בעיתוני "הצופה לילדים" כתבות החתומות א.ב.
אלה ראשי תיבות של השם אהרון בינדר
שמו הספרותי של שאול רז.
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
בשבוע שעבר פרסמנו את תוצאות ההגרלה והשבוע אנו מודיעים לכם על חידוש פעולותיהן של אגודות ידידי-העיתון. המבצע הראשון יכלול סיור במתקני אל-על בנמל התעופה לוד, ישתתפו בו קוראים רבים, אולם לא כל אלה שבקשו לזכות בטיול. אפשרויות ההסעה והביקור במתקנים, הגבילו אותנו בשליחת ההזמנות, אנו מקווים כי בעתיד נוכל לשתף גם את אלה שלא הוזמנו הפעם.
במרכז החוברת הפעם רשימה על נמל אשדוד, ההולך ונבנה בקצב מזורז. עלי לציין בהזדמנות זו ש״הצופה לילדים״, אירגן את הסיור הראשון של קוראים, לנמל הנבנה באשדוד.
את תוצאות תחרות הכתבים נפרסם אי"ה בגיליון הבא.
שלכם, העורך. י"ב בטבת תשכ"ג
ב-י׳ בטבת הועלה זכר קדושי השואה בתמונה: יהודי מתפלל לפני הרצחו
המשורר הצמא לאור
(במלאות 60 שנה לר׳ יעקב רימון)
חיינו מתחילים ברגע שאור העולם נוגע באישוני עינינו ; יום הולדתנו — הוא חג הפגישה הפלאית עם הבריאה. מדי בוקר אנו מודים לה׳ על שהחזיר לנו את אור עינינו, כדי שנוכל להתענג על פלאי יצירתו.
הילדות משולה לשעת הזריחה, לעליית השחר וצאת החמה. כשנפשנו רכה ורעננה אנו קולטים את רשמי האור ואת קולות הבריאה ביתר שלמות, מאשר בימי הבגרות והזקנה. רשמי בוקר חיינו עזים ביותר ואין פלא שתמיד אנו מתרפקים עליהם בערגה ובגעגועים.
המשוררים משולים לאותו רך הנולד הפוקח מדי יום את עיניו לראשונה. הם רואים את הדברים בייחודם הראשוני ולכן מדמים אותם לילדים המתפלאים למראה הוד הטבע, הששים לכל פרח ואילן.
בין הסופרים המשתתפים בעיתוננו מיומו הראשון נמצא המשורר יעקב רימון, שכל שירתו היא שיר תהילה ליוצר הבריאה וביטוי לצימאון בלתי פוסק לאור. מדי פעם הוא מהנה אותנו בחרוזיו הקלים בהם הוא שר בתמימות של ילד על הר וגיא, על כוכב וענן, על רועה ועדרו ועל המית גלי הים.
מאות משיריו לילדים פזורים עדיין בכרכי עיתוננו ועיתונים אחרים ומחכים לכינוסם בספר, אך לא רק שירים לילדים כתב ר׳ יעקב רימון, שהחודש מלאו לו ששים שנה, אלא במשך 40 שנות יצירתו הספרותית זכה להוציא כמה ספרי שירה למבוגרים, וכן כמה קבצים של סיפורים וציורים מחיי הארץ.
אור מבעד לערפל
לא פעם יוצא לכם לסייע לאדם שאבד את מאור עיניו לחצות את הכביש. — האם שמתם לב לדוק הזורח על פניו? חכמינו כנו את העיוור בשם סגי־נהור (רב האור). ויש סברה שהתכוונו לומר כי העיוורים רואים יותר מהפקחים, כיון שהם רואים בלבם, כי הם חשים את הדברים בנפשם. משוררינו ר׳ יעקב רימון המתהלך כל חייו בערגון לאור, לקה לדאבון כולנו. בשנים האחרונות בעינייו, ומאז הוא מעלה בשירתו את המראות שקלט בנפשו. וכה הוא מתוודה באחד משיריו:
אֲהָהּ, כָּהוּ עֵינַי – עֲרָפֶל יָרַד עַל חַיַי,
וְאֵינִי חָדֵל מִלִצְמוא לְאוֹר:
הָבוּ לִי אוֹר, הוּא עַתָּה כָּל מַאֲויַי…
ובהתעטף עליו לבו הוא מבקש מאלוקים כי יעניק לו עוד קרן אור ברוכה ״עוד מעט אור תן לעיני״.״ ובשעת החסד, כשאור פניו קורן, הוא המשורר יעקב רימון בן ה-60 מעלה על הכתב את הגיגיו ומלמד אותנו לראות לנפש הדברים המקיפים אותנו — הוא נוטע בלבנו את הצורך להודות לה׳ על הטוב שהעניק לנו ולהבין מה תפקידנו כאנשים וכיהודים בתבל הרבה. דומה כי ר׳ יעקב רימון, הצמא לאור אוחז בידינו ועוזר לנו לחצות את מדבר חיינו בחכמה ובאמונה, שהם מנת חלקם של רבי האורות.
יעקב רימון בן ה-60
חיי אמונה בתום וגיל
ר׳ יעקב רימון נולד בשנת תרס״ג, בעיירה דובז׳ין, שבפולין, ובהיותו בן 6 עלה ארצה עם משפחתו. למד ב״תחכמוני״ ואחר כך בישיבת ״שערי תורה״ ביפו. היה מראשוני הפועל המזרחי בארץ ושנים רבות עבד במחלקה הסוציאלית של עירית תל-אביב. בכתיבה התחיל בגיל צעיר והושפע רבות מאביו שהיה בעל נפש, משורר וסופר, ומאחיו הגדול המשורר י. צ. רימון.
עד היום קלחה יצירתו בכמה ערוצים: שירת קודש וחול (״השתפכות״, "ארצי״, ״סנה״) סיפורים מהווי היישוב הישן וסיפורים על ילדים עניים (״ילדים בעוני״), שירי ילדים, ולאחרונה עיבודים מ׳׳סיפורי ערב״, המתפרסמים בעיתוננו. כל יצירתו חתומה בחותם האמונה התמה הענווה והגיל.
בהגיעו לגיל העצה שאל המשורר: האבקש עושר — וזהב פיוטי רב הוא. האבקש כבוד — והן אתה אלי חי בלבי תמיד. בקשה אחת נותרה לו:
עד יום מותי חנני ותנני
ראות בעיני דמות בני – –
יש לו אמנם בן המושך בעט סופרים ויונק מגזע הרימונים הטוב, אולם קוראיו של משורר הופכים לו לבניו. בטוחני שאושרו של ר׳ יעקב רימון גדול בדברו אליכם, אלפי קוראיו הצעירים.
הענווה והתום והגיל, שהיו שירתו של ר׳ יעקב רימון בכל השנים, לא עזבוהו עד היום. הוא קורא אלינו, כשאנו קוראים את דבריו, אנו שומעים את שיריו המולחנים. הוא בעצמו שר על סף הערגה.
