בעיתוני "הצופה לילדים" כתבות החתומות א.ב.
אלה ראשי תיבות של השם אהרון בינדר
שמו הספרותי של שאול רז.
אשנב למערכת
קוראים יקרים
במשך דורות רבים מהלל העם את גבורת המכבים בשירים ותהילות (מודה לה׳ על הנסים ועל הנפלאות שעשה לנו בימים ההם. להערצה מיוחדת זכה יהודה המכבי, משום ששמו הזכיר לעם הדווי את גור אריה יהודה, – סמל בית המלכות הישראלי וכך שר העם:
ויך אויב אחור
ויגן על המחנה בחרב,
וידמה לאריה במעשיו
וככפיר שואג לטרף.
גם בימינו מסמל האריה את הגבורה אנו מביאים הפעם את האנדרטה המתארת את מאבקו עם השלטון הזר – גור קם ונאבק עם האריה.
האנדרטה הוקמה לזכרו של דב גרונר, מלוחמי המחתרת ובוצעה ע״י הפסלת חנה אורלוף.
*
על השתלשלות הגבורה בישראל ועל חשיבותם של הקברים שנתגלו ב״בית-שערים״ מספר לכם ב. אורן בסיפורו המאלף.
שלכם העורך א' בטבת תשכ"ד
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
פתגם עממי אומר: ״זוג הורים יכול לפרנס עשרה ילדים, ואילו עשרה ילדים אינם יכולים לפרנס אף זוג הורים אחד״. לעתים אנו קוראים ידיעות על התנכרותם של בנים להוריהם המאשרות את הפתגם, אולם יש גם בנים הזוכרים את סבלם והתמסרותם של ההורים כלפיהם.
לעתים קרובות אני נתקל בשמות שאני זוכרם ממכתבים וחיבורים, שנתקבלו במערכת. כמובן שאני שמח לראות בהתקדמותם של קוראי, אולם צר לי לציין, כי רק לעתים רחוקות הם יודעים להעריך את הסעד, החינוך וההכוונה שקיבלו מידינו, ושהודות להם הצליחו לפתח את כישרונותיהם ואת אישיותם.
הקוראים כהורים מתרגלים לכך שיש מישהו המספק מדי שבוע סיפורים חדשים, ידיעות מועילות ומאיר בזרקורו את הדרך הנכונה. החוברות מצטברות לכרכים והכרכים לספריה שלמה; שנים על גבי שנים הם מלווים אתכם בחייכם עד גיל ההתבגרות, אך מי זוכר את חובתו לעיתוננו — מי יודע להעריך ידיד נאמן שאינו תובע דבר?
ישנם מעטים שגומלים לנו יחס של חיבה והערכה; ישנם קוראים המתקשרים אלינו לכל אורך חייהם — לראשונה כקוראים, אח"כ כמורים ולבסוף כהורים לילדיהם.
אני שמח לציין שיש גם הורים שיודעים להעריך את עבודתנו. אחד מהם, שיכול לשמש דוגמא לרבים הוא מר נתן דסברג, מנהל כפר בתיה, שבתום שנת תשכ׳׳ג שיגר לנו מכתב פרידה, שאנו מביאים אותו בשלמותו לפניכם :
א. נ.
זה יותר מעשר שנים, שילדי קוראים בהתעניינות את ״הצופה לילדים׳׳ וכל השנים הללו היינו בין החתומים על השבועון.
בני ובנותי גדלו והצעיר עזב את הבית וממשיך ללמוד בבית ספר על־יסודי, ישיבתי.
עכשיו הגיע הזמן להפסיק להיות מנוי על שבועונכם ואבקש לרשום את זאת לפניכם.
ילדי קראו תמיד את ״הצופה לילדים״ בהתעניינות רבה ולא אבוש להגיד לכם, שגם אני מצאתי הרבה חומר מועיל בו. המשיכו לפעול למען הרמת קרן התורה בארצנו ובתור עמנו."
נ. דסברג
נראה לי כי ראויים הדברים לשמש דוגמה ליחס הורים לחינוך ילדיהם (לא רק שחתמו על העיתון, אלא קראו אותו) וליחס רצוי בין הורים וקוראים לעיתונם.
