גם עניין הנוי את מקומו הראוי לו. הקמת בית הרבנות הראשית בירושלים הוא מפנה חשוב, הבניין אומר כבוד בחיצוניותו ומשרה אוירה של הכנעה ונועם בפנימיותו.

    הבניין בנוי מאבן ירושלמית מסותתת ומשופץ מבפנים בהרבה עץ ושיש. כיפה מתנוססת מעל גגו השווה לו את האופי המיוחד בין שאר הבניינים בסביבה

    כניסה

  • אולם הכניסה להיכל שלמהבדלתות הכניסה חטובים מזלות החודשים וסמלים שונים מבין תשמישי הקדושה.
  • מזלות
  • מוזאיקה של פירות הארץ וציור גדול של הצייר ראובן ״ירושלים של מעלה" מקשטים את פנימו.הבית הוקם בכספי הנדבן מר י. וולפסון מאנגליה שנקרא על שם אביו ״היכל שלמה״. הוצאותיו הגיעו לכדי שלשה מיליון ל״י.
  • וולפסון
  • הרב הרצוג והנדבן על רקע היכל שלמה
  • עליית ארון הקודש לארץ ישראל
  • מלבד משרדי הרבנות הראשית, בית הדין הגדול, המכון למחקר הלכתי, יהיו בבית: ספריה תורנית מרכזית, בית נכות לתשמישי קדושה, מחלקה להסברה דתית ובית כנסת. בבית הכנסת הוקם ארון-קודש שהובא מפדואה שבאיטליה, מבית הכנסת של הספר­די.
  •  
  • ספרדי
  • פנים בית הכנסת הספרדי בפדואה שבאיטליה­
  • ארון הקודש הזה נחנך בשנת 1729 וזכה להיקבע מחדש בירושלים, בהתאם לדברי חז״ל: ״עתידין בתי כנסיות ומדרשות שבבבל שיקבעו בארץ־ישראל". (מגילה כט).

ארון קודש

ארון הקודש

יחד עם הארון הובאה גם בימה עתיקה וריהוט אחר. בצדי הארון ארבעה עמודים ושערים מוזהבים. מתחתן נקבעה עתה הכתובת: ״לכבוד ה׳ ארון קודש מבית כנסת ק״ק ספרדים מפאדובה, הוקם בירושלים עיה"ק בשנה העשירית לתקומת מדינת ישראל  התשי"ח,״

מעל לעמודים נמצא קישוט בארוקי גדול ובו משובצות לוחות הברית. מעל ללוחות נמצאת כתובת, "דע לפני מי אתה עומד״. לפני הארון סורג ברזל וחרב.

גובהו של הארון 6 מטרים. גם לבימה יש ארבעה ציפורים ומעליהם אפריון מקושט.

הבניין המפואר על כל מוסדותיו, על הריהוט העתיק ותשמישי הקדושה והספרים שיאספו בו, יהוו רקע ומקור השראה להרבצת התורה ולהדרכה רוחנית שהעם ובמיוחד הנוער מחכים מהרבנות הראשית, המוסד הדתי העליון של ימינו.

א. ב.

  • אשנב למערכת

    קוראים יקרים,

    בחוברת הקודמת הודענו לכם על פעילות מוגברת של אגודת הידידים בכל הארץ. בפתיחה לכך שימש הכנוס שנערך בשבוע שעבר בבית ״יד לב­­נים״ בפתח-תקווה. פרטים על הכנוס נביא לכם בגיליון הבא. הפעם ברצוני להסב את תשומת לבכם לחידון המת­פרסם במדור החידות, המוקדש ליובל ה־25 של נמל חיפה. פותרי החידות מתבקשים להמציא את תשובותיהם תוך שבוע ימים למערכת. בין הפותרים נכונה יוגדלו חמשה שמות שבעליהם יוזמנו ע״י הנהלת הנמל לסיור מיוחד, בהש­תתפות נציגי העיתון. אלה שלא יזכו בהגרלה, יקבלו מכתב הערכה מיוחד בחתימת מנהל הנמל. (אספני החתימות והמעטפות — אל תחמיצו הזדמנות בלתי רגילה!).