עוֹדֶנִּי מְבַקֵּשׁ בִּשְׁבִילֵי-נְעוּרִים,
הַכּוֹת כְּנָפַיִם. הָקֵם לִי נִיר:
לֹא נִכָּנַע לַגּוֹרָל, שַׁח תַּחַת הַיֵסוּרִים
עוֹד אָרוּץ כָּאַיָל גָּלוּת מַעְיַן הַשִּׁיר.
ובבואנו בשעריו ביום חגו נאחל שיזכה לגלות את האור, שהוא איבד ושנים רבות רבות עוד יצור וישיר
כּוֹכְבֵי אַ-לְ
כּוֹכְבֵי אַ-לְ
בִּשְׁמִי-לֵיל
הִגִּידוּ לִי אֵי נְתִיבַי.
אָן חָמַק
אָן רָחַק
כּוֹכָבַי?
יִרְמוֹז
אֵלַי קָרוֹץ
יַהֵל כּוֹכָבִי;
הַיֵהוֹם
כֵּגַל יֵרוֹם
יֵעוֹר לְבָבִי?
כּוֹכְבֵי אַ-לְ
בִּשְׁמֵי-לֵיל
הִגִּידוּ לִי אֵי שְׁבִילִי,
לָמָה נִרְדָּם
לָמָה נָדַם
שׁוֹתֵק צְלִילִי ?
סָבִיב הָס
סוֹדוֹת וְרָז
מַחֲרִישׁ לֵילִי.
כּוֹכָב חוֹמֵק
לַיִל שׁוֹתֵק
מְאוּם לֹא יַגִיד לִי…
יעקב רימון
אשנב למערת
קוראים יקרים
שנת תשכ״ג הוכרזה כשנת הראשונים. ב״אם המושבות״, שהייתה הראשונה לראשונות, התקיימה בימים אלה תערוכת מסמכים, המוקדשת להקמתן של המושבות הראשונות לפני 80 שנה. ברוך סוקר לפניכם את מוצגיה של תערוכה זו.
הראשונים זרעו בדמעה את אדמת הארץ, אולם רבים מהם לא זכו לקצור את יבולה ברינה. אחריהם המשיכו בניהם במלאכת הבניין והכיבוש, שהייתה מלווה קרבנות לאין ספור.
חיי האיכרים הם חיים קשים בכל העולם, אולם בארצנו, שהייתה שוממת ועזובה במשך אלפי שנים, נדרש מהאיכרים למלא תפקידים נוספים מלבד עבודת האדמה, כגון: שמירה על השדות והיישובים מפני שכנים עוינים, מלחמה במחלות ובמזיקים, הקמת הריסות הארץ וקליטת עולים מכל פינות העולם.
*
חיי האיכרים שימשו תמיד מקור השראה לסופרים ולאמנים. כשנמאסו עליהם חיי הכרכים ברחו לחיק הטבע ומצאו פורקן בתיאור חייהם של עובדי האדמה. הצייר ההולנדי וינסנט ואן גוך, שתערוכתו מתקיימת בימים אלה בתל-אביב, צייר תמונות רבות מחיי האיכרים בהולנד, בלגיה וצרפת. על תערוכתו מספר לכם אביגדור וא. ב. מוסר לכם את תולדות חייו בקצרה. בשער אתם
רואים את ציורו הזורע.
★
אחרי הפסקה של שנתיים, הכרזנו השנה מחדש על תחרות לבחירת כתבים צעירים. רבים מאלו ששימשו בעבר כ״צים בחרו את העיתונאות והכתיבה כמקצועם בחיים. אנו שמחים לציין שהזרעים שזרענו נקלטו יפה והניבו יבול מבורך. כאן המקום להזכיר, כי ״הצופה לילדים״ חידש את השם "כתב צעיר", כתואר לעיתונאים ילדים, שם שאומץ ע״י עיתונים אחרים ושירות השידור בארץ.
בתחרות השתתפו הפעם עשרות רבות של קוראים ורמת חיבוריהם הייתה די-גבוהה. אחרי קריאת החומר ומיונו, נבחרו ככתבים 10 מבין המשתתפים. ואלו שמותיהם: בנט אברהם, תל-אביב. בליי שרה, קריית-פרוסטיג. בקר אברהם, תל-אביב. באר יפה, בת-ים. גולן אבי, פתח-תקווה. גרינבאום תמר, ירושלים. לסר מנחם, בני ברק. מדן מלכה, נתניה. קולטון נחמה, תל-אביב. קופלוביץ דוד, חולון.
אנו מאחלים לכתבים הצעירים הצלחה במילוי תפקידם — כה לחי, כ׳׳צים חדשים!
שלכם העורך י"ט טבת תשכ"ג
הצייר וינסנט ואן גוך
וינסנט ואן גוך נולד ב־1853 בעיירה גרוטזונדרט שבהולנד. הוא היה בנו בכורו של כומר קאלוויניסטי. ב-1869 נכנס וינסנט הצעיר לעבוד בבית מסחר לדברי אמנות של דודו. בשנים אלו נקשרו קשרי ידידות ואחווה עמוקים בין וינסנט ואחיו הצעיר תיאו, שאף הוא עבד בסחר האמנות. ב־1873 נסע לאנגליה לעבוד בסניף הלונדוני של הפירמה בה עבד בבריסל. בלונדון התחיל לצייר את נופי התמזה.
אחרי משבר שפקד אותו העבירו דודו לפאריס, שם התחיל לבקר במוזיאונים ובתערוכות. דכדוכי נפשו התכופים הביאוהו ללכת בדרכי אביו הכומר. אחרי לימודיו התיאולוגיים באוניברסיטה של אמסטרדם יצא כמטיף מתנדב לבורינאז', אזור מכרות הפחם שבדרום בלגיה.
גם פה לא האיר לו המזל את פניו והוא נאלץ לעזוב את משרתו. בעצת אחיו נסע ב־1880 לבריסל והתחיל ללמוד ציור באקדמיה.
אחרי כמה שנים של לימודים, יצא לכפרים שונים בהולנד וצייר תמונות מחיי האיכרים. כבר בתמונות האלו חיפש לו צורת מבע מיוחדת במשיחות-מכחול רחבות ובצבעים שהביעו את העוני ואת האימה שבחיי האיכרים. אחרי מות אביו התגורר תקופה קצרה באנטוורפן ואחר כך הלך בעצת אחיו תיאו לפאריס. פה התחיל לעבוד באולפנו של הצייר קורמון והתיידד עם הציירים ברנר, טולוז-לוטרק, סיניק, סרה ואחרים. הוא צייר את הנוף השלו והפורה של סביבות פאריס, אולם לא מצא סיפוק באווירה של הבירה הצרפתית והחליט לנדוד דרומה לארל שבפרובאנס. צבעיה ופריונה של הארץ הדרומית, עשו עליו רושם עז והוא צייר בלי הפסק את המראות ואת דיוקנותיהם של בני המקום: חיילים, פועלים, איכרים, שדות תבואה וגני פרי, חמניות, גשרים וכו'. הוא נהג לצייר בצהרי היום לאור השמש הלוהטת ומזג את האור ואת הגוונים העזים בתוך צבעיו. תוך עבודת הציור הפורה, יצר סגנון עצמי משלו ועבר מהאימפרסיוניזם לאכספרסיוניזם. שוב לא היה דבק בצבעים ובצורות הטבעיים, אלא השתדל לתת מבע לעולמו הפנימי ע״י עוות הצורות ושינוי הצבעים לפי מצב רוחו.
