שאול רז, עורך "הצופה לילדים", תשרי, חשון, כסלו – תשי"ז

בעיתוני "הצופה לילדים" כתבות החתומות א.ב.

אלה ראשי תיבות של השם אהרון בינדר

שמו הספרותי של שאול רז.

אשנב להערכת

קוראים יקרים!

חלפו ותמו הימים הנוראים ושנה חד­שה החלה. האיכרים אספו את יבולם והנוקדים את צמרם, הטרקטורים כבר שוב חורשים את הניר.

גם במערכת נסתיימה שנת עמל ושנה חדשה החלה. סיימנו בעזרת השם את כרך י׳ ופתחנו בכרך י״א. עמל רב השקענו בגיליונות החגים ועתה אנו מתכוננים למלאכה הרגילה והאפורה של כל השנה. בטרם נשוב לעניינינו הרגילים ברצוני להתעכב על כמה דברים.

א) גיליון הכת­בים;

ב) כריכת כרך י׳;

ג) תכניות לשנה החדשה.

כולם תמימי דעים, כי גיליון הכתבים האחרון, מהווה השיג חשוב לכתבינו הצעירים. כמעט כולם מלאו את התפקי­דים, שהוטלו עליהם ונתנסו בהכנת ובה­שגת חומר עיתונאי מובהק. הגיליון דן בנושאים אקטואליים ובכל זאת נכתב בצורה חיה ומושכת. לא ידיד אחד אמר לי: ״אתם יכולים להיות גאים, הכתבים הצעירים, זה ענין…״

*

מיד אחרי חג הסוכות נודיע לכם על סדרי מסירת החוברות לכריכה, בינתיים בדקו-נא היטב איזה מספרים חסרים לכם, תוכלו להשיגם בשעת המסירה.

*

נוסף לשני הנושאים, שהודענו לכם כי נקדיש להם השנה מקום נרחב (צה׳׳ל, שכנינו הערביים), פתחנו בפרסומו של ספור חדש מאת חיים אליאב, ״המטמון״, המגולל לפניכם את לבטי הנוער העולה, וכן בסדרת רשימות של א. פ. על האוטומטיזציה. סידרה שנייה תתפרסם בקרוב על ״גיבורי הרוח״.

ברצון נקרא את הערותיכם לגיליונות החגים ולמדורים ולסדרות החדשות.

בגיליון הפעם: רשימות על החג, הק­פות — תבליט לא. מרזר, מלאו שבעים שנה לראש הממשלה, תורה ועבודה וה­חופש הגדול ושירו הגדול והנאה של המשורר פנחס אלעד ״בסוכה לכבוד האושפיזין״.

sokot

החסידים עולים לסוכת הרבי

הגיליון הבא יופיע, אי״ה, ביום רביעי כ״ח בתשרי תשי״ז 3.10.56.

מועדים לשמחה.

שלכם העורך                      ערב חג סוכות תשי"ז

ב״ה, י״ט אלול תשט״זלעורך רב שלומות!רוצה אני להעיר את תשומת לבך לדבר מה.חשבתי רבות לפני שכתבתי אליך את מכתב זה, אך לאחר שהתבוננתי היטב, התברר לי שאמת ונכון הדבר. ובכן ל״הצופה לילדים״ יש כ״צ. תפקידם של כ"צ אילו לכתוב (אחרת לא היו קוראים להם "כתבים") ובאם אינם כותבים, סימן שאינם ממלאים את תפקידם. אל תאמר, שהיות והם היו עסוקים בהכנת "גיליון הכתבים", לא כתבו, לא כן הדבר. עקבתי אחרי החוברות והתבוננתי בהם וראיתי, שרק אי אלו פעמים מופיעה רשימה מאת כ״צ.הכתבים צריכים לכתוב, כי זה תפקידם. הרבה מאורעות מתרחשים אצלנו עכשיו. וראוי ל״כסותם״.

שם העיתון הוא ״הצופה לילדים״. אתם צריכים להחליט לאיזה גילים מיועד העיתון. לא יתכן שילד בגיל 9 יקרא עיתון, שמיועד גם לילד בגיל 15 או 14.

