בעיתוני "הצופה לילדים" כתבות החתומות א.ב.
אלה ראשי תיבות של השם אהרון בינדר
שמו הספרותי של שאול רז.
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
חסידי חב״ד חוגגים בי״ט כסלו את יום גאולתו של ר׳ שניאור זלמן מלאדי מבית כלאו. ביום זה נוסעים החסידים לכפר חב״ד, שם נערכת הילולא גדולה, ממנה הם שואבים עידוד והשראה למשך כל ימות השנה. א. איל מספר לכם קורותיו של הכפר החי בצלו של הרבי. בהילולא הגדולה ובשאר מסיבות ובשיעורים לומדים חסידי חב׳׳ד את ספר ה״תניא״. על תוכנו של הספר ותולדותיו מספר לכם הרב א. פרנקל.
חסיד חבד מלמד "התניא"
גאולתו של הרבי מהכלא אירעה בכסלו — חודש הנסים והנפלאות. על פלאים שאירעו בימי חנוכה לשתי אחיות מספר לכם ש. יורם, ב״גאיונה וחנה״.
★
ב״הבימה׳׳ מוצג בימים אלה המחזה ״העושה נפלאות״, על חייה של הלן קלר. ניצה מספרת לכם משהו על הלן קלר הקטנה — דליה כהן. משחקה של דליה הוא פלא. ראיתי הרבה דמעות גיל בעיני הצופים בהצגת המחזה. אל תחמיצוהו.
השבוע הגיעה לארץ הילדה המאה אלף של ״עליית הנוער״. בטקס קצר שנערך בלוד נפגשה הילדה הראשונה, שניצלה הודות למאמציה ופעלה של הנריטה סאלד עם הילדה ה־100 אלף. חשבון פשוט, מאה אלף ילדים נקלטו ונתחנכו בעליית הנוער, החודש מלאו 100 שנה להולדתם של הנריטה סאלד. על חייה ופעלה מספר לכם מ.
על תלמידי ח׳ עברו ימי מתיחות של מבחני הסקר. בגיליון שלפניכם אנו מביאים את השאלות ואת התשובות הנכונות, כדי שתוכלו לבדוק אם השבתם נכון במבחן.
שלכם העורך א' בטבת תשכ"א
אשנב למערכת
קוראים יקרים
השבוע נתכנסו בירושלים מאות מפעילי התנועה הציונית, כדי לדון בבעיות העלייה, ההתיישבות והחינוך במסגרת הקונגרס הציוני הכ״ה. לפני שבעים שנה, הונחו יסודותיה של התנועה, שחוללה מפנה בהיסטוריה היהודית. לחיים כיום, במדינה העצמאית, קשה לתפוס מה רבה התמורה שחלה במעמדנו.
במדור ״חלוצים ראשונים״ מתואר פועלם של קומץ ראשונים, שנחלצו להקים את השכונה נחלת שבעה בירושלים החדשה.
גם בשער אתם רואים את אחד מרחובותיה של שכונה ירושלמית אחרת, הלא היא מאה שערים המפורסמת.
מבט לירושלים החדשה
משכונת מאה שערים
לפני שלושה שבועות פרסמנו את השאלות והתשובות של הסקר האחרון. היה זה מאמץ ומבצע נכבדים ואין פלא, שבבהילות הביצוע נפלו כמה שגיאות בתשובות. על שלוש שגיאות העיר לנו לייב צבי מתל־אביב, ובכן קחו עפרון ותקנו: 36־ד׳ 60־א, 83־ד. ולצבי השקדן והקפדן תודה נאמנה.
*
ועתה ברצוני להעיר לכם כמה הערות מעשיות לעניינים שבשגרה.
א) לפותרי החידות — אל תגזרו את החידות מגוף החוברת, כי חבל להשחיתה. בסוף השנה תחסרנה לכם לסידור הכריכה. המציאו את הפתרונות כשהם כתובים ברור על צדו האחד של הנייר. אל תצרפו פתרונות וחיבורים, אלא כתבו כל דבר על דף מיוחד, והעיקר ציינו על כל דף את שמכם וכתובתכם.