ואן גוך – דיוקן עצמי (שמן על נייר)
אחרי תקופה של ידידות עם חברו הצייר פול גוגן שוב עבר משבר רוחני וחלה במחלת עצבים. הוא הוכנס למוסד לחולי רוח בסן-רמו. בהיותו מאושפז בבית החולים יצר תמונות רבות. בעיקר תמונות נוף נפלאות של ברושים המתמרים לשמים ושדות תבואה המשתרעים עד לאופק. ב-1890 זכה לביקורות טובות על תמונותיו ואחרי ביקור קצר בפאריס, התיישב בעיירה אובר-סיר-אואז. כאן המשיך ליצור, אך במרבית יצירותיו ניכרים כבר זעזועי רוחו. מאותה תקופה, מפורסמת התמונה: ״על סף הנצח״, בה רואים זקן היושב על כסא וטומן ראשו בכפותיו.
ב־27 ביולי 1890 שלח ואן גוך יד בנפשו בטיילו לבדו בשדה ומת.
פרסום אחרי המוות
בחייו כמעט שלא הכירו בגדלותו, רק כעשר שנים לאחר מותו, התחילו יצירותיו להתפרסם בעולם. ואן גוך מקובל כיום כאחד החדשנים בציור ויצירותיו הן יקר המציאות. בישראל התחבבו מאד הרפרודוקציות של יצירותיו והייתה תקופה, שכמעט בכל בית אפשר היה למצוא העתקים מתמונותיו. את הערצתו בקרב הנוער הישראלי קנה לו ואן גוך לא רק בתמונותיו, אלא גם במכתביו השופעים רוח אנושי ואהבה רבה לאדם ולסבלו.
א. ב.
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
לרבים מכם הסבה הגרלת הפרסים הגדולה עונג ושמחה. כמובן שהעונג הגדול ביותר נפל בחלקו של הזוכה בזכייה הגדולה ביותר. אחרי ששיגרנו לו את מכתבנו המשמח הוא הופיע במערכת עם אמו, קבל את אופניו וחזר לביתו בטבריה. על פניו החינניים (אתם יכולים לראותו בשער) דחפה כל העת בת-צחוק ספקנית: האמנם, זה לא חלום ?
בהגיעו לביתו שיגר לנו מכתב תודה; ״הפרס הגדול", שזכיתי בו בין חותמי הצופה לילדים, גרם לי שמחה ועונג רב. אני מודה לכם על כך מאד.
הזוכה הראשון – קיבל אופניים,
"חרש אופן"
גם חברי לכיתה בבית הספר הממלכתי דתי ״תחכמוני״ התרשמו מאד ואני מקווה כי יתחילו להתעניין ב״הצופה לילדים״, לא כדי לזכות בפרסים, אלא כדי ליהנות מהחומר המגוון והמעניין שבו.
בברכה יעקב שיטרית, טבריה
★
בין המכתבים שנתקבלו השבוע, מצאתי מכתבי תודה מקוראים זריזים, על שיתופם בסיור למתקני ״אל-על״ בלוד. מה שהיה בסיור הנ״ל אתם יכולים לקרוא בכתבה, שבמרכזו של הגיליון. אלה שידעו לנצל את ההזדמנות הנדירה, למדו דברים חשובים ונהנו מהטיול המאלף והמרשים.
בנקודה זו ברצוני להסביר לאלה שהתלוננו על מועד קביעתו של הסיור, שאין מקום להאשמות. ארגונו וביצועו של סיור בקנה מידה גדול בחברת תעופה, כרוך במאמצים והשקעות רבות, שרק חברה כמו ״אל-על״ יכולה לגייסם. מכך תבינו שלא הייתה ברירה בידינו לקיים את הסיור במועד אחר מזה, שהציעה לנו חברת ״אל־על״. ידענו מראש כי ניתקל בקשיים בביצועו של הסיור, אולם בחרנו לקיימו תוך קשיים, מאשר לבטלו לגמרי.
אינני יכול להבטיחכם, שבעתיד ייערכו הסיורים בימים שאין בהם לימודים. אנו משתדלים לשתף מספר גדול של קוראים בפעולות אגודות הידידים ולארגנם בימי החופש, אולם לא תמיד הברירה בידינו. עליכם להבין זאת ולהעריך את מאמצינו ולהימנע מכתיבת מכתבים בלתי אדיבים ומלאים אשמות שווא.
★
אני מניח כי גורית הצליחה לרכוש את אהדתכם בסדרת הרפתקאותיה בג׳ונגל ואתם משתוקקים להכירה מקרוב יותר, כדוגמת נעמי גרסט, השואלת: מי היא זאת גורית אקסלרד? מבוגרת או ילדה? ־־־ האם היא באפריקה, או שהייתה שם פעם ? פניתי לגורית בבקשה להציג את עצמה והנה תשובתה לנעמי:
לנעמי גרסט החביבה, אני לא ילדה, אבל גם לא מבוגרת במיוחד. בדרך כלל אני מסיירת בארץ ומספרת לקוראים על ישובים שונים ועל הווי הילדים בהם. לפני שנים הייתי בארץ סין, ולפני זה באוסטריה ובארצות שונות באירופה. השנה, בחודש אפריל, נסעתי לאפריקה, סיירתי בה הרבה ואספתי המון רשמים. ועכשיו אני טוב בארץ. כשסיפרתי לשאול רז, עורך עיתונכם, על חוויותי באפריקה, הציע לי שאספר עליהן גם לכם, הקוראים. אני מקווה שאת נהנית מקריאתם של "כובע טמבל בג׳ונגל״, ו״סיפורי המרתף העזוב״.
שלך גורית.
גורית אכסלרד, בשעת כתיבה
נותרו לכם עוד ימים ספורים למסירת החוברות לכריכה. פרטי הכריכה פורסמו פעמים רבות. אל תחכו להארכת המועד. אחרי חודש טבת לא נקבל יותר חוברות כריכה.
שלכם העורך כ"ו בטבת תשכ"ג
הר–מצדה "מגלה סודות״!