חטה בר-גפן, ת-א

 

תגובת המערכת

הכתבים כתבו במידה שכלו, נשתדל לנצלם יותר. העיתון מכוון לגילים שבין 8-15

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

פתגם מפורסם אומר: ״רצונך בשלום היכון למלחמה״. כל העמים העסוקים בהכנות למלחמה, מנמקים את הכנותיהם ברצונם לשמור על השלום. יכול להיות, שכוונותיהם של נוצרי השלום כנות, אולם במהלך ההכנות הם הופכים מרוד­פי שלום לרודפי מלחמה, כי אחרת קשה להבין מדוע לא פסקו המלחמות בין העמים, בזמן שכולם מכריזים על עצמם כעל רודפי שלום.

בעצם הימים האלה היכו חיילי צה״ל את כוחות האויב מכה ניצחת, בפעולת תגמול נועזת באזור חוסן. התגמול בא אחרי שורה ארוכה של רציחות לשמן. שום מדינה בעולם אינה מעוניינת בשלום כמו מדינתנו, אולם גם היא איננה יכולה להרשות לשכניה לקטול באזרחיה מבלי להענישם. עונש כבד היה התגמול שבאזור חוסן, אנו מצטערים על אבדן בחורינו ועל אבדן חייל האויב מתוך ידיעה ברורה, כי אפשר היה לחיות בלי קרבנות ופעולות מלחמתיות.

אנו עוסקים בהכנות למלחמה האפ­שרית, אך יחד עם זאת אנו עוסקים בבניין וביישוב הארץ. תערוכת ״האטום למען השלום״, הנערכת בעצם הימים החמים האלה, יכולה להפגין קבל עולם, כי רצוננו לשלום כן הוא.

מלבד הרפורטג׳ה המפורטת על תערו­כת האטום תמצאו בחוברת את המשכו של ״המטמון״ (אגב, מה דעתכם על עלי­לותיהם החדשות של ילדי העיר העתי­קה?), המשך הסדרה על האוטומטיזציה ורשימה על הסרט העברי החדש ״באין מולדת״.

נאלצנו לפרסם מחדש את תחילתו של צורף מכיוון ש״הבחור הזעצער״ שיבש אותו כהלכה בפעם הקודמת.

שלכם העורך                     כ"ח בתשרי תשי"ז

לעורך ולכל המערכת, לכל הכתבים והקוראים כאחד — חג שמח!אמנם העיתון השתפר מאוד. (לפי מיטב ידיעתי מאז כרך א׳), אך עדיין לא ראיתי דבר אחד במשך כל השנים והוא, שעות הדלקת הנרות בכל שלוש הערים הגדולות ;ירושלים חיפה ת״א) בעש׳׳ק ומוצאי שבת.אני מצטרפת לדעתה של ח. בר-גפן (בחוברת 4—3) אודות תפקידם של הכתבים. היא צדקה בהחלט.זהרה לסקר, פרדס חנה.

 

אשנב למערת

קוראים יקרים

בחודשים האחרונים התחזקה עצמתה של מדינתנו במידה ניכרת,  מטוסי סילון חדישים ביותר, שנרכשו ע"י הממשלה, החזירו את שיווי המשקל  בינינו לבין הערבים בשחקים, מאמצי הרכש של הממשלה נמשכים, כדי לצייד את שאר חיילות צה"ל למלחמה הבאה. אולם לא רק בכלי נשק נגבר על האויב. בד בבד עם המערכה הביטחונית והמדינית מתנהלת מלחמה כלכלית נגדנו. הממשלה עושה מאמצים לבצר את הכלכלה ולהבטיח את צרכי המשק בימי חירום. מפעלי פיתוח רבים נמצאים בשלב של ביצוע, בארות הנפט ב"חלץ" מתרבים והולכים. הוחל בהקמת מפעלים לנחושת וברזל – לא רחוק

היום שבו נפיק חשמל מהירדן. הפעם מספר לכם מא"ן, על מפעל הסוכר שהוקם בעפולה – מפעל שבו כרוכים יחד החקלאות והתעשייה.

sugar

מפעל הסוכר בעפולה

*

לאחר שא. מ. סיים את מסעו באירופה, מגיש לכם מנחם מורשת רשימות ממסעו בברזיל. בימים אלה נערך טקס השקת האנייה הישראלית "תיאודור הרצל", שנבנתה בכספי השילומים. על סדר השקת האנייה מספר לכם זאב גנון.

