שאול רז, עורך "הצופה לילדים", טבת, שבט, אדר – תש"ך.

בעיתוני "הצופה לילדים" כתבות החתומות א.ב.

אלה ראשי תיבות של השם אהרון בינדר

שמו הספרותי של שאול רז.

 אשנב למערכת

קוראים יקרים.

סיפורה של תמר, שזכה להדים נלהבים, מגלה לפניכם אח התהום, שנפערה בין משפחה של יורדים לבין בנם, יליד הארץ. כשהתחלנו בפרסום הסיפור היססנו אם התיאור אינו חריף מדי. השבוע נודעו פרטים על שורה של גילויים אנטי-יהודיים בגרמניה המערבית. עתה קיבל הסיפור משנה חשיבות — הוא ראי נאמן למצב שנתהווה בגרמניה, בכל מה שנוגע ליהודים. סיסמאות ישנות, כגון: ״מות ליהודים ! מופיעות שוב על גבי הבתים. בעמוד זה אנו מביאים תמונה המראה את צלבי הקרס, שצוירו על בית הכנסת בקלן.

קלן

צלבי הקרס שצוירו בנית הכנסת שבקלן

*

הילדות היא תור הפלאים. העולם מסביב מגלה לנו את פלאיו ואף אנו מסוגלים ליצור לנו עולם של פלאים. סופרים רבים תארו בעטם את פלאי הילדות. בגיליון של היום מספר לכם א. צורף, מה חוללו הילדים במפתח הפלאים שלהם.

*

במרכזה של החוברת תמצאו כתבה על חמשה נערים, שזכו לפרסום על מעשיהם הטובים. מאות צוינו לשבח, אולם החמשה הצטיינו במיוחד.

סיכום תחרות המטבעות המדליונים תפורסם בשבוע הבא.

שלכם העורך                       ד' בטבת תש"ך

ברצוני לציין כי, העיתון מתפתח משנה לשנה ונעשה מעניין יותר ויותר. הסיפור "עלילות יואש", מרתק מאד. עלו והצליחו בברכה.ישראל קייזר, חיפה.
"הצופה לילדים", הוא עיתון מעניין. בזמן האחרון התאכזבתי היות ופרסמתם הרבה סיפורים עם ניקוד המיועדים לילדים קטנים. אבקש מכם להדפיס מחזות לחגים, כדי לעזור בהכנת מסיבות. על אף ההערות הנוגעות בכמה דברים, העיתון ביסודו טוב ומעניין. אנא, המשיכי בדרככם זו!מלכה וייזל, פ"ת.
קראתי בגיליון פ' "תולדות", תש״ך, את הסיפור "בשל גמינה״, מסיפורי יהודה תימן ונהניתי מאד. כעולה מתימן המכירה את החיים בגולה, מפי הירי וקרובי, עשה עלי הסיפור הזה רושם חזק. זו הפעם הראשונה, שהתרגשתי בשעת קריאת סיפור. גם הורי, שקראו את הסיפור הזה, נהנו ואמרו, שחבל שלא כותבים בדרך זאת על יהדות תימן, כמו שכותבים על קהילות יהודיות אחרות. אני מקווה, כי נוסיף לקרוא ב״הצופה לילדים", ספורים מעניינים מאת הסופר יוסף שער.בברכה

ברכה סיני, ירושלים.

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים                           ,       ,

בעמודים האמצעים של החוברת מספרת לכם טליה פרטים מעניינים על מסעה של הפילה ג׳ומבו דרך האלפים בעקבות מסעו של חניבעל. סמוך לכך מסביר לכם אוהד גיל, פרטים על בניית תחנות החלל. אין ספק שבעוד מאות שנים יצאו חוקרים בעקבות הלוניקים והלווינים כמו שבימינו יצאו לגלות את נתיב מסעו של חניבעל.

*

כתבנו הצעיר אברהם ובר, מירושלים, צירף לחיבורו לתחרות המדליונים והמטבעות את המכתב הבא:

״כאשר ראיתי לראשונה את המודעה המכריזה על תחרות חבורים על הנושא "איסוף-מדליונים״, ניסיתי לתור אחר חומר, שיהיה לו תוכן, שלא יהיה בנוי ״מנוצות תפאורה רעועות״ של מליצות. חיפשתי, אך לדאבוני, לא מצאתי.

ברוב ייאושי נגשתי לרעי לספסל הלימודים, י. ג. ושאלתיו אם אסף פעם מדליונים. התשובה הייתה שלילית: לא !