גנזי הר מצדה האפוף מסתורין וגבורה החלו לחשוף את סודותיהם. במשך החודשיים, שמתנהלים בהר החפירות בראשותו של פרופ׳ יגאל ידין, נתגלו ממצאים יקרים ומרעישים, השופכים אור חדש על המורדים וגבורתם.
בשלב הראשון נתגלו כ־15 שלדים שזהותם טרם נקבעה ושורה של מטבעות מימי המרד. בשלב השני גילו החופרים: קשקשי שריון. שמונה אוסטרקונים (כתובות על חרס) כתובים ביוונית וארמית, נר מברונזה, 50 מטבעות, 25 ראשי חצים, כדים, קנקנים ושרידי מזון. בית כנסת ושרידי טלית וציציות. בעוד שלגבי השלדים וכלי הנשק ושאר הממצאים קיימים עוד ספקות למי היו שייכים, הרי בקשר למטבעות ולחרסים, ברור מתוכנם שהם של מורדי ישראל.
אור חדש על אורח חייהם של הלוחמים הנצורים שופכים הממצאים הבאים :
א) אולם מרובע בגודל 7/10 מטר, המוקף בשלוש מדרגות, ששימשו בספסלים ושחזיתו פונה כלפי ירושלים:
ב) קטע של טלית בצבע בהיר עם פס משונן, בצבע תכלת :
ג) שרידי ציציות.
לפי המשוער שימש המקום בית כנסת בו התייחדו בתפילתם הלוחמים הנועזים בתקופת המצור הממושכת. גם לטלית ולציציות יש חשיבות ראשונית במעלה, מאחר שהם היחידים שנתגלו עד כה מהתקופה הישראלית.
בניקוי המבנה הקדוש, נתגלה חרס ועליו כתוב: ״מעשר לכהן״.
ציורים, פסיפס ושרידי קלף
בשלב השני נוקתה המדרגה התחתונה של ארמון הורדוס המלך ובה נחשפו ציורי קיר, יחידים ביופיים, מדרגות ומסדרון-המובילים למרתפים. במדרגה העליונה של הארמון נתגלתה רצפת פסיפס, הגדולה ביותר שנתגלתה עד עכשיו בארץ (40 ממ״ר).
בשחזור החומה החיצונית של המבצר, נתגלה כי החומה הייתה בנויה מקירות כפולים, שביניהם נמצאו מגורי הלוחמים. באחד מהחדרים הנ״ל נמצאה חתיכת קלף 4/5 סנטימטר ובה מספר שמות. אחד מהם ״חנן בר-יוסי״.
מגילות עם פרקי תהילים, פפירוסים ושקלי כסף
בשלב השלישי של החפירות, נפלו בידי החופרים מגילות אחדות, שאחת מהן מכילה את הפרקים פ״א—פ״ה של ספר תהילים. מגילה אחרת, שטרם נפתחה, מכילה תוכן שאיננו תנכ״י. חשיבותן של שתי המגילות רבה, מאחר שאפשר לקבוע בוודאות את גילן (מ־516 לפנה״ס עד 70 אחריה).
בין הממצאים שנתגלו בשלב זה נמצאים: 4 פפירוסים כתובים בלטינית, 17 שקלי כסף, שעל אחדים מהם כתוב ״שקל ישראל״ ועל אחדים ״ירושלים הקדושה״, סלים. קנקנים, כלי-נשק ושברי מגינים. כן נתגלו 400 קשקשי שריון, 30 חצים, חלקי לבוש, כלי זכוכית ושלדים אחדים.
במבנה של בית הכנסת נחשפו שרידי עמודים ונמצאו 20 מנורות חרס ואגן רחצה מברונזה.
מתוך הממצאים שנמצאו עד כה, החשוב שבהם, שזכינו לגילויו של בית הכנסת ביותר והיחיד מימי הבית השני.
א.ב.
חיילי ישראל מסתכלים על שרידי מחנות הרומאים אחרי טכס השבעתם על פסגת מצדה
פרופ' ידין, בן גוריון ומלוויהם יורדים במדרגות מצדה
בעזרת מנופים ומעלית מעלים החופרים את הממצאים שנתגלו במרתפים ובאולמות
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
לגיליון של היום שער מיוחד במינו. בפעם הראשונה במשך קיומו מופיעה כותרת ״הצופה״, ליד כותרת ״הצופה לילדים״, על אף ש״הצופה״ מוציא לאור את השבועון לילדים ולנוער, מעטים מאד יודעים שאילולי הוקם תחילה ״הצופה״, לא היינו זוכים להופעתו של ״הצופה לילדים״. היום יש לנו עניין מיוחד להדגיש את הזיקה והקשר הקיימים בין היומון לשבועון,
מפני שהחודש מלאו 25 שנה ל׳״הצופה״.
חצי יובלו של "הצופה״ הוא תאריך נכבד בתולדותיה של היהדות הדתית לאומית ובתולדותיה של העיתונות בארץ. לנו זה יום של חג ושמחה ועל כן הלבשנו את הגיליון מחלצות מיוחדות והדפסנו את גיליונו הראשון של ״הצופה״ בשערנו. במרכזה של החוברת סוקר לפניכם א. ב. את קורותיו של ״הצופה״ מיום הופעתו עד היום.
שלכם העורך ד' בשבט תשכ"ג
25 שנים ל"הצופה״
החודש מלאו 25 שנים ל״הצופה״, עיתונה היומי של היהדות הדתית-לאומית בארץ ישראל והתנועה העולמית של ״המזרחי״ ו״הפועל המזרחי״. חצי יובלו של ״הצופה״ הוא חג גדול לתנועת הציונות הדתית ולמחנה החלוצי הדתי על יישוביו, לחינוך הדתי ולמפעלי התורה על מוסדותיה, לעיתונות העברית בישראל ובתפוצות.
כלי ביטוי וכלי מלחמה
מיום שנוסדה תנועת המזרחי לפני 60 שנה, שקדה על הוצאת כתבי-עת שונים, כדי להפיץ את רעיון הציונות הדתית בקרב שדרות העם הרחבות בגולה ולרכוש נפשות לשיבת ציון. כבר בוועידת היסוד של התנועה הוחלט על הוצאת ירחון ״המזרח״, ששימש כלי ביטוי לרעיון המזרחי ויחד עם זאת שימש כלי מלחמה במתנגדי הציונות בקרב היהדות החרדית. שמונה שנים אחרי הופעת ״המזרח״, החל להופיע בתרע״א (בברלין) ״העברי״, בעריכתו של הרב מאיר בר-אילן, שהיה עיתונאי מוכשר ופובליציסטן שנון ורחב אופק. הופעתו של ״העברי״ נפסקה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ונתחדשה אחרי המלחמה בניו-יורק, שם עשה הרב בר-אילן בארגון ״המזרחי״ בארה״ב. באותו הזמן בערך החלו להופיע שבועונים נוספים של מרכזי התנועה ברחבי העולם; ״המזרחי״ בוורשה, בעריכתו של הרב יצחק ניסניבוים ו״התור", בירושלים, בעריכתו של הרב י. ל. מימון.