  • נמל חיפה
  • בנמל חיפה
  •  

    כמובן שההודעה על הטיול של הידי­דים ביום ו׳ בתמוז ש. ז. (24.6.58) בעינה עומדת.

    ועתה עלי לשוב לשני עניינים לא פחות חשובים.

    במשך השנה מגיעים עשרות מכתבים בהם אנו נשאלים : ״איך אפשר להימנות על הכתבים הצעירים״? או ״מתי תבחרו כתבים צעירים חדשים״? ובכן, הכרזנו על התחרות הששית לבחירת כתבים חדשים. קראו את ההוראות ב- גיליון 35 עמוד 2 והמציאו את חיבוריכם עד כ׳ בסיון תשי״ח (8.6.58). הזמן קצר והשונים רבים — אל תחכו למועד האחרון.

    נתנה לכם הזדמנות יוצאת מן הכלל לקשור קשרים עם ילדי האסקימוסים. לא נוכל לעכב את המכתבים זמן רב, אלה שיודעים להעריך את ערך הקשרים עם ילדים מעניינים אלה מתבקשים להמציא את מכתביהם באנגלית או בד­נית עד י״ג בסיון (1.6.58). ★

    הרבה הצעות לפניכם, נא הוכיחו כי הנכם ראויים לאימון שאנו נותנים בחריצותכם.

    שלכם, העורך.                              ח' בסיון תשי"ח

     

    אשנב למערכת

    קוראים יקרים,

    עוד ימים ספורים בלבד נותרו לכם להמציא את החיבור לתחרות הכתבים

    שלא כבשנים קודמות לא נוכל הפעם להאריך את מועד סיום התחרות. כתבו מיד והקפידו על תנאי התחרות שהתפרסמו בחוברות הקודמות.

    עלי לציין שמעטים מאוד ביניכם העריכו נכונה את ההזדמנות להתכתב עם ילדי הקוטב הצפוני. יתכן שיש לחפש את הסיבה בתנאי שהמכתבים יכתבו באנגלית. אנא, אל תחפשו לכם תירוצים מקילים. אני מחכה למכתבים רבים יותר.

    לתנועת העבודה הדתית בארץ קמו מספר מנהיגים ומורים דגולים. ששימשו בחייהם מופת למחנה כולו. אחד מהמעטים הנ״ל היה שח"ל, ר׳ שמואל חיים לנדאו, שנקטף בדמי ימיו. הח׳ אפרים יעיר מספר לכם משהו על גורל ספריו של האיש, שהתגלגלו לספריית טירת צבי.

    שלכם העורך.                              ט"ז סיון תשי"ח

    מכתב למערכת

    עורך נכבד, שלום רב! ראשית ברצוני לשאול מתי יהיה המשאל הבא? כי מאז המשאל הקודם ראיתי כמה וכמה שנויים בעתון. כן רואים בזמן האחרון וויכוחים שונים על המדורים בעיתון, על אחד מהם ברצוני להשיב.

    ויכוח זה הוא על טפוח המדורים הרציניים. צודק החבר ברשטיין בעניין בדיחותיו של קרצמר הם בסדר גמור, אך בבדיחה על חודורוב נפלה טעות שקשה להסבירה, היא נדפסה 3 פעמים וגם בטעויות.

    נחמיה כפר-אתא

     

    בגלל הטעויות חזרנו והדפסנו את הבדיחה. עדיין לא החלטנו מתי נערוך את המשאל. האשנב מתוח לביקורת.

    עיתונכם הוא עיתון מצוין

    עיתונכם הוא עיתון מצוין מכל הבחינות. אני מצטרף לדעתו של חברי לכתה יעקב גלנדאור שכתב בחוברת 3-1 שעיתונכם הוא יופי של עיתון״. אני מביע את הערכתי לאהרון קרצ׳מר על בדיחותיו ומבקש ממנו להגדיל את מספר בדיחותיו.