ב) לשולחי חיבורים — אל תמציאו לנו חיבורים שנכתבו בכיתה, אלא דברים שכתבתם מרצונכם ומיזמתכם. השתדלו לספר על חוויותיכם האישיות ומעטו בחרוזים סתמיים.
שלכם העורך ט"ו בטבת תשכ"א
|
|
אשנב למערכת
קוראים יקרים
לפני שבוע ימים התנהל וויכוח חריף בקונגרס הציוני על חובת העלייה של היהודים לארצם. יהודים רבים מצירי הקונגרס ומאלה החיים בחוץ לארץ נפגעו מדרישתו של ראש הממשלה, שיעלו לישראל. לתוך הוויכוח השתרבבה אמירתם של חז"ל ״שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוץ לארץ ישראל דומה כמי שאין לו אלוה״. אין ספק שדברי חכמינו באו להדגיש את יתרון הישיבה בארץ על הישיבה בגלות. מעניין שמרבית התיירים הבאים אלינו מודים ביתרון זה ויחסם לארצנו הוא יחס של קדושה, כמו שהוא מבוטא בספר הספרים. ניצה מביאה לכם הפעם רשימה על התיירים בישראל ואילו מ. בן-אליקים, הממשיך בסדרתו על ה״חלוצים הראשונים״, מספר לכם על ייסודה של ראש פינה בגליל.
על היחס לארץ אנו קוראים בפרשת המרגלים, גם הם באו לתור אותה, אולם שונה הייתה דעתם, מדעתם של כלב ויהושע. המרגלים טענו: ״ארץ אוכלת יושביה היא״ ואילו כלב ויהושע טענו: ״טובה הארץ מאד מאד״. אל תשכחו שבידינו להשפיע על התיירים לטובה או לרעה. השתדלו להסביר להם פנים,כדי שיהיו שגרירים טובים לארצנו.
הארץ אשר עברנו בה לתור אותה
טובה היא מאד מאד
★
ומפרשת המרגלים משהו שקשור לפרשת ההתנחלות: י. שגב מביאה לכם סיפור חדש על החצב ״שומר הגבולות״ ואילו נ. מליץ תרגם עבורכם סיפור על הנער ששנא את הגשם.
מחוברת זו מגיש לכם את ״על חוד חידוד׳׳ מר יוסף בן-ישראל במקום א. בן-גל. כולכם מוזמנים לפתור את חידותיו המעניינות ולשלוח מחידותיכם למדורו.
שלכם העורך כ"ב בטבת תשכ"א
|
חברים לעט
|
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
מדי שנה מתחלף אחוז ניכר של קוראי העיתון: הבוגרים נושרים משורות ידידינו, אחרי שש או חמש שנות קריאה, ובמקומם באים קוראים צעירים ורכים יותר. אנו משתדלים להתאים את רמת העיתון לגיל הממוצע ועל כן אין פלא שגילאי הקצוות (הרכים ביותר והקשישים ביותר) מרגישים עצמם מקופחים.
כדוגמא למצב הקיים, אנו מביאים פה קטע ממכתבו של יוסף מירון מנתניה: ״הנני ותיק כקריאת עיתונכם, הוא גם עיתוני. שיפור עצום חל בעיתון בשנים האחרונות, אך דבר אחד מעיק עלי. נדמה לי שהעיתון בכללו נהיה ילדותי יותר לעומת השנים שעברו. יתכן שהדבר אך נדמה לי, עקב התבגרותי. בכל אופן את התעניינותי מעורר רק חלק מתוכנו. מדורים כגון: "בכורי עטים", "חוד חידוד" וספורים מסוימים – משעממים מאד. את המרור ״לדעתי״ שהפסקתם אותו, חבבתי ביותר ואשמח ביותר אם תחשוהו ומבטיח אני אף להשתתף בו כמו בשנים קודמות״. — מה דעתכם ?
*
בגיליון שלפניכם רשימה על ספריית העיוורים המספקת חומר קריאה בכתב ברייל — מפעל המתקיים מתרומות ומעשי התנדבות של יחידים למען אלה שאיבדו את מאור עיניהם. על חשיבותה של הצדקה מייחד את דבריו הרב א. פרנקל ב״הליכות״.