שלכם העורך ח' בטבת תשכ"ד
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
פעמים רבות ייחדנו את דברנו לחשיבותה של ההתעסקות בשעות הפנאי. הדגשנו כי אחד התחביבים המועילים הוא הלימוד וקניית הדעת. כשניים במעלה ראינו את התחביבים מתחום האמנות ועבודת הכפיים. במשך הזמן הצגנו לפניכם דוגמאות לתחביבים השונים והסברנו לכם כיצד לבצעם באמצעים לא יקרים. הפעם אנו מביאים לכם פרטים על אמנות התקנת בובות ועל בתי-בובות, כפי שנשתמרו במוזיאון הממלכתי ההולנדי באמסטרדם.
בשער אתם רואים את קרולין קנדי, בתו של נשיא ארה״ ב המנוח, בשעה שהיא מסיירת בבית מסחר גדול לבובות.
*
סוף סוף הגענו לסופו של ״הפודל הלבן״, שעורר כמה תגובות ביקורתיות מצד המשתעממים. במשך זמן רב התאפקנו לסתור את טענות המבקרים, אולם עתה, עם סיומו של הסיפור, נראה לי כי לא טעינו בבחירה. הסיפור מעניין ונוגע ללב, הוא אחת היצירות היפות מסוג זה בספרות הרוסית. טענתם של המבקרים, כי הסיפור משעמם, נובעת מהרגלם לקרוא סיפורי מתח דלים, הבנויים על עלילות מלאכותיות ומזויפות. הסרטים הקלוקלים, הפזמונים הריקניים והספרות הזולה, מקלקלים את טעם הדור ואין פלא שקריאת סיפור טוב, עשיר המבקרים, כי הסיפור משעמם, נובעת המציג לפניכם דוגמה נעלה של מסירותו של נער לזקן ודאגתם לכלב שנחטף — גורם לשעמום. כדי ליהנות מסיפור ארוך-נשימה, המעלה על נס את הטוב שבאדם, צריך להתאזר בסבלנות שחסרה לרבים ביניכם. ומלבד זה צריך שלקורא יהיה חך רגיש ומורגל לטעום את טעמה של יצירה ספרותית משובחת. אין לי ספק שאם תקראו מחדש את הסיפור ב״נשימה אחת״ לא יתקוף אתכם אויבו הנורא של זמננו: השעמום.
*
מבקרי הספרות רגילים למנות בין סגולות הכתיבה את הסגנון הקל שהקורא יכול ״לרוץ״ בו, אולם אין בכוונתם לשבח את הכתיבה הריקנית, שאין בה תוכן. לדאבונינו שורץ שוק הספרים בספרי ״ריצה קלה״ למכביר, ששפתם דלה וגסה ותוכנם מורכב ממעשי־רצח, ריגול ו״גבורה״. אנו משתדלים להדריך אתכם מה כדאי ומה לא כדאי לקרוא.
אנו שוקדים על מדור הביקורת, לא רק כדי לחסוך לכם זמן, אלא בעיקר כדי לשבח את טעמכם ולפתח את חוש בקורתכם העצמי, בדיוק כמו שאנו מצווים לקיים מצוות עשה ולא תעשה, כך אנו מצווים ספרים מסוימים לקרוא ואחרים לא לקרוא, יש הרבה ספרים המגרים את יצר הקריאה, שכל תוכנם הוא המתיחה, ספרים פסולים ובלתי מועילים, לעומתם יש ספרים שחובה לקוראם. מוטל עליכם להילחם בשעמום התוקף אתכם בשעת קריאת ספר טוב, בדיוק כפי שאתם חייבים ללחום במשיכה לקריאת ספרי־מתח פסולים.
הארכתי במקצת בעניין השעמום והקריאה, ועתה הרשוני להביא לפניכם קטע ממכתבו של מר ישראל גליקסברג מנתניה.
״…המדור ״ספרים חדשים״, הוא החשוב שבין המדורים. לדעתי זו הדרכה מצוינת לילד ולנער בקריאה חיונית טובה. ילדי משתמשים במדור זה ומשתדלים לפיו לקרוא את הספרים בעלי הביקורת הטובה״.
*
לבסוף תזכורת קצרה. מועד קבלת החוברות משנת תשכ״ג לכריכה הסתיים למעשה, אולם מאחר שרבים מכם אינם די זריזים ודייקנים, החלטנו להאריך בעוד ימים מספר את אפשרות מסירת החוברות. נצלו את ההזדמנות והבטיחו לעצמכם כרך חדש לספרייתכם.
שלכם העורך ט"ו בטבת תשכ"ד
מכתבי קוראים
|
|||
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
הראשים המודפסים בשער החוברת אינם שייכים לתערוכת אמנות אפריקה, שנפתחה השבוע בת״א.