כל כתבי העת האלו שימשו פה ליהדות הדתית-לאומית בתפוצות ובארץ. מעל דפיהם התפרסמו מאמרי בקורת והגות, דברי פולמוס ותוכחה, קריאות ודרשות, דברי תורה ודברי ספרות, ידיעות מסניפי התנועה המתפתחת ותיאורים מהארץ הנבנית על מוסדות התורה והשכונות הדתיות הראשונות, על צעדיהם הראשונים של החלוצים הדתיים ועל מלחמתם לעבודה ולזכותם להתיישב על הקרקע הנגאלת.
זמנים חדשים — כלי ביטוי חדשים
בכל השנים הארוכות, מיום היווסדה ועד התלקחות המלחמה על זכותו של החלוץ הדתי לעבוד ולהתנחל, הרגישה התנועה את הצורך בהוצאת יומון, שיגן על המחנה הגדל, מפני קיפוחים ויסלול לפניו את הדרך ללב דעת-הקהל בארץ ובתפוצות. השבועונים והירחונים התגלו כלא יעילים במלחמת הדעות והזכויות, שקבלה ממדים נרחבים, ובעיקר לא יכלו לעמוד בקצב ההתפתחות המהירה. המאורעות באו תכופים זה אחר זה והיה צורך להגיב עליהם, להוקיע מעשי עוול ולהתריע על אי-צדק והתכחשות למורשת האבות — המלחמה הרעיונית והציבורית הענפה והמהירה תבעה כלי מלחמה מתאימים.
ראשי התנועה חשו כי אינם מדביקים את קצבו המומרץ של הזמן ודברם אינו מגיע למרחקים; נתברר להם, כי הכלל "דבר שלא הודעת עליו כאילו לא נעשה״, חל על מפעלים חשובים שהוקמו, וגם על דעות שמשמיעים.
העיתונות בארץ הייתה חילונית ואנטי-דתית; באווירה העוינת לחמו החלוצים הדתיים על זכותם להקים יישובים דתיים וקולם נחנק ולא נשמע; הפרצות בקדושתה של השבת הלכו ורבו; צלו של השטן הנאצי החל להתפרש מעל שמי תפוצות ישראל באירופה ונוסף לכל אלה התנהלה מלחמה עם הערבים הפורעים ועם השלטונות הבריטיים על עתידה של הארץ.
קול חדש בקע על במת העיתונות
באותם הימים נחלץ היישוב למפעל ההתיישבותי המאורגן והגדול של ״חומה ומגדל״ והמחנה הדתי זכה להשתתף בו, בהקמת ״טירת צבי״ בבית שאן. באותו יום שעלו חברי הקיבוץ הדתי לבית שאן הושג רישיון מאת השלטונות להוציא את עיתון ״הצופה״ ע״י המרכז העולמי של "המזרחי״. חדשים נמשכו ההכנות להוצאתו של "הצופה״. היוזם והמדרבן הראשי להוצאתו היה הרב בר-אילן ז״ל. הוא גייס את הכספים הראשונים והלהיב את חבר הסופרים, שלקט סביבו, להקמתו של המפעל ההיסטורי — עתון יומי דתי-לאומי. הוא רכש את לבו של זקן הסופרים הדתיים באותו זמן, את ר׳ בנימין, לנצח על המלאכה ושלח את השר מ. ח.שפירא לארה״ב, לגייס כספים לרכישת מכונות הדפסה משוכללות.
עובדי הדפוס ליד המכונות המשוכללות בשעת סידורו של העיתון
כותרת של ״הצופה״ המודיע על הקמת המדינה
באחד מחדרי בית הפועל המזרחי בירושלים, ברחוב "החבשים", הפכו הסופרים המתנדבים, חלום של עשרות שנים לעובדה קיימת. בשלהי שנת תרצ״ז נולד היומון המיוחד ושם "הצופה״ התנוסס מעל עמודו הראשון. משהו מצניעותה של ירושלים ריחף מעל עמודיו הרחבים של העיתון החדש, שהופיע לע״ע רק שלוש פעמים בשבוע. שמחה גדולה הקיפה את המחנה כולו, מברקי ברכה נתקבלו מכל רחבי העולם, בהם היו דברי עידוד חמים ליוזמים ולעורכים, מעל במת העיתונות בארץ בקע קול חדש, קולה של היהדות הדתית הלוחמת למען תחייתה של תורת ישראל בארץ ישראל, הנאבקת על עתידה ועצמאותה.
העברה לתל–אביב והופעה יומיומית
16 הגיליונות הראשונים, שהופיעו לסירוגין שלוש פעמים בשבוע, זכו לאהדה ולהערכה, אולם לא יכלו למלא את הנדרש. צריך היה יומ-יום להיאבק, להדריך את המחנה ולכוון את רוחו ; הורגש הצורך ללטש את כלי המלחמה ולעשותו דומה לאלה שבידי המחנות היריבים. הוחלט להעביר את העיתון לתל-אביב, להרכיב מערכת יותר צעירה ודינאמית, להקים בית דפוס ולצייד את העיתון בכל האמצעים הדרושים להופעה יומית.
והמאמץ נעשה והוא הוכיח את צדקתו. החלוצים הרגישו, כי יש מי שתובע את זכותם להתיישבות, הפועלים – כי יש מי שמוקיע קיפוחם בחלוקת העבודה. המורים והרבני – כי יש מי שלוחם על כבודם וקיומם, היהודים החרדים הרגישו – כי יש מי שהודף התקפות על טוהר חייהם והציונות הדתית חשה – כי יש מי שמלכד אותה ומדריכה בחזית הציבורית והיישובית ומביא את דברה גם לתפוצות ברחבי העולם.
9230 גיליונות של ״הצופה׳׳
מיום י״ג בטבת תרצ׳׳ח, מיום בו הופיע גיליון ה-17 של ״הצופה״ ועד היום, נמשך המאבק המתמיד, כלפי פנים וכלפי חוץ. 9230 גיליונות של ״הצופה״, הם למעלה מתשעת אלפים ימי מלחמה על חיי תורה בארץ ישראל: תשעת אלפים לילות ללא שינה ותשעת אלפים ימי מתח, במאמץ הבלתי פוסק: לבצר את חיי התורה בארץ ולהרחיב את גבוליהן להחזיר בנים תועים לאמונה בייחודה של האומה, לחשל את צביונה הממלכתי-דתי של המדינה, להסביר את דרכה של היהדות המקורית ולעשות נפשות למחשבת הציונות הדתית, ללבן בעיות חברה, ספרות, חינוך וכלכלה ברוח התורה, להביא לידיעת הציבור את מפעליהם ופועלם של היהדות הדתית ולחשל את הקשר עם הקהילות בארצות הפזורה.