*
אחרי הגשמים הרגים שפקדו את מרבית אזורי הארץ, החלו השדות להתכסות בכרי פרחים ססגוניים. אחד מפרחי הסתיו, היא הכלנית המצויה. בשער: נערה קוטפת כלניות.
נערה קוטפת
*
על הפריחה בשדות, שהיא אחד מפלאי הבריאה, אפשר לומר, כי היא מוציאה מחושך לאור את גנזי האדמה, או בשפת המשורר: ״האדמה פוקחת עיניה באלפי פרחים״. על יציאה מחושך לאור במובן הממשי, מספר לכם אוהד ב״טכניקה ומדע״ — זו סקירה מאלפת על כל מה שקשור באור בחיינו.
שלכם העורך כ"ט טבת תשכ"א
חברים לעט
|
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
החודש מלאו 40 שנה להקמת התא הראשון של פועלים ומתיישבים דתיים בארצנו ולייסודה של "הסתדרות הפועל המזרחי״, שחרתה על דגלה את סיסמת "תורה ועבודה".
ארבעים שנה
להסתדרות ה"פועל המזרחי"
עם זרם היהודים שעלו לארץ, אחרי מלחמת העולם הראשונה, באו מאות חלוצים דתיים, שהתפזרו במחנות הבונים והסוללים. הם נישאו על גלי ההתלהבות הכללית ותתמכרו לעבודה בכל לב ונפש. על אף קשיי ההתערות לא זנחו את אמונתם ושמרו על קיום המצוות בחיים. בבדידותם בקרב המחנה החופשי, ערגו לחיים יהודיים שלמים וחלמו על מהפכה דתית־חברתית בחיי האומה.
באחד הימים, בשלהי קיץ תרפ״א התכנסו כמה מהם בצוותא, בראשון־לציון והחליטו להקים קבוצת־הכשרה דתית ראשונה. מאותה קבוצה מתחילה למעשה ההיסטוריה של תנועת הפועל המזרחי, ממנה ציונים ופתיחת־דרך למסע המפואר ורב ההישגים והמבחנים של הפועל הדתי בארץ.
*
כוח עמידתם של הראשונים וחתירתם העקבית להגשמת מאווייהם כחלוצים דתיים, הביאו אותנו עד הלום. הם הבינו, כי רק בכוחות מאורגנים יוכלו לרכוש לעצמם עמדה ועתיד בלב המחנה הגדול, שנטש את תורת אבותינו וזנח את מסורתם. על כן החליטו להתלכד יחדיו וקראו לכל חלוץ ופועל דתי להתארגן. המייסדים לא הסתפקו בכלי הארגוני בלבד, שהיה כורח המציאות, אלא התחילו למלאותו תוכן נעלה וחישלו את רעיונם. הם קבעו כללים חיוניים לתחיית העם בארצו וסללו דרך למחנה שבא בעקבותיהם. הם אמרו:
א) אין אומתנו – אומה, אלא בתורתה ועל כן יש לבנות את החיים בארץ על יסודות התורה !
ב) אי אפשר לקיים את התורה בשלמותה, אלא בארץ ישראל ודווקא ע״י עבודה ויגיע כפים.
*
ייסודו של הפועל המזרחי היה נס גדול, שחולל מפנה בבניינה של הארץ. בע״ה ועל ידי פעולה מתמדת ועקבית, באמצעות קרבנות בגוף ובנפש, הוקם המפעל והתגשם חזונם של הראשונים. הודות להפועל המזרחי מהווה מדינת ישראל המשך טבעי לקורות עמנו. עשרות היישובים הדתיים, הם נקודות חיבור חיות, המקשרות אותנו עם עברנו ומפיצות אור על כל חיינו, ממלאות גאווה וכבוד כל עמל חרד בארץ ומעודדות אותנו להמשך מאבקנו על הגשמת התורה בחיינו.
*
ביום חגה של התנועה, שהוא גם חגנו, נאחל לה כי תגביר חילים לתורה ולעבודה ותזכה להרחיב גבולה מרבבות למאות אלפים. כה לחי!