    אלי צוקרמן,

    בת־ים

     

    עוד על דעתו של א. צימרינג.

    מערכת נכבדה .

    ברצוני לומר מלים מספר. לפעמים אני קוראת הערות של קוראים בקשר לניקוד הסיפורים. הייתי מציעה להמשיך בסיפורים מנוקדים, מפני שלנו, הגדולים, לא יזיק אם נקראם ואלו לקטנים זה נוח יותר.

    לדעתו של אברהם צימרינג אני מסכימה, ולא מסכימה.

    ישנם גם קוראים מבוגרים יותר, כגון תלמידי בי״ס תיכון, ולעומת זה קוראים צעירים בני כתות ב׳-ה׳. כמובן שאין לקפח לא את ה״מבוגרים״ ולא את ״הצעירים״. אני מציעה להרחיב (או להוסיף) מדור רציני יותר.

    *

    לדעתי אין להשמיט את מדור ״עת לצחוק׳׳, מפני שאין הבדיחות ״מזיקות״ ח"ו וסגנונן הקצר והקולע של א. קרצ׳מר מוצלח. העיתון השתפר מאד בזמן האחרון. המדורים ״לדעתי״, ״מדור לדור״, ״החי והצומח" —   מעניינים מאד, הספור ״למדינת הילדים המאושרים" — נחמד.

    שפרה מילר, כתה ז׳ בנות.

    בי״ס "חורב״. ירושלים.

    חברים לעט

    הנני רוצה להתכתב עם ילדה או ילד באנגלית, מאנגליה. מגיל 10 עד 13. הנני אוסף בולים מהרבה ארצות.

    יוסף מירון,

    רח׳ פתח־תקווה 51 נתניה, ישראל.

    אני ילדה בת 11, שמי גיטל חצקל, אני רוצה להתכתב עם ילדים וילדות מגילי, הגרים בארץ, על נושאים שונים, החלפת בולים, תמונות וכו'.

    גיטל חצקל

    כתובתי:

    GUITL CHACKIEL, San Nicolas

    487, Buenos Aires,ARGENTINA

    ברצוני להתכתב עם נערה בגיל 12 וחצי -3 1חצי, על כל נושא שהוא.

    כתובתי היא: שושנה וינטרוב, רח׳ אבן גבירול מספר 199, תל־אביב.

    ברצוני להתכתב עם נער או נערה בגיל 15 — 14 מארצות אירופה, בשפה העברית, על נושאים כלליים.

    כתובתי:

    רות נויפלד, טירת צבי. דאר־נע עמק בית־שאן, ישראל.

    אני מעוניינת להתכתב עם נערה בגילי, אני בת עשר וחצי. כתובתי:

    צפורה קמנסקי, פתח־תקווה, שכונת חסידוף. ישראל.

    יד לבנים

  • אכן, זה היה נפלא

    (רשמים מכנס הידידים בבית ידלבנים בפתח־תקווה)

    אוטובוסים מלאים תלמידים ותלמידות עקרו עצמם מהאספלט השחור והמחוספס ופזרו מאחוריהם פיח שחור ושירה עליזה. עברתי בין השרים כדי לעמוד על טיב רשמיהם.

    – איך היה?

    – נפלא – השיבה נערה משולהבת.

    – ממה נהנית ביותר? — המשכתי לשאול.

    —ממה נהניתי? כמובן מהסיפורים של ברוך ותמר ו… מהתערוכה והטיול בגן החיות.

    מיד הצטרפו חברותיה ופרטו את ה­דברים שנראו להם משעשעים ומושכים בכנס. נתפתחה שיחה ערה שכולה שבח לבית ״יד לבנים״ בפתח תקוה, שאירח את הכנס, ולמנהלו, שריתק את קהל ה­שומעים בסיפורו החי, על שלושת התימנים שעלו לארץ ברגל.