*

בקשתי מכם בפעם הקודמת להביע  את דעתכם על "המטמון", של חיים אליאב הפעם אני מבקשכם להעיר לי את הערותיכם על צורתו החדשה של "לכבוד שבת".

שלכם העורך                      ה' בחשון תשי"ז

עורך נכבד!אנו רוצים להעיר את תשומת לבך אל מאמרה של נורית ר. "תורה ועבודה והחופש הגדול״. נורית כנראה ביקרה בביה"ס בטירת צבי, שהוא רק חלק קטן מביה״ס המשותף, הנמצא בשדה-אליהו. בבית הספר בטירת צבי, לומדות רק שתי כתות, שמטעמים טכניים לא יכלו ללמוד בשדה-אליהו.המאמר הוא אמנם על ביה״ס בטירת צבי, אך תמונת "המוסד המפואר", הוא מביה״ס, שבשדה אליהו, "העובדים בשדות המשק", המצולמים בתמונה אינם ילדי בית הספר, כי אם פועלים שכירים ונוער. ״נבחרת הכדורסל" (לא כדור היד), גם היא אינה הנבחרת, כי אם קבוצת תלמידים המשחקים בשעת ההפסקה.בכבוד רב. ילדי שדה אליהו, עמק בית-שאן.

 

תגובת המערכת

אנו מודים לכם על הערותיכם. את ההסברים תחת התצלומים ערכנו לפי מה שמסר לנו הצלם מעפולה ואתכם הסליחה.

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

מבצרי אויב נבקעים ונהרסים באי­שון לילה — איומי האויב מושמים לאל. העיתונים וקול ישראל מספרים על מהלך קרבות עזים מעבר לגבול — ברם, מה משמעותם של הדי ההתפוצצויות החוד­רים בלילה לתוך בתינו? מי מתקדם בחסות החשכה למבצרי האויב והולך אל מול האש?

בימים כתיקונם רגילים להשיב: ״החיילים״ — שם סתמי וכולל, שכל אחד יודע ב״ערך" את משמעותו ומייחס לו תוכן מסוים. בימי פעולות רגילים לפרט יותר ולומר: הצנחנים או חיל הרגלים, התותחנים או הטייסים. חייל, חייל ויומו, תפקידו ומבצעיו.

בשבועות האחרונים דובר הרבה בשבחו של חיל הרגלים הישראלי, שביצע כמה פעולות נועזות מעבר לגבול — החייל, שרקע סמלו הוא אדום.

אם תשאלו מדוע רקעו אדום? ישיבו לכם — כי זה החייל, שבדמו הוא קונה את ניצחונותיו.

קצת מן הקצת על חיל-הרגלים של צה״ל מספרת לכם נורית ר. בכתבתה ״אנשים מול אש״.

hyl

חיל רגלים

חיילינו אינם חיילים מקצועיים, בנים הם לאומה, שכרכה יחד את הספר ואת הסייף. אחזנו בחרב, כדי להגן על חיינו ולא הפכנו את המלחמה לתעודה או לשליחות. בלב שלם היינו עוסקים בבניין וביצירה, אילו רק הניחו לנו האויבים שמסביב.

על האהבה לספר הנטועה בעמנו, יכו­לות להעיד הספריות הגדולות, אוצרות הספרות והתורה, שנמצאו בכל קהילה יהודית ברחבי העולם. אולם, לא רק ביחס הציבורי באה לביטוי האהבה לס­פר בקרב היהודים, בכל בית יהודי היא קנתה לה שביתה. תווי הספר, שהוצגו בתערוכה מיוחדת, לפני כמה שבועות בתל-אביב, הפגינו מן היחס האישי לספר, שהיה מפותח ביותר בין אחינו. על תווי הספר מספר לכם ברשי­מתו א. פ.

*

לבסוף ברצוני להזכירכם כי מועד מסירת החוברות לכריכה מתקרב לקצו. אל תחכו ליום האחרון.

שלכם העורך                   י"ט בחשון תשי"ז

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

ידידי א. ב. פגשני ברחוב והפטיר כעין סיסמה: ״אין כאלוקינו!״ לא תפסתי את כוונתו ושאלתיו:

—     וכי כיצד יתכן אחרת?