שאלתיו: מדוע? – ״מפני שאין לי לא כסף לקשקושים הללו ולא זמן לשטויות שלך״.

דווקא תשובתו השלילית, הולידה אצלי רעיונות חדשים! – אמנם באיחור, אך בכל זאת יש לי על מה לכתוב !

וכך נולד חיבורו ״המדליון הנכסף״, שזיכה אותו באחד הפרסים הראשונים. כשמיינתי אח החיבורים עמדתי על תופעה מעניינת שראויה למחקר מיוחד – כמעט כל המשתתפים בתחרות חיים בכפר ואינם בעלי אמצעים כספיים. יתכן שדווקא בגלל היותם בני כפר, הם יודעים להעריך התעסקות תרבותית. כגון תחביב של איסוף מדליונים ומטבעות.

אחרי התייעצות עם יחידת המדליונים והמטבעות, החלטנו שלא לחלק את הפרס הראשון (זוג אופנים) עליו הודענו בהכרזה על התחרות.

ואלו שמות הזוכים;

1) אברהם ובר ירושלים (מצלמה);

2) צבי ויצמן, רמת גן (ספרים ב־10 ל״י);

3) מרדכי שליסל (כפר אברהם);

4) קלה פנחס (ניר גלים);

5) רוחמה סימפולינסקי (מקוה ישראל);

6) גיילינגר יהודית (שדה אילן);

7) אסתר איגרמן (חפץ חיים);

8) איטה שלומאי (כפר הרא״ה);

9) ברוך מזיז (נתיבות);

10) שלמה קנדלשיין (תל-אביב);

11) אילנה שמואלי (סג׳רה) ;

12) חננאל ואבישי נורדון (נחלים).

העשרה האחרונים זכו בשתי מטבעות, כיסוד לאוסף.

חלוקת הפרסים תיערך במשרדי עיתוננו ביום ג׳ י״ט בטבת תש"ך (19.1.60) בשעה 4 אחרי הצהרים.

על הזוכים להופיע בדיוק לקבל את פרסיהם.

שלכם העורך                             י"ג בטבת תש"ך

העיתון השתפר

אני קוראת את העיתון זה שנתיים ולדעתי הוא השתפר במידה נכרת.

המדור ״לדעתי״, רצוי שיופיע לפחות פעם בשבועיים. סיפוריה של תמר בורנשטיין, הם מושכים את הלב, ובעיקר סיפורה האחרון: ״עלילות יואש״.

– האם תוכלו להוסיף ספורים מבית יד-לבנים?

הנני מציעה מדור חדש לעיתון: ״אנו שואלים״, בו ישאלו הקוראים שאלות והמערכת או אנשים הבקיאים בעניינים שונים יענו לקוראים.

גם המדור ״לכבוד שבת״ השתפר במידה רבה והוא מעניין עתה יותר.

נעמי מנדל, קריית שמואל.

 

תגובת המערכת

תדירות הופעתו של ״לדעתי״ תלויה בתשובותיכם. ב״כדאי לדעת״ ובמדורים אחרים, אנו מפרסמים חומר, שהוא בבחינת תשובה לשאלות.

ב״ה יום חמישי ד׳ חשון תש״ך

למערכת שלום !    אני קוראת את עיתונכם זה שלוש שנים ואני מרוצה ממנו מאד, ״צרור צמוקים״, מעניין, וכן "מדע וטכניקה". אני שמחה מאד על המדור ״לכבוד שבת״ ממנו אני מלקטת פרושים לפרשת השבוע. כששאלתי לפני חודש כיצד לקבל את הצופה לילדים בדואר? לא הבנתי את התשובה.

רחל כהן, בני ברק.

תגובת הערכת

עליך לשלם בעד העיתון ולהוסיף את דמי המשלוח.

*

קראתי בעניין רב את הסיפור ״סעודת חנוכה״, שהופיע בחוברת מס׳ 14, פרשת מקץ, יישר כוחו של המחבר שהצליח להעלות בצורה סיפורית קלה ומשעשעת את הווי היהודים בהיותם בתימן. גם הורי וקרובי נהנו מרשימה זו המתארת נאמנה את חגיגת החנוכה בין הנוער בתימן.

טוב אם תמיד יהיה מדור כזה המעורר עניין לא רק אצל בני עדה אחת.