שלכם העורך ז' בשבט תשכ"א
|
||||
המדורים מתחלפים במשך השנים לפי בקשת הקוראים והערכת המערכת. קצת הפרזתם בקורתכם, כמה מן המדורים שמניתם, ממשיכים להופיע, וכן יש עוד מה לקרוא בעתון – הלא כן ?
|
|
|
שלש עשרה שנה לנפול הל"ה
לפני שלוש־עשרה שנה בדיוק נפלו ל׳׳ה הבחורים, אשר יצאו מירושלים כדי להחיש עזרה לגוש עציון, הנצור בידי הערבים. רשימה זו מוקדשת להעלאת זכרו של אותו מאורע, מן הידועים שבמלחמת השחרור.
שבט תש״ח, ינואר 1948. גוש עציון על ארבעת יישוביו — כפר עציון, משואות יצחק, עין צורים ורבדים — חוסם זה שבועות רבים את דרכו של הלגיון הערבי מחברון לירושלים. הערבים מנסים להכניע את הגוש, מנתקים אותו מכל מגע עם ישוב יהודי ועורכים עליו התקפות. ההתקפה הנערכת בראשית שבט, נהדפת — אך תוך כדי כך פוחת במידה מדאיגה מלאי הנשק וחומרי הרפואה שבידי המגינים. בירושלים, במטה ה״הגנה״ הוחלט לשלוח תגבורת לגוש. מחלקה בת 40 חיילים ומפקדים, מבחירי הלוחמים.
לא קלה הייתה בחירת האנשים, ולא משום שהחיילים חששו מהמשימה; נהפוך הוא: עשרות באו וטענו, כי ״מגיע להם״ לצאת אל גוש עציון. האנשים היו עייפים ויגעים לאחר קרבות רבים, שעמדו בהם בירושלים עצמה — ואף על פי כן באו. באו גם כאלו שהיו בימי חופשה, ופטורים היו מכל חובה.
המחלקה אורגנה, כמפקדה נקבע דני מס, מבחירי המפקדים בעיר. האנשים צוידו בנשק, כדורים, חומרי רפואה וסוללות למשדרים. עם משאם הכבד התכנסו בבית וגן, מוכנים ליציאה.
"לא תהיה יציאה שלישית"
התכנית הייתה שהאנשים יוסעו במכוניות משוריינות עד לקווים הערביים ומשם ימשיכו ברגל לכיוון הגוש. אולם משיצאו האנשים מבית־וגן והחלו בדרכם, החלה תנועה של אנגלים באזור. בגלל סיבה זו וסיבות אחרות הוחלט לדחות את המסע ללילה הבא, ולצאת דרך הרטוב ולא דרך בית־וגן.
הלוחמים חזרו לירושלים ונחו מספר שעות — כדי להתכונן לקראת היציאה השנייה. למחרת הוסעו אל הרטוב [בית-שמש כיום, ש.ג.] — אך בשל תקלה, שאירעה למכונית התעכבו והגיעו באיחור. מפקד ה״הגנה״ בהרטוב הסתכל בדאגה על שעונו, ובינו לבין דני מס התפתחה השיחה הבאה :
״מאוחר, לא תספיקו להגיע!״,
״נגיע, ויהי מה. נצא מיד לדרך, ונגיע לגוש לפני עלות השחר״, ״לא תהיה יציאה שלישית. הלילה נצא — ונגיע!״
והם יצאו, קרוב לחצות הלילה, לדרך המסוכנת.
תעלומת הקרב האחרון
מה קרה למחלקה מכאן ולהבא ? ידוע לנו בוודאות רק זאת, כי הותקפו על ידי המון ערבי ונהרגו כולם. אך כיצד קרה הדבר? השאלה נשארה ללא תשובה, עטופה תעלומות, עד היום. כמה גירסאות למאורע, ואנו מביאים בזאת אחת מהן.