    כשחזרתי ושאלתי: האם לא התאכזבתם מפגישה עם הסופרים והעורכים?

    -לא – השיבו, כמובן שזה אחרת מאשר בדמיון..

    ומאחר שהגענו לדמיון העירה אחת: ״זו תמר יש לה באמת דמיון כמו שהיה כתוב בעיתון האחרון״

    ״גם זה היה סיפור נחמד, זה על הבריכות של

    יד-מרדכי״ — העירה שניה. וכך התגלגלה השיחה מעניין לעניין עד שהגענו לעיתון ולטיול שעומד להתקיים לנמל חיפה. כל הזמן הדהדו באוזנינו קולות השיר ולנגד עינינו חלפו פני הנערים והנערות המשולהבים והמאושרים. המב­טים הנרגשים ומבע הסיפוק אמרו לנו את כל מה שלבם רחש — תודה, על שעה של קורת רוח וברכה ותביעה למפעלים נוספים. הייתה זו פגישה של ידידים המז­דמנים לעתים רחוקות פנים אל פנים, ועל כן פגישה נרגשת.

    כן, זה היה נפלא — סיכמנו גם אנו אותו יום של חג, יום כנוס הידידים.

    ובמה הוא היה נפלא, אותו יום? קודם כל בפגישה עצמה. מאות קוראים שהעיתון קושרם ומאגדם נפגשו יחדיו. אמנם, לא דובר בכנס על העיתון, אך ההרגשה הייתה שכאן נפגשת חטיבה מיוחדת בין ילדי הארץ — קוראי ״הצופה לילדים׳׳, ידידי הצופה לילדים. ־ הושלך הס באולם ואחרי דבריו הקצ­רים של שאול, בירך את הבאים מנהל בית יד־לבנים מר ברוך אורן. הסופרת תמר בורנשטיין ריתקה את השומעים בסיפור קצר על גבורתן של שתי בריכות. ואחר כך באה ההפתעה — ברוך סיפר סיפור, כקוסם שיכר את שומעיו בלהטוטי שפתו ותיאוריו. מחיאות כפים ממושכות ציינו את הצלחתו העצומה. להקת המנדולינות של בית ספר ״נצח ישראל" בפתח תקוה השמיעה כמה שירים בניצוחו של מר קירש. הייתה זו נגינה נאה ומרגיעה אחרי ההרפתקאות של הסיפורים. אחרי כמה שירים מפי כל קהל הידידים בהדרכת המורה קירש, התפרץ הקהל לאולמות התערוכות לרוות את עיניו: בציורים ובדיאגרמות, במסמכים המרטיטים את הלבבות ובדפים ששרדו מגוש עציון, שנפל בגבורה אכן, זה היה נפלא.

    א.ב.

  •  

    גן

  • הגן בבית יד-לבנים, בו בילו הידידים את זמנם החופשי
  • הסופרת
  • הסופרת תמר בורשטיין מקריאה את סיפורה
  • אורן
  • ברוך אורן בהופעה לפני המתכנסים
  •  

    אשנב למערכת

    קוראים יקרים,

    לפני כמה חדשים עמדתי במקום זה על גדולתה של הנערה היהודיה אנה פראנק, שנתנה ביטוי ביומנה לסבלות עמה בימי הכיבוש הנאצי בהולנד. הפעם ברצוני לייחד את דברי לנערה עבריה אחרת, לחנה סנש. שיצאה מן הארץ בשליחות מסוכנת להושיע את היהודים בהונגריה הכבושה.

    קורות חייה כתובים על גבי הספר ״חנה סנש״ ואין טעם שאחזור ואספרם בזה. שיר קטן בן ארבע שורות, ששיגרה מאדמת יוגוסלביה, מבטא את כל גודל שליחותה.