בכבוד רב, רות גרמי, כתה ו'. א'.. רוטשילד. ירושלים

אשנב למערכת

קוראים יקרים,

בימים אלה מכריזה התנועה הציונית על חגיגת 100 שנה להולדתו של הר­צל. הגל האנטישמי, שהציף את אירופה לפני 70 שנה, הבשיל בנפשו של הרצל את רעיון הציונות והקמת מדינת היהודים. התהום, שנפערה, בין יהודים ללא יהודים, עם עריכתו של משפט דרייפוס, והפוגרומים, בערי רוסיה ופולין, זעזעו את טובי עמנו והדריכו את מנוחתם. בע״ה נתאגדו טובי הנוער בימים ההם, להגן על עמם ולקומם את מולדתו, והביאו את מפעלם לגמר בהקמת מדינת ישראל. ה­מפעל, שהיה לחזון בימי הרצל, הפך למציאות בימינו, אולם השנאה, ששמשה כוח דוחף להתעוררות, לא נעקרה מלב הגויים עד ימינו אלה.

רק לפני 15 שנים נמחץ ראשה של המפלצת הנאצית, שהרעילה את כל אירופה בארסה והכחידה 6 מיליון מבני עמנו. דמינו, כי אחרי מעשי הזוועה האיו­מים, לא תיתכן עוד שנאת יהודים. והנה גאה גל חדש של ארס. שוב מציירים סיסמאות אנטי-יהודיות על בתי יהודים וצלבי-קרס מתנוססים ברחבי תבל. ברור לכל, כי התקריות החדשות מאורגנות ע״י גוף מחתרתי מקיף, השואף לחידוש מע­שי הנאצים. אישים רבים כבר השמיעו את מחאתם נגד גל השנאה המחודש. עתה מוטלת עלינו החובה לא לתת מנוח לעולם עד שהחיה החדשה, המסתתרת עדיין במאורות, תושמד ותעקר מקרב העמים.

מקורה של השנאה בקנאה, ברגש הנחי­תות של גויים מסוימים, כלפי העם הנבחר. במדור ״המשל״ תמצאו סיפור על קוף, שרצה להיות יצור רב-יחוס. סופו של החקיין הנבער, היה מר. משרתיו של האציל למדוהו ״כי קוף יכול להיות רק קוף״.

שלכם העורך                        י"ט בטבת תש"ך

אני קוראת את העיתון 4 שנים. הוא מעניין מאד ויש בו מדורים יפים. לפי דעתי, היה כדאי להרחיב את המדור ״בכירי עטים".

זהבה מזרחי, ירושלים .

אשנב למערכת

קוראים יקרים,

האנטישמיות היא מחלה מדבקת שיש להתחסן נגדה. כהוכחה לכך יכול לשמש גל השנאה האחרון, שהציף ארצות רבות. דבר אחד חדש למדנו מהמגפה האחרונה והוא, שגם יהודים עלולים להדבק בה. בתל-אביב נשפט נער ל-12 ימי מאסר, על שצייר צלב קרס על המדרכה. בגיליוננו זה, אנו מביאים לכם תצלום ממעשה מחפיר אחר, שנעשה על גבי מודעה מטעם ארגון הפרטיזנים היהודיים.

צלב

יכול להיות שקלי-דעת וחלושי-אופי מציירים את צלבי הקרס, כדי להת­פרסם, אולם יתכן ויתכן שהם נשלחים ע״י מחבלים ושונאים כדי להבאיש את שמנו. ״תראו — יאמרו הגויים — גם ביש­ראל יש נאצים המציירים צלבי קרס״.

ברחוב לווינסקי פינת שדרות הר-ציון לוכלכו הכרוזים של ארגון הפרטיזנים ולוחמי הגיטאות – בצלבי קרס והכתובת הגרמנית המשובשת: ״תל אביב אינה רחוקה מדי בשבילנו – ״הייל היטלר״. היו מחוסנים נגד השפעות רעות ומסרו כל מצייר צלבי-קרס לידי השלטונות.

לפני שנים עמדתי על ערכו של כסף עברי בעיני ילדים בגולה. שרתי בצבא הבריטי והגעתי עם יחידתי ללוב. בלכתי ברחובה של העיר דמה, ניגש אלי נער ובקש כסף עברי. אחרי שנתתי לו את מבוקשו הוקפתי ע״י עשרות נערים, שבקשו בדמעות בעיניים כי אתן גם להם כמה פרוטות. בימים אלה חזרו תיירים יהודיים מברית המועצות וסיפרו על מקרים דומים. מטבע שכתוב עליו השם ישראל, הוא המזכרת היקרה ביותר ליהודים, שלא נתן להם לחיות במדינתנו. לא ערכו של המטבע חשוב בעיניהם, כי אם היותו סמל לעצמאות ישראל, מזכרת ובשורה מהארץ הקדושה והמיוחלת.