—     יתכן … השיב הוא ותפס בדש חולצתי והחל לטלטלני: ״אתה שומע — אין כאלוקינו! רק קצת ביטחון נחוץ לנו ויהיה טוב. לאחר שפסק לטלטלני הסביר: מתהלכים לך יהודים בדאגה: הרוסי עושה יד אחת עם ישמעאל ומציי­דו בנשק חדיש.

מה יהיה? — שואלים יהודים. והנה לך אצבע אלוקים — מרידה בפולין, מרידה בהונגריה — רעש בארץ הרוסי, האימפריה הסובייטית מתמוטטת. יותר מדי התחקתם לחדור למזרח ופגעתם בישראל הקטנה — שובו על עקבותיכם! האש, שהכנתם על גבול ישראל, התלקחה בארצכם אתם — נו היש כאלוקינו? ״יהיה טוב״ — טפח ידידי על כתפי ואץ לדרכו.

כולנו עוקבים בחרדה אחרי המהומות, שפרצו באירופה ואחרי החרפת המצב הביטחוני על גבולנו עם ירדן. במהלך המאורעות אנו שוכחים לפעמים, כי לא רק לבני אדם הארץ וגורלה. דברי ידידי התכוונו לעורר בנו את הניצוץ היהודי ואת האמונה האיתנה בחסדי השם. למ­רות העננים הכבדים המכסים את אופקנו, נשא עינינו לשמים ונאמין כי יהיה טוב.

שלכם העורך                     כ"ו בחשון תשי"ז

הסבר על תנאי תחרות התחרות

רחמים מנשה, מטירה הדרומית, התלונן כי לא קבל את הפרס, שהובטח ע״י המועצה הלאומית למניעת תאונות, למרות ששלח להם את התוויות שנתפרסמו בעיתוננו. הנה לפניכם תשובתו של מזכיר המועצה.

בהזדמנות זאת אבקש את כב׳ לעזור לנו בהעברת תנאי התחרות, אשר כמה קוראים כפי הנראה לא הבינום כראוי, בגלל הניסוח הבלתי מוצלח את הפרס, כמובטח, יקבל כל קורא ללא יוצא מהכלל, אשר ישלח סדרה שלמה של התוויות, דהיינו — 31 תוויות, כפי שפורסמו ב־4 גיליונות של עיתונכם. הואיל וכמה קוראים הסתפקו במשלוח של 7,8, תוויות בלבד, מתוך הנחה, שבזה הם מלאו את תנאי התחרות, אודה לכב׳ אם יואיל להדפיס בגיליון הבא של ״הצופה-לילדים״, הערה קצרה המפנה, את תשומת לבם של כל אלה הרוצים להשתתף בתחרות, לעובדה שיש לשלוח סדרה שלמה של 31 תוויות, כפי שפירסמנו בעיתונות.

ע. תמיר, מזכיר כללי

 

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים

ביום ג׳ שאלוני: איפה זה נקב? ביום ד׳ שאלוני: איפה זה קוסיימה ? ביום ה׳ שאלוני: איפה אבו-עגילה? טוב היה להשיב: במדינת ישראל.

hialim

 חיילים אלמונים

aza

מפת חצי האי סיני

ההפתעה הגדו­לה ביותר הייתה כאשר יכולנו בליל שבת לאכול סוכריות, שהובאו מעזה.

זהו סיפורו של שבוע אחד — מי יודע, היכן נמצא בעוד ימים מספר?

העיתון נערך בין קרב לקרב, בין ניצחון לניצחון במדבר סיני. קראו והסתכלו במראות המלחמה והיו גאים בחיילי צה״ל והללו לשם על נפלאותיו.

שלכם העורך                      ג' כסלו תשי"ז

אל מרחבי מדבר סיני, לנקום דם אחים

חיילי צבא ההגנה לישראל, חצו את גבולה הדרומי של מדינתנו ובסערה כבשו מידי המצרים את מרחבי מדבר סיני. בשורה של פגישה מחודשת, בין המדבר הקדוש והפראי לבין עם ישראל ומדבר סיני הקם לתחייה, התפשטה הידיעה במרחבי העולם. במשך שבעה ימים עשו חיילינו את מלאכת הכיבוש העצומה.

