שאול רז, עורך "הצופה לילדים", ניסן, אייר, סיון, – תשכ"א

 

בעיתוני "הצופה לילדים" כתבות החתומות א.ב.

אלה ראשי תיבות של השם אהרון בינדר

שמו הספרותי של שאול רז.

אשנב למערכת

קוראים יקרים.

בשבועות האחרונים נשאלתי רבות:

—  מתי תשתפו אותנו בסיורים ?

—  איך אפשר להשתתף במפגש של קוראים? וכו'.

עלי לבקש את סליחת כל אלה שלא הוזמנו עד עכשיו להשתתף בפעולות "אגודת הידידים". לצערנו אין ביכולתנו לזמן את כולכם למפגשים ולהזמינכם לסיורים. הפעולות התחילו בתנופה רבה, אולם אינן יכולות להקיף אלפים. חכו סבלנות וגם תורכם יגיע.

*

מפגש הקוראים בבית ״יד לבנים״ הלהיב את כולם ועבר באווירה של רעות רוממות הרוח. היה זה אחד האירועים המוצלחים ביותר שנערכו בתערוכה הבינלאומית לספרות ילדים. כתבה על המפגש מתפרסמת בעמודים 9—8.

*

סוף סוף אנו יכולים להודיעכם כי הכרכים משנת תש״ך מוכנים ואתם יכולים לקבלם במשרדי העיתון. נצלו את ימי החופש ובואו לקבלם.

שלכם העורך                                 ד' בניסן תשכ"א

*

אני שמחה על העיתון ״הצופה לילדים״, שיש בו סיפורים מעניינים מאוד. ככל יום ששי אנו קוראות בכיתה סיפורים ושירים, וממלאות את התשבצים. אני מודה לכם על הטיול שערכתם לנו. בכבוד רב.אילה זנויסקבי״ס ״תלפיות״ תל־אביב

 

העיתון מעניין מאוד

לכבוד מערכת הצופה לילדים.

העיתון שאתם שולחים לי מעניין מאד. כל המדורים שבו נחמדים מאד. המדורים שמעניינים אותי ואת כתתי הם: "תצפית השבוע", "דרשו רבותינו", "תאריכים ואישים", "נלמד להסתכל", "נלמד לקרוא", "זעיר פה וזעיר שם", ו"ההרפתקה הגדולה", "הקולנוע", "בכורי עטים", "הבול", ו"הספורט". גם "התשבצים" מעניינים.

אני מודה על הטיול שערכתם לקוראי העיתון.

שרה קמינסקי, בי״ס ״תלפיות״, ת״א

 באווירה של רעות

מפגש קוראי הצופה לילדים

בתערוכה הבינלאומית לספרות ילדים

״אילו אפשר היה לכנס את כל המל­אכים המכים על ראשי האילנות והפר­חים ואומרים להם לגדול, אילו אפשר היה לאסוף את כל קרני השמש המחמ­מות ואת כל רסיסי הטל המרעננות, את כל גרגירי האדמה המזינות את הפרחים, את החרקים ואת הרוחות הטובות המע­בירות את אבקת ההפריה מצמח לצמח ומזן לזן, אילו אפשר היה להפגישן עם העצים והצמחים — מה היו אומרים ? — אלה הם ידידינו! הם שומרים עלינו ומ­למדים אותנו לגדול ולקיים את מצוות הבורא.״

במשל זה פתח שאול, עורך הצופה לילדים, את מפגש הקוראים שנערך בבית ״יד לבנים״, בפתח תקוה, במסגרת התע­רוכה הבינלאומית לספרות ילדים. העיניים הדולקות והפנים השמחות של קהל השומעים העידו, כי הבינו את המשל, כי אכן פתוחים ליבותיהם לדבריו הנר­גשים של העורך.

 dor

העורך נושא את דבריו לקוראיו,

לידו ברוך אורן ויוסף דור

וכשעבר הפותח לפרט את ערכה של התערוכה ושל ספרות הילדים המשובחת, להתפתחותו של הקורא הצעיר, נדמה היה, כי הנה באים ונאס­פים גיבורי ספרות הילדים מכל העולם ותופסים מקום בין קוראיהם הצעירים. ״אלה הפותחים לכם שער לעולם הגדול — המשיך שאול בדבריו — המציידים אתכם בחוויות בלתי נשכחות, הרוקמים לכם חלומות פז ומעשירים אתכם בחכמת הדורות, אלה האורחים לכם לחברה בבדידותכם ומטים אוזן למצוקותיכם, המנחמים ומשמחים אתכם בשעשועים והגורמים לכם התרגשות עד דמעות, נאספו בתערוכה זו.״ והנה צצו דמעות־גיל בעיניים הדולקות־רושפות והלבבות דפקו בחזקה מרוב התרגשות. וטוב היה לכן, שמקהלת מוסד ״עליה״, יחד עם התזמו­רת, פתחו בשירה ובנגינה בניצוחו של מר ח. קירש והחזירו את הדופק לקצבו הרגיל. עתה אפשר היה לנשום במנוחה, להטות אוזן ולקלוט את הצלילים המר­גיעים של השירה הנעימה.

 kirsh

חניכי מוסד "עליה" מנגנים ושרים במקהלה

בניצוחו של מר קירש מנהל המוסד

ציד פילים ושקשוק גלגלי רכבת

האווירה הנלבבת והרצינית חלפה עם סיפורו המשעשע של יוסף דור: ״חב­רה לאן נלך?״ הקוראים הצעירים הפכו ממקשיבים למשתתפים פעילים של ציד הפילים ומפעילי רכבות. את ההתרג­שות ירש הצחוק (הסתכלו בתצלום השער!) ואת הדמעות — הגיל.

 בית

מפגש קוראי "הצופה לילדים"

בתערוכה הבינלאומית לספרות ילדים

המפתח של ברוך

ושוב הושלך הס באולם הגדול וברוך אורן, מנהל בית ״יד לבנים״, סיפר, בעל־פה, את הספור על המפתח, שניצל מ״פטריה״, ספינת המעפילים, ונמסר לשמירה לבית ״יד-לבנים״. כל מילה של המספר נקלטה בנפש חפצה, הלבבות כבר היו פתוחים ודרוכים ויכו­לת לחוש בחוטים הסמויים הנמתחים בין המספר לקוראיו.

ומהסיפור העצוב לאווירה בדוחה ומשע­שעת — חידון בזק, בהדרכתו של מר דור, ובאמצע החידון הפתעה — אורח ממאלי נזדמן לתערוכה. האיש הוזמן לשולחן הנשיאות ובירך בצרפתית ובעברית את המכונסים. אחרי דבריו חולקו הפרסים לזוכים ולקול צלילי התזמורת כששירה פורצת מפי כל המשתתפים, החלו הידידים להסתדר לביקורם בתע­רוכה.

הייתה זו שעת חסד ומפגש רעים במ­לוא מובן המילה. אלה שזכו להשתתף בו לא ישכחוהו לעולם.