אלה מבינכם, שנענו לפניית יחידת המטבעות והמדליונים, שליד משרד ראש הממשלה, והשתתפו בתחרות בחיבורים טובים, באו על שכרם. בתצלומים המתפרסמים בעמוד 3 אתם יכולים לראותם בשעת חלוקת הפרסים.

שלכם העורך                             כ"ו בטבת תש"ך

 חלוקת פרסי התחרות

על איסוף מדליונים ומטבעות

טקס חלוקת הפרסים לזוכים בתחרות החיבורים על הנושא: ״איסוף מדליונים ומטבעות״, נערך בשבוע שעבר במשרדי עיתוננו. אחרי דבריו הקצרים של עורך העיתון, מר שאול רז,

ראשון

חילקה הגברת רות ירדן את הפרסים לזוכים.

שלישי

הגב' רות ירדן מחלקת פרסים לזוכים

בפרס הראשון (מצלמה) זכה א. ובר, מירושלים ובפרס השני (ספרים ב־10 ל״י) זכה צ. וייצמן, מרמת גן. בעשרת הפרסים של שתי מטבעות זכו הקוראים הבאים :

מ. שליסל (כפר אברהם), ק. פנחס (גיר גלים), ר. סימפולינסקי (מקווה ישראל), י. ניילינגר (שדה אילן), א. איגרמן (חפץ חיים), א. שלומאי (כפר הרואה), ברוך מזיז (נתיבות), שלמה קנדלשטיין (תל אביב), א. שמואלי (סגירה), וחננאל ואבישי נורדון (נחלים).

abh

הזוכים בפרסים

א.ב.

 אשנב למערכת

קוראים יקרים

לפני ארבע שנים נפתחו הלימודים באוניברסיטת בר-אילן. בחודש שעבר סיים המחזור הראשון של התלמידים את חוק לימודיו והוסמך בתארים האקדמאיים. יום חלוקת התעודות לבוגרים הפך לחג ליהדות הדתית-לאומית כולה. רבים מכם מתכוננים להמשיך את לימודיהם בישיבות ובבתי אולפנה. חלק מכם יגיע במרוצת השנים גם לפתחי אוניברסיטת בר-אילן. ב״ממראות הימים״ אתם יכולים לראות כמה תמונות מטקס חלוקת התעודות הראשונות.

הסיפור המצויר: ״המרוץ אל החלל״, של א. ב. מתקרב לסופו. בגיליון הבא תוכלו לראות כיצד נפגשו חברי ״מחי״ה״(מרוץ חלל ישראל הצעיר) עם עמי ורמי. עד שהאדם יגיע לירח מוטל עלינו להכיר את עולמנו הקטן. מ. סיל, מספר לכם ב״כדאי לדעת״ את קורותיה של פומפיי החרבה ואילו מתתיהו פותח ברשימתו הראשונה על מסעו לאסיה.

בטקס חלוקת הפרסים למשתתפים בתחרות המטבעות, למדתי לדעת, כי יש ערך למדורנו ״חברים לעט״. אחת הזוכות לא יכלה להגיע לטקס והיא בקשה את חברתה מתל אביב לקבל את הפרס במקומה. כששאלתי את הבאה מה שמה ? הוציאה את מכתבה של חברתה והוסיפה: ״אנחנו מתכתבות״. ובכן, כדאי להתכתב!

שלכם העורך                                 ג' שבט תש"ך

אני קוראת את העיתון 4 שנים, הוא מעניין מאד ויש בו מדורים יפים. לפי דעתי היה כדאי להרחיב את המדור ״בכורי עטים״.

זהבה מזרחי, ירושלים.

 

תודתי על העיתון שהשתפר. אני אבקש ממכם מאד, שתפרסמו יותר תכופות את המדור ״לדעתי״. אני קוראת את העיתון זה שנתיים ולבי שמח מאד, כשמגיע היום השלישי. המשיכו בדרככם הטובה והצליחו.

רחל דויטש, ביה"ס תלפיות תל-אביב.