1

בסערת המלחמה ובסופת האש

עתה הם שוטטים בנתיבי סיני ודולקים אחרי שרידי הצבא המצרי המובס, הם עומדים לרגלי הר סיני וזוכרים את יום מתן התורה. הם ניצבים על חופי יס-סוף ומעלים בלבם את יום הגאולה משעבוד מצרים ועל שפתי הכל בשורה אחת: מדן ועד אילת, מעזה עד ראש הנקרה. גדול השם שגאל את עמו מידו וגדול צבאו שהכה את מצרים.

מסעו של צה״ל בנתיבי סיני

בדף הקרבי, שהופץ בין החיילים, שחצו את הגבול, הוסבר לחיילים על המסע ומטרותיו. בראש הדף נמצא אמרתו של ראש הממשלה, מר בן-גוריון: ״הגבול שיפתח בפנינו, לא יהיה סגור בפני מתגוננים. יישאר הגבול פתוח". בזו אחר התמוטטו עמדות הצבא המצרי וקני מרצחים במרחבי סיני, ה״פדאיון״ מוגרו, אלפים מהם בשבי, אלפים נהרגו והשאר נכנעו לצבא ישראל המהולל והמנצח.

המסע התחיל ביום שני בערב, אחרי שאנשי ״פדאיון״ חדרו למדינה וביצעו כמה מעשי חבלה. החייל המוצנח תפס עמדה בלב מדבר סיני ושני כוחות אחרים כבשו את קנטרה ואת ראס-א-נקב, שעל גבול אילת. אחרי זה החל המחנה להתקדם לעבר הגבול בשני כבישים החוצים והצליחו להתחבר עם הכוח.

 5 2

ג'יפי צה"ל שועטים בסיני

 

בימים הבאים הוצנח כוח צנחנים הרחק מתעלת סואץ.

 

בשלב זה האנגלים והצרפתים הוציאו דרישה לשני הצדדים להוציא את כוחותיהם למרחק כמה קילומטר מתעלת סואץ. ממשלת ישראל הסכימה לדרישה ואילו הרודן המצרי סרב. מיד החלו כוחות צרפת ואנגליה להפציץ מטרות צבאיות במצרים והתכוננו לתפוס את התעלה. כוחות צה״ל כבשו את קוסיימה. את אבו עגילה. את אל עריש, את עזה ואת א-טור. חיל האוויר הפיל כעשרה מטוסי סילון חדישים מטיפוס מיג וחיל הים פגעה במשחתת המצרית ״איברהים אל—אוול״, צוותה של המשחתת נלקח בשבי. עשרות טנקים נפלו לידי כוחות היבשה. וכלי רכב אחרים וציוד צבאי רב נלקח כמל­קוח.

4

שיריוני צה"ל במרחבי סיני

לי נקם ושילם

תושבי הספר, ששנים רבות חיו תחת האיום המתמיד של המרצחים המצריים, עברו את שדותיהם בלי פחד וצעדו קוממיות ובתרועת גיל אל רצועת עזה הכבושה. בערב שבת עם חשכה עמדו חיילי ישראל בעזה העתיקה, עיר מורשת הגבורה של שמשון ושרו בקול רב את "לכו נרננה לה׳ נריע לצור ישענו".

3

חיילים ישראלים מחופרים באדמת סיני

לחיפוי על הכח הלוחם

הייתה זו תפילת בנים, שזכו לפרוע את חוב הדמים מאת פורעי עזה הנת­עבים, שרצחו שנים על שנים מאות אחים שלווים, שעסקו בעבודת הבניין, שהרסו בנינים ובארות מים, שחיבלו בתחבורה והשחיתו יבולים, שהפכו מאות נשים לאלמנות ואלפי ילדים ליתומים. ימי נקם ושילם היו הימים. ימי גבורה ומעש גדולים.

א.ב.

אשנב למערת

קוראים יקרים!

לעתים ישבנו ליד האטלס הפתוח והשתוממנו למראה מדינתו הגדולה של שלמה המלך — כל זה היה פעם שלנו ? שאלנו. לא ידענו כי יבוא יום, בו נפרוץ את גבולותינו הצרים ועד ים-סוף והסיני נגיע. והנה קרה הנס, פרצנו דרומה ולרגלי הר סיני ניצבנו. תחושה גדולה פעמה את העם בעמוד חיילי צה״ל למר­גלות סיני, תחושת הראשוניות, תחושת השיבה למקור. אולם שמחת הניצחון הועמה ע"י איומי המעצמות להפקירנו טרף למחרחרי מלחמה במזרה התיכון. בין-יום הפכה השמחה לחרדה הדשה — חרדה לעתידה של מדינתנו.