שלושה מהם (בלי הזקנים), זיכו את מיכל אברהמי מצפת, בפרס ראשון, בתחרות גילוף בגרעיני אבוקדו, שהוכרזה ע״י המועצה לייצור ולשיווק פירות. הראש הרביעי, הוא של גרטי הגר מתל-אביב.
אם תסתכלו בתמונות המצורפות לכתבתה של גורית, על התערוכה האפריקנית תיווכחו שבמעט כשרון ותבונת כפים אפשר לעשות דברים יפים, אפילו מגרעיני פירות.
★
לפני שבועות אחדים הכרזנו תחרות על שלושה נושאים:
א) מקום מגורי;
ב) מצווה שקיימתי;
ג) יום אחד בחיי.
אחרי מיונם של החיבורים, זכה אברהם אדר״ת מבני ברק (רח׳ טבריה 27) בפרס ראשון. יתר הזוכים הם: חיה בן-צבי (חבצלת השרון, ע״י נתניה): שרה בליי (קריית פרוסטיג, ע״י חיפה): מרדכי ינאי (עין גדי 17 גבעתיים) ועדה אחיקם (אוסישקין א/8 תל-אביב). חיבוריהם של הזוכים מתפרסמים השבוע במדור ״בכורי עטים״.
★
היות ונראה לי כי אחדים מכם טרם נשתכנעו שיאחרו את מועד הכריכה, ברצוני להודיע שקבלת החוברות תסתיים סופית ביום ג׳ כ״ט בטבת תשכ״ד (14.1.64). אחרי התאריך הנ״ל לא נענה לשום פניות.
שלכם העורך כ"ב בטבת תשכ"ד
אשנב למערכת
קוראים יקרים
בגיליון מס. 15 הודענו לכם את תוצאות ההגרלה הגדולה בין מנויי העתון.
את מרבית הפרסים (כרכים וספרים) שלחנו לזוכים באמצעות הדואר. את יתר הפרסים (תקליטים וכדורגל) בקשנו מה־זוכים לקבל באופן אישי במערכת. הדגשנו כי אלה שלא יבואו לקבל את פרסיהם יאבדו את זכותם. הפרס הגדול ביותר – אופנים – נמסרו לפני שבוע למשה מורשת. בן ה-10, מפתח-תקווה.
להלן מכתב התודה של הזוכה הצעיר:
״היתה לי הפתעה נעימה למצוא את שמי ברשימת הזוכים בהגרלה, שנערכה בין מנויי ״הצופה לילדים" ועל אחת כמה וכמה שמחתי על שזכיתי בפרס הראשון, פרם האופנים. שמחתי רבתה כאשר באותו יום מאושר שבתי הביתה והאופנים החדשים והיפים ברשותי. אני מודה לכם על הפרס הנאה ומקווה כי אמשיך לקרוא את ״הצופה לילדים״, המהנה והמשעשע אותי מאד בשיריו ובסיפוריו היפים.
הזוכה באופניים
כל שבוע אני לומד דבר חדש. אני מקווה כי עוד הרבה ילדים יצטרפו לקוראי ״הצופה לילדים״ ויהנו ממנו כמוני. הנה גם אבא מצרף לכם שיר על אופני החדשים.
כבר מתוך המכתב הבנתם כי הזוכה המאושר, הוא בנו של המורה מנחם מורשת, שרבים משיריו פורסמו בעיתוננו. השיר ״אופנים לי״, מתפרסם בעמוד 11 של חוברת זו.
שלכם העורך כ"ט בטבת תשכ"ד
|
|
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
יש אנשים המגדלים צפרים בבתיהם וזוכים להקשיב תדיר לקול זמרתם, אולם לא תמיד הם מבינים, כי הציפור אוהבת את הדרור ולא את השבי. רבים מכם התנסו כבר בדאגה לבעלי חיים והכירו את נועם הידידות השופעת מבעלי החיים למטפל בהם.
השבת הקרובה היא שבת שירה, בה קוראים את "שירת הים" ו"פרשת המן". בערב שבת זו נוהגים לפזר גריסים לציפורים האומרות שירה, כדי לזכור את שירת הים ואת המעשה שעשו הציפורים, בהצילן את כבודו של משה במדבר.
משה צווה ללקט את המן רק ב״ששת ימים״ ואילו דתן ואבירם פיזרו מן במחנה בליל שבת, כדי להכחיש את דבר משה, אז באו הציפורים ואכלו את המן והוכיחו כי משה אמת ותורתו אמת.
אנו זוכרים נאמנותם זו של הציפורים ומפזרים להם אוכל, כדי להצילם מרעב בימי החורף הקרים.