הלוחמים הלכו במהירות, כדי להספיק ולהגיע ליעד לפני עלות השחר. ואמנם, כל זמן שהלכו בוואדיות ובשבילים והחושך הסתירם — התקדמו יפה בדרכם, אך קילומטרים מספר לפני הגוש, בשביל המחבר את הכפר ג'בע, עם הכפר הערבי הגדול צוריף, נתגלו הל״ה (2 לוחמים שהיו ללא נשק ו-3 שלא הרגישו בטוב, לא יצאו ברגע האחרון), על ידי ערבים. דני מס וחייליו הסתערו על הערבים, והצליחו להבקיע להם דרך אל צוריף, לכבוש את הכפר ולהחזיק בו כשעה, אך בינתיים התפשטה הידיעה בכל הכפרים השכנים, והמוני ערבים התקהלו וסגרו על הכפר. בלית־ברירה החליט דני לסגת מהכפר ולנסות להבקיע לו דרך אל הכפר הערבי ג׳בע, ומשם להגיע לרבדים, הישוב הקרוב ביותר מבין ישובי הגוש. הערבים התקיפו אותם מהגבעות שמעל לוואדי, הבחורים לחמו עד לאיש האחרון ועד לכדור האחרון. גבורתם והקרבתם הפילו פחד על תוקפיהם.
האנגלים החזירו את הגוויות הנקובות, שנטמנו בבית הקברות של כפר עציון ואחרי חדשים רבים הועברו, לפי הסכם מיוחד, מעבר לגבול, לחלקה המיוחדת בהר הרצל בירושלים.
גבורתם ומותם הפכו לאחת האגדות מימי מלחמת השחרור ומלחמת גוש עציון.
חלקת הל"ה בהר הרצל – ירושלים
מ. איל
אשנב למערכת
קוראים יקרים
בשער החוברת אתם רואים תצלום נדיר של מתקן נדיר – אבני רחיים שנשתמרו כמעט בשלמותם בכפר האט נים עיךהוד. אתם יכולים להבחין בשכב (האבן העגולה והשטוחה) וברכב (האבן העגולה הסובבת והטוחנת) ולתאר לעצמכם, כמעט בשלמות, את
פעולת התחנה העתיקה הזו לפני עשרות בשנים, כאשר בעליה הערביים חיו בסביבות הכרמל.
אבן רחיים בעין-הוד
בסיפורו של מר יוסיעזר הצפוני ״תבונה דחתה שואה״, ניתן לכם להכיר את אופיים ואורח מחשבתם של הערבים בגליל בימי ההתיישבות הראשונים במטולה ושאר מושבות הגליל. במרכז הסיפור עלילה מרתקת ומאלפת – משפט שלמה במהדורה חדשה. התאזרו בסבלנות וקראו בעיון וסוף השכר לבוא. חלקנו את הסיפור לכמה חוברות מפאת אריכותו.
*
פעמים רבות דשנו בחובת הכנסת אורחים — אולם מה הן חובותיו של האורח? הרב פרנקל מסב את תשומת לבכם : לכמה נימוסים החלים על האורח ולא על המארח.
*
החופש אהוב על כולנו, אך מסתבר כי יש גם חופש מאונס. ניצה מספרת לכם הפעם על ילדים הנאלצים להיעדר מבית הספר במשך שבועות ולבלות בין כתלי בית החולים.
ולבסוף הצעה: המציאו שאלות ל״לדעתי״. רבים תבעו את חידוש הופעתו, אולם כדי "להפעיל את הגלגלים״ נחוץ מאמץ חדש מצדכם. כל אלה שדרשו נאה מתבקשים כעת למעשים נאים. ובכן הכדור בידכם.
שלכם העורך כ"א בשבט תשכ"א
*
תשובות המערכת
שמואל צוקר ת״א : מוטב שתשלחנו.
אברהם פוזכלבניק תל-אביב : אתה יכול גם לשלוח חלק מן הפתרונות. רצוי כל כמה יותר מוקדם בכל אופן לא יאוחר משבוע אחרי פרסום החידות. שלח משהו בלי חרוזים
הכחשה
תלמידי מוסד ,נחלת ראובן״ מפתח תקוה ששמם התפרסם במדור ״חברים לעט״, מודיעים כי הם לא בקשו להתכתב. מישהו פנה בכוונה זדונית להכשילם, למערכת מבלי לשאול את פיהם. אנו מצטערים על המקרה ומודיעים שנאחז באמצעים מתאימים נגד אלה המנצלים את המדור לתעלוליהם.