א. ב.

 והיא שעמדה לאבותינו ולנו

קוראים יקרים,

בשעה שתסבו עם בני משפחותיכם לערוך את סדר הפסח ולספר ביציאת מצרים, אל תשכחו את סבלות אבותינו בדורנו אנו. סיפור יציאת מצרים הוא מתכונת-אב לשעבוד ישראל בין העמים בכל הדורות. הקדוש-ברוך-הוא מעניש אותנו על חטאינו ומפזר אותנו בין הגויים והם בבערותם מתחילים לדכא את היהודים ולהשמידם. קודם-כל הם מנצלים את הגולים ומעסיקים אותם בפיתוח ארצותיהם, אחר כך הם לוחצים עליהם, שיתבוללו ביניהם, אחר כך הם דוחקים אותם לגיטאות, מארגנים צבא של עבדים מתוכם ומעבידים אותם בפרך. את כל אלה הם עושים מתוך חשבון מדוקדק ומתוך כוונה ברורה להשמידנו מתחת שמי ה׳. אולם הקדוש־ברוך־הוא מגלה את מידת רחמיו, ובראותו את עמו המושפל והנרדף הוא יוצא להגן עליו ולהצילו מידי טורפיו. הוא נוסך בהם בטחון בגאולה ומאמץ את לבם ללכת בדרכיו, עד שנאמנותם לתורה ופלא קיומם בתנאי השעבוד מפיל פחד על משעבדיהם, והם מנסים להכחידם כליל. המשעבדים מתכננים תכניות השמדה, מסכסכים יהודים ביהודים, ממנים מתוכם שוטרים ונוגשים, בוזזים את רכושם, מדכאים את רוחם. רוצחים את ילדיהם ולבסוף מחסלים את מחנות העבדים, בשיטות אכזריות של רעב ומחלות, אך היהודים מתמרדים וקמים על משעבדיהם, ממשיכים לקוות כי משיח יבוא. הם צועדים לעבודה המפרכת ולמקומות ההשמדה ושירת ״אני מאמין״ על פיהם. השונאים משתאים מגבורת היהודים ואז השם שולח בהם את מכותיו. והגלגל מתהפך: משעבדים נעשים משועבדים ושרידי הגולים זוכים לגאולה ושרים שיר חדש על הצלתם ופדות נפשם.

והיא

גיליון חג הפסח

לכאורה סיפור מוכר (הלא?) ובכל זאת חדש. בירושלים המצפה לגאולה השלמה, כלוא אחד הצוררים הגדולים של ימינו — אדולף אייכמן. במשפטו יגוללו התובעים והעדים את מגילת הייסורים של עמנו בימי השואה. יש חשש שאגב סיפור הזוועות ישכח העיקר — מי הציל את השרידים מכף משעבדיהם ומי מסר את הצורר לידי שופטי ישראל? בהגדה יש לכך תשובה. היא שעמדה לאבותינו ולנו — הקדוש-ברוך-הוא הצילנו מידי האייכמנים — בלעדי חסדיו לא תתואר הקמת מדינת ישראל ותפיסת הצורר. היא שעמדה לאבותינו ולנו – לא חכמתנו וגבורתנו כי אם רחמי הבורא וזרועו הנטויה הוציאונו ממצרים והנחילו לנו את חירותנו מחדש.

חג שמח וכשר.

שלכם העורך                             י"א בניסן תשכ"א

 

ניסן תש"ח

בגוש עציון

קדחתנות עבודתם של מרחיבי מסלול הנחיתה, התמזגה עם הקצב המזורז של עבודת הביצורים והתחבורה כחוליה בשרשרת ההכנות לקראת חג הפסח. טרטור הטרקטור וחריקת שרשרותיו, בעקרו את הסלעים מבטן האדמה, מלאו את חלל הגוש המולה רבה. באופק, מסביב-סביב, מעמק-הברכה עד צוריף וסאוויר נראו החברים מניפים אתים ומ­כושים וחופרים שוחות הגנה. היוקשים אף הם, שוטטו על הרכסים בזרעם מוק­שים ובהטמינם מלכודות. עין-הצופים ה­פקוחה בלשה ובחנה כל צל של תנועה. וממולם עמדו על גגות הבקתות צופי האויב. האדירה הייתה מתוחה ומחושמלת. הספיקה ירייה אחת, כדי שהקרב יתלקח מחדש. מדי הישמע הד היריות, הפסיק הטרקטור לטרטר והחפרים להעמיק ה­שוחות.

הקרב נמשך כמעט כל ימי ניסן לסי­רוגין והשביל, המוביל לעציון מהמנזר הרוסי, סומן בדמים שנטפו מפצועים, שהובלו לבית החולים על גבי האלונקות.

קסמי אביב

והאביב בא ופתח את ניצני המטע, הצמיח עשב, דשן וריפד את העמק בפר­חים למכביר, הכל מסביב קרא לשירה ולדרור, התיפיף והזדרח, קסם ושיכר. ועל הבמה האדירה הזו של נוף־ההרים בפרוס האביב, ערב חג החירות, התכוננה הקבוצה לבטא את רחשיה האצילים ביו­תר. ערב חג החירות, ערב קריעת ים העבדות והבדידות.

חג הפסח קרב וועדת התרבות דנה בתכניותיו. — מי ינהל את הסדר ? — הייתן לנו האויב לקיימו כבכל שנה?

גם האחראים לכלכלה, ידיהם מלאו עבודה. בעוד התותחים משלחים את פג­זיהם, עסקו החברות בהבאת החג לכפר הנצור. לא הייתה עוד שנה של בוהק מסנוור כזה כפי שהיה בשנה אחרונה זו. הכל כובד ומורק, שופשף והוברק לכבוד החג.

עיטורי אחרונים

במטוס הובאו גיליונות נייר, צבעים ומכחול, כדי להציג לחברים את טעמו האמיתי של החג סיגננתי את העיטורים באורח סמלי, ציירתי על הקירות נוף ססגוני של אביב בהרים, עצים פורחים חופפים על הבתים, ובינותם פסוקים על נושא החג: חירות, גאולה ופסח. על הקי­רות תלינו קופסאות ובהן מפרחי האביב והפירות המוזכרים בשיר השירים. גם החצר לבשה חג. נמצאה ידו המטפחת של הגנן, שעישב את העשבים משטחי הנוי וחרש את אדמת החורשות שתי וערב. שיחי הלילך הפיצו את ריחם המשכר והפריחו אגודות פרחים ורדרדים, ידי חברים קטפו הפרחים ושיגרום במכ­תבים, שנשלחו במטוס לילדים ולנשים, כדי לבשר להם, כי בא האביב וכי על אף המצור הלבבות מתרפקים עוד על שיח ואילן.