עורכי ״הצופה׳׳: מרדכי ליפסון ז״ל, ישעיהו ברנשטיין ולאחרונה הח׳ שבתאי דניאל, כל אחד לפי טעמו מזגו ודרכי עריכתו, ניצחו על צוות העיתונאים שקם וצמח תוך העבודה המאומצת, ונתנו בידי היהדות הנאמנה כלי מלחמה והסברה שאפשר לה להיענות במהירות הדרושה ובצורה המתאימה לכל אתגרי השעה.
חגו של ״הצופה" חג לכולנו
היום במלאות 25 שנה להופעת ״הצופה״ כולנו שותפים בשמחתנו אנו, קוראי ״הצופה לילדים״, הנקראים על ידו, התרגלנו לעיתון הגדול והקטן ואיננו משערים כלל שיתכן, שהיו זמנים כשלא היה לנו עיתון. ביום חגו של ״הצופה״ עלינו לשמוח רק במה שנתן לנו בדפיו, ולהתגאות מאד, אלא גם את מה שהוא גרם להשיג וליצור. בכל בית-כנסת, בית ספר, בכל מושב וקיבוץ, בכל שכונה ובכל עיר דתית, יש ל"הצופה" חלק נכבד.
אתם, הלומדים בבתי הספר וחיים בשכונות חדשות ובכפר, דבקים לפי רוח התורה, מתוך שמחה שולחים ביום זה את איחוליכם ל״הצופה", ההולך לפניכם כעמוד אש וסוכך על כל פגיעה.
יהי רצון שנזכה לחוג את יובל החמישים מתוך רווחה ונחת כש״הצופה" נקרא ע״י מאות אלפי יהודים נאמנים.
עורך ״הצופה״ מר ש. דניאל בקרב הכתבים הצעירים בשעת ביקור בדפוס
א.ב.
אשנב למערכת
קוראים יקרים
בשער אתם רואים עץ זית בן אלפי שנים הגדל אי-שם בגליל. לפנים היו הרי הארץ מכוסים יערות וכרמים. עם חורבנה המדיני של הארץ, בא גם חורבנה הפיזי והטבעי. מאז שהתחלנו לשוב ולשקם את טבעה זכינו גם לתחייתה המדינית.
ראש השנה לאילנות, הבא להציב גבול בין שנה לשנה בנוגע להפרשת המעשרות מהפרי, הפך בארצנו לחג הנטיעות. יפה שלמדנו לנטוע עצים, אולם חשוב מזה לדעת לטפחם ולשמור עליהם ממחבלים.
★
שבת פרשת בשלח, שחלה כמעט תמיד בסמוך לט״ו בשבט, היא גם שבת שירה. בערב שבת זו נוהגים לפזר גרגירים לצפרים האומרות שירה, כדי לזכור את שירת הים.
*
למרות שאצלנו כבר מורגש בואו של האביב, הרי במרבית חלקי העולם עדין חורף כבד.
לפני שבוע הודיעו על מעשה נאור של ההולנדים הקשור ביחסם לצפרים. מאחר ששלג מכסה השנה את מרביתה של הולנד ארגנו מבצע מיוחד, כדי לספק לציפורים מזון. מטוסים מיוחדים פזרו גרגירים ופרורי לחם מעל השדות הקפואים וכך ניצלו הציפורים מרעב.
★
לעתים קרובות מתקבלים במערכת מכתבים, שהם העתק מדויק ממכתבי קוראים, שנתפרסמו כבר. אבקשכם להימנע מכך. אם יש לכם מה להעיר, לבקר או להציע — עשו זאת בצורה הנכונה, אולם אל תהיו תוכים! האשנב פתוח לדעותיכם. אנו מעוניינים שתתבטאו ותלמדו לשפוט ולבקר, אולם אין לנו עניין בקוראים תוכים החוזרים על דברי חבריהם; העיתון השתפר בהרבה ויש בו סיפורים מעניינים כמו: ״כובע טמבל״ וכו', חבל שהמדור ״לדעתי״ לא מופיע״. אם אין לכם דעה, אל תכתבו לאשנב, כי דבריכם לא יתפרסמו. התרגלו לשקול, לבחון, לחשוב ולהתבטא ורק אחר כך כתבו מכתבים.
שלכם העורך י"א בשבט תשכ"ג
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
השנה מציינים את מלאות 75 שנה לפטירתו של ר׳ שמשון רפאל הירש, שהיה הוגה דעות, סופר ומחנך דגול בקרב היהדות החרדית בגרמניה. גדולתו של ר׳ שמשון באה לביטוי במלחמתו נגד ההתבוללות וביצירת מוסדות החינוך של ״תורה ודרך ארץ״. ב״אנשי מופת״ מספר לכם מ. בן-אליקים קורותיו, פעליו ודעותיו.
*
בגיליון שלפניכם אנו פותחים בסדרה חדשה, פרי עטה של פנינה, על המוזיאונים בארצנו. המוזיאון הראשון, שפנינה מציגה לפניכם, הוא מוזיאון בצלאל בירושלים, שנוסד ב־1906 ע׳׳י פרופ׳ בוריס שץ המנוח.
בית הנכאות הלאומי, בצלאל, בירושלים
ביום א׳ שעבר קיימנו את כנס הכתבים הצעירים וערכנו דיון מקיף על העיתון. פרטים על הכנס נביא לפניכם בגיליון הבא.
שלכם העורך י"ח בשבט תשכ"ג
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
כל אדם אוהב לשמוע שבחים על עצמו. אודה, כי גם עורכים אוהבים שמשבחים עיתוניהם. בכנס הכתבים הצעירים, שערכנו לפני שבוע, נזדמן לי לשמוע דברי בקורת לא מעטים על עיתוננו, אולם חשוב ביותר היה לשמוע את דברי החיוב, שהעידו, כי אתם אוהבים את העיתון ומחכים לו בכל שבוע בנפש חפצה.
לעתים, תוך טרדות הכנת העיתון, אני שואל את עצמי: האם כדאי כל הטורח והעמל? — האם אתם מחכים לעיתון וקשורים בו בכל נימי נפשכם ?
והנה באו נציגיכם, הכתבים, ושכנעוני כי יש שכר לפעולתנו. לא רק שחיזקו את ידינו להמשיך לשאת בעול, אלא הפליאו אותנו באהבתם ובגאוותם על עיתוננו. על מה שדובר בכנס ומה הוחלט בו תוכלו לקרוא בכתבתו של א. ב.
★
ב״אנשי מופת״, מספר לכם הפעם הרב א. פרנקל, על ר׳ יצחק מאיר מגור ודרכו בלימוד התורה ובחיים. כדי להבליט את גדולתו, אני מביא לכם סיפור אחד נוסף האופייני לדרכו.