אשנב למערכת
קוראים יקרים
בשעה שהתכוננתי לפתוח את האשנב הודיע קול ישראל שמחמת ליקוי החמה ברחו הכלבים מהרחובות בארצות אירופה הדרומית. אינני יודע אם בריחתם של הכלבים מעידה על פחדנותם? אולם אין ספק בדבר שגם בין הכלבים יש מינים שונים: פחדנים וגיבורים, שוטים וחכמים, נאמנים ובלתי נאמנים. במקרא, במשנה ובמדרשים נמנו תכונותיהם של הכלבים ואחדות מהן הפכו אף לסמלים ולמשלים בפי הנביאים והדרשנים. מלבד הכלבים שלא חרצו לשונותיהם בעת יציאת מצרים, נאה לנו להזכיר כאן, כי בימי פשיטת הפדאיון והמאורעות הקודמים סייעו הכלבים לשמור על יישובינו וגילו את עקבותיהם של המרצחים. ברשימתו של מ. איל, בלשים על ארבע, נמסרים לכם פרטים מעניינים על אילופם של הכלבים בישראל לצרכי גילוי פושעים ושמירה. מן האמור תלמדו כי אין ידיד נאמן מכלב נאמן.
בלשים על ארבע
אילוף כלבי משטרה
ואם פתחנו בנאמנותם של בעלי־חיים, נאה לנו גם לדבר בשבחם של הפרושים המכלכלים את גוזליהם מתוך מסירות נפש והקרבה. הנה כי כן מלאה הבריאה חכמה וגדולים מעשי השם, כדברי המשורר: ״מה רבו מעשיך ד׳ כולם בחכמה עשית״.
ומעולם בעלי הכנף ובעלי החיים לבני אדם. במדור ״הליכות״, תמצאו שיחה על מצוות כיבוד אב ואם.
*
בימינו רגילים לטוס למרחקים ולשגר טילים לכוכבים, אולם לפני עשרות שנים עוד השתמשו בני אדם בבהמות לנסיעה ולרכיבה. רק מעטים יכלו להרשות לעצמם לרכוש מכוניות שעלו בהרבה כספים. ב״טכניקה ומדע", מספר לכם אוהד את קורותיה של משפחת ממציאים ותעשיינים מיוחדת במינה, שפיתחה את תעשיית המכוניות ״רולס־רויס״.
שלכם העורך ה' באדר תשכ"א
|
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
בעוד מספר שבועות יחל משפטו של אחד מצוררי היהודים בימינו — אדולף אייכמן. כהמן בשעתו תכננו אייכמן וחבריו תכנית להשמדת העם היהודי. אחדים משלבי תכנית שטנית זו הוגשמו על ידם בהשמדת מיליוני יהודים, אך התכנית כולה הוקפאה בחסדי השם. עַם ההמנים הובס וכך זכינו ששרידי מחנות ההשמדה, שרידי עם מרדכי, שהיה מפוזר ומפורד בין העמים, נתקבצו למולדתם והקימו את מדינת ישראל. הייתה זו התהפכות גורל ניסית, שרק היודעים את אֵימֵי ההשמדה יכולים להעריכה כראוי.
ובפורים זה, הבא לקראתנו לשמחה, נגיל ביודענו כי גם בדורנו נהפוך הוא: ״מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים, על ראשו, ותלו אותו ואת בניו על העץ״.
*
על החג, מנהגיו ותוכנו מספר לכם הרב א. פרנקל. גם כל הסיפורים שבגיליון, נושאם החג. לציון מיוחד ראוי סיפורו המחורז של פ. אלעד על הפורים בישיבה. בעמודים המרכזיים הבאנו דוגמאות של קישוטי עמים שונים בתבל. יוסף דור מגיש לכם מנה הגונה של חידות משעשעות וכן הצעות לתחפושות.