בבוא החג

קצב ההכנות גבר מיום ליום עד בוא ערב החג. מכל הנקודות שבגוש נשלחו שליחים לעציון, כדי להצטייד במצרכים האחרונים לסדר, אחד בא לבקש כנף-תרנגול לזרוע, שני בא לשאול כיצד מכינים חרוסת? זה התחנן שיקציבו לו יותר הגדות ואילו האחר ביקש תוספת של כלים וצלחות. העגלות דהרו לעציון ובחזרה ויד המחסנאי הגושי מלאות עבודה.

לעת ערב, ברדת השמש אלי-ים, ניצבה פלוגת החיילים שבגוש סביב האלון הע­תיק, שבפרשת הדרכים והקשיבה לפקודת היום של מפקד הגוש.

ב״נוה עובדיה״, המכובד והמצוחצח, ני­צב אותה שעה הקהל ושר בקול עצור: ״המעביר בניו בין גזרי ים־סוף״.

הסדר האחרון

אחרון

כמאתיים חברים הסבנו לשולחן הס­דר.

אחר

יוסף דמסט, המלך, ישב בראשו ולידו השומרים החמושים. רבים מן המ­סובים לבשו בגדי צבא ואחזו בידם את נשקם. אחרי שיוסף פקד על הסעיפים הראשונים של ההגדה, פתח הקהל בשי­רת ״הא לחמא עניא״. ב״השתא עבדי, לשנה הבאה בני חורין״, הגיעה ההת­רגשות לשיאה, הידיעות על שחרורה של חיפה חיזקו ואימצו ונסכו בנו בטחון של אתחלתא דחירות.

״המלך״, בהרגישו את התפעמות המ­סובים, סלסל בקולו והמתיק את נימת ה­פסוקים, שילב ושיבץ בין הנאמר מאמרים ואגדות, ובתום הסעודה קרא החבר יהו­שע את שיר השירים. ״קול דודי הנה זה בא, מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות״. ״הנה זה עומד אחר כתלנו״ — הרגיש כל אחד בלבו. עוד מעט גם אנחנו נשתחרר מהמצור והבדידות…

ואז פתח יוסף בזעם עצור ובתקיפות של צדק: ״שפוך חמתך על הגויים!״ כבשנים הקודמות הושר ה״חסל סידור פסח״ המסורתי, אך יותר מאשר בשנים קודמות, הודגשו הפעם המילים: ״באשר זכינו לסדר אותו, כן נזכה לעשותו״. רבים עצמו עיניהם והתפללו: ״הלוואי יחד עם ילדינו ונשותינו! יחד עם כל בית יש­ראל !״

ולבסוף באה השירה העליזה והשמחה של ״לשנה הבאה בירושלים הבנויה!״.

אפל היה הלילה בחוץ, אך זרוע כוכ­בים ורבה הייתה התקווה, כי בקרוב יפסק הניתוק והגוש יחובר שוב עם ירושלים. הדי השירה והריקודים נשמעו במרחב המלא ריחות אביב ופריחה ומנקודה לנקודה נישאה הבשורה והתפילה: לשנה הבאה בירושלים הבנויה והמשוחררת.

שאול רז

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים

היום מתחיל משפטו של הצורר אייכמן, הנאשם בהשמדת מיליוני אחינו בארצות אירופה, בהיותו יוזם ומבצע של ה״פתרון הסופי של היהודים״. יום התחלת משפטו של אייכמן הוא יום גדול ונורא כאחד.

גדול – משום, שיד היהודים השיגה את הפושע והביאתו לפני כס המשפט במדינת ישראל, שהוקמה בחסדי השם ע״י שרידי ההשמדה וצאצאי היהודים, שהושמדו באירופה.

נורא — משום שבמהלך המשפט יגוללו עדי התביעה מגילת זוועות ואימים, שעברו על בני עמנו ברחבי אירופה.

משפט אייכמן יחשוף מצד אחד את זוועות הגיהינום הנאצי ומצד השני את פלאי ההצלה וגם תקומת מדינת ישראל. ביום פתיחת משפט אייכמן חל גם יום השואה והגבורה, בו נתייחד עם זכר הקדושים, שעד נשימתם האחרונה האמינו כי הגאולה תבוא.

גבורה

גיליון השואה והגבורה

אנו שזכינו לגאולה חייבים חוב גדול לאלה שנפלו בדרך. נעקוב אחרי המשפט בדריכות ונלמד ממנו את הלקח הדרוש.

שלכם העורך                          כ"ה בניסן תשכ"א

אני מאד מרוצה מהגיליונות האחרונים. אקווה שתמשיכו ככה. מדוע אינכם מדפיסים את מדור ה״ספורט״ ?גלייטמן יהודה

המדור מופיע כסדרו ולא הופסק.

שיפור בעיתון

בעיתוננו חל שפור רב. "הסיפורים בהמשכים", מעניינים ומותחים. אני מעוניינת, שבמדור "נלמד לקרוא", יספרו על סיפורים יותר ארוכים.רוחמה מררי, ביה״ס מ"ד, מגדיאל

אשנב למערכת

קוראים יקרים

חג העצמאות של השנה שונה מכל ימי העצמאות הקודמים. מלבד יחודו העצמי, כיום הקמת המדינה, אנו מציי­נים בו הפעם את מלאות שלש עשרה שנה לעצמאותנו המחודשת.

יג

שלש עשרה שנה לעצמאות ישראל

היו אלה שנים של גידול והתכוננות לתפקידי העתיד; שנים של הנחת הי­סודות לחיינו הרוחניים והחומריים: שנות קליטת עולים ומיזוג גלויות; שנים של סכנות, מבחנים וישועות גדו­לות. עתה באו ימי הבגרות וקבלת עול המצוות.

היחיד מישראל מקבל על עצמו בהגיעו לבגרות אחריות מלאה למעשיו. כן חייבת השנה המדינה כולה, לקבל על עצמה אחריות מלאה ולהגשים את התקוות שתלו בה הדורות, שחלמו והתפללו להקמתה. ואם תשאלו: מהי האחריות המוטלת עליה? אשיב לכם: הגשמת התורה בחייה. הרמב״ם אומר בהלכות תפילין, כי:

״קדושת תפילין קדושה גדולה היא, שכל זמן שהתפילין בראשו של אדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטילה, ואינו מהרהר מחשבות רעות, אלא מפנה לבו לדברי האמת והצדק״.

כל זמן שחיי המדינה פרוצים ואינם מושתתים על יסודות תורתנו וחזון נביאינו, דומה היא למדינות האחרות, שכן רק התפילין והמצוות מייחדים אותנו משאר העמים.

ואם תמשיכו לשאול למהותו של חג הבר-מצווה והעצמאות השנה, אומר לכם: וגילו ברעדה — שמחתנו מהולה ביגון השואה. אולי יש בזה משום סמל שדווקא בשנת הבר-מצווה הועמד הצורר אייכמן לדין. ישראל המיותם, ששכל ששה מיליון מאחיו, ישראל היתום, שעבר את זוועות מיידאנק, אושביץ וטרבלינקה — תובע את צדקתו מאויבינו ומברך את אביו שבשמים שהביאו לחירות ונתן לו את מדינת ישראל, כדי שיוכל להמשיך בדרך אבותיו ולקיים את מצוות התורה.