בעמודים האמצעיים של החוברת תמצאו משחק ניחושים מעניין, שהכין עבורכם יוסף בן-ישראל. קראו בעיון את הסבריו והשיבו תשובות ברורות על שאלותיו. כמובן שפרסומו של המשחק מכוון לכך שתשחקו בו. בימים גשומים אלה, יש במשחק מעניין משום בילוי זמן נעים ומועיל. והרי בג׳ולות אי-אפשר לשחק בגשם…
המשחק בג'ולות
שלכם העורך ז' בשבט תשכ"ד
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
בבואנו אל הארץ נצטווינו לנטוע עצים, כמו כן נאסרה עלינו כריתת עצים בשעת מלחמה, מפני שהעצים דומים לבני אדם והם מאפשרים את חייו של האדם ע"י פירותיהם. ואכן נטעו אבותינו עצים לרוב ביושבם על אדמתם ואף בימי גלותם לא שכחו את האילנות, אלא שמרום מבלי להשחיתם. בראש השנה לאילנות היו אוכלים מפירות הארץ ונזכרים בימים הטובים, עת היו שתולים על אדמתם. בעזרת השם זכינו בדורנו שוב לנטוע עצים בארץ, ליישבה ולקיים בה את מצוות התורה. זכיה גדולה זכינו ועל כן עלינו לשקוד לא רק על נטיעת עצים שמספקים לנו פירות, אלא גם לטפח את חיי התורה שהיא עץ-חיים למחזיקים בה. שניהם טעונים שמירה מעולה; העץ והתורה.
נוטעים עצים
רבי אורי מסטרליסק אמר:
האדם דומה לעץ. רצונך לעמוד אצל עץ ולהביט בלי-הרף איך הוא גדל וכמה כבר גדל? לא תראה כלום, אבל טפח אותו בכל זמן, חתוך את הפגום, הגן עליו מפני המזיקים, ויגדל בזמנו. כך הוא האדם, אין צורך אלא להתגבר על המניעות, למען ישגה ויגיע לקומתו, אבל אין זה מן המידה לבדוק בכל שעה, כמה כבר נתרבה.
*
יש ״נוטעים״ שאינם יכולים להתאפק מלהיווכח כמה שתילם גדל והם מענים את העץ הרך ב״טיפולים״׳ יתירים, אך מתרשלים בשמירה ממשית על נטיעתם. על ״שומר" מעין כזה, מספרת לכם תמר בסיפורה: ״שומר החורשה׳׳. דוגמה הפוכה של שומרי אילנות תמצאו בסיפורו של יעקב רימון: ״חורשת ט״ו בשבט״.
ראויים הדברים כי תהגו בהם היטב ותלמדו כיצד יש לטפח מטע ולהגן עליו.
*
בימים אלה מדובר הרבה על המוביל הארצי, שמיועד להעביר את מי הירדן מהצפון לנגב, כדי לאפשר את יישובו של הדרום הצחיח. הערבים מאיימים להפריע להפעלתו של המוביל ולמנוע מאתנו את יישובו של הנגב. הערבים יודעים היטב, כי אנו יודעים לנטוע ולשמור על הנטוע ועל כן הם משתדלים להפריע לנו להכות שורש באדמות המחכות ליישובם. אנו שמים את ביטחוננו בשם, כי יפר את עצת אויבינו, אוגרים נשק וכוח להתמודדות שתבוא. ועד אז אנו ממשיכים לנטוע אילנות.
שלכם העורך י"ד בשבט תשכ"ד
אשנב למערכת
קוראים יקרים
ה״שטנוע״ של גורית הוכיח את עצמו ככלי תחבורה מצוין והוא מתקדם במהירות מדרומה של הארץ למרכזה. אילולי ההרפתקאות שמחוץ לתוכנית היה המסע מתנהל בייתר מהירות, אך מי מכם מוכן לוותר עליהן(?)!
בינתיים הצליחה הסופרת לתאר את החיים בכמה יישובים ועיירות בנגב ובדרום, להפגיש את המרגולינים עם ״טיפוסים״ אחדים ולספר לכם את עברם של האתרים החשובים. הייתם בבחינת תיירים, שהמדריך מוביל אותם לאורכה של הארץ ומספר את קורותיה. אני מקווה שנהניתם מה״טיול״ המעניין והמבדח וכי אתם מחכים ב״קוצר־רוח״ להמשכו.