הרבי סיפר בזקנותו, כי כאשר למד בבית-המדרש שאלו רבי שלמה לייב מלנטשנו : ״אברך, הרי אתה ידוע כהעילוי מפולין. אם כן באר לי, מפני מה הוסיפו חכמינו על דברי התורה "ואהבת את ה׳ בכל נפשך": "אפילו הוא נוטל את נפשך", ואילו על הדברים "ואהבת בכל לבבך", לא הוסיפו: "אפילו הוא נוטל את לבבך"?
הרבי לא ידע מה להשיב ולא שאל את השואל לכוונתו, וכה סיים!
כל שאני מזקין כן גדולה יותר השאלה העומדת לפני. את החיים יטול השם לכשירצה, אבל דבר זה שבו אנו אוהבים אותו, ״הלב״׳ עליו להשאירו לנו.
★
אמונה עמוקה בה׳ וחיי תום נעלים, באים לביטוי גם בסיפור על ילדותו של ר׳ דוד׳לה מללוב, שמסר את מעילו החדש לילד עירום.
★
סיפורו של טולסטוי, שקראנו לו ״בגלל גלגל שנשבר״, הוא אחד הפנינים בספרות הילדים. בעיות דומות בוודאי מעסיקות רבים מכם.
*
ואחרון אחרון חשוב — תיאור החתונה בג׳ונגל. זו הפעם הראשונה, שסופר עברי מתאר שמחת ילידי הג׳ונגל ממראה עיניו ומשמע אזניו. בשער אתם רואים את ההדוג׳ במדי החג שלו, בבואו לשמח את הכלה ואת החתן.
חתונה בג'ונגל
שלכם, העורך כ"ה בשבט תשכ"ג
הכ״צים נכנסים לעול הכתיבה
– המותר להתחיל כתבת בשלוש נקודות?
– מאיפה לוקחים נושא לסיפור! אלה רק שתי שאלות מתוך עשרות רבות, שהוצגו לעורך בכנס הכתבים ה"צעירים", שנערך ביום א' לפני שבוע, במשרדי המערכת בתל-אביב. על אף מזג האוויר הסגרירי באו כמעט כולם לפגישה הראשונה של הזוכים בתואר כתב צעיר.
בקורת ושבחים על העיתון
אחרי סיור מקיף בדפוס, בליווי הדגמות מהדפסת העיתון והסברים על עריכתו, נפתחה הפגישה בסעיף המסורתי ; בקורת על העיתון והצעות לשיפורו. אחד אחד נטלו הכ"צים את רשות הדיבור, שיבחו וגינו מדור זה או אחר והציעו הצעות לעתיד. כמובן ששוב הוזכר חידושו של המדור ״לדעתי״, שעד היום לא נמצאו הנחשונים, שיקבלו על עצמם להמציא תשובות. בין היתר צוינו לשבח סיפוריה של גורית: ״כובע טמבל בג׳ונגל׳׳ ו״מסיפורי המרתף העזוב״. הובעה תביעה, כי הסיפורים ימשיכו להופיע מדי שבוע, כמו קודם. כן שובחו מדור "החידות", "בכורי-עטים", "סיפורי חסידים", מדור "הטכניקה׳", "תחביב" ועוד. הפעם לא נטש הוויכוח הנצחי על החומר ״התינוקי״ והרציני יותר. סוף סוף מבינים כולם, כי יש לנו רק עיתון דתי אחד לילדים ועלינו להתחלק עם קוראי כל הגילים.
הכ״צים לא הכזיבו
בתום חילופי הדעות, חילק העורך את התעודות למשתתפי הכנס ועבר להסביר את תפקידם של הכ״צים. בראשית דבריו העלה על נס את הישגיהם של הכתבים לשעבר וציין בסיפוק, כי לא מעטים מתוכם אמצו להם את העיתונאות, כמקצוע ושליחות בחיים. ״אני שמח לומר כי הכ״צים לא הכזיבו״ — אמר שאול — אחדים מהם התקדמו והגיעו עד לטורי העיתון היומי, אחדים מהם יצאו להשתלם במכללות ואחדים מרביצים תורה לילדי ישראל ושולחים כתבות מחוויותיהם באזורי הפיתוח. אנו גאים על כך — הוסיף העורך — שאנו מגדלים באמצעות העיתון עתודה של עיתונאים דתיים צעירים״
תפקידיו של הכתב הצעיר
בהמשך דבריו הסביר העורך לנאספים, כי עיתון עורך את התחרות לבחירת כ״צים משני טעמים:
א) כדי לשתף באופן פעיל את קוראיו בעשיית העיתון :
ב) כדי לגלות כישרונות ולהדריכם בכתיבה העיתונאית.
כאן הבהיר את השוני בין כתיבה חופשית, הבאה לתת בטוי לרחשיו ולהגיגיו של הפרט, לבין כתיבה עיתונאית, הבאה למלא חובה ושליחות ציבורית. אחרי הסבר מקיף על דרכי הכתיבה מבחינת הנושא, הדיוק והסגנון, הנחה העורך את הכ״צים החדשים, כיצד למסור לקוראים את האמת וכיצד לכתוב בצורה מושכת ונעימה.
נושאים ותפקידים למבחן ראשון
שלא כבשנים הקודמות לא הוחלט הפעם להדפיס בגיליון מיוחד את כתבותיהם של הכ״צים החדשים. כל אחד קבל נושא לעיבוד ולחקירה, והפעם הוצעו נושאים קשים ונכבדים שיעסיקו את כותביהם שבועות רבים.
– ״אל תתחילו כתבותיכם בשלוש נקודות! ואל תמציאו דפים מיומן על "נשארתי לבדי בבית", — זה עושים וחשים כמעט כל הילדים״.
ובדברים אלה סיים שאול את דבריו:
״היו עיתונאים ונסו לכבוש את המראות ואת העובדות החיות בתהליך התהוותם !״
לפני שהתפזרו לבתיהם קבלו תדריך מפורט, כיצד לתכנן כתבה, כיצד לאסוף את החומר וכיצד לעצבו בהרגשת סיפוק וקבלת עול עבודה כבדה שבו לבתיהם, כשכל אחד חולם על התפקיד, שהוטל עליו.
עומדים בשורה א':
א.גלון, ש. בליי, א. בקר.
עומדים בשורה ב':
נ. קולסון, א. גרינבוים, מ. מדן,
למטה:
מ. לסר,
הכתבים הצעירים: יפה באר ודוד קופלוביץ
הכצי"ם מקשיבים לדברי העורך, רושמים הערות ורושמים רשימות ומתאמנים למילוי תפקידם
א.ב.
אשנב למערכת
קוראים יקרים
״משנכנס אדר מרבים בשמחה״, ואכן, פנים צוחקות לו לאדר. כבר בראשיתו מורגשת אווירת חג הפורים, בו אנו מודים לה׳ על הנס הגדול, שאירע בשושן הבירה ומעלים את זכר מפלתו של גדול צוררי היהודים, המן הרשע.