חג

שמחת ליל עצמאות ברחובות העיר

הורים

הורים שכולים על קבר יקיריהם בהר הרצל

וגם בהריע החצוצרות לסימן של החג והשמחה, נזכור את אבותינו ואחינו, שנפחו את נפשם בגיא ההריגה. בענווה נודה לד׳ על חסדיו הרבים ונתפלל כי שנת הבר-מצווה תהיה שנת גאולה שלמה, שנת גמול ודין לצוררי עמינו.

חג שמח,

גדולה וששון למדינת ישראל.

שלכם העורך                        ב' באייר תשכ"א

אות

כרזת יום העצמאות תשכ"א

שפור מועט

אני התחלתי לקרוא את עיתונכם בקביעות רק השנה, אבל גם לפני כן קראתי אותו הרבה פעמים. לדעתי ישנו שפור מועט. ה"סיפור בהמשכים", שנגמר היה משעמם מאד ודמיוני מדי, זה מתאים לילדי כתות ב'-ה', אני חושבת שיכולים להיות סיפורים פחות דמיוניים, כלומר עם אנשים ולא בובות וחיות ושעון וכו' ואפשר גם לעשות מדור קטנטן של "מעשי ידינו״. חמר גרינבאום. ירושלים.

העיתון השתפר מאוד ושמחתי שחודש המדור "לדעתי". אבקש להפנות את תשומת ליבכם להצעתי, שכל שבוע יהיה מדור אשר בו יופיעו מלים של שיר חדש!מרים רוזנצווייג, רמת-גן

אשנב למערכת

קוראים יקרים,

רבים מכם שולחים לנו הערכות וה­צעות ובצדק נדמה להם שלא שמים להן לב, מפני שלא מדפיסים אותן בעיתון. אני מרגיש חובה להסביר לכם, שמכתביכם יקרים ואני קורא אותם בעיון ומשתדל לתת להם ביטוי בעיתון, אולם בזמן האחרון נאלצתי לגנוז אותם בגלל חוסר מקום. המאורעות והחגים הרבים, שבאו זה אחר זה, מלאו את מרבית העיתון, עד כי לא נשאר מקום לשוחח אתכם כפי שנהגתי לפני כן. אם רק תחול הפסקה במאורעות השוטפים את­פנה לטפל בבקשותיכם.

השבוע חיינו בצלה של "הפרשה״ החדשה. אמנם, משפט אייכמן סיפק חומר רב למחשבה על גורל עמנו וסבלותיו בימי היטלר, אולם גילוי המרגל ד״ר י. בר, הלם בנו והחריד עד מאד. בגידה בעם, מסירת ידיעות לאויבים וניצול עמדה בצמרת הביטחון לאיסוף ידיעות — גילו מוקד סכנה חדש, שלא ידענו עד עתה.

מוטל עלינו ללמוד לקח מגילויי הז­וועות של תקופת ההשמדה וכן מפרשת הריגול. אויבים רבים לנו מסביב. נהיה נאמנים למדינה ונאהב את עמנו אהבה אמתית, בדומה לזו המתגלה לכם בסיפורו החדש של יוסיעזר הצפוני על הרב קוק זצ״ל.

*

סיימנו את הסדרה על ״חלוצים רא­שונים״ ועתה אנו מתחילים בסדרה חד­שה על ״מסע במזרח הרחוק״. בגיליון זה מתפרסם ״לדעתי״ המחודש, פניותינו הרבות שתקיימו את הבטחותיכם בקשר להשתתפות במתן תשובות לא נשאו פרי. אם לא תשיבו גם הפעם נאלץ שוב להפסיקו.

שלכם העורך                                   ט' באייר תשכ"א

*

עיתונכם מוצא מאוד חן בעיני, אך במדור ״על חוד חדוד״, עליכם להוסיף דברים קצת יותר קשים, כדי שגם ילדים גדולים, הקוראים את עיתונכם, יוכלו לפתור וליהנות.פולק נחמה, פרדס חנה
העיתון מוצא חן בעיני, ביחוד המדורים, ״בכורי־עטים" ו"מדור הבול" ולמה אתם לא מוסיפים תשבצים, זה מעניין אותי .מיקי רוזנברג כתה ב1 ביה״ס ממ״ד ע״ש "שלום עליכם", לוד

אשנב למערכת

קוראים יקרים

עוד לא הספקנו להינפש מיום העצ­מאות ומחג הפסח וכבר ל״ג-בעומר עומד בשערנו. חג אחוז בחג וכולם יחד באים ללמדנו את ייחודו של עמנו. לוחמי בר-כוכבא, שיצאו מבתי המדרש של ר׳ עקיבא, לא היו לוחמים רגילים. הם התבשרו כל ימי חייהם לחיות בשלום ולקיים את מצוות התורה, אולם משבאו ימי המלחמה ידעו לאחוז בסיף ולהכות באויב. השנה נתגלו ממצאים חדשים מימי בר־כוכבא: מגילות, תכשיטים, מטבעות, כלי נשק ונסי מחנות לוחמים. עדיין לא פוענחו כל המגילות ולא נחקרו כל כלי הזין, אך דבר אחד ברור כבר עכשיו, לגבורת הלוחמים בדורנו היו מקורות רבים, ואחד מהם מלחמות בר־כוכבא. במחנותיו של בר־כוכבא קיימו את התורה לכל דקדוקיה ופרטיה. בדומה לימינו ידעו חייליו לחרף את נפשם למען ארצם ותורתם.

העלו את המדורות ושאבו עוז ובט­חון מתלמידי ר׳ עקיבא ולוחמיו של בר־כוכבא. אויבינו רבים ואנו מעטים — עוד זמן רב נצטרך ללחום על חירותנו.

שלכם העורך                             ט"ז באייר תשכ"א

למערכת ״הצופה לילדים״ שלום רב !אני קוראת ותיקה של עיתונכם. שמתי לב שהעיתון משתפר מדי כל שבוע במידה ניכרת. המדורים המעניינים אותי הם: "בכורי עטים", "סיפורי הילד שלמה", "על חוד חידוד", "זעיר פה וזעיר שם". חבל שהמדור ״לדעתי״, מופיע לעתים רחוקות.חיותה מונטג, גבעתיים, בי״ס ממ"ד '״אמונים", כתה ו' בנות

אשנב למערכת

קוראים יקרים

סיפורים מזעזעים סופרו לנו השבוע ע״י שרידי הגטאות על פשעי הנאצים נגד עמנו, סיפורים שעל כל אחד מאתנו לחרות על לוח לבו ולזכור לעולמים. אך מבעד לדם ועשן המשרפות, הב­קיעו גם אור תמימותם ונאמנותם של בני עמנו, שידעו בלועו של המוות לקדש את אמונתם. לשמור על מצוות ולקיים חגים ומועדים. האור שהודלק במחנה אושביץ ב­לילי שבת מסמל את עמנו ודרך חייו.