הפעם מובילה אתכם גורית לירושלים עיר קדשנו ומגישה לכם ״קוקטייל״ של ישן וחדש על בירת ישראל, השוכנת על הגבול בין ישראל לירדן.
שכונה בירושלים
כמובן, שצריך היה נורא להיזהר שלא לחצות את הגבול. אולם מצלמתה של גורית ״נורא" נועזת והיא הצליחה להציץ אל מעבר לגדר התיל ולצלם את מגדל דוד, השבוי בידי הירדנים.
★
כהשלמה לסיפורה של גורית יש לראות את רשימתה של פ. אדם על בית היתומים, בו מסופר לכם משהו על חייהם של ילדים שאיבדו את הוריהם בילדותם.
★
בימים אלה כשהקור שולט בכל מחפשים האנשים אפשרות להתחמם. ב״תחביב״ מסביר לכם א. בן-עזרא, כיצד להתקין תנור חימום פרימיטיבי מעציץ. אולם נוכח ההרעלות הרבות, שאירעו השנה ספק אם כדאי ״לייצר״ תנורים כאלה.
★
בחודשים האחרונים מרבים אצלנו לדבר על ״שלום״ בבחינת ״שלום שלום ואין שלום״. אניית הדגל של צי״ם, שמנהליה החליטו להנהיג בה מטבח טריפה, גרמה לריב אחים. ולפירוד מחריף והולך. היהדות הדתית תובעת, כי המטבח הטרף לא יוקם וכי תחת דגלה של מדינת ישראל – לא יאכילו יהודים וגויים במאכלים אסורים. לע״ע לא הביאה המערכה הממושכת לתוצאות המקוות: ״שלום״ הפליגה לדרכה כשענני מלחמה מרחפים מעל סיפונה.
על חשיבותו של השלום מספר לכם הפעם טורא ב״מידות ונימוסים״.
שלכם העורך כ"א בשבט תשכ"ד
אשנב למערת
קוראים יקרים.
במשך השבוע האחרון ירדו גשמי זעף באזורים רבים של הארץ והרי ירושלים והגליל זכו שוב להתכסות במעטה לבן של שלג. המטרות ירדו לרוב מלווים בסופות רעמים וברקים, שגרמו לנזקים ברשת החשמל, התחבורה והתקשורת, יישובים אחדים נותקו וגשרים הוצפו.
בתערוכת אוצרות בורדו, המתקיימת בימים אלה בתל-אביב, מוצגות יצירות מופת רבות, פרי יצירתם של גדולי הציירים. בשער של החוברת אתם רואים את תמונתו של הצייר ואן-גויאן: ״האלון שנפגע ע״י הברק״.
ב״נלמד להסתכל״ סוקר אביגדור את אוצרות התערוכה לסוגיה ולתקופותיה.
*
על אף הגשמים הרבים ממשיכים החופרים במצדה לחשוף שרידים המעידים, כי הלוחמים, שנשרפו באש המלחמה והמרד קיימו את מצוות התורה בקפדנות. בקטע מספר בראשות, שנתגלה לאחרונה, כלול סיפור פגישת יעקב ויוסף במצרים — מימצא היכול לשמש סמל לחתירה העקבית לגילוי הקשר הרצוף בין הדורות הקודמים לבין דורנו אנו.
★
לפני 40 שנה הלך לעולמו הסופר והחוקר ר׳ זאב יעבץ, מאבותיה של תנועת ה״מזרחי״. כוכבו הבריק בשמי הציונות הדתית בכישרונותיו הרב צדדיים ובתפיסתו הכוללנית והיסודית בדבר אחדותה ורציפותה של ההיסטוריה הישראלית. הוא היה בין מחברי הכרוז הראשון של ה״מזרחי״, בו הודגש הקשר בין עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל.
ביצירתו הספרותית הענפה חתר ללא לאות לחשוף את מכמני העבר, כדי להאיר לפנינו את הדרך הנכונה לתחיית חיי התורה בארץ האבות.
הבאנו לפניכם סיפור קצר מפרי עטו, כדי שתטעמו מקסם דמיונו ויפי סגנונו. בגיליונות הבאים נביא לפניכם סיפורים נוספים.
שלכם העורך כ"ח בשבט תשכ"ד
★
|
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
״משנכנס אדר מרבים בשמחה״ — ואכן חודש שמח הוא אדר, חודש של גיל ומזל. כבר בראשיתו מורגשת אווירת העליצות והשמחה בכל. ב-ז׳ אדר נוהגים לחוג את יום הולדתו של משה רבנו, שלא היה ידוע להמן הרשע. האגדה מספרת: ״כיוון שנפל לו (להמן) בירח אדר, שמח שמחה גדולה. אמר, נפל לי פור בירח שמת משה רבם, והוא אינו יודע שבשבעה באדר מת משה ובשבעה באדר נולד משה״.