*
לבסוף בקשה לי אליכם. כולנו רוצים לשמוח בפורים — הימנעו נא מלהשתמש בחומרי נפץ וב״פקקים״ בהרעשת המן, כדי שלא תגרמו, חלילה, לאסונות.
פורים שמח!
שלכם העורך י"ב באדר תשכ"א
|
נוכח הפניות הרבות לחדש את ״לדעתי״, לעשות זאת, בכל אופן כדאי לך לעקוב אחר ההודעות בקשר לחידושו.
אשנב למערכת
קוראים יקרים
שמחת חג הפורים השתלטה בכל, על אף הקור והגשם התקיימו: התהלוכות, ההצגות והמסיבות ובכולם הופגנה החדווה של אומתנו המחדשת את עלומיה. גם בנוף הארץ מתנהלת בימים אלה "תהלוכה״ ססגונית של פרחי הבר למיניהם. בשער אתם רואים את ה"קַחְוַן" הנושא את פניו אל שמש האביב.
ה"קַחְוַן" הנושא את פניו אל שמש האביב.
*
בימים אלה מלאו 100 שנה להולדתו של מר מאיר דיזנגוף, ממייסדי תל-אביב וראש מועצת העירייה הראשון. י. רימון, ייספר לכס קצת זיכרונות אישיים על דיזנגוף, שבימי חייו היה רוכב על סוסתו הלבנה לפני העדלידע.
*
עם בוא האביב נשבה גם רוח חדשה בפעולותינו. השבוע אנו עורכים סיור למתקני אל־על בלוד ומפגש קוראים, בבית ״יד לבנים״, בשיתוף עם הנהלת התערוכה הבינלאומית לספרות ילדים.
שלכם העורך י"ט באדר תשכ"א
|
|
|
סיור אביב באל על ובנמל התעופה
מפגש קוראים
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
לפתע התבהרו השמים ומבין העננים הציצה שמש חמימה ; לאפי חדרו ריחות משכרים — ריחות פריחה ולבלוב. פתחתי את האשנב לרווחה וראיתי כי רבים מכם עומדים בתור לבקר ולהודות, לאמץ ולתבוע. הבנתי: שמחת האביב שטפה את כולכם. ואז אמרתי: הידד, חבריה! בקרו — אך ביושר, הללו ושבחו — אבל אל תגזימו! וזרם המכתבים לא פוסק ושוטף לו כנהר אחרי הפשרת השלגים. חשבתי עוד קצת ובאתי למסקנה כי הגיע הזמן לספק את תשוקתכם לפעול ולהשתתף במעשה המרכבה של העיתון, לבצרו ולהתלכד סביבו יותר ויותר. ומיד התחילו התכניות להתרקם במוח ואחר כך להתבצע שלב אחרי שלב. כעת אני תופס: זה היה משב הפריחה.
*
שתי פעולות חשובות הספקנו להגשים השבוע:
א) סיור האביב של אגודת הידידים למתקני אל־על בלוד (ראו כתבה בע׳ 2).
סיור אביב
ב) מפגש קוראים בבית יד לבנים – במסגרת התערוכה הבינלאומית לספרות ילדים. תיאור המפגש יבוא בחוברת הקרובה. ועתה שני מפעלים נוספים. יוסף וולק נעתר לבקשתכם ושיגר לי שאלה לחידושו של ״לדעתי״ (ראה בעמוד 3). אל תכזיבו אותו! ענו מיד על השאלה ושיגרו את התשובות למערכת. רק התשובות שיגיעו תוך שבוע ימים יכללו במדור המחודש.
החודש ימלאו 50 שנה להסתדרות הפועלים החקלאים בישראל. היובל יצוין על ידי חגיגות ומפגנים שונים. לרגל המאורע אנו מכריזים תחרות חיבורים על הנושאים:
א).כפרי האהוב,
ב) מזיכרונותיו של איכר זקן.
אתם רשאים גם להוציא עיטורים, עשויים בטוש שחור. ועתה למלאכה.
שלכם העורך כ"ו באדר תשכ"א
|
הפסקנו את פרסום הבדיחות, כי נוכחנו לדעת שאינן מקוריות.
במשעולי עציון 