בגיליון של היום אנו פותחים במדור חדש: ״ילדי העולם״ בו נספר לכם כיצד חיים ילדים בארצות השונות בתבל.

העולם

ילדים בתבל

כן אנו מפרסמים את הסדרה החדשה: ״שואה וגבורה״.

מפאת החומר הרב על העדויות שבמשפט אסתפק הפעם בשורות ספורות ואתכם הסליחה.

שלכם העורך                                      כ"ד באייר תשכ"א

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים

הימים ימי קציר חיטים והבשלת חפי­רות — שבחה של הארץ מתרונן במר­חבים הפתוחים, בכרמים ובגנים — הגיע חג הקציר, חג הביכורים, חג השבועות, זמן מתן תורתנו. בין כתלי בית המשפט בירושלים מהדדים עדויותיהם של שרי­דים על קציר המוות ועל קידוש שם שמים בגיא ההשמדה וההרג. יהודים מספרים איך הלכו לכבשנים ולקברות ההמוניים, כששם שמים על פיהם, איך קיימו שבת ומועדים באושביץ, כיצד הדליקו נרות שבת על אדמת אירופה המלאה כבשנים ושרויה באפלת הרצח. בשמענו את סיפורי השואה המחרידים, אנו תופסים את משמעותם של המאו­רעות ומבינים היטב מדוע חפצו הגר­מנים להשמיד את עמנו.

הם לא עמדו למרגלות הר סיני ולא קבלו עליהם את עול התורה, הם לא שמעו את הקולות והברקים ואת קול ה׳ בוקע מתוך הלהבות: ״אנכי״.״ — הם למדו לרצוח…

בעמדנו בבית הכנסת המקושט בירק ובשמענו את קריאת עשרת הדברות, נשים-נא אל לבנו את משמעותו של הבדל זה שבין עמנו לבין העמים האח­רים, לא עם החוגג חגי-טבע בארצו עלינו להיות, אלא עם השומר תורה ומצוות! עם שגם עבודת השדה שלו מיוסדת על אדני הצדק והמשפט על אהבת הגר, היתום והאלמנה.

*

לקטנו לכם קצת פרטים על החג ומנ­הגיו והקדשנו מקום נרחב לתופעה המר­נינה של ההליכה ללמוד תורה בישיבות.

ב״יהודי כשר ונאמן״ נוגע יוסף בבעיה חשובה: קירוב ניצולי המחנות. וכל זה בהתאם לתורת הרב זצ״ל על אהבת העם והארץ.

חג שמח.

שלכם העורך                                     א' בסיוון תשכ"א

 

אשנב למערכת

קוראים יקרים

באחד הימים העיד במשפט אייכמן הד״ר מ. דבורז׳צקי מניצולי וילנה, ששימש בגיטו כרופא, בתארו את מצוקת הילדים, ציטט שיר שחובר ע״י ילד בן 8.

מעבר לגדרות הגיטו

קורא לי הפרח, משה'לה

—  מדוע אתה יושב שם ?

—  בוא אלי, בוא אלי!

הגויים שחיו מחוץ לגיטו היו אדישים לגורלם של ילדי ישראל, רק הפרח שפרח אי־שם מעבר לגדר היה לידידו של הילד הכלוא, הילד דמה כי הפרח קורא לו, כי עז היה רצונו להתהלך חופ­שי באחו, אולם הגדרות והקלגסים סגרו בפניו את הדרך לשדה ולחיים. מיליון ילדים גוועו במחנות… אתם המתהלכים היום חופשיים בשדות ישראל זכרו את משה׳לה הקטן, ששמע את קולו של הפרח הקטן ושאת קולו לא רצו לשמוע הגויים מסביב.

ב״שואה וגבורה״ תמצאו פרטים נוס­פים על חיי הילדים בגיטאות וברשימה של מ. איל תכירו את מפעלי החינוך המש­לים, מנחם ר. מכנים אתכם לתוך כתלי קול ישראל וא. מסייר מספר לכם משהו על כריית המנהרה בכיכר מגן דוד אדום. לבסוף עלי להזכירכם כי את התשובות ל״לדעתי״ יש להמציא תוך שבוע ימים ממועד פרסום המדור.

שלכם העורך                                     ח' בסיון תשכ"א

ל"הצופה לילדים" שלום רב!העיתון השתפר במידה רבה והתפתח מאד.תודתי נתונה בעיקר לעורך שאול רז, על אשר עורך את העיתון בצורה כה טובה, ומחנכת וגם לייתר המחברים שנותנים את ידם לעיתון. תורה.אני וחברותי מבקשות שתוסיפו מדור "תחביב לבנות", כי גם אנו רוצות ליהנות מהעיתון. אני מציעה שאת המדור "תחביב" נחלק חלק לבנים, וחלק לבנות. יודעת אני, שכולם ישמחו במידה שווה. מדוע אינכם מזכירים על הארגון החרדי ״עזרא״ ? "בכורי עטים״ בעיני נחמד ומעניין. מדוע טוענים הגדולים, כי הסיפורים המנוקדים ילדותיים ? — ואם קוראים סיפור מנוקד זה לא אסון. הרי העיתון צריך להתאים לכל הגילים!הסיפור בהמשכים "מפרץ הספינות המפליגות מחר״, היה קצת מעניין, ככה. הספור "עלילות יואש״ היה היפה ביותר מכל אלה שקראתי עד כה. אני מתגאה כי יש לנו עיתון דתי נחמד ומעניין. אני באמת לא יודעת כמה להודות לכם.

מאירה אלט, וחברותיה הצופיות כתה ז׳ בנות, ביה"ס "חורב", ירושלים

תגובת המערכת

כתבנו משהו על "עזרא״ ונפרסם ברצון, אבל משהו מענין וקצר­.

*

אני קורא את עיתונכם זה כבר שנתיים. ברצוני לציין שזה העיתון הטוב ביותר והמחנך את הילד. אולי יש באפשרותכם להוסיף כמה סיפורים בהמשכים ולהרחיב את מדור "הקולנוע" ?שלמה מאוזנר, ת״א

תגובת המערכת

סיפורים בהמשכים יפרסמו בקרוב. אין באפשרותנו למלא את בקשתך השנייה.

לכב׳ מערכת "הצופה לילדים" שלום רב.בחוברת מס׳ 27 פורסם מאמר על הרמב״ן ליום פטירתו ז׳ בניסן. במאמר הזה אתם כתבתם בין היתר שהרמב״ן חי בתקופת "תור הזהב״, של גלות עמנו בספרד (במאה הי״ב—י״ג) מתפלא אנכי שבמקום לתת תאריך עברי נתתם תאריך נוצרי. לפי ידיעתי נולד הרמב"ן בשנת ד׳ אלפים תתקנ״ד. אבקשכם להבא להקפיד שהתאריכים המתייחסים לתקופת חייהם של גדולי ישראל, המתפרסמים בעיתונכם ייכתבו בתאריכים עבריים.