 

 

קראתי את הסיפור היפה של יוסף שער: "סעודת חנוכה". למדתי הרבה ממנו ונהניתי מאד, כדאי היה לנקד אותו. גם שמחתי למצוא שם הרבה מלים ערביות, שכדאי לנו לדעת אותן. אני מקווה, שתמשיכו לפרסם סיפורים כאלה על יהודי תימן. תודה.

אבנר עידון, בי"ס "הדרום", ת-א.

 

 

אני קוראת את עיתונכם זה שנתיים ואני מאד מרוצה. העיתון משתפר במידה נכרת. הסיפור ״עלילות יואש״, מותח ומעניין. העיתון בכללו מעניין ויפה. אני מקווה, שישתפר יותר ויותר.

נאוה הייפרט, כתה ה׳, מושב הזורעים, ד. נ. הגליל-התחתון

 

הנני קוראת מדי שבוע בשבוע בעיתונכם. העיתון מלא דברים רבים ומעניינים על העולם הסובב אותנו: "קולנוע", "ספורט", "בולים", "טכניקה ומדע" וכו'… אך סיפוריה של מר בורשטיין, משכו את לבי ביותר. אבקשכם, אם אפשרי הדבר, להמשיך בסיפוריה של תמר ואזי הנני בטוחה, שהקונים הצעירים יעריצוכם.

עלו והצליחו בהפצת העיתון בקרב ילדי ישראל, בכל מקום שהם.

פנינה מושקוביץ, טירת יהודה.

 

א. נ.

הנני מציין בזה, כי השבועון ״הצופה לילדים״, הוא מדי שנה בשנה, יותר טוב. אני תלמיד בכפר ״נווה עובד׳׳—פוריה, בכתה ז׳, בבית הספר ממלכתי דתי. ואפילו שאינני ראוי להציע הצעות, אני מציע להקצות פינה ל"כבקשתך״, בה יוכל כל תלמיד לבקש איזה שהוא שיר.

יונה גדעון, פוריה, הגליל-התחתון

תגובת המערכת

הרבה ילדים הציעו זאת, אולם לא יכולנו למלא את חפצם, בגלל סיבית שונות, אחת מהן, שהפזמונים אינם מתאימים לרוח עיתוננו.

 המוסמכים הראשונים של

אוניברסיטת בר-אילן

בטקס חגיגי, שנערך בימי הח­נוכה, הוענקו התארים האקדמאים, ל-27 בוגריה הראשונים, של אוניברסיטת בר-אילן.

בר

המשפטנים הראשונים של אוניברסיטת בר-אילן

תעודה

תעודת סיום לאחר מאמץ של ארבע שנים

prupxur

הפרופסורים צועדים לטכס חלוקת התעודות

zibur

ציבור המוסמכים והמוזמנים

תיעוד

נשיא האוניברסיטה, ד"ר ט. בר-אלן, לוחץ את ידי אחד המוסמכים

הבוגרים נכנסו לאולם, כשהם לבושים בתלבושתם האקדמאית החגיגית, שכמיה וכובע צבעוני, ואחריהם המרצים והפרופסורים, לבושים בגלימות. טקס החלוקה נוהל ע״י פרופ׳ י. ח. לוקשטיין מארצות הברית. רבה הראשי של תל-אביב, שהיה ראשון המברכים, קרא לבוגרים להיות חלוצים ל­אינטליגנציה דתית במדינת ישראל. שר הפנים, מר מ. ח. שפירא, העלה את זכרו של מייסד בר-אילן ד״ר פנחס חורגין ז״ל וציין כי יום חלוקת התעודות הראשונות בבר-אילן — הוא תאריך חשוב בתול­דות החינוך היהודי ובתולדות היהדות הדתית לאומית. אחרי הברכות נשא נשיא ועד נאמני האו­ניברסיטה, הרב ד״ר י. לוקשטיין משא על ייעודה ושליחותה של אוניברסיטה דתית בימינו. בתום דבריו חולקו התעודות לבוגרי המחזור. את דבר הבוגרים נשאה לאה פרנקל.

בחלקו השני של הטקס, העניקה האוניברסיטה תוארי כבוד להרב י. ל. הכהן מימון ולשגריר אר­צות הברית בישראל, מר אוגדן ריד.

א.ב.