*

בחצות ליל ה׳ שידר ראש הממשלה את דבריו לאומה והסביר את המניעים, ששי­נו את החלטת הממשלה, למסור את סיני לכוחות או"מ. היה זה נאום גורלי, שהכיל את כל ענותו של עמנו בשעה קשה זו. ברם, מבצע סיני לא עבר בלי להשאיר את רישומו בעם. יהודים הרגילים בסבל, גילו בימים אלה את רוחם הטובה. "ייקחו מאתנו את ההר, אולם התורה תישאר בידינו" – אמרו.

עמי העולם עזבונו לנפשנו, לבדנו ניצבנו מול האויב ויכולנו לו. אלוקי ישראל היה עמנו והוא הנחילנו את הניצחון. גם להבא נשים בו את מבטחנו והוא יצילנו מידי כל צר.

כשערכתי את החוברת ידעתי, כי אנו עומדים בפני תמורות גורליות בזירה המדינית, למרות זאת החלטתי לכלול בה את תיאור המסדר ההיסטורי, שנערך על שפת ים סוף, כפי שנרשם ע"י עדי ראייה, יהיה גורל הכיבושים כפי שיהיה, את הנכס הרוחני, את הגבורה, שבאה לביטוי במבצע סיני, לא ייקחו מאתנו לעולם.

על אף ימי החרום, שאנו נתונים בהם, השתדלנו להוציא את העיתון במתכונתו הקבועה ובמועדו הקבוע. לא נשארנו ליד שולחן המערכת, אולם שקדנו על ערי­כתו. אמדנו, לא יתכן, כי בימי מבחן אלה יעדר ידידכם. עליו להופיע ולהסביר את הטעון הסבר, לתאר ולהראות את המחזות הגדולים, לחזק לעודד ולחשל לקראת הבאות.

שלכם העורך                   י' בכסלו תשי"ז

אלוף משנה אסף שמחוני ז״ל.

sim

אלוף משנה אסף שמחוני, אלוף פיקוד הדרום, שנספה יחד עם הסמל גורדון, כאשר מטוסם מדגם ״פייפר", נפל בשטח ירדן, הובא לקבורה ביום א׳ בהר הרצל. ליד הקבר הספידו ראש הממשלה במילים נרגשות: ״אהוב נפשי אסף שמחוני, אלוף הניצחון, נולדת בכפר בקיבוץ בעמק יזרעאל, גדלת והתחנכת בהגנה, נעשית בן-אלמוות בעמדך בראש מער­כות צבא ההגנה לישראל בסיני. אנו נפרדים ממך ביגון רב, בהערצה ובגאון עברי.״

א. שמחוני, נולד בקיבוץ תל-יוסף, שבעמק יזרעאל. היה פעיל בהגנה והשתתף עם יחידת פלמ׳׳ח שפעלה מאחורי קווי האויב בסוריה במלחמת העולם השנייה. במלחמת השחרור פיקד על יחידות קרביות, החל מפלוגה ועד חטיבה. זמן מה היה אלוף פיקוד הצפון ולאחרונה ניצח על פעולות צה"ל בסיני. לפני ימים מספר קיבל את כניעתו של המפקד המצרי, של רצועת עזה. בן 34 היה במותו.

א.ב.

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים!

חג החנוכה הוא חג של ניצחון. חג של הודיה על גבורות וניסים, חג של זקיפות קומה כלפי אויבים ועת כפיפות קומתנו לפני השם.

עם קטן הננו בין העמים, אולם אומה הנושאת אור גדול לגויים — שבט המקדש שם שמים בתולדות אנוש.

כימי המכבים, ימינו אלה — תהילת צבאנו בפי כל ותהילות השם בפינו. תחת מהלומות חיילנו כרע, נפל שדוד, הצבוע המצרי.

בפרוס החג יועלו האורות אף לרגלי הר סיני. אור לאור יאותת. שלהבת לשלהבת תשא את ברכת הניצחון, אח יעודד את רעו והורים את בניהם יחזקו, כי נסים גדולים אירעו לנו בימים האלה.