אשר בהרב, כתה ג', בית ספר ״עציון", תל-אביב

אשנב למערכת

קוראים יקרים

בעוד אנו נהנים משמש נדיבה (גם בחורף), חיים אנשי אלסקה בקור של שלושים מעלות מתחת לאפס. בעיר פייארבאנקס, כ־130 מיל דרומית מהקוטב הצפוני, זורחת השמש פחות מ־4 שעות ביום, אך חיי הילדים מתנהלים שם כמו בכל מקום אחר בעולם. בסדרה החדשה: ״ילדי העולם״ מספר לכם מתי פרטים על ילדי האסקימוסים האוהבים את החופש.

סוד פלא החיים שימש אתגר למדענים בכל התקופות. דבר אחד ברור אחרי כל החקירות והתצפיות — יש מנהיג לבירה! גדולתו באה לביטוי בכל פרט שבבריאה. דבר נוסף ידוע שהחיים זקו­קים לאהבה ולחום. השמש מחממת את הטבע הדומם והחי והאמהות מגינות ומחממות את היצורים הרכים עד שהם מסוגלים להיות עצמאיים. הפעם הבאנו לכם כמה תצלומים נדירים על בקיעת האפרוחים מתוך קליפת הביצה.

לבסוף עלי להעיר את תשומת לבכם לסיפור היפה והמאלף: אחי שלי… אחי שלי… בו מסופר כיצד שר-סינג הציל את חיי אחיו קונוור.

שלכם העורך                                        ט"ו בסיון תשכ"א

הנני רוצה להביע את רגשותי הנעימים על עיתון ״הצופה לילדים״, שמידי שבוע בשבוע חלים בו שנויים מעניינים.דינה סבג, נווה עובד ״פוריה״

אשנב למערכת

קוראים יקרים,

השבוע בשרו לתושבי המדינה, כי הוחל בהכנת השטח להקמתו של נמל אשדוד בדרומה של ארצנו. לחלק קטן מקוראי עיתוננו הייתה השבוע הזכות לראות, במו עיניהם, את אשדוד החדשה ואת שפת הים, שייהפך בעוד שנים לנמל גדול ומשוכלל. לא יכולנו לשתף את כולכם בטיול היפה והמלמד, אולם אנו מבטיחים לכם כי במרוצת הזמן יקיפו הטיולים את כל קוראינו. פרטים על הטיול ומהלכו נביא לפניכם בגיליון הבא.

בינתיים נמשיך בטיולנו על פני ארצות העולם ונספר לכם משהו על ילדי יפאן. משהו יותר קרוב ללבנו הם סיפורי הזוועה על חיי הילדים בגיטאות, שסופרו ע״י העדים השונים במשפטו של הצורר אייכמן. באותו נושא דנה גם הרשימה במדור "הקולנוע", על ״העקרון הנעלה״, סרט מתוצרת צ׳כיה המנסה להסביר את בעיית ההתנגדות לקלגסים הנאציים.

השרב גדול וכולנו נאנקים תחת כבדו —  אולי תגלו ענין במניפות הסיניות (ראה: "זעיר פה וזעיר שם"), שבאמצעותן ניתן להפיח רוח קרירה?

בסיפור הגדול והחדש של המדען הרוסי מקלעי, שיצא במאה הקודמת לגיניאה החדשה לחקור את חיי השבטים שם ולהגיש להם עזרה, נושבת רוח טובה של ידידות ומסירות למופת. עוז רוח וגבורה תמצאו גם ב״הרפתקה הגדולה״, בה מסו­פר הפעם על הטייס לינדברג, שחצה את האוקיינוס האטלנטי, בלי חניית ביניים.

שלכם העורך                          כ"ב בסיון תשכ"א

למערכת "הצופה לילדים" שלום!הנני קוראת קבועה של העיתון ומוצאת אני לי לחובה להעיר דברים לשבח וגם לבקר. מכיוון שאני רואה לעיתים קרובות את כרכי ״הצופה לילדים״ הישנים, מרגישה אני את ההבדל הרב בין החוברות שבכרך א׳ לחוברות היוצאות לאור עתה. וכמו רוב הקוראים אני משבחת את ההתקדמות, אך יש לי גם הערות : במדור ״תחביב״, נדמה לי לפעמים שאופן ההכנה אינו מובן כל כך, וכדי לשפר זאת הייתי מציעה להרבות יותר בציורים. ואודה לכם מאד אם תעשו זאת.

חסידה עציון, ירושלים

בתחילה ברצוני להודות, כי העיתון השתפר בהרבה, אך יש עוד מקום לשיפורים נוספים.—   מדוע אינכם מרחיבים את המדור "לפ׳ השבוע" ? — מדוע אינכם ממשיכים ב"סיפורים בהמשכים", שמעניינים ומותחים ?שרה ויס, תל־אביב

אשנב למערכת

קוראים יקרים     ,

״… השמש זרחה, השרב העיק ואנו נסענו דרומה… כולנו היינו שמחים   ושרנו בלי הרף, אך לפתע הפסיקנו יעקב י המדריך: ״בחפירות שאתם רואים מצד שמאל יונחו צינורות המוביל הארצי. קוטרם של הצינורות האלה הוא יותר מ־160 סנטימטר… — מי יודע מאיסה יוזרמו המים לנגב?״ — ״מהירקון! מהירדן ?״ — הדהדו התשובות מתחת לגגו הלוהט של האוטובוס ולפתע נעשה טוב בלב כאילו משב קריר ומעודד חדר לשיירתנו: "מהירקון! מהירדן!" — מה? כמובן, המים! ״בעוד שלוש שנים יזרמו מי הירדן לשממות הנגב..,״ חזר יעקב וסיכם את דבריו. ואחר כך עברנו את המושבות הפורחות של הבילו״יים — יש לנו כבר ערים בנות 70 שנה! והנה לפינינו אשדוד־ים! בעוד עשרות שנים, נוכל לספר — היינו במקום כשהיה רק גבעות של חול…״

בערך כך היו מתארים לנו המשתתפים את טיול הקיץ לדרום, אילו הכרזנו על תחרות חיבורים. על הצלחתו של הטיול מעידים עשרות המכתבים שקבלנו מיד למחרתו. כל הכותבים מסבירים כי לא יכלו להתאפק והיו מוכרחים להביע לנו את תודתם מיד, כל עוד חוויותיהם טריות. אין לי ספק שברבות הימים יזכרו את המראות שראו ויחד אתם יעלו את זכרו של עיתוננו ושל חברת ״אגד״ שאפ­שרו להם את הטיול הנאה.