גם בימינו מפילים אויבינו פור ומחפשים ״חודש מתאים׳׳ לפתיחת מלחמה נגדנו, אולם הם אינם יודעים שאנו שמים את מבטחנו בשם. ביום פקודה נעמוד על נפשנו בעוז כאבותינו בשושן ופחדנו ייפול על ראש הזוממים לכלותנו.
★
זכינו לימי קיבוץ הגלויות ולעליית שבטי ישראל מארבע כנפות תבל. חיסולן של הגלויות, היא בבחינת עקירה ועלייתן בבחינת שתילה ונטיעה מחדש. ככל עקירה, מלווה גם זו באיבוד תכונות מסוימות, במבחנים בלתי צפויים ובחבלי קליטה. אנו מעוניינים שבמרוצת הזמן יתלכדו השבטים השונים לאומה אחת, בעלת צביון יהודי מקורי, שתשמור על ייחודה ע״י קיום המצוות בחיי הפרט ובחיי הציבור כאחת. תהליך הקיבוץ והליכוד יהיה ממושך ועל כן עלינו לשמור על תכונותיהן של העדות השונות ועל מסורותיהן המיוחדות.
עד בוא יום הליכוד, עלינו לשקוד על אהבה הדדית, יחסי אחווה ורעות מתוקנים ובעיקר עלינו ללמוד אהדדי את התכונות, מנהגי ההווי והמסורות השונות. ואין הזדמנות יותר נאותה ללימוד זה מביקורים במוזיאונים האוספים את אוצרות האמנות העממית, התלבשות, הספרים והתעודות השונות ומשחזרים לפנינו את ההווי המקורי של כל עדה ועדה.
במרכזה של החוברת אנו מביאים הפעם רשימה, מלווה תצלומים, על כמה פרקי הווי מחיי העדה התימנית, כפי שהם מוצגים במוזיאון לפולקלור ואתנולוגיה של עירית תל-אביב.
בחרנו בהווי העדה התימנית מכיוון ששחזורו מוצלח ביותר, עשיר במראות ובסמלים ויחד עם זאת מלא תום ושמחת חיים.
ילד תימני
שלכם העורך ה' באדר תשכ"ד
אשנב למערכת
קוראים יקרים
בחג הפורים אנו נותנים דרור לנפשנו, שמחים ועולזים הננו רוקדים בחוצות ומכריזים על הנס, שעשה הקב״ה לאבותינו בימי מרדכי ואסתר. בשמחת הפורים אנו חוגגים את התהפכות הגורל המשמש סמל ומבחן לכל קיומנו. בכל דור ודור קמים ההמנים להשמידנו, מפני שנבדלים אנו משאר העמים; שומרים את המצוות ואיננו מוותרים על ייחודנו היהודי.
האגדה מספרת, כי בבית מדרשו של מרדכי, בשושן, למדו עשרים ושנים אלף תלמידים. ביום בו חתם המן את אגרות ההשמדה, רץ מרדכי אחרי תלמידיו לשאוב מהם בטחון ועידוד, כשביקש מהם שיפסקו לו את פסוקם, השיבו לו את הפסוקים האחרונים של תפילת ״עלינו לשבח״. אחד אמר: ״אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא״. שני אמר: ״עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום, כי עמנו א-ל". כששמע מרדכי כי תלמידיו איתנים באמונתם, שמח שמחה גדולה, ואילו המן כעס והחליט לרצוח תחילה את תינוקות ישראל. האגדה מוסיפה לספר כי אלפי תלמידיו של מרדכי, הכריזו צום לשלושה ימים וסירבו לטעום מהאוכל שהביאו אמותיהם, עד שקול בכים הגיע למרום ועורר את רחמי השם ש״שבר את החותמות וקרע את האגרות והפיל על אחשוורוש בהלה באותו לילה״.
כל עוד פסוקי התורה שגורים על שפתותיכם ואמונת ה׳ בלבכם לא נירא מאויבים הזוממים להשמידנו.