אווירת השמחה מתפשטת בכל: בבית, בבית הספר, ברחובות העיר, ואף בנאות כפרים נידחים. הכל מתבהר ומחייך, גם הטבע מכין כבר את מחלצות האביב שלו. מאורעות רבים קשורים באדר, אחד הנכבדים הנעלים שבהם הוא יום ז׳ ב-אדר — יום פטירתו ולידתו של משה רבנו. כמה ימים אחריו מציינים את יום י״א אדר, בו נפל טרומפלדור — גיבור תל-חי.
ליצן פורים
על אף הנגישות והחוקים המיוחדים, הפרעות ועלילות הדם, קיימו אבותינו את תורתם וייחודם בגטאות ומהם יצאו לגאול את הארץ ולקרב את גאולתו של העם. החיים בתוך הגטאות היו מלאים תום וטוהר, קדושה ואהבת התורה.
שתי תנועות אדירות קמו בגטאות במאות האחרונות והטביעו את חותמן על חיי אומתנו. ר׳ ישראל הבעל-שם-טוב, יצר את תנועת החסידות ור׳ ישראל מסלנט הקים את תנועת המוסר. בימים אלה מציינים 80 שנה לפטירתו של ר׳ ישראל מסלנט. ב״אנשי המופת״, אנו מביאים לפניכם את קורותיו של יוצר תנועת המוסר וב״כך חיו אבותינו״ תמצאו תיאור על מאבקו של נער בעמדו על סף ישיבת המוסר.
לפי בקשת קוראים רבים אנו מחדשים בגיליון זה את מדור הספורט, בו נסקור פעם בחודש את המשחקים וההתפתחויות החשובות ביותר.
שלכם העורך ב' באדר תשכ"ג
אשנב למערכת
קוראים יקרים
זה זמן רב יש ברצוני להסב את תשומת לבכם לכמה פגמים בולטים, שנתגלו במכתבים המתקבלים במערכת. רבים מכם משגרים לנו חידות, פתרונים, חיבורים וציורים על דף אחד, מבלי לציין את שם השולח. כדי שמשאלותיכם יתמלאו מהר וכדי שפתרונותיכם יזכו להיכלל בהגרלה, הכרחי שתמציאו לנו כל דבר על דף נייר מיוחד. על כל דף יש לרשום בצורה ברורה את שם השולח וכתובתו המדויקת. מכתבים הנכתבים בצורה בלתי ברורה, לא יזכו לטיפול נאות. כמו כן לא יכללו בהגרלה פתרונות שלא יצורף אליהם התלוש המתאים.על כל דף יש לרשום למעלה את נושאו. לדוגמה: ״בכורי עטים״, או ״פתרונות לחוברת מס."
★
עד הנה טיפלנו בצורתם של המכתבים, הרבה יותר קשה לפתור את בעיית תוכנם וטיבם. הגיע הזמן, שתשימו לב לכתיבה נכונה ותמנעו משגיאות גסות.
הנה לפניכם דוגמה של מכתב: "אני לסר סבת 9 פטרתי את עסרת הטקליטים. הנא הם לפי סתרן:
1) קושי, כלב קט — עדל 2) סימי ידך, אגלה וסוסא — אף שלום כהן 3) שפנפים — מילון שתקלית 4) גן שלנו — כינגה פי 5) לרוטי יום הולדת — י. לבי 6) רקבת מים — א. שלוסקי 7) לאבירון — חינגא פ. 8) עניה.
המכתב נועד לפתור את חידת התקליטים, אולם אוסף השגיאות הנמצא בו יכול לשמש חידה קשה, שמעטים מאד יכולים לסתרה.
*
זמננו יקר ולא נוכל לשבת ולפתור חידות וכתבי סתרים. עליכם להשתדל לכתוב ברור ובלי שגיאות. ולנהוג לפי מה שציינתי למעלה: לרשום על כל דף את נושאו. הסדר זה איננו מצריך הוצאות נוספות. אתם יכולים לשים את כל הדפים במעטפה אחת ולחסוך דמי דואר מיותרים.
שלכם העורך ט"ו באדר תשכ"ג
חברים לעט
|
אשנב למערכת
קוראים יקרים
בשבועות האחרונים היינו עדים למספר הפיכות בארצות השכנות, שנתחוללו זו אחר זו בקצב מסחרר. בשולי הידיעות על הדחת ראשים וקטילת ראשים, השתרבבה גם ידיעה קצרה על פתיחת אש על טרקטוריסט יהודי בצפון.
שוב נוכחנו לדעת, כי חילוף המשטרים בארצות השכנות, איננו מבשר שינוי ביחסם אלינו. כל השליטים הישנים והחדשים מאוחדים בשנאת ישראל. היריות אל הטרקטוריסט הישראלי, משמשות ביטוי נאמן לשאיפותיהם.
כך זה היום וכך זה היה במשך כל השנים, מאז שהחלוצים הראשונים החלו לעלות ולהקים יישובים בארץ. בסדרה החדשה, ״משוט במוזיאונים״, מגוללת לפניכם פנינה, את קורותיה של תל-אביב, שקמה בחולות יפו באווירה עוינת וסבלה מדי פעם מהתנפלויות פורעים ערביים.
ב״לוחמי חרותנו״, סוקר לפניכם מורג בקצרה את פרשת המעפילים, שחתרו לעלות בחופי הארץ, עד שהמלחמה בשלטון הזר הוכתרה בניצחון ושערי הארץ נפתחו לרווחה.
★
הקמתה של תל-אביב והמלחמה נגד הפורעים הערביים, סיכול כוונות השלטון הבריטי והקמת המדינה, היו חוליות בשרשרת הנסים, שהשם חולל לנגד עינינו. היום אתם חיים במדינה העצמאית ומקבלים את כל הדברים בטבעיים ומובנים מעצמם, אולם אל תשכחו, כי הרבה דברים היו בגדר ספק ואף בגדר של חלום רחוק. היום מתנשאים גורדי שחקים בצפונה של תל-אביב ואניות ישראליות מביאות יהודים לנמלים שלנו ; השערים פתוחים לרווחה, אולם לא כל הלבבות פתוחים לשמוע את צוו הגאולה — עוד יהודים רבים יושבים בגולה.
★
בגיליון זה אנו מפרסמים את הפרק האחרון של רשמי מסעה של גורית: ״כובע טמבל בג׳ונגל״. אנו שמחים כי המסע הוכתר בהצלחה וזכה להערכה מצדכם. עתה אנו מאחלים לסופרת, כי תשוב מסבכי הג׳ונגל למרתף העזוב ותמשיך לספר לנו את סיפוריה המעניינים.
★
בעמוד 15 אנו מביאים את ראשית ביכורי עטיהם של הכ"צים החדשים. השאר עובדים על נושאיהם ואנו מקווים, כי בקרוב יפתיעו אתכם בעבודותיהם.
שלכם העורך כ"ג באדר תשכ"ג
במשעולי עציון 