טיול

אנו נוסעים באגד הופה-הי

ואתם, שלא זכיתם לקחת חבל בטיול הקיץ, קראן עליו והתנחמו כי אחרי החופש יגיע גם תורכם לטייל. שלכם העורך                       כ"ט בסיון תשכ"א

למערכת שלום :העיתון משתפר. המדורים: "קולנוע", "זעיר פה וזעיר שם", "ספורט", "תחביב", "מחיי הנוער בעולם", ו"על חוד חידוד" מעניינים מאד. "ההרפתקה", ג״כ מעניינת. המדור "נלמד להסתכל" ומדור "הבול" – משעממים.מאיר ברי, כפר פינס

 

*

זכו בפרסים

בוחבוט מוריס, בית שאן, שכונת אליהו 202 ב׳.

שמשון יצחק, טבריה, שיכון עממי 8 ב'.

חיים שור, רמת גן, רחוב הזיתים 17.

פתרונות מצטיינים

חנניה צ׳ולק, "חפץ חיים״.

יונינה דיסון, כפר הרואה.

חנה גרינשפן, בני ברק. רבקה קוליקר, בני ברק.

מונטג חיותה, גבעת רמב״ם.

 אנו נוסעים באגד "הופה היי"

חגי, הנהג הצעיר והמשופם של ״אגד״, חייך מפה אל פה (יותר נכון: מקצה אחד של שפמו עד קצהו השני): ״תאמין לי, אני נוסע עם עשרות קבוצות של מטיי­לים צעירים ומבוגרים ואולם מעולם לא פגשתי בילדים-מטיילים, כה עליזים, כה מקשיבים וכה מתעניינים במראות עיניהם.״

300 הילדים, תלמידי כיתות שונות בשבעה בתי־ספר מת״א יפו ורמת גן, הצדיקו במלואו את השבח שחילק להם חגי, אחד מארבעת הנהגים־המדריכים שהסיעו את "ידידי הצופה לילדים" בטיול לדרום, שנערך תוך שיתוף פעולה בין מערכת ״הצופה לילדים״ לבין חברת ״אגד״. הנה נשוב להתחלה ונראה  כיצד התפתחו העניינים.

הסתערות כללית על האוטובוסים

שעה 8.30 בבוקר. ארבעה אוטובוסים גדולים ונאים של ״אגד״ מגיעים לבית המערכת, חונים בזהירות בשולי הכביש — ומאות הילדים מריעים תרועה גדולה ופותחים בהסתערות כללית. המורה מנסה להגיד לצביקה, שלא ידחוף את אורי — אבל צבי׳קה, אינו שם לב לכל אלו; האוטובוס הגיע! בצעקת פרא הוא מזנק אל תוך המכונית, מתיישב על המ­קום ו״שומר מקום״ לאריה הגיינג׳י שברגיל הוא ״שלומיאלי״ ומחכה בתור עד שכולם יעלו…

טוב. כולם יושבים, מעלעלים בחוברות ״הצופה לילדים״ שברשותם, וכיון שאין כרגע מה לעשות — מתחילים לשיר ומס­תכלים אחורה, אל עבר הילדים האחרים הממהרים לעלות אל יתר שלש המכוניות.

עושים הכרה. אנחנו מ״רש״י״! נעים מאוד! ואנחנו — מ״יבנה״. איפת זה? ברמת גן? אה הדוד שלי גר שמה! נעים מאוד!

שרנו הסתכלנו בעיתון, הספקנו להרגיש שחם היום (חמסין! שרב!) — והנה הגיע הזמן להריע תרועה שניה: המכונית מתחילה לנסוע. אנו נוסעים ב״אגד׳ — "הופה היי"!.

חגי רצה לדבר בלי רמקול

בכביש ״גהה״, לפני צומת בית־דגון, עוצר הנהג את המכונית, קם ממקומו ופונה אל הילדים בחיוך : ״בוקר טוב לכם, ידידי הצופה לילדים. חברת ״אגד״ מחלקת הטיולים שמחה לארח אתכם בטיול לדרום. אני הנהג והמדריך של­כם, ושמי חגי, אנו נסע מכאן ליבנה משם לאשדוד.״

חגי ממשיך ומפרט את התכנית, ול­אחר מכן מספר על הנחת צינורות המים, בשולי הכביש. הרעש גדול, כולם מס­תכלים החוצה, אל הצינורות, וחגי נוטל בצער רב את המיקרופון לידיו. זהו, עכשיו שומעים אותך יותר טוב. מה אתה אומר? הצינורות הם בקוטר של מטר וששים ויותר? לא יכול להיות! כל כך גדול?! כן, זה נכון, הנה רואים אנו כמה פועלים עייפים מהעבודה נכ­נסים לתוך הצינור, יושבים בו ושותים בקבוק חלב. איזה צחוק!

דרום

 כולם מקשיבים תוך נסיעה לדברי המדריך על עברו של הדרום

המנוע מותנע שנית — והמכונית ממשיכה לנסוע דרומה. ראשון לציון — נטעים — והנה הגענו ליבנה. חגי עוצר שוב את המכונית ומספר על תולדותיה של יבנה, על חשיבותה לעם היהודי ועל הכביש החשוב שעבר בה בימי קדם.

ילדים

אחרי חניה שומעים הסבר על קבוצת יבנה מפי אחת החברות

היכן נזכרת יבנה בתנ״ך? — שואל חגי.

איש אינו יודע. אה, לא, הנה מישהו מצביע. יצחק מ״רש״י״ משיב את התשובה הנכונה. הילדים צו­עקים ״כיפק״ לכבוד יצחק, אלוף התנ״ך שלנו…

כאן יהיה נמל גדול…

השלב הבא של הטיול מוליך אותנו אל אשדוד, ״עיר העתיד״ של ישראל, המכונית נוסעת ישר אל חוף הים. הילדים, שנחו בדרך ושתו מהמימיות, שה­ביאו עמם, מביטים בעניין אל המראה המשונה המתגלה לנגד עיניהם: חולות, חולות ושוב חולות, לכל מרחב העין — ולפתע מסתיימים החולות בחומת־אבן גדולה שבתוכה עשרות פועלים, צריפים, צינורות, עמודי חשמל, מכוניות נכנסות ויוצאות ותכונה גדולה שולטת בכל: כאן מניחים את היסוד לנמל אשדוד, שיהיה הנמל הגדול ביותר בארץ. ליד הנמל — תחנת הכח של אשדוד, אף היא מן הגדו­לות בארץ. ״מה זה הבניין עם מנורות למעלה ?״ שואלת שרה הקטנה. ״וכמה חשמל עושים פה)?״ – רוצה לדעת יהושע מ״רש״י״. חגי יודע הכל, והוא מסביר הכל. זה נהדר! אף פעם לא היינו כל כך קרובים לתחנת חשמל ולנמל! ואיך שהפועלים עובדים כאן, ממש בתוך החולות! גם אשדוד העיר שוכנת בתוך החולות, ואנו נוסעיה עתה  לבקר בה. בדרך אנו חוצים ואדי קטן – זהו נחל לכיש, שבקרוב יוטה אפיקו, בכדי לאפשר את בניית הנמל. שוב תולות וחולות – ובתוך החולות קבוצה של בניינים גדולים, אלה מפעלי החרושת של העיר החדשה. קצת הלאה – שורות ארוכות של בניינים, בתים קטנים וגינות  פורחות, לידם מרכז מסחרי ותנועה רבה – מטרים אחדים בלבד לפני ״ים״ החולות. המדריכים מסבירים, הילדים מסתכלים החוצה בעניין.