★
ב״נס פורים בחברון״, מספר לכם המשורר י. רימון, כיצד הפך השם את מזימותיו של צורר תורכי אחד לפני מלחמת העולם הראשונה, ואילו הסופרת לייסנר מספרת לכם, על עוז רוחם של ילדים, שנאסרו מאחורי גדרי התיל, במחנות ההשמדה, בימי מלחמת העולם השנייה. על אפם וחמתם של הצוררים הנאציים לא איבדו הילדים את אמונתם ושרו ״שושנת יעקב״ במחנה ההשמדה.
אינני יודע אם הגיבורים הקטנים לוי-יצחק וניסן זכו לראות במפלתם של הגרמנים, אולם אני משוכנע כי מוטל עלינו לבטוח כמוהם בתשועת ה׳. נשמח ונצהל, כי נהפוך הוא, — פחד היהודים על אויביהם והם מתאבדים על נפשם
שלכם העורך י"ב באדר תשכ"ד
אשנב למערכת
קוראים יקרים,
ימים מספר לפני פורים נתפרסמה ידיעה על התגלית האחרונה במצדה.
נמסר כי נמצאו כמה קטעים, בגודל של 6 או 7 סנטימטרים, של מגילה הכתובה בסגנון מגילת אסתר. כתגובה לידיעה ; הפורימית המרעישה אמרו – ״פשוט מזל- הולך לו״.
– וכי אפשר אחרת להגיב?-שאלו.
– עמד לו הר במשך מאות בשנים וגנז בקרבי אוצרות ואיש לא הצליח לגלותם. בא לו פרופ׳ ידין ומגלה כל שבוע תגליות מרעישות. וזו האחרונה עולה על כולם… מגילה הדומה למגילת אסתר, שלושה ימים לפני פורים – הנשמע כזאת?
אין ספק כי ראש החופרים הוא בן-מזל ויש לו חוש למציאות מרעישות,
אולם, לדעתנו, אין לזקוף את כל המזל רק לזכותו. גם לנו יש טיפה של מזל. כל הממצאים שנתגלו מחזקים את הנחותינו, כי לא היה לא יכול להיות עם יהודי בלי יהדות, בלי קיום מצוות.
הפלא הוא, כי דווקא בזמן שחוגים מסוימים מתאמצים להפריד בין עם ישראל לתורתו, מספקות התגליות הוכחות משכנעות, כי הלוחמים במצדה חיו על פי חוקי התורה ודקדקו במצוות.
סקירה על התגליות במצדה, מביאה לכם הפעם ג. בת-חווה ואילו גורית מביאה אתכם הפעם להכיר את אחינו בני תימן שהתיישבו בסביבות מוצא הירקון, בראש-העין. חיסולה של גולת תימן עמד, אף הוא, בסימן של מזל ועמד כולו בסימן של נסים ונפלאות ואין פלא שעד היום נשמעים קורות ״מרבד הקסמים״ כאגדה מקסימה.
תקופתנו היא תקופת האטום והמיכון. פעולות רבות שנעשו בעבר ע״י מאות אנשים, מבוצעות בדייקנות ובמהירות ע״י מחשבים אלקטרוניים. דייקנותן של המכונות עולה על זו של האדם, אולם יש תכונות ״אנושיות״, ששום מכונה לא תצליח לחקותם. נשמה ולב יש רק לאדם ויש דברים שיש להם טעם רק כשהם נעשים בלב ונפש. בעבר עשו האנשים את הכל במו ידיהם ועל כן היה להם יחס אישי לפועל ידם.
טליה מספרת לכם סיפור נחמד, על הבית שהיה ועל כבישת הכרוב, שהפך כמעט לטקס חגיגי.
קראו את הדברים בלב פתוח והרגישו כמה רחוקים כבר חיינו מאותם הימים.
שלכם העורך י"ט באדר תשכ"ד
אשנב למערכת
קוראים יקרים
על אף שהשמים עוד מתקדרים בעבים כבר האביב מפיץ את ניחוחיו המשכרים. קרני השמש נשפכות מבעד לגשם הדק הממטיר על הארץ ומאירות את השדות הירוקים המנומרים פרחי-בר למכביר. בין העשבים הגבוהים מסתרים מאות ילדים אחרי הפרחים ובהחזיקם קונכיות בידיהם, הם קוראים לחילזון לצאת לאוויר העולם:
ברלה, ברלה
צא החוצה!
אבא׳לה ואמא׳לה
יתנו לך עוגה…
שמעו של ברל׳ה נישא למרחקים ומהדהד במרחב הירוק, כאילו יהיה זה שמו הפרטי של האביב.
*
רבים מכם זכו לקנות להם חברים וידידים ע"י פירסום בקשותיהם ב״חברים לעט", לפעמים אנו חורגים מהמקובל ומפרסמים את מכתבו של משה לוי, ממושב "יסודות״, המבקש קשר לנסים חדד מתוניס.