    אַשְׁרֵי הַגַפְרוּר שֶׁנִשְרַףְ וְהִצִית לְהַבוֹת,

  • אַשְׁרֵי הַלְהָבָה שֶׁבָּעֲרָה בְּסִתְרֵי לְבָבוֹת.
  • אַשְׁרֵי הַלְבָבוֹת שֶׁיָּדְעוּ לַחְדוֹל בְּכָבוֹד…
  • אַשְׁרֵי הַגַפְרוּר שֶׁנִשְרַף וְהִצִית לֶהָבוֹת.

    ואמנם כפי ששרה קיימה, היא ידעה לחדול בכבוד ובמותה הפכה ללפיד אש בלבבות רבים.

    סופר לי כי אחיה של חנה, גיורא, שראה אותה רק יום אחד לפני צאתה לשליחותה, נפל על צוואר השחקנית מרים זוהר, המגלמת את דמות אחותו ב״הבימה״, ובהזילו דמעות הודה לה על שהחייתה את אחותו מחדש.

    ראויים השחקנים, המחזירים לנו את פרשת חנה סנש, כי נוזיל דמעה כנה ונודה להם על התרוממות הרוח והחייאת ימי חנה סנש, ולו לשעות אחדות בלבד.

    *

    ה. ר. מוסיפה לכם כמה פרטים על חנה, כפי שהכירה אותה בימי חייה, וא. ב. מספר לכם על המחזה והצגתו ב״הבימה״.

    אם ובתה

    המחזה חנה סנש — הוא מפנה במחזאות העברית, מאחר שהוא הורס את המחיצה בין מקדשי השם מכל הדורות לבין הדור החדש, המעריץ מעשי גבורה.

    שלכם, העורך.                                          כ"ב בסיון תשי"ח

    חנה סנש כפי שהכרתיה

  •  

    חנה סנש

  • אין אדם גדול במותו אם אין אף גדלות בחייו. מותה של חנה סנש לא היה מקרי. הוא היה תוצאה ישירה מדרך־ החיים שבחרה בה.

    ברצוני לספר לכם על חנה, כפי שהכרתיה בעודה בחיים — צעירה, פורחת, בעלת חלומות ושאיפות. למדנו יחד בבית הספר החקלאי בנהלל, כשנתיים ימים. ישבנו על ספסל הלמודים ואף גרנו זמן מסוים בחדר אחד.

    היא הייתה נעימה, חיננית, תמיד לבושה בטעם ומנומסת. בעיניה הגדו­לות, הכחולות בשעת שמחה והאפורות בשעת עצב, התבוננה סביבה וספגה את המראות והנופים.

    עדיין אראה אותה מהלכת בשביל שבין חדרי האוכל, לבושה חגיגית לקבלת השבת, שקועה בשיחה רצינית עם חנה מנהלת המוסד. היא הייתה תלמידה מצטיינת. שאפה לארגן את חיי החברה בתוך המוסד. הייתה פעילה בהכנת מסי­בות והרצאות.

    בהיותה בת כרך לא הייתה רגילה לעבודה גופנית, אך היא שאפה לעשותה בשלמות — וזה לא היה קל כל עיקר. כשיצאה לשדה לכיבוש חציר וחזרת שזופה ועייפה, לא היה גבול לשמחתה: ״הנה היא פועלת חקלאית ממש״…

    אך בשנת הלימודים השנייה, נחשבה כבר לפועלת טובה.

    הפליאני ביותר רצונה והתמדתה בלימוד השפה. העברית היום יומית, הייתה שגורה בפיה כבר בבואה לבית הספר, אך היא שאפה להרבה יותר מזה. כל זמנה הפנוי היה קודש להשתלמות. בר­צותה לשמור רק על הדבור העברי, (מה שלא יהיה קל בין בנות שזה מקרוב הגיעו לארץ), הדירה עצמה מחברת בנות ארצה והתחברה בעיקר עם צבריות. היא השתדלה להיות כמוהן, כי בהן ראתה את האידיאל שצריך לשאוף אליו. היא קראה את שירי רחל בצמא. הזדהתה הזדהות מלאה עם המשוררת שהייתה קרובה לה ברוחה, וספגה את שירתה, עד כי כמה משיריה שלה הושפעו מאד על ידה.