*

והחג הגדול מאין הוא שואב את אורו ? מפך השמן הקטן, מפך השמן הטהור. הסיפור ארוג בחיינו מדורות. אמה ספרה לבנה ומורה לתלמידו. לב כל אחד מאתנו גאה ויד כל אחד התקינה חרב וחגרתה על מותן — מי לה׳ אלי! — ומי כמוך באלוקים ה׳! — חזרנו על הסיסמה הע­תיקה ויצאנו לשרות עם האויב. והשם הרבה את נפלאותיו ויכולנו לאויב — אנחנו ניני המכבים.

ולמי נשא התודה? את מי נהלל ונשבח? את העושה נסים לעמו הנבחר, את הנוסך רוח גבורה בבניו, את המאמץ חיילי ישראל בקרב והפודה את ישראל מיד אויביו.

*

ולסיפור הישן משמעות חדשה ולאור החנוכה גבורות חדשות.

מעשה ביחידה של נח״ל דתי שהת­קדמה במדבר סיני ודלקה אחרי המצרים הבורחים בבהלה עד אפס כוחם. יום תמים נמשכה הרדיפה, תוך קרבות קצ­רים והנה הגיע ערב שבת והיחידה הפסיקה את רדיפתה, כדי לקדש את היום. נשקם בידם וחגורם על כתפיהם עמדו הבחורים בלב המדבר וקבלו את השבת, כשנגמרה התפילה והלילה בא לסיני, עמדו לקדש על היום ולא היה להם יין, חפשו בתרמיליהם ומצאו שתי פרוסות לחם יבשות לקדש עליהם, כשניגש המפקד ליטול את הלחם נזכר, כי ידיו טומאו בקרב ולא רוחצו, חיפש אחרי מים ולא מצא, עטף המפקד ידיו במטפחת ושם בתוכה את הפרוסות היב­שות וקדש. היה יום ששי ולא כלו קרבות והיחי­דה לא שבתה, אך קדשה את השבת על לחם בלב סיני וקידשה היחידה את השם ותהילתה יצאה במרחבי המדבר.

*

רבים הסיפורים ומפליאים. מעשה בטייס שחג מעל שדה הקרב וגילה יח­דה עטופה בטליתות ועטורה תפילין לרגלי הר סיני. ומעשה ביחידה שקבלה את השבת בשערי עזה הכבושה מיד עם שוך הקרב. ועוד רבים רבים הסיפורים. וכולם המשך לאותו סיפור על פך השמן הטהור, לאותה מסירות נפש של המכבים, שלא התבטאה רק במלאכת הקרב, אלא הופגנה בעיקר ברוח הלוחמים. אשרינו שזכינו לגבורות חדשות ולתהילה הדשה.

*

ובין היחידות שלחמו בסיני נמצאו גם בחורים שלפני שנים מעטות קראו את עיתוננו. אותה המסירות לקדש את השבת מתוך טהרה, באמצע המדבר ובעיצומו של הקרב, נוצקה לתוך נשמותיהם ע״י הסיפורים והשירים, שקראו וע״י החינוך שקבלו בבית, בבית הספר ובתנועה.

*

שלשה משוררים שרים לכם הפעם על החנוכה של אז ושל היום. הרי הם: י. רימון, פ. אלעד, וי. בן-אפרים. ז. שטיינברג מספר לכם על הסביבון הירושלמי ומ­תתיהו מביא לכם פרישת שלום מלוחמי הסיני. ב״מקוראים לקוראים״, צרור חיבורים של הזוכים בתחרות החנוכה וב­מרכזה של החוברת, מערכון של ד. לויטס, ״מרד המכבים״. קראו, גילו ושמחו בחג האורות!

שלכם העורך               כ"ד בניסן תשי"ז

תודה ובקשה בצדה

לכבוד המערכת של ״הצופה״ לילדים״.

א. נ.

קבלנו את החוברות של "הצופה לילדים", ששלחתם אלינו. המורה חלקה אותם לנו אחר חגיגת שבת. קראנו ביום שבת ספורים שעניינו אותנו מאד, אהבנו מאד למלא את התשבצים. אנו מודים לכם ששלחתם לנו את "הצופה לילדים״ והיינו שמחים מאד, אם תמשיכו לשלוח לנו בכל שבוע ושבוע. בכבוד רב

אפרים תורג׳מן, יעקב בסוק, בית החולים "בקור-חולים", ירושלים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s