למערכת שלום וברכה!
היות ואין קשר בדואר ישיר מישראל לתוניסיה ואתם פרסמתם בעתון "הצופה לילדים״, שניסים חדד מעוניין להתכתב עם ילדים בעברית, לכן אני מבקש שתעבירו לו את המכתב המיועד לו.
מוצ"ק אור ליום א', י"ז אדר תשכ״ד (1.3.64).
לניסים חדד שלום וברכה,
אני הייתי מאוד רוצה להתכתב עם ילדים מארצות חוץ, לכן קבלתי בשמחה את ההודעה שאתה מעוניין להתכתב. הננני כותב שבועיים אחר פרסום הודעתך בעיתון ״הצופה לילדים״ (במדור "חברים לעט"), מפני שהייתי צריך לברר איך אפשר לשלוח דואר לתוניסיה, מאחר שזו מדינה שאין לה קשר עם ישראל. האם אתה גר בעיר או בכפר? ומה שם מקום מגוריך? האם אתה אוסף בולים? אני אוסף בולים ומוכן להחליף אתך. אני גר במושב שתופי "יסודות", במושב שלנו לכל משפחה בית פרטי, בו האם מבשלת למשפחה, האבא עובד בלול או ברפת או בכל ענף משקי אחר השייך למושב.
שלך. משה לוי. ד. נ. שורק. יסודות
אנו מקווים כי חוברת זו תגיע לנסים המתגעגע לקשר עם ילדי הארץ ולא יעבור זמן רב והוא יוכל גם לשוטט
בשדות ולהגות משמש האביב.
שלכם העורך כ"ו באדר תשכ"ד
קוראים יקרים,
חכמינו ז״ל אמרו:
״מי שיוצא בימי ניסן ורואה אילנות מלבלבים צריך לברך את ה׳ על "שלא חסר בעולמו דבר וברא בו בריות טובות ואילנות טובים להנות בהם בני אדם״.
ואכן מלבלבים כבר העצים ומתכסים בפרחים ועלינו להודות לה׳ על שנת הברכה שהביא לארצנו ברוותו אותה מים עד בלי-די.
גם בחיינו הדתיים לאומיים החל האביב – ד׳ בניסן תשכ׳׳ד ירשם כיום גדול במערכה של היהדות הדתית במדינתנו. היום ייבחרו מחדש רבנים ראשיים לישראל ולמוסד הרבנות הראשית תוחזר עטרתה המפוארת שלפנים, עת כהנו במשרה הרמה הרבנים: קוק, עוזיאל והרצוג זצ"ל.
★
בהתקרב חג הפסח בדקתי את התיקים ובביעור ״החמץ״, מצאתי כמה מכתבים שראוי כי נביאם לידיעת כולכם. תמר שרלו מהרצליה כותבת: עורך נכבד! שמחתי מאד בקבלי את החוברות של שנת תשכ״ג כרוכות בכריכה נאה. נעים לי להתבונן ולהיזכר בכל המדורים המעניינים של השנה שעברה. וכשאני מתבוננת בו, רואה אני שחל שנוי בולט בין החוברות וכי העיתון השתנה לטובה. ביחוד מעניינים סיפוריה של גורית, ״מחופי גולתה לחו־ לתה״ והיא מתאימה את הפרקים לסדר היום. מדוע אינכם ממשיכים להדפיס את ״סיפורי המרתף העזוב׳׳?!
שרה אדלר ממושב ״נחלים״ כותבת: אני מעריכה אתכם על עריכת עיתוננו ״הצופה לילדים׳׳. ״מחופי גולתה לחולתה״, מאוד מעניין ומלמד. ״הפודל הלבן׳׳, היה קצת משעמם, אבל העריכה של הסיפור הייתה יפה.
מלכה קופלוביץ מחולון כותבת: רב תודות לכם על המדורים הנאים והמרשימים שעורכים אתם בעיתוננו ״הצופה לילדים״. כל המדורים מעניינים ומרשימים כאחד. אני מצפה בכיליון עיניים ליום בו יגיע ״הצופה לילדים״ לידי, ואז אוכל לעיין בחומר המעניין שניתן בעתון. אני מקווה כי תמשיכו בהצלחה וכי עוד ילדים רבים יצטרפו להימנות בין קוראי העיתון.
גם אנו מקווים.
שלכם העורך ד' בניסן תשכ"ד
במשעולי עציון 