    טעמה הטוב התבטא גם בחדר. על גבי האצטבא שמעל מיטתה, במקום ש­רוב הבנות הניחו את מחברותיהן, הניחה מפית רקומה והעמידה צנצנת קטנה עם פרחים — פשוט ושובה את הלב.

    אך יותר מכל הפליאה אותי בשעה שכתבה את מכתביה. הייתי רגילה לראותה רכונה על מחברותיה, בעת הכנת השעורים, בזמן הקריאה, ובזמן כתיבת יומן. כשכתבה מכתב לאמה, הרגשתי שכל דמותה קורנת אהבה וכל תג, בו היא ממלאת בצפיפות את הניר, מעביר את רגשותיה לאם האהובה והרחוקה. היא דמתה אז לכהן בעבודת הקודש.

    לפני גמר הלמודים התלבטה רבות בבחירת המקום בו תמשיך בדרכה. כבעלת הכרה חלוצית ובוגרת בית ספר חקלאי, החליטה להמשיך בחקלאות. בתור בעלת אופק רחב ורצון לפעול בשטחים רבים, מצאה את הקבוץ כמסגרת מתאי­מה לה. וגם פה לא בחרה בדרך ותקלה, הסלולה, מקומה הטבעי היה, לכאורה, באחת הקבוצות של בני ארצה, אך היא בחרה בשדות־ים, קבוץ צעיר של ילידי הארץ.

    בקבוץ התלבטה קשרת, ולבסוף נחלצה והתנדבה ליחידת הצנחנים, שנשלחו ע״י היישוב לעודד ולהמריד את היהודים נגד הנאצים.

    בשליחותה זו נפלה בכבוד, כפי שכתבה בשירה הקטן ״אשרי הגפרור״.

    ה. ר. [הדסה רז]

    קורות חייה

    חנה סנש נולדה בי״א תמוז תרפ״א  (17 ביולי 1921) בבודפשט, לאמה, קטרינה, ולאביה — הסופר בלה סנש, שמת עליה בילדותה. בעודה נערה, ניכרו בה כישרונות בלתי רגילים והייתה הטובה בתלמידות בית הספר. חונכה בסביבה יהודית־הונגרית אמירה, רחוקה ממקורות עמה, בבית ספר הונגרי. האווירה האנטישמית המוגברת, הדי  מצוקת העם, המצור בארץ – החדירו בה הכרה לאומית, ומגיל 16 הייתה משאת נפשה היחידה – ארץ ישראל. ב־19 ספטמבר 1939, לאחר סיימה את בית-הספר התיכוני בהצטיינות, נפרדה מאמה ועלתה לארץ, לבית הספר החקלאי לנערות בנהלל. לאחר לבטים וחיפושים החליטה להצטרף לקבוצת שדות־ים-קסריה. למעלה משנתיים חייתה בקיבוץ זה והתלבטה בסגולות נפשה הבלתי רגילות. עם הגיע הידיעות על השואה – נתלקח בה רעיון השליחות לגולה.

    ב-10 במרץ 1944 קידמה חנה את פני אחיה, גיורא, שאהבתו אהבת נפש. למחרת, ב־11 במרץ 1944, יצאה לדרך, וטסה לאיטליה, כקצינה בריטית, וב־13 במרץ צנחה לארץ הפרטיזנים, יוגוסלאביה. כ־3 חודשים ניטלטלה בארץ זו, השתתפה בקרבות יחד עם הפרטי­זנים, חתרה אל עבר הגבול ולא נתנה דמי לעצמה ולחבריה, בשאיפתה להציל אחים ממוות ולעורר התנגדות פעילה להשמדה. ב־9 ביוני עברה את הגבול להונגריה, אך למחרת נתפסה. נחקרה ועונתה והושמה בכלא בבודפשט. מש­נתגלה זהותה – נתפסה גם אמה, קטרינה, ונכלאה בבית סוהר אחד עמה. המאסר, העינויים והאיומים לא השחו את קומתה, ובהיותה בכלא אצלה מרוחה על יושביו ועודדה אותם לבוא הניצחון. ב-26 באוקטובר נתקיים מש­פטה בפני בית־דין צבאי הונגרי, שנרתע מהוציא עליה פסק דין מוות. ב־7 ב­נובמבר 1944 הוצאה להורג בכלא, ללא משפט, לאחר שסרבה לבקש חגיגה.