 

״כי כימי העץ ימי עמי״

(ישעיהו ס״ה כ״ב)

אשנב למערכת

קוראים יקרים,

בעבר היו הרינו מכוסים יער עבות ואין פלא, שהנביא המשיל את קיומו של העם לחייו של העץ. היערות הושחתו במשך הדורות, שהעם גלה מארצו. עתה עם שיבתו החלו שוב לכסות את עריית השממה.

לפני ימים מעטים עברתי שוב בפרוזדורה של ירושלים וראיתי את העצים הרכים, שגדלו והשתרשו באדמה הסלעית. ליד היערות החדשים העלו שוב תפרחת חדשה גם היערות הישנים.

יער

במשתלת עצי היער של הקרן הקיימת לישראל

השמירה על העצים והטיפול בהם מחזירים לארץ את תפארתה הקודמת. כן המצב בקרב האוכלוסיה. בגבול הצפון נפלו יחדיו על הגנת היישוב ואדמותיו, עולים חדשים וילידי הארץ. ממש כשם שביערות אפשר לראות את מיזוג החדש והישן, כשהוא מושרש ויונק ממעמקי אדמתנו, כן יונקים מגיננו את עוזם מאמונתם בצדקת מפעלנו, מכים באויב המשחית יערות ורוצח עובדי­-אד­מה, וה׳ מצליח דרכם ושומר על אילן ישראל.

בחוברת — שורה של שירים, סיפורים ורשימות שעניינם ט״ו בשבט, חג הנטיעה וראש השנה לאילנות.

הפעם אני חייב לכם התנצלות והודעה. במשך כמה שבועות אהיה בחופשה ועל­-כן לא אוכל לשוחח עמכם על העיתון ובע­יותיו. אני מקווה, כי אי״ה, יהיו לי דברים מעניינים לספר לכם אחרי סיורי במספר ארצות אירופה. היו שלום!

שלכם העורך                               י' בשבט תש"ך

 

ממראות הימים

עולים מגיעים ארצה

בגיליון הקודם, קראתם פרטים על מפ­עלי הייעור בארצנו, מתוכם יכולתם לע­מוד על חשיבותו של מפעל ההתיישבות. הפעם ברצוני להסב את תשומת לבכם למפעל העלייה. לאושרכם לא טעמתם את טעם הנדודים בארצות זרות (פרט לעולים שבאו מארצות הגולה) וחירותכם במדי­נתנו הצעירה נראית לכם טבעית. לפני שנים מעטות בלבד, היה המצב שונה לגמרי — לא בקלות זכה יהודי לדרוך על אדמת אבותיו! בקשיים רבים ובסכנות אין-ספור נבחנו המעפילים. בספינות רעועות נדדו יהודים על פני ימים, נלחמו בחיילי הצי הבריטי, שרדפו אחריהם, נאבקו בשע­רי הארץ עם שוביהם, ברחו ממחנות ההסגר הרחק מהמולדת, גנבו גבולות וכמו גנבים חמקו באישון לילה, אל היישוב היהודי הנמצא במצור ובמלחמה על קיו­מו. מה שהיה אחר כך אתם לומדים בבית הספר: קמה המדינה ומאות ואלפים הח­לו להגיע לארץ באין מפריע באניות ישראל. מיישוב של 600 אלף הגענו בעשר השנים לאוכלוסייה של 2 מיליונים.

מולדת

צעדים ראשונים במולדת, בנמל חיפה

פקיד

פקידי הסוכנות היהודית בודקים את הניירת

הונגריה

משפחת עולים מהונגריה

דלת

לפני דלת ביתם החדש

פה יתחילו את חייהם החדשים בארץ

בת

הבת והאם במטבח החדש

היו תקופות מפוארות וגדולות למפעל העלייה: עליית יהודי תימן באמצעות מטוסים, העלאת מעפילי קפריסין, תוך סערת מלחמת העצמאות, הצלת יהודי פולין, הונגריה ורומניה ועוד. כיום נמשכת העלייה בקצב של אלפים לחודש. כמעט מדי יום ביומו מגיעים ארצה כמאה יהודים חדשים. שוב אין צורך להקים מעברות, כי העולים מועברים ישר לכפ­רים באזורי הפיתוח, או נקלטים ביישו­בים קיימים. הזרם האטי והמתמיד הזה של עולים, נמשך בלי רעש ובלי פרסומת גדולה ועל כן אין אנו שמים לו לב, אולם כמו, שבלי הפרחת השממה לא תהיה לנו תקומה בארצנו, כן אי אפשר לתאר את קיומה בלי העולים החדשים.

א.ב.

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s