ביבנה – הפסקה

לאחר אשדוד מוליכה הדרך אל קבוצת יבנה, אחת מיצירותיו המפוארות של הציבור הדתי במדינה. כאן יורדים מאות הילדים מהאוטובוסים ויושבים בצל ה­חורשה, לארוחת בוקר ולמנוחה קלה, בסמוך להם יושבת כיתה של ילדי הקבוצה, ועד מהרה נעשות ההכרויות הרא­שונות בין ילדי ת״א ור״ג – לבין ילדי יבנה, שחלק מהם לא היה עדיין מעולם בת״א.

גם ילדי ת״א עוד לא היו ביבנה – ולכן הם ממהרים לסייר עם מדריכים מבני המשק ברפת, בלול ובבית-הכנסת, לפסוע על שבילי המשק ולעשות הכרות כללית עם צורת החיים המיוחדת לקבוצה. עתה אנו שואלים את מלכה, מכיתה ד׳ של בית-הספר ״שלמה המלך״ להרגשתה עתה, לפני תום הטיול: ״הכי יפה היה באשדוד, ברוח הקרירה אחרי החמסין הגדול ובביקור ליד תחנת הכח, זה היה נורא מפניין ואילו אשר מ"פנקס״ אומר בצער: ״למה זה שהיינו באשדוד, ליד הים ולא יכולנו להתרחץ? היה כל כך חם והטצערתי שלא הבאנו בגדי ים! אבל המדריך שלנו – מאה אחוז !״

הגיע הזמן להפרד גם מיבנה, ולנסוע דרך גדרה לביקור קצר ב״יד-ויצמן". חרש עומדים הילדים ליד קברו של נשי­אה הראשון של ישראל ומקבלים הסברים על המקום ועל האיש שדר בו. אחר, בתום סיור בגן הנפלא, שב״אחוזת-הקבר״ הם עולים למכוניות. השעה כבר מאוחרת ויש לחזור לתל-אביב.

אולם לפני תל-אביב נעצרות המכוניות לרגע, והמדריכים עורכים חידון בין הנוסעים  בגיאוגרפיה, ידיעת הארץ והיסטוריה, לזוכים מוענקים פנקסים ומחזיקי מפתחות, לייתר הילדים מחולקים כרטיסי הגרלה, המזכים אותם בהשתתפות בהגרלת פרסים של ״אגד״. כל הכבוד!

ונסיים — כמו שמסיימים תמיד: הילדים הגיעו לתל-אביב, ירדו מהמכוניות וחזרו לבתיהם עייפים ומלאי רשמים, אבל הפעם – זה באמת!

א. מסייר [שם כיסוי לשאול רז]

 

עתיד – בים חולות

ashdod

מראה כללי של "אשדוד־ים״- עיר נמל העתיד

מן המוסכמות היא, שצפיפות התושבים בארצנו היא הגבוהה ביותר, אך צפיפות זו מסתמנת בעיקר במרכז הארץ.

לכן, כאשר הוחלט על תהליך "פיזור הערים״, צץ מיד השטת שבין אשדוד וגן יבנה כשטח העתיד להקמתו של מרכז חופף לשלש הערים: תל-אביב, ירושלים ובאר שבע, שישמש כמרכז  תחבורה משותף, צומת מסילות ברזל, צומת כבישים, נמל עמוק-מים ואף נמל-תעופה.

עתה, אפשר כבר להבחין בניצני התכנית הזו באשדוד. העיר החלה קיומה עוד בשנת 1955, ועבדה תהליכים רבים של בנין וקליטת אוכלוסים. עתה צצו בים החולות בניינים לא מעטים, ורבים מהם חדישים ביותר בצורתם ובמבנם.

המיקום מונה כ-5000 תושבים קבועים ואילו מפעלי התעשייה והפיתוח, שהוקמו ויוקמו, ימשכו למקום עוד תושבים רבים. אוכלוסייתה של אשדוד תמנה לפי המתוכן 150.000 נפש.

*  תחנת הכוח, שבניינה הוחל בספטמבר 1954, נועדה לשרת את ירושלים, הדרום והנגב. בשלב הראשון נבנו 5 יחידות כח, המספקות כל אחת 50 אלף קילוואט. בחודש ינואר 1960, הוחל בהוספת. שתי יחידות נוספות, שכל אחת מהן תהא בת 75 אלף קילוואט.

*  המפעל הזוהרית של רוגוזין, ליצור סיבי זוהרית (ויאיון) יעסיק כ-300 פועל ויהווה היסוד לתעשייה כימית בעיר.

בעתידי הקרוב יוקמו במקום: מטוויה, בית חרושת למכונות אריגה, מוסך להרכבת מכוניות ואוטובוסים, מלטשת יהלומים ועוד.

עוד בעשור  הקרוב תיהפך אשדוד לעיר נמל ותעשייה, שתעלה במרוצת הזמן בחשיבותה, אף על חיפה.

אוהד גיל

 

 

 

 

 

 יעקב

שמי יעקב

שמי יעקב – אני הנהג שלכםוהמדריך האחראי לטיול.130 מדריכים מוסמכים ועשרות מכוניות עומדות לרשות ציבור הנוסעים החפץ להשתתף בטיולים המאורגנים על־ידי מחלקת הטיולים של קואופרטיב ״אגד״. שתי אפשרויות ניתנות לציבור: קנית מקום בודד בטיולים שמארגנת החברה, או שכירת מכונית מיוחדת עם נהג ומדריך, לקבוצות מאורגנות.הטיולים נערכים בכל חלקי הארץ, ממטולה עד אילת, ובחלקם (לגליל ולנגב) — תוך שילוב עם חברת ״ארקיע – (טיסה לכיוון אחד). המדריכים הם מן הבקיאים ביותר בידיעת הארץ, וכמובן — כושר הנהיגה של חברי ״אגד״ אינו זקוק לפרסום.״זה עשרים שנה, שאני עוסק בלימוד ידיעת־הארץ״ אומר יעקב, אחד הנהגים־־המדריכים, ״ובעצם, זה היה גס תפקידי העיקרי בשרותי הצבאי. מתוך ניסיוני אני רוצה לומר לך, שמי שנסע פעם עם מדריד – שוב לא ירצה לעולם לצאת לטיול בצורה ,פרטיזנית׳ אלא יעדיף תמיד את הנסיעות המאורגנות של ״אגד״.

 

 

 

 

 

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s