    הובאה לקבר־ישראל ב״חלקת המארטירים" בבודפשט ע״י אלמונים. ב־1950 הועלו עצמותיה לישראל ונקברה "בהר־הרצל", בירושלים.

    לְאִמִי מִנְיָן לָמַדְתְּ לִמְחוֹת דְּמָעוֹת?

    לָשֵׂאת הַכְּאֵב בַּחֲשַׁאי?

    בְּסֵּתֶר לִבְּךָ לְהַטְמִין הַתְּלוּנָה, הַסֵבֶל, הַבְּכִי, הַדְוָי…

    שִׁמְעִי אֶת הָרוּחַ!

    בְּלוֹעַ פָּתוּחַ שׁוֹאֶגֶת בְּגַיְא וְהָרִים.

    רְאִי אֶת הַיָּם –

    בְּקֶצֶף וָזַעַם מַצְלִיף אֶת עִנְקֵי הַסְלָעִים.

    הַטֶבַע כֻּלוֹ רוֹעֵשׁ וְגוֹעֵש פּוֹרֵץ כָּל גָּדֵר וְצוּרָה…

    מִנְיָן הַשְׁקֵט הַזֶּה בְּלִבְּךְ?

    מִנְיָן לָמַדְתְּ גְּבוּרָה?

    חנה סנש

    נהלל. 15.1.1940

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    אשנב למערכת

    קוראים יקרים,

    אני יודע כי אתם מחכים בקוצר רוח לתוצאות התחרות הששית לבחירת הכתבים הצעירים. ובכן, קראתי ושקלתי היטב מי זכאי לתואר כתב ומי לא. את זכות הבכורה מסרתי, כמובן, לאלה ששמרו על תנאי התחרות ; שלא העתיקו מדברי אחרים ולא עשו את כתיבתם דמיה.

    עלי לציין, שההשתתפות הייתה ערה מאוד, וקשה היה לי להשתלט על עשרות החיבורים. שלש פעמים מיינתי את החומר. רק החיבורים המצטיינים זיכו את כותביהם בתואר ה"כתב", המסופקים והגרועים נפסלו.

    וזו רשימת הכתבים החדשה:

    אביגדור בורנשטיין, פתח תקוה. שולמית בויאר, תל־אביב. שרה בארי, נס ציונה. אריה ברן, תל־אביב. שפרה מילר, ירושלים. נתן נוישלוס, תל־אביב. ישעיהו פרי-חן קרית שמואל. משה פלמנבאום, באר שבע. אברהם צימרינג, בני ברק. שולמית שטיינברג, רחובות. אליעזר שלזינגר, חיפה. מרדכי שורצברג, חדרה.

    במרכזה של החוברת כתבתה של שרה בארי, שזכתה בתחרות ועדת העשור, וטסה בימים אלה לאילת.

    לכתבים היוצאים ולכתבים הנכנסים, שלוחה ברכתי.

    שלכם העורך.                                     כ"ט בסיון תשי"ח

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    חברים לעט

    הנני מבקש להתכתב בעברית עם ילדה עד גיל 12 וחצי מאירופה, על כל נושא שהוא.

    ישראל שורץ,

    רח' אברהם שפירא 41, נתניה. (ישראל)

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    אני מעוניינת להתכתב על נושאים שונים.

    שולמית בויאר,

    שכ׳ הפוהמ״ז, רח' בית־חדש 7, תל-אביב

    .

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

  •  
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s